המיליציות הפרו-איראניות בעיראק – תמונת מצב

עיקרים

• פלישת ארצות הברית לעיראק בשנת 2003 ערערה את הסדר הפנימי במדינה והביאה, בין השאר, להקמת מספר מיליציות פרו-איראניות הפועלות בחסות כוח קדס של משמרות המהפכה שהוקמו במטרה לסלק את הכוחות האמריקאים מעיראק ולבסס את המעורבות האיראנית במדינה. בין המיליציות המרכזיות עצאא’ב אהל אלחק (חבורות אנשי האמת), כתאא’ב חזבאללה (גדודי חזבאללה), נג’באא’ (האצילים) וכתאא’ב סיד אלשהדאא’ (גדודי אדון החללים)^[1].
• מיליציות אלה אכן פעלו לאורך השנים בעיראק נגד כוחות הקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות-הברית ותרמו ליציאת הכוחות מעיראק בשלהי 2011. בשנת 2014 שולבו המיליציות במסגרת “הגיוס העממי”^[2], שנועד להילחם בדאעש, ומאז הן הפכו להיות חלק אינטגראלי מהמערך הצבאי בעיראק והשתלבו גם בפוליטיקה במדינה. המיליציות ממשיכות לפעול לחיזוק המעורבות האיראנית בעיראק ולניתוק קשריה של עיראק עם ארצות-הברית. המליציות גם מהוות גם חלק מ”ציר ההתנגדות”^[3] ובמסגרת זו הן פועלות גם מחוץ לעיראק, במיוחד בסוריה, כולל באזור הגבול עם ישראל.
• בעקבות חיסולם של קאסם סלימאני ,מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה האיראניים, ושל אבו מהדי אלמהנדס, סגן יו”ר הגיוס העממי ומפקד המיליציה הפרו-איראנית גדודי חזבאללה (כתאא’ב חזבאללה),^[4] ב-3 בינואר 2020 בסיכול ממוקד שביצעה ארה”ב, חלו תמורות בפעילות המיליציות העיראקיות הפרו-איראניות. השינויים כללו חילופי-גברי בהנהגה, הקמת מיליציות חדשות, שמאחוריהן עומדות המיליציות הוותיקות, זאת כדי לשמור על “חתימה נמוכה” בביצוע פיגועים ותקיפות, והרחבת מעורבותן של המיליציות בסוגיות פנים-עיראקיות, אזוריות וגלובליות כדוגמת המאבק בישראל ובארצות-הברית במסגרת “ציר ההתנגדות” ו”הסהר השיעי”^[5].
• המיליציות הפרו שיעיות מרבות לבצע תקיפות נגד הכוחות האמריקאים בעיראק ובסוריה באמצעות רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים ויצאו בהצהרות תוקפניות נגד ארצות-הברית וישראל. הן מטפחות קשרים הדוקים עם חזבאללה בלבנון ומפתחות אמצעי לחימה בהדרכת איראן כשבולטים בהם הם כלי טיס בלתי מאוישים ורקטות. נוכחותם של לוחמי המיליציות, במיוחד באזור דרום-מזרח סוריה בקרבת גבול ישראל, מהווה איום על ישראל. אמצעי הלחימה שברשותם, הכוללים כלי טיס בלתי מאוישים וטילים ארוכי-טווח, עלולים לסכן את ישראל וארצות-הברית גם במרחבים גיאוגרפיים רחוקים יותר.
• המיליציות גם מאיימות על ריבונותה של עיראק ועל משטרה הפלורליסטי ומנסות להפוך אותה לשלוחה של איראן.
• לאחרונה החלו המיליציות לתקוף יעדים של תורכיה בעיראק, לאיים על סעודיה והאמירויות (בשל תמיכתם בלוחמים נגד התנועה החות’ית הפרו-איראנית) ואף דווח כי הן שלחו סיוע צבאי, כדי לסייע לרוסיה במלחמתה נגד אוקראינה, עובדה הצריכה להדליק נורה אדומה בקרב מקבלי ההחלטות במערב אירופה.
• מחקר זה מתאר את תמונת המצב של פעילות המיליציות הפרו-איראניות בעיראק ומנתח את ההשלכות האפשריות של פעילותן על המזרח התיכון ואזורים נוספים ברחבי העולם. זהו ראשון בסדרת מסמכים שנועדו לנתח את פעילותן של המיליציות ואת ההשלכות והסיכונים הנובעים מפעילות זו.

הרקע להקמת המיליציות והתמורות שעברו לאורך השנים

• למיליציות הפרו-איראניות בעיראק רקע ארוך שנים, שתחילתו עם הקמת גייס בדר (ידוע כיום בשם ארגון בדר) בשנת 1982, (במהלך מלחמת איראן-עיראק), על-ידי שיעים עיראקים שהתנגדו למשטר צדאם חסין ומצאו באיראן מדינת חסות עבורם. איראן מצדה, הבינה היטב את הפוטנציאל הטמון בשימוש באוכלוסייה השיעית בעיראק שהתנגדה לצדאם כדי לייצא את המהפכה הח’מיניסטית לעיראק, שרוב תושביה שיעים, ולערער את השלטון העיראקי. במסגרת זו, היא שיתפה פעילים של ארגון בדר שאומנו על-ידי משמרות המהפכה האיראניים בלחימה במלחמת איראן-עיראק, כשפעילי הארגון למעשה נלחמו נגד מדינתם ועמם ולצד איראן.
• מאז הפלישה האמריקאית לעיראק בשנת 2003 ונפילת משטר צדאם חסין, המעורבות האיראנית בעיראק התעצמה מאד. מיליציות שיעיות פרו-איראניות נוספות הוקמו, ובראשן ג’יש אלמהדי (צבא המהדי), בראשות המנהיג השיעי מקתדא אלצדר (שבהמשך הפך למתנגד למעורבות האיראנית בעיראק). בשנת 2006, פרשו פעילים מג’יש אלמהדי, בשל החלטתו של אלצדר באותה שנה להפסיק את הלחימה בכוחות האמריקניים במדינה, והם הקימו, בחסות משמרות המהפכה, את המיליציות עצאא’ב אהל אלחק (קבוצות אנשי האמת) וכתאא’ב חזבאללה (גדודי חזבאללה),שהוקמה ב-2007. מיליציות אלה המשיכו בלחימה נגד הכוחות הקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות-הברית בעיראק^[6]. כבר מתחילת הדרך הן קיבלו סיוע איראני שכלל מימון, הדרכה, ציוד ואמצעי לחימה^[7].
• עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, ב-15 במרץ 2011, נזקק המשטר הסורי לסיוע של איראן בדיכוי מתנגדיו והמשטר האיראני נחלץ לעזרתו תוך שילובם של אנשי כוח קדס של משמרות המהפכה, לוחמי חזבאללה מלבנון, יחידות ייעודיות של שיעים מאפגניסטאן (חטיבת פאטמיון) ומפקיסטאן (חטיבת זינביון), יחידות שרובן מורכבות מלוחמי המיליציות העיראקיות הפרו-איראניות (חטיבת אבו אלפצ’ל אלעבאס, שהוקמה ב-2012, חטיבת ד’ו אלפקאר, שהוקמה ב-2013), לוחמי מיליציות עיראקיות פרו-איראניות נוספות, שהשתתפו בלחימה בסוריה, כגון אלנג’באא’ (האצילים), שהוקמה ב-2013. לפחות חלק מהלוחמים הללו, ביניהם לוחמי המיליציות העיראקיות הפרו-איראניות, שולבו ביחידות של צבא סוריה. מדובר באלפי או עשרות אלפי לוחמים, שלחמו ולוחמים בסוריה. בפני המתגייסים החדשים לשורות היחידות הנלחמות בסוריה הוצג כי משימתם היא להגן על המקומות הקדושים לשיעים בסוריה, ובמיוחד להגן על קבר אלסידה זינב^[8] שבאזור דמשק. בפועל, היחידות הללו נלחמו נגד מתנגדי המשטר בסוריה בזירות השונות ברחבי המדינה, אשר ברובן לא ממוקמים אתרים קדושים לשיעה, כך שהן נלחמו למעשה לייצוב משטרו של אסד לפחות באותה המידה שבה הן פועלות להגנת המקומות הקדושים. לוחמי המיליציות בסוריה מואשמים על-ידי גורמים מערביים, וגורמי אופוזיציה בסוריה, במעורבות בפשעי מלחמה נגד אזרחים סוריים, במיוחד חטיבת אבו אלפצ’ל אלעבאס, המורכבת מלוחמים עיראקיים^[9]. הן גם נוטלות חלק בשינוי הדמוגרפי בסוריה, כאשר הן פועלות לסילוק אוכלוסייה סונית ומשתלטות על שכונות ועיירות^[10].
• עם השתלטות דאעש על שטחים נרחבים של עיראק ביוני 2014, קרא איאתוללה עלי סיסתאני, איש הדת השיעי הבכיר בעיראק, להקמת כוח גיוס עממי (אלחשד אלשעבי)^[11], שיסייע לצבא עיראק להילחם בדאעש. המיליציות הפרו-איראניות השתלבו בכוח זה והפכו להיות הכוח הדומיננטי. הן גם השתלבו בממסד הביטחוני העיראקי ונהנו ממימון ומסיוע לוגיסטי מצד ממשלת עיראק (במיוחד משנת 2018, במסגרת החוק המסדיר את פעילותו של הגיוס העממי). זאת, לצד הסיוע הכספי, הצבאי והלוגיסטי שהן המשיכו לקבל ממשמרות המהפכה. כך למעשה, נוצר בעיראק גוף המסייע לצבא עיראק בלחימה נגד דאעש, אך בו-זמנית חלק מרכזי ממנו כפוף לכוח קדס של משמרות המהפכה ומהווה בסיס למעורבות איראן בענייניה הפנימיים של עיראק^[12].
• המיליציות העיראקיות הפרו-איראניות היו מעורבות, לא אחת, בפגיעה באוכלוסייה הסונית במדינה ונטלו חלק בהרג אזרחים במהלך מחאות האזרחיות נגד ממשלת עיראק בשלהי 2019, אשר מחו נגד מעורבות איראן במדינה. האלימות שהפגינו המיליציות הפרו-איראניות החלישה מאד את מעמדן בציבור העיראקי לא רק בקרב האוכלוסייה הסונית והכורדית, אלא גם בקרב האוכלוסייה השיעית. הזעם הציבורי בא לידי ביטוי במהלך המהומות בהוצאה להורג של שמספר פעילים ומפקדים של המיליציות על-ידי המפגינים על רקע הפגיעה שלהן באזרחים, שכל רצונם היה למחות נגד התנהלות הממשלה ונגד מעורבות איראן במדינה. תוצאות הבחירות לפרלמנט ב-2021 היוו עדות נוספת למעמדן הירוד של המיליציות הפרו-איראניות בקרב הציבור ונציגיהן לפרלמנט נחלו תבוסה. עם זאת, בעקבות פרישת צירי הפרלמנט מתנועתו של מקתדא אלצדר (המנהיג השיעי הרואה עצמו כגורם לאומי עיראקי ומתנגד בו-זמנית למעורבות איראנית ואמריקאית בענייניה הפנימיים של עיראק) ב-12 ביוני 2022, והחלפת חלקם בצירים המזוהים עם המיליציות, חיזקו המליציות הפרו-איראניות את מעמדן הפוליטי, והן מעורבות גם בהרכבת הממשלה החדשה בעיראק. ב-13 באוקטובר 2022 הטיל עבד אללטיף רשיד, הנשיא הנבחר של עיראק, על מחמד שיאע אלסודאני (שהיה המועמד המועדף של איראן והמיליציות התומכות בה לראשות הממשלה בעיראק), להרכיב את הממשלה החדשה. אלסודאני, שהקים את הממשלה החדשה ב-27 באוקטובר 2022, הינו פרו-איראני, חבר בעבר בחזב אלדעוה ^[13] ומקורב לראש הממשלה הקודם של עיראק, נורי אלמאלכי.^[14]

חילופי-גברי בפיקוד של כוח קדס והמיליציות

• מייד לאחר חיסולם (3 בינואר 2020) של קאסם סלימאני, מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה, ושל אבו מהדי אלמהנדס, ראש המטה הכללי של הגיוס העממי ומפקד גדודי חזבאללה (המיליציה הפרו-איראנית הדומיננטית בעיראק ונכללת בגיוס העממי), מונו להם מחליפים.
• אסמאעיל קאא’ני, ששימש כסגנו של סלימאני,^[17] החליף אותו כמפקד כוח קדס (הגורם המנהל, המפקד והמדריך את המיליציות הללו). על אף היותו דמות פחות בולטת וכריזמטית מכפי שהיה סלימאני, הוא ממשיך לבסס את המיליציות כזרוע של איראן בעיראק ופועל להמשך ההתפשטות האזורית של איראן באמצעותן. נראה כי קא’אני מקדם גם את מעורבות אנשי המיליציות בפוליטיקה הפנימית של עיראק. מאז מינויו לתפקיד, נפגש קאא’ני מספר פעמים עם מנהיגי המיליציות הפרו-איראניות בעיראק והיה מעורב בשנה האחרונה בניסיונות לפייס בין נציגי המיליציות הפרו-איראניות לבין מקתדא אלצדר “למען הבית השיעי”^[18], אך ללא הצלחה (פארס, 9 בפברואר 2022; אלערביה, 18 בינואר 2022). במקביל, נציגים מרבים מהמיליציות לבקר באיראן.

• ב-27 ביולי 2021 הגיע קאא’ני לביקור חשאי בבגדאד על רקע ביקור ראש ממשלת עיראק, מצטפא אלכאט’מי, בארצות הברית ופגישתו עם נשיא ארצות הברית, ג’ו ביידן, שדנה בעתיד הנוכחות הצבאית האמריקאית בעיראק. קאא’ני נפגש במהלך הביקור עם גורמים בממשל העיראקי ובמיליציות השיעיות ודן עימם בהסכמות שהושגו בפגישת אלכאט’מי-ביידן. ביקורו הקודם של קאא’ני בעיראק נערך ככל הנראה בראשית אפריל 2021, וגם הוא התמקד בדיאלוג האסטרטגי בין עיראק לארצות הברית ובתקיפות הנמשכות מצד המיליציות השיעיות הפרו-איראניות נגד הכוחות האמריקאים בעיראק (סוכנות הידיעות הכורדית שפק ניוז, 27 ביולי 2021).
• במקומו של אבו מהדי אלמהנדס, כראש המטה הכללי של הגיוס העממי (בערבית: ראיס היאת אלארכאן ללחשד אלשעבי), מונה ב-21 פברואר 2020 לתפקיד עבד אלעזיז אלמחמדאוי^[19], המכונה אבו פדכ, ממקימי כתאא’ב חזבאללה (גדודי חזבאללה) ומי שמילא בארגון שורה של תפקידים (אלשרק אלאוסט, 22 בפברואר 2020; בי בי סי בערבית 24 בפברואר 2020)^[20]. אלמחמדאוי היה חבר ההנהגה (מג’לס אלשורא) של גדודי חזבאללה מאז שנת 2003, ופיקד על פעולות רבות שביצעה המיליציה. בעבר שימש מזכ”ל המיליציה והקים את היחידות המיוחדות שלה (ערוץ אלחרה, 23+26 בפברואר 2020; ahlalrafidain.online, 25 בפברואר 2020).

     
מימין: קאסם סלימאני מחבק את אלמחמדאוי (אלנג’באא’ מדיה וואר, 13 בינואר 2021); משמאל: אלמחמדאוי וקיס אלח’זעלי, – מזכ”ל עצאא’ב אהל אלחק (אלקרטאס, 14 בינואר 2021)

• על-פי פרסום של מכון וושינגטון למדיניות במזרח התיכון (The Washington Institute for Near East Policy), מ-11 בינואר 2022, אבו פדכ מנסה לפרק את המיליציות הכפופות לאיתאללה סיסתאני – איש הדת הבכיר בעיראק, המתנגד למעורבות האיראנית במדינה – זאת כדי לחזק את מעמד איראן במדינה.
•  למחליפו של אבו עלי אלמהנדס כמזכ”ל כתאא’ב חזבאללה (גדודי חזבאללה) מונה במהלך פברואר 2020 אחמד מחסן פרג’ אלחמידאוי שכינויו אבו חסין. כמו כן נודע כי בני משפחתו משולבים בתפקידים בכירים במיליציה. ביולי 2021 מינתה מועצת השורא של הארגון את מחמד חסב אלאלמג’ידי כמחליפו, אך אלחמידאוי סרב לפנות את מקומו וממשיך לכהן כמזכ”ל המיליציה ( euro-times.com, 4 במרץ 2022; washingtoninstitute.org, 9 במרץ 2022).

• מחלקת המדינה של ארה”ב כללה את אלמחמדאוי (אבו פדכ) ואלחימדאוי, ברשימת המבוקשים המעורבים בטרור:
  • ב-26 בפברואר 2020 הוכלל אלחמידאוי ברשימה והוגדר כפעיל טרור בינלאומי בשל מעורבותו בביצוע פיגועי טרור נגד כוחות אמריקאים ואזרחים עיראקים חפים מפשע (בשנת 2009, הוכרז ארגון גדודי חזבאללה כארגון טרור) (אלחרה, 26 בפברואר 2020; אתר משרד החוץ האמריקאי, 26 בפברואר 2020).

• • ב-3 בספטמבר 2020 הטילה מחלקת המדינה של ארה”ב סנקציות על אלמחמדאוי והוסיפה את שמותיו הנוספים, עבד אלעזיז מולא מרג’ראס, אבו פדכ ואלח’אל. הוא הוגדר כטרוריסט בינלאומי המהווה סיכון משמעותי עבור ביטחון ארצות-הברית, מדיניות החוץ שלה וכלכלתה (אתר מחלקת המדינה של ארה”ב, 19 בינואר 2021)^. בתגובה הודיעו כתאא’ב חזבאללה כי העובדה ש”השטן הגדול”(ארצות-הברית) הטיל עליו סנקציות מעידה על תבוסת ארצות-הברית מול “ציר ההתנגדות” ועל חולשתה, וכי הטלת הסנקציות היא אות כבוד עבורו לאחר ש”אבו פדכ זרע פחד בליבות האויב”. הארגון כינה את אבו פדכ “סמל לג’האד ולהתנגדות” (אתר האינטרנט של כתאא’ב חזבאללה, 14 בינואר 2020).

אמצעי הלחימה של המיליציות

• המיליציות הפרו-איראניות מוכוונות על ידי איראן ומקבלות ממנה אספקה של ציוד ואמצעי לחימה, בעיקר אמריקאיים (שהגיעו לממשלת עיראק כסיוע מארה”ב) ורוסיים. בשנים הראשונות לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק התקבלו מרבית אמצעי הלחימה של המיליציות הפרו-איראניות מאיראן. נראה כי עם הקמת הגיוס העממי ב-2014, והתרחבות משמעותית של כוחות המיליציות, עלה הצורך לרכישת אמצעי לחימה נוספים. אבו מהדי אלמהנדס, טען בראיון בינואר 2017 כי הגיוס העממי וצבא עיראק רוכשים אמצעי לחימה מרוסיה. לדבריו, ביקר פאלח אלפיאצ’, יושב ראש המטה של הגיוס העממי, בתחילת ינואר 2017 במוסקבה כדי לדון בהעברת אמצעי לחימה מרוסיה לגיוס העממי. כמו-כן ציין כי המיליציות מקבלות אמצעי לחימה וציוד מאיראן (אלמיאדין, 3 בינואר 2017). יש לציין כי בין 2018-2014 ציידה ממשלת עיראק את המיליציות הפרו-איראניות (במסגרת אספקת אמצעי הלחימה לגיוס העממי) באמצעי לחימה אמריקאים שקיבלה מארצות-הברית.
• במקביל, פיתחו המיליציות כושר ייצור עצמאי של אמצעי לחימה בחסות משמרות המהפכה. קיס אלח’זעלי, מזכ”ל עצאא’ב אהל אלחק, ציין בראיון לבי. בי. סי בפרסית (ינואר 2022), כי ביכולת ארגונו לייצר נשק עבור המיליציה, במקרה שלא יסופק לה נשק מאיראן, ובמיוחד כלי טיס בלתי מאוישים. עלאא’ אלשנוע, מומחה לעניינים אסטרטגיים, ציין בינואר 2022 כי המיליציות מקבלות אמצעי לחימה מאיראן וסיוע מיועצים איראניים לייצור אמצעי לחימה. הוא הוסיף כי המיליציות מאחסנות כלי טיס בלתי מאוישים במפעלים באזור אלוזיריה בבגדאד ובאזור אלג’רף אלצח’ר מדרום לבגדאד. גם מיליציית בדר, חשפה ביולי 2020 כי היא מייצרת רקטות לטווח בינוני ולטווח ארוך באופן עצמאי (אלעין, 30 באפריל 2021). הדבר מהווה חלק מהאסטרטגיה של איראן בשנים האחרונות בנוגע לשלוחותיה, לפיה כל שלוחה הופכת לעצמאית יותר ופחות תלויה באספקה מאיראן.

   
מימין: לוחם תנועת האצילים נושא מטול אר.פי.ג’י., ככל הנראה מתוצרת איראן (חשבון הטוויטר תנועת האצילים, 24 ביוני 2022); משמאל: מערכת נ”ט רוסית מדגם קורנט מתופעלת על-ידי לוחם תנועת האצילים (חשבון הטוויטר תנועת האצילים, 24 ביוני 2022)

 
מימין: לוחם תנועת האצילים מבצע ירי ברובה M-16 אמריקאי (חשבון הטוויטר תנועת האצילים, 24 ביוני 2022); משמאל: כלי טיס בלתי מאויש איראני מדגם “יאסר” עם מדבקות של תנועת האצילים על כנפיו (חשבון הטוויטר عراقي #موسوي@al_moshashae, 11 ביוני 2015)

הופעת מיליציות חדשות לצורך פעילות ב”חתימה נמוכה”

• מעט לפני חיסולם של סלימאני ואלמהנדס, ובמיוחד לאחר חיסולם, החלו להופיע אזכורים ברשתות החברתיות של מיליציות עיראקיות פרו-איראניות חדשות. חלק ממיליציות אלה אף קיבלו אחריות על ירי רקטות והפעלת מטעני חבלה נגד יעדים אמריקניים בעיראק. ההערכה היא כי המיליציות הוותיקות משתמשות בשמות אלה כדי לבצע פעילות ב”חתימה נמוכה” נגד יעדים של צבא ארצות-הברית בעיראק ויעדים נוספים.
• בין מיליציות אלה נתן למנות את: אצחאב אלכהף (בעלי המערה), עצבת אלת’אא’רין (קבוצת הנוקמיים), סראיא ת’ורת אלעשרין (פלוגות מרד 1920), תא’ר אלמהנדס (נקמת אלמהנדס, קרי: אבו עלי אלמהנדס), ג’נד סלימאני (גיס על-שם קאסם סלימאני), לואא’ מנתקמון (חטיבת הנוקמים), סראיא אלמנתקם (פלוגות הנוקם), סראיא תא’ר אלשהדאא’ (פלוגות נקמת החללים), קאצם אלג’בארין, פציל אלמקאומה אלדוליה (פלג ההתנגדות הבינלאומית), סראיא אלויאא’ אלדם (פלוגות הנאמנים לדם), כתאא’ב אלסאבקון (גדודי המקדימים), אולו אלעזם (ראשוני בעלי הנחישות), לואא’ ח’יבר (חטיבת ח’יבר, על שם המקום בחצי האי ערב שבו גורשו היהודים וחלקם נרצחו על-ידי כוחות המוסלמים בראשית האסלאם), קואת ד’ו אלפקאר (כוחות ד’ו אלפקאר על-שם חרבו של עלי בן אבו טאלב, הדמות הבולטת בשיעה), אבו פצ’ל אלעבאס (על-שם עבאס, גיבור קרב כרבלא ב-680 לספירה, הקרב המכונן של השיעה), אלשהיד כרים דרעם (פלג על-שם כרים דרעם), קבצ’ת אלהדא ואהל אלמערוף (קבוצת דרך הישר ואנשי המעשים הטובים), פרקת אלע’אשיה (קבוצת אלע’אשיה, קרי: האירוע המסעיר, על-שם פרק 88 בקוראן, העוסק בגן העדן ובגהינום), אחבאב אללה (יקירי אללה) ואלויאא’ אלועד אלחק (חטיבות הבטחת האמת)^[21].

איומים ותקיפות נגד יעדים אמריקניים בעיראק ובסוריה

• גם לאחר נסיגת הכוחות האמריקאית מעיראק בסוף 2011, המשיכו המיליציות העיראקיות הפרו-איראניות להיאבק בנוכחות האמריקאית שנותרה במדינה ולחתור לניתוק מוחלט של הקשרים הפוליטיים בין עיראק לארצות-הברית. לקראת סוף שנת 2021, הן אף הציבו אולטימטום כי אם הכוחות האמריקאיים לא יעזבו את המדינה, כפי שהוחלט בפרלמנט העיראקי, הן יפגעו בהם.
• המיליציות העיראקיות הפרו-איראניות מרבות לתקוף יעדים אמריקאיים בעיראק ובסוריה. להלן מספר דוגמאות:
  • ב-9 ביוני 2022 דווח כי כלי טיס נפץ בלתי מאויש נחת על כביש ליד הקונסוליה האמריקאית בעיר ארביל בשעות הלילה. כוחות הביטחון הכורדיים האשימו את מיליציית כתאא’ב חזבאללה (גדודי חזבאללה) בשיגור כלי הטיס וציינו כי הוא שוגר מאזור כרכוכ. גורמי תקשורת פרו-איראניים דיווחו כי הייתה זו פעולת התנקשות באנשי מוסד (RUDAW, 9 ביוני 2022; i24NEWS, 9 ביוני 2022)^[22].
  • ב-7 ביולי 2021 דווח על פגיעת כלי טיס בלתי מאויש סמוך לנמל התעופה של ארביל. מיליציה בשם סראיא אוליאא’ אלדם (פלוגות הנאמנים לדם), אחד השמות שנועדו לייצר “חתימה נמוכה” של המיליציות בעיראק, קיבלה אחריות עם האירוע. ארצות-הברית האשימה את המיליציות הפרו-איראניות.
  • ב-15 באוגוסט 2022 תקפו שלושה כלי טיס בלתי מאוישים מטה של כוחות הנתמכים על-ידי ארצות-הברית באזור מעבר אלתנף, בין סוריה לירדן, אזור הנשלט על-ידי הכוחות האמריקאיים. אחד מכלי הטיס הופל, אחד הושמד וכלי נוסף נחת באזור אך לא גרם לנפגעים. אף גורם לא קיבל אחריות על האירוע, אך כפי הנראה אחת המיליציות הפרו-איראניות עומדות מאחוריו (אלערביה, 16 באוגוסט 2022).

האיומים על ישראל

• בד בבד, עם ההתייצבות ההדרגתית של השלטון הסורי והיחלשות דאעש בסוריה ובעיראק, החלו המיליציות הפרו-איראניות בעיראק, ככל הנראה בהובלת איראן, להצהיר בגלוי על מעורבותן בעימות עם ישראל. ב-8 במרץ 2017 הודיע אכרם אלכעבי, מזכ”ל המיליציה העיראקית הפרו-איראנית, אלנג’באא’ (האצילים), על הקמת החטיבה לשחרור הגולן. הוא הצהיר כי לוחמיו בסוריה מוכנים “לשחרר” את רמת הגולן יחד עם צבא סוריה לכשתסתיים המערכה נגד דאעש. ב-24 בנובמבר 2017 הבהיר אלכעבי בראיון מטהראן כי המיליציה שלו הקימה את החטיבה לשחרור הגולן, כדי “להילחם בארגוני התכפיר”(הארגונים הג’האדיסטים, ובראשם דאעש), המופעלים ע”י הישות הציונית (ישראל)”. הניסיון להציג את דאעש כזרוע של ישראל, נועד להעצים את העוינות נגדה. הוא הוסיף, כי אם תתבקש לכך, החטיבה הזאת תסייע לצבא סוריה “לשחרר את הגולן” (סוכנות יוניוז, 10 במרץ 2022).

• באוגוסט 2020 דיווח מקור אופוזיציה סורי, שציטט מקורות צבאיים מקומיים, כי במסגרת מאמציה להרחיב את השפעתה באזור החלה איראן בהקמת כוח צבאי חדש במחוז קניטרה הסמוך לגבול עם ישראל. על-פי הדיווח, פועלת איראן באמצעות חזבאללה ובחסות ענף 220 של מינהל הביטחון הפוליטי הסורי להקמת הכוח החדש בפיקוד לוחמים לשעבר בצבא סוריה ובמיליציית פוג’ הגולן (פוג’ אלג’ולאן), הפועל במסגרת המשטר הסורי ומורכב בעיקר מתושבים דרוזים (ענב בלדי, 12 באוגוסט 2020). לא מן הנמנע שכוח זה ישתף (או כבר משתף) פעולה עם לוחמי מיליציות פרו-איראניות, ובמיוחד עם החטיבה לשחרור הגולן.
• המהנדס נצר אלשמרי, דובר מיליציית אלנג’באא’, ציין בראיון ב-11 ביוני 2021 כי החטיבה לשחרור הגולן מוכנה לחלוטין להשתתף במבצע ל”שחרור” הגולן על-פי בקשת ממשלת סוריה וכי לוחמי החטיבה עברו הכשרות מתאימות וצוידו באמצעי לחימה המתאימים לפגיעה בעומק ישראל ולא רק באזור הגולן. לדבריו, החטיבה הוקמה על-ידי תנועת אלנג’באא’ כדי להשתתף עם “האחים בסוריה” במערכה ל”שחרור” הגולן ההופכת קרובה מיום ליום (אלעהד, 11 ביוני 2022).
• בשנתיים האחרונות הוצגה על-ידי ציר ההתנגדות, שהמיליציות הפרו-איראניות בעיראק מהוות חלק אינטגראלי ממנו, “משוואת הריסון [של ישראל]” (מעאדלת אלרדע). משוואה זו, שהוצגה באופן פומבי לראשונה בנאום שנשא חסן נצראללה, מזכ”ל חזבאללה, ב-25 במאי 2020, נועדה “לרסן” את ישראל ולאיים על קיומה באמצעות תקיפה בו-זמנית ממספר חזיתות, ובמשתמע, הפעלת כל חזיתות “ציר ההתנגדות”^[23]. כחלק מאימוץ משוואה זו, הכריזה כתאא’ב חזבאללה (גדודי חזבאללה) ביוני 2021 על היותה חלק מ”משוואת הריסון” נגד ישראל. בראיון שערך ערוץ אלמיאדין, המקורב לחזבאללה, עם מחמד מחיי, דובר המיליציה, ציין הדובר כי המיליציה הינה המיליציה העיראקית הראשונה שמבטאת זאת בגלוי וכי היא לא בהכרח תהיה היחידה שתשתתף בעימות אפשרי נרחב עם ישראל. הוא הוסיף שהמיליציה יכולה להשתמש בטילים מדויקים ובכלי טיס בלתי מאוישים כדי להתגבר על המרחק הגיאוגרפי מישראל (אלמיאדין, 17 ביוני 2022). על רקע זה, הכריזה גם אלנג’באא’ (האצילים) ביוני 2021 על כך שהם מהווים חלק מ”משוואת הריסון”.

• נושא “משוואת הריסון” עלה שוב בראיון לערוץ אלמיאדין ב-25 ביולי 2022 , שהעניק חסן נצראללה לרגל ציון ארבעים שנה להקמת חזבאללה. בנאום חזר נצראללה מספר פעמים על איומיו לפגוע במאגר “כריש”, כחלק האיומים ששיגר נגד ישראל במהלך המשא ומתן לשרטוט הגבול הימי בין ישראל ללבנון שנחתם ב-27 באוקטובר 2022, וטען כי אם יהיה עימות עם ישראל יצטרפו אליו גם גורמים נוספים באזור דוגמת המיליציות הפרו איראניות (אלמיאדין, 25 ביולי 2022).
• נצר אלשמרי, עוזר מזכ”ל מיליציית אלנג’באא’ (האצילים), והדובר הרשמי של המיליציה, ציין באוקטובר 2019 כי למיליציה יש קשרים אישיים עם בכירים בארגוני “ההתנגדות” הפלסטינית וכי הם מקיימים עמם פגישות. הוא אף ציין כי מתוך חובתם הלגיטימית והלאומית וכחלק מהעקרונות האידיאולוגיים של אנשי המיליציה, הם יתייצבו, עם כל האמצעים שברשותם, נגד ישראל (“הישות הגזלנית”) לצד “תנועות ההתנגדות” שמתעמתות עם ישראל ובמיוחד חזבאללה (אתר The Levant News, 25 באוקטובר 2019). ישנן גם עדויות על מעורבות אלנג’באא’ בפעילות סיוע למשפחות פלסטיניות ברצועת עזה^[24].

מעורבות ואיום על המשטר בעיראק

• חשיבותן של המילציות הפרו-איראניות בלחימה נגד דאעש פחתה בשנים האחרונות, שכן פעילות גורמי הביטחון בעיראק (הצבא, היחידה ללוחמה בטרור הכפופה לראש הממשלה, ומנגנוני ביטחון הכפופים למשרד הפנים) הצטמצמה והם אינם זקוקים לסיוע שלהם. בעקבות זאת נשמעו קריאות בעיראק לפרק את המיליציות מנשקן (במיוחד באמצע שנת 2017) ובכירים בקהילה השיעית בעיראק, בראשם עלי סיסתאני, האיאתאללה הבכיר ביותר בעיראק, ומקתדא אלצדר, קראו להפסיק את פעילותן ככוח צבאי הפועל לצד הממשלה החוקית. למרות הקריאות, בלחץ איראן והמיליציות עצמן הן לא פורקו ובשנת 2018 הותאמו משכורותיהם של לוחמי הגיוס העממי לאלה של אנשי צבא עיראק. מצב זה הותיר את המיליציות ככוח משמעותי הפועל בעיראק כזרוע של המשטר האיראני, הפועל לצד צבא עיראק, ולמעשה מציב איום על צבא עיראק וריבונותה של עיראק במקרה של עימות בין ממשלת עיראק למשטר האיראני.
• מצטפא אלכאט’מי, ראש ממשלת עיראק דאז, שאף להחליש את המעורבות האיראנית בעיראק, כדי לשמור על החלטה עצמאית ולשמור על הריבונות העיראקית. במסגרת זו, הוא פעל לריסון המיליציות הפרו-איראניות בעיראק, דבר שיצר עימות בינו לבין המיליציות. שיא העימות הגיע בפשיטה שביצעה היחידה העיראקית ללוחמה בטרור ב-25 ביוני 2020 נגד מתחם של מיליציית גדודי חזבאללה, שהייתה אחראית לירי רקטות נגד מתחם השגרירות האמריקאית בבגדאד ונגד כוחות אמריקאים המוצבים בבסיסי צבא עיראקים. בפשיטה על מתחם המיליציה בדרום בגדאד נעצרו 14 פעילים והוחרמו משגרים ורקטות שנועדו ככל הנראה לביצוע תקיפות נוספות. התקיפה עוררה תגובות חריפות מצד המיליציות הנאמנות לאיראן שכללו התקפה אישית נגד ראש הממשלה אשר הואשם בשיתוף פעולה עם ארצות-הברית. כעבור מספר ימים שוחררו הפעילים ממעצרם.
• ב-6 בנובמבר 2021 בוצע ניסיון חיסול של ראש ממשלת עיראק, מצטפא אלכאט’מי, על-ידי המיליציות הפרו-איראניות באמצעות כלי טיס ממולכד ששוגר לעבר מעונו. היה זה שיא חדש במעורבות האיראנית בעיראק שהעלה גם את המתיחות בין המדינות. בעקבות זאת מיהר אסמאעיל קאא’ני, מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה, להגיע לבגדאד כדי לנסות להפחית את המתח בין המדינות ואת הזעם הציבורי בעיראק סביב מעורבות איראן במדינה. לא ידוע עדיין מי מהמליציות עמדה מאחורי ניסיון ההתנקשות, אך זמן קצר לפני שבוצעה, שיגר קיס אלח’זעלי, העומד בראש עצאא’ב אהל אלחק, איום כלפי ראש הממשלה העיראקי. בדבריו הוא מחה על הפיזור האלים של ההפגנות נגד תוצאות הבחירות, וטען כי כוחות הצבא ביצעו ירי חי לעבר המפגינים. הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי ראש ממשלת עיראק והבהיר כי הוא זה שיישא בתוצאות וישלם את המחיר. לאחר האירוע, הכחיש אלח’זעלי את מעורבות ארגונו בניסיון ההתנקשות והאשים את ארצות-הברית בניסיון להפליל את הארגון והעלה את הסברה כי ישראל וארצות-הברית אחראיות לניסיון ההתנקשות (אלג’זירה, 9 בנובמבר 2021).
• עם הנסיגה האמריקאית מעיראק, בשלהי 2011, החלו בכירים במיליציות לבסס את כוחם במערכת הפוליטית בעיראק. בתחילת שנת 2017 השתלבו 14 נציגים של מיליציית גדודי חזבאללה בפרלמנט העיראקי (מתוך 329 מושבים) אך הייתה להם השפעה מועטה על החלטות הממשלה. החדירה של המיליציות הפרו-איראניות לפוליטיקה העיראקית החלה להתרחב בבחירות לפרלמנט העיראקי בשנת 2018. מיליציות פרו-איראניות בולטות (גדודי חזבאללה, ארגון בדר, עצאא’ב אהל אלחק וגדודי האמאם עלי) הקימו את קואליציית אלפתח וזכו ל-48 מושבים בפרלמנט.
• בבחירות לפרלמנט ב-10 באוקטובר 2021, ירד כוחה של קואליציית אלפתח והיא זכתה ל-17 מושבים מתוך 329 המושבים והמנצח בבחירות היה מקתדא אלצדר עם 73 מושבים, שקרא לאחדות סביב הלאומיות העיראקית תוך דחיקת המעורבות האיראנית והאמריקאית במדינה. מפלגת אלחקוק (הזכויות), שהינה מפלגה חדשה שהוקמה לפני הבחירות ב-2021 על-ידי כתאא’ב חזבאללה (גדודי חזבאללה) זכתה למושב אחד.
• לאחר פרישתם של הנציגים מהזרם הצדרי מהפרלמנט ב-12 ביוני 2022, עלה כוחם של נציגי המיליציות הפרו-איראניות (קואליציית אלפתח) ל-48 מושבים, וכלל הגורמים הפרו-איראנים בפרלמנט כוללים כ-130 מושבים (בצירוף קבוצות שיעיות נוספות בפרלמנט – של נורי אלמאלכי – דולת אלקאנון ושל עמאר אלחכים – גוש אלחכמה).
• מקתדא אלצדר הכריז על פרישתו מהחיים הפוליטיים בשלהי אוגוסט 2022 על רקע ההודעה על מועמדותו של מחמד שיאע אלסודאני לראשות הממשלה. בעקבות פרישתו פרצו מהומות בעיראק ועשרות אזרחים עיראקים נהרגו ב-29 באוגוסט 2022 בחילופי אש ממושכים שנערכו בין הסיעות השיעיות היריבות ברובע הממשל המאובטח של בגדאד (“האזור הירוק”).
• חברי הפרלמנט המזוהים עם המיליציות הפרו-איראניות קידמו חוק שעבר בפרלמנט ב-26 במאי 2022 האוסר על נורמליזציה עם ישראל ועל מגעים עם ישראלים וקראו להעמיד את ראש ממשלת עיראק דאז, מצטפא אלכאט’מי, למשפט באשמת בגידה אם יעז להשתתף בכנס בסעודיה ב-16 ביולי 2022, שעסק בברית הגנה אזורית מול איראן. אלכאט’מי התעלם מהאזהרה ונסע ואף הדגיש בנאומו את הצורך לשמור על ערכי הדמוקרטיה.
• המיליציות השיעיות הפרו-איראניות שיגרו לאחרונה מספר פעמים רקטות וכלי טיס בלתי מאוישם נגד יעדים של תורכיה בעיראק. זאת בגלל התקיפות התכופות שמבצעת תורכיה לאחרונה בחבל כורדיסטאן העיראקי ומקימה באזור בסיסים ועמדות בטענה כי היא נלחמת בארגון הטרור הכורדי PKK (אלג’זירה, 22 ביולי 2022). כך מציגות המיליציות עצמן כפטריוטיות הפועלות למען שמירת גבולות המדינה העיראקית וככאלה הנענות לצרכי האוכלוסייה הכורדית במדינה. דוגמא לכך היא ירי של כלי טיס בלתי מאוישים ב-21 ביולי 2022 לעבר בסיס ארטילריה תורכי מצפון לדהוכ של המיליציה הפרו-שיעית, אנשי המערה (שם פיקטיבי שבו משתמשת מיליציית כתאא’ב סיד אלשהדאא’ או לפי גירסה אחרת, שם כיסוי לפעילי מיליציית עצאא’ב אהל אלחק), בתגובה לתקיפה ארטילרית תורכית ב-20 ביולי 2022 בזאח’ו, באזור דהוכ, בחבל כורדיסטאן בעיראק, שבה נהרגו תשעה אזרחים עיראקים, בהם נשים וילדים. בנוסף, ארגנו המיליציות הפגנת מחאה מול הקונסוליה התורכית בבגדאד וקראו לסגירתה (www.washingtoninstitute.org, 22 ביולי 2022; אלסומריה, 22 ביולי 2022). במקביל, קראה מיליציית עצאא’ב אהל אלחק לפרלמנט העיראקי לנקוט צעדים נגד תורכיה בתגובה לירי (אלסומריה, 22 ביולי 2022). תורכיה, מצדה, פרסמה הודעה לפיה היא לא הייתה אחראית לירי הארטילרי (אלג’זירה, 22 ביולי 2022).

• ב-26 ביולי 2022 שוגרו שתי רקטות לעבר הקונסוליה התורכית בבגדאד, ככל הנראה, על ידי המיליציות הפרו-איראניות (אלסומריה, 26 ביולי 2022). באירוע נוסף שהתרחש באותו היום, שוגר כלי טיס בלתי מאויש נפץ לעבר בסיס תורכי בצפון עיראק. ארגון עיראקי שיעי בשם סראיא אבאביל (שם פיקטיבי נוסף שמאחוריו עומדות המיליציות הפרו-איראניות) שהכריז על הקמתו באותו היום קיבל אחריות על התקיפה ופרסם סרטון המתעד את שיגור כלי הטיס (אלמיאדין, 27 ביולי 2022).

• ארגון פיקטיבי נוסף שמאחוריו עומדות המיליציות הפרו-איראניות בעיראק (ככל הנראה כתאא’ב חזבאללה) הוא אלויאא’ אלועד אלחק (חטיבות הבטחת האמת), שהפיץ ב-2 באוקטובר 2022 איומים לפיהן הוא יתקוף חברות הפועלות בסעודיה, זאת לאור תמיכת סעודיה בממשלת תימן הנלחמת בארגון הפרו-איראני אנצאר אללה (הידוע גם בשם התנועה החות’ית). איומים נוספים הופנו על-ידי הארגון כלפי איחוד האמירויות, השותפה האסטרטגית של סעודיה במלחמה בתימן, והוא אף קיבל ב-2 בפברואר 2022 אחריות על תקיפה שביצעו כלי טיס בלתי מאוישם נגד מתקנים חיוניים באבו דאבי, באמירויות, כאיתות מאיראן לאיחוד באמירויות שלא יערבו במלחמה בתימן.

מעורבות המיליציות במלחמה באוקראינה

• לאחרונה דווח כי המיליציות העיראקיות הפרו-איראניות מעבירות אמצעי לחימה לכוחות הרוסיים הנלחמים באוקראינה. ההעברה מתבצעת דרך איראן (timesofisrael.com , 12 באפריל 2022). יצוין, כי זוהי עדות ראשונה מסוגה למעורבות המיליציות הפרו-איראניות בסוגיה כלל עולמית דבר שאמור לעורר דאגה במערב, בדגש על מדינות אירופה.

סיכום

• המיליציות הפרו-איראניות הפכו למוקדי כוח מרכזיים בחברה ובפוליטיקה בעיראק, ומציבים כיום אתגר על סמכות השלטון המרכזי בעיראק ועל האזור כולו. למרות שהלגיטימציה של המיליציות בציבוריות העיראקית פחתה בעקבות הירידה המשמעותית בפעילות דאעש במדינה, כוחן הפוליטי דווקא התחזק לאחרונה על רקע פרישתו של מקתדא אלצדר מהחיים הפוליטיים. המיליציות מסכנות ביתר שאת את ריבונותה של עיראק ואת משטרה והן מאיימות לבסס את מעורבותה של איראן במדינה ואף להפוך את עיראק לשלוחה שלה.
• השתלבותן של המיליציות הפרו-איראניות ב”ציר ההתנגדות” וה”הסהר השיעי” מציבה איום פוטנציאלי כלפי ישראל וארצות-הברית, זאת במיוחד לאור יכולתן שלהן לייצר עצמאית רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים ללא תלות באיראן, לאור הנוכחות שלהן באזור גבול סוריה-ישראל ולאור איומי “ציר ההתנגדות” לקחת חלק במלחמה אזורית של נגד ישראל. מעורבות המיליציות גם בסוגיות גלובאליות, ובראשן המלחמה באוקראינה, מציבה איום גם כלפי מדינות המערב.
• בשנים האחרונות מתמודדות המיליציות הפרו-איראניות עם לא מעט אילוצים ואתגרים, שמחייבים אותן למצוא דרכים שונות להמשיך ולהשפיע על הזירה הפוליטית בעיראק מבלי לאבד את הלגיטימציה הציבורית. בראש האתגרים והאילוצים עומדים המאבקים הפנימיים בתוך הקהילה השיעית, ההתנגדות הגוברת מצד מרכזי כוח אחרים בקהילה השיעית (לרבות איאתאללה עלי סיסתאני ומקתדא אלצדר) לפעילות המיליציות, הדרישה לפרק אותן מנשקן והביקורת הציבורית הנרחבת הנמתחת כלפיהן. לפיכך, לא מן הנמנע שהן יתקשו לממש את יעדיהן. בנוסף, ייתכן שמידת השליטה של איראן במיליציות פחתה בשנתיים האחרונות, הן על רקע מאבקי הכוחות בין המיליציות הפרו-איראניות לבין גורמי הכוח האחרים ב”בית השיעי” והן על רקע הקושי של קאא’ני (בהשוואה לסלימאני) לשלוט באופן ישיר על המיליציות.

^[1] להרחבה ראו פרסום מרכז המידע למודיעין ולטרור "כוח קדס של משמרות המהפכה האיראניים כמכשיר עיקרי ליישום מבצעי של תפיסת ייצוא המהפכה מחוץ לגבולות איראן"  . בנוסף, ראו פרסום מרכז המידע "איראן ניצבת בפני אתגרים גוברים בעיראק אך היא נחושה לקדם את האינטרסים החיוניים שלה": ^[2] ארגון-גג הנתמך על-ידי ממשלת עיראק המאגד כארבעים מיליציות, כשהדומיננטיות שבו הינן פרו-איראניות ונתמכות גם על-ידי איראן. בארגון הגג גם מעט ארגונים סוניים, נוצריים ויזידיים. הארגון הוקם בשנת 2014 בעקבות קריאה של איאתאללה עלי סיסתאני, גדול אנשי ההלכה השיעים בעיראק, שקרא להקים כוח גיוס עממי נגד דאעש בעקבות השתלטות הארגון על שטחים נרחבים של עיראק. בשנת 2018 הוכר הארגון על-ידי ממשלת עיראק כחלק בלתי נפרד ממנגנוני הביטחון שלה. בעקבות הצטמצמות איום דאעש, עלו הקריאות בציבור העיראקי לפרק את הארגון מנשקו. המתנגדים הבולטים ביותר היו המיליציות הפרו-איראניות, אשר מעוניינות להמשיך לבסס את כוחן ולפעול כשלוחות של איראן בעיראק. ↑
^[3] ברית פוליטית-צבאית אנטי-אמריקנית ואנטי-ישראלית בין איראן, משטר אסד בסוריה, שלוחותיה של איראן (חזבאללה בלבנון, התנועה החות'ית בתימן ומיליציות פרו-איראניות בעיראק ובסוריה), חמאס והג'האד האסלאמי בפלסטין בניסיון לזכות בלגיטימציה של הקהילה הבינלאומית. מקורו של המונח בתנועת הרזיסטאנס (Resistanc-התנגדות) שפעלה במלחמת העולם השנייה בצרפת נגד משטר וישי, וביצעה פעולות חבלה ואלימות שלפחות חלקן נחשבו לגיטימיות. ↑
^[4] במקומות שונים הופיע אלמהנדס כסגן יו"ר הגיוס העממי ובמקומות אחרים כראש המטה הכללי של הגיוס העממי, שכן הוא נשא בשני התפקידים. בפועל הוא היה הדמות הדומיננטית בכוחות הגיוס העממי ומקורב ביותר לקאסם סלימאני . במקביל, לגיוס העממי יש יו"ר בשם פאלח אלפיאצ', אך תפקידו ייצוגי ולא צבאי. ראו: https://twitter.com/hushamalhashimi/status/1230744753387388929 . ↑
^[5] כינוי להתרחבות השפעתה האזורית של איראן מאז הפלישה האמריקאית בעיראק ב-2003, באמצעות גורמים שיעים פרו-איראנים מאיראן, דרך עיראק (שכ-60% מתושביה שיעים), סוריה (בה בני העדה העלווית, השולטים במדינה, מהווים כ-10% מהאוכלוסייה ומוכרים על-ידי ציר זה כשיעים) ולבנון (שחזבאללה, שלוחתה של איראן בלבנון, מהווה בה גורם כוח מרכזי). התרחבות ההשפעה האיראנית (מאיראן ללבנון) הינה בצורת סהר, ולכן הכינוי הוא "הסהר השיעי", מה גם שהסהר מהווה סמל אסלאמי. ↑
^[6] רבים מלוחמי מיליציות אלה, לפחות בשלב הראשוני, היו פורשים מג'יש אלמהדי, המיליציה של מקתדא אלצדר, שלחמה בארצות-הברית בין השנים 2006-2003. מאחר שאלצדר הפסיק את פעילותו נגד הכוחות האמריקאים וב-2007 אף הכריז על הפסקת-אש בלחימה נגדם, הקימו מתנגדי המהלך את המיליציות הפרו-איראניות הנזכרות בסיוע משמרות המהפכה. ↑
^[7] ראו פרסום מרכז המידע "איראן ניצבת בפני אתגרים גוברים בעיראק אך היא נחושה לקדם את האינטרסים החיוניים שלה": 
^[8] אלסידה זינת (נקראת בשפה העממית: אלסת זינב) הייתה בתו האהובה של האמאם עלי בן טאלב, מייסד השיעה, ונכדו של הנביא מחמד. הקבר משמש מוקד עלייה לרגל של שיעים מרחבי העולם. ↑
^[9] להרחבה ראו פרסום מרכז המידע "חזבאללה ומיליציות שיעיות המופעלים ע”י איראן משולבים במערכה שמנהל צבא סוריה לכיבוש דרום סוריה" 
^[10] https://www.youtube.com/watch?v=unwOQEzI6ds ↑
^[11] הגיוס העממי, המונה מעל לששים ארגונים, ומספרם נאמד בעשרות אלפי לוחמים (60,000 נכון לשנת 2015 ובין 100,000 ל-150,000 בשנת 2018), חלק לא מבוטל מהארגונים הללו הינם מיליציות פרו-איראניות הקשורות מבחינה אידיאולוגית ולוגיסטית לאיראן ובמיוחד לכוח קדס של משמרות המהפכה, האחראי על יצוא המהפכה האיסלאמית על-פי מדרשו של איתוללה ח'מיני מחוץ לגבולות איראן. מעבר למיליציות הפרו-איראניות, נכללים בגיוס העממי גם כוחות שבטיים סוניים ואחרים (כולל קבוצות קטנות של נוצרים ותורכמנים). ראו: https://iranprimer.usip.org/blog/2021/nov/10/profiles-pro-iran-militias-iraq ↑
^[12] ניתן לחלק את המיליציות השיעיות בגיוס העממי לשלוש קבוצות: אלה הנאמנות לאיראן ואף נשבעו אמונים למנהיג איראן, עלי ח'אמנהאי; כאלה הכפופות לאיאתוללה השיעי הגדול בעיראק, עלי סיסתאני; ומיליציה אחת, סראיא אלסלאם, הכפופה למנהיג הזרם הצדרי, מקתדא אלצדר, שלו קשרים בלתי יציבים עם איראן. אלצדר מציג עצמו כעת כלאומי עיראקי, אם כי בעבר, המיליציה שלו, צבא אלמהדי, אותה פירק באוגוסט 2007, קיבלה סיוע ממשמרות המהפכה. ראו: https://iranprimer.usip.org/blog/2021/nov/10/profiles-pro-iran-militias-iraq . ↑
^[13] תנועת האופוזיציה השיעית בימי משטרו של צדאם חסין. ↑
^[14] אלערביה, אלחדת', 26 ביולי 2022. ↑
^[15] אלה המיקומים שאיתרנו, אך ככל הנראה ישנם בפועל רבים יותר. ↑
^[16] אלה המיקומים שאיתרנו, אך ככל הנראה ישנם בפועל רבים יותר. ↑
^[17] לגבי משמעות החיסול ופרטים אודות קאא'ני, ראו: רז צימט, "שנה לחיסולו של קאסם סלימאני: איראן ניצבת בפני קשיים רבים, אך נחושה לבסס את השפעתה האזורית"
^[18] לאור הפיצול בחברה השיעית, הביטוי "למען הבית השיעי" הפך רווח בשיח סביב הניסיונות לאחד את כל הגורמים השיעים בעיראק (הליבראלים, הזרם הצדרי והזרם הפרו-איראני). ↑
^[19] הוזכר על-ידי גורמים אמריקאים תחילה תחת השם אחמד אלחמידאוי. ↑
^[20] https://aawsat.com/english,https://www.bbc.com/arabic/middleeast-51605106 . ↑
^[21] ראו: https://carnegieendowment.org/sada/84368 , https://arabic.iswnews.com . ↑
^[22] https://www.rudaw.net/english/kurdistan/090620221 ↑
^[23] הרעיון עלה בנאומו של מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, בנאום מה-25 במאי 2020, שבו הכריז על משוואה חדשה, לפיה הפגיעה של ישראל בירושלים תוביל למלחמה אזורית ("אלקדס-מערכה אקלימיה"): https://www.youtube.com/watch?v=SlYVQ1W-FgE . ↑
^[24] להרחבה ראו פרסום מרכז המידע "תנועת האצילים, מיליציה שיעית המופעלת בעיראק ע”י איראן, פועלת גם ברצועת עזה ועוסקת בחלוקת כספים למשפחות שהידים ואסירים" 

מאמרים נוספים בתחום