גילוי דעת, שהופץ ע”י לשכת ערפאת שהועבר לאישים ערביים בישראל ע”י “ועדת הקישור” לערביי ישראל, הפועלת מלשכתו של ערפאת. גילוי הדעת, הנושא את לוגו הרשות הפלסטינית ו“משרד הנשיא”, פורסם ב- 30 בספטמבר 2001, לרגל יום השנה לאינתיפאדה ועיקרו הסתת ערביי ישראל ליטול חלק באירועים האלימים. גילוי הדעת רצוף ביטויי שינאה עזים לישראל ולתושביה, המכונים “כנופיות ציוניות”; “שודדי המאה העשרים”; “הורגי הילדים, הנשים והזקנים”; “יצרני הטרור הבינלאומי”; “גונבי אדמות” ועוד כהנה וכהנה.
גילוי הדעת משקף העדר נכונות של ערפאת והרשות הפלסטינית להכיר בזכות קיומה של ישראל וחתירתם להקמת “מולדת אחת” השייכת, בתפיסתם, ל”עם אחד“, על אדמת “פלסטין”, שבירתה ירושלים. בגילוי הדעת אין זכר למסרים של חתירה לשלום ולדו קיום, לתהליך השלום, להסכמי אוסלו או לגבולות 1967.
זוהי השפה והטרמינולוגיה שבה ערפאת והרשות מדברים אל בניעמם, בניגוד מוחלט למסרים “חיוביים” המופנים ל-ארה”ב ולאירופאים (התכנים והסגנון המופיעים במאמר, החתום ע”י ערפאת, ב“ניו יורק טיימס” מה3- בפברואר 2002, שונים באופן מהותי מאלו המופיעים בגילוי הדעת). יודגש, כי מסרים דומים של שנאה והסתה, המשקפים אי השלמה עם קיומה של ישראל ועידוד האלימות והטרור כמכשיר לקידום המטרות האסטרטגיות של הפלסטינים, מוטמעים היטב במערכת החינוך של הרשות הפלסטינית (המקבלת מימון מהאיחוד האירופי) כמו גם בתקשורת, בספרות ובסמלי תרבות פלסטינים למיניהם.
