הטרור הפלסטיני נגד ישראל בשנת 2019: מאפיינים ומגמות

עיקרי תמונת המצב

כללי

שתי תופעות אפיינו בשנת 2019 את הטרור הפלסטיני, הממוסד והעממי: ביהודה ושומרון נמשכה הירידה הרב-שנתית בהיקף הטרור (רובו טרור עממי) וברמת הקטלניות שלו, בעוד שברצועת עזה חלה עלייה משמעותית בהיקף הטרור והאלימות, בדגש על ירי רקטות לעבר ישראל. בשנת 2019 שוגרו מרצועת עזה 1,403 רקטות ופצצות מרגמה, מספר שיא של כל הזמנים (למעט ירי הרקטות בשנת 2014 במהלך מבצע “צוק איתן”).

• מגמת הירידה בהיקף הטרור וברמת הקטלניות שלוו המחישה שנה נוספת את כישלון חמאס “לייצא” את הטרור ליהודה ושומרון, בעוד שהיא מקדמת ברצועה הסדרה עם ישראל בתיווך מצרי. את הכישלון ניתן לייחס בראש ובראשונה לאפקטיביות הרבה של פעולות הסיכול והמנע של כוחות הביטחון הישראלים (כשלכך תרמה גם פעילות הסיכול והמנע של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית). בנובמבר 2019 נשא נדב ארגמן, ראש שירות הביטחון בכללי, הרצאה בה ציין, כי בשנת 2019 סיכול השירות יותר מ-450 פיגועים משמעותיים וביניהם פיגועי ראווה, שביצועם עלול היה לגרום לקורבנות רבים. לפיכך, ניתן לקבוע, כי השקט היחסי ששרר ביהודה ושומרון בשנת 2019 היה במידה רבה מתעתע, באשר מתחת לפני השטח נמשכו כל הזמן ניסיונות להוציא לפועל פיגועים.
• המיעוט היחסי של הפיגועים שיקף גם העדר נכונות מצד הציבור ביהודה ושומרון ליטול חלק משמעותי בטרור ובפעולות מחאה נגד ישראל. דומה כי הציבור ביהודה ושומרון ממשיך להיות שקוע יותר ויותר בענייני היום-יום וכל המאמצים לגייס אותו לפעילות אקטיבית ליציאה לרחובות להפגנות מחאה וזעם זכו להיענות מוגבלת (כולל במועדים “לאומיים” ובמהלך אירועים בולטים). עם זאת, על רקע העוינות לישראל, ניכר כי קיימת ביהודה ושומרון מעטפת תומכת למבצעי פעולות טרור, אשר מסייעת להם להימלט מכוחות הביטחון הישראליים. המחבלים המצליחים להימלט מידי כוחות הביטחון הישראליים זוכים לביטויי הערצה והערכה ברחוב הפלסטיני ונהפכים למודל לחיקוי.
• על רקע המדיניות המוצהרת של תמיכה בטרור העממי (ההתנגדות העממית^[1]) המשיכו הרשות הפלסטינית ופתח לעודד את פעולות הטרור העממי ולטפח את תרבות השהידים בדרכים שונות: מתן סיוע מדיני והסברתי לטרור העממי, האדרת מחבלים, כולל במערכת החינוך הפלסטינית הפורמאלית והבלתי פורמאלית, סיוע כספי למשפחות שהידים ופצועים, מימון ובנייה מחדש של בתי מחבלים שנהרסו על ידי ישראל במסגרת ענישה, השתתפות בכירי הרשות ופתח בהלוויות מחבלים, עריכת ביקורים בבתי המשפחות, הענקת אותות ועוד. התנהלות זאת של פתח והרשות גורמת להעלאת העוינות הבסיסית כלפי ישראל, בעיקר בקרב הדור הצעיר, אולם טיפוח תרבות השהידים והסיוע למבצעי הפיגועים לא מצאו ביטויים בהצטרפות רחבה של פלסטינים למבצעי הטרור העממי.

יהודה ושומרון

בשנת 2019 נמשכה מגמת הירידה במספר פיגועי הטרור ביהודה, שומרון ירושלים ובעורף הישראלי. בשנה שחלפה עמד מספר הפיגועים המשמעותיים על 34 לעומת 55 פיגועים בשנת 2018. גם רמת הקטלניות של הטרור ירדה: בשנת 2019 נהרגו בפיגועי הטרור העממי חמישה בני אדם (ארבעה אזרחים וחייל צה”ל), לעומת 12 בני אדם, שנהרגו בפיגועי הטרור העממי בשנת 2018. מרבית הפיגועים נכללים במסגרת הטרור העממי^[2] אך השנה נחשפה התארגנות רחבה ממוסדת של החזית העממית, ששניים מחבריה ביצעו את פיגוע המטען בעין בובין (אזרחית הרוגה ושני פצועים).

פיגועי טרור משמעותיים בחתך רב שנתי

• במישור האופרטיבי ניתן להצביע על כמה מאפיינים עיקריים של פיגועי הטרור העממי ביהודה ושומרון בשנת 2019:
• סוג הפיגועים: פיגועי דקירה המשיכו להוות את מתווה הפיגועים הנפוץ ביותר (58% מכלל הפיגועים המשמעותיים). סה”כ בוצעו 19 פיגועי דקירה במהלך שנת 2019, לעומת 22 פיגועי דקירה בשנת 2018. בפיגועי הירי והדריסה חלה ירידה משמעותית במהלך שנת 2019: סה”כ בוצעו בשנת 2019 חמישה פיגועי ירי לעומת 13 בשנת 2018, ושלושה פיגועי דריסה לעומת 13 בשנת 2018.

התפלגות סוגי הפיגועים בשנת 2019

• קטלניות הפיגועים: מספר ההרוגים ישראלים בשנת 2019 עמד על חמישה בני אדם (ארבעה אזרחים וחייל צה”ל אחד). זאת, לעומת 12 בני אדם שנהרגו ב-2018 ו-18 שנהרגו בשנת 2017. סה”כ נהרגו 79 בני אדם (אזרחים ואנשי כוחות הביטחון) בתקופה שמאז תחילת גל הטרור העממי באוקטובר 2015 ועד סוף דצמבר 2019.
• התפלגות הגיאוגרפית של הפיגועים: מרבית הפיגועים (11) התבצעו השנה באזור ירושלים רבתי. לאחריו מרחב ראמאללה (אזור בנימין) אשר בו בוצעו שישה פיגועים. לעומת זאת, באזור חברון חלה ירידה משמעותית בכמות הפיגועים שבוצעו במהלך שנת 2019 (שלושה פיגועים). בעומק ישראל^[3] בוצעו השנה שני פיגועי דקירה לעומת שלושה פיגועים בשנת 2018. פיגוע אחד סמוך למודיעין ואירוע דקירה נוסף במהלך התקוממות מאורגנת של אסירים בכלא בישראל.
• פרופיל מבצעי הפיגועים נשאר דומה לזה שבשנים הקודמות. מרבית המחבלים היו גברים צעירים, בשנות העשרים לחייהם, רובם ללא עבר פלילי או ביטחוני וללא שיוך ארגוני. לגבי המניע נראה, כי בדומה לשנים הקודמות מרבית המפגעים פעלו ממניעים אידיאולוגיים (לאומניים) או אישיים, אך לא הונעו ע”י מוטיבציות דתיות.

רצועת עזה

ברצועת עזה חלה בשנת 2019 עלייה משמעותית בהיקף הטרור בדגש על ירי רקטות ופצצות המרגמה. במהלך השנה נמשכה מדיניות האלימות המבוקרת של חמאס. במסגרתה התחוללו שלושה סבבי הסלמה שבמהלכם בוצע ירי מאסיבי של רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל. בין הסבבים התקיים “טפטוף” רצוף של ירי הרקטות ופצצות המרגמה לעבר ישראל. אירועי הירי שהתקיימו במקביל להמשך צעדות השיבה השבועיות והאלימות הכרוכה בהן, גרמו לשיבוש שגרת החיים של תושבי הדרום, ובעיקר של תושבי עוטף עזה.

• במהלך שנת 2019 נמשכה מגמת העלייה בכמות הרקטות ופצצות המרגמה ששוגרו לישראל. סה”כ נורו במהלך השנה 1,403 שיגורי רקטות ופצצות מרגמה. זאת לעומת 1,119 שיגורי רקטות ופצצות מרגמה בשנת 2018, השנה הראשונה בה התקיימו צעדות השיבה. טווח רוב השיגורים במהלך 2019 היה קצר. שיגורים רבים יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל, או נפלו בשטחים פתוחים בנגב המערבי. על רוב אירועי הירי הגיב צה”ל בתקיפות יעדי טרור ברצועת עזה בעיקר באמצעות כלי טייס. רוב היעדים שהותקפו היו של חמאס, אותה רואה ישראל כמי שאחראית על הירי מהרצועה.

ירי רקטות מרצועת עזה בחתך רב-שנתי

ירי רקטות ופצצות מרגמה בשנת 2019 בחתך חודשי

• במהלך השנה נמשכו כמעט ברציפות “צעדות השיבה”, שבהן ממלאת חמאס תפקיד מרכזי (למרות, שגם הג’האד האסלמי בפלסטין וארגונים נוספים נוטלים בהן חלק). צעדות השיבה במהלך 2019 התקיימו מידי שבוע (למעט מקרים חריגים). ברוב השנה התייצב מספר המשתתפים על ממוצע של כ-5,000 איש אולם לקראת סוף השנה ככל שגברה התחושה כי הצעדות מיצו את עצמן, הלך וירד מספר המשתתפים שלקחו בהן חלק. צעדות השיבה לוו במגוון פעולות אלימות: חבלה בגדר הגבול; ניסיונות חדירה לשטח ישראל; ירי והשלכת רימונים ומטענים בקרבת הגדר; שיגור עפיפונים ובלוני תבערה ועוד. בהפגנות נהרגו במהלך השנה 31 פלסטינים (רובם מזוהים עם ארגוני הטרור השונים בדגש על חמאס).

פעילות הג׳האד העולמי ביהודה ושומרון

• גם במהלך 2019 לא אותרה תשתית מאורגנת של דאעש או ארגונים ג’האדיסטים נוספים ביהודה ושומרון. ברצועת עזה לא בלטה השנה פעילות של ארגונים סלפים-ג’האדיסטים. הקשר שהתקיים בין הג’האדיסטים הפועלים ברצועה ולבין פעילי דאעש בחצי-האי סיני היה רופף, בעיקר בשל פעילות מנע אינטנסיבית של כוחות הביטחון המצריים. גם ב-2019 לא שוגרו רקטות על ידי ארגונים ג’האדיסטים מחצי האי סיני לעבר ישראל.

הערכת מגמות הטרור והאלימות בשנת 2019

• להערכתנו ביהודה ושומרון ימשך הטרור העממי, במאפייניו הנוכחיים (פיגועי דקירה, פיגועי דריסה, פיגועי ירי), עם עליות וירידות בהיקפו וברמת הקטלניות שלו. על היקף הטרור העממי עלולים להשפיע האפקטיביות של פעילות כוחות הביטחון הישראלים. המצב הכלכלי בשטחי הרשות וירידתו האפשרית של אבו מאזן מהבמה. קשיים כלכליים, שיובילו לפגיעה במרקם חיי היום-יום, ו”מלחמות ירושה” העלולים להוביל לעלייה בהיקף הטרור.
• דווקא על רקע הסדרה אפשרית ברצועה והרגעת המצב בשטח, צפוי כי חמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין ימשיכו במאמציהם לגייס ולהפעיל התארגנויות טרור ביהודה ושומרון, בעיקר משטחי הרצועה ומתורכיה. כמו בשנים הקודמות, הצלחת המאמצים הללו תהייה תלויה במידה רבה באפקטיביות של פעילות הסיכול של כוחות הביטחון הישראלים (ובמידה פחותה בנכונות מנגנוני הביטחון של הרשות להמשיך בשיתוף הפעולה הביטחוני עם הישראלים).
• ברצועת עזה מתקיים עתה תהליך של הרגעת השטח הצפוי להימשך על רקע התגבשות הסדרה (בעלת מאפיינים מינימליסטים), בתיווך מצרי^[4]. עם זאת צפויים להימשך אירועי ירי רקטות (בהיקף נמוך יותר) וביטויי אלימות בקרבת הגדר בשל שתי סיבות: חמאס לא ויתרה באופן מלא על השימוש באלימות כמנוף להשגת תמורות מישראל; ו הג’האד האסלאמי בפלסטין (ועמו פעילי טרור “סוררים” נוספים) שיש להם סדר יום פוליטי משלהם, עלולים לשוב ולשבש את ההרגעה, כפי שעשו במהלך שנת 2019.

מבנה העבודה

• פרק א’: הטרור העממי ביהודה ושומרון:
  • מאפיינים כלליים
  • סוגי הפיגועים
  • התפלגות גיאוגרפית של הפיגועים
  • קטלניות הפיגועים
• פרק ב’: סיכול פיגועים וחשיפת התארגנויות טרור ביהודה ושומרון:
  • מאפיינים כלליים
  • חשיפה וסיכול של חוליות טרור ממוסדות וממוסדות למחצה
• פרק ג’: הפגנות והפרות סדר אלימות ביהודה ושומרון
  • מאפיינים כלליים
  • יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה
• פרק ד’: הטרור והאלימות מרצועת עזה:
  • מאפיינים כלליים
  • ירי רקטות לעבר ישראל
  • צעדות השיבה
  • פעילות טרור ואלימות, שנלוותה לצעדות השיבה
  • משטים והפגנות בצפון הרצועה
  • אירועים אלימים נוספים על גבול הרצועה
  • שימוש ברחפנים
  • סיכול ניסיונות הברחה לרצועה

^[1] ראו פרסום מרכז המידע מ-17 בינואר 2018: "החלטות המועצה המרכזית של אש"פ ונאום הפתיחה של אבו מאזן קראו להמשך "ההתנגדות העממית בדרכי שלום" (קרי, הטרור העממי) ואף לחיזוקה. כבעבר, הוצג הטרור העממי, במסגרתו נעשה שימוש באלימות ובטרור, כ"התנגדות עממית בדרכי שלום" ↑
^[2] הטרור העממי ("ההתנגדות העממית") מתבצע לרוב ע"י יחידים אך לעיתים גם ע"י קבוצות. מבצעיו אינם נהנים מסיוע של ארגוני טרור ממוסדים. במסגרת זאת מתבצעים יידוי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה, פיגועי דקירה, פיגועי דריסה ולעיתים גם פיגועי ירי. ארגוני הטרור הממוסדים מנסים לא אחת לקבל אחריות על פיגועי טרור עממי "מוצלחים". ↑
^[3] “עומק ישראל" מוגדר על ידינו כמקומות ישוב ישראלים, שאינם נמצאים במרחב ירושלים, אשר יש לו מאפיינים ייחודיים משלו. ↑
^[4] ראו פרסום מרכז המידע מה-12 בדצמבר 2019: " כיצד נתפס ע"י חמאס הסכם רגיעה עם ישראל שנדון לאחרונה בקהיר?" ↑

מאמרים נוספים בתחום