נוכחות איראנית ומליציות מקומיות (דף הפייסבוק של מרכז המעקב הסורי לזכויות אדם, 3 בינואר 2022)
מפקד הכוחות האיראניים לשעבר בסוריה ג'ואד ע'פארי ומפקד פוג' 47 באלבו כמאל (דף הפייסבוק sadaa alsharqia, 14 בנובמבר 2021)
ד”ר אלי גליה
עיקרי תמונת המצב[1]
- בסוריה, המהווה מרכז גיאוגרפי של הציר הרדיקלי בהובלת איראן, פועלות מיליציות פרו איראניות שחלקן הובאו על ידי איראן וחלקן הוקמו על בסיס התושבים המקומיים ביוזמת משמרות המהפכה האיראניים, והן נועדו לתכלית מרכזית אחת: להבטיח את המשך שלטונו של הנשיא בשאר אלאסד, בתואנה של הגנה על המקומות הקדושים לשיעה. מאז הוכרעה מלחמת האזרחים בסוריה שפרצה ב-2011 לטובתו של אסד, ונמשכים ניסיונותיו לייצב את המוסדות המדינתיים ולבנות מחדש את הצבא, המיליציות הפרו איראניות משמשות ככלי נוסף לביסוס האסטרטגיה האיראנית בסוריה ובלבנון.
- המיליציות הפרו איראניות מונות כיום למעלה מ-60 אלף פעילים הערוכים במספר מוקדים, שהעיקריים בהם: לאורך נהר הפרת, בעיר חלב וסביבותיה, במעבה המדבר הסורי, במרחב דמשק ובדרום המדינה. מדובר במיליציות שיעיות אסייתיות, הנחשבות “כוח תומך”. לצדם, כוחות מגויסים מקומיים, המהווים את עיקר סדר הכוחות המיליציוני הפרו איראני במסגרת מה שמכונה “כוחות ההגנה המקומית”.
- בולטת במיוחד הנוכחות של המיליציות הפרו איראניות במזרח סוריה באזור בעל חשיבות אסטרטגית רבה עד כי יש מי שמכנה אותו “קולוניה איראנית”. מדובר במסדרון יבשתי המשמש להעברת אמצעי לחימה מאיראן, דרך עיראק, לסוריה וממנה ללבנון, לצד מאמצי התעצמות באמצעות ייצור מקומי. הנוכחות במדבר הסורי מיועדת בעיקר לאבטחת מתקנים חיוניים מפני תקיפות דאעש, ואילו הנוכחות באזור חלב ומדרום לדמשק מאופיינת, ברובה, בזיקה שקשרו המיליציות הפרו איראניות עם הקהילות הסוריות המקומיות.
- מאז מחצית שנת 2021 וביתר שאת מאז ראשית 2022 הרחיבו המיליציות הפרו איראניות את אזורי פריסתן בסוריה. חלק משינויי ההיערכות שאותרו במזרח המדינה ובדרומה נובעים ככל הנראה מצמצום הנוכחות הרוסית במרחב[2] וניסיונות המיליציות להימנע מתקיפות ישראליות ואמריקאיות.
- מבין כלל המיליציות וגורמי הכוח הפועלים בסוריה בחסות איראן, ארגון חזבאללה הלבנוני מציב בפני ישראל את האיום הצבאי הקונבנציונלי המשמעותי ביותר. פעילי הארגון בסוריה משקיעים מאמצים לבנות מערך איסוף מודיעין לאורך הגבול ברמת הגולן שנועד, בין השאר, לשמש תשתית לתכנון פיגועים בהתאם למדיניות איראן, השואפת לשמר את “ציר ההתנגדות” המאיים על ישראל באמצעות ארגונים שלוחים (Proxies).
- נוכחות המיליציות הפרו איראניות בסוריה היא חלק מהמעורבות הכוללת של איראן בסוריה, שנועדה להגביר את השפעתה ואת התבססותה במדינה, לוודא את המשך תלותה של סוריה באיראן ולקבע רגל קדמית של איראן באזור הלבנט, נוסף על התמיכה הבלתי מסויגת בארגון חזבאללה בלבנון.
רקע
- איראן החלה את מעורבותה בלחימה בסוריה כבר בשלביה הראשונים של מלחמת האזרחים, על מנת למנוע בראש ובראשונה את קריסת משטרו של הנשיא בשאר אלאסד. בטווח הארוך יותר, ובאופן חסר תקדים, היא נועדה להבטיח את אחיזתה של איראן בסוריה כבסיס קדמי במזרח התיכון. הדבר ממומש, בין היתר, באמצעות מיליציות שיעיות-אסייתיות המצויות תחת שליטת כוח קדס של משמרות המהפכה האיראניים. מיליציות אלה, “יובאו” לסוריה כדי להטות את הכף לטובת הנשיא אסד והפכו למעין “לגיון הזרים השיעי של איראן”.[3]
- עד ספטמבר 2015 התבטאה המעורבות האיראנית בסוריה בכמה מאות יועצים איראנים וכמה אלפי לוחמים שיעים, אלא שהישגיהם המצטברים של דאעש ושל ארגוני המורדים הסונים, ובראשם הארגונים הג’האדיסטיים במחוזות אדלב וחלב, הביאו את איראן להגביר באופן משמעותי את תמיכתה במשטר אסד ולתגבר את כוחותיה בסוריה באלפי לוחמים נוספים. כיבוש חלב, השבת הע’וטה של דמשק[4] לידי המשטר הסורי ומיטוט המדינה האסלאמית, שלושה מהלכים אופרטיביים מרכזיים שהביאו לתפנית במלחמת האזרחים בסוריה, אפשרו לאיראן לרדד את כוחותיה ולהסתמך בעיקר על לוחמי חזבאללה והמיליציות השיעיות הזרות שפעלו לצד צבא סוריה.[5] ככל שהלחימה הלכה והצטמצמה, התפנו משמרות המהפכה להעצים את השפעתה של איראן בסוריה ברבדים נוספים, ולהביא לשיא את דריסת הרגל האיראנית בשנים 2019-2016, בהתאם לחזונו של קאסם סלימאני,[6] אדריכל ההתבססות האיראנית בסוריה.
- במישור הפנימי, הביאה מלחמת האזרחים לא רק לשחיקת כוחו של צבא סוריה, לאיבוד אמצעי לחימה ולקריסת מערכים מבצעיים, אלא גם לדלדול כוחות משמעותי בשל מקרי מוות (עשרות אלפי קצינים וחיילים שנהרגו), תופעות נרחבות של השתמטות, עריקה, מוטיבציה ירודה, חוסר הכשרה וספקנות באשר לנאמנות החיילים בעיני מפקדיהם. כל אלה גרמו לכך שצבא סוריה לא הצליח למלא את מכסות הגיוס שלו, עד כי אף לא אחת מעשרים הדיביזיות (היבשתיות) לא הגיעה במהלך שנות המלחמה, אלא למיצוי שליש מיכולתה המבצעית.[7]
- המחסור החמור בכוח-אדם לוחם הביא את אנשי כוח קדס להמליץ בפני צבא סוריה להקים תחת פיקודו מסגרות חמושות חדשות כלל ארציות או מקומיות, על בסיס “התנדבותי”, שתוקמנה לפי שייכות דתית-עדתית או נטייה פוליטית. כך הוקמו במהלך המלחמה מאות מיליציות סקטוריאליות מקומיות, בהיקפים ובמאפיינים שונים, אשר נלחמו לצדו של צבא סוריה בהתאם למשימותיו הקרביות. אחת הגדולות והדומיננטיות שבהן הייתה “כוחות ההגנה הלאומית” (קואת אלדפאע אלוטני), במה שנראה כמקבילה הסורית של הבסיג’ האיראני,[8] ושדרוג חמוש של “הוועדות העממיות”, שהקימה בזמנו מפלגת הבעת’.[9] עם הקמתם הם זכו לכינוי “אלקואת אלרדיפה”, קרי, כוחות העזר או העתודה, שתפקידם היה לשמש כוח ברוטלי לדיכוי ההתקוממות בלי להיחשב כוחות צבאיים אורגניים. בהתאם לנרטיב האופוזיציוני שהלך והתעצב בסוריה, ובהתבסס על עדויות שהצטברו, המיליציות הפרו איראניות הללו היו מעורבות בעשרות מעשי טבח והתעללויות שבוצעו באזרחים סורים ברחבי המדינה.[10]
- ככל שאיראן ביקשה להגביר את השפעתה הצבאית והביטחונית בסוריה, היא פעלה לשלב מיליציות פרו איראניות מקומיות בצבאו של אסד במסגרת מה שמכונה “כוחות ההגנה המקומית” (קואת אלדפאע אלמחלי)[11] כדי לתת להן מעמד חוקי והגנה מפני תקיפות אוויריות של ישראל או של ארה”ב, במעין פרויקט משותף לצבא סוריה ולמשמרות המהפכה, המשלב קצינים משני הצדדים בעץ המבנה הפיקודי. ואכן, בשלוש השנים האחרונות, וככל שהלחימה בחזיתות מול ארגוני המורדים שוככת והמאבק מול דאעש הפך ללוחמת גרילה, ניכר ניסיון איראני לחזק את המיליציות הפרו איראניות המקומיות, ולהישען יותר ויותר על לוחמים סורים מקומיים כתחליף לנוכחות איראנית פיזית.[12] בדוח שפרסם מרכז המעקב הסורי לזכויות אדם בדצמבר 2021 נכתב, כי מספר אנשי המיליציות הפרו איראנים, סורים ולא סורים, השוהים בסוריה מוערך בכ- 65,500.[13]
נוכחות איראנית ומליציות מקומיות
(דף הפייסבוק של מרכז המעקב הסורי לזכויות אדם, 3 בינואר 2022)
מתודולוגיה
- מחקר זה, הנסמך על ערוצי מידע גלויים, מבוסס ברובו על מקורות סוריים מקומיים, מרביתם אופוזיציוניים למשטר אסד, מהם בלעדיים, המבקשים לתאר את נוכחות המיליציות הפרו איראנית בסוריה ואת השלכותיה. החיבור יפרט את הקטגוריות המרכזיות אליהן ניתן לשייך את המיליציות, את מוקדי פריסתן בחתך גאוגרפי ואת אופי משימותיהן. ככל שנוכחותן של המיליציות הללו מתארכת וניכרים מאמציה של איראן לשמר את היכולת הזו לאורך זמן, ניתן להבחין בהיקף ובמאפייני פעילות שונים מאזור לאזור, אם בשל האינטרסים של איראן או בשל נסיבות מדיניות, ביטחוניות או מקומיות אחרות, כולל ניסיונות משטר אסד להטיל מגבלות על האיראנים, אם כי לא תמיד בהצלחה יתרה.
- מעבר לכך, אין המחקר מתיימר להקיף את כל הרבדים הקשורים למעורבות איראן בסוריה ולהפיכתה לזירת השפעה אסטרטגית באזור. מעורבות זו שמטרתה לתקוע יתדות בסוריה לטווח ארוך נועדו, מחד גיסא, להשפיע על ההתפתחויות במדינה ולוודא את המשך תלותה של דמשק בטהראן, ומאידך גיסא, לבנות מערכים אסטרטגיים, ובראשם מיסוד “מסדרונות” להעברת אמצעי לחימה עבור חזבאללה בלבנון, המשמש חזית קדמית ועיקרית של “ציר ההתנגדות” מול ישראל. התבססות זו כוללת השקעות כלכליות, פרויקטים צבאיים משותפים, הקמת תשתית מקומית לייצור אמצעי לחימה מתקדמים, הקמת חוליות טרור ואף ניסיונות לחדור למסדרונות הממסד הצבאי הסורי. לצד כל אלה ישנה גם השקעת תשומות במרכיבי “עוצמה רכה”, כגון הקמת מוסדות חברתיים ותרבותיים, קידום סממנים של שיעיזציה, העברת אוכלוסייה שיעית ועוד, שאמנם הן חורגות מהסכסוך הישיר שבין ישראל לאיראן, אך הן מעצימות את מעמדה של איראן על גבולותיה של ישראל.
[1] המחקר נכתב ע"י ד"ר אלי גליה, חוקר סוריה ומחבר הספר: "ג'ורג' חבש – ביוגרפיה פוליטית". ↑
[2] בעקבות המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה בשנה האחרונה. ↑
[3] אפרים קם, "לגיון הזרים השיעי של איראן", עדכן אסטרטגי, כרך 20, גיליון 3, אוקטובר 2017, עמ' 1. ↑
[4] כינוי לאגן דמשק שחלקיו המזרחיים היו נתונים לשליטת ארגוני המורדים. ↑
[5] רז צימט, "איראן בעידן שלאחר המדינה האסלאמית: יעדים, הזדמנויות ואתגרים", מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, עמ' 6-7. ↑
[6] מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה בין השנים 1998 – 2020. הכוח אחראי לפעילות משמרות המפכה מחוץ לגבולות איראן. סלימאני נהרג בתקיפה אמריקאית בעיראק. ↑
[7] Tom Cooper, What's Left of the Syrian Arab Army, 18.5.2016 ↑
[8] ארגון מתנדבים שהוקם באיראן אחרי המהפכה האסלאמית (1979) וכפוף למשמרות המהפכה. ↑
[9] Ibid ↑
[10] أحمد طلب الناصر، بالتفاصيل والأرقام، رصد شامل للميليشيات الإيرانية في سوريا، 21.08.2020, https://www.syria.tv ↑
[11] המינוח הלועזי של "כוחות ההגנה הלאומית" הינו National Defense Forces (NDF) ושל "כוחות ההגנה המקומית" הינו Local Defense Forces (LDF) ↑
[12] יוגב אלבז, "כאן כדי להישאר: מעורבות איראן בסוריה, 2011-2021", עדכן אסטרטגי - במת מדיניות, כרך 24, גיליון 4, נובמבר 2021. ↑
[13] إيران وميليشياتها خلال 2021 أكثر من 160 قتيلاً في الاستهدافان الجوية والبرية.. وملف التغيير الديمغرافي يتصدر المشهد في ظل التمدد والتغلغل الكبير على كامل التراب السوري، 29.12.2021, https://www.syriahr.com ↑
