עיקרים
- במהלך אוגוסט 2024, פרסם שבועון דאעש, אלנבא’, שני מאמרי מערכת, שבהם התייחס לחמאס ברצועת עזה על רקע המלחמה נגד ישראל.
- במאמרים אלה, הביע דאעש עמדה הפוסלת את הדרך שבה פועלת חמאס, תוך האשמת התנועה הסונית בשיתוף פעולה עם “הציר השיעי” בהובלת איראן, והדגישה כי הדרך היחידה שבה יש להתמודד עם ישראל והיהודים היא מלחמת ג’האד בהתאם לדרכו של הארגון.
- להערכתנו, מאמרים אלה מבטאים ניסיון של דאעש לנצל את המלחמה ברצועת עזה, ובמיוחד את הביקורת כלפי חמאס, כדי לגייס אליו תומכים ופעילים. בנוסף, המאמרים מבטאים חשש של דאעש מהתרחבות ההשפעה השיעית בחסות איראן באזור.
התבטאויות דאעש לגבי המלחמה ברצועת עזה
- מאז מתקפת חמאס נגד ישראל ב-7 באוקטובר 2023, מצא עצמו דאעש במצב מורכב. מצד אחד, הארגון תומך במלחמת חורמה נגד ישראל ונגד יהודים בכלל;[1] מצד שני, המלחמה מובלת על-ידי יריבים מרים של דאעש, קרי: חמאס, שהינה תנועה המשתייכת לארגון האחים המוסלמים (ומכונה לרוב על-ידי דאעש “אלאח’ואן אלמרתדין”, כלומר: “האחים המשומדים”), חזבאללה (המכונה באופן קבוע על-ידי דאעש “חזב אלשיטאן”, כלומר: “מפלגת השטן”) ושאר זרועות “הציר השיעי” בהובלת איראן, שנוא נפשו של דאעש (שכן דאעש רואה בשיעים כופרים ומכנה אותם “ראופצ'”, כלומר “סרבנים”, כינוי גנאי לשיעים בפי הסונים).
- בשני מאמרים שפורסמו בשבועון דאעש, אלנבא’, במהלך אוגוסט 2024, הוצגו עמדותיו של הארגון שפוסלות את הדרך בה פועלת חמאס, תוך האשמת התנועה הסונית בשיתוף פעולה עם “הציר השיעי”. במקביל, הדגיש דאעש כי הדרך היחידה בה יש להתמודד עם ישראל והיהודים היא מלחמת ג’האד ויישום ההלכה האסלאמית (השריעה) על פי דרכו של הארגון.
- ב-1 באוגוסט 2024, בגיליון 454 של השבועון אלנבא’, פורסם מאמר מערכת תחת הכותרת “למען יאבד האובד מן הטעם הברור”.[2] להלן עיקריו (שבועון אלנבא’, טלגרם, 1 באוגוסט 2024):
- חמאס, המשתפת פעולה עם איראן ב”חזית הסרבנית”[3] (“ציר ההתנגדות”), מחמירה את מצב הפלסטינים וגורמת להרס רצועת עזה כשהיא משרתת את האינטרסים של איראן.
- בהתייחסו להריגת ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אסמאעיל הניה (המכונה במאמר “רודן”, “מנהיג הזרם הפייסני” ו”אייקון הדמוקרטיה הפוליתאסטית”), בטהראן ב-31 ביולי 2024, ציין מחבר המאמר כי היא יכולה להעיד כי איראן לא מסוגלת להגן על שלוחותיה. הוא שיער כי איראן אף הייתה מוכנה להקריב את “הזנב” שלה – קרי, מנהיג שלוחה של שלוחה שלה – כדי להציל את עצמה, כלומר לא תסתבך במלחמה כוללת.
- הכותב הוסיף כי הניה היה נאמן ל”ציר הסרבני” עד הרגע האחרון בחייו תוך שהוא מתגרה ברגשות בני העדה הסונית, ולכן הוא קיבל את עונשו מאללה. הוא האשים את לוחמי הארגונים הפלסטיניים הנאמנים ל”ציר הסרבני” בכך שהביאו להרס רצועת עזה למען האינטרס האיראני. בנוסף טען הכותב כי בליעת הפיתיון האיראני מביאה עימה חורבן לבני העדה הסונית וכי עליהם לדבוק בהלכה האסלאמית (השריעה) ובאמונתם.
- הכותב ציין כי הריגת הניה היא אירוע שחוזר על עצמו, כפי שבא לידי ביטוי בהריגת סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, צאלח אלעארורי, בבירות ב-2 בינואר 2024 .לפי המאמר, איראן אינה שותפה אמיתית של הפלסטינים, היא אינה מסוגלת להגן עליהם ואף מחמירה את מצבם.
- ביחס לחזבאללה (במקור: “חזב אלשיטאן”, כלומר “מפלגת השטן”) תוקף הכותב את הארגון על כך שפעל בכל דרך אפשרית כדי להתחמק ולהכחיש את אחריותו לפגיעה בילדים ובבני הנוער הדרוזים שנהרגו מפגיעת הרקטה במג’דל שמס,[4] וזאת מחשש להפרת “כללי העימות” והחוק הבינלאומי ומחשש שהאשמה תכתים את “ציר ההתנגדות”. בעניין זה, ציין הכותב כי חזבאללה, בשל רצונו לשרת את האינטרסים של איראן, היה מוכן שרצועת עזה תעלה בלהבות על תושביה.
- למאמר צורפה תמונה, בה נראה המנהיג הרוחני של איראן, עלי ח’אמנהאי, מול ארון הקבורה של הניה בטהראן לצד בכירים במשטר האיראני.
המאמר “למען יאבד האובד מן הטעם הברור” (שבועון אלנבא’, 1 באוגוסט 2024)
- ב-14 באוגוסט 2024, בגיליון 456 של אלנבא’, פורסם מאמר מערכת תחת הכותרת “בזמן הטבח”, יחד עם צילום של איש הצלה נושא ילדה שנהרגה ברצועת עזה. להלן עיקריו (אלנבא’, 14 באוגוסט 2024):
- נטען כי כל פתרון של הסדר שלום או פיוס עם ישראל אינו אפשרי והוא אף יוביל למעשי טבח נוספים נגד המוסלמים.
- כל “מעשה טבח” ישראלי ב”פלסטין” מכמיר את הלבבות ומסעיר אותם, אך בהמשך עוברים לסדר היום הרגיל.
- הלאומיות, הפייסנות או “ההתנגדות” (ברומזו לחמאס ול”ציר ההתנגדות”) אינן מהוות פתרון למכאובי המוסלמים, וכי הפתרון הוא אך ורק “החוק האלוהי”, הנשען על מלחמת ג’האד ברוח הארגון.
- המוסלמי המאמין צריך להביט על “מעשי הטבח” נגד הפלסטינים כחוליה ברצף של “מעשי טבח” אחרים שמתבצעים מצד “אויבי האסלאם” נגד המוסלמים בכל עת ובמקומות שונים בעולם, כגון עיראק, סוריה, תימן ועוד.
- מחבר המאמר האשים את מנהיגי מדינות ערב (“הרודנים הערביים”) בשיתוף פעולה עם ישראל וארה”ב ובהגנה על גבולות ישראל.
- בסיום המאמר, ציין הכותב כי כאשר מתבצעים “מעשי טבח” נגד המוסלמים, התגובה צריכה להיות טבח ב”כופרים”.
המאמר “בזמן הטבח” (שבועון אלנבא’, 14 באוגוסט 2024)
[1] בהקשר זה ראו מחקר של מרכז המידע מ-4 בספטמבר 2024: "דאעש קורא לבצע פיגועים נגד יהודים ונוצרים באירופה על רקע המלחמה ברצועת עזה".
[2] ציטוט מתוך הקוראן, סורת אלאנפאל, פסוק 42 (תרגום של פרופ' אורי רובין). ההקשר הוא קרב בדר בחצי האי ערב בשנת 634, בו נלחם צבא נביא האסלאם, מחמד, נגד צבא קריש. בפרק צוין כי אללה קבע שצבא שבט קריש יובס (מכאן ש"יאבד האובד" מיוחס לצבא קריש, "ומן הטעם הברור" מתייחס לכך שברור שאללה בחר להחיות את המאמינים ולכלות את הכופרים).
[3] "סרבן" הוא כינוי גנאי לשיעים בפי הסונים.
[4] להרחבה, ראו מחקר של מרכז המידע מ-29 ביולי 2024: "תגובות לפגיעת רקטת חזבאללה במג’דל שמס".
