כוח קדס, יחידת עילית של משמרות המהפכה באיראן, מהווה את חוד החנית של “יצוא המהפכה” האסלאמית.

עיקרי המסמך

כללי

1. השאיפה “לייצא” את המהפכה האסלאמית לכלל החברה המוסלמית (ואף לחברה האנושית כולה) הינה חלק בלתי נפרד מהפילוסופיה של האיאתאללה ח’מיני מחולל המהפכה האסלאמית באיראן (1979). ח’מיני ותומכיו חתרו להתעלם מההבדלים הדתיים שבין הסונים לשיעים ומהחלוקה הלאומית בקרב המדינות הערביות\מוסלמיות, ושאפו ליצור כוח אסלאמי מהפכני, אשר בהובלת איראן יפעל למגר את מעצמות העל, יריבותיה המדיניות והאידיאולוגיות של איראן, הגורמות להשחתת העולם. על פי תפיסה זאת, אויביה המרכזיים של איראן הינם ארה”ב (“השטן הגדול”) ובעלת בריתה ובכללן ישראל (“השטן הקטן”).
2. תפיסת “יצוא המהפכה” שימשה בראייתם של ח’מיני ושל ממשיך דרכו המנהיג עלי ח’מאנהא’י, מנוף לקידום האינטרסים האסטרטגיים האיראניים, במזה”ת וברחבי העולם. במרכזם עומדת השאיפה להגמוניה אזורית של איראן באמצעות פגיעה בהשפעת המערב במזה”ת ורכישת השפעה על מדינות וארגונים ובמרכזם מחנה ה”התנגדות” (סוריה וארגוני טרור כמו חזבאללה, חמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין). איראן גם חותרת להרחיב השפעתה המדינית, האידיאולוגית והדתית בקרב מדינות וריכוזי מוסלמים ברחבי העולם, לרבות מדינות מערב אפריקה, דרום אמריקה ומרכז אסיה. כל זאת במגוון שיטות ודרכים, ובכלל זה פעילות מדינית ותעמולתית בצד הגשת סיוע הומניטארי ושימוש בדפוסים של חתרנות וטרור.
3. כוח קדס, המשמש כוחוד החנית של “יצוא המהפכה”, הינו יחידת עילית במשמרות המהפכה האיראנים, הגוף הצבאי-ביטחוני החזק ביותר באיראן המהווה את המשענת העיקרית של המשטר. הכוח הוקם ב-1990 על מנת ליצור מסגרת ארגונית מסודרת לפעילות המבצעית והמדינית המתבצעת ליישום תפיסת “יצוא המהפכה” מחוץ לגבולות איראן, והפך בפועל לזרוע החשאית הארוכה של איראן, הפועלת מחוץ לגבולותיה מול האויבים השונים, שבמרכזם עומדים ארה”ב, ישראל ומדינות ערב הפרו-מערביות. זרוע זאת מנהלת לחימה נגד ארה”ב, ישראל ומדינות ערב הפרו מערביות באמצעות שליחים (“Proxy war”), תוך הקפדה להסתיר או לעמעם את “טביעת האצבע” של איראן.

סמל משמרות המהפכה

אופי הפעילות של כוח קדס

• כוח אלקדס כולל אגפי מטה, מפקדות ייעודיות מיוחדות, ומנהלות אזוריות המופקדות על אזורי אחריות גיאוגרפיים מוגדרים. הכוח, זוכה ליוקרה רבה בקרב צמרת ההנהגה האיראנית, נהנה ממשאבים רבים ומשפיע על תהליך קבלת ההחלטות הביטחוני-אסטרטגי בטהראן, בין השאר בסוגיות חוץ רגישות הנוגעות לפעילותה של איראן בעיראק, סוריה, לבנון, אפגניסטאן ורצועת עזה. בראש כוח קדס עומד מאז מרץ 1998 אלוף קאסם סלימאני, שלאחרונה הוכלל ברשימת הטרור האמריקאית, בעקבות חשיפת מעורבותו בתוכנית האיראנית לרצוח את שגריר סעודיה בארה”ב. סלימאני הינו המפקד השני של כוח “קדס” והוא החליף בתפקיד את אחמד וחידי, כיום שר ההגנה האיראני^[1].
• כוח קדס (בשיתוף פעולה עם גופים איראנים נוספים) עוסק בקשת רחבה של פעילויות חשאיות מעבר לגבולות איראן, שבמרכזם ביצוע פעולות טרור ובצד זאת- ארגון, אימון, ציוד, מימון, ואכוונה של התארגנויות אסלאמיות מהפכניות, שיעיות, ולעיתים גם סוניות. פעילויות החתרנות והטרור, כפי שעולה מעבודה זאת, קיבלו תאוצה בחמשת השנים האחרונות (מאז שנת 2006), ונועדו להשגת המטרות הבאות:
  • ביצוע פיגועי טרור כ”נקמה” נגד מתנגדיה של איראן, ועל מנת להרתיע אותם מלפגוע באיראן. יעדי הפיגועים הינם ישראלים, יהודים, מדינות מערביות, מדינות ערביות פרו-מערביות ומתנגדי המשטר האיראני בחו”ל. האיראנים מעורבים בהם באופן ישיר או באופן עקיף, באמצעות הפעלת שליחים (Proxies). במסגרת זו מקיימים איראן וחזבאללה בחצי השנה האחרונה מאמץ לפגוע ביעדים ישראליים בחו”ל (בדגש על דיפלומטים) כ”נקמה” על מותם של בכיר חזבאללה עמאד מע’ניה ומדעני הגרעין איראניים המיוחסת לישראל.
  • חיזוק כוחו הצבאי והפוליטי של “מחנה ההתנגדות” במזה”ת, המורכב מאיראן ובעלות בריתה סוריה, חזבאללה וארגוני הטרור הפלסטינים (בדגש על החמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין). בכל הנוגע לסוריה, בעלת בריתם המרכזית, מנהלים האיראנים בשנה האחרונה מלחמת מאסף, במסגרתה הם מגישים סיוע מגוון למשטר הסורי המדמם במטרה למנוע קריסתו.
  • יצירת איום רקטות כלפי העורף הישראלי, לצרכי הרתעה ותגובה, מלבנון ומרצועת עזה, כגיבוי והשלמה לאיום הרקטות הישיר משטחן של איראן וסוריה. האיראנים מסייעים לחזבאללה ולארגוני הטרור הפלסטינים להגדיל את כמות הרקטות ולשדרג את איכותן (הגדלת הטווח, הגדלת ראש הקרב, הגברת הדיוק).
  • סיוע לארגונים, למליציות חמושות ולאישים פוליטיים לבצע פעילות חתרנית במדינות ובאזורים בהם יש לאיראן עניין להגביר השפעתה ולהצר את השפעת המערב דגש מיוחד ניתן על מדינות בהן מתגוררות אוכלוסיות שיעיות (לבנון, עיראק, בחרין ותימן הינן דוגמאות בולטות לכך).
  • “טיפול” באישים ובקבוצות אופוזיציה הנמנים על מתנגדי המשטר האיראני בחו”ל, כולל חיסול מתנגדים, לרבות מתנגדי המשטר, המתגוררים ופועלים במדינות המערב.
  • הקמת תשתיות טרור רדומות ברחבי העולם, תוך הסתייעות בארגון חזבאללה הלבנוני. זאת על מנת שאיראן תוכל להפעיל בבוא העת את התשתיות הללו נגד ארה”ב והמערב ונגד ישראל, בהתאם לשיקוליה האסטרטגיים (כתגובה על פעולה צבאית נגדה או כיוזמה התקפית)^[2].
  • הפצת האידיאולוגיה של המהפכה האסלאמית באיראן והענקת שירותים חברתיים ע”י הקמת מערכות חינוך, תרבות וקרנות צדקה בקרב אוכלוסיות מוסלמיות (בדגש על קהילות שיעיות), במזה”ת ובמדינות שונות ברחבי העולם. הפצת האידיאולוגיה והסיוע החברתי משמשים כמעטפת תומכת לפעולות החתרנות והטרור.
  • איסוף מידע מודיעיני במזה”ת וברחבי העולם, לרבות במדינות המערב. מידע זה משמש הן לצרכים הצבאיים-מדיניים של איראן והן לביצוע חתרנות ופיגועי טרור במדינות השונות.
• מאזן פעילותו של כוח קדס מצביע עד כה על כישלונות בצד הצלחות:
  • בשנה האחרונה נחל כוח קדס רצף של כישלונות מבצעיים בניסיונותיו לבצע פעולות טרור כנקמה על הריגת עמאד מע’ניה ומותם של מדעני גרעין איראניים (סיכול פיגועים ביעדים ישראלים\ יהודיים באזרבייג’אן, תורכיה, תאילנד (פעמיים) ומתקפת טרור משולבת בהודו ובגיאורגיה). גם הניסיונות “לחסל חשבונות” עם מתנגדים בעולם הערבי סוכלו או נכשלו (ניסיון חיסול שגריר סעודיה בארה”ב או פגיעה ביעדים בחריניים וסעודיים בבחריין). אולם למרות רצף הכישלונות מפגינה איראן נחישות ותעוזה וממשיכה לבצע פיגועים נגד מתנגדיה ברחבי העולם.
  • לעומת זאת, הצליח כוח קדס במאמץ רב-שנתי לבנות תשתיות צבאיות נרחבות עבור חזבאללה בלבנון וארגוני הטרור הפלסטינים ברצועת עזה (בדגש על חמאס והג’יהאד האסלאמי בפלסטין). תשתיות אלו כוללות ארסנל של כ-45,000 רקטות בלבנון ואלפי רקטות ברצועת עזה, המאיימים על העורף הישראלי, ועתידים להיות מופעלים על פי שיקולי האסטרטגיה האיראנית (בתסריט הגנתי, כתגובה על תקיפה של איראן, ובתסריט התקפי, במסגרת פעולות איראניות יזומות. גם הקמת והפעלת מיליציות שיעיות בעיראק נגד ארה”ב ובעלות בריתה נתפסת כהצלחה ע”י האיראנים (חיזוק ההשפעה הפוליטית האיראנית בעיראק וגרימת נפגעים רבים לאמריקאים, שהחישו את יציאתם מעיראק).

לסיכום: פעילותו האינטנסיבית של כוח קדס, ה”זרוע הארוכה” של איראן, מציבה מגוון סיכונים בפני ישראל והמערב. היא משפרת את יכולותיו הצבאיות של מחנה ה”התנגדות” (סוריה, חזבאללה וארגוני הטרור הפלסטינים); מאריכה את תקופת הדימום של המשטר הסורי; מעמידה לרשות ארגוני הטרור יכולת פגיעה בעורף הישראלי באמצעות מערך רקטות נרחב, כולל רקטות ארוכות טווח; חותרת תחת המשטרים הפרו-מערביים במזה”ת ותחת ההשפעה המערבית בהן (בדגש על עיראק, אפגניסטאן, סעודיה, תימן ומדינות המפרץ); יוצרת ברחבי העולם תשתיות טרור העלולות להיות מופנות בבוא העת נגד האינטרסים של ארה”ב, המערב, ישראל והעם היהודי, והמדינות הערביות\ מוסלמיות הפרו-מערביות.

כוח קדס לנוכח הטלטלה האזורית

• מאז תחילת הטלטלה האזורית חותרת איראן, בין השאר באמצעות פעילות אינטנסיבית של כוח קדס, לנצל את האירועים הדרמטיים במדינות ערב השונות לקידום אינטרסיה האסטרטגיים האזוריים, ובמרכזם: פגיעה במשטרים הערביים הפרו-מערביים; חיזוק “מחנה ההתנגדות”; עידוד עלייתם של כוחות אסלאמיסטים במדינות הערביות השונות וכרסום במעמדה האזורי של ארה”ב.
• לצד הסיכויים מציבים האירועים הדרמטיים במדינות השונות בפני איראן גם סיכונים ואתגרים לא מבוטלים, שבמרכזם אובדן בעלות ברית ובידודה של איראן. הסיכון המרכזי הינו קריסתן של המשטר הסורי בעל בריתה האסטרטגי של איראן ב”מחנה ההתנגדות”, למרות מאמצי איראן (וכוח קדס) לעכב את תהליך נפילתו. נפילת משטרו של בשאר אסד עשוי גם ליצור “אפקט דומינו”, למשל- פוטנציאל לפגיעה בארגון חזבאללה בין השאר כתוצאה מאובדן העורף הלוגיסטי הסורי, החיוני להעברת הסיוע האיראני לחזבאללה. לכך ניתן להוסיף פגיעה ביחסיה של איראן עם חמאס לנוכח הוצאת מפקדתה מסוריה, הידוק קשריה עם תנועת האם שלה האחים המוסלמים (שביסודם עוינים לאיראן השיעית) והידוק קשריה עם תורכיה (שאף הבטיחה לה סיוע כספי).
• האיראנים מתמודדים בנחישות עם האתגרים (אינם “מרימים ידיים” לנוכח מצוקתם בסוריה). הללו ולצד זאת מנסים לנצל לצרכיהם את הטלטלה האזורית. ביטוי לכך ניתן למצוא בנאום שנשא מפקד כוח קדס קאסם סלימאני ב-18 בינואר 2012. בנאומו הוא ציין כי לאיראן יש יכולת לעצב את תנועות המהפכה באזור, לעודד הקמת ממשלים אסלאמיים ולקדם את ההתנגדות לארה”ב ולמערב. בנוסף לכך הצהיר סלימאני כי לאיראן יש נוכחות והשפעה בלבנון ובעיראק והשתבח במיוחד בהישגי חזבאללה במלחמת לבנון השנייה, שהגבירו את כושר ההרתעה של הארגון.

המתודולוגיה והמבנה של העבודה

עבודה זאת מתמקדת בבחינת פעילות החתרנות והטרור שבוצעו ע”י כוח קדס וה- Proxies שלו (ובמרכזם ארגון חזבאללה הלבנוני) במזה”ת וברחבי העולם בעשרים השנים האחרונות.

כוח קדס היווה בשנים הללו את הגוף המוביל ביישום מדיניות ייצוא המהפכה של איראן. אולם על מנת להציג בפני הקורא את התמונה הכוללת בחרנו להרחיב את העבודה ולכלול בה: פעילות חתרנות וטרור, שבוצעה ע”י משמרות המהפכה בשנות השמונים, עוד לפני שהוקם כוח קדס; פעולות שהמידע שלגביהם מצביע כי הם בוצעו ע”י משמרות המהפכה, ללא התייחסות ספציפית לכוח קדס; ופעולות חתרנות וטרור בהם היו מעורבים גופים נוספים במערכת הממלכתית האיראנית ובמרכזם משרד המודיעין והביטחון.

העבודה כוללת את הפרקים הבאים:

• פרק א’: מבנה כוח קדס.
• פרק ב’: זירות הפעילות העיקריות של כוח קדס^[3]:
  • הזירה הלבנונית.
  • הזירה העיראקית.
  • הזירה הפלסטינית וישראל.
  • הזירה הסורית.
  • חצי האי ערב: בחרין, כוית, סעודיה ותימן.
  • הזירה האפריקאית: סודן, מצרים ומערב אפריקה.
  • מרכז אסיה: תורכיה, אזרביג’אן, הודו וגיאורגיה.
  • מערב ודרום מזרח אסיה: אפגניסטאן, פקיסטאן, תאילנד.
  • ארה”ב.
  • מערב אירופה.
  • דרום אמריקה.
• פרק ג’: המודוס אופרנדי של כוח קדס:
  • יעדי הטרור האיראני וזירות הטרור.
  • השימוש ב- Proxies.
  • ארגון חזבאללה הלבנוני כ-Proxy מועדף להפעלה בחו”ל.
  • ההסתמכות על אוכלוסיות שיעיות.
  • אספקת אמצעי לחימה.
  • אימוני פעילים.
  • הברחת אמצעי הלחימה.
  • שיטות הפיגוע.
  • ההסתייעות בשגרירויות איראן.
  • ייצוא האידיאולוגיה וסיוע חברתי כמעטפת לחתרנות ולטרור.
  • השימוש בפשיעה (סמים, זיוף כספים).

^[1] נגד אחמד וחידי יצא צו הסגרה בינלאומי בשל מעורבותו ומעורבות כוח קדס בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה. ↑
^[2] ביטוי לכוונות איראן בתחום זה ניתן למצוא באיום ששיגר שגריר איראן ברוסיה סג'אדי (8 בפברואר 2012). הוא ציין כי איראן מסוגלת לבצע צקיפות צבאיות נגד אינטרסים אמריקאים בכל רחבי העולם, אם תותקף, הגם שאין היא מתכננת מתקפת מנע נגד מטרות אמריקאיות. ↑
^[3] שכוח קדס פועל בעשרות מדינות ברמות שונות של תשומת לב ואינטנסיביות. בעבודה זאת בחרנו להתמקד בזירות הפעולה ובמדינות המרכזיות. ↑

מאמרים נוספים בתחום