מאת: ד”ר ארנון גרויס
עיקרי הממצאים
מטרת המסמך היא לסכם את תכני ספרי הלימוד ומדריכי המורים של הרשות הפלסטינית בכל הנוגע לסכסוך עם ישראל מאז שנת 2013 ועד היום. המסמך מבוסס על בחינה של קרוב ל-400 ספרי לימוד, שיצאו לאור בין השנים 2013 – 2020, ומעל למאה ספרי הדרכה למורים, שהודפסו ברובם בשנת 2018 (רשימת פרסומי מרכז המידע העוסקים בממצאי בחינת ספרי הלימוד הפלסטינים ראו להלן). ספרי הלימוד הללו נמצאים בשימוש בשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון, בשטחי שליטת חמאס ברצועת עזה וברוב בתי הספר במזרח ירושלים. אלו הם גם ספרי חובה בבתי הספר הפלסטינים הפרטיים ובבתי ספר המופעלים ע”י אונר”א.
- בספרי הלימוד הפלסטינים בולטים שלושה עקרונות יסוד בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני: דה לגיטימציה של קיום מדינת ישראל ושל עצם נוכחות היהודים בארץ ישראל, כולל הכחשת קיומם של מקומות הקדושים ליהודים בארץ ישראל; דמוניזציה של ישראל והיהודים: “האויב הציוני”, על פי התיאור המופיע בספרי הלימוד, הוא כולו רע ומהווה איום קיומי על הפלסטינים המוצגים כקרבן האולטימטיבי, ללא חלק באחריות לסכסוך; וחינוך למאבק אלים עד לשחרור ארץ ישראל (פלסטין) ללא חינוך לשלום ולדו-קיום. באף אחד מספרי הלימוד של הרשות לא נמצאה קריאה לפתרון הסכסוך בדרכי שלום או אזכור לדו-קיום עם ישראל. ספרי ההדרכה של המורים שנבחנו, מרחיבים את הפרספקטיבה, שכן הם עוסקים לא רק בעקרונות היסוד הללו, אלא גם בתהליך הלמידה הממשי, והם חושפים מגוון מתודולוגיות שבהן נעשה שימוש ע”י המורים לשם אינדוקטרינציה של הדור הצעיר הפלסטיני.
- בחינת תכני ספרי הלימוד לאורך זמן העלתה, כי חלה הקצנה בעקרונות היסוד כלפי הסכסוך עם ישראל בספרי הלימוד מאז שנת 2016. להלן דוגמאות:
- ספרי הלימוד מכחישים בתוקף את עברה היהודי של ארץ ישראל ומכנים אותו כ”אגדות”. זהו טיעון חדש מאחר וספרי הלימוד הקודמים כללו קטעים שעסקו בהיסטוריה היהודית בארץ ישראל בעת העתיקה. כמו כן נותרה בעינה אי ההכרה בירושלים כעיר קדושה ליהודים.
- “…[הכובש] בנה לעצמו ישות מלאכותית השואבת את זהותה ואת הלגיטימיות לקיומה מסיפורי מעשיות, אגדות וחזיונות שווא וניסה בשיטות ודרכים שונות ליצור עדויות חומריות חיות לאגדות אלה, או הוכחות ארכיאולוגיות אדריכליות שיאשרו את נכונותן ואמיתותן, אך לשווא.”
(השפה הערבית – המסלול האקדמי, כתה י’, חלק ב’ (2019) עמ’ 68)
“ירושלים היא עיר ערבית שאותה בנו אבותינו הערבים לפני אלפי שנים. ירושלים היא עיר קדושה למוסלמים ולנוצרים.”
(טיפוח לאומי וחברתי, כתה ג’, חלק א’ (2019) עמ’ 29)
- השם ישראל הוחלף ברוב הפעמים בכינוי “הכובש הציוני”. בכך הועמקה אי ההכרה במדינת ישראל כמדינה לגיטימית. יתרה מזאת, המאבק במדינת ישראל הפך להיות למאבק בציונות הנתפסת כישות מיתית שכולה רוע ושאליה נלווים רגשות פחד ושנאה. להלן דוגמה של תיאור הסכמי שביתת הנשק של רודוס (1949).
“…הצבאות הערביים נסוגו מפלסטין ונחתמה שביתת הנשק של רודוס בשנת 1949 באופן נפרד בין הכיבוש הציוני לבין כל אחת [מהמדינות]: ירדן, מצרים, סוריה ולבנון…” (גיאוגרפיה והיסטוריה מודרנית ובת-זמננו של פלסטין, כתה י’, חלק ב’ (2019) עמ’ 7)
- ההתייחסות לטרור מופיעה באופן מפורש יותר בספרי הלימוד החדשים, פעולות טרור שבוצעו במשך שנות הסכסוך עם ישראל מוצגות כפעולות הרואיות במסגרת ה”מהפכה” ה”התנגדות” ו”ההקרבה העצמית”. פעולות אלה כוללות חטיפת מטוסים אזרחיים, ההתקפה על הנבחרת האולימפית של ישראל במינכן ורצח 37 אזרחים, בהם 13 ילדים בכביש החוף תחת פיקודה של פעילת פתח דלאל אלמע’ראבי (הזוכה להילה מיוחדת בספרי הלימוד הפלסטינים).
מדריך למורה מבהיר, כי דלאל אלמע’ראבי הפכה להיות לבעלת מעמד גבוה יותר מאשר עז אלדין אלקסאם, מקור ההשראה ההיסטורי לארגון חמאס. להלן טקסט בספר לימוד לכתה ה’ שבו מוזכרים עיז אלדין אלקסאם, דלאל אלמע’ראבי ויאסר ערפאת (מסומנים באדום):
(השפה הערבית, כתה ה’, חלק א’ (2019) עמ’ 15)
- החדרת עקרונות היסוד, ובהם הדמוניזציה של ישראל והיהודים, למקצועות מדעיים וטכניים בהיקף נרחב יותר מבעבר.
“אחד המתנחלים יורה על מכוניות העוברות באחד הכבישים. אם הסתברות הפגיעה שלו במכונית ביריה אחת היא 0.7, והמתנחל ירה על 10 מכוניות, מה תצפה שיהיה מספר המכוניות שנפגעו?”
(מתמטיקה, כתה י”א [הומאנית] (2018) עמ’ 55.
במדריך למורה לכתה זו מאותה שנה מופיעה בעמ’ 162 התשובה: “7”)
- בחברות הנמצאות בסכסוך, נודעת חשיבות רבה לספרי לימוד. שכן ספרי לימוד מצביעים על הנרטיב שאותם מעוניינים ההנהגה והחברה להטמיע בקרב הדור הצעיר. ספרי הלימוד שמוציאה לאור ע”י הרשות הפלסטינית, מצביעים איפא על מהותו של הנרטיב בכל הנוגע לסכסוך עם ישראל. מספרי הלימוד ומדריכי המורים עולה, שמבחינה תודעתית חינוך הדור הצעיר הפלסטיני מכין אותו לעימות ארוך טווח ומתמשך נגד מדינת ישראל לשם השגת מטרת-העל שהיא הקמת מדינת פלסטין המשתרעת על כל שטח ארץ ישראל. בספרי הלימוד אין זכר לטיעון המופץ ע”י הרשות הפלסטינית בזירה הבינלאומית כאילו הרשות הפלסטינית מחויבת ל”שלום צודק” המבוסס על פתרון שתי המדינות[1].
המפות בספרי הלימוד של הרשות, מעידות כי פלסטין משתרעת על כל שטח ארץ ישראל, ללא זכר למדינת ישראל. מימין: מפת פלסטין (לימודי חברה, כיתה ו’, חלק א’ (2019) עמ’ 57) מהמפה נעדרים הערים היהודיות במדינת ישראל, כולל תל אביב (במפה מופיעה יפו). משמאל: “… אצבע את מפת מולדתי בצבעי הדגל הפלסטיני” (חינוך לאומי ולחיים, כיתה ב’, חלק א (2019) עמוד 8)
פרסומים נוספים של מרכז המידע למודיעין ולטרור אודות ספרי הלימוד הפלסטינים
- “יהודים, ישראל והסכסוך בספרי הדרכה למורים, שיצאו לאור ע”י משרד החינוך של הרשות הפלסטינית”. מאת: ד”ר ארנון גרויס (3 בפברואר 2020).
- “היחס ליהודים, לישראל ולשלום בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית לכיתות י”א, י”ב שהודפסו בשנים 2017-18“. מאת: ד”ר ארנון גרויס (11 באוקטובר 2018).
- “ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית: ההתייחסות ליהודים, לישראל ולשלום (השלמה ועדכון, יוני 2018(“. מאת: ד”ר ארנון גרויס.
- “ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית: ההתייחסות ליהודים, לישראל ולשלום (26 בדצמבר 2017)”. מאת: ד”ר ארנון גרויס וד”ר רוני שקד.
- “אודות מחקר שערך מכון גרמני על ספרי הלימוד ברשות הפלסטינית מאת: תא”ל (בדימוס) עמוס גלבוע” (20 באפריל 2016).
- “בדיקת ספרי לימוד פלסטינים מעלה כי נמשכת ההתכחשות לזכות קיומה של מדינת ישראל וטיפוח המאבק האלים נגדה“. מאת: נועה מרידור (7 במרץ 2006).
חוקר ספרי הלימוד הפלסטינים ד”ר ארנון גרויס
- ד”ר ארנון גרויס הוא מומחה לענייני המזרח התיכון בעל תואר ד”ר בתחום זה מהמחלקה ללימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת פרינסטון, כמו גם תואר מ.א. במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד. הוא עיתונאי בגימלאות שעבד 42 שנים בקול ישראל בערבית, שם רכש לעצמו ניסיון נוסף בתחום המזרח התיכון. מאז שנת 2000 הוא חוקר את היחס ל”אחר” ולשלום בתוכניות לימודים שונות במזה”ת ופרסם דו”חות רבים העוסקים בנושא זה, תוך בחינת מעל אלף ספרי לימוד ומדריכי מורים. במשך חמש השנים האחרונות התמקד ד”ר גרויס בספרי הלימוד שיצאו לאור ע”י הרשות הפלסטינית.
- ד”ר גרויס הציג את ממצאיו בפני קובעי מדיניות באו”ם, בקונגרס של ארה”ב, בפרלמנט האירופי, בבית הנבחרים הבריטי, באסיפה הלאומית הצרפתית, בפרלמנטים הקנדי והשוודי ובכנסת ישראל, כמו גם בפני עיתונאים ובמכוני מחקר שונים.
מבנה העבודה
- העבודה כוללת שלושה פרקים:
- פרק א’: דה לגיטימציה של קיום מדינת ישראל בספרי הלימוד הפלסטינים.
- פרק ב’: דמוניזציה של מדינת ישראל והיהודים בספרי הלימוד הפלסטינים.
- פרק ג’: חינוך למאבק אלים עד לשחרור ארץ ישראל (פלסטין) בספרי הלימוד הפלסטינים.
- שני הנספחים לעבודה:
- נספח א’: רשימת המקורות, שצוטטו בעבודה.
- נספח ב’: עקרונות אונסק”ו לגבי חינוך לשלום ולסובלנות.
[1] ראו למשל מסמך מרכז המידע מ-17 בפברואר 2020: "נאומו של אבו מאזן במועצת הביטחון של האו"ם: רטוריקה מול מציאות". ↑
