שנת 2018 מציבה אתגרים משמעותיים בפני איראן בזירה האזורית

עיקרי המסמך

האתגרים האזוריים הניצבים בפני איראן

• התמורות הפוליטיות מרחיקות הלכת, שהתחוללו בשנים האחרונות בעולם הערבי, יצרו לאיראן הזדמנויות חדשות להרחיב את השפעתה במזרח התיכון. איראן ניצלה את חולשתן של המדינות הערביות הסוניות, את הטלטלה האזורית ואת חוסר היציבות באזור כדי לקדם את האסטרטגיה הכוללת שלה החותרת להגמוניה אזורית. להרחבת ההשפעה האיראנית תרמו גם כמה גורמים נוספים: מדיניות ארה”ב, שהתרחקה ממעורבות פעילה באזור; מדיניותה האקטיבית של סעודיה, ששיחקה במקרים רבים לידיה של איראן; והסכם הגרעין, שאפשר לאיראן ליהנות ממידה רבה יותר של חופש פעולה מצד מעצמות המערב, ובראשן ארה”ב.
• זאת ועוד, מפלת המדינה האסלאמית פתחה בפני איראן הזדמנויות נוספות להעמיק את השפעתה בסוריה, בעיראק ובמזרח התיכון כולו. איראן, שכבר הוכיחה בעבר יכולת טובה לנצל כל הזדמנות לשיפור מעמדה כמעצמה אזורית, מבקשת כעת לנצל את החלל, שהתמוטטות המדינה האסלאמית הותירה אחריה בסוריה ובעיראק, כדי לקדם את שאיפותיה באזור ולמלא תפקיד מרכזי בעיצוב סוריה, עיראק והמזרח התיכון כולו בעידן שלאחר המדינה האסלאמית.
• אלא שבפתח 2018 נראה, כי האתגרים והקשיים הניצבים בפני איראן במאמציה להפוך לשחקן הגמוני באזור הולכים ומתגברים. איראן ניצבת בפני כמה מגבלות בסיסיות בבואה לבסס את עצמה כגורם כוח משמעותי במרחב הערבי במזרח התיכון:
• כמדינה בעלת רוב פרסי היא נתפסת גם בעולם הערבי, ובכלל זה בעיני בעלות בריתה, כגורם זר הנוהג באופן מתנשא כלפי שכניו הערבים.
• איראן השיעית מתקשה לממש הגמוניה אזורית במרחב שרובו מוסלמי סוני. בנוסף לכך, מאמציה של איראן להרחיב את השפעתה האזורית נתקלים בקשיים גם בקרב השיעים באזור הנאמנים בראש וראשונה לזהותם הלאומית הערבית.
• השימוש בארגונים שליחים (proxies) מקומיים מסייע אמנם לאיראן לטשטש את מעורבותה הישירה במרחב, אך קיימת בעייתיות באסטרטגיה הנשענת על הפעלת שליחים בעלי אינטרסים משלהם, שאינם כפופים באופן מוחלט לתכתיב האיראני.
•  פעילותן של המעצמות ושל מדינות האזור, ובמרכזן רוסיה, ארה”ב ותורכיה, מגבילה, אף היא, את יכולתה של איראן לממש את שאיפתה להגמוניה אזורית ולעצב את סוריה ועיראק כחלק ממרחב ההשפעה שלה. בסוריה הפכה רוסיה לגורם הדומיננטי בשל מעורבותה הצבאית במלחמת האזרחים. רוסיה אינה מונעת, לפחות נכון לשלב זה, את התבססותה הצבאית של איראן בסוריה. אולם איראן נאלצת לעיתים להסתפק בתפקיד משני במהלכים הצבאיים והמדיניים המתחוללים בסוריה, דבר הטומן בחובו פוטנציאל של מתחים בהמשך ליחסי איראן-רוסיה. שחקן מתחרה נוסף לאיראן במרחב הסורי (ואף מעבר לו) היא תורכיה, המבקשת לשחק תפקיד מרכזי הן במאמץ הצבאי נגד דאעש והן בעיצוב ההסדרים המדיניים על עתיד סוריה.

• אף כי מגבלות בסיסיות אלה אינן חדשות, הרי שההתפתחויות בזירה הבינלאומית, האזורית והפנים-איראנית בחודשים האחרונים מגבירות את מערכת האילוצים, שבמסגרתם פועלת איראן, ומעצימות את הקשיים הניצבים בפניה במאמציה לבסס מרחב השפעה אזורי.

הזירה הסורית

• בסוריה ניתן להצביע על מספר התפתחויות המציבות בפני איראן קושי גובר לבסס נוכחות והשפעה פוליטית, צבאית וכלכלית ארוכת טווח:
  • התקדמות המגעים להסדר מדיני בסוריה מחדדת את חילוקי הדעות בין איראן ורוסיה ביחס למאפייני ההסדר הפוליטי העתידי ועתיד הנוכחות הצבאית האיראנית בסוריה. התבטאויות בכירים רוסים מבהירות, כי רוסיה מודעת לכך שנוכחותם לאורך זמן של איראן ושלוחיה בסוריה עלולה להביא לחיכוך גובר עם ישראל ובו בזמן להקשות על תהליך ההסדרה בשל התנגדות האופוזיציה הסורית והמיליציות הסוניות לנוכחות איראנית קבועה. גם מחויבות מוסקבה להמשך שלטונו של הנשיא אסד לאורך זמן מוטלת בספק. מאמרי פרשנות המתפרסמים בעיתונות האיראנית משקפים היטב את החשדנות האיראנית כלפי כוונותיה של רוסיה בעידן, שלאחר הכרעתם של מתנגדי משטר אסד.
  • מחויבות הנשיא אסד לאיראן מסתמנת כמוגבלת. בחודשים האחרונים התפרסמו מספר דיווחים המצביעים על כך שנשיא סוריה אינו נלהב לאפשר לאיראנים דריסת רגל צבאית קבועה ולהעמיק את מעורבותה הכלכלית בארצו ומעדיף את רוסיה על פני איראן במאמציו לבסס מחדש את אחיזתו במדינה. הגם שבכירים איראנים נזהרים שלא לתת ביטוי פומבי לאכזבתם מהתנהלות אסד, אשר חב את שרידותו לאיראן, ניתן למצוא ביטוי לתחושות האיראניות הללו במאמרי פרשנות ביקורתיים, שהתפרסמו לאחרונה בכמה אמצעי תקשורת באיראן.
  • כוונת הממשל בארה”ב להותיר כוח צבאי אמריקאי בצפון מזרח סוריה במסגרת האסטרטגיה החדשה עליה הכריז הנשיא טראמפ להתמודדות עם איראן מעוררת דאגה רבה באיראן. אף כי טרם ברור כיצד מתכוון הממשל האמריקאי לממש את יעדיו מול איראן, הרי שהמשך הנוכחות הצבאית האמריקאית נתפס כאיום מרכזי על ביטחונה הלאומי של איראן וביטוי לתוכנית אמריקאית שנועדה לבלום את המאמצים האיראנים לבסס השפעה בסוריה. גם תקיפות המיוחסות לישראל, ובהן תקיפת שיירות איראניות המיועדות להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה, תקיפת בסיסים איראנים בסוריה ותקיפת מתקנים ביטחוניים סורים, ממחישות את המגבלות על חופש הפעולה האיראני בסוריה.
  • הפעילות הצבאית התורכית במרחב עפרין, שבצפון סוריה (מבצע “ענף זית”), מבטאת את כוונות אנקרה להמשיך ולשחק תפקיד מרכזי בעיצוב המציאות הפוליטית והביטחונית בסוריה, גם אם הדבר יעשה תוך התעלמות מהאינטרסים של איראן.

הזירה העיראקית

• גם בעיראק ניצבת איראן בפני קשיים במאמציה לבסס את השפעתה, בעיקר לנוכח מאמציו הנמשכים של ראש ממשלת עיראק, חידר אלעבאדי, לבסס את השלטון המרכזי בבגדאד ולבנות מחדש את המדינה העיראקית בתום המערכה נגד המדינה האסלאמית. בשנתיים האחרונות אימץ אלעבאדי קו עצמאי מול טהראן וביטא במספר הזדמנויות הסתייגות מהתערבותה הבוטה של טהראן בענייניה הפוליטיים הפנימיים של ארצו, במיוחד באמצעות קאסם סלימאני, מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה.
• במאי 2018 צפויות להתקיים בעיראק בחירות כלליות המהוות מבחן פוליטי משמעותי למנהיגותו של אלעבאדי. אף כי תוצאות הבחירות אינן ידועות, ניתן להעריך בשלב זה כי סיכוייו של אלעבאדי להרכיב את הממשלה הבאה גבוהים למדי. ראש הממשלה לשעבר, נורי אלמאלכי, שנחשב בעבר כמועמד המועדף על איראן, יתקשה להרכיב ממשלה, בעיקר בשל תדמיתו השלילית בקרב חלקים נרחבים בציבור העיראקי. גם באיראן מכירים היטב במציאות זו ולאחרונה אף פעל קאסם סלימאני לגיבוש הסכמות בין ראש הממשלה המכהן למיליציות השיעיות הנתמכות על-ידי איראן לכינון קואליציה משותפת לקראת הבחירות. מאמציו של סלימאני כשלו ולא מן הנמנע כי כישלון זה יערער עוד יותר את מעמדו הבעייתי ממילא במערכת הפוליטית העיראקית.

• אם יעלה בידו של אלעבאדי להרכיב את הממשלה הבאה והוא יבחר להמשיך בקו עצמאי מול איראן, הוא יוכל למצוא חיזוק משמעותי לעמדה המסתייגת מהמעורבות האיראנית בעיראק בשותפו הפוליטי, איש הדת והפוליטיקאי השיעי, מקתדא אלצדר, הנחשב כיום לאחד המתנגדים החריפים למעורבות איראן בארצו. גם הממסד הדתי השיעי בהנהגת איש הדת השיעי הבכיר עלי סיסתאני, מתנגד ידוע של תפיסת שלטון חכם ההלכה הנהוגה באיראן מאז המהפכה האסלאמית, מסתייג מהתערבות איראנית בענייניה הפנימיים של עיראק.
• אחד המבחנים המשמעותיים, שיעמדו בפני אלעבאדי לאחר הבחירות, יהיה המשך שילובן של המיליציות השיעיות במסגרת צבא עיראק. איראן עדיין נהנית מתמיכת חלק מהמיליציות השיעיות. יכולתו של השלטון המרכזי בבגדאד לכפות את רצונו עליהן ולחייבן להתפרק מנשקן מוטלת בספק. עם זאת, יכולתן של המיליציות לשמש כסוכן השפעה איראנית תלויה בתוצאות הבחירות וביחסי הגומלין בין הכוחות השונים במערכת הפוליטית העיראקית בכלל והשיעית בפרט, המשקפות עמדות שונות ואף מנוגדות כלפי איראן.

הזירה הפנים-איראנית

• בשעה שההתפתחויות באזור מציבות אתגרים חדשים בפני איראן, בתוך איראן מתחדד הוויכוח הפנימי ביחס לנחיצות ההשקעות הזרות מחוץ לגבולותיה. ביטוי לביקורת הציבורית המתרחבת בנוגע למחיר הכלכלי הכבד, שאיראן משלמת בשל מעורבותה הצבאית באזור, ניתן למצוא בגל המחאה, שפקד את איראן בסוף דצמבר 2017 וראשית ינואר 2018. אף כי לביקורת זו יש השפעה מוגבלת על תהליך קבלת ההחלטות בטהראן, היא אינה נעלמת מעיניהם של בכירי המשטר ויש בה כדי לחדד עוד יותר את הוויכוח בצמרת המשטר האיראני, ובמיוחד בין המנהיג ח’אמנהאי לנשיא רוחאני, בנוגע לסדר העדיפויות הלאומי הרצוי.
• ברקע לביקורת הפנימית הגוברת ניתן לציין את המשבר הכלכלי הנמשך. חרף שיפור מסוים ברמת המאקרו במצבה הכלכלי של איראן בעקבות הסכם הגרעין והסרת הסנקציות הבינלאומיות, ממשיכה כלכלת איראן לסבול מכשלים מבניים חמורים ורבים מאזרחי איראן אינם נהנים, לעת עתה, מפירות ההסכם. לתחושת חוסר הוודאות הכלכלי תורמים גם מדיניות ארה”ב, סימני השאלה סביב עתיד הסכם הגרעין והחשש מהחזרת הסנקציות הכלכליות בעקבות איומיו של הנשיא טראמפ שלא לאפשר את המשך השעייתן. אם יחליט הנשיא טראמפ להחזיר את הסנקציות האמריקאיות נגד איראן, עלול המצב הכלכלי באיראן להחריף אף יותר.

סיכום והערכה

• בסיכומו של דבר, איראן אינה צפויה לחדול ממאמציה לבסס את השפעתה האזורית, שנתפסת בעיניה כחיונית למימוש תפיסת הביטחון הלאומי שלה. במסגרת מדיניות זאת היא גם תמשיך, להערכתנו, לשחק תפקיד מרכזי בעיצוב המציאות האזורית בעידן שלאחר המדינה האסלאמית, בדגש על סוריה ועיראק. סימן מעיד לכך ניתן למצוא בשיגור כלי הטיס הבלתי מאויש לשטח ישראל ב-10 בפברואר 2018 כחלק מפעילות נמשכת, שנועדה לבסס את השפעתה הצבאית של איראן בסוריה.
• מאמצים אלה לא פסקו חרף המחירים המדיניים, הפוליטיים והכלכליים, שהמעורבות האזורית גובה מאיראן. במקרים מסוימים אף ניתן להצביע על עלייה בהיקף הסיוע החיצוני של איראן, למשל לחמאס, שיחסיה עם טהראן השתפרו באופן משמעותי בשנה האחרונה לאחר שנים של מתיחות על רקע מלחמת האזרחים בסוריה ועמדת הארגון כלפי מדיניות סעודיה בתימן^[1]. הקשיים במימוש יעדיה האזוריים עשויים אף להאיץ את ניסיונותיה למצוא הזדמנויות חדשות לשיפור אחיזתה ומעמדה כמעצמה אזורית, למשל באמצעות שימוש נרחב יותר ב”עוצמה רכה”, כגון פעילות כלכלית, תרבותית ודתית.

לסיכום: איראן תמשיך במאמציה לבסס את השפעתה בסוריה, עיראק ובמזרח התיכון כולו. אולם ההתפתחויות הבינלאומיות, האזוריות והפנים-איראניות בחודשים האחרונים עשויות, להערכתנו, להעיד כי שנת 2018 טומנת בחובה לא רק הזדמנויות אלא גם קשיים ניכרים עבור איראן. זאת לא רק ביחס ליכולתה לבסס ולהרחיב עוד יותר את השפעתה האזורית, אלא אף לשמר לאורך זמן את ההישגים שצברה בשנים האחרונות, בעיקר בזכות חולשת מדינות ערב וחוסר היציבות באזור.

איראן במרחב הערבי: בין הזדמנויות לאתגרים

עיקרי ההזדמנויות

• התמורות הפוליטיות מרחיקות הלכת, שהתחוללו בשנים האחרונות בעולם הערבי, יצרו לאיראן הזדמנויות חדשות להרחיב את השפעתה במזרח התיכון. עם פרוץ הטלטלה האזורית הציגו מנהיגי איראן את התמורות בעולם הערבי כביטוי להתעוררות אסלאמית השואבת השראתה מהמהפכה האסלאמית וכראשיתו של מפנה העתיד לשנות את פני האזור. איראן ניצלה את חולשתן של המדינות הערביות הסוניות, את הטלטלה האזורית ואת חוסר היציבות באזור כדי לקדם את האסטרטגיה הכוללת שלה החותרת להגמוניה אזורית. איראן ביקשה להרחיב את השפעתה על מדינות וארגונים באזור, ובמקביל למנוע את התבססות ארה”ב והמערב בסוריה, בעיראק ובאזור כולו.
• להרחבת ההשפעה האיראנית באזור בשנים האחרונות תרמה גם מדיניות ארה”ב, שהתרחקה ממעורבות פעילה באזור והותירה חלל ריק, שהתמלא עד מהרה על-ידי שחקנים אזוריים ובינלאומיים אחרים, ובראשם רוסיה, איראן ותורכיה. גם מדיניות סעודיה שיחקה לידיה של איראן: בשנים האחרונות נקטה סעודיה, בהובלת יורש העצר מחמד בן-סלמאן, מדיניות חוץ אקטיבית ויוזמת ואימצה קו תקיף כלפי איראן ובעלות בריתה באזור. אלא שבמבחן התוצאה לא זו בלבד, שמדיניות זו לא בלמה את ההשפעה האיראנית אלא אף חיזקה אותה במידה רבה. המערכה הצבאית הסעודית בתימן גבתה מריאד מחיר כלכלי כבד וחשפה את מגבלות כוחה של סעודיה, שלא הצליחה להשיג הכרעה צבאית. החרם המדיני והכלכלי על קטר לא הצליח לכפות עליה להסכים לדרישות הסעודיות, בין היתר ביחס להורדת דרג היחסים עם איראן, ואף הביא לחיזוק הקשרים הכלכליים בין קטר לאיראן. גם פרשת התפטרותו הזמנית של ראש ממשלת לבנון, סעד אלחרירי, חשפה את מגבלותיה של סעודיה במאמציה לבלום את השפעת איראן וחזבאללה בלבנון.
• הסכם הגרעין תרם, אף הוא, למאמצי ההתבססות האיראנית באזור. ההסכם עצמו לא חולל שינוי של ממש ביעדי-העל עליהם מתבססת האסטרטגיה האזורית של איראן. עם זאת, בחסות המשא ומתן הגרעיני וההסכם שנחתם בקיץ 2015, נהנתה איראן ממידה רבה יותר של חופש פעולה מצד מעצמות המערב, ובראשן ארה”ב, שהעדיפו להתמקד במאמצים להגיע להסכם בסוגיית הגרעין על פני ניסיונות לבלום את ההתבססות האיראנית באזור.
• מפלת המדינה האסלאמית פתחה בפני איראן הזדמנויות נוספות להעמיק את השפעתה בסוריה, בעיראק ובמזרח התיכון כולו. איראן, שכבר הוכיחה בעבר יכולת טובה לנצל כל הזדמנות לשיפור מעמדה כמעצמה אזורית, מבקשת כעת לנצל את החלל, שהתמוטטות המדינה האסלאמית הותירה אחריה בסוריה ובעיראק, כדי לקדם את שאיפותיה באזור ולמלא תפקיד מרכזי בעיצוב המזרח התיכון בעידן שלאחר המדינה האסלאמית.^[2] הפעילות האזורית של איראן נועדה לא רק ליישם את תפיסתה האידיאולוגית “ייצוא המהפכה” אלא בעיקר לממש אינטרסים לאומיים איראנים, הנתפסים בעיניה כחיוניים. תמיכתה במשטר אסד נועדה לשמר בעל ברית אסטרטגי המאפשר לה גם להמשיך ולסייע לחזבאללה, המשמש עבורה סוכן השפעה יעיל בלבנון ואמצעי הרתעה נגד ישראל. מעורבותה בעיראק נועדה למנוע את התקדמותו של דאעש, שהשתלטותו על שטחים נרחבים במדינה הציבה בגבולה של איראן ישות עוינת ואלימה. הסיוע לחות’ים בתימן נתפס כאמצעי הכרחי לבלום את השפעתה של סעודיה, יריבתה האזורית המרכזית.

המגבלות והקשיים

• אולם איראן ניצבת בפני כמה מגבלות בסיסיות בבואה לבסס את עצמה כגורם כוח משמעותי במרחב הערבי במזרח התיכון:
  • בעלת רוב פרסי היא נתפסת גם בעולם הערבי, ובכלל זה בעיני בעלות בריתה, כגורם זר הנוהג באופן מתנשא כלפי שכניו הערבים.
  • איראן השיעית מתקשה לממש הגמוניה אזורית במרחב שרובו מוסלמי סוני. זאת ועוד, מאמצי איראן להרחיב את השפעתה האזורית נתקלים בקשיים גם בקרב השיעים באזור הרואים עצמם בראש וראשונה כערבים.
  • השימוש בארגונים שליחים (proxies) מקומיים מסייע אומנם לאיראן לטשטש את מעורבותה הישירה במרחב, אך קיימת בעייתיות באסטרטגיה הנשענת על הפעלת שליחים בעלי אינטרסים משלהם, שאינם כפופים באופן מוחלט לתכתיב האיראני.
• כינון מרחב ההשפעה האיראני במערב עיראק ובמזרח סוריה והקמת מסדרון יבשתי מאיראן לכיוון הים התיכון מציב אתגר מיוחד עבור איראן. זאת, משום שממשלת עיראק (בעידוד ארה”ב) עלולה להערים קשיים על העברת אמצעי לחימה בנתיב זה. בנוסף לכך, חלק מהנתיב נשלט על-ידי כוחות המתנגדים לחדירת איראן, כגון המיליציות הכורדיות הנתמכות על-ידי ארה”ב או האוכלוסייה הסונית המתגוררת במערב ובמרכז עיראק. גם דאעש, שצפוי בתום המערכה בעיראק לשנות את דפוסי פעולתו לארגון טרור וגרילה, עשוי לבצע התקפות פגע וברח נגד תנועת כלי רכב איראנים, שינועו במסדרון היבשתי.
• פעילותן של המעצמות ושל מדינות האזור, ובמרכזן רוסיה, ארה”ב ותורכיה, מגבילה, אף היא, את יכולתה של איראן לממש את שאיפתה להגמוניה אזורית ולעצב את סוריה ועיראק כחלק ממרחב ההשפעה שלה. בסוריה הפכה רוסיה לגורם הדומיננטי בשל מעורבותה הצבאית במלחמת האזרחים ואיראן נאלצת לעיתים להסתפק בתפקיד משני במהלכים הצבאיים והמדיניים המתחוללים בסוריה, דבר הטומן בחובו פוטנציאל למתחים ביחסי איראן-רוסיה. שחקנית מתחרה נוספת לאיראן במרחב הסורי (ואף מעבר לו) היא תורכיה, המבקשת לשחק תפקיד מרכזי הן במאמץ הצבאי נגד דאעש והן בעיצוב ההסדרים המדיניים על עתיד סוריה.

המעורבות הרוסית

• המעורבות האיראנית והרוסית במלחמת האזרחים בסוריה אפשרה לנשיא אסד לשרוד ולשמר את משטרו הנתפס כחיוני עבור איראן בשל היותו בעל ברית אסטרטגי מרכזי בעולם הערבי ובשל ההשלכות השליליות העלולות להיות לנפילת משטר אסד על ארגון חזבאללה כתוצאה מאובדן העורף הלוגיסטי הסורי החיוני להעברת הסיוע האיראני לארגון. עם זאת, הפיכתה של רוסיה לגורם הכוח המרכזי בסוריה ומאמצי ההסדרה במעורבות רוסיה, תורכיה ואיראן מציבים כבר כיום אתגר משמעותי בפני איראן.
• רוסיה מכירה בנחיצות הנוכחות הצבאית של איראן והמיליציות השיעיות הפועלות בחסותה בסוריה כל עוד לא הושגה הכרעה סופית במערכה הצבאית, שמשטר אסד מנהל מול מתנגדיו. אף על-פי כן, התבטאויות בכירים רוסים מבהירות, כי רוסיה אינה רואה הצדקה בהמשך נוכחות צבאית איראנית קבועה בסוריה. היא גם מודעת לכך, שנוכחות איראן ושלוחיה בסוריה עלולה להביא לחיכוך גובר עם ישראל ולהקשות על תהליך ההסדרה בשל התנגדות האופוזיציה הסורית ושל המיליציות הסוניות לנוכחות איראנית קבועה.
• מוסקבה כבר הבהירה במספר הזדמנויות, כי הכוחות האיראנים בסוריה יצטרכו לעזוב את המדינה לאחר שתושג הכרעה סופית במערכה הצבאית. כך, למשל, הצהיר לאחרונה שגריר רוסיה באיראן, לבאן ג’גריאן, בריאיון שהעניק לסוכנות הידיעות אינטרפקס (5 בפברואר, 2018), כי על כל הכוחות הצבאיים הזרים, ובכלל זה הכוחות האיראנים, לעזוב את סוריה לאחר תבוסתם הסופית של הטרוריסטים. הוא ציין, כי גם דובר משרד החוץ האיראני הצהיר לאחרונה, ש”היועצים הצבאיים” האיראנים יעזבו את סוריה בהסכמת ממשלתה כאשר תסתיים משימתם. עוד אמר השגריר, כי לא ידוע לו דבר על כוונות איראניות להקים בסיס ימי בסוריה.
• באיראן מודעים היטב לפער האינטרסים בין טהראן למוסקבה. מאמרי פרשנות, שהתפרסמו בחודשים האחרונים בעיתונות האיראנית, משקפים היטב את החשדנות האיראנית כלפי כוונותיה של רוסיה בעידן שלאחר המדינה האסלאמית. כך, למשל, במאמר, שהתפרסם ב-25 בנובמבר, 2017, באתר דיפלומטיה איראנית, נכתב, כי בעידן שלאחר המדינה האסלאמית במזרח התיכון קיימת הסכמה שקטה בין רוסיה לארה”ב היוצרת מאזן בין המעצמות האזוריות. לטענת מחבר המאמר, הפרשן הפוליטי צאדק מאלכי (Sadegh Maleki), אף אחת משתי המעצמות העולמיות לא תאפשר למעצמה אזורית אחת לשלוט במזרח התיכון. חרף חילוקי הדעות בין וושינגטון ומוסקבה, הן לא יאפשרו שינויים, שיובילו להפרת המאזן האסטרטגי במזרח התיכון, הגם שאין להן שליטה מוחלטת על מדינות האזור. מחבר המאמר ציין, כי הדבר בא לידי ביטוי במגעים, שרוסיה מנהלת מול תורכיה וסעודיה, שתי יריבותיה האזוריות של איראן, לאספקת מערכות נשק אסטרטגיות למדינות אלה. לדבריו, רוסיה שבה למזרח התיכון כדי לממש את היעדים והאינטרסים שלה, במיוחד מול ארה”ב.
• מאמר פרשנות נוסף, שהתפרסם ב-14 בינואר, 2018, ביומון הרדיקלי כיהאן מתח ביקורת על תכניתה הפוליטית של רוסיה לעתיד סוריה. במאמר, שכותרתו: “סוריה, הגיע הזמן להתעורר”, טען הפרשן הפוליטי סעדאללה זארעי (Sa’dollah Zare’i), כי התוכנית, שהציגה רוסיה במסגרת שיחות השלום באסטאנה, היא בעייתית וזקוקה לתיקונים כדי שאיראן, ממשלת סוריה וחזבאללה יוכלו להסכים לה. זארעי ציין, כי התוכנית כוללת שלושה מרכיבים מרכזיים: תיקון החוקה הסורית, שינוי המבנה הפוליטי במדינה מנשיאותי לפרלמנטרי-פדרלי והקמת ממשלת מעבר המורכבת מממשלת סוריה וממתנגדיה. מנקודת המבט של איראן, נכתב במאמר, לאף מדינה אין זכות לקבל החלטות עבור עם אחר, ולכן העובדה שרוסיה הציעה את תכניתה היא בעייתית והיא תוכל להיחשב ללגיטימית אך ורק אם ממשלת סוריה תסכים לאמצה כבסיס למשא ומתן על עתיד המדינה. עוד נכתב במאמר, כי כינון פדרציה בסוריה הוא רעיון מסוכן, משום שהוא יוביל למלחמת אזרחים עקובה מדם וממושכת בעידוד כמה משכנותיה של סוריה וחלק מהמעצמות הזרות.
• חילוקי הדעות בין איראן ורוסיה, המתקיימים במקביל להמשך שיתוף הפעולה האסטרטגי ביניהן, הינם פועל יוצא משאיפות כל אחת מהן להשפעה ואף להגמוניה בסוריה ומראייה שונה של מערכות היחסים עם מדינות האזור, ובהן ישראל. להערכתנו, חילוקי דעות אלה עשויים להחריף ואף לעלות על פני השטח, ככל שיתקדמו המגעים להסדר מדיני בסוריה, שבהם ייקבע גם גורלו של הנשיא אסד, שהמשך שימור שלטונו נתפס על-ידי איראן כבעל חשיבות עליונה. במסגרת תרחיש פוליטי עתידי לא מן הנמנע, כי רוסיה תסכים להסדר, שיחייב את אסד לוותר על סמכויותיו ואולי אף על שלטונו. איראן, לעומת זאת, רואה בהמשך שלטונו של אסד ערובה ליכולתה לשמר את השפעתה בסוריה הנתפסת על-ידה כעומק אסטרטגי מול ישראל.

המעורבות האמריקאית

• מעורבותה הצבאית של ארה”ב בסוריה מציבה, אף היא, אתגר בפני מאמצי ההתבססות האיראנים. האסטרטגיה, שהציג נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, באוקטובר 2017 להתמודדות עם איראן משקפת שינוי משמעותי בקו האמריקאי. הנשיא האשים את המשטר האיראני בהפרת הסכם הגרעין ובתמיכה בטרור ברחבי העולם והצהיר על כוונת הממשל האמריקאי לשתף פעולה עם בעלות בריתו, להטיל סנקציות חדשות על איראן ולפעול לעיכוב תוכנית הטילים שלה. הוא גם הציב את מדיניותה האזורית של איראן כאיום מרכזי על ביטחון האזור ועל האינטרסים האמריקאים.
• בחודשים האחרונים התברר, כי ממשל טראמפ מבקש לנצל את הסכם הגרעין כדי לקדם מענה מול איראן גם בסוגיות שאינן כלולות בו, ובמרכזן תוכנית הטילים ארוכי הטווח והחתרנות האיראנית באזור. נכונות מדינות אירופה לקיים שיח עם ארה”ב בסוגיות אלה נועדה אומנם בעיקר למנוע את פרישת ארה”ב מהסכם הגרעין, אך יש בה כדי להגביר את הלחץ הבינלאומי על איראן גם בהקשר האזורי.
•  במסגרת האסטרטגיה האמריקאית החדשה הבהירה ארה”ב בשנה האחרונה, שאין בכוונתה לאפשר לאיראן להעמיק את אחיזתה בסוריה. אף כי טרם ברור כיצד מתכוון הממשל האמריקאי לממש זאת מול איראן, הרי שהצהרות הממשל בנוגע לכוונתו להותיר כוח צבאי אמריקאי בסוריה מעוררת דאגה בטהראן. איראן רואה חשיבות רבה בדחיקתה של ארה”ב מהאזור, משום שהיא נתפסת כאיום מרכזי על ביטחונה הלאומי ועל האינטרסים החיוניים שלה. לא ייפלא, איפוא, כי היא מוטרדת מהצהרת הכוונות האמריקאיות בנוגע להמשך הפעלתו של כוח צבאי אמריקאי באזור. הודעת הפנטגון על כוונת ארה”ב לאמן כוח צבאי של 30,000 חיילים מצבא סוריה הדמוקרטי (הנתמך על ידה), שיפעל לאורך הגבולות עם תורכיה ועיראק, עוררה ביקורת חריפה בטהראן הרואה בהקמת הכוח תוכנית, שנועדה לבסס נוכחות צבאית אמריקאית ארוכת טווח בסוריה, לבלום את המאמצים האיראנים לבסס השפעה בסוריה בעידן שלאחר המדינה האסלאמית ולמנוע ממשטר אסד להשיב לעצמו את השליטה הישירה בכל שטחי המדינה.
• בעקבות הודעת הפנטגון, הצהיר דובר משרד החוץ האיראני, בהראם קאסמי (Bahram Qasemi), כי ההודעה משקפת התערבות בוטה בענייניה הפנימיים של סוריה, שתביא להחרפת המשבר במדינה, להגברת חוסר היציבות ולהתגברות הלחימה. הוא קרא לארה”ב לשנות את מדיניותה באזור, להסיג את כוחותיה מסוריה בהקדם האפשרי ולאפשר לאזרחי המדינה להחליט בעצמם על גורלם ועל עתידם (yjc.ir, 16 בינואר 2018). נשיא איראן ביטא, אף הוא, התנגדות להמשך נוכחותה הצבאית של ארה”ב בסוריה. במסיבת עיתונאים בטהראן ב-6 בפברואר 2018 הצהיר הנשיא רוחאני, כי איראן מתנגדת באופן מוחלט לנוכחות האמריקאית בסוריה, שנועדה, לדבריו, לקדם את פיצול סוריה והאזור (פארס, 6 בפברואר 2018).
• בכירים איראנים נוספים ביטאו דאגה מכוונות הממשל האמריקאי בנוגע להמשך הפעלתו של הכוח הצבאי האמריקאי. יועצו הבכיר של מנהיג איראן לעניינים בינלאומיים, עלי-אכבר ולאיתי, הצהיר בכנס בטהראן, כי הכוחות האיראנים חייבים להישאר בעיראק ובסוריה כדי למנוע מאויבי איראן, ובראשם ארה”ב, לממש את תכניתם לפצל את מדינות האזור. הוא תקף את נוכחותה הצבאית של ארה”ב באזור והדגיש את נכונות איראן לסייע לממשלת סוריה להילחם בכוחות האמריקאים (פארס, 22 בינואר 2018). במקביל קרא יועצו הצבאי הבכיר של מנהיג איראן, רחים צפוי (Rahim Safavi), להקמת קואליציה אזורית בין איראן, עיראק, פקיסטאן, רוסיה וסוריה כדי לפעול במשותף נגד ארה”ב ובעלות בריתה באזור (תסנים, 23 בינואר 2018).

המעורבות התורכית

• פעילותה של תורכיה בזירה הסורית מגבילה, אף היא, את יכולתה של איראן לעצב את סוריה כחלק ממרחב ההשפעה שלה. הפעולה הצבאית של תורכיה נגד הכוח הכורדי (YPG) בעפרין שבצפון סוריה (מבצע “ענף זית”) משקפת היטב את כוונות תורכיה במרחב הסורי. איראן הגיבה באיפוק יחסי לפעולה הצבאית התורכית. דובר משרד החוץ האיראני קרא להפסקה מידית של המתקפה התורכית (תסנים, 22 בינואר 2018) ורמטכ”ל איראן קיים שיחת טלפון עם עמיתו התורכי והדגיש בפניו את הצורך לשמור על לכידותה הטריטוריאלית, עצמאותה וריבונותה של סוריה (ספאה ניוז, 21 בינואר, 2018). יו”ר ועדת המג’לס לביטחון לאומי ולמדיניות חוץ, עלאא’ אלדין ברוג’רדי, לעומת זאת, הצהיר, כי פעולת תורכיה בצפון סוריה היא תגובה לניסיונה של ארה”ב לפצל את סוריה ולהקים כוח צבאי כורדי, שיפעל בחסותה בצפון סוריה (מהר, 28 בינואר 2018).
• את תגובתה המאופקת של איראן ניתן להסביר ביתרונות, שהיא רואה בפעולה הצבאית התורכית נגד הכוח הכורדי בצפון סוריה, במיוחד על רקע כוונות הממשל האמריקאי לשמר כוח צבאי בצפון המדינה. אף על-פי כן, הפעולה התורכית מספקת עדות נוספת לכוונותיה של אנקרה לשחק תפקיד מרכזי בסוריה, גם אם הדבר יעשה תוך התעלמות מהאינטרסים של איראן.

סדקים במחויבות משטר אסד לאיראן

• גם במחויבותו של הנשיא אסד לאיראן ניתן להצביע על סדקים. בחודשים האחרונים התפרסמו מספר דיווחים המצביעים על כך שהנשיא הסורי אינו נלהב לאפשר לאיראנים דריסת רגל צבאית קבועה ולהעמיק את מעורבותה הכלכלית בארצו ומעדיף את רוסיה על פני איראן במאמציו לבסס מחדש את אחיזתו במדינה. הנשיא אסד מבין היטב, כי יכולתה של רוסיה להבטיח את שרידותו ויציבותו לאורך זמן רבה מזו של איראן. בשבועות האחרונים מסרו מקורות ישראלים, כי ביקורו של רמטכ”ל איראן, מחמד חסין באקרי (Mohammad Hossein Bagheri), בסוריה בחודש אוקטובר 2017 לא הוכתר בהצלחה וכי סוריה סירבה להיענות בחיוב לרשימת הדרישות שהוצגו בפניה מצד איראן, בין הדרישות הללו: החכרת נמל ימי לחמישים שנה, הקמת בסיסים אוויריים ומתן זיכיונות לכריית פוספטים. סוריה לא דחתה אומנם את הבקשות האיראניות על הסף, אך הנשיא אסד נזהר שלא להיענות באופן מוחלט לדרישותיה של טהראן, ייתכן מחשש שהיענות מלאה לדרישות איראן עלולה להוביל להסלמה מול ישראל.^[3]
• גם במישור הכלכלי נתקלת איראן בקשיים במאמציה להרחיב את השפעתה בסוריה. בנובמבר 2017 אמר סגן ראש לשכת המסחר של איראן, חסין סלאחורדי (Hossein Selahvarzi), כי סוריה מציבה מגבלות בפני יבוא סחורות מאיראן. הוא ציין, כי חרף הסכמים, שנחתמו בין שתי המדינות ועל אף קו אשראי בסך מיליארד דולרים, שאיראן העניקה למשטר הסורי, הטילה סוריה מגבלות על יבוא סחורות איראניות למדינה ומעדיפה לייבא סחורות מתורכיה (אילנ”א, 24 בנובמבר 2017).
• ביטוי לאכזבה באיראן מהתנהלות משטר אסד ניתן למצוא במאמרים שהתפרסמו בעיתונות האיראנית, בהם נמתחה ביקורת על הקשיים שהנשיא אסד מערים בפני איראן:
• ב-21 בינואר, 2018, פרסם היומון הרפורמיסטי קאנון מאמר ביקורתי במיוחד כלפי נשיא סוריה. במאמר נטען, כי הוא מעדיף חברות רוסיות על פני חברות איראניות בשיקום כלכלת ארצו בתום מלחמת האזרחים. במאמר נכתב, כי חרף ההשקעות האדירות והאבדות הכבדות של לוחמי משמרות המהפכה במערכה הצבאית בסוריה, הנשיא אסד אינו מאפשר לאיראן לקדם את השקעותיה הכלכליות בסוריה. על אף הבעת נכונות מצד בכירי הממשל, ובראשם הנשיא רוחאני, לסייע בשיקום סוריה בתום המערכה נגד המדינה האסלאמית, הנשיא אסד מתעלם מהאינטרסים הלאומיים הכלכליים של איראן בסוריה ומעדיף את רוסיה בכל הקשור למאמצי השיקום של כלכלת ארצו.
• מאמר ברוח דומה התפרסם באתר תאבנאכ ב-17 בינואר, 2018. במאמר נכתב, כי הרוסים והסורים פועלים לבלימת ההשפעה האיראנית במדינה וכי הסכם, שנחתם בין ממשלות רוסיה וסוריה, קבע כי מעורבות איראן וחברות איראניות בשיקומה הכלכלי של סוריה תתאפשר רק באמצעות שיחות בין טהראן למוסקבה. זמן קצר לאחר פרסומו, הוסר המאמר מן האתר, ייתכן בהתערבות שלטונות איראן, שביקשו למנוע פגיעה ביחסים עם מוסקבה ודמשק.

ההתפתחויות בעיראק

• בשנים האחרונות ניצלה איראן את ההתפתחויות בעיראק כדי לנסות ולהגיע למעמד הגמוני במדינה. נוכחותה הצבאית הישירה של איראן בעיראק מוגבלת ביותר והיא מתבססת בעיקר על מספר מצומצם של יועצים ובעיקר על תמיכה בחלק מהמיליציות השיעיות המקומיות, המאורגנות במסגרת-על בשם הגיוס העממי (אלחשד אלשעבי). מיליציות אלה, שהתחזקו במהלך המערכה נגד המדינה האסלאמית, ממלאות תפקיד חשוב בזירה הפנימית בעיראק והן תובעות כבר כיום את מקומן בסדר הפוליטי החדש בעיראק.
• גם בעיראק הסתיימה המערכה נגד המדינה האסלאמית בהכרעתה. כישלון משאל העם הכורדי בצפון עיראק, שחיזק את המדינה העיראקית ואת לכידותה הטריטוריאלית, שיחק, אף הוא, לידי איראן, שפעלה רבות כדי לטרפדו. התבססותו מחדש של השלטון המרכזי בעיראק מציבה, עם זאת, אתגר משמעותי בפני איראן. ראש הממשלה חידר אלעבאדי, שמונה לתפקיד בקיץ 2014 במקומו של ראש הממשלה הפרו-איראני נורי אלמאלכי בניגוד לעמדת איראן, נוקט בשנתיים האחרונות קו עצמאי מול טהראן ומבטא הסתייגות מהתערבותה הבוטה של איראן בהובלת מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה, קאסם סלימאני, בענייני ארצו. ביסוד מדיניותו של אלעבאדי עומד הרצון שלא להפוך את ארצו ל”גרורה איראנית”. לכך ניתן להוסיף את עניינה הבסיסי של עיראק בהמשך הסיוע האמריקאי ורצונה לשמר קשרים תקינים עם המדינות הערביות הסוניות, ובראשן ערב הסעודית, יריבתה האזורית המרכזית של איראן.
• במאי 2018 צפויות להיערך בעיראק בחירות כלליות המהוות מבחן פוליטי משמעותי למנהיגותו של אלעבאדי. אף כי תוצאות הבחירות אינן ידועות, ניתן להעריך בשלב זה כי סיכוייו של אלעבאדי להרכיב גם את הממשלה הבאה גבוהים למדי. ראש הממשלה לשעבר, נורי אלמאלכי, שנחשב בעבר כמועמד המועדף על איראן, יתקשה להרכיב ממשלה, בעיקר בשל תדמיתו השלילית בקרב חלקים נרחבים בציבור העיראקי, הזוקף לחובתו את המפלה במוסול בקיץ 2014, את קריסת הצבא העיראקי בפני כוחות דאעש, את מדיניותו העדתית ואת מעורבות ממשלתו בפרשיות שחיתות.
• ההערכות הפוליטית לקראת הבחירות בעיראק כבר חשפה את מגבלות כוחה של איראן, ובמיוחד של קאסם סלימאני, שנכשל במאמציו לגבש הסכמה בין ראש הממשלה אלעבאדי לבין המיליציות השיעיות הנתמכות על-ידי איראן. במחצית ינואר 2018 ביקר סלימאני בבגדאד וקיים התייעצויות עם ראש ממשלת עיראק ועם בכירי המיליציות השיעיות. אלא שזמן קצר לאחר ששני הצדדים הגיעו להסכמה על כינון קואליציה משותפת ביניהם לקראת הבחירות, הודיעו ראשי המיליציות כי ירוצו ברשימות נפרדות בבחירות. כישלון שליחותו של סלימאני עשוי לערער עוד יותר את מעמדו הבעייתי ממילא במערכת הפוליטית העיראקית. בעבר דיווחו כלי תקשורת ערבים על מספר עימותים, שפרצו בין אלעבאדי לסלימאני על רקע התנגדות ראש ממשלת עיראק להתערבות מפקד כוח קדס בפוליטיקה העיראקית.^[4] גם ראש הממשלה ובן-בריתה לשעבר של איראן, נורי אלמאלכי, עשוי לחוש עצמו נבגד על-ידי טהראן, לאחר שזו העבירה את תמיכתה לאלעבאדי.
• אם יעלה בידי אלעבאדי להרכיב את הממשלה הבאה והוא יבחר להמשיך בקו העצמאי מול איראן, הוא יוכל למצוא חיזוק משמעותי לעמדה המסתייגת מהמעורבות האיראנית בעיראק בשותפו הפוליטי, איש הדת והפוליטיקאי השיעי, מקתדא אלצדר. אלצדר נחשב בעבר לבן-טיפוחיה של איראן ואף זכה ממנה לתמיכה משמעותית, אך בשנים האחרונות התרחק מהאיראנים והחל למתוח ביקורת פומבית על מעורבותה של טהראן בעיראק. גם הממסד הדתי השיעי בהנהגת איש הדת השיעי הבכיר עלי סיסתאני, הנחשב למתנגד נחרץ של תפיסת שלטון חכם ההלכה הנהוגה באיראן מאז המהפכה האסלאמית, מסתייג מהתערבות איראנית זרה בענייניה הפנימיים של עיראק.
• אחד המבחנים המשמעותיים, שיעמדו בפני אלעבאדי לאחר הבחירות, יהיה המשך שילובן של המיליציות השיעיות בצבא העיראקי בהתאם לחוק המסדיר את מעמד המיליציות ככוח לאומי עיראקי במסגרת הכוחות המזוינים הכפופים למטה הכללי של הצבא. תהליך הכפפתן של המיליציות לצבא העיראקי עשוי לשחוק את ההשפעה האיראנית בעיראק, הגם שיכולתו של השלטון המרכזי בבגדאד לכפות את רצונו על המיליציות ולחייבן להתפרק מנשקן מוטלת בספק. איראן עדיין נהנית מתמיכת חלק מהמיליציות השיעיות, אך יכולתן לשמש כסוכן השפעה איראני תלויה במידה רבה בתוצאות הבחירות וביחסי הגומלין בין הכוחות השונים במערכת הפוליטית העיראקית בכלל והשיעית בפרט, שבמסגרתה באות לידי ביטוי עמדות שונות ואף מנוגדות ביחס למעורבות האיראנית.
• בדומה לסוריה, גם בעיראק נתקלת איראן בקשיים במאמציה לקדם את השפעתה הכלכלית בעידן שלאחר קריסת המדינה האסלאמית. בדצמבר 2017 הצהיר ראש לשכת המסחר האיראנית-עיראקית, יחיא אלאסחאק (Yahya al-Eshaq), כי עיראק נוקטת מדיניות מפלה לרעה כלפי אנשי עסקים איראנים, המבקשים לייצא סחורות לעיראק, לעומת אנשי עסקים מתורכיה ומערב הסעודית (תסנים, 6 בדצמבר 2017).
• בתוך כך, ממשיכה הנוכחות הצבאית האמריקאית בעיראק להציב מכשול נוסף בפני מאמצי איראן להרחיב את השפעתה. גם בעיראק מתנגדת איראן בתוקף לנוכחותה הצבאית של ארה”ב, אך קיים ספק רב בנוגע ליכולתה לפעול באופן יעיל כנגדה כל עוד היא מתקיימת בהסכמתו ובתמיכתו של הממשל המרכזי בבגדאד.

ביקורת מבית, בעיות כלכליות וחוסר וודאות סביב הסכם הגרעין

• בשעה שההתפתחויות באזור מציבות אתגרים חדשים בפני איראן, בתוך איראן מתחדד הוויכוח הפנימי ביחס לנחיצות ההשקעות הזרות מחוץ לגבולותיה. במסגרת הפגנות המחאה, שפרצו באיראן בסוף דצמבר 2017 וראשית ינואר 2018, מחו אזרחים איראנים נגד מדיניות המשטר המעדיפה, לטענתם, השקעות ענק מחוץ לאיראן (בעיקר בסוריה, בלבנון ובזירה הפלסטינית) על פני פתרון המצוקות הכלכליות והחברתיות של אזרחי איראן. במהלך ההפגנות נשמעו קריאות נגד מדיניות המשטר מחוץ לאיראן (“די לשלוח כסף לסוריה, תחשבו עלינו”, “לא לעזה, לא ללבנון, נמות למען איראן” וכיו”ב) ואף הוצתו פוסטרים של המנהיג העליון ושל מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה, קאסם סלימאני.
• הקריאות נגד מעורבות איראן מחוץ לגבולותיה אינן חדשות והן משקפות ביקורת ציבורית אותנטית בקרב הציבור האיראני בנוגע למחיר הכלכלי הכבד, שאיראן משלמת בשל מעורבותה הצבאית בסוריה ובעיראק ותמיכתה הנמשכת במשטר הסורי ובארגוני הטרור. בשנים האחרונות השמיעו אינטלקטואלים ופעילים פוליטיים המזוהים בעיקר עם הזרם הרפורמיסטי האיראני ביקורת גוברת על תמיכתה הנמשכת של איראן במשטר אסד, בחזבאללה ובארגונים הפלסטינים. בין מבקרי מדיניות איראן בלטו בשנה האחרונה הפעיל הפוליטי הרפורמיסטי, מצטפא תאג’זאדה (Mostafa Tajzadeh), שטען, כי השמירה על אסד הפכה, בעיני המשטר, חשובה יותר מהשמירה על המחוזות האיראנים עצמם. ראש עיריית טהראן לשעבר, ע’לאם-חסין כרבאסצ’י (Gholam-Hossein Karbaschi) , טען בנאום מעורר מחלוקת, כי ניתן לחזק את השיעים באזור גם ללא העברת כספים, מכירת נשק ומעשי הרג (תסנים, 1 במאי 2017).
• השפעת הביקורת הפנימית כלפי המדיניות האזורית של איראן על תהליך קבלות ההחלטות בטהראן מוגבלת ואין היא צפויה לחולל שינוי משמעותי במאמצי איראן לבצר את השפעתה באזור, הנתפסת על-ידי המשטר כאינטרס לאומי חיוני. זאת ועוד, קשה להעריך עד כמה זוכה ביקורת זו לתמיכה ציבורית רחבה. יוזכר, כי פעילות איראן במרחב הערבי מבוססת בעיקרה על ארגונים שליחים, מספר ההרוגים האיראנים בסוריה ובעיראק הולך וקטן וההשקעה הכלכלית האיראנית בתמיכה בסוריה ובארגוני הטרור גובה אומנם מחיר כלכלי כבד (להערכתנו, כמה מיליארדים בודדים בשנה), אך הוא מצומצם יחסית לתקציב המדינה הכולל (המוערך ביותר מ-200 מיליארד דולרים(. עם זאת, הביקורת הציבורית נגד מעורבותה האזורית של איראן אינה נעלמת מעיניהם של בכירי המשטר, ויש בה כדי לחדד עוד יותר את הוויכוח בצמרת המשטר, בעיקר בין המנהיג העליון ח’אמנהאי לנשיא רוחאני, ביחס לסדר העדיפויות הלאומי הרצוי.
• ברקע לביקורת הפנימית הגוברת ניתן לציין את המשבר הכלכלי באיראן. חרף שיפור מסוים ברמת המאקרו במצבה הכלכלי של איראן בעקבות הסכם הגרעין והסרת הסנקציות הבינלאומיות, ממשיכה כלכלתה לסבול מכשלים מבניים חמורים ורבים מאזרחי איראן אינם נהנים לעת עתה מפירות ההסכם. הצמיחה הכלכלית אינה מתורגמת לבלימת האבטלה, בעיקר בקרב הצעירים המשכילים. גל המחאה האחרון, בו נטלו חלק בעיקר פועלים ובני השכבות המוחלשות בחברה האיראנית, סיפק עדות נוספת למצוקות הכלכליות והחברתיות עמן מתמודדים אזרחי איראן. גם התקציב החדש, שהוגש לאחרונה על-ידי הממשלה לאישור הפרלמנט (המג’לס) וכולל כוונה לקיצוץ גדול במספר מקבלי הקצבאות, העלאת מחירים והכבדת נטל המיסוי, משקף את הקשיים הכלכליים.
• לתחושת חוסר הוודאות הכלכלי תורמים גם מדיניות ארה”ב והחשש מהחזרת הסנקציות הכלכליות בעקבות איומיו של הנשיא טראמפ שלא לאפשר את המשך השעייתן. איומי נשיא ארה”ב מרתיעים את החברות המערביות, המסתייגות ממילא מחזרה לשוק האיראני בשל חולשותיו הבולטות (שחיתות, העדר שקיפות, חולשת המגזר הפרטי ומעורבות יתר של משמרות המהפכה בכלכלה). אם יחליט הנשיא טראמפ להחזיר את הסנקציות האמריקאיות שהוסרו בעקבות הסכם הגרעין, ובעיקר אם יחליט לאכוף גם את הסנקציות השניוניות על חברות זרות הפועלות באיראן, עלול המצב הכלכלי באיראן להחריף עוד יותר.

^[1] ראו פרסום מרכז המידע למודיעין ולטרור מה-7 בינואר 2018: "ההתקרבות בין איראן לחמאס: תמונת מצב". ↑
^[2] ראו בהקשר זה סקירת מרכז המידע למודיעין ולטרור: "איראן בעידן שלאחר המדינה האסלאמית: יעדים, הזדמנויות ואתגרים", 23 בנובמבר 2017, http://www.terrorism-info.org.il/app/uploads/2017/11/H_228_17.pdf. ↑
^[3] ראו, למשל, כתבתו של אבי יששכרוף באתר וואלה חדשות, 28 בנובמבר 2017, וכתבתו של רון בן-ישי באתר Ynet, 8 בינואר 2018. ↑
^[4] ראה בהקשר זה סקירת מרכז המידע למודיעין ולטרור: "דיוקנו של קאסם סלימאני, מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה, מחולל החתרנות והטרור האיראניים במזרח התיכון וברחבי העולם", 29 באוקטובר 2015, http://www.terrorism-info.org.il/Data/articles/Art_20899/H_174_15_690067802.pdf. ↑

מאמרים נוספים בתחום