תפיסת העולם של ה-"חמא"ס" קובעת, כי הבעיה הפלסטינית הינה בעיה דתית, ולפיכך אינה ניתנת לפתרון בדרך של פשרה פוליטית. משנתה גורסת, כי אדמת פלסטין מ"הנהר ועד הים" הינה הקדש מוסלמי ("וקף") שלא ניתן לוותר עליו, ולו גם על חלק ממנו, תוך הדגשת מרכזיותה של ירושלים.
על רקע זה שוללת ה-"חמא"ס" כל הסדר מדיני עם ישראל. לפיכך היא מתנגדת לחלוטין להסכמים בין ה "רשות"/אש"פ לישראל ובכלל זה ל"הסכם אוסלו". זו גם הסיבה שהתנועה מסרבת להכיר בסמכותה של ה"רשות" ונמנעת מלהצטרף אליה, בטרם תתנער ממחויבויותיה המדיניות ותסכים לכינון מקור סמכות חדש (בחירות ב"שטחים" וב"פזורה" הפלסטינית).
הטרור נגד ישראל הינו מרכיב מרכזי באידיאולוגיה של התנועה, הגורסת כי כל עוד הפלסטינים חיים תחת "כיבוש" (כולל בישראל, בתחומי "הקו הירוק") עליהם "להתנגד" לו באמצעות ג'האד (מלחמת קודש, שמשמעותה מאבק מזוין נגד ישראל). עם זאת, ה-"חמא"ס" מכירה בצורך (הנשען גם הוא על רציונל דתי) להגיע להפסקות אש זמניות וטקטיות ("הדנה") זאת, בעיקר, על מנת שלא להגיע לעימותים מול ה"רשות" (והזירה האזורית וה-בינ"ל), אשר עלולים לפגוע במעמדה הציבורי.
