כללי
1. ב- 29 לספטמבר 2005 מלאו חמש שנים לפרוץ העימות האלים הנוכחי עם הפלסטינים. במהלך העימות בוצעו 26,159 פיגועים נגד מטרות ישראליות במהלכם נהרגו 1,060 ישראלים ונפצעו 6,089 נוספים[1].
2. העימות האלים לבש ופשט צורה בחמשת שנותיו. השנה החמישית הביאה עימה שינוי מהותי בעקבות מותו של ערפאת ובחירת מחמוד עבאס (אבו מאזן) ליושב ראש "הרשות הפלסטינית". עם תחילתו של עידן אבו מאזן הושגה הסכמה בין "הרשות הפלסטינית" לבין ארגוני הטרור בדבר "הרגעה". הדבר מצא ביטויו בירידה בהיקף פעולות הטרור ובמידת חומרתם וכפועל יוצא מכך גם במספר הנפגעים הישראלים.
3. מסמך זה, המבוסס על דו"ח שירות ביטחון כללי, מצביע על מספר מאפיינים של הטרור הפלסטיני בתקופת ה"הרגעה" ונתונים (מעין סיכום ביניים) אודות הטרור הפלסטיני בחמש השנים שעברו מאז תחילת העימות.
מאפיינים עיקריים של הטרור הפלסטיני בתקופת ה"הרגעה"
4. ב- 22 בינואר 2005 הוכרזה ה"הרגעה" ("תהדאה") במסגרתה ניסה אבו מאזן להביא להפחתת ממדי הטרור ולשפר את המצב הביטחוני באמצעות הסכמה פנים פלסטינית, שהושגה בין ה"רשות" לבין ארגוני הטרור. בראיית הפלסטינים אין משמעותה של ה"הרגעה" הפסקה מוחלטת של פעולות הטרור, ואכן היא לא הביאה להפסקתם. עם זאת, בשנה החמישית חלה רגיעה יחסית בעימות האלים והדבר מצא ביטויו בירידה בכמות הפיגועים ובמידת חומרתם בהשוואה לשנות העימות הקודמות.
5. ההפחתה שחלה בחומרת הפיגועיםהביאה לירידה במספר הנפגעים: בין ה- 29 בספטמבר 2004 ועד לספטמבר 2005 בוצעו 3,530 פיגועים בהם נהרגו 57 ישראלים ונפצעו 516. זאת לעומת 3,877 פיגועים שבוצעו במהלך השנה הרביעית לעימות, שהביאו למותם של 135 ישראלים ולפציעת 567 נוספים.
6. ההסכמה בדבר "ההרגעה" שהושגה עם ה"רשות" לא קוימה על ידי ארגוני הטרור הלכה למעשה. בקרב ארגוני הטרור בלט בהתנגדותו ל"הרגעה" "הג'האד האסלאמי בפלסטין". ארגון טרור זה, המאוכוון מדמשק הצהיר כי הוא קיבל על עצמו את מסגרת ה"הרגעה" אולם בפועל חתר לטרפדה. ככלי ביצוע מרכזי ליישום מדיניות זו עשה הארגון שימוש בתשתיות הארגון בשומרון, אשר ביצעו שני פיגועי התאבדות קטלניים בישראל (בפברואר 2005 בת"א, וביולי בנתניה) ופיגועים קשים נוספים. הפעולות הללו בלטו במיוחד על רקע הירידה החדה שחלה בתקופת ה"הרגעה" בביצוע פעולות ההתאבדות (נתונים סטטיסטיים ראה בהמשך).
7. תנועת ה"חמא"ס", אשר שמרה לכאורה על מסגרת הבנות ה"הרגעה", אימצה מדיניות שחתרה לעקיפתן ולמתן פרשנויות משלה ל"הרגעה". במסגרת זאת פעולות סיכול ישראליות, שנתפסו בעיניה כבלתי לגיטימית, כגון פגיעה במבוקשים בגדה, גררו תגובה, בעיקר ירי תלול מסלול מרצועת עזה לעבר יעדים ישראלים (כולל לעבר שדרות ויישובי הנגב המערבי). בנוסף לכך המשיכה ה"חמא"ס" ליזום פעולות טרור בגדה כגון חטיפתו ורציחתו של ששון נוריאלי ז"ל (ראה להלן).
8. ה"חמא"ס" היתה גם מעורבת בסיוע מאחורי הקלעים בסיוע לארגוני טרור אחרים לביצוע פיגועים "איכותיים"על מנת שלא להיתפס כמי שמפרה את ה"הרגעה". כך למשל הייתה החמא"ס מעורבת בהכנת המטען עבור "פת"ח"/"גדודי חללי אלאקצא" שנועד לשמש את ופאא' בס בפיגוע התאבדות שאמור היה להתבצע בבית חולים בשטח ישראל, ואשר סוכל עם מעצרה במחסום ארז ביוני 2005[2].
התגברות האנרכיה ברצועה לאחר ההינתקות
9. למאפייני העימות בתקופת ה"הרגעה" נוסף בשבועות האחרונים, (בתקופה שלאחר ההינתקות), אלמנט נוסף של התגברות משמעותית באנרכיה. במהלך ההינתקות פונתה ההתיישבות היהודית מרצועת עזה, צה"ל הסיג כוחותיו אל מחוץ לרצועה ופינה את ציר "פילדלפי" שבין הרצועה למצרים. סיום הינתקות היווה אות לפרוץ מאבקי כח אלימים בין ה"חמא"ס" (ושאר ארגוני הטרור) לבין ה"רשות" ולהתגברות האנרכיה, תוך העדר שליטה של "הרשות הפלסטינית" .
10. אחד מביטויי האנרכיה היה פריצתו של "ציר פילדלפי", בתום יציאת צה"ל מהרצועה, למרות ההסכם הישראלי – מצרי, פריצת הציר נוצלה על ידי תנועת ה"חמא"ס" וארגוני טרור נוספים לביצוע הברחות מאסיביות של אמצעי לחימה ולהחזרת מספר פעילים מבצעיים שברחו מהרצועה.בפרק זמן של ימים ספורים הוברחו לרצועה כ- 3000 רובים, עשרות אקדחים, קרוב למיליון וחצי כדורים, למעלה מ- 150 מטולי רקטות RPGומאות קילוגרמים של חומרי נפץ.
11.ביטוי נוסף של האנרכיה ניתן למצוא בהתגברות המאבקיםהאלימים בין החמא"ס לבין ה"רשות הפלסטינית", כשברקע הבחירות ל"מועצה המחוקקת" הצפויות להתקיים בינואר 2006. תנועת החמא"ס, המציבה עצמה ברצועת עזה כשווה ערך ל"רשות הפלסטינית", שבה והמחישה כי אין היא מוכנה לקבל על עצמה את מרות ה"רשות". עם השלמת ההינתקות, על רקע תחושת ביטחון גוברת של ה"חמא"ס", פתחה התנועה בהפגנות כוח תכופות בשטח באמצעות מנגנון יעיל ומשומן של פעילים ממושמעים. זאת לעומת ה"רשות הפלסטינית" הנעדרת מנגנון אכיפה יעיל המסוגל לשלוט על ה"פת"ח" ולכפות מרותו על שאר ארגוני הטרור.
12.דוגמא בולטת למאבקי הכח ברצועה ולחלקה של ה"חמא"ס" בהם ניתן לראות בחיסולו של מוסא ערפאת, מי שעמד בראש המודיעין הצבאי. הפעולה התבצעה על ידי "וועדות ההתנגדות העממית" בראשות ממתאז מחמד ג'מעה דע'מש, אולם מאחורי הרצח עמדה למעשה תנועת ה"חמא"ס", אשר הפכה את "וועדות ההתנגדות העממית" למעין זרוע ביצועית של התנועה. יש לציין כי ה"רשות הפלסטינית" לא הגיבה על הרצח בפעילות נגד המעורבים בו למרות הביקורת החריפה שעורר הרצח ולמרות הצהרות בכירי "הרשות" כי ינקטו צעדים נגד מבצעיו.
13. למאז יציאת צה"ל מהרצועה מקיים ה"חמא"ס" באופן תכוף עצרות ותהלוכות, מלוות בהפגנות כח צבאיות. באחת העצרות, שהתקיימה במחנה פליטים ג'באליה ב- 23 לספטמבר 2005, אירעה "תאונת עבודה" כאשר רכב שנשא טילי "קסאם" בעת מפגן צבאי התפוצץ וגרם למותם של 19 פלסטינים ולפציעתם של למעלה מ- 80 אחרים[3].
14. למרות אחריותו הישירה של החמא"ס לאירוע יצא הארגון בהודעה שקרית המפנה אצבע מאשימה כלפי ישראל. ה"חמא"ס" אף שיגר כ"תגובה"(לאירוע שלישראל לא היה קשר אליו) כ- 40 רקטות לעבר יישובי הנגבהמערבי במשך לילה אחד. התקפת ה"קסאמים" היוותה את "יריית הפתיחה" למבצע "גשם ראשון" במהלכו תקפו כוחות הביטחון הישראלים יעדים של ה"חמא"ס" ו"הג'האד האסלאמי בפלסטין" ברצועה, תוך ביצוע של סיכולים ממוקדים נגד אישים בכירים בארגוני הטרור הללו.
15. ה"חמא"ס" מצידו החל להעתיק את פעולות הטרור לגדה: ב- 26 לספטמבר נמצאה גופתו של ששון נוריאל, תושב פסגת זאב, אשר נחטף על ידי פעילי ה"חמא"ס" ונרצח על ידי פעילי "חמא"ס" מרמאללה ב- 21 לספטמבר. ארגון ה"חמא"ס" נטל אחריות פומבית לפעילות זו ב- 27 לספטמבר ואף הציג קלטת ובה צילומים של נוריאל כפות בטרם רציחתו (נוסח ההקלטות של החטופים שנוהגים להציג גורמי "אלקאעדה" בעראק).
נתוני שירות ביטחון כללי אודות הטרור בחמש שנות העימות
פיגועי התאבדות
16.במהלך 5 שנות העימות בוצעו 144 פיגועי התאבדות אותם ביצעו 161 מתאבדים ומתאבדות נגד מטרות ישראליות. בפיגועי התאבדות נהרגו 515 ישראלים ונפצעו 3,428. בשנה החמישית לעימות חלה ירידה משמעותית במספר פיגועי ההתאבדות לעומת השנה שקדמה לה:-
[1]על פי נתוני בדיקה של עיתון ה"ארץ" מספר ההרוגים בצד הפלסטיני מידי כוחות הביטחון או מידי אזרחים ישראלים עומד בתום חמש שנות עימות על 3,333, בהם גם עשרה זרים. על פי דיווח ה"ארץ" הנתונים הרשמיים של "הרשות הפלסטינית" הינם 3,861 הרוגים והם כוללים גם מחבלים מתאבדים, הרוגים ב"תאונות עבודה", אזרחים זרים שנהרגו ב"שטחים" וכן ערבים ישראלים. הפערים במספר ההרוגים הפלסטינים נובעים משיטות ספירה שונות המבוססות על הגדרות שונות לגבי מיהו חלל כתוצאה מהעימות ("הארץ", 29.9.2005).
[2]ראה "לקט מידע" – "סוכל פיגוע התאבדות שתוכנן להתבצע בבית חולים בישראל. מאחורי הפיגוע עמדו גורמי טרור מפת"ח / "גדודי חללי אלאקצא" בצפון רצועת עזה. האירוע מצטרף לשורה ארוכה של פיגועים שסוכלו מאז החלה ה"הרגעה". הוא גם מהווה חלק מההסלמה המשמעותית שחלה בפעולות ארגוני הטרור ביממה האחרונה, ערב פסגת שרון – אבו-מאזן" (21 ביוני, 2005).
[3]ראה "לקט מידע" – "הסלמה בטרור הפלסטיני: "תאונת עבודה" של ה"חמא"ס" בעת מפגן כח צבאי, ופעילות סיכול של כוחות הביטחון הישראליים נגד פעילי טרור באזור טול כרם, הובילו למתקפת טילי "קסאם" על שדרות וישובים נוספים בנגב המערבי. מתקפה זאת הביאה לתגובות של צה"ל: סיכול ממוקד ופגיעה מהאוויר ביעדי טרור ברצועה, מעצר מבוקשים וסגר בגדה המערבית" (25 בספטמבר, 2005).
