פלסטין-אינפו, 15 במאי 2011
קריקטורה שהופיעה בעיתון פלסטין של חמאס בעזה ב- 15 במאי 2011 לרגל ”יום הנכבה“.
אלאיאם, 16 במאי 2011
אלג'זירה, 15 במאי 2011
ילדים ונשים במהלך הפגנות ברצועת עזה
אלג'זירה, 15 במאי 2011
הצילום באדיבות ערוץ 2, 15 במאי
באדיבות ערוץ 22, 15 במאי
שלט גדול בעברית ובערבית, שהוצב במארון אלראס
קבוצה גדולה של מפגינים יורדת ממארון אלראס לעבר הגבול עם ישראל
הטקס במארון אלראס, שקדם ליציאה של מפגינים לעבר הגדר (המקור: אתר פליקר)
המקור: אתר ערוץ אלאקצא, 15 במאי 2011
אלדסתור, 16 במאי 2011
כרזה שהונפה במהלך ההפגנות בירדן, המדגישה את ערביות פלסטין
הטמעת מסר “זכות השיבה” בקרב הדור הצעיר: ילדים בעזה נושאים שלטים שונים: “בהחלט נחזור לעכו” “בהחלט נחזור לאשדוד”
על גבי השלטים סמל חמאס ומפת “פלסטין” בצבעי הדגל הפלסטיני ובה המפתח, הסמל לשיבה (פלסטין-אינפו, 15 במאי 2011).
כללי
1. אירועי "יום הנכבה", יום השנה להקמתה של מדינת ישראל ב- 1948, הגיעו לשיאם ב-15 במאי 2011. האירועים צוינו בתהלוכות המוניות, עצרות ומפגנים תעמולתיים, ובכמה מוקדים גם בהתפרעויות, יידוי אבנים, התכתשויות עם חיילי צה"ל והתפרצות אלימה לשטח ישראל.
2. במרבית זירות האירועים פעלו השלטונות המקומיים (או גורמי הכוח המקומיים) להכלת האירועים ולמניעת יציאתם מכלל שליטה. במוקד אחד, מג’דל שמס, שבצפון רמת הגולן, לא מנעו הסורים (שאפשרו ואף עודדו את קיום האירוע) את התקרבות המפגינים לגדר המערכת, שם פרצו אותה וחדרו לשטח ישראל. מרבית המפגינים שבו לסוריה לאחר הפגנת נוכחות בעיירה מג’דל שמס והשמעת סיסמאות בזכות ה"שיבה" לפלסטין. העימותים האלימים בין המפגינים לבין חיילי צה"ל הסתיימו במותם של ארבעה מפגינים ובפצועים בקרב חיילי צה"ל ובקרב המפגינים.
3. בין המסרים שהושמעו במוקדי המחאה השונים, "בשטחים" ומחוצה להם, בלטה הקריאה של דוברי חמאס, פתח והמפגינים למימוש מלא של "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים לשטח ישראל, למקומות מהם נמלטו או גורשו ב-1948. "זכות" זאת תוארה כ"מקודשת", שלאף אחד אין רשות לשלול אותה או להסכים לשיבה חלקית של הפליטים או ליישובם במדינות ערב. הדוברים השונים, הסיסמאות והפוסטרים שבידי המפגינים, הדגישו גם כי שיבת הפליטים כרוכה בג’האד למען "שחרור פלסטין" "מהים ועד הנהר". במקצת ממוקדי המחאה נעשה שימוש בטרמינולוגיה של תנועות המחאה הערביות, כאשר הסיסמא כי העם רוצה בהפלת המשטרים הערביים הומרה בסיסמא "העם רוצה לשחרר את פלסטין".
 לאחר הפלת המשטרים הערביים תגיע הפלת ישראל: קריקטורה שהופיעה בעיתון פלסטין של חמאס בעזה ב- 15 במאי 2011 לרגל “יום הנכבה”. פסל של אחד הדיקטטורים הערביים מופל. לידו פסל של יהודי החושש כי הוא הבא בתור תחת הכותרת “יום הזיכרון לנכבה – קודם כל טיהור ואחר כך ניצחון גורף “. |
4. המסר של "זכות השיבה" מהווה מרכיב מרכזי באסטרטגיה ארוכת הטווח של חמאס. התביעה להשבת הפליטים נועדה בראיית חמאס הן למנוע כל סיכוי להסדר מדיני והן להביא לשינוי צביונה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי ולהוביל בסופו של תהליך להקמת מדינה פלסטינית אסלאמית על פני כל שטחה של ישראל.
5. המסר של "זכות השיבה", עימו קיימת הזדהות עמוקה מצד חלקים נרחבים בציבור הפלסטיני, נתפס ע"י חמאס כאמצעי בדוק לטרפוד כל תהליך מדיני או לכל הפחות "חישוק" משמעותי של העוסקים בו (אבו מאזן והרשות הפלסטינית) ומניעת קידום פיתרון המבוסס על עיקרון שתי מדינות לשני עמים. מתוך נקודת מוצא זאת, הצהירו דוברי חמאס כי יאפשרו את מהלך הרשות הפלסטינית באו"מ בספטמבר 2011 ובלבד שהוא לא יפגע ב"זכויות" הפלסטינים ובמרכזם "זכות השיבה" ו"זכות ההתנגדות"1.
| 6. בראיית חמאס ומחנה שוללי זכות קיומה של מדינת ישראל נחלו "אירועי הנכבה" הצלחה, בשל היקפם הנרחב, ההד תעמולתי הרב שעוררו ומעבר לכך – ההצלחה התקדימית במג’דל שמס של פלסטינים לפרוץ בכוח מעבר לגבול, להיכנס לשטח שבשליטת ישראל, ולהשמיע משם את מסר "זכות השיבה". "הצלחה" זאת עלולה להערכתנו לספק השראה ולדרבן גורמים נוספים, בשטחים, במדינות ערב וברחבי העולם, לנסות לקדם מהלכים דומים. |
מסרים שהושמעו במוקדים השונים של אירועי "יום הנכבה"
רצועת עזה
7. ברצועת עזה היו ההפגנות לציון "יום הנכבה" מוגבלות יחסית בהיקפן. המוקד המרכזי שלהן היה באיזור הסמוך למעבר ארז שם התקיימו עימותים אלימים בין עשרות מפגינים, שהגיעו לצידו הפלסטיני של המעבר, לבין חיילי צה"ל. במהלך העימותים נהרג אחד המפגינים ועשרות נפצעו.
8. לרגל "יום הנכבה" נשאו בכירי חמאס נאומים מתלהמים בגנות ישראל ובזכות הג’האד והשיבה של הפליטים לפלסטין. לשכת ההסברה של חמאס פרסמה הודעה לעיתונות בה הדגישה, חמאס לא מתכוונת לוותר על זכות זאת לשחרור ולשיבה, ההודעה קובעת כי זכותם של הפלסטינים "להתנגד" בכל הדרכים האפשריות. ניתנה להם על ידי הסכמים בינלאומיים והיא מעוגנת בשלושת הדתות (Palestine-info , 14 במאי 2011).
9. להלן מבחר התבטאויות של בכירי חמאס:
א. אסמאעיל הניה, ראש ממשל חמאס, נשא דרשה במסגד אלעמרי שבעזה לציון "יום הנכבה". בדברים שנשא אמר בין השאר: "יום הנכבה" מהווה נקודת מפנה חשובה, שתוביל בסופו של דבר "לקיצו של המפעל הציוני על אדמת פלסטין". לדבריו המאה האחרונה היא מאה של "ג’האד ועמידה איתנה". הפלסטינים מסרבים ליישוב של קבע של הפליטים ולגירושם ואינם מוכנים לקבל חלופה לשיבה. "מי שויתר על "זכות השיבה" – נפל". הניה ציין, כי הפלסטינים "רומסים את מסמך ג’נבה ברגליהם" מפני שהוא כולל ויתור על "זכות השיבה"2. בפנותו למדינות ערב ציין הניה, כי הפלסטינים אינם יכולים לשחרר את פלסטין לבדם וכי שחרור פלסטין "מהים ועד הנהר" דורש סיוע ערבי כלכלי, הסברתי וצבאי כדי שהפלסטינים יוכלו לעצור את התפשטות "הכיבוש הסרטני" (ערוץ אלאקצא, 15 במאי 2011).
ילדים נושאי מפתח (סמל ל"שיבה") מפגינים בעזה תחת הכותרת
"נשבעים לממש את חלום השיבה" (אלאיאם, 16 במאי 2011).
ב. אסמאעיל רצ’ואן, בכיר חמאס, אמר בעצרת, שהתקיימה סמוך למעבר ארז, כי כל עוד נשמה באפם ישובו הפלסטינים לחיפה, ירושלים, אשקלון ושאר הערים הכפרים הפלסטינים. הוא ציין כי "זכות השיבה" הינה "זכות מקודשת, היסטורית ולגיטימית" ואף אחד לא יכול לוותר על "זכות" זאת (ערוץ אלאקצא, 15 במאי 2011).
ג. ט’אהר אלנונו, דובר ממשל חמאס, אמר כי ההתקהלויות לרגל "יום הנכבה" במדינות השונות הן הוכחה להתקרבות מועד "התגשמות ההבטחה האלוהית לניצחון, להעצמה, ולשיבה לבתים ולמקומות הקדושים". הוא הדגיש את דבקותה של הממשלה בעקרונות הפלסטינים לחירות, עצמאות ושיבה של כל הפליטים ואת התנגדותה לכל סוג של "מולדת חלופית" [עבור הפליטים הפלסטינים במדינות הערביות בהם הם נמצאים] (Palestine-info , 15 במאי 2011).
ד. סאמי אבו זהרי, דובר חמאס, אמר, כי האירועים של "יום הנכבה" מהווים נקודת מפנה בהיסטוריה של הסכסוך הערבי ישראלי והוכחה לכך שהפלסטינים פועלים להביא את הכיבוש לסיומו ולהשיג את "זכות השיבה", ולא משנה מה יהיה המחיר לכך (צפא, 15 במאי 2011).
| 10. בהתבטאויות חמאס שלאחר האירועים ניכרת שביעות רצון רבה מאירועי "יום הנכבה" ושאיפה להפוך אותם למודל לפעולות דומות. לשכת ההסברה של חמאס פרסמה בדמשק הודעה לעיתונות בו היא מברכת את משתתפי האירועים "על דבקותם בזכות השיבה ועל פתיחת דלת לשלב חדש בהיסטוריה של המאבק עם ישראל" (אתר לשכת ההסברה של חמאס, 15 במאי 2011). בנאום שנשא אסמאעיל הניה הוא ציין שהוא צופה "שכפי שב-15 במאי יצאו אלפים, בעתיד יצאו מיליונים בדרכי שלום, לשחרר את פלסטין…" (אתר אלרסאלה.נט, 16 במאי). |
"זכות השיבה" בטקסי פתח ברצועה
11. תנועת פתח קיימה ב-14 במאי טקס בעיר עזה לרגל "יום הנכבה" תחת הכותרת "הפיוס [עם חמאס] ערבות לשיבה". נכחו בו למעלה מ-1,500 משתתפים, הונפו בו דגלי פתח והוצגו בו צילומים של אבו מאזן ויאסר ערפאת. בטקס נשא דברים עבדאללה אלאפרנג’י, בכיר פתח, בשמו של אבו מאזן, בהם הדגיש את חשיבות הפיוס (סוכנות הידיעות הצרפתית, 14 במאי 2011).
12. זכ’ריא אלאע’א, חבר הועד המרכזי של פתח, נאם בעצרת שנערכה סמוך למעבר ארז. הוא הדגיש בדבריו כי הפלסטינים לא יוותרו על "זכות השיבה" תמורת שום דבר (ערוץ אלאקצא, 15 במאי 2011).
אירועי "יום הנכבה" ברצועה
כרזה שהונפה בהפגנה באזור רפיח, עליה נכתב "הפליטים הם עיקר הבעיה [הפלסטינית]
והשיבה היא הפיתרון" (אלג’זירה, 15 במאי 2011)
ילדים ונשים במהלך ההפגנות ברצועת עזה על סרטי המצח כתוב "חוזרים". הנשים נושאות שלטים של יישובים
בישראל שנעזבו ב-1948 ע"י הפליטים. הילד (למעלה מימין) נושא פוסטר ועליו מפתח, סמל שיבת הפליטים.
יהודה ושומרון
עצרת לציון "יום הנכבה" תחת הכותרת "דבקים באדמה ואין
חלופה אחרת לשיבה" (אלג’זירה, 15 במאי 2011)
13. ככלל, היו אירועי "יום הנכבה" ביהודה ושומרון מוגבלים בהיקפם בשל הצלחת מנגנוני הביטחון של הרשות פלסטינית להכיל אותם. בראמאללה נערכה עצרת מול קברו של יאסר ערפאת בה השתתפו גם בכירים ברשות הפלסטינית. מקברו של ערפאת יצאו המשתתפים בתהלוכה לעבר כיכר אלמנארה. משתתפי התהלוכה הניפו דגלי פלסטין ודגלים שחורים עליהם נכתב "אין חלופה לזכות השיבה". טקסים לרגל "יום הנכבה" נערכו גם במוקדים נוספים ביהודה ושומרון.
14. צאיב עריקאת, חבר הועד הפועל של אש"ף, הטיל את האחריות להפיכת הפלסטינים לפליטים על ישראל ועל ממשלת ישראל. לדבריו התוכנית להשבה של 10,000 פליטים בשנה במשך עשור לא היה רעיון פלסטיני אלא רעיון של ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט. הוא טען כי אבו מאזן מצידו לא נקב מעולם במספר כלשהו (של פליטים שיורשו לשוב לישראל) והוא לא יעשה זאת מבלי להתייעץ עם ירדן, מצרים וסוריה (הטלוויזיה הפלסטינית, 15 במאי 2011)3.
15. דובר פתח, אסאמה אלקואסמה, בראיון מראמאללה לערוץ איראני בערבית, התייחס לאירועי ה-15 במאי. הוא ציין, כי התהלוכות השונות הוכיחו לישראל שהפליטים הפלסטינים אינם מתכוונים לוותר על זכותם לשוב לאדמותיהם אלא להפך – הם דבקים בה יותר. לדבריו מספר המשתתפים הרב באירועים מעיד, כי "הפרוייקט הישראלי ההתנחלותי הקולוניאליסטי" נכשל בהדגישו כי כיום הם (הפתח) דבקים יותר מתמיד ב"זכות השיבה" (ערוץ אלעאלם, 16 במאי).
16. ארגון הג’האד האסלאמי בפלסטין פרסם לרגל "יום הנכבה" הודעה מראמאללה המבהירה כי משמעות ההסכמה להקמתן של שתי מדינות, כפי שדוגלת הרשות הפלסטינית, הינה ביטול "זכות השיבה" "לשטחים הכבושים משנת 1948". לדברי ההודעה ניסה "הכיבוש הישראלי" לאורך השנים למחוק את זכרונו של העם הפלסטיני ו"לזייף את ההיסטוריה התרבותית של פלסטין". לדברי ההודעה מידת תמיכת כל גורם שהוא בפלסטין, נמדדת על פי מידת המחויבות והדבקות שלו ב"זכות השיבה" (Palestine-info , 15 במאי 2011).
סוריה
17. הזירה המרכזית בה חרגו אירועי "יום הנכבה" מכלל שליטה הייתה הכפר מג’דל שמס, שבצפון רמת הגולן. אלפי מפגינים, פלסטינים ברובם, הגיעו באופן מאורגן מדמשק וממקומות נוספים בסוריה, להערכתנו בידיעת המשטר הסורי ואפשר גם בעידודו.
18. המפגינים התאספו מול הכפר הדרוזי מג’דל שמס ובמהלך ההפגנה פרצו כמה מאות מהם (מבלי שכוחות הביטחון הסורים מנעו זאת) את גדר המערכת עם ישראל, הם התעמתו גם כוחות צה"ל ונכנסו לכפר מג’דל שמס. רובם שבו לסוריה וכמה מהם נעצרו ע"י ישראל. כארבעה מפגינים נהרגו במהלך העימותים האלימים עם חיילי צה"ל וכמה עשרות נפצעו. למעלה מעשרה חיילי צה"ל נפצעו במהלך העימותים. התקשורת הסורית הציגה את האירועים כמימוש "זכותם השיבה" של הפלסטינים.
מפגינים בצידו הסורי של הכפר מג’דל שמס קוראים "העם רוצה לשחרר את פלסטין!",
סיסמא השאולה מתנועות המחאה הערביות (הצילום באדיבות ערוץ 2, 15 במאי)
19. המפגינים שחדרו לכפר הדרוזי מג’דל שמס התקהלו ליד פסלו של המנהיג הדרוזי סלטאן אלאטרש, הם הניפו את דגלי פלסטין וסוריה, והחלו בקריאות ל"שחרור רמת הגולן", "שחרור פלסטין", ושיבה למקומות שונים בפלסטין מהם גורשו ב-1948. צעירים פלסטינים שהתראיינו לכלי התקשורת הביעו שאיפתם "לחזור למולדת פלסטין" "ולהעביר מסר לעולם שזכות השיבה היא עקרון מקודש שלא נוותר עליו" (הארץ, 16 במאי 2011).
אחד מהמפגינים שחדרו לשטח הישראלי מציין "הגשמנו את זכות השיבה לפלסטין!"
(באדיבות ערוץ 22, 15 במאי)
20. אירוע יוצא דופן התרחש כאשר אחד מהמפגינים, שהתפרצו למג’דל שמס, אזרח סורי בשם חסן חג’אזי, הצליח להגיע ליפו שם לדבריו נמצא בית משפחתו. בראיון לאלערביה (15 במאי) סיפר חג’אזי כי הוא מהנדס תקשורת המשתייך לקבוצה, שהתארגנה לצורך המחאה באמצעות רשת הפייסבוק. לדבריו הסורים וכוחות האו"מ לא ניסו למנוע את המפגינים מלהיכנס לישראל בהיותם מודעים שהדבר יגבה קורבנות4.
לבנון
שלט גדול בעברית ובערבית, שהוצב במארון אלראס:
"15 במאי- העם רוצה לשוב אל פלסטין" (צילום: אתר "פליקר")
21. בלבנון נערך האירוע המרכזי במארון אלראס, בחסות חזבאללה ובנוכחות צבא לבנון. באירוע השתתפו אלפי בני אדם, מרבים פלסטינים, שהובאו למקום בהסעות מאורגנות. במקום גם הוקמו אוהלים עבור נציגי כלי התקשורת .
22. לקראת סיום הטקס החלו המשתתפים לצעוד לעבר גבול ישראל לבנון. המפגינים נשאו כרזות, שקראו לשיבה לפלסטין. אחת הסיסמאות הייתה "העם רוצה לשוב לפלסטין", השאולה מסיסמאות תנועות המחאה במדינות ערב (רדיו נור, 15 במאי 2011). במהלך עימותים אלימים מתוקשרים, שהתפתחו בין קבוצת מפגינים שהגיעה לקרבת גדר הגבול לבין חיילי צה"ל, נהרגו כעשרה בני אדם ונפצעו עשרות (חלקם מאש צבא לבנון שניסה גם הוא להכיל את האירוע ולמנוע פריצה לשטח ישראל).
|
|
|
מפגינים מיידים אבנים לעבר חיילי צה"ל, שמצידו השני של הגבול
(המקור: אתר ערוץ אלאקצא, 15 במאי 2011)
23. בטקס במארון אלראס נאם עלי ברכה, נציג חמאס בלבנון. עיקרי דבריו (ערוץ אלקדס, 15 במאי 2011):
א. לאחר יותר מ-63 שנים ל"נכבה" "זכות השיבה" קרבה. לדבריו "זכות השיבה" היא זכות קדושה הן לפרט והן לפלסטינים כעם והיא איננה נתונה לדיון או לביטול. ברכה גם קרא לכל אזרחי ישראל (שכונו על ידו "המתנחלים") לעזוב את אדמותיהם ולשוב למקום ממנו הגיעו, שכן הם יושבים על אדמה ערבית. עוד הוסיף כי העניין הפלסטיני הוא עניינה של האומה הערבית כולה וכי "זכות השיבה" של הפלסטינים הוא עניין של הכלל הערבי.
ב. עלי ברכה פנה לממשל האמריקאי המנסה לדבריו להעלים את "זכות השיבה" ולבסס את מדינת ישראל כמדינה יהודית. הוא הצהיר כי העם הפלסטיני ועימו כל הערבים והמוסלמים תומכים ב"זכות השיבה" ולא יסכימו לקבל שום אלטרנטיבה מלבד "פלסטין".
ג. ברכה הוסיף כי העצרות שהתקיימו בלבנון היא דרכם של הפליטים הפלסטינים לומר כי לא יוותרו על אדמתם ועל "זכות השיבה". לדבריו ההפגנות של ה-15 במאי הן רק תחילתה של האנתיפאדה השלישית "בפנים ובחוץ" והעם הפלסטיני ימשיך ב"פעולתו העממית" בחוץ ובהתנגדות חמושה בפנים עד שכל פלסטין תשוחרר והכיבוש יעלם.
24. חסן נצראללה, מנהיג חזבאללה, פרסם הודעה לרגל אירועי "יום הנכבה". הוא חלק שבחים למפגינים נגד ישראל ושהתעמתו עם צה"ל. חסן נצראללה פנה למפגינים באומרו כי הם העניקו "משמעות חדשה" ל"יום הנכבה": "…שיבתכם לבתיכם, לשדותיכם, לאדמתכם ולמקומות הקדושים היא זכות, יעד ומטרה…שלמענה יוקדשו דם, חיים וקורבנות כבדים" (אלאנתקאד, 16 במאי). פעילים נוספים של חזבאללה הדגישו גם הם בהתייחסותם לאירועי ה-15 במאי את "החזרה לפלסטין" ו"הדבקות בזכות השיבה" (אלמנאר, אלאנתקאד, 15 במאי).
מצרים
25. ברחבי מצרים התקיימו הפגנות אנטי-ישראליות אלימות בהשתתפות אלפי מפגינים. הפגנה גדולה נערכה סמוך לשגרירות הישראלית בקהיר. המפגינים ניסו לפרוץ לבניין שגרירות. במהלך ההפגנה הצליחו המפגינים לפרוץ את המחסומים ואף להגיע לרחבת בניין השגרירות. כ-20 מפגינים נפצעו.
26. עשרות בני אדם התאספו בכיכר אלתחריר שבקהיר לקראת יציאתם לאזור רפיח הם ארגנו עצרת מחאה שבמהלכה השמיעו קריאות לגרש את שגריר ישראל במצרים לסגור את השגרירות ולתת לפליטים את זכותם לשוב לפלסטין (אליום אלסאבע, 15 במאי 2011). בין הסיסמאות שנראו בהפגנות: "אנו נשבעים בדמו של שיח’ יאסין – נגיע אליך פלסטין", "לירושלים יגיעו מיליוני שהידים", "העם רוצה לשחרר את פלסטין" (אליום אלסאבע, 15 במאי 2011).
ירדן
|
|
|
27. בירדן נערכו הפגנות בהשתתפות אלפי מפגינים בעמאן בקרבת השגרירות הישראלית ובסמוך לגבול עם ישראל באזור גשר אלנבי. התהלוכה, שעשתה דרכה לעבר גשר אלנבי, כונתה "תהלוכת השיבה". המפגינים נשאו סיסמאות כמו "חוזרים חוזרים", "בנפש ודם נפדה אותך פלסטין", "לירושלים הולכים מיליוני שהידים" "זכות השיבה מקודשת", "בעל כורחך ציון, חוזרים חוזרים" ועוד. משתתפי התהלוכה התעמתו עם כוחות הביטחון הירדניים. מפגין אחד נהרג וכמה עשרות נפצעו. בקרב המפגינים השתתפו פעילים מתורכיה, שהגיעו למקום באוטובוס. חמישה מהם נפצעו והאוטובוס שלהם ניזוק (Haksozhaber.net/news ).
28. גורמי ממשל ירדניים הביעו תמיכה בדרישת המפגינים למימוש "זכות השיבה". טאהר אלעדואן, שר ההסברה ודובר ממשלת ירדן, ציין בעמוד הפייסבוק שלו (15 במאי), כי ירדן תומכת באופן נחרץ ב"זכויות הפלסטינים" ובמרכזן "זכות השיבה". ממשלת ירדן, לדבריו, תומכת בכל "מאמץ לאומי" שנועד להמחיש כי "ירדן לא תוותר על זכות השיבה". ראש ממשלת ירדן, מערוף אלבחית’, הביע גם הוא תמיכתו ב"זכות השיבה" בטקס יום הנכבה, שהתקיים במחנה הפליטים חטין. לדבריו מדינה פלסטינית, שתקום בלי שתובטח "זכות השיבה" וללא ירושלים, אינה המדינה המיוחלת, ומשמעותה תהייה חיסול ישיר של המפעל הלאומי הפלסטיני (סוכנות הידיעות הירדנית, 16 מאי).
1 ראו לקט מרכז המידע מה-13 במאי 2011: "הצהרות בכירי חמאס מאז הסכם הפיוס הפנים- פלסטיני משקפות ניסיון להציג חזות מתונה אך במקביל הם שבים ומבהירים, כי התנועה לא תכיר בישראל, תמשיך לדבוק בדרך "ההתנגדות" (הטרור), לא תקבל את תנאי "הרביעייה" ותחזיר את פתח אל "הרובה"".
2 הכוונה למסמך ג’נבה המציע הסכם קבע ישראלי-פלסטיני על בסיס מתווה קלינטון משנת 2000. אחד מסעיפי המסמך מדבר על הכרה הדדית בזכות העם היהודי למדינה ובזכות העם הפלסטיני למדינה. סעיף אחר מדבר על פיתרון מלא לבעיית הפליטים בהתבסס על מעבר למדינת העם הפלסטיני וקבלת פיצויים.
3 התבטאות זאת מהווה מענה/ תגובה למסמך שפורסם ע"י אלג’זירה, במסגרת חשיפת מסמכי המו"מ בין ישראל לרשות הפלסטינית בתקופת אהוד אולמרט. במסמך זה (דוח פגישת אבו מאזן עם NSU , 24 במרץ 2009) התבטא אבו מאזן כי הוא מודע לכך שחזרה מאסיבית של פליטים לשטח ישראל משמעותה סופה של ישראל.
4 אנור רג’א, הממונה על ההסברה בחזית העממית – המפקדה הכללית (ארגונו של אחמד ג’בריל), הצהיר כי "הפעילות העממית" נערכה "תחת חסות סורית ותחת חסות מדינית מסוריה" (ערוץ אלדניא, 15 במאי).
