1. בכירי חמאס מציגים את פרשת המשט האחרון כניצחון מדיני-תודעתי חשוב, אשר לא רק שפגע ביחסי ישראל-תורכיה אלא גם הביא לשינוי של ממש ביחס הקהילה הבינלאומית כלפי ישראל. עם זאת, חמאס חוששת כי בפועל, שינוי מאפייני הסגר דווקא עלול לחזק את ההבנה הבינלאומית לשיקולי ישראל ולהגביר את הלחץ על התנועה.
2. בהתבטאויות של יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, ח’אלד משעל, ושל בכירים נוספים בחמאס, הם מציגים שתי מטרות, אותן חותרת חמאס להשיג, האחת במישור המעשי והשניה מדינית-אסטרטגית:
א. במישור המעשי: הסרה מוחלטת של "המצור", קרי: הסדרת תנועת הסחורות לרצועה וממנה על פי התנאים וכללי המשחק של חמאס. משמעות הדבר: פתיחת כל המעברים למעבר בלתי מופרע של כל סוגי הסחורות, ובתוכם סחורות בעלות שימושים צבאיים שאותם אוסרת ישראל; פיקוח של חמאס על כניסת סחורות לרצועה תוך מזעור תפקידה של הרשות הפלסטינית במגמה להקל על הברחת אמצעי לחימה בעתיד; פתיחת נתיב ימי לרצועה ופתיחת נתיב בין הרצועה ליהודה ושומרון, אשר יקלו על הברחת אמצעי לחימה לרצועה וליהודה ושומרון. כל אלו, בראיית חמאס, יביאו להתחזקות ממשל חמאס ברצועה על חשבון הרשות הפלסטינית ויקלו על המשך תהליך ההתעצמות הצבאית של חמאס.
ב. במישור האידיאולוגי: מינוף האירועים, וההתגייסות הערבית/אסלאמית והבינלאומית למשט, כביטוי למה שחאלד משעל הגדיר "תחילת הסוף של ישראל". לשיטתה, העולם כולו החל להבין כי ישראל מהווה "נטל כבד על האינטרסים של המערב והמזרח". לפיכך, יש לתת עדיפות להמשך המערכה להסרת הלגיטימציה של ישראל ולרתום לשם כך את העולם הערבי/מוסלמי ואת כל "שוחרי החירות בעולם". אמצעים חשובים לקידום מערכה זאת הינם: גיוס משטים ימיים חדשים (תוך הגדלה משמעותית של מספר משתתפיהם); הגשת תביעות משפטיות נגד ישראלים; הטלת חרם על ישראל וקיום הפגנות ותהלוכות מחאה ("המשט לעזה עשה יותר למען עזה מאשר 10,000 רקטות"). בנאומו של חאלד משעל בערבית, ב-28 ביוני, ובניגוד מוחלט לנסיונו להציג קו מתון לכאורה למערב בראיונות באנגלית, הוא הדגיש מחויבות התנועה להשמדת ישראל ולג’האד. הצורך במשטים לצרכים הומניטאריים, לא הוזכר כלל.
3. יצוין, כי בעוד שהרשות הפלסטינית גם היא אינה רואה בהודעת ישראל על הקלות בסגר סוף פסוק לפרשה, היא מבקשת למנוע התחזקות חמאס על חשבונה כתוצאה מפרשת המשט. על רקע זה מחד גיסא, תבעו בכירי הרשות מישראל ויתורים נוספים (כגון הסרת הסגר באופן מלא; הסדרת מעבר סחורות מהרצועה ליהודה ושומרון). אולם, מאידך גיסא, תובעים נוכחות במעברים, על בסיס הסכם המעברים משנת 2005.
4. גם שר החוץ המצרי הצהיר, כי הסכם המעברים הנו "אמצעי הגיוני ביותר" להסדרת הסרת "המצור" מעל רצועת עזה, אולם הביע ספק האם הוא ניתן ליישום על רקע הקשיים בהשגת פיוס בין פתח לחמאס. על רקע זה האשים ח’אלד משעל את הרשות כי עמדתה ביחס ל"שבירת המצור" "אינה רצינית" וכי יש לה עניין בהמשך הסגר כאמצעי לחץ על חמאס.
נספח א’
ח’אלד משעל קורא בנאומו להשמדת ישראל ("הישות הציונית") ולהסרת
הלגיטימיות של קיומה, בין היתר באמצעות "פעולות עממיות" כדוגמת המשטים
1. ב-28 ביוני 2010 נשא ח’אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, נאום בו התייחס בהרחבה, בין השאר, לסוגיית המשטים ולמקומה במערכה לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל1. בנאומו הוא נמנע מלהזכיר, ולו במילה, את הצורך ההמוניטרי במשטים, שעל בסיסו מגוייסים פעילי זכויות אדם מרחבי העולם.
2. להלן קטעים מהנאום (ערוץ אלאקצא, 28 ביוני 2010):
א. המאבק להסרת הלגיטימיות של ישראל: "היום עלינו להתמקד בדרך בה נוכל להסיר את הלגיטימיות המדומה שהעולם העניק לישות הציונית. ישראל היא ישות בלתי לגיטימית, משום שהיא קמה על בסיס כיבוש בלתי חוקי של אדמתנו הפלסטינית והערבית. היום המצפון העולמי התעורר".
ב. מתן העדיפות להסרת הלגיטימיות של ישראל: "היום עלינו – פלסטינים, ערבים מוסלמים ושוחרי חירות בעולם – להתמקד בסדר העדיפויות הזה: הסרת הלגיטימיות של ישראל וניצול מקסימלי של הזעם בעולם על ישראל, כדי שישראל תדע שהאזור והעולם מקיאים אותה…"
ג. דפוסי המאבק נגד ישראל וההתנגדות למו"מ עימה: "…המו"מ עם ישראל רק מייפה את תדמיתה בחינם. ההתנגשות עם ישראל [מתבצעת], בין אם באמצעות מלחמה, התנגדות וקרב ובין אם באמצעות פעילות המונים – צי ספינות, אלו אשר מגלים סולידאריות נגד הגדר ונגד ההתנחלויות [קרי, "ההתנגדות העממית" נוסח בלעין ונעלין] ובאמצעים שבהם מתבצע העימות בירושלים – ההתנגשות הזו עם ישראל היא שחושפת את גודל פשעיה…"
ד. הפסקת הקשרים של מדינות ערב עם ישראל: "…אין זה הגיוני שהעולם החיצוני זועם על ישראל, וחלק מאיתנו ממשיכים להיות ידידי ישראל וממשיכים לשמור על קשרים עימה ולסמוך עליה…"
ה. ההתרחשויות האחרונות מסמלות את תחילת הסוף של ישראל: "…אנו קוראים תיגר על ישראל באזור, והעולם החל לזעום עליה, ולכן אני אומר שישראל החלה בספירה לאחור לעבר קיצה, בעזרת אללה. אולם יש צורך עדיין במאבק, בג’יהאד בעשייה ובהקרבה".
ו. ירושלים כולה חייבת להיות תחת שלטון ערבי: "באשר לירושלים, אנו רוצים שהיא תהיה מאוחדת אולם ללא כיבוש ותחת הדגל הערבי והאסלאמי, בעזרת אללה. ירושלים תהיה אך ורק ערבית…"
ז. "שבירת המצור על עזה" באמצעות משטים נוספים: "…שבירת המצור היא בעדיפות, ועלינו לכפות אותה בכל האמצעים, ובכלל זה משטים ימיים חדשים שיגויסו בשבועות ובחודשים הבאים בעזרת אללה…אני קורא לעמים הערביים והמוסלמים ולעוד שוחרי חירות בעולם להכפיל פי כמה וכמה את מספר המשתתפים…יחד איתנו [ישתתפו] כל שוחרי החירות בעולם, אשר החלו להבין על כמה ישראל היא קללה לעולם, לבטחונו ולאינטרסים שלו, ועד כמה היא מהווה נטל כבד על האינטרסים של המערב והמזרח".
ח. העדפת דרך ההתנגדות (קרי האלימות והטרור) על דרך המו"מ בעימות עם ישראל ובזירות עימות אחרות: "…לפני יום או יומיים הגיעה לאוזנינו הידיעה שהבריטים עומדים על כך שיש לקיים בדחיפות מו"מ עם ארגון הטאליבאן. הפלא ופלא. הלחימה בשטח והמאבק בשטח הם שקובעים את מאזן הכוחות על השולחן. זהו מסר לנושא ונותן הפוליטי [קרי, לאבו מאזן] ולמנהיגים הערביים, שמעניקים לו גיבוי במו"מ ישיר ועקיף…זהו רגע היסטורי, היום, לאחר הצלחת ההתנגדות, אשר השיגה הישגים בלבנון ובעזה וגם הביכה את הכוחות הפולשים בעיראק ועתה באפגניסטן, היום הדרך שאנו יכולים להשליך את יהבינו עליה היא דרך ההתנגדות…כאשר אנו קובעים את סדר העדיפויות שלנו עלינו לעמוד על ההתנגדות, על השחרור, על זכויותינו, על אדמתנו, על ירושלים, על זכות השיבה, על שבירת המצור על עזה על חידוש ההתנגדות בגדה המערבית…"
| 3. בנאומו בדמשק בפני קהלי יעד ערביים, זנח איפא ח’אלד משעל את "מתקפת החיוכים", שמנהלת חמאס בעת האחרונה מול קהלי היעד במדינות המערב, והוא שב והבהיר את עקרונות היסוד המוכרים של מדיניותה: חתירה לחיסול ישראל, התנגדות למו"מ, הפעלת נשק הטרור ("ההתנגדות"). בראיית חמאס תפיסת ה"התנגדות העממית" ברחבי העולם, תוך הסתייעות בארגוני זכויות אדם, אינה מחליפה את דרך הטרור; אולם הוכיחה עצמה בעיתוי הנוכחי ולפיכך בראיית חמאס יש להמשיך ולהשתמש בה לשם קעקוע הלגיטימיות של מדינת ישראל. |
נספח ב’
תגובות חמאס להודעת ממשלת ישראל על ההקלות בסגר לתושבי
רצועת עזה והצהרות על המשך המשטים בעתיד
1. בכיר חמאס, מחמוד אלזהאר, התייחס לפרשת המשטים בראיון שהעניק לאינדפנדנט הבריטי (28 ביוני 2010). בראיון:
א. ציין, בין השאר, כי על ישראל לצפות למשטים רבים נוספים בחודשים הקרובים (בין השאר ממדינות המפרץ). הוא צופה, שספינות נוספות תפלגנה לעזה אחרי המונדיאל (המסתיים ב-11 ביולי) ובמהלך חודש הרמצ’אן (המתחיל ב-11 באוגוסט).
ב. ביקר בחריפות את החרם, שהטילו מדינות המערב על חמאס במשך ארבע וחצי השנים מאז שהיא זכתה בבחירות. עם זאת הוא הביע את שביעות רצונו מהלחץ שהפעילה "הרביעייה" על ישראל להקל את "המצור" בכנותו אותה "שינוי גדול" ("a big change") . שינוי זה נובע לדבריו מאי שביעות הרצון העממית (popular discontent ) בקרב מדינות המערב, שמצאה ביטוי במשטים.
2. פעילי חמאס, שהתראיינו ל"וול סטריט ג’ורנל" (2 ביולי) הדגישו כלקח מפרשת המשט את חשיבות השימוש בטקטיקות של מרי אזרחי, תהלוכות מחאה, תביעות משפטיות והטלת חרם על ישראל. עזיז דויכ, חבר בית הנבחרים מטעם חמאס בגדה המערבית, התבטא כי "The Gaza flotilla has done more for Gaza than 10,000 rockets" . צלאח ברדאויל, חבר בית הנבחרים מטעם חמאס בעזה, ציין כי חמאס החל להעריך יותר את החשיבות שבתמיכה הבינלאומית בלגיטימיות שלו כמייצג העם הפלסטיני: "Hamas used to believe [international support] was just empty words", "Today it is very interested in international delegations … and in bringing Israeli officials to justice through legal proceedings."
3. בכירים בחמאס מתחו ביקורת על הודעת ממשלת ישראל בדבר ההקלות בסגר:
א. אסמעיל הניה, ראש ממשל חמאס בעזה, ציין, כי חמאס שוללת את ניסיונה של ישראל "ליפות את הסגר ולהעמיקו במתכונת חדשה". הוא הדגיש את חתירתה של חמאס להסרה מוחלטת של הסגר. הוא הוסיף, כי עזה אינה לבדה, בזכות גילויי הזדהות ודעת קהל, שגרמו לכך שעמדת ישראל בעניין הסגר מצויה על סף שבירה (18 ביוני, פלסטין-אינפו).
ב. אסמאעיל הניה, בראיון לכתב אלאסלאם אליום (26 ביוני), התבקש להתייחס להסכמת ישראל להכניס לרצועה את הסיוע שהגיע במשט האחרון. הוא השיב, כי "הבעיה ביסודה היא לא הסיוע עצמו, למרות החשיבות שלו והצורך של הפלסטינים בו, אלא נושא המצור שאנו דורשים לסיימו באופן מלא. אנו סירבנו להפריד את הבעיה ולהפוך אותה לבעיה הומניטארית בלבד…". הוא הוסיף, כי "ישראל רוצה לצאת מהמשבר הזה בכמה שפחות נזקים, והדרך שלה לעשות כן הינה להקל על תנאי המצור".
ג. טאהר אלנונו, דובר ממשל חמאס, ציין, כי ישראל מנסה להונות את העולם, והגדיר את החלטתה להקל על הסגר כ"זריית חול בעיניים". הוא שב והדגיש, כי חמאס חפצה בהסרה מוחלטת של הסגר, ובכלל זה בהכנסה של חומרי בניה, ולא בהקלות (17 ביוני, צפא).
4. ג’מאל אלח’צ’רי, ראש "הוועדה העממית למאבק במצור" מטעם חמאס (ומי שעומד בקשר עם ארגונים ופעילים התומכים בחמאס ברחבי העולם), מתח ביקורת על החלטת ישראל. הוא טען, כי הרשות זקוקה מדי יום ל-800 משאיות ולא ל-100, כפי שנוהגת ישראל להכניס לרצועה. הוא הדגיש, כי הסרת המצור מושתתת על ארבעה שלבים: פתיחת כל המעברים היבשתיים; התרת הכנסת כל סוגי הסחורות, ובכלל זה חומרי גלם ובניה; פתיחת נתיב בין הרצועה ליהודה ושומרון לשם תנועת אנשים, ופתיחת נתיב ימי בפיקוח בינ"ל (20 ביוני, אתר הועדה העממית למאבק במצור). בהתבטאות נוספת קרא ג’מאל אלח’צ’רי, לכינוס אסלאמי בדמשק, לקבל החלטה בדמות מימוש "אינתיפאדת ספינות" לרצועה כאמצעי לשבירת "המצור" (29 ביוני 2010, קדסנט).
נספח ג’
מהות הסכם המעברים
1. הסכם המעברים, או "הסכם התנועה והגישה" בשמו המלא, נחתם ע"י ישראל והפלסטינים ב-15 בנובמבר 2005 בעקבות ה"התנתקות" ובדחיפת שליח ה"רביעייה" ג’יימס וולפסון והממשל האמריקני. במקביל להסכם נחתמו "העקרונות המוסכמים למעבר רפיח", העוסקים בפרוט במעבר זה. על פי ההסכם יתופעל מעבר רפיח ע"י מצרים והרשות הפלסטינית, בפיקוח האיחוד האירופי. ההסכם קובע, כי חדר תיאום משותף לישראל ולפלסטינים יקבל תמונות וידאו ונתונים נוספים ב"זמן אמת" כך שיוכל לעקוב אחר יישום ההסכם. כמו כן קובע ההסכם הסדרי קישור בין הרצועה ליהודה ושומרון. הוא קורא לישראל שלא להפריע להפעלת נמל ימי ומזכיר, כי הוסכם על חשיבות בניית שדה תעופה, וכי תמשכנה השיחות על הסדרי הביטחון שלו.
2. יישום ההסכם ירד מעל הפרק לאחר השתלטות חמאס על הרצועה (יוני 2007), שהייתה כרוכה בדיכוי מנגנוני הביטחון תומכי אבו מאזן, כולל אלו שאמורים היו לפקח על מעבר רפיח והמעברים האחרים. ההתעצמות הצבאית של חמאס ומתקפת ירי הרקטות שקדמה למבצע "עופרת יצוקה" תרמו גם הם להפיכתו של הסכם המעברים לבלתי רלבנטי.
1 הנאום נישא בדמשק בפני בכירים בחמאס, במסגרת ועידה בנושא "תנועת הסטודנטים מקרב האסירים שבבתי הכלא של הכיבוש ותפקידה בהגנה על ירושלים ועל התכנית הלאומית הפלסטינית".
