רצועת עזה לאחר מבצע “עופרת יצוקה”: תהליך השיקום של התשתיות האזרחיות והצבאיות המתנהל ע”י חמאס בד בבד עם ביסוס והעמקת שלטונה ברצועה

ראשי פרקים

1. כללי

2. פרק א’- שיקום ושדרוג התשתיות הצבאיות והביטחוניות של חמאס ושאר ארגוני הטרור :

א. כללי
ב. שיקום מנגנוני הביטחון ומערך החירום האזרחי
ג. שיקום הזרוע הצבאית של חמאס
    1. כללי
    2. שיקום מערך ייצור הרקטות ופצצות המרגמה
    3. הברחת אמצעי לחימה לרצועה
    4. חשיפת נתיב ההברחה מאיראן דרך סודן
    5. שיקום מערך המנהרות
    6. חידוש פעילות האימונים
    7. חזרה לשגרה של שאר ארגוני הטרור

3. פרק ב’- החזרת החיים למסלולם וביסוס השליטה של חמאס:

א. מתן מענה לצרכים המיידיים של האוכלוסייה
ב. חידוש מיידי של פעילות מנגנוני ביטחון הפנים
ג. המאבק עם הרשות הפלסטינית על השליטה בסיוע החיצוני לרצוע
ד. הצרת רגלי אונר"א
ה. העמקת השליטה של חמאס על עמותות וארגונים
ו. ביסוס והעמקת שליטת ממשל חמאס
ז. המשך והעמקת תהליך האסלאמיזציה

4. פרק ג’- שיקום התשתיות האזרחיות ברצועה:

א. התחייבויות הקהילה הבינלאומית לשיקום הרצועה והקשיים למימושן
ב. "כלכלת ההתנגדות"
ג. סיוע כספי למגזרים ולמוסדות
ד. פיתרונות מיידיים לבעיית הבנייה
ה. שיקום וחיזוק מערך ההסברה של חמאס
ו. שיקום מערכת החינוך
ז. שיקום מערכת החקלאות

5. פרק ד’- השפעת תהליכי השיקום על מדיניות הפיגועים והירי של חמאס

כללי

1. במבצע "עופרת יצוקה" נגרמו נזקים קשים לתשתיות הצבאיות, הביטחוניות והממשליות של תנועת החמאס ברצועת עזה בצד נזקים כבדים למבנים אזרחיים ולמתקנים ציבוריים שמהם או בקרבתם פעלה חמאס בעת הלחימה. בששת החודשים, שחלפו מאז תום הלחימה, עושה חמאס מאמץ להחזיר לכשירות את מנגנוני ביטחון-הפנים ואת הזרוע הצבאית (גדודי עז אלדין אלקסאם) ולקדם תהליך שיקום של התשתיות האזרחיות בשליטתה ובפיקוחה של חמאס (ולא של הרשות הפלסטינית).

2. דא עקא, שבבואה לקדם את תהליכי השיקום הללו, נתקלה חמאס בשני קשיים בסיסיים שעיקרם:

א. היריבות הפנים-פלסטינית בין חמאס לפתח . יריבות זאת לא שככה לאחר מבצע "עופרת יצוקה" אלא להפך-הפערים בין הצדדים היריבים הלכו והעמיקו ובדיאלוג הפנים-פלסטיני המתנהל בקהיר לא חלה עדיין התקדמות ממשית. ניתן לקבוע, כי תהליך הבידול בין רצועת עזה לבין יהודה ושומרון, שהואץ לאחר השתלטות חמאס על הרצועה (יוני 2007), הולך ומעמיק. הביטוי הברור לכך הינו התייצבות, התבססות והתחזקות שתי ישויות שלטוניות נפרדות , אשר נשלטות ע"י שתי מערכות שלטון מתפקדות ושולטות בשטח, המנהלות מדיניות נפרדת וכלכלות נפרדות (למרות המשך הזרמת הכספים מהרשות הפלסטינית לרצועה). כפועל יוצא מכך מתנהל מאבק עז בין חמאס לרשות הפלסטינית על כספי הסיוע הנדיבים, שהובטחו לרצועת עזה בועידת שרם אלשיח’ (4.5 מיליארד דולר) והדבר מונע, בפועל, קבלתם ושימוש בהם לשם שיקום התשתיות האזרחיות של הרצועה.

ב. האידיאולוגיה והאסטרטגיה הלוחמנית של חמאס לא השתנו ביסודן לאחר מבצע "עופרת יצוקה". חמאס ממשיכה לדבוק בעמדות היסוד הנוקשות שלה הכוללות את השימוש בדרך הטרור (ה"התנגדות"), התנגדותה להכרה בישראל ואי קבלת הסכמים קודמים, שהושגו בין ישראל לאש"פ. גם בסוגיות מעשיות העומדות על סדר היום ממשיכה חמאס להפגין עמדה נוקשה, למשל, בסוגיית עסקת גלעד שליט, שישראל מייחסת לה חשיבות רבה. כפועל יוצא מכך נמשך בידודה של חמאס בעולם הערבי ובזירה הבינלאומית, ועדיין לא הושגו הסדרים פרקטיים בין ישראל, מצרים, הרשות הפלסטינית וחמאס, שיסדירו את תנועת האזרחים והסחורות במעברים מרצועת עזה לישראל ולמצרים ויתירו הכנסת חומרי גלם חיוניים לשיקום הרצועה כגון ברזל ומלט (שישראל מונעת הכנסתם). המשך המגבלות על התנועה במעברים והקשיים שמצרים מערימה על "תעשיית ההברחות" (בעיקר לאחר חשיפת התארגנות חזבאללה בשטחה) מקשים גם הם על תהליכי השיקום של התשתיות הצבאיות והאזרחיות, שנפגעו במלחמה.

3. על מנת להחזיר את החיים למסלולם ולקדם את תהליכי השיקום, המהווים עתה את יעדי העל של חמאס, אימצה לעצמה חמאס בחודשים האחרונים מדיניות פיגועים מרוסנת, אותה היא מנסה להחיל (גם אם לא באופן מושלם) גם על ארגונים "סוררים" (בפרט התארגנויות הג’האד העולמי). מדיניות זאת, המלווה ב"מתקפת חיוכים" כלפי ממשל אובמה, נועדה להשיג פסק זמן , ולו גם טקטי, שבמהלכו תחזק חמאס את שליטתה ברצועה, תמצא פתרונות לקשיי היום-יום של התושבים ותשדרג את מערכיה הביטחוניים והצבאיים , שנפגעו במבצע "עופרת יצוקה" .

4. סיכום ביניים של תהליכי השיקום בתחומים השונים, שעדיין רחוקים מסיומם , מצביע כדלקמן:

א. במישור הצבאי: חמאס חותרת לשיקום ואף לשדרוג הזרוע הצבאית שלה שנפגעה בלחימה. זאת בראש ובראשונה ע" השלמת אמצעי לחימה שנפגעו, כולל כלי נשק איכותיים, באמצעות הברחתם דרך המנהרות (למרות פעילות הנגד האינטנסיבית של מצרים). עד כה הוברחו עשרות רקטות תקניות, מאות פצצות מרגמה, עשרות טילי נ"ט ונ"מ, עשרות טונות של חומרי נפץ תקניים ו"חומרי גלם" להכנת אמצעי לחימה מתוצרת בית. הברחות אלו מאפשרות לחמאס להגדיל את טווח הרקטות ולשפר יכולותיה בתחומי הנ"ט והנ"מ. בנוסף לכך הושמש מחדש מערך המנהרות באזור רפיח המהווה נתיב חיוני להברחת אמצעי לחימה (בצד זרימת מזון, ציוד ודלק). כמו כן שוקמו תשתיות הייצור, וחודשה פעילות האימונים וההדרכה (אף, כי בינתיים, בפרופיל נמוך מזה של התקופה שקדמה למבצע "עופרת יצוקה").

ב. במישור הביטחוני: חמאס מייחסת חשיבות מיוחדת לשיקום מערך ביטחון הפנים שלה, שספג בלחימה מכה קשה, ולחיזוק שליטתה בשטח. בחלוף חמישה חודשים מתום מבצע "עופרת יצוקה" הצליחה חמאס להחזיר את מנגנוני הביטחון לתפקוד יום-יומי שוטף הדבר מתבטא בהגברת פריסתם בשטח ובהגדלת מידת ניראותם בקרב האוכלוסייה; בחידוש הפעילות לדיכוי מתנגדי חמאס (ובמרכזם פתח) על מנת שלא "ירימו ראש"; בגיוס פעילים חדשים ובביצוע תרגיל חירום המדמה התמודדות מול תקיפה ישראלית ופריסת חירום (לקח מהמכה שספג מערך הביטחון מצה"ל בתחילת מבצע "עופרת יצוקה"). בתוך כך הושמשו מפקדות ומטות באתרים זמניים, חלקם הגדול באתרים אזרחיים, במטרה למצוא פיתרון ולו גם זמני, לקשיים שבשיקום התשתיות שהותקפו.

ג. במישור הממשלי והשלטוני: חמאס עושה מאמץ רב לבסס את שליטתה בתחום הפוליטי תוך המשך דיכוי מתנגדיה. הדבר מוצא ביטויו במעצרים והוצאות להורג של אנשי פתח בצד העמקת השליטה על מערכות חברתיות שונות (מערכת החינוך, הבריאות, איגודים מקצועיים, ארגונים בלתי ממשלתיים, חמולות). אחד מהמנופים החשובים להעמקת שליטת חמאס הינו המשך קידום התהליך המתמשך של האסלאמיזציה תוך הפיכת הקוד האסלאמי-רדיקלי לאורח חיים מחייב, שהשפעתו על חיי היום-יום של כלל התושבים הולכת וגוברת. ביטויים לכך, בתקופה שלאחר מבצע "עופרת יצוקה", היו: הקמת מוסד בנקאי חדש בשם הבנק הלאומי האסלאמי והקמת חברת ביטוח אסלאמית, המשרתים גם את מגמת חמאס להעמיק שליטתה על הכלכלה ברצועה (למרות שפעילותם מוגבלת בשלב זה). כמו כן הוקמו ועדות פיוס מקומיות הפועלות בהתאם להלכה האסלאמית והנתונות לשליטת חמאס (כ"מתחרות" לועדות הפיוס המסורתיות), בוצעה חקיקה נגד המשתמשים ברשתות האינטרנט "לצורכי זימה", והוחלט על סגירת השווקים בימי שישי והשלטת תכנים דתיים על מחנות הקיץ של בני הנוער. כל אלו הביאו לכך שחמאס מצליחה לשמר שלטונה ברצועה ולא ניצב בפניה איום פנימי ליציבות משטרה.

ד. המישור הכלכלי: בחודשים שחלפו מאז מבצע "עופרת יצוקה" העבירה חמאס סיוע הומניטארי, כספי תמיכה ופיצויים, למגזרים רבים בקרב האוכלוסייה שנפגעו. הדבר סייע לייצב את המצב ולמנוע משבר הומניטארי מיידי אולם לא היה בו פתרון בסיסי לשיקום התשתיות האזרחיות שנפגעו (בתים, מוסדות ציבור). גם תשתיות שלטוניות וסמלי שלטון עדיין לא שוקמו (למשל, בניין המועצה המחוקקת). בשלב זה ניתן לקבוע כי בתקופה שחלפה מאז מבצע "עופרת יצוקה" טרם הצליחה חמאס להניע תהליכי שיקום אזרחיים משמעותיים ברצועה (מעבר לתיקונים מיידיים של תשתיות כמו מים וחשמל). בהעדר התקדמות בשיקום הפיזי, ועל רקע ביקורת ציבורית, ניסתה חמאס לשווק לתושבים את הרעיון של "כלכלת ההתנגדות". משמעות רעיון זה בניית מערכת כלכלית התומכת באסטרטגית הטרור של חמאס ומתבססת על משאבי הרצועה תוך צמצום ככל הניתן בהזדקקות לסיוע מבחוץ. במישור המעשי מתבטא הדבר בצעדים כמו בניית מבנים מטיט כפיתרון לבעיית מחוסרי הבית; העסקת מובטלים בעבודות חקלאיות מקומיות; שימת דגש על גידולים חקלאיים שיש להם ביקוש בשוק המקומי תוך איסור על גידולים לייצוא (תות שדה, פרחים). מידת יישומו של רעיון זה מוטלת בספק אולם הוא מהווה כלי הסברתי בידי חמאס שנועד להמחיש, כי היא מתמודדת עם האילוצים הכלכליים הקשים העומדים בפניה.

5. התהליכים הפוליטיים, החברתיים והצבאיים שמחוללת חמאס ברצועת עזה (שלא נבלמו גם לאחר מבצע "עופרת יצוקה") גורמים לבידול הולך וגובר בין הישות הפוליטית החמאסית שברצועה לבין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. בידול זה יוצר קושי בסיסי ביישום מפת הדרכים ע"י הצד הפלסטיני, שכן ממשל חמאס ברצועת עזה ממשיך במדיניותו השוללת הכרה בישראל והשמה דגש על דרך הטרור לפתרון הסכסוך. הדבר גורם למבוכה בקרב ארה"ב והקהילה הבינלאומית המודעת לכך, שבידי הרשות הפלסטינית אין כלים אפקטיביים, בוודאי בשלב זה, שבעזרתם ניתן לשנות את המציאות הבעייתית ברצועה ולהשיב את הסטאטוס-קוו אנטה של שלטון הרשות הפלסטינית ברצועה. לפיכך מושקעים המאמצים בחיזוק וביסוס הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון כגרעין "המדינה שבדרך", מתוך תקווה שבעתיד המציאות תספק אפשרות וכלים הולמים לטפל גם בסוגיית הרצועה.

להמשך המסמך בפורמט PDF לחץ כאן

 

לראש העמוד 

 

מאמרים נוספים בתחום