קמפיין הכחשת השואה באיראן
כנס בינלאומי בטהראן להכחשת השואה
 קמפיין הכחשת השואה באיראן: כריכת הספר “הולוקוסט”, ספר קריקטורות ואיורים, מלווים בהסברים, העוסק בהכחשת השואה. הספר יצא ב-2008. על גבי הכריכה נראה יהודי סטריאוטיפי מאייר גופות על הקרקע, כרמז לכך שהשואה מפוברקת (ערוץ הטלוויזיה האיראני אירין, 26 בספטמבר 2008) |
 כנס בינלאומי בטהראן להכחשת השואה, שיאו של קמפיין הכחשת השואה האיראני. בצילום נראה אחמדינז’אד (במרכז) עם משתתפי הכנס (12 בדצמבר 2006, רויטרס. צלם: ראהב הומוונדי) |
כללי
1. במהלך מערכת הבחירות לנשיאות באיראן, האמורות להתקיים ב-12 ביוני, הפכה מדיניות הכחשת השואה של הנשיא המכהן אחמדינז’אד לאחד מנושאי המחלוקת. המועמדים לנשיאות, יריביו של אחמדינז’אד, ובראשם המועמדים הרפורמיסטיים מיר חסין מוסוי ומהדי כרובי, תקפו בחריפות מדיניות זו וטענו כי היא מסבה נזק למדיניות החוץ של איראן, פוגעת במעמדה הבינלאומי, ובסופו של דבר משחקת לידי ישראל. מנגד, אחמדינז’אד ותומכיו טענו, שמדיניות הכחשת השואה אפקטיבית משום שהיא פוגעת בישראל באשר הטלת ספק באמיתות השואה ומימדיה היא הדרך לשלילת הזהות הציונית ועצם הלגיטימיות של מדינת ישראל (פרוט ראו נספח א’ ).
2. בתקופת כהונתו של אחמדינז’אד כנשיא, מנהלת איראן מדיניות אנטישמית פעילה יותר , שהכחשת השואה או גימוד ממדיה הינם אחד ממרכיביה הבולטים. הקמפיין המתמשך של הכחשת השואה והעיסוק התכוף והלעומתי בה, הפכו לחלק מרכזי מאסטרטגיה מושכלת ומתוכננת של המשטר האיראני, שתכליתה לגרום לדה-לגיטימציה של התנועה הציונית ומדינת ישראל בעולם הערבי/מוסלמי ובזירה הבינלאומית כולה, כדי להכשיר את הקרקע האידיאולוגית והמוסרית לחיסולה; בה בעת נועדה מדיניות זאת להעמיק את השפעתה של איראן בקרב הפלסטינים בפרט ובקרב "הרחוב הערבי" בכלל ולסייע בקידום חתירתה של איראן להגמוניה אזורית ולחיזוק מעמדה בעולם הערבי-מוסלמי (פרוט ראו נספח ב’ ).
3. מתנגדיו של הנשיא אחמדינז’אד, תקפו בחריפות במהלך מערכת הבחירות את התנהלות אחמדינז’אד בכל הקשור להכחשת השואה. אולם הם נמענו מלערער על תקפות של טיעוניו ועמדותיו של אחמדינז’אד בסוגיה זו, קל וחומר מלהעלות טיעון ערכי-מוסרי לפיו השואה במלוא מימדיה האמיתיים אכן התרחשה או מלדרוש את שינוי מדיניות המשטר כלפי מדינת ישראל.
4. מבין המועמדים לנשיאות בלט המועמד הרפורמיסטי, איש הדת מהדי כרובי, בהתבטאויותיו החריפות בסוגיית הכחשת השואה. אולם גם הוא שב וניסה לגמד את מימדי השואה ("לא חשוב כמה נפשות הושמדו בשואה, שישה מליון או ששת אלפים, שואה היא שואה…" 1). הטיעון המרכזי, אשר הועלה ע"י מהדי כרובי ושאר מתנגדי אחמדינז’אד, הינו כי מדיניות הכחשת השואה מבודדת את איראן בקרב הקהילה הבינלאומית ובכך היא משרתת את ישראל 2. לפיכך, ניתן גם לראות את הביקורת על מדיניות הכחשת השואה כחלק בלתי נפרד מהתקפה כוללת של מתנגדי אחמדינז’אד על מדיניות החוץ הפרובוקטיבית של הנשיא ולא כביקורת אוטנטית על השימוש הפוליטי הציני, שנעשה בשואת העם היהודי, לקידום יעדיה המדיניים של איראן.
5. גם הנשיא אחמדינז’אד ותומכיו, שנחלצו "להגן" על מדיניות הכחשת השואה, השתמשו בטיעון, כי הכחשת השואה מהווה מכשיר אפקטיבי לקידום יעדי מדיניות החוץ האיראנית ובראשם החלשת מדינת ישראל ע"י השמטת הקרקע האידיאולוגית והמוסרית לזכות קיומה. מתוך ראייה אינסטרומנטלית של השואה כמכשיר מדיני בידי איראן הם טענו שהכחשת השואה הייתה צעד מועיל ובעל השפעה, שכן הוא הצליח לפגוע בישראל ובתנועה הציונית באופן משמעותי בנושא רגיש המהווה מבחינתם "נקודת תורפה" (טעון המתעלם מהמחאה הבינלאומית סביב מדיניות הכחשת השואה של איראן ומכך שגם בעולם הערבי והמוסלמי לא זכתה מדיניות זאת לתהודה יוצאת דופן 3).
נספח א’
ויכוח סביב מדיניות הכחשת השואה של אחמדינז’אד
במהלך מערכת הבחירות לנשיאות באיראן.
כללי
1. מדיניות הכחשת השואה של הנשיא המכהן אחמדינז’אד הפכה לאחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות לנשיאות המתנהלת באיראן. ביקורת נוקבת נגד מדיניות זאת הושמעה בעיקר ע"י יריביו של אחמדינז’אד במרוץ לנשיאות. אחמדינז’אד ותומכיו נחלצו להגן על מדיניות הכחשת השואה בהדגישם, כי זוהי הדרך האפקטיבית לשלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל וכי מדיניות זאת הניבה תוצאות חיוביות ונחלה הצלחה.
התבטאויות השוללות את מדיניות הכחשת השואה
2. בקרב שוללי מדיניות הכחשת השואה בולט מיר חסין מוסוי , המועמד הרפורמיסטי בבחירות ויריבו המרכזי של הנשיא אחמדינז’אד. להלן כמה מהתבטאויותיו בנושא הכחשת השואה:
א. "העם הישראלי הוא מהסוג שאינו יכול להיות ידידו של העם האיראני, וגם השואה היא לא הבעיה שלנו . במקום להתעסק עם השואה, עלינו לחשוב על פתרון הבעיות של הפלסטינים…" (נאומו של מוסוי במחוז חוראסאן, אתר אפטאב ניוז, 24 באפריל, 2009. אתר זה מופעל ע"י תומכי עלי אכבר האשמי-רפסנג’אני, ראש המועצה לקביעת האינטרס של המשטר האיראני, וחסן רוחאני, מי שהיה בעבר יו"ר המועצה לביטחון לאומי ונמנה על מבקריו של אחמדינז’אד).
ב. בראיון לעיתון הגרמני דר שפיגל, התייחס מיר מוסוי לנושא השואה ואמר: " אנו מגנים את השואה בכל לשון . אין זאת אחריותה של איראן לקבוע כמה אנשים הושמדו בשואה. אין זאת האחריות של איראן לשאת על כתפיה את עול השואה. אנו מוקיעים את השואה שהתרחשה . אך אנו שואלים מדוע הפלסטינים צריכים לשלם את מחיר השואה שהתרחשה על אדמת אירופה…אך גם אני לא מוכן להכיר בישראל… בעשרים השנים האחרונות אני מחזיק בדעה כי צריך לקיים משאל עם בפלסטין וכל היהודים, המוסלמים והנוצרים המצויים שם צריכים לקחת בו חלק. ההחלטה באם הם רוצים מדינה אחת לכל העמים שם או שתי מדינות לשני העמים היא עניינם הפנימי …" ( העיתון סרמאייה, העיתון הכלכלי הבולט באיראן, המצטט את דר שפיגל, 3 במאי, 2009).
ג. בנאום בעיר משהד אמר מוסוי: "נוכחותו של הנשיא בכנס "דרבן 2" [שנערך בז’נבה] הייתה שערורייתית, ואיראן צריכה לשלם מחיר כבד על דבריו הבלתי שקולים בכנס זה… ע"י אמירת משפטים הרואיים כביכול לא ניתן להצדיק את המחיר הכבד, שדברים אלה גובים מאיראן … התבטאויות אלו פוגעות בכבודם של איראן ואיראנים ברחבי העולם …אסור שדברים אלה ימשיכו ללוות אותנו…" (רג’אניוז, אתר אולטרה-שמרני המזוהה עם תומכי הנשיא, 6 במאי, 2009). במהלך עימות בטלוויזיה האיראנית (3 ביוני) מיר מוסוי שב וציין כי נושא השואה הסב נזקים לאיראן בזירה הבינלאומית.
3. ההתקפות החריפות ביותר על מדיניות הכחשת השואה – שגררו ביקורת מצד תומכי אחמדינז’אד – באו מצד איש הדת מהדי כרובי, מועמד רפורמיסטי לנשיאות. להלן כמה מהתבטאויותיו בנושא זה:
א. בנאום שנשא במחוז אספהאן: "להכחיש את השואה, משמעות [הדבר] היא להגן על היטלר. האם התדרדרנו לשפל שאנו צריכים להגן על כבודו של היטלר?.. אחמדינז’אד לא רק ששירת למעשה את האינטרסים של ישראל אלא הוא הפך למשרת הנאמן והמסור, ואף הצליח לגייס את כל העולם לטובתה …" (העיתון אעתמאד-מלי, הביטאון הרשמי של מפלגתו של כרובי, 16 במאי, 2009; אתר אוניברסיטת אמיר כביר המזוהה עם הסטודנטים תומכי הרפורמה, 15 במאי, 2009).
ב. בנאום ראשון שנשא לאחר אישורו על ידי מועצת שומרי החוקה: " איראן שילמה מחיר כבד בגין ההתבטאויות הלא שקולות של אחמדינז’אד…כתוצאה מדבריו, מועצת הביטחון אישרה עד כה ארבע החלטות נגד איראן…" (הטלוויזיה האיראנית, 24 במאי, 2009).
ג. בנאום בחירות: "גם לפני שנתיים חזרתי ואמרתי בנאום באוניברסיטת טהראן, כי השואה היא עובדה היסטורית, שהתרחשה והייתה. אין להכחישה. לא משנה אם שישה מיליון אנשים נספו בה או ששת אלפים …אמירות ברוח הכחשת השואה, הן לא שפויות…אמשיך לדבוק בעמדה זו…" (אתר האיראנים באנגליה, 20 באפריל, 2009; סהאם ניוז, אתר התומכים של כרובי, 20 באפריל, 2009).
ד. בראיון לעיתון הגרמני, פרנקפורטר רונדשאוו: " השואה היא עובדה. היא פשע שהתרחש . אין להטיל בו ספק. מדוע איראן צריכה להכחיש את השואה? מדוע איראן צריכה להגן על אדולף היטלר ? החשוב הוא שהפלסטינים יוכלו לחיות על אדמתם. צריך למצוא פתרון שיאפשר למוסלמים וליהודים לחיות ביחד באדמה זו…" (דויצ’וולה, רדיו גרמניה, האתר בפרסית, 16 במאי, 2009).
ה. בנאום בחירות: " שואה היא עובדה מוגמרת… לא חשוב כמה נפשות הושמדו, שישה מיליון אן ששת אלפים . שואה היא שואה…" (אתר קול אמריקה בפרסית, על סמך אירנא, 21 באפריל, 2009)
ו. בתשובה לשאלה של כתב הביטאון של מפלגת אעתמאד-מלי: "השואה היא לא עניין איראני. אין אנו צריכים להתעסק בשואה…" ( youtube 14 במאי, 2009). מהדי כרובי התבטא: " תהיו בטוחים שממשלתי לא תתעסק בנושאים שאינם קשורים אלינו כגון השואה" (אתר עצר-י איראן, אתר של המזוהה עם הזרם השמרני הפרגמטי ונחשב לתומך של המועמד לנשיאות מחסן רצ’אא’י, 21 באפריל, 2009).
4. מועמד נוסף לנשיאות, מחסן רצ’אא’י , המייצג את הזרם הפרגמטי במחנה השמרני, מי שהיה בעבר מפקד משמרות המהפכה, תקף אף הוא מספר פעמים את מדיניות הכחשת השואה של אחמדינז’אד:
א. במסיבת העיתונאים הראשונה לאחר ההכרזה על מועמדותו לנשיאות: "נאומו של אחמדינז’אד בועידת "דרבן 2" היה הרפתקה מיותרת ומזיקה… מה התועלת בהעלאת הסוגיה של השואה ע"י איראן? מה אנחנו יכולים להרוויח מכך ?… דיבורים על השואה הם סוגיה, שרק אקדמאים צריכים להתייחס לה… (האתר הרפורמיסטי מרדומק, 4 במאי 2009).
ב. בנאום בחירות: "העיסוק בשאלה כמה אנשים נספו בשואה הוא מיותר. הקוראן אומר כי רציחת נפש אחת משמעותה מעין השמדת חברה שלמה. לכן אין הבדל האם הושמדו מליון אנשים או מאה מליון… המדיניות של אחמדינז’אד ברוב הנושאים, בייחוד הסוגית מדיניות החוץ, נובעת מהרפתקנות" (האתר של רדיו פרדה, תחנת רדיו אמריקאית המשדרת בשפה הפרסית, 3 במאי 2009).
ג. במסגרת תוכנית של שאלות ותשובות ששודרה בטלוויזיה האיראנית (1 ביוני) נשאל מחסן רצ’אא’י לגבי עקרונות מדיניותו. בתשובה לאחת השאלות הוא ציין כי אם ימונה לראש הממשלה הוא ישים קץ לשימוש בנושא השואה, שכלל אינו שייך לתפיסה הפוליטית המהפכנית של איראן.
5. להלן כמה התבטאויות נוספות בגנות הכחשת השואה מצד אישים איראנים נוספים:
א. מהדי רחמאניאן, העורך הראשי של העיתון שרק (אשר פרסומו נאסר ע"י ממשלת אחמדינז’אד), ומתומכיו של מוסוי, אמר בנאום לסטודנטים דורשי רפורמה: "איראן היא המדינה היחידה שנושאת על כתפיה עתה את הבושה של השואה. אין עוד מדינה בעולם שנפגעה כה קשות מן ההתעסקות בנושא השואה . ממשלת אחמדינז’אד חשבה שאם היא תדבר על השואה היא יכולה לסייע לסוגיה הפלסטינית אך היא טעתה ועוררה בעיות רציניות לאיראן. גם אחרי ההופעה של אחמדינז’אד בכנס "דרבן 2", האו"ם אישר החלטה אשר מונעת מכל מדינה בעולם לדבר שוב על השואה…אחמדינז’אד שאף להעלות את עצמו על מפת העולם ולמען מימוש מטרה זו. הוא הציף את הכחשת השואה וכתוצאה מכך איראן נפגעה קשה מאוד … בשעת הנאום שלו [בכנס] "דרבן 2", נציגים של ארבעים מדינות עזבו בהפגנתיות את האולם. חרף כל זאת הוא ממשיך לטעון, כי אלה היוו מיעוט, בשעה שנציגים אלה היו הרוב המוחלט של המדינות החשובות…" (סוכנות אירנא, סוכנות הידיעות הרשמית של איראן, 22 במאי, 2009).
ב. מחסן אמין-זאדה , מי שהיה סגן שר החוץ בממשלת מחמד ח’אתמי, בנאום שנשא אמר: " הלשון המשתלחת של אחמדינז’אד בנושא הכחשת השואה ליכדה את רוב העולם לצדה של ישראל … וכבודה של איראן באזור ועולם כולו נפגע מאוד. אין לנו אף מדינה ידידה אמיתית. רוב המדינות הערביות והאסלאמיות התרחקו מאיתנו, ומרוקו אף ניתקה לחלוטין את כל קשריה עמנו. חרף כל הביקורים של מדינאים בין טהראן לבגדאד הקשרים בין איראן לעיראק סובלים מבעיות רציניות, הקשרים שלנו עם מדינות אסיה התיכונה בסכנה, גבולותינו עם אפגניסטן ופקיסטן סובלים מחוסר ביטחון, לא ניצלנו את כניסתו של [הנשיא ברק] אובמה לבית הלבן, אושרו נגדנו ארבע החלטות במועצת הביטחון. כל אזרח איראני בעולם מושפל בגלל השפלתה של איראן, כשהאחריות לכך נופלת על כתפיו של אחמדינז’אד, בשל מעשיו והתבטאויותיו. חברות בינלאומיות רציניות אינן מוכנות להשקיע באיראן, מדיניות החוץ והפנים של המדינה נתונה בתוהו ובוהו רציני, וחרף כל אלה אחמדינז’אד ממשיך וטוען, כי הוא גרם להעלאת מעמדה של איראן בעולם. טענות אלו נובעות משיקולים של מוח לא צלול…" (סוכנות אילנא של גוף איראני בשם "בית הפועל", בראשות עלי רזא מהג’וב, 21 במאי, 2009).
ג. עבדאללה רמזאן זאדה , מי שהיה דובר בממשלת מחמד ח’אתמי, מתומכי של מוסוי, אמר בראיון לעיתון הרפורמיסטי אעתמאד: "היטלר רצח את היהודים. נשאלת השאלה האם אנחנו נצא להגנתו של היטלר ? האם נושא זה קשור ליוקרה של ממשלת איראן או לא? מדוע אנחנו צריכים להטיל ספק בכך שהיטלר השמיד לפני שבעים שנה את היהודים? למה אנו צריכים להתמודד עם השאלה האם היטלר רצח או לא רצח ? מה מוסיפה התהייה התימהונית שלנו בנושא? התעקשותנו בנושא גרמה לכך שהעצרת הכללית של האו"ם אשר תמיד נהגה לצאת נגד ישראל, הגנה על ישראל מול דבריו של אחמדינז’אד, ולמעשה הושגה תוצאה הפוכה ממה שהנשיא שלנו התכוון…מדיניותו ולשונו של אחמדינז’אד מביישות את איראן ולא מוסיפות לנו כבוד…" (כלמה, האתר הרשמי של תומכי מוסוי, 25 במאי, 2009).
ד. מחסן ארמין, חבר פרלמנט לשעבר וחבר במועצה המרכזית של הארגון "מג’אהדין המהפכה האסלאמית", תקף את מדיניות הכחשת השואה. בנאום בחירות, שנשא במטהו הראשי של מוסוי בטהראן, ציין כי מדיניות אחמדינז’אד בנושא השואה גבתה מחיר כבד מאיראן. היא הרחיקה ממנה את כל החברות הבינלאומיות הגדולות וגרמה להיעדר השקעות זרות, בפרט בתחומי הנפט והגז (סוכנות הידיעות פארס, 1 ביוני 2009).
הגנה על מדיניות הכחשת השואה
6. הנשיא אחמדינז’אד הגן על מדיניות הכחשת השואה ותקף בחריפות את מתנגדיו. בדברים שנשא בפני קבוצת מורים בטהראן הוא טען כי הטלת ספק בשואה הינה אחת מטקטיקות המאבק של איראן המכוונת כלפי "נקודת תורפה" של האויב (31 במאי 2009, Press TV באנגלית). בנאום בחירות שנשא אחמדינז’אד הוא תקף את אותם "שפלים", הטוענים שמדיניותו החלישה את מעמדה של איראן. לדבריו: "…אנו בחרנו בדיפלומטיה הטובה ביותר, והעלנו את נושא השואה, והטלנו ספק רב בנושא בצורה שהדהימה את העולם מהחוכמה של האיראנים… העולם קידש במשך עשרות שנים את נושא השואה ואף אחד לא העז לשאול שאלה כלשהי בנושא…" (סוכנות הידיעות מהר, השייכת לארגון התעמולה האסלאמית בלשכת ח’מאנהאי, 31 במאי, 2009).
7. גם כמה מתומכיו של הנשיא נחלצו להגנתו בסוגית הכחשת השואה, בפרט בעקבות דבריו הבוטים של המועמד הרפורמיסטי לנשיאות מהדי כרובי:
א. חמיד רזא תרקי , סגן יו"ר מפלגת הקואליציה האסלאמית 4 לעניינים בינלאומיים, אמר כי הטלת הספק ביחס לשואה פגעה בציונים באופן חסר תקדים . בראיון עם סוכנות הידיעות השמרנית איראן אמר תרקי, כי הדיון בנושא השואה נועד להשמיט את קרקע הלגיטימיות המדינית של הציונים . אילו היה נושא זה חסר חשיבות בעיני המשטר הציוני, לא היו הציונים מתייחסים אליו ברגישות רבה כל-כך ולא היו מטילים עונשים כה כבדים על מכחישי השואה. הטלת ספק באמיתות השואה היא הדרך לשלילת הזהות הציונית והלגיטימיות של ישראל ולפיכך העלאת הנושא על-ידי אחמדינז’אד הייתה בבחינת צעד מועיל ובעל השפעה והחליש את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית . תרקי הוסיף, כי יש לצפות מכרובי לאמץ בעניין המאבק נגד הציונים את עמדתו של מנהיג המהפכה האסלאמית, איתאללה ח’מיני, שהדגיש את הצורך בהתגייסות כלל המוסלמים בעולם למאבק נגד המשטר הציוני (העיתון הממשלתי איראן, 16 מאי, 2009).
ב. יו"ר ועדת הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ של המג’לס, עלא-אלדין ברוג’רדי , הגיב על דברי של כרובי באומרו, כי הכחשת השואה על-ידי אחמדינז’אד החלישה את ישראל . הוא ציין, כי עדיף, שהמועמדים השונים יגלו רגישות רבה יותר בנוגע לסוגיות לאומיות, כיוון שעמדותיהם עלולות להיות מנוצלות לרעה במערב. לדבריו, קיים באיראן חופש ביטוי וכל אחד רשאי להשמיע את עמדתו, אך השואה אינה סוגיה, שניתן לקבלה ללא בסיס מדעי או היסטורי (איראן, 16 מאי, 2009).
ג. מג’תבה האשמי סמרה , יו"ר מטה הבחירות של אחמדינז’אד, אמר בנאום בחירות כי הנשיא הצליח לשבור את הטאבו של השואה "ולזעזע את הסמל של הציונים". לדבריו זהו צעד חשוב ביותר משום שבכך הצליחה איראן "לערער את סלע הקיום של המשטר הציוני בעת הנוכחית… איראן של היום מוכרת בעולם כסמל של גבורה ותעוזה…" (סוכנות הידיעות מהר, 25 במאי 2009).
8. מחמד עלי ראמין, יועצו של נשיא איראן ומכחיש שואה ידוע לשמצה, מונה למזכיר הכללי של "הקרן העולמית למחקר השואה", שהוקמה ע"י הכנס הבינלאומי להכחשת השואה שהתקיים בטהראן (12-11 בדצמבר 2006). במהלך מסע הבחירות הוא שיבח את אחמדינז’אד על שהצליח לעלות על דרך שונה לחלוטין, "והדרך החדשה הייתה לפתוח את תיק השואה…". לטענתו "אחמדינז’אד הצליח להוביל את דעת הקהל העולמית לחשוב על השואה, במקום להתעסק בתיק הגרעיני של איראן…" (סוכנות הידיעות מהר, 27 במאי 2009).
נספח ב’
מאפייני מדיניות הכחשת השואה של ממשל אחמדינז’אד ומטרותיה
1. איראן בתקופת נשיאותו של אחמדינז’אד אימצה מדיניות אנטישמית פעילה , שחיסולה של ישראל, מדינת היהודים, והכחשת השואה או גימוד ממדיה, הנם שניים ממרכיביה הבולטים. הקמפיין המתמשך של הכחשת השואה, המתבצע תוך התרסה בולטת ותוך התעלמות מופגנת מהרגישויות הקיימות בעולם לנושא זה, מהווה ביטוי לשנאת היהודים המושרשת עמוק בפוליטיקה ובחברה האיראנית, לאישיותו ולמערכת אמונותיו של הנשיא האיראני ולאידיאולוגיה האסלאמית-רדיקלית של המשטר האיראני.
2. איראן סבורה, מסיבות אידיאולוגיות ותועלתניות, כי על ידי הצבת דגם אסלאמי-מהפכני ומתריס, בהתמודדות מול ישראל, ביכולתה להחיות ולהתחבר מחדש למאווים הקמאיים של העמים (להבדיל מהשליטים) הערביים ומוסלמיים: השנאה לציונות, ליהודים, לעצם הקמתה של מדינת ישראל ולמערב, שעמד מאחוריה לאחר השואה. איראן סבורה כי תפיסות אלה אינן זרות לערבים אך עברו תהליך שחיקה והדחקה בקרב מדינות ערב לאחר המלחמות עם ישראל, בעיקר בגלל התנהלותם "הנפסדת והבוגדנית" של שליטיהם ונכונותם להכיר בישראל, לנהל עימה מגעים ואף לחתום עימה על הסכמי שלום.
3. המדיניות האנטי-ישראלית והאנטישמית, המוצאת ביטוייה בעמדות כלל הדוברים האיראנים, נמצאת מעל לויכוח הפוליטי העכשווי לצורכי בחירות. במישור האידיאולוגי חותרים האיראנים לערער באמצעות הכחשת השואה את האמון באירוע ההיסטורי –פורמטיבי, שעמד בבסיס כינונה של מדינת ישראל, ובכך להסיר את הסיבה ששמשה מלכתחילה, לשיטתה של איראן, כבסיס הרציונאלי להקמתה; ומאידך גיסא במישור המעשי פועלים האיראנים בעוצמה נגד ישראל. הן באופן ישיר (התעצמות צבאית וגרעינית) והן באופן עקיף ע"י תמיכה בארגוני טרור הפועלים נגד ישראל. זאת עד ל"מחיקתה" של מדינת ישראל מהאזור תוך הדגשה כי הדבר אפשרי ובר-השגה.
4. המסרים האנטי-ישראליים וקמפיין הכחשת השואה נתפסים ע"י איראן כערבים לאוזן הערבית והמוסלמית. הם נועדו לאפשר לה להיכנס לחלל המנהיגותי, שנפער בעולם הערבי עם הסתלקותו של צדאם חסין, תוך ניצול "הניצחונות" של חזבאללה והחמאס, שהושגו בתמיכה איראנית פעילה. בכך מציבה עצמה איראן כמי שמובילה הלכה למעשה את מחנה המתנגדים הפעיל לישראל ולהגמוניה האמריקנית באזור. ישראל ו"השואה", אותה הגדיר אחמדינז’אד כ"נקודת התורפה" של ישראל, מייצרים עבור איראן מרחב הזדמנויות לקידום את האג’נדה המהפכנית "האחרת" בעולם הערבי-מוסלמי, בעיקר מול שחקנים לא מדינתיים, מעל לראשיהם של השליטים הערביים.
5. מדיניות הכחשת השואה של אחמדינז’אד מהווה אפוא מרכיב מרכזי, באסטרטגיה מושכלת ומתוכננת , באמצעותה חותר המשטר האיראני להשיג שלוש מטרות מרכזיות:
א. דה-לגיטימציה של התנועה הציונית ומדינת ישראל כדי להכשיר את הקרקע האידיאולוגית והמוסרית לחיסולה ההדרגתי בעיני העולם הערבי/מוסלמי ועוד יותר מכך במערב ובקהילה הבינלאומית כולה. לשיטתו של אחמדינז’אד הכחשת השואה או לפחות גימוד ממדיה ישחקו בהדרגה את תחושת האשמה האירופאית והאמריקנית, שהביאה, לשיטתה של איראן, להקמת מדינת ישראל ובכך יכשירו את הקרקע לחיסולה. בעיית היהודים, בראייתו הנה במהותה בעיה אירופית הצריכה להיפתר ע"י האירופים בכך שיאפשרו ליהודים לחיות בתחומם כבני חסות בעוד שעל חורבות מדינת ישראל תוקם מדינה פלסטינית.
ב. העמקת השפעתה של איראן בקרב הפלסטינית ו"הרחוב הערבי" והצגתה כנושאת האמיתית של דגל המאבק למען זכויות הפלסטינים, ולא "שליטי ערב הרופסים" . משטרו של אחמדינז’אד מתאר את הפלסטינים כקורבנותיה האמיתיים של השואה ושל מימוש הפרוטוקולים של זקני ציון ע"י ישראל והתנועה הציונית. בכך מציגים האיראנים עצמם כמגני העניין הפלסטיני וכנושאי הדגל של התפיסה הגורסת חיסולה של מדינת ישראל. הקמפיין האנטי-ישראלי המלווה בהכחשת השואה נועד גם הוא לחזק ולהעמיק את השפעתה של איראן בזירה הפלסטינית. מדיניות זאת מלווה בתמיכה בטרור הפלסטיני ובהעמקת הקשרים של ממשל אחמדינז’אד עם ממשל החמאס ברצועה.
ג. קידום חתירה של איראן להגמוניה אזורית ולחיזוק מעמדה בעולם הערבי-מוסלמי , בניגוד למדיניות האיראנית בתקופת נשיאותם של רפסנג’אני וח’אתמי, משטרו של אחמדינז’אד אימץ אסטרטגיה יוזמת והתקפית להרחבת והעמקת השפעתן של איראן במזרח התיכון ואף מחוצה לו. המדיניות האנטי-ישראלית והאנטישמית, הכורכת את הכחשת השואה עם חיסול מדינת ישראל, נתפסת על ידו כנשק תעמולתי אפקטיבי באמצעותו ניתן להשיג תמיכה בקרב ההמונים בעולם הערבי והאסלאמי ולפגוע במשטרים פרו-מערביים, בדגש על מצרים וירדן, המקיימים יחסי שלום על ישראל. זאת תוך כדי ניצול השנאה לישראל, לעם היהודי ולמדינות המערב, הרווחים בעולם הערבי והמוסלמי. תפיסה זאת אינה חדשה, כאשר מאז ומתמיד שימשו האנטי-ישראליות והאנטישמיות כמכשיר אפקטיבי לגיוס תמיכה עממית מצד משטרים ערביים במזה"ת, הגם שמשטרים אלו נמנעו מלהפוך את האנטישמיות למכשיר מדיני-אסטרטגי המופעל באופן יזום ושיטתי כדוגמת איראן בת זמננו.
6. ביטוי מרכזי של מדיניות זאת של אחמדינז’אד היה כנס בינלאומי להכחשת השואה שהתקיים בטהראן ביוזמת המשטר האיראני ב-12-11 בדצמבר 2006. בכנס השתתפו 67 משתתפים משלושים מדינות ובהם מספר גזענים מכחישי שואה ידועים לשמצה. בכנס דנו גזענים ומכחישי שואה בנושאים כמו: האם הייתה שואה? מה היו ממדיה? כמה יהודים נרצחו במהלכה? האומנם היו תאי גזים? כיצד השפיעו האנטישמיות והשואה על הציונות? ועוד. הכנס, כאמור לעיל, זכה לגינוי בקרב הקהילה הבינלאומית ואף בעולם הערבי לא הייתה לו תהודה 5.
1 על בסיס ההיגיון של מזעור מימדי השואה הועלתה הטענה, בה נעשה שימוש תעמולתי רב בעולם הערבי והמוסלמי, כי מעשי ישראל ברצועת עזה הינם "שואה".
2 העזיבה המופגנת של מאזינים רבים בעת נאומו של אחמדינז’אד בג’נבה (כינוס "דרבן II ") שימשה מכשיר לניגוח הנשיא בידי מתנגדיו מבית.
3 בעולם הערבי לא זכתה מדיניות זאת לתהודה יתרה מתוך הבנת המניעים האיראנים האמיתיים העומדים ביסודה. כך למשל כנס הכחשת השואה בטהראן (11-12 בדצמבר 2006) עבר ללא גילויי הזדהות נרחבים בעולם הערבי למרות, שהכחשת השואה נפרצה בו.
4 מפלגה המזוהה עם הזרם השמרני המסורתי.
5 מידע נוסף על הכנס ועל מדיניות הכחשת השואה של משטר אחמדינז’אד ניתן למצוא במחקר של מרכז המידע למודיעין ולטרור (29 באפריל 2008): "האנטישמיות הערבית והמוסלמית בת זמננו, משמעויותיה והשלכותיה" .
