אירועים והתפתחויות שהשפיעו על לבנון 1
1. שש השנים שקדמו למלחמת לבנון השנייה היו רבי תהפוכות בזירה הלבנונית ובתולדות המעורבות הסורית והישראלית בלבנון. ההתפתחויות בתקופה זאת הושפעו משלושה אירועים דרמטיים, שאירעו בלבנון ומחוצה לה, בשנת 2000:
א. יציאת צה"ל מ"אזור הביטחון" (מאי) . ישראל נגררה למלחמת האזרחים הלבנונית והיתה מעורבת בנעשה בלבנון מאז תחילת מלחמת האזרחים (1975). יציאת צה"ל מ"אזור הביטחון" סימנה את קץ המעורבות הישראלית הישירה בלבנון. "אזור הביטחון" קרס, צה"ל נערך מדרום ל"קו הכחול" ובכך נשמטה הלגיטימציה הבינלאומית ובמידה רבה גם הפנים-לבנונית להמשך המאבק המזוין של חזבאללה נגד ישראל.
ב. מותו של נשיא סוריה חאפט’ אסד (יוני) . נשיא סוריה, אשר שלט במשך 30 שנים, מת כתוצאה ממחלה והוריש את נשיאות סוריה לבנו בשאר חסר הניסיון. שינויי השלטון בדמשק השפיעו לא רק על סוריה אלא גם על "הסדר הסורי" בלבנון כפי שהתגבש בלבנון ברבע האחרון של המאה הקודמת.
ג. פרוץ מערכת הטרור הפלסטינית המכונה ע"י הפלסטינים האינתיפאדה השנייה (אוקטובר). כתוצאה מכך תשומת ליבה של ישראל התמקדה במאבק נגד הטרור הפלסטיני הגובר תוך מאמץ שלא להיגרר פעם נוספת למה שנתפס כ"ביצה הלבנונית". ישראל אימצה מדיניות של הכלת הטרור של חזבאללה ונמנעה מתגובות שעלולות היו להביא להסלמה בזירה הלבנונית.
2. לאירועים הללו נוספו התפתחויות דרמטיות בזירה הבינלאומית והאזורית, שעיקרן אירועי ה-11 בספטמבר 2001 והשתלטות ארה"ב על עיראק. הואקום במאזן הכוחות האזורי שנוצר עם נפילת צדאם חסין הביא להתחזקות איראן ולהאצת חתירתה (בשיתוף פעולה עם סוריה) להשגת הגמוניה אזורית. להתפתחויות הללו היתה גם השפעה על הזירה הלבנונית.
3. על רקע זה ניתן לבחון את התחזקות חזבאללה בשנים שקדמו למלחמת לבנון השנייה. חזבאללה נתפס בידי המשטר האיראני ובידי סוריה כאמצעי חשוב להעמקת השפעתן בלבנון ( דווקא לאחר יציאת הכוחות הסוריים) וכמכשיר חשוב לקידום אינטרסיהם במאבק נגד ישראל. כפועל יוצא מכך האיצו השתיים את בניית התשתית הצבאית של חזבאללה ובו בזמן עודדו את הצטרפותו לממשלת לבנון והגברת השתלבותו במערכת הפוליטית הלבנונית.
התגבשות המחנות היריבים בלבנון
4. בעקבות הוצאת הכוחות הסוריים מלבנון (מרץ 2005) התגבשו בזירה הפנים-לבנונית שני מחנות יריבים :
א. תומכי "הסדר החדש", או "כוחות ה- 14 במרץ", (תאריך בו התקיימה הפגנת המונים אנטי-סורית בבירות). זוהי קואליציה פרו-מערבית אנטי- סורית ואנטי- איראנית המבוססת על מוסלמים סונים בהנהגת סעד חרירי בנו של רפיק חרירי, ופואד סניורה , ראש ממשלת לבנון. אליהם חברו חלק מהמחנה הנוצרי (אמין ג’מיל, סמיר ג’עג’ע) יחד עם חלק ניכר מהעדה הדרוזית (בהנהגת וליד ג’נבלאט).
ב. מחנה תומכי סוריה ואיראן המונהג ע"י חזבאללה. מחנה זה כולל גם את תנועת אמל בראשות נביה ברי, וחלק מהמחנה הנוצרי בראשות מישל עון, שחזר מגלותו בצרפת. מישל עון, הנהנה מתמיכה לא מבוטלת בקרב הנוצרים, העדיף להצטרף למחנה הפרו-סורי (שנגדו נאבק בעבר) מטעמים אינטרסנטיים מובהקים (כגון עניינו להיבחר לנשיא).
5. ממשלת לבנון, המייצגת את "כוחות ה- 14 במרץ", נהנית מרוב זעום בפרלמנט הלבנוני ונתונה ללחצים פוליטיים כבדים מצד חזבאללה ומחנה תומכי סוריה ואיראן. המאבקים הפוליטיים הפנים- לבנונים החריפו בתקופה שלאחר מלחמת לבנון השנייה וגלשו לא פעם לאלימות. אולם שני המחנות היריבים הקפידו ועודם מקפידים שלא להיגרר למלחמת אזרחים כדוגמת זאת שהתחוללה בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת.
6. בשנה שחלפה מאז מלחמת לבנון השנייה גילתה ממשלת פואד סניורה נחישות מרשימה ויכולת עמידה מול לחצי האופוזיציה. הממשלה הצליחה לשמור על שלטונה למרות פרישת שרי חזבאללה מהממשלה ושורה של מחאות והפגנות שאורגנו ע"י חזבאללה ומחנה תומכי סוריה ואיראן. היא גם רשמה לעצמה מספר הישגים לא מבוטלים: פריסת צבא לבנון בדרום לבנון בהיקף חסר תקדים וחיזוק מעמדו של צבא לבנון בדרום; אשרור בית הדין הבינלאומי לרצח רפיק חרירי; הכנסת צבא לבנון (זו לראשונה) למחנה הפליטים נהר אלבארד והכנעת פתח אלאסלאם, שלוחת אלקאעדה בלבנון. עם זאת הקפידה הממשלה שלא להתעמת עם חזבאללה וגילתה רפיון בטיפול בנושאי הליבה של החלטת מועבי"ט 1701 : מניעת שיקומו הצבאי של חזבאללה; פרוז דרום לבנון ואכיפת אמברגו יעיל על הברחת אמצעי לחימה מסוריה ומאיראן.
7. מבחן חשוב לשני מחנות היריבים עתידים להיות תהליך הבחירות לנשיאות , שתחילתו בסוף ספטמבר 2007. לדמותו של הנשיא החדש, מחליפו של אמיל לחוד הפרו-סורי, תהיה השפעה רבה על הזירה הפנים- לבנונית בשנים הבאות.
התגבשותו וקריסתו של ה"סדר הסורי" בלבנון
8. הרבע האחרון של המאה הקודמת עמד בסימן מעורבות סורית מאסיבית בלבנון והתגבשותו של ה"סדר הסורי", אשר אפיין את הזירה הפנים-לבנונית בתקופה שבין 1989 (הסכם טאא’ף) לבין 2005 (הוצאת הכוחות הסוריים מלבנון). בדרכם לכפיית "הסדר הסורי" עברו הסורים דרך ארוכה, נפתלת ורצופת קשיים :
א. בקיץ 1976, שנה בה הגיעה מלחמת האזרחים בלבנון לשיאה, פלש הצבא הסורי ללבנון, לאחר הידברות עקיפה עם ישראל בתיווך ארה"ב. במהלך ההידברות הוסכם על "הקו האדום", שמצפון לו נהנה הצבא הסורי מחופש פעולה. במהלך 1976 השתלט הצבא הסורי על מרבית שטחי לבנון למעט אזור דרום לבנון (שנותר בשליטת ארגוני המחבלים הפלסטינים) והמובלעת הנוצרית של הר לבנון (בשליטת "הכוחות הלבנוניים" הנוצריים שבהנהגת בשיר ג’מיל).
ב. הצבא הסורי שפלש ללבנון הכניע את מחנה המוסלמים והשמאל, שסרב לקבל תכתיבים מדמשק. בהמשך הוא קיבל לגיטימציה בינערבית; הפך ל"כוחות הרתעה" ופעל נגד המחנה הנוצרי בהנהגת בשיר ג’מיל וה"כוחות הלבנוניים". המחלוקת בין סוריה למחנה הנוצרי גלשה לעימות אלים. לתוך המאבקים שניהלה סוריה עם המליציות הנוצריות (1982-1978) נגררה ישראל תחילה באמצעות העברת סיוע צבאי עקיף למחנה הנוצרי ואחר כך למעורבות ישירה בזירה הלבנונית.
ג. ב- 6 ביוני 1982 פלש צה"ל ללבנון (מלחמת שלום הגליל), והשמיד את התשתית הצבאית- מדינית של ארגוני המחבלים הפלסטינים בדרום לבנון ובבירות. סוריה שסבלה מחולשה בולטת, צבאית ומדינית, איפשרה את הקמת חזבאללה ע"י משמרות המהפיכה האיראניים וסייעה לטרור ולגרילה שניהל הארגון נגד הכוח הרב לאומי (ארה"ב, צרפת) וצה"ל. בינואר 1985 נאלץ צה"ל לסגת מלבנון ללא הסכם מדיני לאחר מערכת פיגועים אינטנסיבית מצד חזבאללה ואמל בעידוד סוריה ואיראן.
9. הסורים ניצלו את הואקום הפוליטי שנוצר לאחר נסיגת צה"ל על מנת לבסס את שליטתם בלבנון. בשנים 1991-1989 הכניע הצבא הסורי את המחנה הנוצרי האנטי- סורי (בהנהגת מישל עון), כבש את המובלעת הנוצרית בהר הלבנון, פירק את המליציות הנוצריות, חיסל או הגלה את מנהיגיהם, והשליט ממשל לבנוני פרו-סורי בראשות נשיא פרו-סורי. לבנון הפכה מאז למדינת חסות סורית לכל דבר והדבר קיבל ביטויו ב"הסכם טאא’ף", שהביא לסיום מלחמת האזרחים ולמשבר המתמשך בלבנון.
10. בשנים 1989- 2005 , בתקופת "משטר טאא’ף", שוב לא נאלצו הסורים לנהל מאבק מתמשך לייצוב שליטתם בלבנון ועלה בידם להפיק משליטתם בלבנון תועלת רבה בתחום המדיני, הביטחוני והכלכלי. השליטה הסורית על לבנון לא התבססה רק על נוכחות כוחות הצבא והביטחון אלא גם על חדירה עמוקה של לבנונים תומכי סוריה לרקמות הפוליטיקה, החברה והכלכלה הלבנונית. העצמאות הלבנונית לה ניתן מס שפתיים ב"הסכם טאא’ף" נעשתה לפלסטר. לבנון נעשתה מעין מחוז סורי עליו פיקחו מקרוב האחראי על מנגנון הביטחון והמודיעין האלוף ע’אזי כנעאן (שהתאבד) ויורשו עמיד (תא"ל) רסתום ע’זאלי, שנחשד במעורבות ברצח רפיק חרירי .
11. בעשור האחרון של המאה הקודמת התייצבה מערכת פנים-לבנונית המבוססת על איזונים פנימיים בין העדות הגדולות, כשברקע קיים חשש מהתלקחות מחודשת של מלחמת האזרחים, שאיש לא רצה בה. בעקבות "הסכם טאא’ף" פורקו המליציות הנוצריות והדרוזיות ושוקם והתחזק הממשל הלבנוני הפרו-סורי ; הכלכלה הלבנונית שוקמה; בירות ההרוסה ונבנתה מחדש ע"י רפיק חרירי (שהפך לסמל לשיקום לבנון מהמלחמה); הצבא הלבנוני ומנגנוני המודיעין הלבנוניים שוקמו והתחזקו (בפיקוח הדוק של מנגנוני המודיעין הסוריים). יוצא דופן היה ארגון חזבאללה שהסורים נמנעו מלפרק אותו מנשקו בעילה של המשך ה"התנגדות" נגד ישראל בשל המשך קיומו של "אזור הביטחון".
12. האופוזיציה המסורתית להשתלטות הסורית על לבנון, בעיקר מקרב העדה הנוצרית מארונית, התנפצה לרסיסים בעקבות ההתקוממות האנטי-סורית של מישל עון . בעידן "משטר טאא’ף" לא העזו ראשי המחנה הנוצרי לחרוג מהמדיניות הסורית. ערב מותו של חאפט’ אסד לא היתה בנמצא בלבנון אופוזיציה מאורגנת בעלת יכולת פעולה. מנהיגי המחנה הנוצרי לשעבר שהו בגלות (מישל עון, שניסה לארגן את תומכיו הרבים ממקום גלותו בצרפת), או שנדונו לתקופות מאסר ממושכות (סמיר ג’עג’ע), או שהותר להם לשוב מגלותם ללבנון תוך מחויבות לשמור על "פרופיל נמוך" (אמין ג’מיל). תמונת מצב זאת השתנה בשנים שקדמו למלחמת לבנון השנייה בשל אירועים והתפתחויות שנותחו לעיל .
13. אירוע בעל חשיבות רבה היה מותו של חאפט’ אסד ועליית בנו בשאר ביוני 2000, זמן קצר לאחר יציאת צה"ל מלבנון . לחילופי השלטון בסוריה היתה השפעה מרחיקת לכת על הזירה הלבנונית. חאפט’ אסד השליט בסוריה ובלבנון משטר של פחד , בין השאר באמצעות הפעלת כוח ברוטאלי כלפי מתנגדיו, שלעיתים אף מצא ביטויו בחיסולם הפיזי של מתנגדי סוריה בלבנון (בעיקר באמצעות שירותי המודיעין הסוריים ו- proxies לבנוניים למיניהם). עליית בנו בשאר, חסר הניסיון נעדר הכריזמה, הפיגה בהדרגה את הפחד שרחשו הלבנונים כלפי השליט בדמשק והלבנונים עושי דברו. דומה כי היראה מהמשטר הסורי התפוגגה במידה רבה לא רק בקרב מתנגדי "הסדר הסורי" בלבנון אלא גם בקרב ה"חזבאללה" ושאר תומכיה של סוריה בלבנון, שרכשו יותר עצמאות וחופש תמרון מול משטרו של בשאר אסד.
14. המצב האסטרטגי החדש שנוצר ב-מזה"ת לאחר פיגועי הטרור
ב-11 בספטמבר, השתלטות ארה"ב על עיראק והפלת צדאם חסין, סימנו את סוריה כאחת מחברות "ציר הרשע" והגבירו את הלחצים החיצוניים עליה להרפות אחיזתה מלבנון באמצעות מאמץ דיפלומטי אמריקאי-צרפתי , שמצא ביטויו בהחלטת מועבי"ט 1559 מה-2 בספטמבר 2004. ההחלטה מביעה תמיכה נחרצת בריבונותה ובעצמאותה של לבנון, קוראת לנסיגת כל הכוחות הלא- לבנוניים [קרי – צבא סוריה] וקוראת לפירוק המליציות הלבנוניות [קרי "חזבאללה"] והלא לבנונית [קרי – ארגוני הטרור הפלסטיניים שבמחנות הפליטים].
15. התהליכים, שכרסמו ב"סדר הסורי", הגיעו לבשלות באופן דרמטי עם הירצחו של ראש הממשלה רפיק חרירי, שסרב ללכת בתלם המדיניות הסורית . לאחר הרצח הם מצאו ביטויים במחאה עממית חסרת תקדים שהתפתחה בבירות ("אנתיפאצ’ת העצמאות"), תוך גילויי סולידריות אנטי- סורית בין העדות השונות-נוצרים, סונים ודרוזים. מאות אלפי מפגינים צעדו ברחובות בירות ואזרחים לבנוניים הופיעו בפני התקשורת הלבנונית והבינלאומית והעזו לראשונה לדרוש בפומבי את הוצאת הצבא הסורי, את סילוק מנגנוני המודיעין הסורי ואת החלפת עושי דברה של סוריה בממשל הלבנוני. הנשיא בשאר אסד, חסר הניסיון נכנע ללחצים והורה בחופזה על הוצאת הכוחות הסוריים מלבנון .
16. בלטו בהיעדרם מההפגנות האנטי- סוריות בני העדה השיעית, העדה הגדולה בלבנון, ובו בזמן גם המקופחת פוליטית, כלכלית וחברתית . חסן נצראללה, מנהיג "חזבאללה", אשר צמחה מקרב העדה השיעית, נטל על עצמו את הנהגת מחנה תומכיה של סוריה ויזם מפגן עוצמה בהפגנה רבת משתתפים (מאות אלפים) בבירות ב-8 במרס 2005 . הפגנה זאת (ו"הפגנת הנגד" של מתנגדי סוריה ב-14 במרס, שגם היא הוציאה לרחובות מאות אלפי אנשים) מהווים עדות ברורה לעומקן של המחלוקות הפנים-לבנוניות ולפוטנציאל הנפיץ הטמון בזירה הפנים לבנונית בעידן שלאחר הוצאת הכוחות הסוריים.
עלייתו של חזבאללה לעמדת בכורה בקרב העדה השיעית
17. חזבאללה הינו ארגון לבנוני שיעי, שהוקם ע"י משמרות המהפיכה האיראניים בסיוע סוריה, בקיץ 1982, בעיצומה של מלחמת שלום הגליל. חזבאללה הינו בעל אידיאולוגיה אסלאמית-רדיקלית שיעית מבית מדרשה של איראן החו’מיניסטית. במשך כל שנות קיומו הוא נהנה מסיוע מאסיבי של איראן וסוריה הרואות בו נכס אסטרטגי ואמצעי חשוב לקידום מטרותיהן הלאומיות בעימות נגד ישראל, בלבנון ובאזור כולו.
18. מלבד היותו של חזבאללה מכשיר אסטרטגי בידי איראן וסוריה הוא גם מהווה חלק בלתי נפרד מהמערכת הפוליטית והחברתית הפנים-לבנונית , שבתוכה הוא פועל. לחזבאללה יש איפא שתי זהויות : הזהות השיעית-לבנונית והזהות האסלאמית-רדיקלית- ג’האדית איראנית , המתקיימות זו לצד זו במתח תמידי:-
א. הזהות הלבנונית: כארגון לבנוני בעל אופי עדתי נהנה חזבאללה מתמיכה רבה בקרב העדה השיעית, הגדולה בקרב העדות בלבנון והמקופחת שבהן, והוא מייצג במידה רבה את חתירתה לעמדת כוח בזירה הפנים-לבנונית על חשבון הנוצרים והמוסלמים סונים. חזבאללה מנסה להצטייר כמו שפועל לקידום אינטרסים לאומיים כלל-לבנונים בהקשר לעימות עם ישראל ובמסגרת זאת הוא מרבה להציג עצמו כ"מגן לבנון" מפני ישראל.
ב. הזהות הג’האדית: בו בזמן חזבאללה הינו גם ארגון בעל אופי אסלאמי-רדיקלי המופעל והנתמך ע"י איראן, שאימץ לעצמו זהות אידיאולוגיה שמקורה באיראן. זהות זאת, ותלותו הרבה באיראן ובסוריה, מכתיבים לו אידיאולוגיה לוחמנית החותרת לחיסולה של ישראל . כמו איראן כך גם חזבאללה הינו בעל אופי אנטי-מערבי (ובעיקר אנטי-אמריקאי) מובהק, בניגוד מוחלט להיסטוריה ולמסורת הלבנונית רבת השנים של הסתמכות על מדינות המערב.
להמשך המסמך בפורמט PDF לחץ כאן (2400KB)
1 מסמך שנכתב על בסיס הרצאה של ד"ר ראובן ארליך ב-6 בספטמבר 2007 ביום עיון "לבנון 2006-2000" במסגרת הסמינר "מלחמת לבנון השנייה-2006". הסמינר נערך ברמת אפעל על ידי יד טבנקין, העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית ליד אוניברסיטת ת"א והעמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי.
