מבט לאיראן

במוקד אירועי השבוע

• האם מנהיג איראן ייאלץ שוב "לשתות את כוס התרעלה"? עיסוק נרחב בתקשורת בהסכמת ח'מיני להפסקת האש עם עיראק
• בעקבות הפיצוץ בדמשק: תגובות איראניות להסלמה בסוריה
• האם בכוונת משמרות המהפכה לחדור גם לתחום ההשכלה הדתית?
• "לא לרעלה בכפייה": מערכה וירטואלית למען זכות הבחירה לנשים בעניין הרעלה
• תמונות השבוע: הפגנות בעיר נישאפור (צפון-מזרח איראן) במחאה על התייקרויות המחירים (23 יולי)

האם מנהיג איראן ייאלץ שוב "לשתות את כוס התרעלה"? עיסוק נרחב בתקשורת בהסכמת ח'מיני להפסקת האש עם עיראק

באיראן צוין בשבוע שעבר (17 יולי) יום השנה להחלטת מנהיג איראן לשעבר, איתאללה רוחאללה ח'מיני, לאמץ בשנת 1988 את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 598 ולהסכים להפסקת אש עם עיראק בתום מלחמת שמונה השנים בין שתי המדינות. יום השנה לקבלת ההחלטה התאפיין בעיסוק נרחב וחריג למדי מצד התקשורת האיראנית בהסכמת ח'מיני להפסקת האש. השיח התקשורתי בעניין זה ביטא תמיכה ברורה וחד-משמעית בהחלטת ח'מיני להסכים להפסקת האש, שהייתה, לדבריו, שקולה לשתיית "כוס תרעלה".

האתר הרשמי של המנהיג העליון הביא בעמודו הראשי קטעים נבחרים מהתייחסויותיו של עלי ח'אמנהאי להחלטת ח'מיני מאז התמנה למנהיג בשנת 1989. בהתייחסויות שהובאו באתר ביטא ח'אמנהאי את תמיכתו באימוץ החלטה 598, הצדיק אותה והתייחס להישגים שהתאפשרו בזכות קבלתה. ח'אמנהאי הדגיש, כי ההחלטה להסכים להפסקת האש לא התקבלה מתוך פחד מפני האויב או כתוצאה מהלחץ שהופעל על איראן כי אם בעקבות הכרתו של ח'מיני בבעיות הכלכליות, שהוצגו בפניו על-ידי בכירי הממשל, שטענו כי המלחמה גובה מאיראן מחיר כבד מדי. ח'מיני לא הסכים להחלטה 598 מתוך פחד, כתוצאה ממתקפת האויב או בעקבות איומי ארצות-הברית להתערב במלחמה אלא מסיבות פנימיות. ח'אמנהאי ציין, כי בעשר השנים בהם שימש כמנהיג איראן לא הסכים ח'מיני ולו פעם אחת להיכנע לאיומים מצד אויבי איראן בשום תחום שהוא. אף על-פי שהוא היה אדם רחום וחנון, שהיה יכול לבכות לנוכח סבלם של בני אדם, הוא לא היה מוכן לוותר לנוכח איומי המתקפות האוויריות על ערי איראן. כל אויבי המהפכה הבינו היטב, שלא ניתן להפחיד אותו ושלא ניתן לאיים עליו.

כאשר ח'מיני הבין, שקבלת ההחלטה משרתת את האינטרסים של איראן, הוא הסכים לשנות את עמדותיו הקודמות בנושא. הוא ראה בכך אינטרס של האסלאם והצליח לגייס את תמיכת העם כולו בהפסקת האש. אזרחי איראן, שבמשך כל שנות המלחמה קראו להמשיך במלחמה, הסכימו בבת אחת להפסקת אש מתוך אמונתם וביטחונם במנהיג המהפכה.

ח'אמנהאי התייחס להישגים, שקבלת ההחלטה איפשרה לאיראן להשיג. הנכונות לקבל את הפסקת האש הגבירה את רוח הלחימה של העם האיראני, את נחישותו ואת תחושת האחריות שלו ואלה ניכרו היטב בשלהי מלחמת איראן-עיראק, כאשר העיראקים ניצלו את הסכמת איראן להפסקת אש כדי ליזום מתקפה נוספת נגדה. קבלת ההחלטה גם סיכלה, לדברי ח'אמנהאי, את מזימות אויבי איראן, שהפעילו עליה לחץ כבד, שכלל איומים, הפצצות נרחבות, שימוש בנשק כימי נגד אזרחים, הפלת מטוסי נוסעים, פגיעה בספינות אזרחיות במפרץ הפרסי והטלת מצור כלכלי.

איראן ידעה, כי באמצעות קבלת ההחלטה היא תצליח להביס את אויביה בכל מקרה. אם תיושם הפסקת האש, היא תוכל לממש את רצונותיה, ואם הפסקת האש לא תיושם, היא תוכיח, שהמשטר העיראקי אינו מעוניין באמת בהפסקת אש, תצדיק את דרישתה להפסקת שורשי התוקפנות העיראקית ותוכיח, כי קיים קשר הדוק בין התוקפנות העיראקית למעצמות העולמיות. קבלת ההחלטה חיזקה את הלגיטימיות של איראן בעולם וקירבה את העם האיראני למימוש יעדיו הבסיסיים בזירה הבינלאומית (אתר המנהיג העליון, www.khamenei.ir, 13 יולי 2012).

כמה אתרי חדשות עסקו, אף הם, בהרחבה בהחלטת ח'ומייני להסכים להפסקת האש והציגו אותה באופן חיובי. מספר בכירים איראנים, שכיהנו בתפקידים שונים במהלך מלחמת איראן-עיראק, התייחסו בראיונות שהעניקו לכלי התקשורת לחילוקי הדעות שהתגלעו בהנהגה האיראנית בנוגע לצורך להסכים להפסקת אש והצדיקו את החלטת ח'ומייני, שהתבססה, לדבריהם, על האינטרס הלאומי.

מחסן רזאא'י (Mohsen Reza'i), מזכיר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", ששימש כמפקד משמרות המהפכה בתקופת המלחמה, שיבח את קבלת החלטה 598 על-ידי ח'מיני והגדיר אותה "יצירת מופת מדינית", שסיכלה את מזימות האויב. בראיון טלוויזיוני, שהעניק לתוכנית "אתמול, היום, מחר", ששודרה בטלוויזיה הממלכתית, אמר רזאא'י, כי אלמלא הסכים ח'מיני להפסקת אש, לא ברור מה היה עולה בגורל המלחמה.

הוא טען, כי איראן סירבה לקבל הצעות קודמות להפסקת אש, כיוון שהיתה מעוניינת להשיג ויתורים נוספים, אך כאשר תנאי המלחמה השתנו היא ראתה בהחלטה 598 תוכנית סבירה שראוי לקבלה. הסיבה המרכזית לקבלת הפסקת האש הייתה, לדבריו, הבעיות הכלכליות שניצבו בפני איראן וסבלם הרב של האזרחים. גם הדיווחים מהחזית והשימוש בנשק כימי מצד עיראק כנגד אזרחי איראן האיצו בח'מיני להסכים להפסקת האש. רזאא'י ציין, כי לפני שח'מיני הסכים להפסקת האש, הוא עצמו הסתייג מקבלת החלטה על סיום המלחמה וכאשר התקבלה ההחלטה הוא היה מוטרד, אך כאשר הוא נפגש עם ח'מיני ימים ספורים לאחר קבלת ההחלטה, שמע את הסבריו וראה שהוא רגוע, נרגע אף הוא (תאבנאכ, 20 יולי).

ע'לאם-רזא פלאחתי (Gholam-Reza Falahati), ששימש כמפקד במשמרות המהפכה בתקופת המלחמה, אמר בריאיון לסוכנות הידיעות פארס, כי קבלת החלטה 598 סיכלה את מזימת אויביה של איראן להציגה כמדינה מחרחרת מלחמה. אויבי איראן ניסו, לדבריו, לחסל את המהפכה באמצעות הצגת הרפובליקה האסלאמית כמדינה מחרחרת מלחמה הפוגעת ביציבות באזור. מדינות המערב, ובראשן ארצות-הברית, התערבו בזירה המלחמתית וניסו להסיט את דעת הקהל באמצעות שקרים שונים על מנת לחסל את איראן. הוא ציין, כי בעוד שהיו באיראן כאלה שראו בהפסקת האש ניצחון גדול המבטיח את המשטר ואת המהפכה ומכשיל את מזימות האויבים, היו שטענו, שצריך להמשיך במלחמה עד להשמדתו המוחלטת של האויב. גם אלה קיבלו, עם זאת, בהכנעה את החלטת ח'ומייני (פארס, 17 יולי 2012).

איתאללה חסן ממדוחי (Ayatollah Hassan Mamdouhi), חבר מועצת המומחים ואגודת המרצים של המכללה הדתית בעיר קום, הצדיק, אף הוא, את קבלת החלטה 598 וטען, כי היא הצילה את איראן. בריאיון לסוכנות הידיעות מהר (Mehr) אמר איש הדת הבכיר, כי היו שסברו בטעות, שאי-קבלת ההחלטה משרתת את האינטרסים של איראן ולא הבינו, כי משטר ומנהיג חייבים לקבל החלטות בהתאם לנסיבות המשתנות. אדם, שהחלטותיו משפיעות על גורל האסלאם, חייב לקבל בכל רגע החלטה בהתאם לאינטרסים. הוא השווה את החלטת ח'מיני "לשתות את כוס התרעלה" לאדם התורם את דמו כדי להציל את חיי בנו (מהר, 17 יולי 2012).

מחסן רפיק-דוסת (Mohsen Rafiqdoost), ממייסדי משמרות המהפכה והשר המופקד על משמרות המהפכה בתקופת המלחמה, אמר בריאיון עיתונאי לרגל יום השנה לקבלת החלטה 598, כי לאחר הניצחון האיראני על עיראק בקרב לשחרור ח'רמשהר (Khoramshahr) במאי 1982, רווחו באיראן שתי גישות שונות בנוגע לצורך בהמשך המלחמה. תומכי הגישה הראשונה סברו, שצריך להסכים להפסקת אש, בעוד שמצדדי הגישה השנייה טענו, שהמלחמה טרם הסתיימה וכי יש להמשיך בה עד לכיבוש בגדאד. ראש הממשלה דאז, מיר-חסין מוסוי (Mir-Hossein Mousavi) ניהל, לדבריו, התכתבות עם משמרות המהפכה בנוגע לצרכים, שיש לספק על מנת לעמוד ביעד של כיבוש בגדאד, ולאחר מכן הציג בפני ח'ומייני את המסקנה, כי לא ניתן לממש את רשימת הדרישות, שהועלו על-ידי משמרות המהפכה, ועדיף, לפיכך, להסכים להפסקת אש (פרארו, 17 יולי 2012).

מחמד כות'רי (Mohammad Kowsari), ממפקדי משמרות המהפכה בתקופת המלחמה, התייחס, אף הוא, בראיון שהעניק לאתר השמרני www.598.irלמחלוקת בהנהגה האיראנית סביב השאלה, האם יש להסכים להפסקת האש עם עיראק. הוא ציין, כי הסכמת ח'ייני לקבל את הפסקת האש נבעה משילוב של שיקולים מדיניים, צבאיים וכלכליים ומהכרתו בכך, שהאינטרס האיראני מחייב הפסקת אש. הוא ציין, כי עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, שהיה אחראי על הלחימה, ובכירים נוספים הגיעו למסקנה, שלא ניתן להמשיך במלחמה משיקולים כלכליים ואחרים. מחמד ח'אתמי (Mohammad Khatami), שהיה אחראי על ההסברה במלחמה, טען, שהאזרחים התעייפו מהמלחמה. רוב הבכירים הפוליטיים, הצבאיים והכלכליים המליצו לח'מיני להסכים להפסקת האש והוא קיבל את דעתם, למרות שהאויב לא העריך, שזו תהיה החלטתו.

כות'רי ציין, כי תחושת המפקדים בשטח הייתה שונה מזו של הבכירים, שהמליצו למנהיג להסכים להפסקת אש. הוא הדגיש, עם זאת, כי התוצאה של קבלת ההחלטה הייתה חיובית וכי איראן הצליחה בזכותה להשיב לעצמה את כל השטחים שנכבשו על-ידי האויב. הוא הוסיף, כי ח'מיני – בשונה מיתר בכירי הממשלה – היה מודע היטב ליכולותיהם של אזרחי ארצו להחזיק מעמד אם המלחמה תימשך. הוא האמין באל ובטח ביכולות עמו אך לא רצה לקבל החלטה, שתהיה מנותקת מהמציאות, ולכן קיבל את ההמלצה להסכים להפסקת האש (www.598.ir, 17 יולי 2012).

השיח התקשורתי בנוגע להסכמת מנהיג המהפכה האסלאמית לסגת מעמדתו, ששללה לאורך שנות המלחמה כל פתרון שאינו כולל את הפלת שלטון הבעת' וגינויו על-ידי הגופים הבינלאומיים, עשוי להעיד על השיח המתנהל כיום בהנהגה האיראנית בנוגע לצורך לבחון מחדש את מדיניות הגרעין לנוכח הגברת הלחץ מצד המערב. יצוין, כי בשבוע שעבר הודה יועצו של נציג המנהיג במשמרות המהפכה וראש המחלקה הפוליטית לשעבר במשמרות המהפכה, ידאללה ג'ואני (Yadollah Javani), כי בהנהגה האיראנית קיימות שתי גישות סותרות בנוגע לאופן, שבו איראן צריכה להתמודד עם הלחצים הגוברים מצד המערב וכי המנהיג העליון מצדד בגישה הניצית. בנאום, שנשא במהלך כנס של אנשי משמרות המהפכה והבסיג' במחוז יזד, שהתקיים ב-17 ביולי, ציין ג'ואני, כי גישה אחת תומכת במאבק נחרץ כנגד אויבי האסלאם והמהפכה, ובראשם ארצות-הברית. מצדדי גישה זו מתנגדים לכל ויתור בפני האויבים ותומכים בחיזוק ערכי המהפכה ובהתלכדות סביב ההנהגה. ג'ואני ציין, כי אם האחראים במדינה והעם יאמצו גישה זו, אין ספק שאיראן תוכל לנצח במאבק נגד אויביה ומתקפותיהם. גישה אחרת מצדדת בויתורים לנוכח הלחצים מצד המעצמות ובכינון קשרים עם ארצות-הברית. בגישה זו מצדדים, לדבריו, חלק מהבכירים ומהאישים הבולטים במדינה והיא זוכה לביקורת מצד המנהיג העליון. גישה זו מבוססת על שינוי ערכים בהתאם לאינטרס של המדינה והיא תוביל רק להגברת הלחצים מצד אויביה של איראן (אתר האינטרנט של בסיג' מחוז יזד, http://yazd.basij.ir, 17 יולי 2012).

בראיון עם סוכנות הידיעות פארס הדגיש ג'ואני, כי אין להשוות את מצבה של איראן כיום למצבה בתקופת מלחמת איראן-עיראק. הוא אמר, כי אלה הטוענים שהתנאים כיום קשים מאלה ששררו באיראן בתקופת המלחמה מבטאים גישה שאינה מקצועית ואינה מציאותית. כל השוואה בין מצבה של איראן כיום למצבה בתקופת המלחמה מבחינה פנימית, אזורית ובינלאומית מעידה על כך, שמצבה כיום טוב פי כמה מבעבר. בתקופת המלחמה איראן סבלה מתשתית לקויה בעוד שהיום היא בעלת תשתיות ויכולות משופרות בהרבה. בתקופת המלחמה היא הייתה תלויה במדינות זרות בתחומים רבים בעוד שתלות זו כבר אינה קיימת עוד ומבחינה מדעית וטכנולוגית היא ממוקמת בין 8 ל-10 המדינות המתקדמות בעולם. גם מבחינת יתרות מטבע החוץ, מצב בתי הזיקוק, התעשיות ויכולותיה הצבאיות וההגנתיות אין כל מקום להשוואה בין מצבה כיום למצבה בתקופת המלחמה. איראן כיום היא מדינה מפותחת, שיכולה להגן על עצמה לנוכח הלחצים. גם התנאים האזוריים והבינלאומיים השתנו לטובתה. בתקופת המלחמה הייתה איראן מוקפת באויבים בעוד שכיום המצב השתנה לנוכח "ההתעוררות האסלאמית" והיא מקיימת קשרים ידידותיים עם עיראק. בזירה הבינלאומית איראן ניצבת בפני אויבים חלשים, מדינות המערב וארצות-הברית ניצבות בפני משבר כלכלי והאמריקאים הובסו בעיראק ובאפגניסטאן. הסנקציות מצד המערב אומנם רציניות, אמר ג'ואני, אך בזכות הנסיבות ויכולותיו של העם האיראני יכולה איראן לצלוח בהצלחה את השלב הנוכחי (פארס, 18 יולי 2012).

העמדה החיובית, שהתבטאה בימים האחרונים סביב הדיון התקשורתי בנוגע להסכמת ח'מיני להסכים להפסקת האש עם עיראק, אינה מעידה בהכרח על כוונה מצד המשטר האיראני להכשיר את הקרקע לפשרה מול המערב בסוגיית הגרעין. השיח התקשורתי הנרחב בעניין זה עשוי לרמוז, עם זאת, כי גם באיראן מתגבשת ההכרה, כי ההנהגה האיראנית ניצבת בפני רגע הכרעה נוסף הדומה לזה שניצב בפני מנהיג המהפכה בשנת 1988, ושגם ח'אמנהאי עלול להידרש בקרוב להחליט, האם הוא מוכן "לשתות את כוס התרעלה".

בעקבות הפיצוץ בדמשק: תגובות איראניות להסלמה בסוריה

אמצעי התקשורת השמרנים ביטאו השבוע בפרשנויותיהם המשך תמיכה במשטר הסורי לצד ביטחון ביכולתו לצלוח בהצלחה את המשבר הנוכחי. היומון ג'מהורי-י אסלאמי (Jomhuri-ye Eslami) טען, כי המאמצים הפוליטיים, הצבאיים וההסברתיים בהם נקטו ארצות-הברית ובעלות בריתה נגד סוריה נכשלו. סין ורוסיה הטילו וטו על הצעות מדינות המערב במועצת הביטחון, הפעילות הצבאית שננקטה על-ידי האופוזיציה הסורית בתמיכת המערב דוכאה והשקרים, שפורסמו על-ידי התקשורת המערבית בנוגע למצב בסוריה, נחשפו. במקביל שב חסן נצראללה והתייצב בבירור לצד משטרו של אסד.

בעקבות הפיצוץ, שהתרחש בשבוע שעבר בדמשק, טען היומון, כי אם עד כה היו כאלה, שלא הצליחו להבין את ההבדל בין ההתקוממויות העממיות במדינות ערב לבין ההתרחשויות בסוריה, הרי שהאירועים האחרונים בדמשק הבהירו זאת היטב. בעוד שבמדינות ערב יצאו אזרחים בלתי-חמושים לרחובות, קראו סיסמאות נגד ממשלותיהם, שנתמכו על-ידי ארצות-הברית, מדינות אירופה וישראל, והביאו להפלתם, הרי שבסוריה פועלים גורמים טרוריסטיים הנתמכים על-ידי המערב, ישראל, ערב הסעודית וקטר. על אף נחישותן של ארצות-הברית ובעלות בריתה להתערב צבאית בסוריה באופן בלתי-ישיר על מנת להפיל את משטרו של אסד גם ללא הסכמת מועצת הביטחון של האו"ם, הרי שהתבססות צבא סוריה וחשיפת התוכנית האמריקאית-ציונית ימנעו את מימוש המזימה המערבית. ברור לחלוטין, שמזימה זו נועדה לחזק את "המשטר הציוני" באזור ולפגוע בפלסטינים. על המדינות האסלאמיות העצמאיות להגן על סוריה ולהתנגד למזימה המשותפת לארצות-הברית ולישראל. גם איראן צריכה מסיבה זו להמשיך בתמיכתה בסוריה, סיכם ג'מהורי-י אסלאמי (ג'מהורי-י אסלאמי, 21 יולי 2012).

היומון כיהאן (Keyhan) האשים את ישראל בתכנון הפיגוע בדמשק והעריך, כי ההסלמה בסוריה עלולה להוביל לעימות צבאי כולל בין ישראל לבין סוריה, איראן וחזבאללה. במאמר מערכת, שפרסם השבוע היומון, נכתב, כי הנקמה בסוריה ובראשי מנגנוני הביטחון שלה תוכננה על-ידי ישראל במשך שנים וכי ראש הממשלה נתניהו אף הצהיר בבירור לפני כשלושה חודשים, שהגיעה העת לנקום בסוריה. הפיצוץ בלב דמשק חייב, לטענת כיהאן, היערכות מוקדמת ומודיעין מדויק שאינו קיים בידי האופוזיציה הסורית, שמרכזה נמצא מחוץ למדינה. גם ארגון אלקאעדה נעדר יכולת מודיעינית וביטחונית מספקת וקיימת, לפיכך, סבירות גבוהה, שמדובר בפעולה שבוצעה על-ידי ישראל, שהיא בעלת ניסיון רב בפעילויות כגון אלה גם בדמשק. ההיערכות החריגה, שביצעה ישראל ברמת הגולן טרם הפיצוץ בדמשק, והאשמת איראן בפיגוע נגד אזרחים ישראלים בבולגריה מעידים על כך, שהפיצוץ בדמשק הוא ראשיתה של מלחמה ביטחונית-מודיעינית מצד ישראל כנגד סוריה.

האווירה הביטחונית בסוריה הופכת, לדברי היומון, בהדרגה לאווירה צבאית, שמשמעותה היא התגברות הסיכוי לעימות צבאי בין ישראל לסוריה, איראן וחזבאללה, שעלול להתפתח למלחמה כוללת ובלתי-מוגבלת. מציאות זו מסכנת את ישראל, כיוון שאין ביכולתה להתמודד בעימות צבאי כזה. האווירה הצבאית המחריפה בדמשק תאפשר לסוריה להילחם באופוזיציה המזוינת באופן חופשי ופשוט יותר, נכתב במאמר, והיא תהפוך כל פעולה נגד סוריה מצד ישראל ותורכיה ליקרה יותר ולבעלת משמעויות רבות יותר עבורן. אווירה כזו תאפשר לסוריה, שנמצאת כיום בעמדה הגנתית, לשפר את מצבה ולפגוע טוב יותר במדינות התוקפניות (כיהאן, 21 יולי 2012).

האתר השמרני משרק (Mashregh) העריך, אף הוא, כי המשטר הסורי יתגבר בהצלחה על המשבר הנוכחי. במאמר פרשנות פרי עטו של הפרשן מהדי מחמדי (Mehdi Mohammadi) נכתב, כי ההערכות המתפרסמות במערב, ולפיהן אסד ייפול או ייאלץ להתפטר, אינן משקפות את המציאות כי אם את המערכה הפסיכולוגית, שמנהל המערב נגד סוריה.

האופוזיציה בסוריה אינה עממית והאזרחים הם צופים או קורבנות, נכתב במאמר. אלה התומכים במשטר חוששים לצאת לרחובות, כיוון שהם חשים, שיכולתה של הממשלה להבטיח את פרנסתם ואת ביטחונם פחתה. אין משמעות הדבר, כי קיימת תמיכה עממית באופוזיציה ולראיה, שהאופוזיציה לא הצליחה לארגן ולו הפגנה אחת בתמיכה בה. חלק ניכר מהאופוזיציה משתייך לאחים המוסלמים, שרבים מהם מעוניינים לגייס תמיכה ציבורית וכסף סעודי ומקיימים קשרים חשאיים עם המערב ועם כוחות חילוניים בעולם הערבי. גם אם משטרו של אסד ייפול, לא יאפשרו האמריקאים לממשלה ליפול בידי אותה קבוצה מקרב האחים המוסלמים המעוניינת להמשיך ואף להעמיק את העימות עם ישראל.

על האחים המוסלמים לדעת, שהדרך היחידה להגיע לשלטון היא באמצעות בחירות. האופוזיציה הסורית חייבת למערב הן מבחינה פוליטית והן מבחינת התמיכה החומרית, שסיפקו לה מדינות המערב. היא נתמכת על-ידי גורמים חיצוניים וקשורה יותר ויותר למטרותיהן הביטחוניות של ישראל וארצות-הברית. אין לה בסיס תמיכה בתוך סוריה והיא אף מבצעת פשעים נגד האזרחים על מנת להפחידם. המשטר הסורי, לעומת זאת, הצליח לשמור על לכידותו מבחינה פוליטית וצבאית ולא איבד את שליטתו במדינה. הפיגוע בדמשק מעיד על כך, שהאופוזיציה הבינה את חומרת המצב מבחינתה ולכן אפשרה לישראל לחדור לזירה ולנצל את יכולותיה על מנת לבצע את הפיגוע.

מחבר המאמר העריך, כי המשטר הסורי לא צפוי ליפול. הוא עשוי להיחלש או לעמוד בפני לחצים בינלאומיים כבדים יותר, אך יצליח לשרוד ולאחר שייחלץ ממצבו הנוכחי, הוא יבקש לנקום באלה האחראים לחוסר היציבות בסוריה ויהפוך לאנטי-אמריקאי ואנטי-ישראלי במידה רבה יותר. הדבר יעמיק את ציר ההתנגדות סביב איראן וישפיע באופן חיובי על מעמדה. ההתפתחויות בסוריה ישפיעו על איראן באופן חיובי גם מבחינת המערכת הבינלאומית. בעקבות הניסיון הלובי אין זה סביר, שרוסיה וסין ישתפו פעולה עם המערב בנוגע לסוריה, והדבר יפגע בשיתוף הפעולה שלהן עם ארצות-הברית גם ביחס לתוכנית הגרעין האיראנית. גיבוש חזית אנטי-מערבית הנתמכת על-ידי רוסיה וסין הוא הישג אסטרטגי עבור איראן.

אם וכאשר תצא סוריה מהמשבר הנוכחי, תשתנה גם התנהלותן הדיפלומטית של מדינות המערב כלפי תוכנית הגרעין האיראנית. התערערות ביטחונה של ישראל בעקבות יציאת סוריה מהמשבר תאלץ את המערב להעניק לאיראן ויתורים בסיסיים בסוגיית הגרעין. שינוי המאזן האסטרטגי בעקבות האירועים בסוריה צפוי להועיל, איפוא, לאיראן ולפגוע בביטחונה של ישראל (משרק, 21 יולי 2012).

לעומת ההערכות האופטימיות, שהתפרסמו בתקשורת השמרנית בנוגע לסיכויי שרידותו של המשטר הסורי, העריך שגריר איראן לשעבר בלבנון, מחמד איראני (Mohammad Irani), כי הפיצוץ בדמשק מבטא את המשבר החמור ביותר בפניו ניצב המשטר הסורי מאז ראשית ההתקוממות במרץ 2011. במאמר, שהתפרסם באתר דיפלומטיה איראנית, נכתב, כי כוחות הביטחון הסורים ניצבים עתה בפני קושי לפקח גם על מרכזי עיר הבירה וכי הפיגוע מצביע על עומק חדירת האופוזיציה ללב המפקדות הצבאיות העליונות ומהווה הישג גדול עבור האופוזיציה.

איראני העריך, כי סכנה חמורה מאיימת כעת על יציבות המשטר. האתגר בפניו ניצב המשטר מזכיר את המשבר, שהתחולל בסוריה בעת התקוממות האחים המוסלמים בשנת 1982, אלא שאז האופוזיציה כללה רק את תנועת "האחים המוסלמים" ונתמכה רק על-ידי המשטר העיראקי ואילו כיום פועלים זרמים שונים נגד משטרו של בשאר והם זוכים לתמיכה מצד המערב, ערב הסעודית, קטר ותורכיה. התרחבות העימות מצביעה על כך, שהאופוזיציה נהנית כעת מרמת אימונים וציוד גבוהה יותר בהשוואה לתחילת ההתקוממות, ועל כך שהסיכוי לפתרון המשבר באמצעות שיחות בין שני הצדדים קטן (דיפלומטיה איראנית, 21 יולי 2012).

בתוך כך מתח האתר עצר-י איראן (Asr-e Iran) ביקורת על אופן סיקור האירועים בסוריה על-ידי התקשורת הממלכתית באיראן. במאמר פרשנות, שפרסם האתר למחרת הפיצוץ בדמשק, נטען, כי התקשורת האיראנית הציגה את המצב בסוריה כבטוח וכיציב במידה רבה אף יותר מהאופן שבו דיווחה התקשורת הסורית על המתרחש בדמשק. כך, למשל, דיווחה תחנת השידור האיראנית הממלכתית בשפה הערבית, כי המצב בדמשק רגוע לחלוטין. התקשורת האיראנית ניסתה לשכנע את הציבור באיראן, כי דמשק שרויה בביטחון מוחלט וכי אין כל אירוע חריג במדינה. השאיפה לחזרת הרגיעה בסוריה היא טבעית, נכתב בעצר-י איראן, אך אסור להביא כותרות שקריות, שאינן משנות את המצב ורק יוצרות תמונה מסולפת של המציאות בקרב האזרחים.

האמת היא, שלאחר הפיצוץ בדמשק התרחשו עימותים חריפים בין האופוזיציה לצבא סוריה והטלוויזיה הממלכתית הסורית עצמה דיווחה על כך ושידרה תמונות מהעימותים האלימים. תמוה הדבר, שבעוד שהטלוויזיה הסורית דיווחה על העימותים הללו, חלק מאמצעי התקשורת האיראנים התעקשו להסתיר את המציאות מהציבור. מדובר בהתנהלות שאינה מקצועית ופוגעת באמינותם של כלי התקשורת במדינה. האתר הזהיר, כי הציבור האיראני עלול לאבד אמון באמצעי התקשורת הממלכתיים ולפנות לאמצעי תקשורת זרים. חלק מאמצעי התקשורת באיראן עדיין סבורים, שלציבור אין ברירה אלא להתבסס על דיווחי התקשורת האיראנית, ושאם הם ימסרו דיווחים שקריים בנוגע למצב בדמשק, יהיה לסיפור סוף טוב, סיכם עצר-י איראן (עצר-י איראן, 19 יולי 2012).

במקביל הזהירו כמה אתרי חדשות מפני פגיעה אפשרית בחייהם של אזרחים איראנים השוהים בסוריה וקראו לממשלה לנקוט בצעדים הדרושים כדי להגן עליהם. האתר עצר-י איראן הזהיר, כי התרחבות העימות בין האופוזיציה למשטר הסורי מסכנת את האזרחים האיראנים בדמשק. חלקים נרחבים מהאופוזיציה הסורית משתייכים לקבוצות סלפיות קיצוניות הפועלות בתמיכה סעודית ואלה לא יהססו לבצע פשעים בהצדקה דתית נגד אזרחי איראן, כשם שהם ביצעו במקומות הקדושים לשיעים בעיראק. האופוזיציה הסורית נוקטת בגישה שלילית כלפי האיראנים הן בשל היותם איראנים והן בשל היותם שיעים.

על ממשלת איראן מוטלת משימה דחופה לאפשר טיסות מיוחדות בקו טהראן-דמשק, שיוכלו לפנות את האיראנים המעוניינים בכך, והיא אינה יכולה להשאיר את אזרחיה לבדם. האתר הלין על כך, שעד כה לא ננקטו צעדים מספקים להגן על אזרחי איראן, והאיראנים המתגוררים בסוריה נתונים בדאגה עמוקה. אם אזרחים איראנים ייפלו חלילה קורבן לפעולת טרור, לא יוכלו שלטונות איראן להסתפק בשליחת איגרת תנחומים או בגינוי הפיגוע, גרס "עצר-י איראן" והדגיש, כי המאמץ להגן על חייהם של אזרחי איראן ברחבי העולם נמצא באחריותה המוחלטת של הממשלה (עצר-י איראן, 20 יולי 2012). שר החוץ, עלי-אכבר צאלחי (Ali-Akbar Salehi), הכחיש השבוע דיווחים לפיהם בכוונת איראן לפנות את אזרחיה מסוריה. הוא אמר, כי המצב בסוריה רגוע וכי לאזרחים האיראנים המתגוררים במדינה אין כל בעיה (אירנ"א, 22 יולי 2012).

בשולי העיסוק התקשורתי בהתפתחויות בסוריה פרסם השבוע האתר www.598.ir, המזוהה עם האגף הרדיקלי במחנה השמרני, מאמר שכותרתו: "בחינת ההתפתחויות האחרונות בסוריה מנקודת מבט של אירוע הופעת [המהדי] ואחרית הימים".  ההתפתחויות בסוריה עשויות, על-פי מאמר זה, לבשר את שובו הקרוב של האמאם השנים-עשר, המהדי. מחבר המאמר, חג'ת אל-אסלאם חסן נורוזי (Hojjat-ul-Islam Hassan Nowruzi), טוען בהתבסס על ספרות הלכתית אסכטולוגית שיעית, כי אחד הסימנים המעידים להופעתו המחודשת של המהדי הוא מלחמת אזרחים כוללת וארוכה בסוריה, שתשפיע על העולם כולו ותסתיים בשיבת המהדי. מדינות המערב והרוסים מנסים להשתלט על סוריה כדי לבסס את שליטתם באזור ולהבטיח את האינטרסים שלהם, אך מי שצפוי להשתלט עליה על-פי המסורות המוסלמיות הוא ערבי מצאצאי אבו-ספיאן (Abu-Sufyan) המכונה סופיאני. על-פי האסכטולוגיה (תורת אחרית הימים) השיעית אמור סופיאני להופיע בלב דמשק לפני שובו של המהדי. מדובר בדמות רודנית ומושחתת, שתילחם עם המהדי בטרם ייבלע צבאו על-ידי האדמה. סופיאני יהיה, על-פי כותב המאמר, שליט סוטה ואנטי-שיעי המתנגד לתפישת המשיחיות. הוא ירחיק את יתר הגורמים הפועלים בסוריה וישתלט על דמשק ועל האזורים שמסביבה (ובכללם ירדן ולבנון). בעקבות מאבקי כוחות אלה תיהרס סוריה.

חלק מהמסורות מציינות, כי טרם הופעת המהדי יופיעו שני סופיאנים. בשלב ראשון תתנהל מלחמת אזרחים מקדימה בהשתתפות גורמים שונים והמאבק ביניהם יימשך זמן רב. בשלב השני יופיע סופיאן הראשון, שינסה לשנות את פניו הפוליטיים ואת מעמדו של איזור אלשאם (סוריה). גם תקופה זו תימשך זמן רב. בשלב השלישי יופיע סופיאן השני, שישתלט במהירות על האזור ויפעל לחיסול הזרם השיעי. בשלב הרביעי יופיע המהדי, שינהל מאבק עם סופיאני, המערב ומדינות ערב.

מאחר שסופיאני מעוניין תחילה לייצב את כוחו ולחסל את הגורמים השונים הפועלים בסוריה, הרי שאין בכוונתו לנהל בשלב ראשון עימות כולל נגד השיעים והוא אף יפעל להחלשת חלק מאויבי השיעה. לאחר שסופיאני יוכיח את עוצמתו, מדינות המערב (אירופה, אמריקה, הציונים ו"האסלאם האמריקאי" של תורכיה) ורבות מהממשלות הערביות באזור ישתפו עימו פעולה לנוכח היעדים המשותפים שלהם וחששם מפני ההתעוררות האסלאמית. היעד האסטרטגי הראשי של סופיאני הוא כיבוש עיראק וניהול מלחמה עם איראן כדי למנוע השתלטות איראנית על האזור והתקדמות איראנית לעבר ירושלים. בסופו של דבר יובס סופיאני על-ידי איראן ובכך תוכשר הקרקע להופעתו של המהדי (www.598.ir, 23 יולי).

האם בכוונת משמרות המהפכה לחדור גם לתחום ההשכלה הדתית?

האתר שיעה אונליין דיווח בסוף השבוע שעבר, כי בכוונת משמרות המהפכה לפתוח בקרוב מכללה דתית בעיר קום. האתר מתח ביקורת על כוונה זו וציין, כי לאורך כל ההיסטוריה השיעית הקפידו אנשי הדת השיעים הבכירים לשמור על עצמאותן של המכללות הדתיות ולא איפשרו לממשלות – אפילו לממשלות אסלאמיות – להתערב בענייניהן הפנימיים. האתר ציין, כי בעבר תכננה הממשלה להקים מכללות דתיות מטעמה, אך לנוכח התנגדותם של אנשי דת בכירים, ובהם איתאללה נאצר מכארם-שיראזי (Ayatollah Nasser Makarem Shirazi), היא נאלצה לחזור בה מכוונה זו. מכארם-שיראזי טען בעניין זה, כי אפילו המנהיג העליון מתערב בענייני המכללות הדתיות מתוקף סמכותו ההלכתית כ"מקור חיקוי" (מרג'ע-י תקליד) ולא מתוקף סמכותו הפוליטית כמנהיג (שיעה אונליין, 19 יולי 2012).

אין זו הפעם הראשונה בה מדווח על כוונת משמרות המהפכה לחדור לתחום החינוך הדתי. בפברואר 2012 דיווח אתר איראני, כי נציג המנהיג העליון במשמרות המהפכה, חג'ת אל-אסלאם עלי סעידי (Hojjat-ol-Islam Ali Sa'idi), ציין, כי בכוונת משמרות המהפכה להקים בעתיד הקרוב מכללה דתית, והדגיש את הצורך לספק לתלמידי הדת ידע עדכני ברוח מכללת חקאני (Haghani) בעיר קום (www.rovatehadis.com, 16 פברואר). מכללה זו מזוהה עם משנתו הפוליטית הרדיקלית של איש הדת איתאללה מחמד-תקי מצבאח-יזדי (Ayatollah Mohammad-Taqi Mesbah-Yazdi), המשמש כאחד מהמרצים הבכירים, ורבים מבוגריה השתלבו בתפקידים בכירים במשמרות המהפכה, במנגנוני הביטחון והמודיעין ובמערכת המשפט.

ימים ספורים לאחר דברי סעידי פרסמו משמרות המהפכה הודעה רשמית בה הכחישו כל כוונה מצד הארגון להקים מכללה דתית. דובר מטעם משמרות המהפכה טען, כי דברי סעידי סולפו על-ידי התקשורת על מנת לפגוע במשמרות המהפכה. הוא הבהיר, כי סעידי התכוון לבטא בדבריו את שאיפתו האישית לקדם שימוש בסטנדרטים, בשיטות ניהול ובתוכניות לימוד הנהוגות במכללות הדתיות, ובהן מכללת חקאני, גם במוסדות החינוך המכשירים את אנשי משמרות המהפכה, ולא התכוון לכך, שמשמרות המהפכה יקימו מכללות דתיות מטעמם. הדובר ציין, כי למשמרות המהפכה יש ניסיון רב מאז המהפכה בהקמת מרכזי חינוך והכשרה, שנועדו לשפר את מודעותם המחשבתית, התרבותית והפוליטית של חברי הארגון. הוא הדגיש את הקשר העמוק בין משמרות המהפכה לאנשי הדת הבכירים ואמר, כי לנוכח קשר זה עושים משמרות המהפכה שימוש באסטרטגיות לימוד ובתכנים בהם נעשה שימוש במכללות הדתיות (איסנ"א, 26 פברואר 2012).

אם אכן תמומש כוונת משמרות המהפכה להקים מכללה דתית מטעמם בעיר קום, יהיה בכך ביטוי נוסף להרחבת השפעתו של הארגון ולהעמקת חדירתו לתחומי הפוליטיקה, החברה והכלכלה. כוונת משמרות המהפכה להעמיק את השפעתם במכללות הדתיות עשויה לבטא גם את מאמצי המשטר בשנים האחרונות להגביר את אחיזתו במכללות אלה. לקראת ביקור, שקיים המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, בעיר קום באוקטובר 2010, דיווח האתר ג'רס (Jaras) המזוהה עם האופוזיציה הרפורמיסטית על מחלוקת קשה בין אנשי דת בכירים לשלטונות לנוכח כוונת המשטר להכפיף את המכללות הדתיות למועצה בראשות מנהל המכללות הדתיות של קום, איתאללה מרתזא מקתדאא'י (Ayatollah Morteza Moqteda’i), שמונה לתפקידו על-ידי ח'אמנהאי. במועצה זו מעורבים, לטענת "ג'רס", גם גורמים בכוחות הביטחון ובמשמרות המהפכה. האתר דיווח, כי כמה אנשי דת בכירים, ובהם: איתאללה לטפאללה צאפי-גלפאיגאני (Ayatollah Lotfollah Safi-Golpayegani), איתאללה חסין-וחיד ח'ראסאני (Ayatollah Hossein Vahid Khorasani)ואיתאללה עבד אל-כרים מוסוי-ארדבילי (Ayatollah Abdolkarim Mousavi Ardebili) הביעו את התנגדותם הנחרצת להכפפת המכללות הדתיות למועצה הקשורה לשלטונות וקראו לשמר את עצמאותן (ג'רס, 7 אוקטובר 2010).

"לא לרעלה בכפייה": מערכה וירטואלית למען זכות הבחירה לנשים בעניין הרעלה

למעלה מ-14,000 גולשים הצטרפו בימים האחרונים למערכה חדשה המתנהלת ברשת הפייסבוק בקריאה לאפשר לנשים באיראן את הזכות להחליט בעצמן, האם ברצונן ללבוש רעלה. אלפי גולשים וגולשות מאיראן ומחוצה לה הציבו פוסטים ותמונות בדף הפייסבוק "לא לרעלה בכפייה" בתמיכה במערכה המנוהלת תחת הסיסמא: "רעלה על-פי בחירה היא זכותה של האישה האיראנית" (חג'אב-י אח'תיארי, חק-י זנ-י איראני, Hejab-e Ekhteyari, Haqq-e Zan-e Irani). למערכה הצטרפו בשבוע האחרון אינטלקטואלים, פעילים פוליטיים בעלי השקפות שונות, עיתונאים ואומנים לצד אלפי אזרחים פשוטים מאיראן ומחוצה לה.

פעיל זכויות האדם, בהזאד מהראני (Behzad Mehrani), אחד ממארגני המערכה, אמר בריאיון לאתר הרפורמיסטי רוז (Rooz), כי יוזמי המערכה הם סטודנטים ליברלים ממספר אוניברסיטאות באיראן המשתפים פעולה עם פעילים פוליטיים ועצמאיים לקידום המאבק והמודעות בעניין בחירה חופשית של סגנון החיים, ובכלל זה של קוד הלבוש. למעלה ממחצית הסטודנטים שארגנו את המערכה מתגוררים, לדבריו, בתוך איראן. מהראני ציין, כי עד כה שלחו כ-1,200 איש – מחציתם מתוך איראן – את תמונותיהם למארגני המערכה על מנת לפרסמן בדף הפייסבוק. הוא הביע תקווה, כי המערכה הוירטואלית תהיה ראשיתה של תנועה שתפעל גם בעולם הממשי (רוז אונליין, 23 יולי 2012).

במקביל לפעילות ברשת הפייסבוק התגייסו גם כמה אתרי אינטרנט המזוהים עם האופוזיציה הרפורמיסטית לקידום המאבק למען זכותן של נשים להחליט בעצמן בנוגע לרעלה. האתר ג'רס (Jaras) דיווח על הגברת מאמצי המשטר לאכוף את קוד הלבוש האסלאמי ועל פעילות, שמקדמים בימים אלה חברי "המועצה העליונה של המהפכה התרבותית" בהתאם להנחיית המנהיג העליון, ואשר נועדה לגבש מודל אסלאמי-איראני חלופי לסגנון החיים והלבוש, שהמערב מנסה להפיץ באיראן.

בריאיון לאתר ג'רס אמרה מרים אכברי (Maryam Akbari), פעילת זכויות נשים וילדים, כי הרעלה נחשבת ל"קו אדום" מבחינת המשטר, אך מִבְצַעי האכיפה של כוחות ביטחון הפנים ברחובות מצביעים על כישלון השלטונות לאכוף את קוד הלבוש האסלאמי על הציבור הרחב (רוז, 22 יולי 2012).

האתר הרפורמיסטי כלמה (Kalemeh) הביא ריאיון, שהעניקה לאחרונה נעימה אשראקי (Na'ima Ashraqi), נכדתו של מנהיג המהפכה האסלאמית, איתאללה ח'ומייני, לאתר ג'מאראן (Jamaran). בריאיון מתחה אשראקי ביקורת על כפיית הרעלה באיראן וציינה, כי מנהיג המהפכה התנגד לכפייה בכל עניין דתי, ובכלל זה בסוגיית הרעלה. היא הביעה את דעתה, כי כפיית הרעלה על-ידי השלטונות אינה רצויה ואף אינה מחויבת מבחינה הלכתית. לבוש הרעלה בכפייה אינו תורם, לדבריה, לשיפור הביטחון החברתי והמוסר ואף מוביל לתוצאות חברתיות הפוכות. אדם לא-דתי המחויב להתלבש ולהתנהל בצורה מסוימת ברחובות ינהג באופן בלתי-מוסרי בביתו. היא סיפרה מניסיונה האישי, כי תופעות חברתיות שליליות, כגון: הטרדת בחורות צעירות היוצאות מבתיהן, חמורות יותר בטהראן מאשר בלונדון או בטורונטו (כלמה, 23 יולי 2012).  

מקור התמונות:  http://saghar124.wordpress.com, www.irgarmy.com, www.youtube.com/watch?v=hNGVaG7ZyKo.

מאמרים נוספים בתחום