מבט לאיראן

המשבר הכלכלי, מימדי הפשיעה ובעיית הנתונים הרשמיים באיראן

• מפקד כוחות ביטחון הפנים, אסמאעיל אחמדי-מקדם, הצהיר השבוע, כי אין קשר ישיר בין הסנקציות הכלכליות לעליה בהיקף הפשיעה באיראן. הוא הודה, עם זאת, כי התמורות הכלכליות ועליית המחירים בחודשים האחרונים הביאו להתגברות מעשי הפשיעה, ובעיקר הגניבות.
• התייחסותו המקלה של אחמדי-מקדם למימדי הפשיעה, שעוררה ביקורת מצד גולשים באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות, מעוררת מחדש את הדיון בקשר שבין הסנקציות הכלכליות, המשבר הכלכלי והעלייה בהיקף הפשיעה וכן את סוגיית הנגישות לנתונים רשמיים בנושאי חברה וכלכלה. בחודשים האחרונים דיווחו אמצעי תקשורת איראנים, בעיקר אלה המזוהים עם האופוזיציה הרפורמיסטית, על עליה ניכרת בהיקף הפשיעה באיראן על רקע המשבר הכלכלי.
• נתוני הפשיעה באיראן אינם חד-משמעיים ושנויים במחלוקת. מאמר שפרסם ד"ר פרויז אג'לאלי בשנת 2002 בכתב העת של האגודה האיראנית לסוציולוגיה דן בבעיות הקשורות בנתוני הפשיעה הרשמיים המתפרסמים באיראן. בעיות אלה פוגעות, לדבריו, ביכולת לבצע מחקר רציני בנושא ואף לגבש אסטרטגיה יעילה למאבק כנגד הפשיעה.
• בעיית הנגישות לנתונים רשמיים ומהימנים ניכרת בתחומי חברה וכלכלה שונים. התקשורת האיראנית מתחה במספר הזדמנויות בעבר ביקורת בעניין זה תוך האשמת השלטונות בניסיון להסתיר מהציבור מידע הנוגע לסוגיות כלכליות וחברתיות רגישות.

מפקד כוחות ביטחון הפנים, אסמאעיל אחמדי-מקדם (Esma'il Ahmadi Moqaddam), הצהיר השבוע, כי אין קשר ישיר בין הסנקציות הכלכליות לעליה בהיקף הפשיעה באיראן. הוא הודה, עם זאת, כי עליית המחירים תורמת להגברת הפשיעה. במסיבת עיתונאים שקיים ביום חמישי שעבר (6 דצמבר 2012) אמר אחמדי-מקדם, כי הסנקציות עשויות אומנם להגביר את הלחצים על הציבור, אך אין לייחס להן חשיבות רבה וכי אזרחי איראן ממשיכים בפעילותם כרגיל (מהר, 6 דצמבר 2012). ימים ספורים קודם לכן הצביע אחמדי-מקדם על הקשר בין המשבר הכלכלי להיקף הפשיעה ואמר, כי התמורות הכלכליות ועליית המחירים בחודשים האחרונים הביאו להתגברות מעשי הפשיעה, ובעיקר הגניבות. מפקד כוחות ביטחון הפנים התייחס לנתוני הפשיעה ואמר, כי הנתונים שבידי המשטרה משקפים את המציאות ביחס לחלק ממקרי הפשיעה המדווחים בדרך כלל על-ידי האזרחים למשטרה, כגון: רצח, שוד מזוין וגניבת מכוניות. אירועים הנוגעים לגניבת מכשירי טלפון סלולאריים או מקרים של כייסות, לעומת זאת, אינם מדווחים תמיד למשטרה והנתונים המצויים בידיה ביחס לאירועים אלה אינם משקפים, לפיכך, בהכרח את היקף התופעה (פארס, 3 דצמבר 2012).

בתגובה לסרטון, שהופץ השבוע באתרי אינטרנט וברשתות חברתיות ומתעד שוד מזוין של אזרח בטהראן על-ידי חבורת אופנוענים, אמר אחמדי-מקדם, כי מפקד משטרת טהראן הוא האחראי להתמודד עם תופעת הגניבות בבירה (מהר, 8 דצמבר 2012). דבריו עוררו ביקורת מצד גולשים באתרי האינטרנט שהלינו על כך, שכוחות ביטחון הפנים משקיעים את עיקר מאמציהם באיסוף צלחות לווין, במעצר בלוגרים ובאכיפת קוד הלבוש האסלאמי במקום להתמודד עם הפשיעה ברחובות (באזתאב, 6 דצמבר 2012).

דברי מפקד כוחות ביטחון הפנים מעוררים מחדש את הדיון בקשר שבין הסנקציות הכלכליות, המשבר הכלכלי והעלייה בהיקף הפשיעה באיראן וכן את סוגיית הנגישות לנתונים רשמיים בנושאי חברה וכלכלה. באוקטובר האחרון פרסם האתר הרפורמיסטי ג'רס (Jaras) מאמר פרי-עטו של העיתונאי והסוציולוג חמיד-רזא ג'לאא'י-פור (Hamid-Reza Jala'ipour), ובו ניתוח המצב החברתי באיראן בשנה החולפת תוך בחינת הזיקה בין התגברות הפתולוגיות החברתיות להחרפת המצב הכלכלי. המחבר טען במאמר, כי החברה האיראנית חווה החרפה בפתולוגיות החברתיות וכי בשנים האחרונות חלה עליה ניכרת בהיקף הפשיעה באיראן. בשנה שעברה נפתחו על-ידי הרשות השופטת 16 מיליון תיקים פליליים לעומת 12 מיליון תיקים בשנת 2005. החוקר ציין, כי קיים קושי להעריך את מימדי התופעות החברתיות השליליות באיראן כיוון שהשלטונות מנסים להסתיר את היקפן (ג'רס, 24 אוקטובר 2012).

האתר הרפורמיסטי רוז אונליין (Rooz On-line) דיווח השבוע על עליה בהיקף מקרי האלימות ברחובות בחודשים האחרונים (רוז אונליין, 9 דצמבר 2012). האתר השמרני אלף  (Alef) דיווח, לעומת זאת, על ירידה במספר האזרחים שמתו בשנים האחרונות כתוצאה מתקיפה פיזית בנשק קר, למעט בעיר טהראן. מנתוני הארגון לרפואה משפטית שהובאו בדיווח האתר עולה, כי בשבעת החודשים הראשונים של השנה האיראנית הנוכחית (שהחלה במרץ 2012) מתו 500 בני-אדם (397 גברים ו-103 נשים) כתוצאה מתקיפה בנשק קר. נתון זה משקף ירידה של קרוב ל-11 אחוזים לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בטהראן מתו בשבעת החודשים הראשונים של השנה 65 בני-אדם, מספר הגבוה ב-32.7% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. בסך הכל מתו ב-11 השנים האחרונות 11,995 בני-אדם כתוצאה מפציעות שנגרמו משימוש בנשק קר. מספר מקרי המוות הגבוה ביותר נרשם בשנת 2006 ומספר מקרי המוות הנמוך ביותר נרשם בשנת 2011 והוא מבטא ירידה נמשכת במספר ההרוגים משנת 2006 (אלף, 9 דצמבר 2012).

נתוני הפשיעה באיראן – בדומה לנתונים רשמיים בתחומים אחרים – אינם חד-משמעיים ושנויים במחלוקת. מאמר שפרסם ד"ר פרויז אג'לאלי (Parviz Ejlali) בשנת 2002 בכתב העת של האגודה האיראנית לסוציולוגיה דן בבעיות הקיימות בנוגע לנתוני הפשיעה באיראן.^[1] הסוציולוג מתייחס לסוגי נתונים שונים המתפרסמים בעולם בנוגע למימדי הפשיעה: נתוני פשיעה "אמיתיים", שאינם קיימים למעשה מאחר שחלק מהפשעים אינם נחשפים ו/או אינם מדווחים; נתוני המשטרה השונים מנתוני האמת מסיבות שונות: חלק מהפשעים אינם מדווחים, חלק מהפשעים מדווחים אך אינם מתועדים ולעיתים המשטרה מסלפת את הנתונים בניסיון להסתיר את מימדי הפשיעה; נתוני בתי המשפט המתייחסים רק לפושעים שהועמדו לדין; נתונים המתקבלים מקורבנות הפשיעה שאף הם בעייתיים, מאחר שלא כל אירוע פשיעה מוביל לקורבנות בנפש בעוד שלעיתים מעורבים מספר קורבנות באותו אירוע; נתונים המבוססים על דיווחים שהתקבלו מהפושעים עצמם במהלך חקירותיהם; נתונים בנוגע למספר האסירים בבתי הכלא שהינם בעייתיים, מאחר שלא כל האסירים אכן ביצעו את הפשעים המיוחסים להם,  וגם מקשים על גיבוש תובנות, מכיוון שהם אינם מתייחסים תמיד למועד ביצוע הפשע.

החוקר מצביע על שלושה מקורות רשמיים האוספים נתונים בנוגע לפשיעה באיראן: לשכת הסטטיסטיקה של משרד המשפטים, המחלקה לסטטיסטיקה של האגף לתכנון של כוחות ביטחון הפנים וארגון בתי הכלא. שלושת המוסדות הללו אוספים ומתעדים נתונים בנוגע לפשיעה, שאינם מתפרסמים ביוזמת גופים אלה אך עומדים לרשות הציבור והחוקרים. נתונים אלה מהווים את הבסיס למסד הנתונים העוסק בפשיעה ומתועד החל משנת 1967 בשנתון המרכז האיראני לסטטיסטיקה. בנוסף לנתונים המרוכזים על-ידי הארגון הלאומי לסטטיסטיקה מרוכזים נתוני פשיעה גם בדיווחים המתפרסמים מטעם המחוזות השונים באיראן.

ד"ר אג'לאלי מונה במאמרו שורת בעיות הקשורות לשימוש המחקרי בנתוני הפשיעה הרשמיים:

א.      הנתונים המתקבלים ממשרד המשפטים, שמהווה מקור המידע המרכזי לנתוני פשיעה באיראן, מתייחסים לתיקים פליליים שנפתחו ולא למספר אירועי הפשיעה. במקרים רבים נפתחו יותר מתיק פלילי אחד בגין אירוע פשיעה או שנפתח תיק אחד בגין מספר פשעים.

ב.      חלק מהתיקים עוסקים באירועים שאינם מוגדרים כאירועי פשיעה, למשל: גרימת מוות כתוצאה מתאונת דרכים או תופעות חברתיות שליליות הקשורות בתחום המוסר.

ג.       הפשעים אליהם מתייחס שנתון המרכז לסטטיסטיקה מופיעים תחת קטגוריות שונות בהתאם לסוג הפשיעה. קטגוריות אלה השתנו לאורך השנים וקיים קושי לנתח על בסיסן את נתוני הפשיעה. כך, למשל, קיימים פשעים, כגון: כייסות, מכירת רכוש גנוב, הונאה וכיו"ב, שאינם נכללים תחת הקטגוריות המופיעות בשנתון. אפילו סחר בסמים אינו נכלל בנתונים שמקורם במשרד המשפטים, מכיוון שתיקים פליליים העוסקים בסחר בסמים נידונים בבתי המשפט המהפכניים ולא בבתי המשפט הציבוריים הרגילים.

ד.      במקרים רבים לא מופיעה התייחסות פרטנית לסוג הפשיעה וגם במקרים בהם מפורטים סוגי הפשיעה אין התייחסות למספר הפשעים שבוצעו או למספר הפושעים, שהיו מעורבים באירוע. 

ה.      נתוני משרד המשפטים אינם מבחינים לעיתים בין נאשמים למורשעים.

ו.        התייחסות המוסדות הרשמיים לנתוני הפשיעה היא ברמה כלל-ארצית או לכל היותר ברמה מחוזית ולא ניתן, לפיכך, לבצע השוואה בין מימדי הפשיעה בערים ובכפרים ברחבי המדינה.

ז.       נתוני הפשיעה המתפרסמים בדיווחי המחוזות מספקים תמונה חלקית בלבד, מכיוון שלא כל המחוזות מפרסמים נתונים. כמו כן קיים קושי לנתח נתונים אלה, מאחר שכל מחוז מציג את אירועי הפשיעה בחתכים שונים ומגוונים: בהתאם לסוג הערכאה המשפטית שדנה בתיק הפלילי, בחלוקה לפי ערים או בחלוקה לפי סוגי העונשים שנגזרו בתיקים השונים.

לנוכח בעיות אלה קיים קושי רב להתבסס על נתונים אלה לצורך ביצוע מחקר העוסק בפתולוגיות חברתיות ובאופן כללי לא ניתן להסתמך, לטענת ד"ר אג'לאלי, על אף אחד מסוגי הנתונים הרשמיים לצורך חיבור דוח שישקף את מצב הפשיעה באיראן. בעיית הנתונים פוגעת, לדברי החוקר, במחקר החברתי ואף ביכולת לגבש אסטרטגיה למאבק יעיל כנגד הפשיעה.

בעיית הנגישות לנתונים רשמיים באיראן ניכרת בתחומי חברה וכלכלה רבים. התקשורת האיראנית מתחה במספר הזדמנויות בעבר ביקורת בעניין זה. ביוני 2012, למשל, הלין היומון הרפורמיסטי שרק (Shargh) על כך שמשרד הבריאות נמנע מפרסום נתונים רשמיים עדכניים בנוגע לשיעור הלוקים בהפרעות נפשיות באיראן וטען, כי הנתונים הרשמיים בעניין זה מתייחסים לשנת 2005 אף על-פי שהמשרד מחויב לפרסם נתונים עדכניים מדי חמש שנים. מומחה שהתראיין ליומון בעניין זה טען, כי הנתון הרשמי שפרסם משרד הבריאות בשנת 2005 בנוגע למספר הסובלים מהפרעות נפשיות נמוך משמעותית ממספרם בפועל (שרק, 19 יוני 2012).

גם בתחום הכלכלי נמתחת לעיתים קרובות ביקורת על הימנעות השלטונות מפרסום נתונים רשמיים ומהימנים בנוגע למדדים כלכליים מרכזיים, ובהם: שיעורי האינפלציה, האבטלה והצמיחה הכלכלית. ראש המרכז לסטטיסטיקה, ד"ר עאדל אד'ר (‘Adel Azar), הודה בעבר בפני ועדת המג'לס לתכנון ולתקצוב, כי המרכז בראשו הוא עומד הונחה על-ידי הרשויות להימנע מפרסום נתונים רשמיים בנוגע לשיעור האינפלציה. מבקרי הממשלה טענו בשנים האחרונות, כי הממשלה מסתירה נתונים כלכליים מהציבור ומהמג'לס ומציגה נתונים מסולפים על מנת להסתיר את חומרת המשבר הכלכלי.

^[1] اجلالی،پرویز. "نگاهی به مشکلات آمار جرایم در ایران",جامعه شناسی و علوم اجتماعی » جامعه شناسی ایران », تابستان 1381 - شماره 14.

מאמרים נוספים בתחום