בחרין כזירה מועדפת לטרור ולחתרנות מצידה של איראן

כללי

1.   ב-16 וב-19 בפברואר 2013 הודיעו שלטונות בחרין, כי חשפו חוליית טרור, שהופעלה ע"י משמרות המהפכה האיראניים. פעיליה היו מעורבים בירי לעבר שוטרים והתכוונו, בין השאר, להניח מטענים בגשר פהד המחבר בין בחרין לסעודיה. חברי החוליה תכננו לפגוע באתרים רגישים נוספים כגון שדה התעופה ומשרד הפנים של בחרין. לחשיפתה קדמו שתי פרשות: בנובמבר 2012 נעצרו חמישה חשודים בהנחת מטענים, שהתפוצצו במוקדים שונים בעיר הבירה מנאמה; בתחילת נובמבר 2011 נעצרה חוליית טרור שתכננה לבצע פיגועי ראווה בבחרין ולפגוע במתקנים חשובים, בין השאר לפוצץ את גשר פהד, הנתפס להערכתנו ע"י האיראנים כיעד אסטרטגי.

2.   טארק אלחסן, ראש המודיעין הכללי הבחריני, מסר, כי החוליה האחרונה שנחשפה גויסה ע"י שני אנשים המתגוררים בקום שבאיראן וכי אנשיה הופעלו ע"י משמרות המהפכה, אומנו ע"י Proxies  של משמרות המהפכה בעיראק ובלבנון, וקיבלו סכומי כסף ממשמרות המהפכה. יוזכר, כי גם בהודעות קודמות הואשמו איראן וחזבאללה בהפעלת חוליות טרור בבחרין ובסיוע להןגויסו (באימונים, ובאמצעי לחימה). בכל המקרים איראן וחזבאללה הכחישו את האשמות הללו. אולם בפועל, חוליות הטרור שנחשפו הינן, להערכתנו, חלק ממאמץ חתרנות וטרור כולל ומתמשך המנוהל ע"י איראן, לעיתים בסיוע חזבאללה. מאמץ זה הואץ בשנתיים האחרונות בשל הטלטלה בעולם הערבי ולנוכח החרפת ההתמודדות בין איראן לבין ארה"ב וסעודיה במפרץ הפרסי.

3.   בבחרין מתקיימת מאז הטלטלה האזורית מחאה של אוכלוסיית הרוב השיעית,הנתמכת ע"י איראן, ומנוצלת על ידה לקידום מאמץ להפלת המשטר בבחרין. המשטר הבחריני פועל להכיל את המחאה אולם תעוזתם של השיעים הולכת וגוברת, ועימותים בין מפגינים שיעים לכוחות הביטחון הפכו לדבר שבשגרה. מצב נפיץ זה מהווה להערכתנו כר נוח להמשכו ואף להגברתו של מאמץ החתרנות והטרור של איראן בקרב האוכלוסייה השיעית בבחרין ישירות או ע"י שימוש בחזבאללה בלבנון ובמיליציות שיעיות בעיראק כ"קבלני משנה" (כפי שאיראן עושה במאמצי החתרנות שלה בריכוזי אוכלוסיה שיעית במדינות אחרות בעולם הערבי מוסלמי).

 מדוע מהווה בחרין יעד לטרור ולחתרנות מצידה של איראן?

4.   היותה של בחריןיעד מועדף לטרור וחתרנות איראניים הינה פועל יוצא ממיקומה הגיאוגרפי בלב המפרץ הפרסי, בעל החשיבות האסטרטגית עבור איראן, ומאופייה הפוליטי- חברתי של בחרין כמדינה בעלת רוב שיעי הנשלטת ע"י משטר מלוכני סוני, בן בריתה של סעודיה. קונקרטית, ניתן להצביע על כמה סיבות עיקריות למערכת החתרנות והטרור, שאיראן מנהלת בבחרין מזה עשרות שנים:

א. הנוכחות הצבאית האמריקאית: בחרין מארחת את הבסיס הימי הגדול ביותר של ארה"ב במפרץ (הצי החמישי). מבסיס זה התבצעה ומתבצעת פעילות צבאית שתמכה את המאמץ המלחמתי של ארה"ב בעיראק (שהגיע לסיומו) ובאפגניסטאן (שעודנו נמשך). כוח הצבא האמריקאי, שבבסיס זה צפוי בראייה האיראנית לתת מענה לאיום האיראני על מדינות המפרץ ולהוות איום על אינטרסים כלכליים איראניים חיוניים (מרבית הפעילות המסחרית של איראן, ובכלל זה ייצוא הנפט מתבצעת דרך מיצרי הורמוז והמפרץ הפרסי). מעבר לכך, בראייתה של איראן עלולה נוכחות זאת לשמש את ארה"ב והמערב למהלכים התקפיים נגדה בבוא העת (כפי ששימשו בעבר במתקפה נגד משטר צדאם חסין).

בחרין , מדינה זעירה בה שלטון מלוכני, שרוב תושביה שיעים אך הנהגתה סונית. קרבתה לאיראן, ונתוני היסוד הגיאופוליטיים והחברתיים שלה, הופכים אותה ליעד אטרקטיבי לטרור ולחתרנות עבור איראן (watanee.com)

ב. הדמוגרפיה והפוליטיקה של בחרין: בבחרין בה מתגוררים למעלה ממיליון תושבים, מצויה קהילה שיעית גדולה וממורמרת (כ-70%-60% מהאוכלוסייה),הנשלטת ע"י מיעוט מוסלמי סוני. לשיעים בבחרין היסטוריה ארוכה של מחאה, שקטה ואלימה, בנושאים השונים, שעל סדר היום הבחריני והאזורי. איראן בסיוע חזבאללה מנהלות פעילות הסתה אינטנסיבית בקרב האוכלוסייה השיעית בבחרין במטרה להביא להפלת המשטר המלוכני. הטלטלה האזורית נתנה תנופה למחאה השיעית ולחתרנות האיראנית תחת יציבותו של המשטר המלוכני בבחרין, שהשכיל עד כה להכיל את המחאה של האוכלוסייה השיעית.

ג. שאיפות סיפוח של איראן: איראן טוענת לריבונות על בחרין ("המחוז ה-14 של איראן") ואף מוצאת לכך "אסמכתא היסטורית".ביטוי לשאיפות הללו ניתן באמצע פברואר 2009 כאשר עלי אכבר נאטק נורי, יועצו של מנהיג איראן ח'אמנהאי, התבטא כי עד לקבלת עצמאותה בשנת 1970 הייתה בחרין המחוז ה-14 של איראן, ואף הייתה מיוצגת בפרלמנט האיראני. התבטאות זו (שאינה יחידה מסוגה) עוררה בזמנו סערה רבתי בבחרין וגילויי סולידריות עם בחרין בעולם הערבי. ב-1979, בחודשים הראשונים של המהפכה האסלאמית באיראן, הכריז האיאתאללה סיד צאדק רוחני, מבכירי אנשי הדת באיראן, כי בחרין הינה חלק בלתי נפרד מאיראן וניתוקה ממנה היה בלתי חוקי. הוא קרא לתושבי בחרין ושאר הנסיכויות להתקומם נגד שליטיהם במטרה להקים בה משטר של "צדק ושוויון" (shia-online.ir).

עלי אכבר נאטק נורי, יועצו של המנהיג ח'אמנהאי (אלג'זירה, 22 בפברואר 2009). התבטאותו, כי בחריין הייתה בעבר המחוז ה- 14 של איראן, עוררה מתיחות ביחסי איראן-בחרין וסערה בעולם הערבי.

ד. חתירת איראן להגמוניה במרחב המפרץ הפרסי: מרחב זה נתפס כבעל חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה עבור איראן הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה הביטחונית. המדיניות האיראנית חותרת להשיג הגמוניה במרחב המפרץ ולדחוק ממנו את רגלי אויביה של איראן ובמרכזן ארה"ב והמערב, סעודיה ובעלות בריתה. הקהילות השיעיות במדינות המפרץ הפרסי ובפתחת ים סוף, ובכלל זה בבחרין, תימן, דרום עיראק ומזרח סעודיה, נתפסות ע"י איראן כראשי גשר להשגת השפעה האיראנית ולקידום האינטרסים האיראניים האזוריים.

5.    ניצול הקהילה השיעית בבחרין לפעולות חתרנות וטרור מהווה חלק מדפוס פעולה קבוע של איראן המתבצעת באמצעות כוח קדס, ובסיוע חזבאללה כ"קבלן משנה". את הדוגמא האחרונה לשימוש בדפוס פעולה זה ניתן למצוא בתימן, שם נתפסה ב-23 בינואר 2013 ספינה ובה אמצעי לחימה רבים, שמקורם באיראן. אמצעי לחימה אלו היו מיועדים למורדים החות'ים השיעים בצפון תימן^[1]. מדינות נוספות בהן מהוות הקהילות השיעיות יעד למאמצי חתרנות וטרור איראניים הן: לבנון (המהווה את הדוגמא הבולטת להצלחת "ייצוא המהפכה" של איראן). סוריה (שם מסייעות איראן וחזבאללה למשטר העלוי הנתפס כשיעי), עיראק (שם הוקמו מיליציות שיעיות ע"י איראן), פקיסטאן (בה מתגוררת קהילה שיעית גדולה). ואזרבייג'ן (מדינה שיעית, המהווה יעד מסורתי לחתרנות וטרור מצידה של איראן).

6.    להלן הנספחים הבאים:

א. נספח א': טרור וחתרנות בהכוונה איראנית בבחרין מאז תחילת אירועי הטלטלה האזורית.

ב. נספח ב': חתרנות וטרור בבחרין בהכוונה איראנית בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת.

ג. ספח ג': המערכה התודעתית, שמנהלות איראן וחזבאללה נגד בחרין.

[1]ראו לקט מידע מה-3 בפברואר 2013: "חתרנות איראן בתימן: תימן עצרה לאחרונה ספינה ובה אמצעי לחימה, שמקורם באיראן, אשר היו מיועדים למורדים החות'ים השיעים בצפון תימן.."

מאמרים נוספים בתחום