עיקרי ממצאי העבודה
|
"Egypt– The current, large-scale mobilization exercise may be an effort to soothe internal problems as much as to improve military capabilities, Mobilization of some personnel, increased readiness of isolated units, and greater communication security are all assessed as parts of the exercise routine… there are still no military or political indicators of Egyptian intentions of preparation to resume hostilities with Israel." |
1. מסמך זה סוקר את הכישלון המודיעיני האמריקאי בהערכת מתקפת הפתע המצרית-סורית באוקטובר 1973 (להלן מלחמת יום הכיפורים) ובכך לתת זווית ראייה נוספת לחוקר ולקורא הישראלי. כישלון זה לא היה רק נחלתה של ישראל. מסמכים ומחקרים של קהילת המודיעין האמריקאית, ששוחררו לפרסום בשנים האחרונות, כמו גם ספרות אקדמאית וספרי זיכרונות, מצביעים על כישלון קהילת המודיעין האמריקאית להעריך, כי מלחמה עומדת בפתח. קהילת המודיעין האמריקאית לא העריכה שפניהן של מצרים וסוריה למלחמה באוקטובר 1973 והמודיעין האמריקאי דבק בחוזקה בהערכה שגויה זאת ממש עד פרוץ הקרבות.
2. בלב ליבו של הכשל האסטרטגי ההערכתי האמריקאי עמדה קונספציה (הגם שלא כונתה כך[2]), אשר נבנתה ע"י גורמי ההערכה בארה"ב, לפיה הצד הערבי מבין היטב, שהוא אינו יכול לנצח את ישראל ולכן הוא לא יצא למלחמה. הקונספציה האמריקאית השגויה נשענה על מספר מרכיבים, בין השאר גם מראייה תרבותית של הצד הערבי כבלתי אפקטיבי במלחמה מודרנית. בדומה לקהילת המודיעין הישראלי גם קהילת המודיעין האמריקאית לא הבינה כי בראייתה של מצרים גם כישלון צבאי עשוי לקדם את היעד המדיני-אסטרטגי של הנעת תהליך מדיני, שיביא להשבת סיני לידים מצריות. הגוף היחידי בקהילת המודיעין שהבין זאת הייתה יחידת המחקר של משרד החוץ האמריקאי (ה-INR), אשר העריכה במאי 1973, כי חידוש מעשי האיבה עד הסתיו הינה אפשרות (בסבירות) של יותר מחמישים אחוזים, אך היא נסוגה ממנה עד סתיו 1973.
3. כמו בישראל כך גם בארה"ב האחריות לכישלון המודיעיני הוטלה על המחקר ולא על האיסוף, כפי שנקבע באחד הדו"חות (דצמבר 1973) לניתוח הכישלון: "המידע שסופק ע"י גורמי האיסוף בקהילת המודיעין, היה בו כדי להניע את קהילת המודיעין להתריע [על פרוץ מלחמה אפשרית"]. בדרך הטבע, בשל שיקולי ביטחון מידע, המסמכים האמריקאים אינם מפרטים את המקורות עליהם התבססה ההערכה המודיעינית. עולה מהם, כי האיסוף האמריקאי כלל חוזי לוויני, דיווחים של אנשי מודיעין ודיפלומטים מקהיר ומדמשק ומידע, שמקורו במודיעין הירדני, שהניב ידיעה התרעתית רבת ערך. בחומר, שפורסם ישנן גם עדויות להסתייעות במקורות סיגינט אולם הרושם הוא, שהמדובר במקורות טקטיים, אשר לא העניקו לגופי ההערכה חדירה עמוקה לדרגי מקבלי ההחלטות במצרים או בסוריה. בדו"חות המודיעיניים האמריקאים לא מצאנו עדויות להסתמכות על מקורות צמרת יומינטיים במצרים או בסוריה.
4. מהמסמכים האמריקאים עולה, כי הקונספציה המחקרית האמריקאית השגויה, על מרכיביה השונים, הייתה במקרים רבים דומה לזו של הקונספציה הישראלית. לפיכך אחת הסוגיות המסקרנות הינה השאלה באיזו מידה הושפע הכשל ההערכתי של החוקרים האמריקאים מהכשל הישראלי (וההפך), לנוכח שיתוף הפעולה המודיעיני ההדוק, שהתקיים בין שתי קהילות המודיעין ולנוכח המוניטין הרב של קהילת המודיעין הישראלית. המסקנה העולה מהמסמכים האמריקאים היא, שגם אם החוקרים האמריקאים הושפעו במידה רבה מעמיתיהם הישראלים (למשל בכל הנוגע ליעדי המלחמה המצריים או להערכות ממעיטות על איכות הלוחמים הערבים), ועל אף שתי קהילות המודיעין הזינו זו את זו, קהילת המודיעין האמריקאי הגיעה למסקנותיה המוטעות באופן עצמאי, על בסיס המשאבים הלא מבוטלים, שעמדו לרשותה. מכל מקום, קהילת המודיעין האמריקאית דבקה בקונספציה ממש עד פרוץ הקרבות והמשיכה לדבוק בכמה ממרכיביה גם לאחר פתיחת המתקפה המצרית-סורית. ההערכה השגויה האמריקאית לא השתנתה גם נוכח שינוי של הרגע האחרון בהערכה הישראלית, בבוקר ה-6 באוקטובר 1973.
5. בין קהילות המודיעין בישראל ובארה"ב, ובפרט בין אמ"ן ל-CIA, שירותי המודיעין המובילים, היו הבדלים משמעותיים בכל הנוגע ליכולותיהם המודיעיניות ולמעמדם במדינותיהם. בעוד שאמ"ן, הנושא באחריות המרכזית לגיבוש הקונספציה המחקרית השגויה, נהנה באותה עת מיוקרה רבה ומהשפעה רבה בצה"ל ובקרב הקברניטים בישראל, היה ה-CIA, שרוי בתקופת שפל קשה, שנמשכה במשך כל שנות השבעים. הכשל המודיעיני האמריקאית באשר למתקפת הפתע המצרית-סורית ארע בתקופה של כשלים מודיעיניים נוספים, של משבר אמון חריף בין ה-CIAלנשיאי ארה"ב על רקע מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט, ושל טלטלות עזות בתוך ה-CIA. הדבר התבטא בחילופי גברי מרובים (במהלך 1973 הוחלף ראש ה-CIA פעמיים), וברפורמות בתחומי ההערכה, שלא הגיעו לבשלות אך בינתיים הקשו על עבודתם של החוקרים.
6. ב"שורה התחתונה" אנו סבורים, כי קהילת המודיעין הישראלית, ומדינת ישראל בכלל, צריכים ללמוד שני לקחים מרכזיים מהכישלון ההתרעתי האסטרטגי האמריקאי, שנלווה לכישלון הישראלי:
א. הלקח הראשון: כישלונות ישראל וארה"ב המחישו פעם נוספת את טיבעה האוניברסאלי של ההפתעה האסטרטגית,שגם שרותי המודיעין עתירי משאבים ויכולות, עלולים ליפול קורבן לה (לאמריקאים ניסיון היסטורי מר בכישלונות הערכתיים הנוגעים למתקפת פתע שהבולט שבהם היו פרל הרבור). בשל טבעה האוניברסאלי של ההפתעה על חוקרי המודיעין ללמוד מניסיון מדינות אחרות ושירותי מודיעין אחרים, במגמה להפיק לקחים מתודולוגיים וארגוניים, שישפרו את יכולת ההתמודדות עם אתגרי העתיד.
ב. הלקח השני, הנגזר מהראשון, הינו שמדינת ישראל חייבת לפתח יכולות מודיעיניות עצמאיות, באותם נושאים החיוניים לקיומה, בדגש על סוגיית ההפתעה האסטרטגית העומדת בראש הצי"ח המודיעיני. לשם פיתוח ושימור יכולות אלו יש להקצות לקהילת המודיעין הישראלית את המשאבים הנחוצים, תוך שאיפה לצמצם ככל האפשר את ההזדקקות ליכולות מודיעיניות חיצוניות, גם כאלו של מעצמת-על ידידותית, המקיימת שירותי מודיעין רבי יכולת, והמשתפת פעולה עם ישראל.
הערות מתודולוגיות
7. מסמך זה מתבסס על עיון ראשוני בדו"חות ומחקרים של קהילת המודיעין האמריקנית, אשר שוחררו לפרסום בשנים האחרונות. חשיבות מיוחדת נודעת לדו"ח מחקר, שפרסם צוות חקירה של מנהל המודיעין הלאומי (Director of Central Intelligence). ב-20 בדצמבר 1973.[3] מקור חשוב נוסף הינו אסופת מאמרים, שפרסמו במשותף הספרייה הנשיאותית של הנשיא ניכסון וה-CIAבינואר 2013, לקראת כנס שעסק בנושא: "הנשיא ניכסון, המודיעין ומלחמת יום הכיפורים".
8. בנוסף לכך הסתייע המסמך במחקרים, ספרים וספרי זיכרונות מן האקדמיה ומחוצה לה. כך למשל נעשה שימוש בזיכרונותיו של ג'ק או'קונול, איש ה-CIA, שהיה מקורב מאוד למלך חסין וכן בסיכומי דיונים בצוותו של הנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי ושר החוץ, בשלהי המלחמה. כמו כן נעשה שימוש בשקלוט חלק משיחות הטלפון של קיסינג'ר, ששוחררו ע"י משרד החוץ האמריקאי בעשור שעבר ומסמכים אחרים, ששוחררו ע"י משרד החוץ באסופה מיוחדת שהוקדשה למדיניות החוץ האמריקאית נוכח מלחמת יום הכיפורים. כן נסקרו מספר מצומצם של מקורות משניים לרבות מאמרו של שיירוק על צוות ניתוח הכשלונות של קהילת המודיעין האמריקנית ומאמרם של וונטיק ושלום על הכשלון האמריקני ב-1973, שהוא למיטב הבנתנו המאמר הראשון בעברית שעסק בנושאזה. להשלמת התמונה הסתייע המסמך גם בפרסומים מחקריים ישראליים על מלחמת יום הכיפורים בדגש על ספרו של אורי בר יוסף "הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה" (2001).
9. מטבע הדברים, מטעמי ביטחון מקורות, לא כל המידע המודיעיני הרלוונטי שוחרר ע"י קהילת המודיעין האמריקאית. המידע הרב ששוחרר נבחן באופן ראשוני בלבד נוכח היקפי החומר הגדולים. נוכח מגבלות אלו יש לראות במסמך זה ניתוח ראשוני של הכשל ההתרעתי האמריקאי במלחמת יום הכיפורים. על מנת להרחיב את היריעה בנושא זה יהיה צורך להמתין לשחרור מידע נוסף, להעמיק בניתוח המידע האמריקאי העומד לרשות החוקרים ולהשוות אותו למסמכים ולפרסומים מחקריים אודות ההפתעה האסטרטגית, שהופיעו בישראל.
10. מסמך זה כולל את הפרקים הבאים:
א. חקירת הכישלון המודיעיני בארה"ב.
ב. רקע היסטורי לכישלון ההערכה האמריקאי.
ג. מרכיבי הקונספציה האמריקאית השגויה.
ד. ניתוח הסיבות לכשל המודיעיני והפקת לקחים
ה. מידת אחריותו של האיסוף לכשל ההערכה.
ו. הטיות לגבי העוצמות הצבאיות של הצד הישראלי והערבי.
ז. האם ובאיזו מידה הושפעה הערכת המודיעין האמריקאית מזו הישראלית?
ח. הרקע הארגוני והפוליטי הפנים-אמריקאי: המשברים ב-CIAבשנות השבעים של המאה הקודמת.
ט. רשימה ביבליוגרפית.
[*]המסמך נכתב ע"י ד"ר אהוד ערן לבקשת מרכז המידע למודיעין ולטרור בעמותת המל"מ. ד"ר עו"ד אהוד ערן הוא מרצה ליחסים בינלאומיים בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. במסמך שולבו תובנות של תא"ל (מיל) עמוס גלבוע, מי שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן ושל ד"ר אל"מ (מיל) ראובן ארליך, מנהל מרכז המידע למודיעין ולטרור.
1 גם הסיכום היומי של ה-CIAמבוקר ה-6 באוקטובר קבע, כי הערבים וגם הישראלים אינם מעוניינים ליזום פעולות צבאיות. בסיכום נאמר, כי מבחינתה של מצרים לפעולה צבאית אין היגיון בצומת קריטית זו בעוד שבעבור סוריה הרפתקה צבאית תהיה "מעשה התאבדות" (פרוט ראו במהלך העבודה).
[2]האמריקנים כינו מרכיבים מתוך הקונספציה שלהם "דעה מוקדמת" (PRECONCEPTION).
[3]הדו"ח שוחרר לפרסום בגרסה חלקית ב 2006 ובגרסה מלאה יותר, אך עדיין לא שלמה, ב 2009.
