טרור ואלימות ביהודה ושומרון בשנת 2013: נתונים, מאפיינים ומגמות

מימין: כלי רכב אזרחי ישראלי עולה באש כתוצאה מהשלכת בקבוק תבערה (סוכנות הידיעות תצפית, 8 בנובמבר 2013). משמאל: פלסטינים משליכים בקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון הישראליים בהר הבית (סרטון יוטיוב, 8 במרץ 2013)

עיקרי ממצאי העבודה

1.   שנת 2013 עמדה בסימן עלייה משמעותית בהיקף הטרור והאלימות ביהודה ושומרון ובמרחב ירושלים. סה"כ בוצעו במהלך שנה זו, על-פי נתוני שירות הביטחון הכללי, 1,271 פיגועים לעומת 578 פיגועים בשנת 2012 (שגם בה חלה עלייה בהיקף הטרור והאלימות).

2.   פיגועי הטרור ומעשי האלימות התבצעו בשני מסלולים עיקריים:

א.  "ההתנגדות העממית" (או "הטרור העממי")– בדפוס פעולה זה, המהווה מרכיב אסטרטגי מוביל של הרשות הפלסטינית ופתח, בוצעו בשנת 2013 858 פיגועים (לעומת 535 פיגועים בשנת 2012). במסגרת זו נכללו השלכת בקבוקי תבערה (דפוס הפעולה השכיח) פיגועי דקירה ופיגועי דריסה. למספר זה יש להוסיף מאות רבות של אירועי יידוי אבנים מידי חודש לעבר כוחות הביטחון הישראליים ולעבר אזרחים ישראליים הנעים בכבישי יהודה, שומרון וירושלים (בלטו במיוחד יידוי אבנים לעבר אוטובוסים ישראליים).

ב.  "פיגועים חמים" – בדפוס פעולה זה בוצעו במהלך 2013 201 פיגועים. לעומת 37 בשנת 2012. מרביתם (170) היו במתווה של הנחת מטענים ומקצתם ירי והשלכת רימונים. כמו כן בוצע פיגוע חטיפה והרג של חייל ישראלי, שתחילתו בבת ים וסיומו בשומרון, ע"י שוהה בלתי חוקי מאזור קלקיליה . יצוין, כי בכמה מקרים האבחנה בין "פיגועים חמים" ל"התנגדות עממית" הנה מטושטשת. בכמה מקרים ניסו פעילי "ההתנגדות העממית"  לשדרג פעילותם ולבצע "פיגועים חמים" וההיפך: במקרים אחרים פעילי "ההתנגדות המזוינת" שילבו בפעילותם פיגועים באמצעות נשק "קר".

3.   כתוצאה מהפיגועים הללו נהרגו ביהודה ושומרון ובשטח ישראל חמישה בני אדם, שני אזרחים ושלושה חיילי צה"ל (בשנת 2012 לא נהרג איש). שלושה מההרוגים היו כתוצאה מפיגועי דקירה, דפוס פעולה קטלני במיוחד הנמנה על "ההתנגדות העממית". מרבית הפיגועים בהם נהרגו ישראליים לא בוצעו ע"י ארגוני הטרור הממוסדים אלא ע"י מפגעים בודדים או התארגנויות מקומיות.

4.   להלן כמה מאפיינים נוספים של פעילות הטרור והאלימות בשנה שחלפה:

א.       עלייה בהיקף החשיפות והסיכולים– בשנת 2013 סוכלו ונמנעו ע"י כוחות הביטחון הישראליים כ-190 פיגועים משמעותיים, שתוכננו להתבצע רובם מיהודה ושומרון (לעומת 112 בשנת 2012). רוב הסיכולים היו במתווה של הנחת מטענים (67 פיגועים). כמו כן סוכלו כוונות לבצע חטיפות (52), פיגועי ירי (52) ופיגועי התאבדות (16). נתונים אלו ממחישים את האפקטיביות הרבה של פעולות הסיכול והמנע המתבצעת ע"י כוחות הביטחון הישראלים.

ב.       מעורבות חמאס ומשוחררי "עסקת שליט" בהכוונת הטרור –  בקרב החשיפות והסיכולים בלטה חמאס, שעשתה בשנה שחלפה מאמצים לקדם פעולות טרור ביהודה ושומרון. פעילות חמאס מתבצעת באמצעות תשתיות פעילים ביהודה ושומרון לעיתים קרובות בהכוונת מפקדות ופעילים הנמצאים "בחוץ". בלטה השנה מעורבותם של משוחררי "עסקת שליט", שיצאו לרצועת עזה, בהכוונת פעילות טרור ביהודה ושומרון, תוך הפרה בוטה של הסכם השחרור, בתיווך מצרי.

ג.       חשיפת פעילותן של התארגנויות סלפיות-ג'האדיסטיות– השנה נחשפו ביהודה ושומרון כמה התארגנויות סלפיות-ג'האדיסטיות חלקן מקומיות וחלקן באכוונה מבחוץ. בלטה במיוחד חשיפת התארגנות, ששניים מפעיליה היו תושבי מזרח ירושלים. ההתארגנות הוכוונה מרצועת עזה וחבריה התכוונו לבצע בין השאר פיגוע התאבדות כפול בבנייני האומה ובבניין שגרירות ארה"ב בישראל.

ד.       מאמץ ארגוני הטרור לבצע פיגועי חטיפה – השנה ניכרה, בעיקר על רקע "עסקת שליט", עלייה במאמצי ארגוני הטרור הפלסטינים לבצע פיגועי חטיפה של ישראלים ביהודה ושומרון ובישראל כדי להשתמש בהם כ"קלפי מיקוח" לשחרור אסירים השוהים בישראל. מאמצים אלו נחשפו בשורה של סיכולים של פעילות חוליות טרור ביהודה ושומרון, שפעיליהן הודו שהתכוונו לבצע חטיפות. במקרים רבים אוכוונה הפעילות  על ידי גורמי חוץ: אסירים ביטחוניים הכלואים בישראל, או אסירים ששוחררו במסגרת "עסקת שליט (שירות הביטחון הכללי, ספטמבר 2013).

5.   הרשות הפלסטינית ופתח תומכות במעשי הטרור והאלימות המתבצעים במסגרת "ההתנגדות העממית". הרשות הפלסטינית מעניקה גיבוי מדיני, הסברתי, ולעיתים גם כספי ל"התנגדות העממית", מציגה אותה (באופן כוזב) כהתנגדות בדרכי שלום (מקאומה סלמיה) ומנצלת אותה לצרכי המאבק, שהיא מנהלת נגד ישראל, במקביל למו"מ המדיני. על רקע זה בכירים ברשות הפלסטינית ובפתח, שבו והצהירו בתחילת 2013 על כוונתם להעצים את אירועי "ההתנגדות העממית". זאת מתוך הנחת מוצא (שהתבררה כנכונה), שהם יוכלו להמשיך להפיק את מירב התועלת ממנה ובו בזמן לשלוט עליה ולמנוע ניצולה בידי חמאס וארגונים אחרים.

6.   בו בזמן מתנגדים הרשות הפלסטינית ופתח למאבק הצבאי המזוין בעיתוי הנוכחי ומנגנוני הביטחון של הרשות מנסים לאכוף מדיניות זו באמצעות פעילות סיכול מתמשכת והמשך שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל. עם זאת נמשכת ההסתה לאלימות ע"י הרשות הפלסטינית ובכירי פתח שבו והבהירו כי אופציית "המאבק המזוין" מעולם לא נזנחה, גם אם הנסיבות מכתיבות עתה את העדפת "ההתנגדות העממית".

8.   העבודה כוללת שבעה פרקים הבוחנים היבטים שונים, מעשיים ומדיניים, של הטרור והאלימות הפלסטינים ביהודה ושומרון בשנת 2013 :

א.      נתונים כלליים:

1)      היקף האלימות והטרור בשנת 2013.

2)      נפגעים ישראליים ביהודה ושומרון ובשטח ישראל.

3)      מוקדי החיכוך

ב.      פיגועים שבוצעו בשנת 2013 במסגרת הפעילות המזוינת :

1)      אירועי ירי

2)      הפעלת מטעים והשלכת רימונים

ג.       "זליגת" פיגועים לישראל  מיהודה ושומרון :

1)      מאפיינים כלליים

2)      חטיפה ורצח של חייל צה"ל מבת ים

3)      פיגוע דקירה בעפולה

4)      פיצוץ מטען חבלה באוטובוס בבת ים

ד.       פיגועים ומעשי אלימות, שבוצעו במסגרת "ההתנגדות העממית" :

1)      מאפיינים כלליים

2)      פיגועי דקירה

3)      פיגועי דריסה

4)      השלכת בקבוקי תבערה

5)      יידוי אבנים

ה.      אירועים תודעתיים :

1)      מאפיינים כלליים

2)      הקמת מאחזים בלתי חוקיים

3)      חסימת צירי תנועה

4)      הריסת גדר הביטחון

ו.        סיכולים וחשיפת התארגנויות :

1)      מאפיינים

2)      מעצר חוליה של הג'האד האסלאמי בפלסטין, שהתכוונה לבצע חטיפה

3)      חשיפת התארגנויות חמאס באזור חברון, שהתכוונו לבצע פיגועי טרור

4)      חשיפת חוליה במזרח ירושלים, שהתכוונה לבצע פיגוע חטיפה ופיגוע ירי

5)      חשיפת חולית חמאס, שהתכוונה לבצע פיגוע חטיפה ופיגועים נוספים

6)      מעצר פעיל חמאס, שהתכוון לבצע פיגוע חטיפה וירי

7)      סיכול פיגוע הרג בירושלים

8)      סיכול פעולות גורמים סלפים ג'האדיסטיים

ז.       "ההתנגדות העממית" מול הפעילות המזוינת – מדיניות הרשות הפלסטינית ופתח:

1)      מאפיינים כלליים

2)      התבטאויות בכירי הרשות הפלסטינית

3)      התבטאויות בכירי פתח

4)      האדרת "ההתנגדות העממית" והסתה לאלימות ולטרור ברשתות החברתיות של פתח.

נתונים כלליים

היקף האלימות והטרור בשנת 2013

9.   במהלך שנת 2013 חלה עלייה משמעותית בהיקף הטרור והאלימות ביהודה, שומרון ואזור ירושלים,בכל המתווים. על פי נתוני שירות הביטחון הכללי^[1], בוצעו במהלך שנת 2013 1,271 פיגועים, לעומת 578 פיגועים שבוצעו בשנת 2012 (שאף בה חלה עלייה משמעותית בכמות הפיגועים). מרבית הפיגועים במהלך שנת 2013 היו במסגרת  מה שמכונה "טרור עממי" ("ההתנגדות העממית"). לצד זאת, במהלך שנת 2013 בלטה גם העלייה בשימוש בנשק חם (ירי, הנחת מטענים, השלכת רימונים). לכך יש להוסיף מאות אירועים של יידוי אבנים מידי חודש, אשר הינם חלק מ"ההתנגדות העממית", אך לא נכללו בסטטיסטיקה המופיעה בדו"ח שירות הביטחון הכללי.

10. הגידול בפיגועים במהלך שנת 2013 חל בכל המתווים:

א.       פיגועים "חמים"– קרי,  הנחת מטענים, ירי והשלכת רימונים. סה"כ בוצעו במהלך השנה 201 פיגועים במתווים הללו (לעומת 37 בשנת 2012), 45 מהם באזור ירושלים. רוב הפיגועים ה"חמים" היו במתווה של  הנחת מטענים (170 אירועים).  במסגרת הפיגועים ה"חמים" בלטו פיגוע צליפה בחברון בו נהרג חייל צה"ל ופיגוע הנחת מטען באוטובוס בבת ים.

ב.        פיגוע חטיפה והרג– במהלך 2013 בוצע פיגוע אחד במתווה זה על ידי שוהה בלתי חוקי מאזור קלקיליה. הפיגוע החל בבת ים והסתיים בשומרון עם הריגתו וקבורתו של החייל. שורה של כוונות וניסיונות לפיגוע חטיפה, שנחשפו וסוכלו, הוכיחו מוטיבציה גבוהה לבצע פיגועים רבים במתווה זה, במגמה לנהל משא ומתן על שחרור אסירים.

ג.       פיגועים במסגרת "ההתנגדות העממית"–  ("טרור עממי") במתווה פיגועים זה, המהווה את אסטרטגיית הפעולה המובילה של הרשות הפלסטינית ופתח, חלה עלייה משמעותית בשנת 2013. עיקר העלייה חלה במתווה של זריקת בקבוקי תבערה. כמו כן, בלט מספרם הגדול של אירועי זריקת האבנים. בלטו גם אירועי דקירה ודריסה, שמספרם נופל בהרבה מזה של אירועי זריקת האבנים ובקבוקי התבערה. כמה מפיגועי "ההתנגדות העממית", בעיקר מקרב פיגועי הדקירה, היו קטלניים.

מתווים שונים של פיגועים בשנת 2013

הערה : בגרף זה לא נכללים השלכת בקבוקי תבערה ויידוי אבנים המהווים את מרבית הפיגועים.

נפגעים ישראלים ביהודה ושומרון ובשטח ישראל

11.     בשנת 2013 חלה עלייה חדה במספר ההרוגים הישראליים כתוצאה מפיגועים, שמקורם ביהודה ושומרון, בהשוואה לשנה הקודמת. סה"כ נהרגו במהלך שנת 2013 ביהודה ושומרון ובשטח ישראל חמישה בני אדם, שלושה מהם חיילי צה"ל (בשנת 2012 לא נהרג איש). שלושה הרוגים היו כתוצאה מפיגוע דקירה (30 באפריל 2013 צומת תפוח/שומרון; 10 באוקטובר 2013 ברוש הבקעה; 13 בנובמבר 2013 עפולה ); הרוג אחד (חייל) כתוצאה מירי צליפה (22 בספטמבר 2913 חברון ) הרוג אחד (חייל)  כתוצאה מפיגוע חטיפה ( 20 בספטמבר 2013).

12.     הפיגועים בהם נהרגו ישראלים לא בוצעו ע"י ארגוני הטרור "הממוסדים" אלא על-ידי התארגנויות מקומיות או על-ידי מפגע בודד, שאינו משויך לארגון כלשהו. בשני פיגועים היו מעורבים שוהים בלתי חוקיים בישראל. פיגוע חטיפה ב-20 בספטמבר 2013 נעשה בהנחיית פלסטינים הכלואים בבתי הכלא בישראל. פיגוע דקירה אחד בוצע ע"י מפגע בודד,  שוהה בלתי חוקי בישראל, בעיר עפולה.

הרוגים ישראליים ביהודה שומרון וישראל בחתך שנתי

13.     במהלך שנת 2013 נפצעו  44 בני אדם, עליה קלה לעומת שנת 2012 (במהלכה נפצעו 40 בני אדם). רוב הפצועים ( 42 פצועים) הם תוצאה מפעילות במסגרת "ההתנגדות העממית": 34 בני אדם (כ-77%) נפצעו כתוצאה מיידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה, שישה (כ-14%) נפצעו בפיגועי דקירה. שניים נפצעו כתוצאה מפיגועי דריסה. בנוסף, אדם אחד נפצע  מפיגועי ירי ואחד כתוצאה מפיצוץ מטען חומר נפץ. 

התפלגות הפצועים בשנת 2013 על פי המתווים השונים של הפיגועים

מוקדי החיכוך

14.     עיקר העלייה בכמות הפיגועים, בכל המתווים, אותרה באזור יהודה שם בוצעו השנה 1,042 פיגועים, מתוכם 260 באזור ירושלים. 229 פיגועים בוצעו בשומרון (סה"כ 1,271 פיגועים). במהלך השנה אותרה ירידה בכמות הפיגועים שבוצעו בעיר ירושלים. סה"כ בוצעו בעיר 126 פיגועים (לעומת 187 בשנת 2012). מרביתם (122) היו במתווה של השלכת בקבוקי תבערה במסגרת "ההתנגדות העממית".

15.     רוב הפיגועים בוצעו במהלך עימותים אלימים בין פעילי ה"התנגדות העממית" לבין כוחות הביטחון הישראליים במוקדי חיכוך "מסורתיים" ביהודה ושומרון. במוקדים אלה מתקיימת מזה מספר שנים פעילות קבועה, או פעילות מזדמנת, לרגל ימי אזכור או אירועי מחאה למיניהם. בין מוקדי החיכוך הבולטים:

א.  כפרים פלסטינים, בעיקר אלה שבקרבת גדר הביטחון, בהם קיימת מחאה שמקורה  לרוב בטענות התושבים המקומיים לגבי תוואי גדר הביטחון, אשר פגע בקרקעותיהם. אולם, במהלך השנים נרתמה מחאה מקומית זאת להשגת מטרות פוליטיות מרחיקות לכת. הבולטים בכפרים, שבקרבת הגדר הם בלעין ונעלין, שהפכו לסמל "ההתנגדות העממית". למוקדים הללו ניתן להוסיף כפרים נוספים כגון אם צפא ונבי צאלח (צפונית לראמאללה), אלמעצרה ואם סלמונה (דרומית לבית לחם), המעורבים בסכסוכי קרקעות עם מתיישבים ישראליים. במוקדים אלה התקיימו בדרך כלל הפגנות שבועיות (בדרך כלל בימי שישי)^[2].

ב.  מחסומים, מעברים, מתקנים, עמדות שמירה, אתרים יהודיים, ואזורים בקרבת ישובים יהודיים בהם מתקיים חיכוך מתמיד עם צה"ל ועם מתיישבים יהודיים; על קטגוריה זאת נמנים, בין השאר, מעבר קלנדיה, שמדרום לראמאללה; מערת המכפלה בחברון; קבר רחל (היווה השנה  יעד מועדף להשלכת מטענים ובקבוקי תבערה) ומעבר קבר רחל בבית לחם, שבקרבת מחנה הפליטים אלעאידה; המעברים גלבוע (ג'למה) וסאלם שבשומרון סמוך לג'נין; מעבר ביתוניא, שמול כלא עופר, מדרום מערב לראמאללה (למרגלות הכפר ביתוניא), אשר הפך לסמל למחאת האסירים.

ג.  שכונות ערביות במזרח ירושלים שבהן מתקיים חיכוך עם אוכלוסייה יהודית, המתגוררת בכמה מתחמים ומבנים. במסגרת זאת בולטות: שכונת א-טורהר הזיתים (ממזרח לעיר העתיקה); עיסאויה (מצפון מזרח לעיר העתיקה); שכונות ראס אלעמוד וסלואן (מדרום מזרח לעיר העתיקה). לשכונות הללו ניתן להוסיף את שכונת שיח ג'ראח (מדרום מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית).

ד.  הר הבית: גם השנה היה אחד ממוקדי העימות המרכזיים בין פלסטינים לבין כוחות הביטחון הישראליים. הר הבית מהווה מוקד מסורתי של עימותים על רקע לאומי-דתי, המלובים באמצעות מערכת הסתה של חמאס (לה שותפה הרשות הפלסטינית) לפיה "זוממת" ישראל לייהד את ירושלים ולהרוס את מסגד אלאקצא. המדובר במקום בעל רמת רגישות ונפיצות גבוהה, שהשפעת המתרחש בו חורגת מהזירה הפלסטינית– ישראלית אל רחבי העולם הערבי-המוסלמי. בליבוי ההתפרצויות במוקד זה מעורב הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית של ערביי ישראל (בהנהגת שיח' ראא'ד צלאח). הרשות הפלסטינית מאפשרת (ולעיתים אף מעודדת) התפרצויות עיתיות מבוקרות של הפגנות והפרות סדר אלימות במוקד זה אך פועלת להכלת האירועים האלימים ולמניעת התמשכותם ו"זליגתם" למוקדי החיכוך האחרים ביהודה ושומרון.

מאמרים נוספים בתחום