כתבת פינית מערוץ HS-TVמדווחת על ירי רקטות שנעשה מקרבת בית חולים אל שיפאא'
https://www.youtube.com/watch?v=Nu-e5qWXx-k
כללי
1. במהלך מבצע "צוק איתן" גיבשה חמאס מדיניות פרסום, שבמסגרתה נאסר על כתבים, מקומיים וזרים, המסקרים את הלחימה, לדווח על פעילותה הצבאית ופרסום סממנים צבאיים (בדגש על שיגורי רקטות והשימוש באזרחים כ"מגן אנושי"). במהלך המבצע "התיישרו" בדרך כלל העיתונאים המקומיים והזרים עם המדיניות התקשורתית, שהוכתבה להם ע"י חמאס, ודיווחיהם עסקו בעיקר בסבל האוכלוסייה המקומית ובהיבטים אזרחיים נוספים של הלחימה.
2. עם זאת היו מקרים בודדים של כתבי חוץ, שדיווחיהם עמדו בסתירה למדיניות התקשורתית של חמאס. זאת במיוחד לקראת סוף חודש יולי, כאשר עיתונאים זרים החלו לעזוב את הרצועה. בשבועיים האחרונים החלו לזלוג לתקשורת תיאורים של ירי רקטות לעבר ישראל מאזורים מאוכלסים, בדגש על ירי מקרבת מוסדות רגישים (בית החולים אלשפא'א, בית מלון בו התגוררו כתבים זרים, מתקן או"ם, כנסיה).
מדיניות הפרסום של חמאס
3. בימים הראשונים של מבצע "צוק איתן" גיבשה חמאס מדיניות פרסום של האירועים, שחלה על הכתבים מקומיים וזרים, שסיקרו את הלחימה. מדיניות זאת, נועדה, בין השאר, למנוע דיווחים, שיש בהם כדי להוכיח את טענות ישראל על השימוש הנעשה באזרחי רצועת עזה כ"מגן אנושי" ולחזק את המסר ההסברתי, כי ישראל פוגעת באזרחים ומבצעת "פשעי מלחמה". ביטוי למדיניות זאת ניתן למצוא בהנחיות, שפרסם משרד ההסברה של משרד הפנים ברצועה (הנשלט ע"י חמאס) בימים הראשונים של המלחמה תחת הכותרת "הייה מודע". ההנחיות עסקו בין השאר באופן בו יש לדווח ברשתות החברתיות ברצועה על הפעילות הישראלית (סרטון יוטיוב, 10 ביולי 2014).
4. בשקף מספר חמש בהנחיות, נאמר בין השאר: "אל תפרסם ואל תשתף תמונות קטעי וידאו המציגים אתרי שיגור רקטות או תנועות של [פעילי] ההתנגדות בעזה". למנהלי דפי הפייסבוק החדשותיים נאמר: "אל תפרסמו תמונות תקריב של רעולי פנים חמושים בכלי נשק כבדים, ולא – דף הפייסבוק שלכם ייסגר בשל הסתה לאלימות". הנחיות דומות הועברו לעיתונאים גם בערוצים נוספים המזוהים עם חמאס. כך למשל, "גוש העיתונאיהפלסטיני" (כתלת אלצחפי אלפלסטיני), גוף תקשורתי ברצועה המזוהה עם חמאס, הוציא הנחייה לכלי התקשורת ולעיתונאים ברצועה, שלא לצלם או לפרסם מידע על ירי המתבצע ע"י פעילים צבאיים של הארגונים השונים על מנת, שלא לשחק לידיה של ההסברה הישראלית (ערוץ צות אלאקצא, ערוץ הטלוויזיה של חמאס, 8 ביולי 2014).
שקף מספר חמש בהנחיות משרד הפנים הנשלט ע"י חמאס ברצועת עזה: "אל תפרסם ואל תשתף תמונות קטעי וידאו המראים אתרי שיגור רקטות או תנועות של (פעילי) ההתנגדות בעזה".
אופן מימוש מדיניות חמאס
5. במהלך מבצע "צוק איתן" הקפידו אנשי התקשורת המקומיים "להתיישר" עם מדיניות הדיווח של חמאס, בין השאר מחשש שיבולע להם[1]. ביטוי לכך ניתן למצוא בדגש הרב, שהושם בדיווחים השונים על סבל האוכלוסייה תוך ציטוט נרחב, ללא ביקורת, של תעמולת חמאס. לעומת זאת בלט בדיווחים העיסוק המצומצם בלחימה של פעילי הטרור, באבידותיהם והשימוש שהם עושים באזרחים כ"מגן אנושי".
6. בראייה לאחור ניתן לקבוע, כי דיווחי התקשורת, המקומית והזרה, תאמו בדרך כלל את מדיניות חמאס. בדיווחים מהרצועה הושם הדגש על סבלם של האזרחים, האבידות הרבות בקרבם והמצוקה ההומניטארית הגוברת, תוך מתיחת ביקורת קשה על אופן התנהלותה של ישראל. לעומת זאת ההיבטים הצבאיים של הלחימה והסוגיה הרגישה של השימוש באוכלוסייה אזרחית כב"מגן אנושי" זכו לסיקור מועט יחסית.
7. ממה נובעת ההטיה של דיווחי התקשורת הזרה (שכמותה ניתן היה לראות גם בסבבי לחימה קודמים)? נראה לנו, כי המדובר בשילוב של כמה סיבות: הלחצים, שהפעילה חמאס על הכתבים; ההקפדה של הפעילים הצבאיים של חמאס שלא להיחשף לכלי התקשורת, הן מסיבות ביטחוניות והן בשל מדיניות הפרסום של חמאס; הסכנה שנשקפה לחייהם של כתבים המנסים לסקר את הלחימה ממוקדי הקרבות והנטייה האישית של כתבים רבים לסקר את הזוית האנושית, השמה דגש על סבלות האוכלוסייה. ביטוי למכלול הסיבות הללו ניתן למצוא בשיחות, שקיימו עיתונאים ישראלים עם כתבים זרים, שסיקרו את הלחימה ברצועה (ראו כתבותיהם של דניאל בטיני, ידיעות אחרונות, 7 באוגוסט 2014; אנשיל פפר, הארץ, 8 באוגוסט 2014).
8. תהינה אשר תהינה הסיבות לדיווחים המוטים מרצועת עזה שהזינו את התקשורת העולמית ברור, כי המדיניות התקשורתית של חמאס נחלה הצלחה, בראייתה. מתאר זאת עיתונאי זר, שהעדיף שלא לחשוף את שמו, בפני כתב העיתון ידיעות אחרונות (כתבתו של דניאל בטיני, 7 באוגוסט 2014): "ראשית, חמאס קבע שאת דוברי הארגון אפשר יהיה לראיין רק בחצר בית החולים שיפאא' בעזה. משום כך נוצרו בבית החולים תורים ארוכים של כתבים, שהמתינו לראיון, והתוצאה הייתה שבינתיים הם חזו בפצועים מדממים שהגיעו לקבל טיפול. זה יצר את הרושם שחמאס ביקש ליצור – של מצב חירום מיידי ואסון הומניטארי ואנושי. שנית, חמאס מעולם לא איפשר לכתבים הזרים גישה לאתרים צבאיים, שהותקפו על ידי ישראל, בין אם מדובר בבסיסים, באתרי שיגור או במטרות אחרות של חמאס. גם הפצועים וההרוגים של הארגון לא צולמו ולכן מההיבט התקשורתי לא היו קיימים כלל. כל זה שירת את המטרה של חמאס, שכל הקורבנות היו אזרחים. שלישית, היה ברור שחמאס משגר רקטות מתוך אזורים מיושבים באזרחים, אבל אנשי הארגון דרשו מצלמי העיתונות לא לצלם זאת, גם כדי לא לחשוף את הטקטיקה וגם כדי לא לחשוף את מיקום המשגרים" (ההדגשות הן של מרכז המידע).
[1]בדיווח כתב עת פלסטיני ברצועה בשם אלצבאח נמסר, כי חמאס מתנכלת לכל עיתונאי המעז לבקר אותה בפומבי וכי על פי מקורות העיתון לא מזמן שברו אנשי מנגנוני הביטחון של חמאס את ידיו ואת רגליו של עיתונאי והשליכו אותו ברחוב (אלצבאח 4 באוגוסט 2014). העיתונאי הפלסטיני-צרפתי רג'אא' אבו דקה, שדיווחיו חרגו מהקו התקשורתי של חמאס, סיפר, כי זומן לחקירה ע"י מנגנוני הביטחון של חמאס בבית החולים אלשפאא'. בסיומה של החקירה התבקש לעזוב "לטובתו" את הרצועה (ליברסיון, 23 ביולי 2014).
