כרזה בדף פייסבוק, שפורסמה ע"י סיעת הגוש האסלאמי של חמאס באוניברסיטת ביר זית. הכרזה פורסמה בעקבות פיגוע הירי בו נרצחו בני הזוג הנקין (1 באוקטובר 2015) סמוך לאיתמר, בראשיתו של גל הטרור הנוכחי. הכרזה משבחת את הפעילים, שביצעו את הירי. הכיתובית בערבית: "תבורכנה ידיכם, לוחמי ההתנגדות שלנו" (דף הפייסבוק סיעת הגוש האסלאמי של חמאס באוניברסיטת ביר זית, 1 באוקטובר 2015) הכרזה משקפת את שאיפת חמאס להפיכת "ההתנגדות העממית" למאבק מזוין הכולל גם פיגועי ירי (בניגוד לתפיסת "ההתנגדות העממית" של הרשות הפלסטינית).
בשיח הפוליטי והתקשורתי הפלסטיני
1. לאחר כחודש וחצי של אלימות וטרור בשטחי ישראל וביהודה ושומרון ממשיכים הרשות הפלסטינית, והתקשורת הפלסטינית לעסוק באינטנסיביות באירועים. מה שנתפס בישראל כגל של אלימות וטרור מוצג על ידם באופן שיטתי כ"הוצאות להורג" של אזרחים חפים מפשע, המתקוממים נגד ישראל במסגרת "ההתנגדות העממית". ישראל מצידה מוצגת כמי שמפעילה כלפי הפלסטינים כוח שרירותי ומוגזם, הן כלפי בודדים ("הוצאות להורג בדם קר") והן כלפי הפלסטינים כקולקטיב (הטלת מגבלות על תושבי שכונות מזרח ירושלים).
2. גל האלימות והטרור עודנו נמשך כשמוקדי הפיגועים מועתקים מעת לעת מזירה לזירה (ירושלים, עומק ישראל, חברון וגוש עציון). במקביל מתקיים בקרב הפובליציסטים הפלסטינים שיח ער אודות האירועים ומשמעותם, תוך ניסיון להצביע ואף להמליץ על הכיוונים הרצויים להמשכם ולניצולם לקידום המטרות הלאומיות הפלסטיניות. בשיח הפלסטיני התקשורתי והפוליטי בולטות שתי תפיסות מנוגדות באשר לאופן הרצוי של המשך האירועים:
א. המשך האלימות והטרור על בסיס תפיסת "ההתנגדות העממית": תפיסה זאת מובלת ע"י הרשות הפלסטינית ופתח וזוכה לתמיכת מרבית התקשורת הפלסטינית (הן זו המזוהה עם הרשות והן התקשורת העצמאית). תפיסה זאת גורסת, כי את "ההתפרצות" הפלסטינית הנוכחית יש לתעל ל"התנגדות עממית מושכלת" (מקואמה אלרשידה). התנגדות שכזאת ניתן יהיה לקיים במשך זמן ארוך, עם עליות וירידות באינטנסיביות שלה, בהנחה (סמויה ולעיתים גלויה), כי הם בסופו של דבר יתישו את ישראל ויחייבו אותה לוויתורים. מנגד, בכירי הרשות ומרבית הפובליציסטים הפלסטינים מתנגדים להפיכת "התעוררות" זאת ל"אנתיפאדה חמושה", שלה מטיפה חמאס, בשל מגוון סיבות: הדבר עלול להביא לאובדן שליטה של הרשות, לשרת את מטרותיה הפוליטיות של חמאס ביהודה ושומרון, לפגוע במרקם החיים הפלסטיני ובכלכלה הפלסטינית, להציג את הפלסטינים בפני העולם כאחראים ל"אלימות קיצונית" של ישראל ולתת לישראל לגיטימציה לנקוט צעדים קשים נגד הפלסטינים.
כרזה המעבירה את המסר, כי באמצעות ידויי אבנים (המסמלים את "ההתנגדות העממית") ניתן יהיה לצלצל בפעמונים, קרי, לקדם את המטרות הלאומיות הפלסטיניות (אלחיאת אלג'דידה, ביטאון הרשות הפלסטינית, 21 באוקטובר 2015).
ב. תחזוק גל "ההתנגדות העממית" והפיכתו בהמשך למאבק מזוין ולאנתיפאדה שלישית: תפיסה זו מובלת ע"י הנהגת חמאס ומוצאת ביטוייה בכלי התקשורת שלה. חמאס אינה שוללת את "ההתנגדות העממית" והיא קוראת במפורש להחרפת גל פיגועי הדקירה והדריסה. אולם היא אינה רואה ב"התנגדות העממית" דרך פעולה בלעדית וחותרת להפוך אותה בהמשך לג'האד ול"אנתיפאדה שלישית" (המכונה גם "אנתיפאדת ירושלים"). משמעות הדבר בראיית חמאס היא שילוב פיגועים בעלי אופי צבאי וממוסד עם המשך ואף החרפת פיגועי ה"התנגדות העממית" (קרי, ביצוע פיגועי ירי, חטיפות חיילים למטרות מיקוח ופיגועי התאבדות). בכירי חמאס וכלי התקשורת שלה שבים ומטיפים להפיכת גל הטרור הנוכחי ל"אנתיפאדה שלישית" תחת אכוונה של הנהגה פלסטינית מאוחדת (כשבפועל חמאס חותרת לכך, שהפיגועים יעשו תחת הכוונתה ושליטתה[1]).
כרזה באתר חמאס הקוראת לשילוב ידיים של כל הארגונים ובהם חמאס ופתח לשם קידום האנתיפאדה בגדה (8 באוקטובר 2015, דף הפייסבוק PALDFשל חמאס). הכרזה משקפת את שאיפת חמאס ל"שילוב ידיים" בין הארגונים השונים כשמשמעות הדבר הפיכה האנתיפאדה מעממית וספונטאנית למאורגנת ומוכוונת ע"י הנהגה אחת.
3. השיח הפוליטי והציבורי ביהודה ושומרון ממחיש היטב את הדילמה הניצבת בפני הרשות הפלסטינית: מחד גיסא יש לרשות עניין לשמר את גל האלימות הנוכחי, העולה בקנה אחד עם מדיניות "ההתנגדות העממית" שלה, ולהשתמש בו בעתיד ככלי לחילוץ וויתורים מדיניים מישראל בזירה הבינלאומית. מאידך גיסא הרשות הפלסטינית מודעת לפוטנציאל הסיכונים, שבהמשך גל הפיגועים הנוכחי קל וחומר בהחרפתו. כדי לנטרל סיכונים אלה יש לרשות הפלסטינית עניין מובהק לשלוט על גובה הלהבות של הפיגועים (אף כי לא תמיד יש לה את היכולת לכך) ולמנוע את אובדן הצביון "העממי" של "ההתנגדות" העלול לשרת את חמאס ולאתגר את שליטת פתח והרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון.
|
4. מעבר למחלוקת בסיסית זאת דומה בשיח הפוליטי והתקשורתי ביהודה ושומרון קיימת תמימות דעים, כי "ההתנגדות העממית" (קרי, הטרור העממי) חייבת להימשך, וכי אין בנמצא חלופה בדמות שקט מוחלט והפסקת הטרור העממי ללא תמורות מדיניות מרחיקות-לכת מצידה של ישראל[2], בשיח התקשורתי קיימים אומנם קולות, המסתייגים מפיגועי הדקירה, דפוס הפיגועים המוביל את גל הפיגועים הנוכחי, אך הם חריגים[3]. משמעות הדבר היא, שללא שינוי בסיסי בדפוס היחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית (שכרגע אינו נראה באופק) הפסקה מוחלטת של הטרור העממי אינה בגדר חלופה ריאלית (בראיית הרשות). צפוי איפא שהרשות הפלסטינית (ופתח) ימשיכו לתמוך בטרור העממי ובדפוסי הפעולה הנגזרים ממנו, תוך עליות וירידות בתכיפותם ובעצימותם (צפוי כי יידוי האבנים והשלכת בקבוקי תבערה, ושימוש ב"נשק קר" פיגועי דקירה ודריסה יישארו דפוסי פעולה לגיטימיים). כל זאת תוך המשך הצגת הטרור העממי בפני דעת הקהל הבינלאומית (ובפני דעת הקהל העולמית הפלסטינית) כ"התנגדות עממית בדרכי שלום", שלפלסטינים "זכות" לקיימה עד לתום הכיבוש הישראלי. |
נספח
מבחר מאמרים של פובליציסטים פלסטינים ביהודה ושומרון העוסקים בכיווני הפעולה של גל הטרור הנוכחי
1. יחיא רבאח, בכיר פתח ותיק ברצועה (אלחיאת אלג'דידה, יומון הרשות הפלסטינית, 28 באוקטובר 2015):במאמר "ההתעוררות הפלסטינית לאן?", תוקף יחיא רבאח את הצהרות שר החוץ האמריקאי ג'והן קרי, אשר לדבריו אינן מסייעות לעם הפלסטיני, אינן מביאות לסיום הכיבוש ומעודדות את ראש ממשלת ישראל להעניש את תושבי מזרח ירושלים בשלילת תעודות הזהות שלהם. לפיכך מסיק רבאח, כי הגל הנוכחי של "ההתעוררות הפלסטינית" (אלהבה אלפלסטיניה) חייב להימשך. שכן זאת זכותם, החלטתם וגם הישגם הלאומי של הפלסטינים.
2. ד"ר ע'סאן אלמצרי, מנהל מרכז ההסברה והמחקר כנעאן (24 באוקטובר 2015):במאמר שכותרתו "מה צריכה להשיג הרגעה" קורא אלמצרי לנסח את הדרישות הפלסטיניות ולהציבן כתנאי ל"הרגעה". בין הדרישות הללו מונה אלמצרי הפסקת כניסת ישראלים להר-הבית, הפסקת ההתנחלויות, בלימת "תוקפנות המתנחלים כלפי הפלסטינים", שחרור כל עצירי האנתיפאדה ומתן פיצוי למשפחות השהידים. כל זאת לקראת חזרה למשא ומתן על בסיס פתרון שתי המדינות והקמת מדינה פלסטינית. ד"ר אלמצרי קובע, כי כל כניעה ללחצים והסכמה להרגעה "בחינם", ללא תמורה ישראלית, תערער את לגיטימיות ההנהגה הפלסטינית ותיצור סיכון של פרוץ אנתיפאדה חדשה.
3. עבד אלמג'יד סוילם (אלאיאם, 22 באוקטובר 2015):פיגועי התאבדות יובילו אך ורק לפגיעה בתדמיתה של ה"התעוררות" הפלסטינית הנוכחית, שהינה "התנגדות עממית בדרכי שלום". שכן במסגרת פיגועי התאבדות עתידים להיפגע אזרחים ישראלים, שאינם מהווים חלק מ"מערכת הכיבוש" הפועלת בשטחים הפלסטינים.
4. ד"ר עבד אלמג'יד סוילם (אלאיאם, 22 באוקטובר 2015):במאמר דעה דוחה הכותב בתוקף את הקריאות, שנשמעו בחברה הפלסטינית, להסלמת העימות עם ישראל והפיכתו למאבק מזוין. הקולות הקוראים לכך הינם תומכי חמאס בניגוד למפגינים ה"פטריוטים" הנמצאים במוקדי החיכוך. לשיטתו של ד"ר סוילם על הפלסטינים לדבוק במאבק בכלים העממיים ולהימנע מהסלמה מזוינת מול ישראל.
5. אלחיאת אלג'דידה, היומון הממסדי של הרשות הפלסטינית (21 באוקטובר 2015):במאמר מערכת הודגש, כי על האנתיפאדה להתנהל ב"צורה נבונה" ולהציג בפני העולם את הדימוי של מאבק פלסטיני צודק נגד הכיבוש האכזרי. השהידים מביאים כבוד ופאר לעם הפלסטיני אך הפלסטינים אינם זקוקים ל"מפלי דם".על העם הפלסטיני לשאוף לכך שהגיבורים לא ימותו אלא יחיו ויחגגו את הניצחון עם בני משפחותיהם בבוא העת.
6. אשרף אלעג'רמי (אלאיאם, 21 באוקטובר 2015): החברה הישראלית נמצאת במצב של בלבול. הימין הישראלי הצליח לסחוף אחריו את מרבית הציבור הישראלי אחרי גישתו האלימה. הישראלים מעוניינים אך ורק בסיום גל האלימות הנוכחי ע"י צעדי ענישה בלבד. עתה עולה השאלה האם הציבור הישראלי חושב שניתן להמשיך את העימות עד אינסוף או, שינסה להשיג שלום ע"י הכרה ברורה בזכות העם הפלסטיני להקים מדינתו בגבולות 1967 עם ירושלים המזרחית כבירתו.
7. האני אלמצרי (אלאיאם, 20 באוקטובר 2015):במצב הנוכחי לא ניתן לעשות שימוש ב"התנגדות חמושה". שכן "התנגדות חמושה" תשרת את האינטרס הישראלי בהצגת הפלסטינים כאחראים לאלימות קיצונית ותשמש בידי ישראל כעילה לביצוע טבח רחב ממדים נגד הפלסטינים. ניתן יהיה לקיים "אנתיפאדה בגלים", אשר מטרתה תהייה לסכל תוכניות קונקרטיות של ישראל כגון "השלום הכלכלי" או הכללת שטחי ירושלים המזרחית בתוך ישראל.
8. חאפט' אלברע'ותי (אלחיאת אלג'דידה, 20 באוקטובר 2015): המאמר שולל את הכדאיות, שבביצוע פיגועי התאבדות בשטח ישראל, שלגביהם לא קיימת הסכמה לאומית. פיגועי התאבדות רק יובילו להתרת רסן של "ממשלת הטרור הישראלית" ויניעו אותה לפעול במלוא הכוח נגד בני העם הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה.
9. מופק מטר (אלחיאת אלג'דידה, 20 באוקטובר 2015): הפלסטינים הצליחו להסב נזק לתדמית מערכת הביטחון הישראלית. קטעי הוידיאו שבהם ניתן לראות חיילים ישראלים בורחים מפלסטיני אוחז בסכיןמצביעים על ירידה במורל של הצבא הישראלי. הירידה במורל נובעת מכך שצעירים ישראלים, המתגייסים לצה"ל "פוקחים עיניים" ומבינים, כי הם לובשים מדים של "צבא הכיבוש".
10. אלחיאת אלג'דידה (20 באוקטובר 2015):מאמר מערכת תחת הכותרת אלמקאומה אלרשידה (ההתנגדות המושכלת) קורא להרגעת הרוחות בגדה. המאמר קורא לשמור על מה שמכונה "האיזון הנכון" בין רוח ההתנגדות לבין צרכי החיים של האוכלוסייה. המאמר מדגיש, כי הפלסטינים חפצים בחיים ואינם מעוניינים בהרחבת מעגל הדמים.
11. נאג'י צאדק (אלקדס, 19 באוקטובר 2015): לרשות הפלסטינית נשקפים סיכונים חמורים מדינאמיקת ההסלמה הנוכחית. קיים חשש בגדה מניצול הרפיון השלטוני ע"י גורמים פוליטיים העוינים את אבו מאזן (רמז לחמאס) לביסוס מעמדם ולעיצובה מחדש של הזירה. בתסריט מסוים עלולים הצעירים ברחוב להפנות זעמם כלפי הרשות עצמה.
12. נאצר אללחאם (מען, 19 באוקטובר 2015):ישנם אנשים תמימים המבקשים, שההנהגות הפלסטיניות תגנה את פגיעת הסכינים או את האלימות. תמימות זו הינה טיפשות שכן תופעת הסכינים הייתה תוצאה ולא הגורם. כדי לטפל בה ברצינות עלינו לחסל את הכיבוש, ההתנחלויות, ההקצנה, השנאה והגזענות. המצב הנוכחי ימשיך כפי שהוא עוד חודשים ושנים בצורות שונות. הוא עלול לכלול בהמשך אנתיפאדה, פעולות התשה ומרי אזרחי, זה לצד זה ובאותו זמן.
[1]ביטוי עדכני לכך ניתן לראות בדבריו של ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, במסיבת עיתונאים, שקיים בדרום אפריקה במהלך ביקורו שם. ח'אלד משעל הפנה קריאה לכל הכוחות הפלסטינים, ובכלל זה לפתח, להקים "הנהגה לאומית מאוחדת לאנתיפאדה ולהתנגדות". ח'אלד משעל קרא לאבו מאזן "לשאת אתנו באחריות ובשותפות ההחלטה" (אלג'זירה, 21 באוקטובר 2015).
[2]ביטוי עדכני לכך ניתן למצוא בדברי נמר חמאד, יועצו המדיני של אבו מאזן: "אם הכיבוש [הישראלי] ימשך - לא ייתכן שלא תהייה התנגדות". התנגדות, לדבריו, יכולה להיות ב"דרכי שלום" או "התנגדות חמושה". ההנהגה הפלסטינית שואפת ל"התנגדות עממית בדרכי שלום" [קרי, לטרור עממי],שכן הוא רוצה להתרחק ככל האפשר מסבב אלימות נוסף (ראיון לערוץ המצרי CBCExtra, 24 באוקטובר 2015).
[3]ביטוי בולט לדעה חריגה ניתן ע"י מחמד דראע'מה עיתונאי בולט מראמללה, שפרסם מאמר מערכת בו קרא לצעירים להימנע מפיגועי הדקירה תחת הכותרת "אל תלכו אל המוות" דראעמה קורא לצעירים לנהור לרחובות למחסומים לצעוק להשמיע את קולם אבל לא למות למען המולדת. לדבריו כל מי שנושא סכין ותוקף חייל הוא מתאבד. עוד הוסיף, כי העולם שהפלסטינים חותרים לגייס לצידם את מתנגד לפיגועי הדקירה והדריסה נגד כשם שהוא מתנגד לפיגועי התאבדות (אלחדת', 18 באוקטובר 2015).
