פיגועי ה-23 ביולי 2005 בשרם אל-שיח' עוררו תגובות רבות בתקשורת המצרית ביחס לזהות מבצעיהם ולמניעיהם. במאמרים רבים בתקשורת הממסדית נטען כי הפיגועים נועדו לסכל את תהליך הרפורמות במצרים ולפגוע בתפקיד שהיא ממלאה באזור. מאמרים אחרים היפנו אצבע מאשימה לעבר ההסתה במסגדים ובאמצעי התקשורת במצרים שהצמיחו את הטרור. כמו כן היו שטענו כי הפיגועים באו בתגובה למדיניות ארה"ב וישראל במזרח התיכון והיו אף שרמזו כי גורמי מודיעין מערביים, והמוסד הישראלי בפרט, מעורבים בפיגועים במטרה לפגוע באינטרסים של מצרים. עיתונות האופוזיציה מצידה האשימה את מדיניות משטרו של מובארכ ואת מנגנוני הביטחון המצרים שביחסם לאוכלוסיה הם גורמים לטרור. להלן התגובות העיקריות לפיגועים כפי שהופיעו בעיתוני הממסד והאופוזיציה:
הפיגועים נועדו לפגוע ברפורמות במצרים ובתפקידה באזור
במאמרים רבים בעיתונות המצרית נטען כי מטרת הפיגועים היא לפגוע במעמדה האזורי הבינ"ל של מצרים ולסכל את תהליך הרפורמות בה. צובחי עסילה, חוקר ב"מרכז של אל-אהראם למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים" כתב תחת הכותרת "הטרור ותפקידה של מצרים באזור" כי "הדבר המסוכן ביותר בפיגועי שרם אל-שיח' – שנודעה כעיר השלום וכמקום התכנסותן של הועידות הבינלאומיות החשובות שמצרים עורכת כדי [לדון] בסוגיות הנוגעות לאזור כמו תהליך השלום, עיראק וסודאן – שהם מראים באופן מכריע שהמטרה היתה [לפגוע] בתפקידה של מצרים באזור…
עיתויה של פעולת שרם אל-שיח טען עסילה הוכיח "שפעולה זו נועדה לערער את היציבות הפנימית [במצרים] ולהכשיל את תהליך הרפורמה הפנימית או, לפחות, לשבשו. שהרי בעוד מספר שבועות תיגש מצרים… בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה לבחור [מועמד] לנשיאות מבין כמה מועמדים."[1]
אוסאמה סראיא, העורך הראשי החדש של היומון הממסדי "אל-אהראם", קבע כי "אלו אשר פוצצו את מלון ע'זאלה במפרץ נעמה והרסו את השוק המסחרי בשרם אל-שיח' רוצים לעצור את [ההתקדמות] של המצרים ואת תהליך הרפורמה והצמיחה."[2]
גילוי דעת של שיח' אל אזהר
שיח' אל-אזהר, הד"ר מחמד סיד טנטאוי, פרסם גילוי דעת בו גינה את הפיגועים. בראיון ליומון הלבנוני , "צדא אל-בלד", אמר כי "מי שמפוצץ את עצמו נחשב מתאבד פרט לפעולות ההתנגדות בפלסטין שמבצעיהם הם שהידים…" לדבריו הפיצוצים: "אינם ג'יהאד כיוון ש[משמעות] הג'יהאד להלחם באויב ולא בנפש המאמינה, שאללה אסר להרוג אותה. שלוש הדתות המונותיאיסטיות מכבדות את זכויות האדם ואת זכותו לחיות. השריעה האסלאמית אוסרת על הריגת אזרחים, נשים וילדים חפים מפשע בין אם הם מוסלמים ובין אם לא. כל עוד הם חיים בקרבנו באחווה ובשלום הרי שאללה אסר עלינו להפקיר את דמם." לדעת טנטאוי מי ש"הרג נפש ללא סיבה מוצדקת, כאילו הרג את כל האנושות, פרט למבצעי פעולות ההתנגדות בפלסטין. באשר למה שמתרחש במצרים ובעיראק הרי שהדבר נחשב להתאבדות".[3]
