שני נערים, שניסו לבצע פיגועי דקירה, בעלי חזות חילונית מודרנית. מימין: אחמד אבו אלרב, בן 17, שניסה לבצע פיגוע דקירה בתחנת הדלק סמוך למעבר ג'למה ב-2 בנובמבר 2015 (דף הפייסבוק קדס נט, 2 בנובמבר 2015). משמאל: בשאראלג'עברי, בן 15, שניסה לבצע פיגוע דקירה בסמוך ל"בית השלום" בחברון ב-20 באוקטובר 2015 (hamasms, 20 באוקטובר 2015).
כללי
1. בחודשיים האחרונים מתקיימת מתקפת טרור ואלימות פלסטינית, שהחלה במהלך חגי תשרי ועדיין נמשכת בכל עוזה. את ראשיתה ניתן להערכתנו לראות בפיגועי ידויי האבנים שבו נהרג אלכסנדר לבלוביץ, סמוך לארמון הנציב שבדרום ירושלים, ב-14 בספטמבר 2015. מתקפת הטרור והאלימות החלה בהר הבית ובירושלים, בהמשך, התפשטה ל"פנים" ישראל וליהודה ושומרון תוך התמקדות בעיר חברון וסביבותיה.
2. בחודשים שחלפו עד כה נהרגו בגל הטרור 23 אנשים, מהם 21 ישראלים וכן אזרח אריתריאי ואזרח פלסטיני, שנקלעו לזירת הפיגועים (עדכני ל-24 בנובמבר 2015). כמו כן נפצעו 185 בני אדם, עשרים מהם באורח קשה (נתוני מגן דוד אדום, כמצוטטים ע"י משרד החוץ, עדכניים ל-22 בנובמבר 2015). כמו כן נהרגו כ-93 פלסטינים, רובם מיהודה ושומרון וכמה מאות פלסטינים נפצעו[1] (מספר ההרוגים הפלסטינים מבוסס על נתוני משרד הבריאות הפלסטיני בראמאללה, עדכניים ל-22 בנובמבר 2015).
3. עבודה זאת מהווה עבודת המשך לבדיקה שקיימו חוקרי מרכז המידע של פרופיל המחבלים, שביצעו פיגועים בירושלים וב"פנים" ישראל במהלך במתקפת הטרור הנוכחית[2]. היא נועדה להרחיב ולהעמיק את הבנתנו באשר לפרופיל המחבלים מבצעי הפיגועים במתקפת הטרור הנוכחית תוך ניסיון לבחון האם ובאלו תחומים קיים שוני בין פרופיל מבצעי הפיגועים בישראל לבין זה של מבצעי הפיגועים ביהודה ושומרון. בהמשך תפורסם עבודת המשך, שתבחן את פרופיל הפלסטינים, שנהרגו במהלך הפרות סדר אלימות ובעימותים עם כוחות הביטחון הישראלים ביהודה ושומרון.
עיקרי ממצאי העבודה
4. המחבל הפלסטיני המבצע פיגועים נגד כוחות הביטחון ואזרחים בשטחי יהודה ושומרון הינו בדרך כלל צעיר, רווק, לרוב בגילאי 26-22, אך במקרים רבים גם בגילאי 20-16. במקרים רבים הוא סיים את לימודיו התיכוניים והצטרף למעגל האבטלה או שמצא עבודת בלתי הולמת לכישוריו. אין לו עבר של מעורבות בפיגועים והוא אינו משתייך לאחד מארגוני הטרור. המחבל ביצע את הפיגוע לבד (רק במקרים בודדים ביצעו את הפיגועים, בעיקר פעולות מורכבות כגון פיגועי ירי, חוליות שכללו שני מחבלים או יותר),כתוצאה מהחלטה אישית, לעיתים באופן ספונטני. החלטה זאת התקבלה ללא הנחייה "מלמעלה", לעיתים גם ללא ידיעת בני משפחתו.
|
5. המחבל המבצע את הפיגועים טעון באופן בסיסי במוטיבציות לאומיות ודתיות אולם לשיקוליו האישיים יש משקל רב בקבלת ההחלטה לבצע את הפיגוע, שסיכון רב כרוך בביצועו (כ-60% מהמחבלים שביצעו פיגועים ביהודה ושומרון נהרגו במהלך הפיגועים). החלטתו של המחבל מושפעת גם מתסכול אישי, רצון לזכות בתהילה לאחר הפיכתו לשהיד, נקמה על מות חברים וקרובים וחשיפה להסתה קשה בכלי התקשורתי וברחוב הפלסטיני. להתמשכות מתקפת הטרור ולמותם של עשרות צעירים פלסטינים במהלכה יש "אפקט מדבק", המועבר בין הצעירים באמצעות הרשתות החברתיות (במיוחד הפייסבוק), ותורם גם הוא למוטיבציה שלהם לבצע את הפיגועים. |
הסתה לפיגועי דקירה בדף פייסבוק בשם "שונאי ישראל": איאד אלעואודה, מחבל מאזור חברון, אשר ביצע פיגוע דקירה בקריית ארבע, העלה פוסט לדף פייסבוק זה. הטלוויזיה הפלסטינית הממלכתית (24 באוקטובר 2015) עשתה "לייק" לדף הפייסבוק "שונאי ישראל" (דף הפייסבוק שונאי ישראל, 17 באוקטובר 2015).
6. כ-60% מהמחבלים, שביצעו פיגועים ביהודה ושומרון היו תושבי העיר חברון והכפרים הסמוכים לה.כמחצית מהפיגועים בוצעו בחברון ובסביבותיה ועוד כ-12% מהפיגועים בוצעו באזור גוש עציון הסמוך לה. רובם הגדול של הפיגועים היו פיגועי דקירה באמצעות סכינים וחפצים חדים (כ-80% מכלל הפיגועים), שהפכו למאפיין הבולט של מתקפת הטרור הנוכחית. מקצתם היו פיגועי דריסה (כ-12%) ופיגועי ירי (8%). הפיגועים בוצעו לעבר כוחות הביטחון ומקצתם לעבר אזרחים. אתרים מועדפים לביצוע הפיגועים היו צמתים (למשל, צומת גוש עציון "המועד לפורענות"), מחסומים ונקודות ביקורת של צה"ל, טרמפיאדות, התקהלויות של אזרחים ואנשי צבא ומעברי גבול (מעבר ג'למה שבצפון השומרון "המועד לפורענות").
הסתה לפיגועי דקירה
מימין: כרזה המעודדת פיגועי דקירה. בערבית : "הצת אותה, (את) המהפכה" (דף הפייסבוק "שונאי ישראל", 17 באוקטובר 2015). משמאל: הדרשן המסית מרפיח, אשר קרא לדקור יהודים (דף הפייסבוק "שונאי ישראל", 17 באוקטובר 2015).
|
7. מהבחינה הסטטיסטית בוצעו רק ארבעה פיגועי ירי ביהודה ושומרון, כ-8% מכלל הפיגועים, שנבדקו.אולם למרות זאת הם היו הקטלניים ביותר וגבו בתקופה הנסקרת ארבעה קורבנות, כרבע ממספר ההרוגים הישראלים. מספר זה גדל עוד יותר לאחר פיגוע הירי בגוש עציון (19 בנובמבר 2015), שאינו נכלל בעבודה הנוכחית, במהלכו נהרגו שלושה בני אדם נוספים (שני ישראלים ופלסטיני). שיעור הרוגי פיגועי הירי ממספר ההרוגים ביהודה ושומרון עלה איפא בעקבות הפיגוע בגוש עציון לקרוב לשליש[3]. פיגוע הירי אינם נכללים במדיניות "ההתנגדות העממית" של הרשות הפלסטינית ופתח אולם למרות זאת הרשות אינה מגנה בפומבי פיגועים אלה ובפועל תומכת בהם. רמת הקטלניות הגבוהה שלהם ותמיכת הציבור הפלסטיני בפיגועי הירי עלולים להערכתנו לעודד ביצוע דפוס זה של פיגועים, ככל שתמשך מתקפת הטרור[4]. |
8. מהו מקומם של ארגוני הטרור הממוסדים במתקפת הטרור? במקרים רבים חמאס, הזרוע הצבאית של פתח וארגונים נוספים, ניסו "לנכס לעצמם", לאחר מעשה, את מבצעי הפיגועים. הדבר מצא ביטויו בפרסום מודעות אבל בשם הארגונים ובהשתתפות פעילי הארגונים בהלוויות שלהם. אולם הרושם הברור הוא, שעד כה רק בודדים מקרב מבצעי הפיגועים היו פעילים של ממש בארגוני הטרור וגם אז ספק אם ביצעו את הפיגועים בעקבות אכוונה מסודרת וסיוע בנשק ובכסף. מצב זה עלול להשתנות אם וכאשר פיגועי היחידים יאבדו את התנופה וארגוני הטרור הממוסדים ינסו "לשמר את האנתיפאדה" ולהסלים את הפיגועים (בארסנל של ארגוני הטרור הממוסדים מצויים סוגים רבים של פיגועי טרור בעלי אופי "צבאי", החל בפיגועי ירי וכלה בפיגועי התאבדות).
האם יש למתקפת הטרור הנוכחית קשר לדאעש?
9. עד כה לא איתרנו קשר בין מבצעי הפיגועים לבין דאעש או פעילים המזוהים עימו. כמו כן לא מצאנו ביטויים אידיאולוגיים של הסלפים-ג'האדיסטים בקרב מבצעי הפיגועים. עם זאת מבצעי הפיגועים חשופים לתהודה התקשורתית העצומה וליוקרה הרבה שיש לפעולות הטרור של דאעש, בדגש על הרג אויבים למיניהם באמצעות סכינים, לכך עשויה להיות תרומה להפיכת הסכינים ל"כלי הנשק" המוביל במתקפת הטרור הנוכחית.
10. בהשוואה, שנערכה בין הפרופיל של מבצעי הפיגועים ביהודה ושומרון לבין אלו שבישראל עולים קווי דמיון רבים, בעיקר בכל הנוגע למוטיבציות ולדפוס הפיגועים. עם זאת נמצאו גם כמה הבדלים:
א. המוצא החברוני של המחבלים: ביהודה ושומרון בולט משקלם של מחבלים, שמוצאם מחברון ומכפרים ועיירות שבסביבותיה (כ-60%). בישראל לעומת זאת בולט משקלם של המחבלים תושבי שכונות מזרח ירושלים וצפונה (כ-75%). עם זאת תושבים מחברון ביצעו פיגועים גם בישראל (כ-15% מכלל מבצעי הפיגועים) בעוד שמחבלים ממזרח ירושלים ביצעו פיגועים גם ביהודה ושומרון (כ-10% מכלל מבצעי הפיגועים). במרבית המקרים מחבלים מאזור חברון וממזרח ירושלים העדיפו לבצע פיגועים באזור מגוריהם אולם היו גם מקרים בהם התבצעו הפיגועים ע"י מחבלים מחברון וממזרח ירושלים בערי ישראל (מחבלים ממזרח ירושלים העדיפו לבצע פיגועים בעיר ירושלים בעוד שמחבלים מאזור חברון ביצעו פיגועים בדרום ישראל).
ב. הקטלניות של פיגועי ירי ביהודה ושומרון: ביהודה ושומרון בוצעו ארבעה פיגועי ירי מתוך 49 (כ-8% מכלל הפיגועים). לאלו נוסף פיגוע ירי בגוש עציון (שאירע לאחר כתיבת עבודה זאת), שבו נהרגו שלושה בני אדם, שני ישראלים ופלסטיני. למרות שמהבחינה המספרית מהווים פיגועי הירימיעוט בקרב כלל הפיגועים אלו הם הפיגועים הקטלניים ביותר, שגרמו לקרוב לשליש ממספר ההרוגים במתקפת הטרור הנוכחית. הריבוי היחסי של פיגועי הירי ביהודה ושומרון לעומת ישראל נובע להערכתנו משיקולי נוחות מבצעית, כולל זמינותם של כלי הנשק, יכולת הנסיעה של המחבלים בכלי רכב, שמהם ניתן לבצע את הירי ולחמוק מזירת הפיגוע, ויכולת ההיטמעות שלהם בקרב אוכלוסייה אוהדת[5].
עידוד פיגועי ירי ע"י חמאס
מימין: כרזה, שפרסמה סיעת הגוש האסלאמי של חמאס באוניברסיטת חברון המברכת את מבצעי פיגוע הירי בדרום הר חברון, שבמהלכו נהרגו הרב ליטמן ובנו נתנאל ז"ל. בערבית נכתב: "חברון מתנגדת. תבורך ידך איש ההתנגדות. מות שני מתנחלים ופציעת אחרים בפיגוע ירי לעבר רכבם סמוך לעיר חברון" (דף הפייסבוק של סיעת הגוש האסלאמי של חמאס באוניברסיטת חברון, 13 בנובמבר 2015). משמאל: כרזה, שפורסמה לאחר הפיגוע סמוך לאיתמר, שבו נהרגו בני הזוג הנקין ז"ל ב-1 באוקטובר 2015. הכרזה קוראת להצית את הגדה באמצעות פיגועי ירי. בערבית נכתב: "פיגוע שכם ו"הגדה" (2 באוקטובר 2015, דף הפייסבוק PALDF).
ג. גיל מבוגר יותר של הצעירים מבצעי הפיגועים: מתקפת הטרור מתבצעת ביהודה ושומרון כמו גם בישראל ע"י צעירים. אולם בעוד שבישראל בולט משקלם של בני ה-20-16. הרי שביהודה ושומרון בולטת גם קבוצת בני הגיל של בני 26-22, המהווה כמחצית ממבצעי הפיגועים (בישראל היא מהווה כרבע בלבד). המדובר בצעירים, שכבר סיימו לימודיהם התיכוניים, רובם מצאו עבודות שאינן הולמות כישוריהם או שהצטרפו למעגל האבטלה, ומיעוטם המשיכו בלימודיהם באוניברסיטאות. למוטיבציות הלאומיות-דתיות של הצעירים הללו מצטרפת להערכתנו מידה רבה של תסכול אישי ורצון להאדרה או לנקמה באמצעות הקרבה אישית הנתפסת כהרואית (לאחר הפיכתם לשהידים הם אכן זוכים לגילויי הערצה וחלקם הופכים למודל לחיקוי לבאים אחריהם).
11. בבדיקת משקלם של הסטודנטים ובוגרי אוניברסיטאות בקרב מבצעי הפיגועים לא מצאנו הבדלים משמעותיים בין ישראל (כ-15%) לבין יהודה ושומרון (כ-12%). ממצאי הבדיקה מצביעים, כי בשלב זה הסטודנטים אינם מתגייסים בהמוניהם לביצוע פיגועים, בישראל או ביהודה ושומרון על אף ההסתה הקשה הקיימת באוניברסיטאות. דומה, כי הסטודנטים מעדיפים בשלב זה "לפרוק את מרצם" על מקלדת המחשב או בהפגנות והפרות סדר אלימות ולא באמצעות ביצוע פיגועים בפועל. מצב זה עלול להערכתנו להשתנות אם וכאשר פתח, חמאס וארגוני טרור נוספים "יכנסו לתמונה", ירחיבו את מעגל הטרור וידרבנו את הסטודנטים, הנמצאים בהשפעתם, ליטול חלק בפיגועים (כדרך שעשו באנתיפאדה השנייה במהלכה הפכו כמה מהאוניברסיטאות לחממות לטרוריסטים).
הערות מתודולוגיות
12. בעבודה זאת נבחן פרופיל של 59 מחבלים פלסטינים, שביצעו או ניסו לבצע 49 פיגועי דקירה, דריסה או ירי ביהודה ושומרון במהלך מתקפת הטרור הנוכחית. מרביתם נהרגו במהלך הפיגועים ועליהם נמצא בסיס מידע טוב יחסית. מקצתם נפצעו ו/או נתפסו ע"י כוחות הביטחון הישראלים, או שהצליחו להימלט מזירת הפיגוע, ו/או שהסגירו את עצמם לידי מנגנוני הביטחון הפלסטינים. עליהם בסיס המידע הינו חלקי ולעיתים אינו קיים. מתוך 59 המחבלים הפלסטינים שנבחנו על 47 נמצא מידע באיכות סבירה, ברמה משתנה של פירוט ומהימנות, בעוד שעל 12 מחבלים לא נמצא מידע או שהמידע הינו דל ביותר.
13. 59 המחבלים שנבחנובעבודה זאת השתתפוב-49 פיגועים, שבוצעו ביהודה ושומרון. לא נבדקו בעבודה (בהעדר בסיס נתונים סביר) פיגועים שנמנעו/סוכלו מבעוד מועד, אירועי הנחת/השלכת מטענים, ידויי אבנים/השלכת בקבוקי תבערה ואירועי ירי לעבר כוחות הביטחון הישראלים במהלך פעילות ביטחונית. אולם למרות מגבלות אובייקטיביות אלו אנו סבורים, כי ממצאי העבודה משקפים את הפרופיל של הצעיר הפלסטיני, שביצע ביוזמתו פיגוע נגד יעדים ישראלים (אנשי כוחות הביטחון או אזרחים ישראלים) ביהודה ושומרון.
14. תארוך:העבודה בוחנת את החודשיים הראשונים של מתקפת הטרור הפלסטינית. זאת החל מה-14 בספטמבר 2015 (שבה לדעת מרכז המידע ניתן לראות את תחילתה של מתקפת הטרור) ועד ה-15 בנובמבר 2015. תאריך סיום הבדיקה (ה-15 בנובמבר) הינו טכני-שרירותי באשר מתקפת הטרור נמשכת גם לאחר מכן. המדובר איפא בבדיקת ביניים, שיהיה צורך לעדכן אותה ולהרחיב אותה בהמשך.
15. מקורות: העבודה מתבססת על מעקב שיטתי המתבצע אחר אירועי הטרור בסיכומים השבועיים שמפרסם מרכז המידע למודיעין ולטרור. היא מסתמכת בעיקר על מגוון של מקורות ראשוניים, פלסטינים וישראליים. נעשה בה שימוש רב במידע מהתקשורת הפלסטינית בדגש על אתרי אינטרנט והרשתות החברתיות. במסגרת זאת נבחנו דפי פייסבוק אישיים, אתרים, שהוקמו לזכר המחבלים ההרוגים, עדויות מקורבים, אתרים של ישובים פלסטינים שונים ועוד. מולם נבחנו מקורות ישראליים ובתוכם דיווחים של משטרת ישראל, כתבי האישום, שהוגשו נגד מבצעי הפיגועים שנתפסו, אתר שירות הביטחון הכללי ומידע רב ומגוון שהתפרסם בתקשורת הישראלית.
16. מבנה העבודה: עבודה זאת כוללת שלושה נספחים. הראשון מציג את הממצאים העולים מניתוח פרופיל המחבלים מבצעי הפיגועים ביהודה ושומרון; השני מנתח באופן פרטני את דמותו של כל אחד ממבצעי הפיגועים; השלישי מסכם את המידע הידוע לנו על המחבלים ועל הפיגועים שביצעו.
[*] בהמשך לפרסום מרכז המידע מה-3 בנובמבר 2015: "ממצאי בדיקה ראשונית של פרופיל המחבלים, אשר ביצעו פיגועים בישראל בגל הטרור הנוכחי (14 בספטמבר - 25 באוקטובר 2015)".
[1] על פי נתוני משרד הבריאות בראמאללה נפצעו 3,700 פלסטינים במהלך מתקפת הטרור והאלימות. מספר זה נראה לנו מוגזם ביותר והוא נועד לשמש את הפלסטינים לצרכי תעמולה אנטי-ישראלית. להערכתנו מרבית הפצועים הינם נפגעי שאיפת גז מדמיע או כאלו שנפצעו באורח קל ביותר במהלך הפרות סדר, אשר שבו עד מהרה לאיתנם.
[2] ראו פרסום מרכז המידע מה-2 בנובמבר 2015: "ממצאי בדיקה ראשונית של פרופיל המחבלים, אשר ביצעו פיגועים בישראל בגל הטרור הנוכחי (14 בספטמבר - 25 באוקטובר 2015)".
[3] אם נוסיף למניין ההרוגים 6 הרוגים בפיגועי ירי בשטח ישראל אזי מהווים הרוגי פיגועי הירי ל-13 מתוך 23 הרוגים (קרי, למעלה ממחצית)
[4] ב-16 בנובמבר 2015 פרסם מכון הסקרים PCPO(המרכז הפלסטיני לדעת קהל), בהובלתו של ד"ר נביל כוכאלי, סקר דעת קהל חדש, שדגם 1,000 פלסטינים. אחד ממצאי הסקר הוא ש-45.8% מהנשאלים השיבו כי על תושבי הגדה המערבית וירושלים המזרחית לפתוח באינתיפאדה שלישית, אלימה יותר מקודמותיה, ולהתחיל לשאת כלי נשק.
[5] למרות, שפיגועי הירי אינם נכללים בהגדרה של "ההתנגדות העממית" נמנעת הרשות הפלסטינית מלגנות אותם ובפועל יוצרת אווירה המעודדת אותם. פיגועי הירי הינם חלק מ"הפיגועים הצבאיים" הנלווים לטרור העממי ("ההתנגדות העממית"). פיגועים אלו גרמו למרבית ההרוגים הישראלים בששת שנות מדיניות "ההתנגדות העממית". עבודת מחקר על "קטלניות הטרור העממי" הראתה, כי 31 מתוך 48 ההרוגים (כ-65%) נהרגו בפיגועים צבאיים. הרשות הפלסטינית עדיין מתעקשת לתאר את "ההתנגדות העממית" והפיגועים הצבאיים הנלווים אליה כ"התנגדות" בלתי אלימה, המתבצעת בדרכי שלום (ראו מסמך מרכז המידע מה-15 באוקטובר 2015: "קטלניות הטרור העממי: ניתוח האבידות הישראליות בשש שנות "ההתנגדות העממית", המכונה ע"י הרשות הפלסטינית "התנגדות בדרכי שלום").
