ממצאי בדיקת ביניים של פרופיל הפלסטינים, שנהרגו במהלך עימותים אלימים עם כוחות הביטחון הישראלים, ביהודה שומרון ורצועת עזה. (3 באוקטובר – 22 בנובמבר 2015)

מימין: מחמוד סעיד עליאן  בן 20, מכפר ענאתא, שנפצע במהלך הפרות סדר אלימות ליד בית אל ומת מפצעיו (תמונה של הערוץ הירדני רו'יא, שפורסמה בדף הפייסבוק ענאתא ניוז, 20 בנובמבר 2015). הוא השתייך לפתח והשתתף בעבר בהפרות סדר רבות בקו הקדמי של המפגינים. משמאל: הלוויה צבאית "ממלכתית", שבמהלכה נישאה גופתו של מחמוד עליאן ע"י אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ( חשבון הטוויטר הרשמי של פתח, 20 בנובמבר 2015).

עיקרי ממצאי העבודה

1.    עבודה זאת מהווה השלמה לשתי עבודות קודמות בהן נותח פרופיל המחבלים, שנהרגו  בעת ביצוע פיגועים בשטח ישראל וביהודה ושומרון במהלך מתקפת הטרור הנוכחית^[1]. בעבודה זאת שורטט פרופיל הפלסטינים, שנהרגו בהפגנות האלימות ביהודה, שומרון ורצועת עזה.

2.    במהלך העבודה לא הצלחנו להגיע למסקנה חד-משמעית, האם פרופיל המפגינים, שנהרגו מייצג את כלל המשתתפים בהפגנות או את משתתפי "הקו הראשון" שלהן. דעתנו היא שפרופיל ההרוגים מייחד את אלה בעלי התעוזה, שהיו מוכנים להתעמת חזיתית עם כוחות הביטחון הישראליים בידיעה שטובים סיכוייהם להיפגע (חלקם עשו זאת פעמים רבות בעבר). לעומת זאת מרבית המפגינים (סטודנטים, תלמידי בית ספר, נשים), אשר נוטלים חלק בעימותים האלימים, נמצאים מאחור. הם אינם מגיעים לכלל מגע עם כוחות הביטחון  הישראליים והפרופיל שלהם עשוי להיות שונה במקצת מזה של ההרוגים.

מימין : פלסטיני משליך בקבוק תבערה במהלך עימותים עם כוחות צה"ל באלבירה (ופא, 16 בנובמבר 2015). משמאל: פלסטינים מיידים בקבוקי תבערה לעבר כוחות צה"ל באזור באב אלזאויה בחברון (10 באוקטובר 2015,  דף הפייסבוק QUDSN).

אופי ההפגנות האלימות

6.    מזה כשלושה חודשים מתקיימת נגד ישראל מתקפת טרור פלסטינית המוצאת ביטוייה בפיגועי דקירה (מרבית הפיגועים), דריסה וירי. במקביל לפיגועים הללו מתקיימות ביהודה, שומרון וירושלים על בסיס יום-יומי כמעט, הפגנות אלימות הגולשות לעימותים עם כוחות הביטחון הישראליים. להפגנות האלימות ביהודה ושומרון הצטרפה גם רצועת עזה, הגם שבהיקף מצומצם מזה של יהודה ושומרון. ברצועת עזה, מגיעים מפגינים סמוך לגדר הביטחון, על גבול ישראל, ומתעמתים עם כוחות צה"ל.

7.    במהלך ההפגנות והעימותים האלימים מיידים המשתתפים אבנים, משליכים בקבוקי תבערה, מבעירים צמיגים ולעיתים רחוקות מבצעים גם ירי מנשק חם לעבר כוחות הביטחון הישראלים. הפגנות אלימות אלה גורמות, לא אחת, לפצועים ואף להרוגים בקרב המפגינים, המהווים יותר משליש מכלל ההרוגים הפלסטינים במהלך מתקפת הטרור הנוכחית.

8.    בניגוד לפיגועי הדקירה והדריסה, שרובם בוצעו על-ידי מפגע בודד, באופן ספונטני, ללא תכנון מראש נראה כי ההפגנות האלימות נגד כוחות הביטחון הישראלים נושאות אופי מאורגן יותר. כמה פעמים בשבוע יוצאת קריאה לציבור הפלסטיני לקחת חלק בהפגנות לעיתים בעקבות הכרזה על יום מסוים כ"יום זעם". הקריאות להפגנות מתפרסמות בכלי התקשורת הפלסטינים (כולל אלו המזוהים עם פתח) וברשתות החברתיות. להפגנות המאורגנות, המתקיימות בדרך כלל בימי שלישי ושישי, יש אתרים קבועים למשל ב"כיכר איו"ש" בכניסה הצפונית לראמאללה.

9.    בקרב מארגני ההפגנות ביהודה ושומרון בולטת פתח, שהיא והרשות הפלסטינית רואות בהן מרכיב מרכזי באסטרטגיית "ההתנגדות העממית". כמו כן מאורגנות הפגנות רבות על ידי ארגוני הטרור השונים (חמאס, הג'האד האסלאמי בפלסטין, החזית העממית לשחרור פלסטין). לעיתים נמנים על מארגני ההפגנות אגודות הסטודנטים של הארגונים השונים (שאף דואגות להסעת לסטודנטים למקום ההפגנות), ארגונים בלתי ממשלתיים, איגודים מקצועיים ואף תלמידי בתי ספר.

10.     ההפגנות האלימות בקרבת גדר הביטחון ברצועת עזה מלוות גם הן את מתקפת הטרור הנוכחית במרבית המקרים הן לא מאורגנות ע"י חמאס אך הן מתאפשרות ע"י חמאס, בעלת השליטה ברצועה, המעדיפה לתת לציבור הפלסטיני כלי "להוצאת קיטור" ולהבעת תמיכה במאבק המתנהל ביהודה ושומרון. בכמה מקרים אותרו פעילי חמאס וארגוני טרור אחרים בקרב הרוגי ההפגנות אך הם, להערכתנו, מהווים מיעוט בקרב המפגינים. בו בזמן נמנעת חמאס מלגבות את האירועים העממיים בירי רקטות והיא אף אוסרת זאת על ארגונים אחרים (במהלך מתקפת הטרור הנוכחית נשמר היקף הירי הנמוך מרצועת עזה^[2]).

11.     בניגוד לאינתיפאדות הקודמות ההפגנות האלימות המלוות את מתקפת הטרור הנוכחית אינן נושאות (עדיין) אופי המוני (עשרות ומאות משתתפים ולא אלפים רבים). זאת הן משום שהרשות הפלסטינית ופתח דואגים להכיל את ההפגנות האלימות ולמנוע יציאתן מכלל שליטה; והן משום שמרבית הציבור הפלסטיני אינו נענה לקריאות לצאת להפגנות בהיותו טרוד בענייני היום-יום הדוחקים שלו. גם הקריאות לציון "ימי זעם" לא מצליחות להוציא לרחוב כמות גדולה של מפגינים. אירועים מיוחדים כמו הלוויות של שהידים, הריסת בתי מחבלים או פעילות מעצרים של כוחות הביטחון הישראליים מביאים לעלייה זמנית ומקומית במספר המפגינים וברמת החיכוך, אך בדרך כלל לא הופכת את ההפגנות להמוניות.

מימין: פלסטינים מתעמתים עם כוחות צה"ל בבית לחם (ופא, 4 בדצמבר 2015). משמאל: פלסטינים מבעירים צמיגים  סמוך לגדר הביטחון באבו דיס (5 בדצמבר 2015,  דף הפייסבוק PALDF).

12.          להלן מספר מאפיינים של ההפגנות האלימות, המתקיימות במוקדי העימות השונים:

א.   יהודה, שומרון:

1)    במהלך ששת שנות "ההתנגדות העממית" התקיימו ההפגנות ביהודה ושומרון בדרך כלל בימי שישי, ב"מוקדי חיכוך מסורתיים", בעיקר בכפרים הסמוכים לגדר הביטחון (ובהם בלעין ונעלין, שהפכו לסמל). לעיתים התקיימו הפגנות על רקע אירועים ספציפיים,  שהתפשטו ממוקד הפגנות אחד לערים נוספות ביהודה ושומרון (נושא שחרור האסירים הפלסטינים ובעיות מקומיות של כפרים, הסמוכים לגדר הביטחון עצמו, עמדו תקופה ארוכה במוקד ההפגנות השבועיות).

2)    במהלך מתקפת הטרור הנוכחית עלו לכותרות מוקדי הפגנות נוספים  ביהודה ושומרון דוגמת "כיכר איו"ש", הנמצאת בכניסה הצפונית לראמאללה, שהפכה לזירת עימותים מרכזית^[3]. האלימות באירועים אלה  מכוונת בעיקר נגד כוחות הביטחון הישראליים והיא מוצאת ביטוייה ביידוי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה, חבלה בגדר הביטחון ועימותים פיזיים עם אנשי כוחות הביטחון הישראליים (כל אלו בתוספת  פיגועי הדקירה והדריסה מוגדרים ע"י אבו מאזן והרשות הפלסטינית כ"התנגדות עממית בלתי אלימה").

3)    לדברי אל"מ ישראל שומר, מח"ט בנימין, מאפיין חדש בתקופה הנוכחית הינו ריבוי הצעירים והנשים המשתתפים בהם והתעוזה של המפגינים (גלי צה"ל, 8 בנובמבר 2015). מאפיין נוסף הראוי לציון הוא שמתחילת מתקפת הטרור הנוכחית ירד באופן משמעותי היקף העימותים בין המתיישבים היהודיים לבין האוכלוסייה הפלסטינית ומרכז הכובד הוסט לעימותים בין הפלסטינים לבין כוחות הביטחון הישראליים.

ב.   ירושלים וסביבותיה:

1)    השכונות הערביות בירושלים המזרחית ומתחם הר הבית היוו תמיד מוקד לעימותים אלימים בין פלסטינים לבין כוחות הביטחון הישראלים. אולם מאז חגי תשרי (ספטמבר 2015), על רקע ההסתה הפלסטינית, כי מסגד אלאקצא בסכנה משום שישראל מפרה את הסטאטוס קוו במקום, גברו החיכוכים והעימותים האלימים בין כוחות הביטחון הישראליים לבין הפלסטינים במקום. מאז תחילת גל האלימות הנוכחי הבהירה ישראל באופן חד משמעי, כי אין בכוונתה לשנות את הסטאטוס קוו בהר הבית.

2)    הבהרה זאת וצעדי הביטחון, שננקטו ע"י ישראל בהר הבית ובשכונות מזרח ירושלים, והוצאת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל מחוץ לחוק הורידו באופן משמעותי את היקף התקריות האלימות במתחם הר הבית, ומרכז הכובד עבר למקומות אחרים ביהודה ושומרון.

ג.רצועת עזה:

1)    ברצועת עזה מתקיימות הפגנות אלימות בקרבת גדר הביטחון אולם בהיקף מצומצם בהרבה מזה של יהודה ושומרון.

2)    מוקדי ההפגנות האלימות ברצועת עזה הינם אזורי מעבר ארז, אזור שג'אעיה, אלבוריג' וח'אן יונס, סמוך לגדר הביטחון עם ישראל. האירועים מתקיימים בעיקר בימי שישי, לאחר התפילות במסגדים כאשר כמה מאות פלסטינים מגיעים לאזור מיידים אבנים, מבעירים צמיגים ומשליכים בקבוקי תבערה לעבר כוחות צה"ל^[4]. לעיתים מנסים המפגינים לטפס על גדר הביטחון ואף לעבור לשטח ישראל.

3)      פעילות זאת, הטומנת סיכונים ביטחוניים, גוררת חיכוכים אלימים בין המפגינים לבין כוחות הביטחון הישראליים, שבמהלכם לא אחת נהרגו או נפצעו פלסטינים. כמו ביהודה ושומרון גם ברצועת עזה מושמעת לעיתים ביקורת על ההפגנות הללו ותוצאותיהן (כך למשל עיתונאי מהרצועה העלה פוסט בדף הפייסבוק שלו בו כתב, כי יש לשנות את דרך הפעולה. די לצעירים אשר מגיעים לגדר ומשליכים אבנים או בקבוקי תבערה ומנגד החיילים הציוניים צולפים בהם פוצעים והורגים אותם).

 

מימין : עימותיםביןפלסטיניםלכוחצה"לסמוךלגדרהביטחוןלידקיבוץנחלעוז (דףהפייסבוק שהאב, 23 באוקטובר 2015(. משמאל: עימותיםסמוךלמעברארז(דףהפייסבוקקדסנט,23 באוקטובר 2015)

הערות מתודולוגיות

14.     מסמך זה מתבסס על רשימה של 93 ההרוגים הפלסטינים, שפורסמה ע"י משרד הבריאות הפלסטיני. מפורטים בה שם ההרוג, גילו ותאריך מותו. רשימת הרוגים פלסטינים מתייחסת לתקופה שהחלה ב-3 באוקטובר 2015, מועד תחילת מתקפת הטרור הנוכחית, על פי הרשות הפלסטינית^[5]. משרד הבריאות הפלסטיני משתמש במונח "אלהבה אלג'מאהריה" (שפרושו "התעוררות המונית") בבואו לתאר אירועים אלה (בעוד חמאס מרבה לכנותם אנתיפאדת אלקודס, קרי אנתיפאדת ירושלים).

15.     הבדיקה עדכנית ל -22 בנובמבר 2015 ולפיכך היא מחייבת מעקב ועדכון. הרשימה של משרד הבריאות, המתעדכנת באופן שוטף, כוללת את שמות הפלסטינים, שנהרגו במהלך ביצוע מתקפת הטרור הנוכחית מופיעים בה שמות מבצעי הפיגועים ביהודה, שומרון וישראל, שמות אלה שנהרגו במהלך עימותים אלימים עם כוחות צה"ל (לרשימה הוכנסו גם כמה שמות הרוגים, שאינם קשורים לאירועים הללו).

דפים מתוך רשימת ההרוגים במתקפת הטרור הנוכחית (המכונה ע" משרד הבריאות "התעוררות המונית"), שפרסם משרד הבריאות הפלסטיני בראמאללה (דף הפייסבוק של משרד הבריאות הפלסטיני בראמאללה, 22 בנובמבר 2015)

16.     בדיקת שמותיהם של 93 ההרוגים הפלסטינים, שהמידע עליהם אינו מושלם, העלתה את הממצאים הבאים:

א.   מקום המוות: מרבית הפלסטינים (74) נהרגו בשטחי ישראל, יהודה ושומרון. מקצתם (17) נהרגו ברצועת עזה. אחד ההרוגים הינו אזרח ישראלי (הבדואי מהנד אלעקבי, שביצע את הפיגוע בתחנה מרכזית בבאר שבע). אחד מהם הינו אסיר פלסטיני, שנפטר ממחלה בכלא ישראל.

ב.   סיבת המוות: 34 פלסטינים נהרגו במהלך הפגנות אלימות, מהם 19 ביהודה ושומרון ו-15 ברצועת עזה. בנוסף לכך 34 פלסטינים נהרגו במהלך ביצוע פיגועים ביהודה ושומרון ו-18 נהרגו במהלך ביצוע פיגועים בישראל (שבעה נהרגו בנסיבות אחרות, ראו להלן).

ג.   פלסטינים שמתו שלא במהלך ביצוע פיגועים או הפגנות אלימות: ברשימת משרד הבריאות מופיעים שמות שבעה הרוגים, שמתו במהלך מתקפת הטרור הנוכחית, שלא במהלך פיגועים או הפגנות אלימות, למשל: אסיר פלסטיני שנפטר, אישה, שנפטרה מקוצר נשימה, פלסטיני שנקלע לזירת פיגוע בהר חברון ונהרג בשוגג ע"י מחבל פלסטיני ועוד. ארבעה מההרוגים הללו הינם מיהודה ושומרון ושלושה מרצועת עזה. תופעה דומה של "ניפוח" רשימות ההרוגים בשמות הרוגים בלתי רלבנטיים מוכרת מהתקופה שלאחר מבצע "צוק איתן".

17.     עבודה זאת עוסקת ב-34 הפלסטינים, שנהרגו במהלך הפגנות אלימות ביהודה, שומרון, ירושלים ורצועת עזה, המופיעים ברשימת משרד הבריאות הפלסטיני (כ-37% מכלל השמות ברשימה). שמות אלה נבדקו לעומק והמידע אודותם הועמק, מעבר למידע, שפורסם ע"י משרד הבריאות. בעבודה נעשה שימוש בשלל מקורות פלסטינים וישראליים. ביניהם כלי התקשורת הפלסטיניים (עיתונות, רדיו, ערוצי הטלוויזיה), עדויות מקורבים, אתרי אינטרנט ורשתות החברתיות ביניהם: דפי פייסבוק אישיים, אתרי אינטרנט, שהוקמו לזכר ההרוגים, אתרים של מקומות יישוב שונים, ועוד.

 

^[1]ראו פרסום מרכז המידע מ-2 בנובמבר 2015 :"ממצאי בדיקה ראשונית של פרופיל המחבלים, אשר ביצעו פיגועים בישראל בגל הטרור הנוכחי (14 בספטמבר - 25 באוקטובר 2015)". ראו גם פרסום נוסף "ממצאי בדיקת ביניים של פרופיל מבצעי פיגועים ביהודה ושומרון בגל הטרור הנוכחי (14 בספטמבר – 15 נובמבר 2015)".
^[2] במהלך שנת 2015 נפלו 25 רקטות בנגב המערבי, היקף הנפילות הנמוך ביותר מאז תפסה חמאס את השלטון ברצועת עזה.
^[3]בקרבת "כיכר איו"ש" מצויות תשתיות ביטחוניות ישראליות (צה"ל והמנהל האזרחי) ובו בזמן היא קרובה לראמאללה. הדבר הפך אותה למקום מועדף להפגנות. בשנת 2004 הוגדרה הכיכר על ידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית כאזור אסור לקיום הפגנות והם הקפידו להסיט את אירועי המחאה לכיכר אלמנארה, שבמרכז ראמאללה, אולם עתה נראה שהאיסור הוסר או לכל הפחות אינו נאכף באופן אפקטיבי.
^[4]הפגנות אלימות בקרב גדר הגבול החלו זמן קצר לאחר הפסקת האש, שסימנה את סיומו של מבצע "עמוד ענן". האירוע הראשון, הבולט מסוגו, התרחש ב-23 בנובמבר 2012 כאשר 300 פלסטינים התקרבו לגדר הביטחון בדרום רצועת עזה. הם החלו להתפרע ולהסב נזקים לגדר ולנסות לחדור לשטח ישראל. כוחות צה"ל ניסו להרחיקם מהגדר ומשהמתפרעים סרבו בוצע ירי לעברם. כלי התקשורת הפלסטינים דיווחו על הרוג ו-19 פצועים בתקרית. מאז דעכה תופעה זאת אולם היא שבה וקיבלה תנופה במתקפת הטרור הנוכחית.
^[5]אנו סבורים כי ניתן לראות את תחילת מתקפת הטרור הנוכחית ב-14 בספטמבר 2015, החל מפיגוע ידויי אבנים שבו נהרג אזרח ישראלי בדרום ירושלים. לאחר אירוע זה, שבא על רקע הפגנות אלימות בהר הבית ובמזרח ירושלים במהלך חגי תשרי, החלה מתקפת טרור שהתפשטה למקומות נוספים בישראל, יהודה ושומרון. מתקפת טרור זה נמשכת עד היום.

מאמרים נוספים בתחום