www.memri.org.il
כנס בנושא 'הפלורליזם באסלאם' שהתקיים בסוף אוגוסט 2004 באיגוד העיתונאים המצרים בקאהיר פרסם השיח' יוסף אל-קרצ'אוי, ממנהיגי תנועת האחים המוסלמים ומן הפוסקים החשובים ביותר בחוגים האסלאמיסטיים, חוות דעת הלכתית המתירה לחטוף ולרצוח אזרחים אמריקנים בעיראק כדי ללחוץ על הצבא האמריקני להסיג את כוחותיו. אל-קרצ'אוי הדגיש כי "כל האמריקנים בעיראק הם לוחמים, אין הבדל בין אזרח לחייל, ויש להלחם בהם משום שהאזרח האמריקאי בא לעיראק כדי לשרת את הכיבוש. חטיפתם והריגתם של אמריקנים בעיראק היא חובה [דתית] כדי שיצאו ממנה ויעזבו אותה לאלתר. ההתעללות בגופות ההרוגים [לעומת זאת] אסורה באסלאם."1
אל-קרצ'אוי פרסם פתוא זו שבוע לאחר שהתפרסם גילוי דעת של אישים ממדינות שונות בעולם המוסלמי ובו קריאה לתמיכה בכוחות הנלחמים נגד הקואליציה בעיראק. גילוי דעת זה נחתם על ידי 93 אנשי דת מוסלמים כולל אישים מתנועת האחים המוסלמים – ובהם אל-קרצ'אוי ואישים מהחמאס, מהג'יהאד האסלאמי ומחזבאללה.2
לנוכח הסערה שעוררה חוות דעתו המתירה להרוג אזרחים אמריקאים בעיראק, שלח אל-קרצ'אוי, עשרה ימים לאחר מכן, פקס למשרדי היומון הבינערבי "אל-חיאת" שבו הכחיש את "מה שייחסו לו כלי התקשורת" בעניין זה. לדבריו, "כמה אמצעי תקשורת טענו שאני פרסמתי חוות דעת הלכתית שיש חובה להרוג אזרחים אמריקנים בעיראק. אין לכך בסיס. כלל לא פרסמתי פתוא בעניין זה. נשאלתי באגודת העיתונאים המצריים לפני מספר ימים לגבי ההיתר להיאבק בכיבוש בעיראק ועניתי בחיוב. אחר כך נשאלתי לגבי האזרחים האמריקנים בעיראק והשבתי בשאלה בלבד – האם יש בעיראק אזרחים אמריקאים? כידוע אינני משתמש בפתוא מעין זו במילה 'הריגה' אלא במילה 'מאבק' שהיא מקיפה הרבה יותר מן המילה הריגה ופירושה אינו בהכרח הריגה. כמו כן, גיניתי בעבר במספר הזדמנויות חטיפה של בני ערובה ודרשתי לשחררם ולא לאיים בהריגתם."3
יש לציין כי לפני פרסום הכחשה זו אישר מנהל לשכתו של השיח' אל-קרצ'אוי, עצאם תלימה , כי אל-קרצ'אוי פרסם חוות דעת הלכתית לפיה חובה להלחם באזרחים האמריקאים בעיראק בהיותם פולשים.4
חוות דעתו ההלכתית של אל-קרצ'אוי עוררה, כאמור, תגובות רבות של אנשי דת ואינטלקטואלים. חלק מחכמי הדת של אוניברסיטת אל-אזהר בקאהיר הביעו את תמיכתם הברורה בעמדתו. הדיקן לשעבר של הפקולטה לעקרונות הדת באוניברסיטת אל-אזהר, ד"ר עבד אל-מעטי ביומי , הסביר: "דין האסלאם הוא שאסור להרוג אזרחים הרחוקים מזירת הלחימה, אשר לא משתתפים בפעולות צבאיות ואשר אין להם קשר לכיבוש האדמות. ואולם אזרחים הלוקחים חלק בפעולות צבאיות, הן בהגשת מזון או בהגשת סיוע רפואי ללוחמים, דינם כדין לוחם התוקף את האדמה, הכבוד והרכוש ולכן אין באסלאם איסור לרצוח אותם." 5
מרצה באוניברסיטת אל-אזהר, ד"ר צאלח זידאן , הוסיף: "מי שמשתף פעולה עם לוחם התוקף את אדמת המוסלמים, כמו האזרחים האמריקנים המסייעים לאנשי הצבא בעיראק, הופך ללוחם בתוקף מעשיו. הלחימה באנשים אלה והריגתם מותרת למוסלמים כדי להגן על הארץ, כל הרכוש ועל הכבוד. האסלאם קבע בחוק שיש להגן על זכויות אלה ולהיאבק בתוקפנים בכל דרך…" 6
תת שר במשרד ההקדשים המצרי לשעבר, שיח' מנצור אל-רפאעי עביד , הבהיר: "לא הגיוני שארה"ב שולחת את אזרחיה לעיראק במצב המלחמה [הקיים] מבלי שיש להם תפקיד בפעולות הצבאיות. לפיכך, הם אינם אזרחים אלא לוחמים שדינם כדין אנשי הצבא הנלחמים."7
התועמלן האסלאמי הידוע ד"ר עבד אל-צבור שאהין המרצה באוניברסיטת קאהיר, הדגיש כי מותר לחטוף ולהרוג אזרחים אמריקנים בעיראק, אך יש להימנע מפגיעה בעיתונאים אירופאים: "אני תומך במאת האחוזים בפתוא של ד"ר אל-קרצ'אוי, משום שאילולא הכיבוש [האזרחים והחיילים האמריקנים] לא היו באים לעיראק… [לעומת זאת] לא אמריקנים, כמו העיתונאים הצרפתים ואירופאים אחרים, שבאו לעיראק כדי להעביר לעולם את העובדות, הם בבחינת מי שבאו לסייע לעם העיראקי ולא צריך לפגוע בהם, שהרי הבעיה העיראקית זקוקה לסיוע נוסף מצדם." 8
ד"ר עבד אל-עט'ים אל-מטעני , חבר המועצה העליונה לעניינים אסלאמיים בקאהיר ומרצה באוניברסיטת אל-אזהר, הסביר כי רק אזרח אמריקאי ששהה בעיראק לפני הכיבוש אינו נכלל בפסק הלכה זה: "אל-קרצ'אוי ביסס את פסיקתו כי הריגת אזרחים אמריקנים מותרת משום שהם באו לעיראק כפולשים… אסור [אומנם] לתקוף אזרחים, אך האזרחים ואנשי הצבא [האמריקנים] באו לעיראק כחיילים פולשים. הפשע הוא אם תוקפים אזרח אמריקני בארצו. [ואולם בעיראק] לא רק נושאי הנשק אלא כל המסייעים לחיילים האמריקנים דינם זהה, למעט אזרח אמריקני ששהה בעיראק לפני הכיבוש ונשאר שם ועליו לא חל התואר פולש. אולם כמעט ולא היה איש כזה בשל מתיחות היחסים בין וושינגטון לבגדאד." אל-מטעני התייחס גם לערבים המסייעים לאמריקנים ואמר כי "ערבי או מוסלמי העובד לטובת כוחות הכיבוש האמריקאיים בעיראק הוא בוגד שחל עליו אותו הדין החל על אזרחים אמריקנים. מותר לחטוף אותו ולהורגו, אך אסור להתעלל בגופתו משום שלכך יש איסור בשריעה."9
ביקורת על הפתוא של אל-קרצ'אוי מצד איש דת מוסלמי נשמעה מפי איש הדת השיעי העיראקי הבולט, איתאללה חסין אסמאעיל אל-צדר, אשר מתח ביקורת על התערבות גורמים חיצוניים בנעשה בעיראק. לדבריו, "בעיראק יש מקורות סמכות דתיים גבוהים המכירים [היטב] את ענייני המדינה ותושביה… חוות הדעת ההלכתיות המתפרסמות על ידי חכמי דת מחוץ לעיראק אינן מבוססות על הבנה מדויקת של המצב במדינה."10
