הריגת קאסם סלימאני מהווה מכה קשה עבור איראן, אך עשויה לשמש הזדמנות לבחינה מחודשת של דפוסי הפעילות האיראנית באזור

מאת: ד”ר רז צימט

עיקרי הדברים

• הריגת מפקד כוח קדס של משמרות המהפכה, קאסם סלימאני, בראשית ינואר 2020 הנחיתה מכה קשה על יכולתה של איראן לקדם את יעדיה האסטרטגיים במזרח התיכון. נחישותו, יכולותיו המבצעיות, כישוריו הצבאיים והמדיניים וקרבתו למנהיג איראן הפכו את סלימאני ל”מושך בחוטים” ולקבלן הביצוע המרכזי של ההתבססות והחתרנות האיראנית באזור וקיים ספק רב ביכולתו של מחליפו, אסמאעיל קאא’ני, לשמש מחליף ראוי עבורו.

עם זאת, מותו של סלימאני מחייב בחינה לא רק של השאלה האם ביכולתה של איראן למצוא לו מחליף בשיעור קומה דומה אלא גם האם היא אכן נדרש מחליף כזה בעת הנוכחית. אין ספק, כי בעשור האחרון נחשב סלימאני ל”אדם הנכון בזמן הנכון”. בצל הטלטלה האזורית, שפקדה את המזרח התיכון בשנת 2011, השכיל סלימאני לנצל את חולשות המערכת האזורית ואת כישוריו כדי להרחיב את ההשפעה האיראנית ולקדם את יעדי איראן באזור. אלא שהמכה הקשה שהונחתה על דאעש וסיומה המתקרב של מלחמת האזרחים בסוריה מחייבים את איראן לבחון מחדש את מדיניותה, במיוחד לנוכח האתגרים החיצוניים והפנימיים בפניהם היא ניצבת בשנים האחרונות.

• בעשור האחרון חלו שינויים מפליגים במאפייני פעילותו של כוח קדס ושל מפקדו. מאז הקמתו בשנת 1990 היווה כוח קדס יחידת עילית קטנה יחסית, שהתמקדה בעיקר בפעילות בעלת אופי חשאי ובחתימה נמוכה, בדרך כלל באמצעות ארגונים שליחים וככל האפשר ללא “טביעת אצבע” איראנית, לשם קידום יעדיה האסטרטגיים של איראן באמצעות טרור וחתרנות מדינית. בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה והמערכה נגד דאעש, הפך כוח קדס לגורם מרכזי בעיצוב ובניהול המערכה הצבאית בסוריה ובעיראק. התערבות כוח קדס בסוריה, בעיקר מאז 2015, שיקפה שינוי משמעותי בהתנהלות איראן, שנמנעה בדרך כלל משיגור כוחות בסדר גודל משמעותי לניהול מערכה צבאית מחוץ לגבולות המדינה.
• גם במאפייני פעילותו של סלימאני חלו שינויים מרחיקי לכת. במשך שנים רבות הקפיד סלימאני לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך וכמעט שלא היה מוכר בזירה הציבורית באיראן (הגם ששמו שב והוזכר בהקשר למעורבות בפעולות חתרנות טרור, שביצעה איראן מחוץ לגבולותיה). תפקידו המרכזי בניהול המערכה הצבאית בסוריה ובעיראק הגביר באופן משמעותי את החשיפה התקשורתית לה זכה סולימאני באיראן ומחוצה לה. סלימאני, שהעדיף עד מחצית העשור הקודם לפעול מאחורי הקלעים, עלה לקדמת הבמה. הוא פיקד אישית על המתקפה של צבא סוריה בסיוע משמרות המהפכה והמיליציות השיעיות בצפון-מערב סוריה החל מאוקטובר 2015, הגיע בקיץ 2015 למוסקבה כדי לרתום את רוסיה להתערב צבאית בלחימה במורדים בסוריה ותיאם את תיאום המערכה נגד דאעש, בין צבא עיראק לבין המיליציות השיעיות בחסות משמרות המהפכה, החל משנת 2014.

• אלא שבשנתיים האחרונות, ובעקבות ההישגים הן במערכה נגד דאעש והן במלחמת האזרחים בסוריה, השתנו הנסיבות בשתי זירות הפעולה העיקריות בהן פעל כוח קדס. התמוטטות אזורי השליטה הטריטוריאלית של המדינה האסלאמית והישגיו של הנשיא אסד פתחו אומנם בפני איראן הזדמנויות חדשות להעמקת השפעתה בסוריה ובעיראק. אולם הם גם הציבו מכשולים וקשיים חדשים בפני איראן במאמציה לבסס את השפעתה. פעילות ישראל הצליחה לעכב את קצב ההתבססות הצבאית בסוריה ואת הצטיידות חזבאללה בטילים מדויקים והקשתה על איראן לספק מענה איכותי לתקיפות הישראליות; פעילותן של רוסיה, ארצות-הברית ותורכיה הגבילה, אף היא, את יכולתה של איראן לעצב את סוריה ועיראק כחלק ממרחב ההשפעה שלה; המשך החדירה האיראנית, ובעיקר מעורבותו הגוברת של סלימאני בניהול העניינים הפנימיים בעיראק, בסוריה ובלבנון, עוררו התנגדות פוליטית וציבורית גוברת בעולם הערבי; והמשך השקעות המשטר האיראני מעבר לגבולות המדינה על חשבון פתרון מצוקותיהם של אזרחי איראן החריף גם את הביקורת הפנימית באיראן.
• בתוך כך, ההישגים הצבאיים של הכוחות הסורים, בסיוע רוסי, ששיאם בכיבושה מחדש של חלב בשלהי 2016, אפשרו לאיראן לשוב ולהסתמך בעיקר על לוחמי חזבאללה ועל המיליציות השיעיות הזרות שבחסותה הפועלים לצד הצבא הסורי, ולדלל באופן משמעותי את הכוחות האיראנים המוצבים בסוריה. זאת ועוד, מאז נטשה איראן במאי 2019 את מדיניות “הסובלנות האסטרטגית” בה נקטה בעקבות פרישת ארצות-הברית מהסכם הגרעין והשבת הסנקציות הכלכליות נגדה, העדיפה איראן פעולה ישירה (גם אם בחתימה נמוכה) על פני הפעלת ארגונים שליחים במסגרת הפעולות ההתקפיות אותן יזמה במרחב המפרץ הפרסי. רוב הפעולות ההתקפיות, שיוחסו לאיראן בחודשים האחרונים, ובהן: חבלה במכליות נפט במפרץ (מאי ויוני 2019), הפלת כלי טיס בלתי מאויש אמריקאי (יוני 2019), השתלטות על מכליות נפט של איחוד האמירויות ובריטניה (יוני ויולי 2019) ותקיפת מתקני הנפט הסעודים באמצעות טילי שיוט וכלי טייס בלתי מאוישים (ספטמבר 2011), נעשו ללא מעורבות משמעותית מצד כוח קדס אלא בהובלה של גופים אחרים במשמרות המהפכה, כדוגמת זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה.

אין משמעות הדבר, כי בכוונת איראן לסגת מיעדי-העל שלה במזרח התיכון אלא, שמשמרות המהפכה וכוח קדס, נדרשים עתה להתאים את משימותיהם ואת מאפייני פעילותם לנסיבות המשתנות. מחליפו של סלימאני יידרש להמשיך לשמר ולתחזק את הרשת, שטווה סלימאני בעשור האחרון מול הארגונים והמיליציות הפועלים בחסות משמרות המהפכה ובתמיכתה. עם זאת, ובשונה מקודמו, אין הוא נדרש עוד לנהל מערכה צבאית רחבה. במציאות החדשה המתעצבת במרחב הערבי עשויה ההנהגה האיראנית להעדיף להחזיר את כוח קדס לדפוסי פעולה, שאפיינו אותו בעבר ככוח מצומצם ואיכותי האחראי לפעילות חשאית, בעיקר באמצעות בעלי בריתה וארגונים שליחים הפועלים תחת “מטריה איראנית” ושליטה איראנית. כל זאת, לשם מימוש היעדים האסטרטגיים של איראן, ובראשם סילוק הכוחות האמריקאים מהאזור, שימור והעמקת ההשפעה האיראנית בסוריה ובעיראק והמשך הצטיידות חזבאללה.

• ייתכן כי דווקא ביזור חלק מסמכויות כוח קדס לשלוחים האיראנים המקומיים (תוך שימור תלותן בטהראן) ופעילות בחתימה נמוכה עשויים בראייה איראנית לשרת טוב יותר את היעדים האיראנים במזרח התיכון בעת הנוכחית. זאת ועוד, סילוקו של סלימאני מהזירה עשוי גם להיות מנוצל על-ידי קצינים בכירים אחרים במשמרות המהפכה לחיזוק יחידות אחרות של משמרות המהפכה. לא מן הנמנע, כי מפקדים אלה, דוגמת אמיר-עלי חאג’יזאדה, מפקד זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה, ינסו להשתלב גם בפעילות עליה היה סלימאני מופקד בעבר, הן בהקשר של בניית יכולותיהם האסטרטגיות של חזבאללה והמיליציות השיעיות העיראקיות והן בפעילות ישירה מול ישראל.
• בהובלת פעילות כוח קדס במזרח התיכון עשוי מפקד הכוח הנכנס להסתייע בסגנו החדש, מחמד חסין-זאדה חג’אזי, ששימש כמפקד גיס לבנון בכוח קדס והיה מעורב בפרויקט דיוק הטילים של חזבאללה. הוא צפוי גם להסתייע בעבד אלרזא שהלאא’י, שהופקד מטעם סלימאני על פעילות כוח קדס בתימן ונחשב כבעל קשרים טובים גם בקרב המיליציות השיעיות בעיראק. ביזור סמכויות בין מפקדים נוספים הן בכוח קדס והן במשמרות המהפכה יוכל גם למנוע בעתיד ריכוז עוצמה רבה מדי בידי מפקד כוח קדס, שהעצים במידה רבה את הפגיעה באיראן בעקבות הריגת סלימאני.

בסיכומו של דבר, אין ספק כי חיסול סלימאני פגע קשות באיראן. עם זאת, הוא עשוי גם לספק הזדמנות להנהגה הפוליטית והצבאית באיראן להעריך מחדש את יעדיה באזור, לבחון את דפוסי הפעולה הנדרשים למימוש האסטרטגיה שלה ולהתאימם למערכת האילוצים וההזדמנויות הניצבים בפניה בזירות הבינלאומית, האזורית והפנימית. איראן כבר הוכיחה בעבר את יכולתה להפוך איומים להזדמנויות ולא מן הנמנע כי גם הפעם היא תמצא את הדרך לנצל את המכה הקשה שספגה עם חיסול סלימאני להתאים עצמה למציאות המשתנה באופן שיאפשר לה לממש את האינטרסים שלה בצורה משופרת יותר.

משמעות הריגתו של קאסם סלימאני

• הריגת קאסם סלימאני על-ידי ארצות-הברית בראשית ינואר 2020 הנחיתה מכה קשה על יכולתה של איראן לקדם את מאמציה לבסס את השפעתה האזורית. מאז מונה למפקד כוח קדס של משמרות המהפכה בראשית 1998, הפכה יחידת עילית זו לחוד החנית במאמצי איראן לבצר את מעמדה האזורי ולקדם את יעדיה האסטרטגיים באמצעות טרור וחתרנות מדינית. בצל הטלטלה שפקדה את המזרח התיכון בעשור האחרון, הפך סלימאני ל”מושך בחוטים” ולקבלן הביצוע המרכזי של ההתבססות האיראנית באזור. קרבתו לצמרת האיראנית, ובמיוחד למנהיג העליון ח’אמנהאי, והרשת, שטווה עם מנהיגים ובכירים באזור, אפשרו לו לממש את האסטרטגיה האיראנית, בעיקר באמצעות ארגונים שליחים.
• בהובלתו עלה בידי איראן להרחיב את השפעתה האזורית, לבלום את דאעש, להציל, בסיוע רוסי, את שלטון אסד ולספק אמצעי לחימה מתקדמים לחזבאללה ולארגוני הטרור בעזה. מותו של סלימאני לא צפוי, להערכתנו, לחולל שינוי של ממש באסטרטגיה האזורית האיראנית או לגרום לה לסגת מיעדי העל שלה באזור, (ובמרכזם המשך ההתבססות הצבאית והאזרחית וביצור השפעתה במרחב המשרתים אינטרסים פוליטיים, צבאיים וכלכליים איראנים חיוניים). עם זאת, הסתלקותו של סלימאני, שבלט בנחישותו, ביכולותיו המבצעיות ובכישוריו הצבאיים והמדיניים כאחד, עשויה להקשות על יכולתה לממש יעדים אלה, לכל הפחות בעתיד הקרוב. חרף תקופת שירותו הממושכת של אסמאעיל קאא’ני, מפקד כוח קדס הנכנס, כסגנו של סלימאני והיכרותו הרבה עם המערכת האזורית, קיים ספק אם ביכולתו לשמש תחליף ראוי ולהתמודד בהצלחה עם האתגרים הרבים הניצבים בפני איראן באזור.

• גורם מודיעיני בכיר במערב התבטא לאחרונה, כי איראן אינה מצליחה למלא את החלל שנפער עם חיסולו של סלימאני. אותו גורם ציין, כי סולימאני עשה בעיראק ובסוריה כבתוך שלו, בעוצמה רבה ובתחכום, תוך קשר ישיר עם המנהיג העליון של איראן, ופעל בחופשיות במרחבי המזרח התיכון. הריגתו הנחיתה, לדבריו, מכה קשה על מאמצי ההתפשטות האיראנים. הוא הוסיף, כי מחליפו קאא’ני נעדר את היכולות הייחודיות שהיו לסלימאני ואינו יכול, לפיכך, להיכנס לנעליו (ישראל היום, 4 בפברואר 2020).
• עם זאת, בעת הנוכחית נכון לשאול לא רק האם איראן יכולה למצוא לסלימאני מחליף בשיעור קומה דומה אלא האם היא נדרשת כיום למחליף כזה. אין ספק, כי בעשור האחרון היה סלימאני “האדם הנכון בזמן הנכון”. בצל הטלטלה האזורית, שפקדה את המזרח התיכון בשנת 2011, השכיל סלימאני בזכות תעוזתו וכישוריו המבצעיים לנצל את חולשות המערכת האזורית כדי להרחיב את השפעתה האזורית של איראן. אלא שתבוסת דאעש וסיומה המתקרב של מלחמת האזרחים בסוריה מחייבים את איראן לבחון מחדש את מדיניותה. במציאות זו עשויה איראן להעדיף לשוב לדפוסי פעילות, שאפיינו את כוח קדס של משמרות המהפכה ואת העומד בראשו עד לפרוץ הטלטלה האזורית. מבחינה זו, עשוי חיסול סלימאני להפוך להזדמנות עבור איראן להתאים את מאפייני מדיניותה האזורית לנסיבות החדשות, חרף המכה הקשה שספגה.

השינויים במאפייני פעילות כוח קדס ומפקדו בעשור האחרון

• בעשור האחרון חלו שינויים מפליגים במאפייני פעילות כוח קדס ומפקדו קאסם סלימאני. עד פרוץ הטלטלה האזורית היווה כוח קדס יחידת עילית שמנתה, ככל הנראה, כמה אלפי פעילים. הכוח שהוקם ב-1990 שימש מסגרת ארגונית מסודרת לפעילות משמרות המהפכה מחוץ לאיראן והפך לזרוע החשאית העיקרית של איראן הפועלת מעבר לגבולותיה. פעילות זאת כללה ביצוע פעולות מיוחדות לאורך גבולות איראן ומחוצה לה, תמיכה בארגוני טרור, הפעלת רשתות סייענים ותשתיות טרור במזרח התיכון וברחבי העולם, תמיכה צבאית וכספית בארגוני אופוזיציה אסלאמיים בעולם הערבי והמוסלמי, איסוף מידע מודיעיני ופעילות נגד האופוזיציה האיראנית מחוץ לאיראן. הכוח התמקד בעיקר בפעילות בעלת אופי חשאי ובחתימה נמוכה, בדרך כלל באמצעות ארגונים שליחים, וככל האפשר ללא “טביעת אצבע” איראנית לשם קידום יעדיה האסטרטגיים של איראן באמצעות טרור וחתרנות מדינית.
• מאז כיבוש עיראק על-ידי ארצות-הברית בשנת 2003 הוביל כוח קדס את שיתוף הפעולה של איראן עם המיליציות השיעיות בעיראק במגמה להעמיק באמצעותן את ההשפעה האיראנית, לסייע להן במערכה נגד ארצות-הברית וכוחות מדינות הקואליציה ולבסס את השפעת איראן על הצמרת העיראקית. במסגרת המעורבות בעיראק סיפק כוח קדס מימון, ציוד ואמצעי לחימה למרבית המיליציות. כמו כן תיאם וארגן הכוח שיגור פעילי חזבאללה לעיראק לסיוע בלחימה נגד ארצות-הברית. בנוסף לכך, פיתחו כוח קדס ומפקדו סלימאני ערוצי קשר עם המשטר העיראקי ועם גורמי כוח נוספים בזירה הפוליטית הפנימית במדינה כדי להעמיק את השפעת איראן על המערכת ולהחליש את ההשפעה האמריקאית על המשטר העיראקי.
• הישגיו הדרמטיים של דאעש בעיראק, במיוחד מקיץ 2014, חייבו את איראן להעמיק את מעורבותה הצבאית באמצעות כוח קדס גם בזירה זו. השתלטות הארגון על שטחים נרחבים בעיראק פגעה בשלמותה הטריטוריאלית של עיראק והציבה בגבול איראן-עיראק ישות עוינת ואלימה. התבססות והתרחבות “המדינה האסלאמית”, שבשליטת דאעש, חייבו את איראן לשגר לעיראק נשק ויועצים, ובראשם קאסם סלימאני, שהחל להוביל את המערכה הצבאית בעיראק באמצעות המיליציות השיעיות הנתמכות על-ידי איראן ובתיאום עם המשטר העיראקי.
• בזירה הלבנונית פעל סלימאני לאחר מינויו כמפקד כוח קדס להידוק הקשרים עם חזבאללה ולהעברת משאבים לארגון, שהתמקד עד שנת 2000 בלחימה נגד צה”ל בדרום לבנון. תמיכת כוח קדס בחזבאללה נמשכה ואף גברה לאחר הנסיגה הישראלית מאזור הביטחון במאי 2000, ומצאה ביטויה בהקמת תשתית רקטות ארוכות טווח המאיימת על עורפה של ישראל והופעלה בעת מלחמת לבנון השנייה (יולי-אוגוסט 2006). כוח קדס הצליח במאמץ רב-שנתי מתמשך ובשיתוף פעולה עם סוריה לבנות עבור חזבאללה תשתית צבאית אפקטיבית הכוללת ארסנל של למעלה ממאה אלף רקטות וטילים המאיימים על התשתיות הצבאיות והאזרחיות של ישראל.
• מלחמת האזרחים בסוריה והמערכה נגד דאעש הביאו לשינויים מרחיקי לכת בדפוסי פעילותו של כוח קדס. מארגון קטן יחסית, שעיקר פעילותו התנהלה באופן חשאי, הפךכוח קדס לגורם מרכזי בעיצוב ובניהול המערכה הצבאית בסוריה ובעיראק. מאז פרוץ מלחמת האזרחים בשלהי 2011 הוביל כוח קדס את המעורבות האיראנית במדינה. בשלב הראשון של המלחמה, כאשר קיום משטר אסד עמד בסכנה, נועדה המעורבות האיראנית למנוע את נפילת דמשק ומאחזים אסטרטגיים בצפון סוריה לידי המורדים ואת קריסת המשטר הסורי. בהמשך נועדה מעורבות איראן ושלוחיה לסייע למשטר הסורי להרחיב את שטחי שליטתו, לייצב את שלטונו באזורים שנכבשו, להגן על האוכלוסייה השיעית ועל המקומות הקדושים לשיעים ולאבטח את מרחב הגבול הסורי-לבנוני. לטווח הארוך נועדה המעורבות האיראנית להבטיח את אחיזת איראן בסוריה ואת השפעתה על המשטר הסורי ולאפשר שימוש בשטח סורי כבסיס קדמי של הנוכחות והפעילות האיראנית באזור.
• התערבות כוח קדס בסוריה, בעיקר מאז 2015, שיקפה שינוי משמעותי בהתנהלותה של איראן, שנמנעה בדרך כלל משיגור כוחות בסדר גודל משמעותי לניהול מערכה צבאית מחוץ לגבולות המדינה. עד ספטמבר 2015 התנהלה המעורבות האיראנית בסוריה בפרופיל נמוך יחסית באמצעות כמה מאות יועצים איראנים וכמה אלפי לוחמים שיעים מקרב ארגון חזבאללה בלבנון, מיליציות שיעיות עיראקיות ולוחמים אפגאנים ופקיסטאנים, שגויסו על-ידי משמרות המהפכה בתמורה לשכר חודשי ולהטבות כלכליות שונות. נוכחותם הצבאית של אנשי משמרות המהפכה על אדמת סוריה נועדה, בשלב הראשון, בעיקר למשימות ייעוץ. האיראנים נמנעו בשלב זה מהפעלת יחידות צבא אורגניות נגד ארגוני המורדים ובדרך כלל לא היו מעורבים ישירות בלחימה. אלא שהישגיהם המצטברים של דאעש ושל ארגוני מורדים נוספים בצפון-מערב סוריה בשנים 2015-2014 עוררו בקרב האיראנים ספקות באשר ליכולתו של אסד לשרוד בשלטון לאורך זמן.
• ספקות אלו חייבו את איראן להגביר באופן משמעותי את תמיכתה במשטר אסד ולשנות את דפוס פעולתה בסוריה. לנוכח מצוקת המשטר הסורי, תגברה איראן במחצית ספטמבר 2015 את כוחותיה בסוריה, ככל הנראה בכ-2,000-1,500 לוחמים, שחלקם נטלו חלק פעיל בלחימה. כוח התגבור האיראני נועד לסייע לצבא סוריה במתקפה אותה החל לבצע בצפון סוריה בראשית אוקטובר 2015. באביב 2016 שלחה איראן לסוריה כוחות בהיקף מצומצם גם מקרב חיילי הצבא הסדיר האיראני (ככל הנראה כמה מאות לוחמים) במטרה לתגבר את כוחות משמרות המהפכה. בעקבות תגבור כוחות זה הופקד, למעשה, כוח קדס בפיקודו של סלימאני על כוח משלוח צבאי משמעותי הכולל גם לוחמים מכוחות היבשה של משמרות המהפכה, מיליציית הבסיג’ והצבא הסדיר, שנטלו חלק במערכה הצבאית וכן למעלה מ-10,000 לוחמים שיעים שאינם איראנים.

• גם במאפייני פעילותו האישיים של סלימאני חלו בעשור האחרון שינויים מרחיקי לכת. במשך שנים רבות הקפיד סלימאני לשמור על פרופיל תקשורתי נמוך וכמעט שלא היה מוכר בזירה הציבורית באיראן, הגם ששמו שב והוזכר בהקשר למעורבות בפעולות חתרנות טרור, שביצעה איראן מחוץ לגבולותיה. תפקידו המרכזי בניהול המערכה הצבאית בסוריה ובעיראק בצל הטלטלה האזורית הגבירו באופן משמעותי את חשיפתו התקשורתית באיראן ומחוצה לה. סלימאני פיקד אישית על המתקפת צבא סוריה, בסיוע משמרות המהפכה והמיליציות השיעיות, בצפון-מערב סוריה החל מאוקטובר 2015 ועל הקרב על חלב בדצמבר 2015. קודם לכן, בקיץ 2015, הגיע למוסקבה כדי לרתום את רוסיה להתערב צבאית בלחימה במורדים.
• לנוכח הישגיו המשמעותיים של דאעש בעיראק גברה באופן משמעותי גם מעורבותו האישית של סלימאני ונוכחותו בזירות הלחימה השונות בעיראק. החל משנת 2014 ביקר סלימאני באופן תדיר בעיראק, למרות שנוכחותו במדינה הוכחשה באופן רשמי על-ידי איראן עד קיץ 2014. הוא הוביל את תכנון המערכה ואת העברת הסיוע הצבאי והמודיעיני מאיראן לעיראק, תיאם את מאמצי הלחימה בין הצבא העיראקי והמיליציות השיעיות בחסות משמרות המהפכה וקיים מגעים שוטפים עם בכירים עיראקים שונים, הן בממשל המרכזי בבגדאד והן בהנהגה הכורדית בצפון-עיראק. כיבוש מוצול על-ידי דאעש בקיץ 2014 היווה זרז להעמקת מעורבות סלימאני בעיראק. בשיתוף צבא עיראק והמיליציות השיעיות, הוא גיבש אסטרטגיה שנועדה להגן על בגדאד וסביבותיה מפני התקדמות נוספת של דאעש.
• סלימאני, שהעדיף עד אז לפעול מאחורי הקלעים, עלה, איפוא, לקדמת הבמה. הוא סייע בהקמתן ובהפעלתן של המיליציות השיעיות ובשנתיים האחרונות פעל לקידום מאמצי איראן להתבסס צבאית בסוריה, בין היתר באמצעות הקמת בסיסים עבור מיליציות שיעיות בפיקוד איראני, התבססות מערכי טילים וכלי טייס בלתי מאוישים המוכוונים לעבר ישראל, סיוע לפרויקט הדיוק של חזבאללה ומעורבות גם בחדירה האזרחית לסוריה.

איראן, משמרות המהפכה וכוח קדס בעקבות הישגי המערכה בסוריה ובעיראק

• בעקבות ההכרעה שהושגה במערכה נגד ארגון המדינה האסלאמית ובמלחמת האזרחים בסוריה, השתנו הנסיבות בשתי זירות הפעולה המרכזיות בהן פעל כוח קדס: עיראק וסוריה. התמוטטות אזור השליטה הטריטוריאלית של המדינה האסלאמית וניצחונו של הנשיא אסד במלחמת האזרחים פתחו אומנם בפני איראן הזדמנויות חדשות להעמקת השפעתה בסוריה ובעיראק, אך במקביל התגברו גם המכשולים והקשיים הניצבים בפני איראן במאמציה לבסס את השפעתה:
  • פעילות ישראל נגד ההתבססות האיראנית בסוריה פגעה ביעדים איראנים, הצליחה להאט את קצב ההתבססות הצבאית בסוריה ולעכב את הצטיידות חזבאללה בטילים מדויקים והקשתה על איראן לספק מענה איכותי לתקיפות הישראליות.
  • פעילותן של רוסיה, ארצות-הברית ותורכיה הגבילה, אף היא, את יכולתה של איראן לעצב את סוריה ועיראק כחלק ממרחב ההשפעה שלה.
  • המשך החדירה האיראנית, ובעיקר מעורבותו הגוברת של סלימאני בניהול העניינים הפנימיים בעיראק, בסוריה ובלבנון, עוררו התנגדות פוליטית וציבורית גוברת בעולם הערבי. קריאות הגנאי, שנשמעו בחודשים האחרונים נגד סלימאני במהלך הפגנות המחאה בעיראק, ובמידה פחותה גם בלבנון, סיפקו עדות ברורה לביקורת הגוברת אפילו בקרב השיעים נגד התערבותו הבוטה בענייני מדינתם.
  • המשך ההשקעות מצד המשטר האיראני מעבר לגבולות המדינה על חשבון פתרון מצוקותיהם של אזרחי איראן הגביר את הביקורת הפנימית בתוך איראן, במיוחד לנוכח המשבר הכלכלי המחריף.
• בתוך כך, הישגיהם הצבאיים של הכוחות הסוריים בסיוע רוסי, ששיאם בכיבושה מחדש של העיר חלב מידי ארגוני המורדים בשלהי 2016, אפשרו לאיראן לשוב ולהסתמך בעיקר על לוחמי חזבאללה ועל המיליציות השיעיות הזרות שבחסותה הפועלים לצד הצבא הסורי ולהסתפק בגרעין יועצים מצומצם יחסית. סדר הכוחות האיראני בסוריה מוערך כיום בפחות מ-1,000 לוחמים איראנים בסוריה, ועל אלה נוספים למעלה מ-10,000 לוחמים שיעים מחזבאללה והמיליציות השיעיות. כמו כן פועלת איראן לגיוס פעילים סורים למסגרות מחליציוניות הנתמכות על-ידה. למעשה, עיקר הכוח, ששיגרה איראן לסוריה, אינו בנוי כיום על כוחות איראנים אלא על לוחמי המיליציות השיעיות. בכך חוזרת איראן, למעשה, לאחד המאפיינים המוכרים באסטרטגיה האיראנית: התבססות על ארגונים שליחים.

• אין משמעות הדבר, כי בכוונת איראן לסגת מיעדי-העל שלה במזרח התיכון אלא שמשמרות המהפכה וכוח קדס נדרשים להתאים את משימותיהם ואת מאפייני פעילותם לנסיבות המשתנות. מחליפו של סלימאני נדרש אף הוא להמשיך לשמר ולתחזק את הרשת, שטווה סלימאני בעשור האחרון מול הארגונים והמיליציות הפועלים בחסות משמרות המהפכה ובתמיכתה. עם זאת, ובשונה מקודמו, אין הוא נדרש עוד לנהל מערכה צבאית רחבה.
• במציאות החדשה המתעצבת במרחב הערבי, ובמיוחד בסוריה ובעיראק, עשויה ההנהגה האיראנית להעדיף להחזיר את כוח קדס לדפוסי פעולה, שאפיינו אותו בעבר ככוח מצומצם יותר ואיכותי האחראי לפעילות חשאית, בעיקר באמצעות בעלי בריתה וארגונים שליחים הפועלים תחת “מטריה איראנית” ושליטה איראנית. זאת, לשם מימוש היעדים האסטרטגיים, ובראשם סילוק הכוחות האמריקאים מהאזור באמצעות ניהול מלחמת התשה נגדם, במיוחד בעיראק ובאפגניסטאן (שבה יש דווקא למפקד כוח קדס הנכנס, אסמאעיל קאא’ני, עדיפות בשל היכרותו העמוקה עם זירה זו, כמי שהיה מופקד במשך שנים ארוכות על פעילות כוח קדס בזירת אפגניסטאן ופקיסטאן); שימור והעמקת ההשפעה האיראנית בסוריה ובעיראק; והמשך הצטיידות חזבאללה. ייתכן כי דווקא ביזור חלק מסמכויות כוח קדס לשלוחים איראנים מקומיים (תוך שימור תלותם בטהראן) ופעילות בחתימה נמוכה עשויים לשרת טוב יותר את היעדים האיראנים במרחב הערבי בעת הנוכחית.
• זאת ועוד, מאז נטשה איראן במאי 2019 את מדיניות “הסובלנות האסטרטגית” בה נקטה בעקבות פרישת ארצות-הברית מהסכם הגרעין והשבת הסנקציות הכלכליות נגדה, העדיפה איראן פעולה ישירה (גם אם בחתימה נמוכה) על פני הפעלת ארגונים שליחים במסגרת הפעולות ההתקפיות אותן יזמה במרחב המפרץ הפרסי. פעולות אלה נועדו לגבות מארצות-הברית ומבעלות בריתה מחיר על אסטרטגיית “מקסימום הלחצים”, להביא להסרת הסנקציות, או לכל הפחות להקלה בהן, ובו בזמן לנסות ולהעלות את מחירי הנפט באמצעות חבלה במכליות נפט ופגיעה בתשתיות נפט בסעודיה, במגמה להקל על הלחץ הכלכלי המוטל עליה. רוב הפעולות ההתקפיות, שיוחסו לאיראן בחודשים האחרונים, ובהן: חבלה במכליות נפט במפרץ (מאי ויוני 2019), הפלת כלי טיס בלתי מאויש אמריקאי (יוני 2019), השתלטות על מכליות נפט של איחוד האמירויות ובריטניה (יוני ויולי 2019) ותקיפת מתקני הנפט הסעודים באמצעות טילי שיוט וכלי טייס בלתי מאוישים (ספטמבר 2011) נעשו ללא מעורבות משמעותית מצד כוח קדס אלא בהובלת גופים אחרים במשמרות המהפכה, כדוגמת זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה.

• ההעדפה לפעולה ישירה על פני הפעלת ארגונים שליחים באמצעות כוח קדס נבעה מהחשיבות העליונה, שאיראן מייחסת למאמציה לחלץ עצמה מהסנקציות האמריקאיות; מהערכת איראן כי יעילותם ואיכותם של ארגונים שליחים פחותה, בדרך כלל, ביחס לזו של כוחות איראנים; מחילופי גברי בצמרת משמרות המהפכה, ובראשם מינויו באפריל 2019 של חסין סלאמי כמפקד הארגון; וייתכן שגם ממאבקי כוחות פנימיים בצמרת הצבאית האיראנית וממאמץ ניכר מצד מפקדים בכירים להפגין את נחישותם ויכולותיהם במימוש הנחיית המנהיג העליון להגיב לאסטרטגיית “מקסימום הלחצים” האמריקאית באמצעות הגברת ה”התנגדות” מצד איראן. הגם שהריגת סלימאני עשויה להשיב את איראן לאסטרטגיה של הפעלת שליחים המשלבת סיכונים פחותים עבור איראן, הרי שסילוקו מהזירה עשוי להיות מנוצל על-ידי קצינים בכירים אחרים במשמרות המהפכה כדי להשיב את כוח קדס למעמדו הקודם ולחזק יחידות אחרות של משמרות המהפכה על חשבונו. לא מן הנמנע, כי מפקדים אלה, דוגמת אמיר-עלי חאג’יזאדה, מפקד זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה, ינסו להשתלב גם בפעילות עליה היה סלימאני מופקד בעבר בהקשר לבניית יכולותיהם האסטרטגיות של חזבאללה והמיליציות השיעיות העיראקיות, וכן בפעילות ישירה מול ישראל.
• ביזור סמכויות בין מפקדים נוספים הן בכוח קדס והן במשמרות המהפכה עשוי גם למנוע ריכוז עוצמה רבה מדי בידי מפקד כוח קדס, שהעצים במידה רבה את הפגיעה באיראן בעקבות חיסולו של סלימאני. בהובלת פעילות הארגון במזרח התיכון עשוי מפקד כוח קדס הנכנס, אסמאעיל קאא’ני, להסתייע בסגנו החדש, מחמד חסין-זאדה חג’אזי (Mohammad Hossein-Zadeh Hejazi), שמונה ב-20 בינואר 2020. חג’אזי נחשב לאחד הקצינים הבולטים במשמרות המהפכה בכלל ובכוח קדס בפרט.  מעורבותו בשנים האחרונות בזירה הלבנונית כמפקד גיס לבנון בכוח קדס, ובמיוחד בפרויקט דיוק הטילים של חזבאללה, עשויה לסייע לקאא’ני במימוש משימות כוח קדס בחזית המערבית של איראן, ובמרכזן המשך ההתבססות הצבאית האיראנית בסוריה והסיוע להתעצמות חזבאללה. כמו כן עשוי קאא’ני להסתייע בעבד אלרזא שהלאא’י (Abdolreza Shahlaei), שהופקד מטעם קאסם סלימאני על פעילות כוח קדס בתימן ונחשב כבעל קשרים טובים גם בקרב המיליציות השיעיות בעיראק על רקע מעורבותו בפעילותן נגד הכוחות האמריקאים לאחר כיבוש עיראק על-ידי ארצות-הברית.

מאמרים נוספים בתחום