מהי הסיבה האמיתית לחולשתה של מערכת הבריאות ברצועת עזה?

עיקרי המסמך

• תנועת החמאס מלווה את המלחמה בנגיף הקורונה בקמפיין האשמות נגד ישראל, מלווה באיומים. במרכזו של קמפיין זה עומדת האשמת ישראל בהרס מערכת הבריאות ברצועת עזה המונע התמודדות אפקטיבית נגד נגיף הקורונה, ומעמיד בסכנה את חייהם של שני מיליוני תושבי הרצועה. בכירים בחמאס, ובתוכם ראש הלשכה המדינית יחיא אלסנואר, איימו כי אם ייווצר מחסור במכונות הנשמה ובציוד רפואי אחר, תפעיל חמאס מהלכי כוח נגד ישראל ו”תגרום לשישה מיליון מתנחלים ישראליים להפסיק לנשום”.

בחינת התנהלותה של חמאס מאז תפיסת השלטון ברצועת עזה מעלה, כי קשייה של מערכת הבריאות ברצועה, והמצוקה הכלכלית של תושביה, אינם נובעים מהמדיניות הישראלית. הם נובעים מסדר העדיפויות האסטרטגי של חמאס, הנותן עדיפות ברורה להתעצמות הצבאית על חשבון השיקום האזרחי והדאגה לצרכי התושבים. סדר העדיפויות האסטרטגי נובע מהאידאולוגיה של חמאס, שביסודה עומד מאבק בלתי מתפשר נגד ישראל בדרך של אלימות וטרור עד להשמדתה.

• ביטוי פומבי (נדיר) לסדר עדיפויות זה ניתן בזמנו ע”י ח’אלד משעל, יו”ר הלשכה המדינית של חמאס, כשנה לאחר מבצע “עופרת יצוקה”. בנאום שנשא בפני כנס בין-ערבי בדמשק לשם גיוס כספים הוא ציין, כי הדיבורים על בנייה ועל פיוס (עם פתח) הם רק כלפי חוץ. לדבריו, “…התמונה הסמויה מן העין היא, שרוב הכסף והמאמץ מופנים להתנגדות ולהכנות הצבאיות…” (12 ביוני 2009). בחינת התנהלות חמאס ברצועת עזה בשנים שחלפו מאז אותו נאום מצביעה על כך שסדר עדיפויות זה מומש הלכה למעשה עד עצם היום הזה.

קמפיין האשמות ואיומים של החמאס נגד ישראל בצל משבר הקורונה

• מאז פרוץ משבר הקורונה ברצועת עזה שבו והיפנו בכירי החמאס ודוברים מטעם ממשל חמאס “אצבע מאשימה” כלפי ישראל והטילו עליה את האחריות להעדר תרופות וציוד רפואי ולתשתיות רפואיות בלתי הולמות ברצועת עזה. הדוברים השונים טענו, כי מערכת הבריאות ברצועה נמצאת “במצב קריטי” עקב “הכיבוש [הישראלי]” ו”המצור”, אשר לטענתם הרסו את מערכת הבריאות ברצועה. כתוצאה מכך נטען, כי חייהם של שני מיליון תושבי הרצועה, המתמודדים נגד התפשטות נגיף הקורונה בתנאים רפואיים והומניטריים קשים, נמצאים בסכנה.
• לקמפיין ההאשמות נלוו גם איומים בוטים כלפי ישראל העלולים להתממש הלכה למעשה במקרה של התפרצות הנגיף בתוך רצועת עזה ואובדן שליטה מצד חמאס ומערכת הבריאות ברצועה. המסר המרכזי באיומים אלו, היה כי אם החמאס תאבד שליטה במאבק נגד נגיף הקורונה (דבר שעדיין לא קרה), אזי ניתן יהיה לאלץ את ישראל לספק את כל האמצעים הנחוצים להתמודדות עם הנגיף באמצעות מהלכי כוח, וירי רקטות בכלל זה.
• ביטוי לאיומים הללו ניתן למצוא בהתבטאויות בכירי החמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין המלוות את משבר הקורונה:
  • יחיא אלסנואר, ראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועה הצהיר: “כאשר נצטרך מכונות הנשמה, אני אומר לבנט [שר הביטחון], אנו נגרום לשישה מיליון מתנחלים ישראליים להפסיק לנשום. כאשר עמנו יהיה זקוק למכונות הנשמה וציוד רפואי, ניקח ממך את מה שצריך, כפי שלוקחים דמי חסות, ותדע שאנו מסוגלים” (חשבון הטוויטר של סוכנות שהאב, 2 באפריל 2020).

     
יחיא אלסנואר: “…אנו נגרום לשישה מיליון מתנחלים להפסיק לנשום, כאשר עמנו יהיה זקוק למכונות הנשמה וציוד רפואי…” (אתר חמאס, 2 באפריל 2020)

• בכיר חמאס ח’ליל אלחיה איים: “כל האפשרויות פתוחות בידי חמאס כדי לאלץ את הכיבוש [הישראלי] לספק את כל הצרכים הנחוצים להתמודדות עם נגיף הקורונה” (אתר חמאס, 19 באפריל 2020).
• זיאד אלנח’אלה, מנהיג הג’האד האסלאמי בפלסטין, הצהיר, כי על ישראל לבחור בין ירידה למקלטים לבין “הסרת המצור” ושחרור האסירים (אלאקצא, 5 באפריל 2020).

סדר העדיפויות האסטרטגי של חמאס: תיעדוף ההתעצמות הצבאית על פני הטיפול בתשתיות האזרחיות

• ברצועת עזה אכן שוררת מאז עליית חמאס לשלטון מצוקה כלכלית קשה. מצוקה זאת מוצאת ביטוי בפגיעה בתשתיות אזרחיות (רפואה, אספקת חשמל, מים, ביוב) ובהחמרת תנאי חייהם של תושבי הרצועה. מערכת הבריאות ברצועה, הנאלצת עתה להתמודד עם התפשטות נגיף הקורונה, פועלת גם בשגרה בתפקוד נמוך והמשאבים העומדים לרשותה מוגבלים (כוח אדם, ציוד רפואי, תרופות).

אולם, מקורה של המצוקה הכלכלית, ושל משאביה המצומצמים של מערכת הבריאות ברצועה, אינה בישראל אלא היא פועל יוצא מסדר העדיפויות האסטרטגי של חמאס. סדר עדיפויות זה נותן עדיפות ברורה להתעצמות צבאית, על חשבון השיקום האזרחי והדאגה לצרכי התושבים. העדפת ההתעצמות הצבאית לא נוצרה יש מאין אלא היא פועל יוצא מהאידיאולוגיה ומהאסטרטגיה הכוללת של חמאס, שביסודן עומד מאבק בלתי מתפשר נגד ישראל בדרך של אלימות וטרור עד לחיסולה.

• האידאולוגיה של חמאס מצאה ביטויה במסמך מדיני חדש, שפורסם לקראת סיום כהונתו של יו”ר הלשכה המדינית ח’אלד משעל^[1] (מאי 2017). מסמך זה נועד לעדכן את האידאולוגיה ותפיסות היסוד שהופיעו באמנת חמאס משנת ,1988 ולהתאימו למציאות האסטרטגית בת זמננו, מבלי להחליף את האמנה. מניתוח המסמך עולה בבירור כי לא חל כל שינוי באידאולוגיה ובעקרונות היסוד של חמאס שבבסיסם חתירה בלתי מתפשרת להשמדת ישראל בדרך של אלימות וטרור, גם אם יעשה הדבר בשלבים.
• סדר העדיפויות האסטרטגי של החמאס הוא זה שהכתיב את עמדתה במגעי ההסדרה שנערכו בקהיר (דצמבר 2019), בהם נדונה השגת רגיעה עם ישראל. בכירי חמאס הודיעו בפומבי, כי חמאס מתנגדת ל”הרגעה ארוכת טווח” (למשך 10 שנים), שתוביל להפסקת פעולות ה”התנגדות” (קרי, פעולות הטרור והאלימות). ההרגעה שאליה חותרת חמאס מבוססת על הבנות בעלות אופי מינימליסטי, בדומה לאלו שהושגו בתום מבצע “צוק איתן”, שעיקרן הפסקת אש תמורת מחוות הומניטריות והקלת ה”מצור” על הרצועה ^[2]. הרגעה ארוכת טווח, לו הושגה, יכולה הייתה להוביל לשיקום התשתיות האזרחיות ולשיפור המצב הכלכלי של תושבי הרצועה. המדיניות שבה דבקה חמאס, שבמרכזה המשך הטרור והאלימות, גוזרת על התושבים עוני, מצוקה והעדר סיכוי אמיתי לשיקום תשתיות הרצועה ובכלל זה גם התשתית הרפואית.

התבטאות ח’אלד משעל: חשיפת סדר העדיפויות האמיתי של החמאס

• בדרך כלל חמאס אינה נותנת ביטוי פומבי לסדר העדיפויות האמיתי שלה, בין השאר משום שהדבר עלול לפגוע באסטרטגיה התקשורתית של הטלת האשמה על ישראל ולהקשות על יחסיה של החמאס עם האוכלוסייה המקומית. אולם במקרה חריג, כשנה לאחר מבצע “עופרת יצוקה”, כשנושא שיקום הרצועה עמד על הפרק, ראש הלשכה המדינית של חמאס דאז, ח’אלד משעל, בגילוי לב נדיר, נתן ביטוי פומבי לסדר העדיפויות האמיתי של הארגון.
• ב-12 בנובמבר 2009 נפגש ח’אלד משעל עם כמה בכירים, שהשתתפו בכנס של מפלגות ערביות שנערך בדמשק. ח’אלד משעל הציג בפניהם את כוונותיה של חמאס באשר לאופן התנהלותה ברצועת עזה. המסר המרכזי בדבריו היה, שחמאס תמשיך בדרך ה”התנגדות” (קרי, דרך הטרור) ולפיכך רוב הכסף והמאמץ של חמאס ברצועת עזה יופנה להכנות צבאיות. להלן עיקרי דבריו של ח’אלד משעל בנושא זה (אתר פלסטין אלא’ן, 12 בנובמבר 2009):
• עיקר המאמץ של חמאס ברצועת עזה מופנה להכנות הצבאיות: “כלפי חוץ התמונה הנגלית לעין בעזה היא דיבורים על פיוס [בין חמאס לפתח] ועל בנייה; אולם התמונה הסמויה מן העין היא, שרוב הכסף והמאמץ מופנים להתנגדות ולהכנות צבאיות… אנו שוקדים על ההתנגדות”.

وفيما يتعلق بغزة، قال مشعل “ظاهر الصورة في غزة أنهم يتحدثون عن المصالحة والبناء، لكن باطن الصورة يقول إن معظم المال والجهد يذهب للمقاومة والاستعدادات العسكرية”.. مؤكدا “نحن شغالين على المقاومة”.

הקטע המקורי מדברי ח’אלד משעל.

• חמאס, הנתונה בקשיים כספיים, זקוקה לתרומות למען הכנות להסלמת ה”התנגדות”: ח’אלד משעל האיץ במפלגות הערביות לגייס תרומות, כהכנה לשלב הבא של ה”התנגדות” (קרי, לסבב העימות הבא ברצועת עזה) מאחר וחמאס נמצאת ב”מצור” כספי. ח’אלד משעל הזהיר מפני התניית הסיוע הכספי לחמאס בביצוע פיגועים, מצד ה”התנגדות”, שכן, לדבריו, “הכסף מושקע בהכנה לקראת הסלמת ההתנגדות”.

מימוש סדר העדיפויות האמיתי של חמאס הלכה למעשה

• סדר העדיפויות האמיתי, עליו הצביע ח’אלד משעל, מצא ביטויו בהקצאת מירב המשאבים (כספים, חומרי גלם חיוניים כגון מלט^[3] וברזל) לשיקום התשתיות הצבאיות. התשתיות הצבאיות שוקמו בשנים שקדמו למבצע “צוק איתן” (2014), ושוקמו בשנית בשנים שחלפו מאז המבצע ועד היום. שיקום התשתית הצבאית בשנים 2020-2014 כלל, בין השאר, הגדלת משמעותית של מלאי הרקטות; בניית פרויקט מנהרות שאפתני, שכלל מנהרות התקפיות אשר חצו את גדר הגבול; בניית מסגרות צבאיות: גיוס פעילים חדשים, שיקום יחידות שנפגעו, טיפוחם של כוח עילית (אלנח’בה) ושל הכוח הימי, הכשרת מליציות ושיפור כשירותם של מנגנוני הביטחון. בעוד שחמאס השקיעה את רוב משאביה בבניין הכוח הצבאי סבלו התשתיות האזרחיות, ובתוכם מערכת הבריאות, מהזנחה מתמשכת וממחסור במשאבים.

    
תמונות מתוך סרטון, שהפיקה חמאס, אשר בו הוצגה חפירת מנהרה ע”י פעילי גדודי עז אלדין אלקסאם (עם רמז, כי המדובר במנהרה התקפית). בסרטון נראית חפירת המנהרה והצבת לוחות בטון (צפא, 8 ביוני 2015). חמאס הקצתה להקמת המנהרות כמויות גדולות של מלט למרות המחסור הקיים ברצועה.

• יחיא אלסנואר, ראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועה, נשא נאום בו התפאר, כי לרשות חמאס עומד כוח צבאי גדול בהרבה מזה שעמד לרשותה במהלך מבצע “צוק איתן” (4 בנובמבר 2019). הוא ציין, כי לרשות חמאס (ושאר ארגוני הטרור) עומדות אלפי רקטות, שיש ביכולתן להפוך את הערים בישראל ל”עיר חורבות ולערי רפאים”. כמו כן יש ברשותם אלפי טילי נ”ט, מאות מנהרות, מאות חדרי בקרה ושליטה ואלפי מארבים הממתינים לכוחות צה”ל במידה ויחליטו להיכנס לרצועה. המאבק נגד ישראל, לדבריו, חייב להימשך אולם חמאס יודעת כיצד להתמודד עם ישראל מבלי להגיע עימה לידי עימות צבאי רחב היקף^[4]. תשתית צבאית זאת, שבה מתפאר יחיא אלסנואר, נבנתה על חשבון הטיפול בצרכיהם של תושבי הרצועה.
• על מנת להקשות על ההתעצמות הצבאית המאסיבית של חמאס, שהתבססה על הברחת אמצעי לחימה וחומרי גלם המיועדים לשימושים צבאיים, נאלצה ישראל להטיל פיקוח הדוק על נתיבי הים והיבשה המובילים לרצועה. גם מצרים הטילה פיקוח הדוק על תנועת העוברים ושבים במעבר רפיח. בנוסף לכך נטרלה מצרים את מערכת המנהרות המסועפת שהובילה מהרצועה לסיני (אשר מלבד ההברחות שימשה גם פעילי ג’האד עולמי הפועלים בסיני). המענה של חמאס לפיקוח על הנתיבים המובילים לרצועה היה קמפיין האשמות נגד ה”מצור” שמטילה ישראל על רצועת עזה. “שבירת המצור” הוגדרה ע”י חמאס כאתגר מרכזי העומד בפניה, והדרישה להקלה על ה”מצור” שימשה עילה למדיניות של הפעלת לחצים מבוקרים על ישראל במסגרת “צעדות השיבה”.

עליונות השיקולים הצבאיים על השיקולים האזרחיים: פגיעה במעבר כרם שלום, עורק החיים של הרצועה

• דוגמאות לעליונות השיקולים הצבאיים על השיקולים האזרחיים בראיית חמאס, ניתן לראות בפגיעה במעבר הגבול כרם שלום. המעבר הינו “עורק החיים של הרצועה”, דרכו עוברים בכל יום עשרות אלפי טונות של סחורות ובתוכן מזון, ציוד רפואי וחומרי בניין עבור תושבי רצועת עזה. דרך המעבר עוברים גם צינורות גז וסולר המספקים אנרגיה לתושבי הרצועה.
• ובכל זאת הותקף מעבר כרם שלום במסגרת האירועים האלימים שהתבצעו במהלך “צעדות השיבה”. במשך שני ימי שישי רצופים (ה-4 וה-11 במאי 2018) פרצו מאות מפגינים למעבר והשחיתו מתקנים חיוניים וציוד הומניטרי, שניתן כתרומה ממדינות שונות בעולם. התפרצויות אלו, על פי דובר צה”ל, גרמו לנזקים של כמה מאות מיליוני שקלים. בין המתקנים שנפגעו היו מסוף הדלק (שיצא מכלל שימוש), צינורות גז (שניזוקו) ותחנת חיבור קו הגז הראשי. כמו כן נגרמו נזקים כתוצאה משריפת צינור הדלק במתחם התדלוק, מסוע הסחורות יצא מכלל שימוש, ונגרמו נזקים לתשתית החשמל ולגדרות, עמודי התאורה והמצלמות (דובר צה”ל, 12 במאי 2018). חמאס מצידה לא עשתה מאמץ משמעותי למנוע את הפגיעה במעבר חיוני זה .

    
מימין: מתפרעים שורפים את צינורות הגז בצדו הפלסטיני של מעבר כרם שלום (דובר צה”ל, 12 במאי 2018). משמאל: הנזק שנגרם לצינורות הגז (דף הפייסבוק של חסן אצליח, 12 במאי 2018).

• דוגמה נוספת ניתן למצוא בחשיפת מנהרה שחפרה חמאס, באורך של קילומטר וחצי, מאזור רפיח לעבר הצד המצרי של הגבול. התוואי שלה חצה את גבול גדר הביטחון לתוך שטח ישראל ועבר תחת מעבר כרם שלום, בסמוך לצינורות הגז והסולר. המנהרה הותקפה ע”י צה”ל (14 בינואר 2018). פיגוע ממנהרה זאת, לו היה מתבצע, היה מסכן את המשך פעילות מעבר כרם שלום והיה עלול גם לפגוע באספקת האנרגיה לרצועה.

     
מימין: המנהרה שהותקפה ע”י צה”ל, שהתוואי שלה עבר מתחת למעבר כרם שלום. משמאל: תוואי המנהרה מרצועת עזה למצרים דרך שטח ישראל באזור מעבר כרם שלום (דף הפייסבוק של דובר צה”ל, 14 בינואר 2018).

^[1] ראו פרסום מרכז המידע מה-8 במאי 2017: "מטרות ומשמעות המסמך המדיני של חמאס". ↑
^[2] ראו פרסום מרכז המידע מה-12 בדצמבר 2019: "כיצד נתפס ע"י חמאס הסכם הרגיעה עם ישראל שנדון לאחרונה בקהיר?". ↑
^[3] המלט הינו מצרך חיוני ברצועה שהתושבים נזקקים לו לשם בניית מבנים ושיקום מבנים שניזוקו. חמאס נתן במשך השנים עדיפות להקצאת מלט לזרוע הצבאית שלו לשם קידום פרויקט המנהרות ובניית התשתיות הצבאיות שלו. ↑
^[4] ראו פרסום מרכז המידע מה-10 בנובמבר 2019: "בנאום לוחמני הזהיר יחיא אלסנואר את ישראל, כי חמאס והעם הפלסטיני לא ישלימו עם המשך המצור על רצועת עזה:" הגיעו מים עד נפש ואיננו יכולים להפגין אורך רוח יותר". ↑

מאמרים נוספים בתחום