לקהילות המודיעין בעולם ובישראל יש תרומה חיונית, ייחודית לתהליך קבלת ההחלטות, בכל הרמות. התוצר המודיעיני משפיע לטוב ולרע על החלטות הקשורות למלחמה ולשלום, למבצעים צבאיים ולמהלכים מדיניים. מערכות המודיעין הן מערכות מורכבות ובעייתיות. על כן לא פעם מתגלים ליקויים וכשלים ובתפקוד מרכיבי המודיעין המרכזיים בתהליכי האיסוף, המחקר, בתחום המבצעי והסיכולי ובשיתוף הפעולה ובתאום בין הארגונים. לעיתים לליקויים אלה יש משמעות ותוצאות חמורות.
על רקע זה בשנים האחרונות קיימת התעניינות גוברת בחקר מתודולוגי של המודיעין מצד ארגוני המודיעין עצמם כמו גם מצד מכוני מחקר, מוסדות אקדמיים וגופים ממשלתיים במדינות רבות. מחקר מתודולוגי של המודיעין, על היבטיו השונים, הוא עתה רלוונטי מתמיד. זאת מכיוון שהמודיעין ובפרט המחקר וההערכה של המודיעין עוברים בשנים האחרונות שינוי מהותי. מעבודות מחקר מסורתיות עובר עתה המודיעין לעסוק בחקר ארגונים, הלכי רוח, רשתות חברתיות ודעת קהל. מצב זה מציב בפני חוקרי מודיעין אתגר עצום המחייב אותם לסגל לעצמם מיומנויות חדשות, שונות מאלה שנדרשו מהם בעבר. כמו כן הן מעלות שאלות בסיסיות לגבי האיזון שבין שיטות המחקר המסורתי והמחקר החדש והכישורים החדשים הנדרשים כיום מחוקר המודיעין.
בעקבות התעניינות זו נכתבים מחקרים וניתוחים רבים, המבקשים להבין את מהותה ומורכבותה של העשייה המודיעינית, את הבעיות הקשורות בתפקודה של קהילת המודיעין, את יכולותיה וחולשותיה, את הזיקה בינה לבין מערכות אחרות, ומעל לכל אלה לבחון מה אפשר לעשות כדי לתקן ולשפר את ביצועיה.