אבו מאזן ואסמאעיל הניה (מאחור) בטקס הפתיחה של ועידת הפסגה
(רויטרס, 28 במרץ צלם: אחמד ג’אדאללה)
כללי
1. בריאד בירת סעודיה התקיימה ועידת הפסגה ה-19 של מדינות ערב (28- 29 במרץ). הועידה נערכה בצל התגברות המאבק האזורי בין הציר הרדיקלי האיראני-סורי לבין המדינות הפרגמאטיות הפרו-מערביות (ובמרכזם סעודיה, מצרים, ירדן) ובצל המתחים הפנימיים בזירות העימות השונות (ובמרכזם עיראק, הזירה הפלסטינית ולבנון). בהחלטות הפסגה הודגש הצורך באחדות ערבית ובעשייה ערבית משותפת כדרך להתמודד עם האתגרים הפנימיים והחיצוניים העומדים בפני העולם הערבי.
2. אחד הנושאים המרכזיים, שבהם עסקה הפסגה בריאד, היה אישרורה ושיווקה מחדש של "יוזמת השלום הערבית", שהתקבלה בפסגה הערבית בבירות לפני כחמש שנים (מרץ 2002). זאת על מנת לשגר מסר של אחדות ערבית מחודשת, להקל על המאבק נגד האיום האיראני (הגם שהחלטות הפסגה נמנעו מאזכורה של איראן כמקור איום) 1 ולבסס את מעמדה של סעודיה כמנהיגת העולם הערבי.
3. מטרת מסמך זה לבחון את "יוזמת השלום הערבית" ואת החלטות פסגת ריאד הנוגעות לסכסוך הישראלי-פלסטיני (החלטות הפיסגה בנושאים אחרים אינן נכללות במסמך זה).
הרקע ל"יוזמת השלום הערבית"
4. "יוזמה השלום הערבית", שאומצה ע"י הפיסגה הערבית בביירות, מתבססת על " היוזמה הסעודית ", של יורש העצר דאז (ומלך סעודיה כיום) עבדאללה בן עבד אל עזיז. "היוזמה הסעודית" הושקה בסוף שנת 2001, במלאת שנה למערכת הטרור הפלסטינית ("האינתיפאדה השנייה "). סעודיה, שיזמה את המהלך, קיוותה לנסות ולבלום באמצעותו את ההסלמה בעימות הישראלי-פלסטיני ובו בזמן לשפר מעמדה בארה"ב ובמערב על רקע אירועי ה-11 בספטמבר 2001. ה"יוזמה הסעודית" נחשפה בראיון של יורש העצר עבדאללה לפובליציסט האמריקאי תומס פרידמן (פברואר 2002). לאחר מכן היא עברה שינויים (במגמה של הקשחת העמדות כלפי ישראל) עד אשר התקבלה ע"י כל מדינות ערב בפסגה בבירות והפכה ל"יוזמה הערבית".
5. פסגת ריאד אישרה, בין השאר, את "היוזמה הערבית" כלשונה על כל מרכיביה, ובכלל זה גם הסעיף העוסק בבעיית הפליטים הפלסטינים (סעיף שאינו מקובל על ישראל והוא לא נכלל ב"יוזמה הסעודית" המקורית) 2. ה"יוזמה הערבית", על פי הצהרת הסיכום של מנהיגי מדינות ערב בריאד, נועדה להתוות את הדרך הנכונה להשגת הסדר שלום לסכסוך הערבי-ישראלי בהסתמך על עקרונות הלגיטימיות הבינלאומית, ועל העיקרון של שטחים תמורת שלום.
אבו מאזן ואסמאעיל הניה יושבים לצידו של המלך עבדאללה. הפסגה אפשרה לחמא"ס למצב עצמו
בקדמת הבמה הבינערבית כשווה מעמד לאבו מאזן ( אתר האינטרנט של החמא"ס, 27 במרץ).
עיקרי ה”יוזמה הערבית” (הנוסח הערבי מופיע בנספח) 3
6. להלן עיקרי "היוזמה הערבית" כפי שאומצה ע"י הפסגה הערבית בבירות (27- 28 במרץ 2002):
א. מועצת הליגה הערבית מבקשת מישראל לבחון מחדש את מדיניותה ולפנות לעבר השלום, כשהיא מכריזה שהשלום הצודק ("אלסלאם אלעאדל") הינו בחירתה האסטרטגית.
ב. מועצת הליגה הערבית דורשת מישראל לבצע את המהלכים הבאים:
1) נסיגה מלאה ("אלאנסחאב אלכאמל") מהאדמות הערביות הכבושות, כולל מ"הגולן הסורי" עד לקו ה-4 ביוני 1967 ומהאדמות שישראל עודנה כובשת בדרום לבנון 4.
2) השגת פתרון צודק ("חל עאדל") לבעיית הפליטים הפלסטינים, שיוסכם עליו בהתאם להחלטת העצרת הכללית של האו"ם מספר 194 5.
3) הסכמה לקיומה של מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית על האדמות הפלסטיניות הכבושות מאז ה-4 ביוני 1967 בגדה המערבית וברצועת עזה, ובירתה ירושלים המזרחית.
ג. [בתמורה למהלכים הישראלים המוזכרים לעיל] תעשינה מדינות ערב כדלקמן:
1) [מדינות ערב] תיראנה בזאת את קץ הסכסוך הערבי-ישראלי ותיכנסנה להסכם שלום [כך במקור. הכוונה ככל הנראה לכינון הסכם שלום] בינן לבין ישראל תוך השגת ביטחון לכל מדינות האזור.
2) [מדינות ערב] תכוננה יחסים טבעיים ("עלאקאת טביעיה" 6) עם ישראל במסגרת השלום הכולל הזה.
3) [מדינות ערב] תערובנה לדחייה של כל צורות יישוב הקבע של [הפליטים] הפלסטינים ("אלתוטין"), אשר עומדות בסתירה למצב המיוחד [השורר] במדינות הערביות המארחות [את הפליטים הפלסטינים].
4) מועצת הליגה הערבית קוראת לממשלת ישראל ולכל הישראלים לקבל יוזמה זו כדי לשמור על הסיכויים לשלום ולמנוע שפיכות דמים 7 באופן שיאפשר למדינות ערב ולישראל לחיות בשלום זו לצד זו ויקנה לדורות הבאים עתיד בטוח של שגשוג ויציבות.
עיקרי החלטות פסגת ריאד בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני וה"יוזמה הערבית":
7. להלן עיקרי החלטות פסגת ריאד הנוגעות ל"יוזמה הערבית" ולסכסוך הישראלי-פלסטיני 8:
א. ועידת הפסגה מדגישה את דבקותן של כל מדינות ערב בהחלטת ועידת הפסגה בבירות מספר 221 מה-28 במרץ 2002, שכונתה " יוזמת השלום הערבית ". הועידה קוראת לממשלת ישראל ולכל הישראלים לקבל את יוזמת השלום הערבית ולנצל את ההזדמנות לחידוש תהליך המו"מ הישיר והרציני בכל המסלולים.
ב. הועידה מטילה על "ועדת שרים" לעניין "יוזמת השלום הערבית" להמשיך במאמציה ולהקים צוותי עבודה כדי לקיים את המגעים הדרושים עם מזכ"ל האו"ם, המדינות החברות במועצת הביטחון, ה"רביעייה" הבינלאומית וכל שאר הצדדים הקשורים לתהליך השלום (במשתמע גם ישראל, שאינה מוזכרת בשמה).
ג. הועידה הביעה תמיכת מדינות ערב בממשלת האחדות הפלסטינית וקראה לקהילה הבינלאומית להסיר מיידית את ה"מצור" מעל הפלסטינים ולתמוך בממשלת האחדות. הועדה קראה גם לגנות את ה"מצור" המדיני, הכלכלי והצבאי, שהטילה ישראל על הפלסטינים, להטיל עליה את האחריות לכך, לפצות את הפלסטינים על האבידות בנפש והפגיעות ברכוש, וללחוץ עליה לשחרר את כספי המיסים המגיעים ל"רשות הפלסטינית".
 |
 |
|
|
נאום המלך עבדאללה בפסגה (טלוויזיה סעודית, 28 במרץ) |
||
ד. הועידה גינתה את החפירות הישראליות מתחת למסגד אלאקצא ומסביב לו [בכך אימצה הועידה את הטיעון השקרי כי ישראל חופרת מתחת למסגד אלאקצא] וקראה לארגונים ולמוסדות הבינלאומיים ובפרט לאונסק"ו לשאת באחריות ולהגן על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות. הועידה מדגישה את "ערביותה של ירושלים" ודוחה את כל ה"מהלכים הבלתי לגיטימיים של ישראל, אשר נועדו לייהד את ירושלים ולספחה".
ה. הועידה הדגישה את "אי הלגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות בשטחים הפלסטינים הכבושים". היא גם קראה להפעיל לחץ על ישראל על מנת שתשחרר את כל האסירים והעצורים הפלסטינים, אשר מספרם הגיע ל-10,000. הועידה קראה גם למדינות ערב לסייע לשיקום המבנים והתשתיות שהרסה ישראל במסגרת פעולותיה הצבאיות ברצועת עזה ובגדה.
סוגית הטרור כפי שמצאה ביטויה בהחלטות הועידה
8. במסגרת פרק ההחלטות הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני (הכולל גם את אשרור "היוזמה הערבית") לא מופיעה התייחסות לטרור הפלסטיני ולטרור העולמי . זו מופיעה בסעיף 14 בפרק בהחלטות הנוגע ללבנון בו, בין השאר, מוטלת על ישראל האחריות ל"מלחמת לבנון השנייה" 9:
9. להלן נוסח סעיף 14 בערבית ובתרגום לעברית :
|
"אנו מדגישים כי אנו מגנים את הטרור הבינלאומי (אלארהאב אלדולי), אשר מדינות ערב משתתפות בלחימה בו באופן אפקטיבי, ואת הצורך להבחין בין טרור לבין ‘התנגדות לגיטימית’ (אלמקאומה אלמשרועה) נגד הכיבוש הישראלי, קרי: איננו מחשיבים את פעילות ‘ההתנגדות’ כפעילות טרור, וכפועל יוצא מכך איננו מציבים את ‘אנשי ההתנגדות’ ברשימות הטרוריסטים …"
|
10. יצוין כי גם בהחלטות הפסגה הערבית בבירות ב-2002 הופיעו פסקאות המביעות תמיכה ב"התנגדות הלבנונית" (קרי-חזבאללה) 10 והמבחינות בין הטרור הבינלאומי לבין "הזכות הלגיטימית של העמים להתנגדות נגד כיבוש זר". הפסקה בהחלטות ועידת ריאד מתייחסת ל"התנגדות" בכלל, ולא רק ל"התנגדות הלבנונית" , למרות שהיא מופיעה בהקשר הלבנוני. הנוסח בפסגת ריאד עושה גם הוא אבחנה בין הטרור של הג’האד העולמי לבין "התנגדות לגיטימית" נגד הכיבוש הישראלי ("מקאומה") ומעניק בכך לגיטימציה בינערבית לטרור המתבצע ע"י חזבאללה והארגונים הפלסטינים . 11
11. עם זאת ראוי לציין כי אבו מאזן, בנאום שנשא בישיבת הסיכום של הפסגה בריאד קרא, בין השאר, לישראל ולפלסטינים להתנער מהאלימות: "…בעודנו תובעים פתרון צודק וכולל לענייננו אנו מתנערים מהאלימות ומהאלימות שמנגד לכל צורותיה, מפני שהיינו ועודנו הקורבן הראשון של האלימות הזו" (סוכנות הידיעות הפלסטינית, 29 במרץ). אולם על רקע החלטות הפסגה וההצהרות המתלהמות של החמא"ס ושאר ארגוני הטרור הפלסטינים בזכות המשך הטרור (ראו להלן) נותרה קריאתו של אבו מאזן בבחינת חריג ויוצא מן הכלל.
תגובות ראשוניות לאימוץ היוזמה הערבית ע"י פסגת ריאד (עדכני ל- 4 באפריל)
ישראל
12. דובר משרד החוץ, בהתייחסות ראשונה לפסגה הערבית בריאד (29 במרץ), ציין בין השאר:
" Israel is sincerely interested in pursuing a dialogue with those Arab states that desire peace with Israel, this in order to promote a process of normalization and cooperation. Israel hopes that the Riyadh Summit will contribute to this effort.
Israel’s position with regard to the peace process with the Palestinians is founded upon fundamental principles, the most central of which is the existence of two nation-states, with each state addressing the national aspirations of its own people – Israel for the Jewish people and Palestine for the Palestinian people – and with both states coexisting in peace, free of the threat of terrorism and violence.
For this purpose, a direct dialogue between Israel and the Palestinians is necessary."
13. ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט בראיון לעיתון "הארץ", שנערך ב-28 במרץ, הביע אמונתו כי בחמש השנים הבאות ניתן יהיה להגיע להסכם שלום כולל עם מדינות ערב ועם הפלסטינים. הוא התייחס בחיוב ל"יוזמה הסעודית" אך הסתייג מה"יוזמה הערבית" בה מאוזכרת החלטת עצרת האו"ם 194. אולמרט ציין כי ב"יוזמה הסעודית" יש רעיונות מעניינים "ואנו מוכנים להתדיין ולשמוע מהסעודים על עמדתם ולהשמיע להם את עמדתנו". הוא הוסיף כי ישמח להשתתף בועידה אזורית, שתעניק תמיכה למו"מ בין ישראל לפלסטינים ("הארץ", 30 במרץ 2007).
14. בראיון נוסף לשבועון האמריקאי "טיים" ציין ראש הממשלה כי אם תהייה לו הזדמנות להיפגש עם עבדאללה מלך סעודיה יופתע מאוד המלך לשמוע מה בפיו. ראש הממשלה הוסיף כי יוזמת השלום הסעודית מבטאת גישה מעניינת מאד ("הארץ", 1 באפריל).
הזירה הפלסטינית
ציפיות הפלסטינים כי הפסגה הערבית תסייע להפחית מעליהם את הלחצים הבינלאומיים ("המצור" בלשונם). קריקטורה פרי עטה של אמיה ג’חא, קריקטוריסטית ידועה המזוהה עם החמא"ס. בקריקטורה אין זכר לציפייה כי הפסגה תסייע לקידום השלום בין ישראל לפלסטינים. (אתר האינטרנט של החמא"ס, 30 במרץ) .
יו"ר הרשות הפלסטינית ובכירי פת"ח
15. יו"ר "הרשות הפלסטינית" אבו מאזן וראש ממשלת האחדות אסמאעיל הניה עמדו בראש המשלחת הפלסטינית, שהשתתפה בפסגה בריאד. בניגוד לאנשי החמא"ס, שניסו לשמור על מידה של עמימות בהתייחסותם ליוזמה הערבית (ראו להלן), שיבח אבו מאזן במילים חמות את היוזמה וקרא למדינות ערב לעשות מאמץ רציני על מנת "לשווקה" לקהילה הבינלאומית.
16. להלן עיקרי התבטאותו של אבו מאזן ביחס ליוזמה הערבית (על פי הטלוויזיה הפלסטינית וסוכנות הידיעות הפלסטינית, 27 במרץ):
א. יוזמת השלום הערבית הינה ההזדמנות הגדולה ביותר לפתרון המשבר במזה"ת . כל כשלון של היוזמה משמעו חיסול כל תקווה לשלום בעתיד.
ב. אין להכניס שינויים ביוזמה משום שהיא "מאוזנת לחלוטין" ומבטיחה את "הזכויות" של כל הצדדים; הפלסטינים יקבלו מדינה משלהם ואת "פתרון בעיית הפליטים" ומדינות ערביות ואסלאמיות תנרמלנה את יחסיהן עם ישראל.
ג. יש "לשווק" את היוזמה למדינות העולם משום שלדברי אבו מאזן היא לא הובנה כראוי, לא הוסברה ואף "הושחתה ע"י מספר גורמים" (אבו מאזן נמנע מלהבהיר מיהם הגורמים הללו וכיצד הם "השחיתו" את היוזמה).
ד. מבחינה עקרונית אין מנוס מקיום מגעים עם ישראל. לדבריו לאחרונה נקבעו [לאבו מאזן] פגישות עם ראש הממשלה [אולמרט] מידי שבועיים. בפגישות הללו תועלינה בעיות שוטפות ובעיות יסוד הקשורות להסדר הקבע.
ה. באשר לסוגיית הפליטים ציין אבו מאזן (על פי סוכנות הידיעות הפלסטינית): "אנו דבקים בהחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"מ משנת 1949 [צ"ל- 1948] כלשונה". לדבריו החלטה זאת מוצגת גם ביוזמה הערבית הקובעת "פתרון צודק ומוסכם לפליטים על פי החלטה 194".
17. בנאומו בישיבת הסיכום של הפסגה בירך אבו מאזן על אישורה מחדש של היוזמה הערבית וקרא לקביעת מכניזם לביצועה ולמציאת דרכים מתאימות על מנת להפוך את היוזמה מהצהרת עקרונות לתוכנית מעשית שתזכה למימוש אמיתי (סוכנות הידיעות הפלסטינית, 29 במרץ).
18. בכירים בפת"ח הגדירו את "היוזמה הערבית" כהישג. ג’בריל אלרג’וב קרא להקמת מנגנונים ליישום היוזמה ולהבטחת סיוע כספי לממשלת האחדות הפלסטינית והסרת ה"מצור" הדיפלומטי מעליה. לדבריו, ללא כל אלו תישארנה תוצאות הפסגה בבחינת דברי נימוס בלבד. ג’בריל אלרג’וב קרא לקיים דיאלוג ישראלי-פלסטיני, אשר ייהפך מדיאלוג דו-צדדי לדיאלוג אזורי (טלוויזיה פלסטינית, 29 במרץ). מחמד דחלאן , צאא’ב עריקאת ואבו עלאא’ חלקו גם הם שבחים ליוזמה הערבית.
תנועת החמא"ס
הישג פוליטי לחמא"ס: המלך עבדאללה מקבל את פניהם של אבו מאזן ואסמאעיל הניה בהגיעם לפסגה בריאד
(אתר האינטרנט של החמא"ס, 27 במרץ)
19. תנועת החמא"ס מגלה עמדה אמביוולנטית כלפי פסגת ריאד ו"יוזמה הערבית":
א. מחד גיסא זכו חמא"ס וראש ממשלת האחדות הלאומית אסמאעיל הניה למפגן של לגיטימציה בינערבית, לא מעט על חשבונו של אבו מאזן. הועידה גם קראה לקהילה הבינלאומית לסייע לממשלת האחדות ולסיום ה"מצור" הכספי והדיפלומטי עליה. כל אלה מהווים הישגים פוליטיים חסרי תקדים לחמא"ס מאז הבחירות ל"מועצה המחוקקת".
ב. מאידך גיסא מול הישגים אלה, עומדת התנגדותה העקרונית של החמא"ס ל"יוזמה הערבית", בראש ובראשונה משום שכלולה בה הכרה בישראל והבאת הסכסוך הפלסטיני והערבי עימה לידי סיום.
ג. שיקולים נוספים שהשפיעו על עמדת החמא"ס היו עניינה שלא להיקלע לעימות עם סעודיה, מצרים ומדינות נוספות התומכות ביוזמה ובממשלת האחדות הפלסטינית ועניינה לשמור על אחדות פנים- פלסטינית בעקבות "הסכם מכה" והקמת ממשלת האחדות.
20. כפועל יוצא מכך העדיפו בדרך כלל דוברי החמא"ס שלא להביע התנגדות בוטה כלפי היוזמה, לשמור על מידה של עמימות בעל הנוגע לעמדתם האמיתית כלפיה, להמעיט בחשיבותה, להבליט את הצדדים החיוביים (בראייתם) שביוזמה ובמרכזם הדבקות בשיבת הפליטים הפלסטינים.
21. להלן כמה התבטאויות של בכירי החמא"ס ושל דוברים מטעמה באשר להחלטות הפסגה בריאד:
א. אסמאעיל הניה , ראש ממשלת האחדות, שנטל חלק בפסגת ריאד, ציין בפני כתב רויטרס כי ארגונו לא יתנגד ליוזמה הערבית אולם בשום אופן לא יוותר על "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים. הוא קרא למנהיגי מדינות ערב שלא להתפשר על הזכויות הבסיסיות של הפלסטינים ובמרכזם "זכות השיבה" של הפליטים (רויטרס, ריאד, 28 במרץ). בראיון לערוץ אלערביה הוא שב והדגיש כי שיבת הפליטים לארצם הינה "זכות קדושה" שלאף אחד אין זכות לוותר עליה (אלערביה, 29 במרץ).
ב. מחמוד אלזהאר , מראשי החמא"ס ברצועה ציין כי בפסגה הערבית אין חדש. לדבריו, בשנת 2002 היא "נעצרה" בשלב מסוים ממנו היא לא הצליחה להתרומם. מחמוד זהאר שב והדגיש את עקרונות היסוד של החמא"ס: "תוכניתנו היא שחרור פלסטין כולה בשלב אחד…כל פלסטין היא שלב בשבילנו. באשר לתוכניתנו האסטרטגית:[תוכניתנו הינה] כניסת האסלאם לכל בית". מחמוד זהאר הוסיף:" לא הכרנו ולעולם לא נכיר בזכותה של ישראל להתקיים על פיסת אדמה אחת בפלסטין …אם נוותר על תוכנית ההתנגדות – נוותר על שמנו! אנו תנועת ההתנגדות האסלאמית-חמא"ס" (סוכנות הידיעות מען, 30 במרץ).
ג. ח’ליל אבו לילה , האחראי על קשרי החוץ של החמא"ס, הצהיר כי אין הוא מאמין ש"הישות הציונית" תסכים לקבל את "היוזמה הערבית". לפיכך יש לתת לאש"פ הזדמנות נוספת לפעול מול "הישות הציונית" אולם הדבר צריך להיעשות ללא ויתורים של הצד הערבי בתמורה להסכמה ישראלית ליוזמה (טלוויזיה אלאקצא הלווינית, 27 במרץ).
ד. צלאח ברדויל , דובר סיעת החמא"ס במועצה המחוקקת, ציין כי הפסגה הערבית לא הוסיפה דבר בסוגיה הפלסטינית מעבר להפגנת האחדות הבינערבית. ביוזמה הערבית אין חדש משום ש"היוזמה אינה אלא סחבת של מה שהוצע בבירות בשנת 2002" (אתר קדס פרס, 30 במרץ). גם מחמד אלברע’ותי , שר השלטון המקומי מטעם החמא"ס, ציין כי בהחלטות הועידה אין שום חידושים (טלוויזיה פלסטינית, 29 במרץ).
ה. אסמעאיל רצו’אן , דובר החמא"ס, שיבח את החלטות הפסגה להתמודד עם הלחצים הציונים-אמריקאים הקוראים לשלול את "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים. הוא הביע תקווה שהחלטות הפסגה תאפשרנה את הסרת "המצור" והענקת סיוע כלכלי לממשלה הפלסטינית (אתר החמא"ס, 31 במרץ).
22. במקביל להתייחסויות הללו, שבו והדגישו דוברים של החמא"ס, כי החמא"ס לא ויתרה על עקרונותיה ביחס לסכסוך ובמרכזם הסירוב להכיר בזכות קיומה של ישראל והדבקות באסטרטגיה של ה"התנגדות" (האלימות והטרור). כך למשל:
א. ח’אלד משעל , ראש הלשכה המדינית של החמא"ס, בעת ביקורו באלג’יר שם השתתף ב"ועידת ירושלים העולמית", הכחיש כי חמא"ס ויתרה על הג’האד הצבאי כאשר היא עלתה לשלטון ו הדגיש דבקותה בהמשך ה"התנגדות" (הטרור) (אלח’בר, אלג’יריה, 27 במרץ).
ב. אסמאעיל רצ’ואן , דובר החמא"ס, בעצרת שהתקיימה בח’אן יונס (31 במרץ) הדגיש כי החמא"ס לא תזנח את ה"התנגדות" ותדבק בג’האד כבחירה אסטרטגית "לשחרור כל פלסטין ההיסטורית". ברומזו לועידה ריאד ציין :" ירושלים לא תשוחרר באמצעות ועידות , החלטות ומו"מ אלא באמצעות הרובה, הקסאם והרקטות ". הוא קרא למאזיניו " הכינו עצמכם לג’האד, המערכה מגיעה ואויבנו מכיר אך ורק את שפת הכוח… " (אתר פאל-מדיה המזוהה עם החמא"ס, 31 במרץ).
הג’האד האסלאמי בפלסטין
23. לעומת העמימות של דוברי חמא"ס, הנגזרת ממחויבויותיה השלטוניות של התנועה, הביע הג’האד האסלאמי בפלסטין התנגדות נחרצת ליוזמת השלום הערבית ותקף אותה במילים בוטות:
א. הג’האד האסלאמי בפלסטין, בהודעה שפרסם באינטרנט, טען כי פסגת ריאד נתנה ל"ישות הציונית" תירוץ להמשיך ב"מדיניותו התוקפנית נגד הפלסטינים". ח’אלד אלבטש , בכיר בג’האד האסלאמי בפלסטין, ציין כי הערבים "הסכימו פה אחד לנטוש את בעיית פלסטין, ואין להם עוד יחס [חיובי] כלפי הפלסטינים". (אתר האינטרנט של החמא"ס, 29 במרץ).
ב. זיאד נח’אלה , סגן המזכיר הכללי של הארגון המתגורר בדמשק, ציין בראיון לערוץ "אלעאלם" האיראני כי מנהיגי ערב המכונסים בריאד אינם מוסמכים להעניק ויתורים ל"ציונים" על "פלסטין ההיסטורית". הוא הוסיף כי עמדתו של הג’האד האסלאמי בפלסטין היא, שאין לדון כלל ברעיון של מדינת פלסטינית בגבולות 1967 לצידה של ישראל ("אלעאלם", 28 במרץ). זיאד נח’אלה ציין גם כי החלטות הפסגה מהוות "ויתור על הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני…והוסיף כי "…אסור בשום מצב לכל מנהיג ערבי…לוותר על פלסטין ההיסטורית לאויבים הציונים" (אתר Paltoday , 29 במרץ).
 |
 |
|
|
תמונות מתהלוכת מחאה נגד הפסגה בריאד של הג’האד האסלאמי בפלסטין, שנערכה בעזה |
||
24. הג’האד האסלאמי בפלסטין יחד עם ועדות ההתנגדות העממית, קיימו ב-28 במרץ תהלוכה רבת משתתפים במרכז העיר עזה. זאת כדי למחות על "התכתיבים והלחצים" המופעלים על העם הפלסטיני ע"י ישראל וארה"ב. ולדרוש ממנהיגי הפסגה הערבית " לסייע להתנגדות בפלסטין ובמדינות נוספות ". בכיר בג’האד האסלאמי בפלסטין ח’דר חביב נשא נאום בו ציין כי הרקטות ששיגר הארגון ב-28 במרץ לעבר ישראל 12 " היו מסר לפסגה הערבית המתכנסת כי האופציה היחידה שלנו היא אופציית ההתנגדות.. " (אתר האינטרנט של הג’האד האסלאמי בפלסטין, 28 במרץ ; אתר קול האמת של ועדות ההתנגדות העממית, 28 במרץ).
תגובות ראשוניות בזירה הבינלאומית
25. דובר מחלקת המדינה בארה"ב ברך על החלטת הפסגה בריאד לאשרר את היוזמה הערבית משנת 2002 לפיתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני "That is something we view as very positive" " ציין הדובר. הוא הוסיף כי "…The United States has no interest in seeking revision to the initiative…" גם שרי החוץ של האיחוד האירופאי ומזכיר האו"ם הביעו תמיכתם ביוזמה הערבית.
נספח א’
הנדון: נוסח "היוזמה הערבית" הלקוח מתוך הודעת הפסגה הערבית בבירות (28-27 במרץ 2002) 13
• وفي إطار تبنى المجلس للمبادرة السعودية كمبادرة سلام عربية يطلب المجلس من إسرائيل إعادة النظر في سياساتها، وان تجنح للسلم معلنة أن السلام العادل هو خيارها الاستراتيجي أيضا.
كما يطالبها القيام بما يلي :-
أ – الانسحاب الكامل من الأراضي العربية المحتلة بما في ذلك الجولان السوري وحتى خط الرابع من يونيو (حزيران) 1967، والأراضي التي مازالت محتلة في جنوب لبنان.
ب- التوصل إلى حل عادل لمشكلة اللاجئين الفلسطينيين يتفق عليه وفقاً لقرار الجمعية العامة للأمم المتحدة رقم 194.
ج- قبول قيام دولة فلسطينية مستقلة ذات سيادة على الأراضي الفلسطينية المحتلة منذ الرابع من يونيو 1967 في الضفة الغربية وقطاع غزة وتكون عاصمتها القدس الشرقية .
– عندئذ تقوم الدول العربية بما يلي :
أ – اعتبار النزاع العربي الإسرائيلي منتهيا، والدخول في اتفاقية سلام بينها وبين إسرائيل مع تحقيق الأمن لجميع دول المنطقة .
– ضمان رفض كل أشكال التوطين الفلسطيني الذى يتنافى والوضع الخاص في البلدان العربية المضيفة .
– يدعو المجلس حكومة إسرائيل والإسرائيليين جميعاً إلى قبول هذه المبادرة المبينة أعلاه حماية لفرص السلام وحقناً للدماء، بما يمكن الدول العربية وإسرائيل من العيش في سلام جنباً إلى جنب، ويوفر للأجيال القادمة مستقبلا آمناً يسوده الرخاء والاستقرار .
– يدعو المجلس المجتمع الدولي بكل دوله ومنظماته إلى دعم هذه المبادرة.
1 "מקורות סעודים" מסרו לאתר האינטרנט "אילאף" (29 במרץ) כי נשיא איראן מחמוד אחמדינג’אד רצה שסעודיה תזמין אותו לפסגה אך זו סרבה. המקורות הוסיפו כי סעודיה סבורה שאיראן לא רק מנהלת מדיניות עדתית אלא מנסה גם להשפיע על הערבים באמצעות סיוע לקבוצות חמושות כמו חמא"ס בפלסטין וחזבאללה בלבנון. לדבריהם הסעודים מודעים לכך שכאשר נשיא איראן נושא נאום נוקשה נגד ישראל הוא מגיע ל"רחוב המוסלמי והערבי" ולא ל"רחוב האיראני" הטרוד במציאת פתרונות לבעיותיו הכלכליות.
2 בראיון של יורש העצר עבדאללה לתומס פרידמן דובר על נסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים הכבושים תמורת נרמול מלא של היחסים, ללא התייחסות לסוגיית הפליטים הפלסטינים. להלן ציטוט דברי יורש העצר כפי שהתפרסמו ב"ניו יורק טיימס" (17 בפברואר, 2002) : "full withdrawal from all the occupied territories, in accord with U.N resolutions, including in Jerusalem, for full normalization of relations" . הסעיף הנוגע לנושא הפליטים נוסף בפסגה הערבית בבירות בלחץ הסורים והמדינות הערביות הרדיקליות .
3 על בסיס נוסח היוזמה המופיע בערבית באתר האינטרנט של הליגה הערבית ראו:
http://www.arableagueonline.org/las/arabic/details_ar.jsp?art_id=1777&level_id=202# .
4 ישראל אינה "כובשת" אדמות בדרום לבנון. יש כאן רמז ברור ל"חוות שבעא" (הר דב), המהוות חלק מצפון הגולן ואין הן שייכות ללבנון. ניתן להניח כי חלק זה הוכנס ליוזמה על פי דרישת הממשל הלבנוני. הצגת ישראל כ"כובשת" שטחים לבנונים מנוצלת ע"י חזבאללה לחיזוק הטיעון שלו בדבר הלגיטימציה להמשך פיגועי הטרור .
5 סעיף 11 בהחלטה עצרת האו"מ 194 (11 בדצמבר 1948) קובע כדלקמן:
" The refugees wishing to return to their homes and live at peace with their neighbors should be permitted to do so at the earliest practicable data, and that compensation should be paid for the property of those choosing not to return and for loss of or damage to property which , under principles of international law or in equity, should be made good by the Governments or authorities responsible;" (על פי אתר האינטרנט של האו"ם). יצוין כי הנוסח של "היוזמה הערבית" נמנע מאזכור מפורש של המינוח "זכות השיבה".
6 הנוסח נמנע מלהשתמש במונח המרחיב והטעון "נורמליזציה" ("תטביע"). המונח "יחסים טבעיים" הינו כללי ואינו מציין בהכרח את אופי היחסים שייכונו בין מדינת ערב לישראל. אומנם הוא מרמז על כך שכינון יחסים שכאלה או יבטל או עשוי לבטל את החרם הערבי על ישראל. אולם הוא גם מאפשר למדינות ערב לכונן מתכונת יחסים של "שלום קר", כמו זו הקיימת בין מצרים לישראל. מתכונת היחסים הישראלית-מצרית מבטאת הכרה פורמאלית בישראל, כינון קשרים דיפלומטיים עימה, אך תוך סירוב להכניס תכנים עמוקים יותר למערכת יחסים זאת (כגון קשרים בתחום החברתי והתרבותי).
7 מעבר למילים כלליות ובלתי מחייבות אלו אין ביוזמה אזכור להפסקת הטרור הפלסטיני נגד ישראל . זאת בעיתוי (ערב הפיגוע במלון "פארק" בנתניה) בו הטרור הפלסטיני הגיע לשיאו .
8 על פי הנוסח שפורסם באתרי האינטרנט של הליגה הערבית וסוכנות הידיעות הסעודית (29 במרץ) הסעיפים בהחלטות הועידה הנוגעים לישראל מנוסחים בלשון ארסית ועוינת, העומדת בניגוד מוחלט למסר השלום שהעולם הערבי מנסה להציג באמצעות "היוזמה הערבית".
9 עמ’ 32 סעיף 14 (מתוך 115 עמודי סיכום ההחלטות ) באתר האינטרנט של הליגה הערבית.
10 אתר האינטרנט של הליגה הערבית.
11 אין תימא איפוא שחזבאללה יצא בהודעה המפגינה שביעות רצונו מהשבחים שהעניקה הפסגה הערבית ל"התנגדות" ואת הטלת האחריות ל"מלחמת לבנון השנייה" על ישראל (סוכנות הידיעות הלבנונית, 30 במרץ).
12 באותו יום אכן שיגר הג’האד האסלאמי בפלסטין מטח של שש רקטות לעבר יישובי הנגב המערבי.
13 המקור: אתר הליגה הערבית www.arableageonline.org
