1. כלי התקשורת הסוריים דיווחו בצורה אינפורמטיבית על מתקפת הטרור במומבאי והאירוע לא תפס כותרות משמעותיות בתקשורת הסורית. בכירי הממשל הסורי נמנעו מלגנות פומבית את הפיגועים. הנשיא בשאר אלאסד הסתפק בשיגור מברק תנחומים לעמיתתו ההודית בו הביע את כאבו העמוק על מותם של עשרות כתוצאה מפעולת הטרור ושלח החלמה לפצועים.
2. סוריה, המנהלת באופן קבוע הסתה ארסית נגד ישראל, ניצלה את מתקפת הטרור במומבאי להאשמת ישראל, התנועה הציונית והעם היהודי באחריות לטרור העולמי ולמתקפת הטרור במומבאי (תוך התעלמות מוחלטת מכך שבמתקפה נהרגו שישה ישראלים/יהודים). במאמרי ההסתה נגד ישראל שולבו מוטיב אנטישמי מוכר (האשמת היהודים בחרחור מלחמות ומשברים בכל מקום בעולם).
3. להלן עיקרי שלושה מאמרים שפורסמו בתקשורת הסורית (הנתונה לפיקוח המשטר) לאחר מתקפת הטרור במומבאי:
א. אלת’ורה (3 בדצמבר): אחמד חמאדה , חבר מערכת העיתון, מציין במאמר אנטישמי כי בכל מקום בעולם ניכרת טביעת היד של הלובי היהודי והמוסד הנוהגים לעורר מלחמות אחים : "מדארפור לגאורגיה ומעיראק למומבאי ומקצה אחד בעולם לקצהו השני נראית היד הישראלית המחבלת והלובי הציוני תוחב אפו לכל דבר ועיקר וזורע מלחמות אחים עדתיות ואתניות ומעורר סכסוכים מדיניים ודיפלומטיים בין מדינות וממשלות… מה שקרה בגאורגיה הוא ההוכחה הטובה ביותר לתפקיד השלילי של המוסד בהתלקחות המשברים… כיום מופיעות האצבעות הציוניות הנסתרות ותפקידן השפל בפיצוצים במומבאי מה שמעיד על התפקיד המחבל של ישראל בכל פינה בעולם" .
ב. אלת’ורה (30 בנובמבר): מאמר מערכת מסביר כי ישראל והציונות הן אלה העומדות מאחורי ההאשמות נגד העולם המוסלמי כי הוא אחראי לטרור העולמי. לדברי כותב המאמר הגורמים הבינלאומיים הגדולים (רמז לארה"ב) הם אלו שנושאים באחריות לתופעת הטרור העולמי והתפשטותו בשל שיקולים ומטרות אסטרטגיות. לטענתו, "הסכנה האמיתית הינה לא האסלאם אלא קיצוניות מדינית". עוד מוסיף כותב המאמר כי התוקפנות נגד האסלאם מהווה הוכחה הטובה ביותר שהקהילה הבינלאומית בהנהגת ארה"ב אינה רצינית בטיפול בתופעת הטרור למרות טענותיה כי היא נלחמת בטרור. "אנו אומרים בצורה חד משמעית כי בעיית הטרור תישאר כל עוד הציונות תבחש מאחורי הקלעים בכל ממקום בחופשיות" .
ג. אלוטן (1 בדצמבר): מאמר בעיתון מציין כי ישראל נוהגת לגרוף רווחים מכל פיגוע ברחבי העולם והיא מנצלת זאת על מנת לפעול ביד קשה נגד הפלסטינים. לדברי כותב המאמר, מה שקרה במומבאי אינו שונה ממה שקרה בניו יורק, בערים ערביות ובערים אחרות בעולם. אך השאלה שטרם ניתן לה מענה היא מי הרוויח מהאירועים הללו (בדומה לאירועי ה-11 בספטמבר) ומי פועל כדי לנצל אותם על מנת לשחק את דמות הקורבן. כותב המאמר טוען כי מי שתכנן את אירועי מומבאי רצה להשיג כמה מטרות : הגברת המתחים בין פקיסטאן להודו, הצבת המדינות הערביות והאסלאמיות לצידה של ישראל על מנת להכות את הטרור האסלאמי באמצעות שיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני הדוק והגשמת הרעיון והחלום האמריקאי-ישראלי של המזרח התיכון החדש או המורחב .
1 בהמשך ללקט המידע: "תגובות בעולם הערבי והמוסלמי למתקפת הטרור במומבאי (סיכום ראשוני)" (1 בדצמבר, 2008).
