התנהלות חמאס ואופיו של איום הטרור מרצועת עזה
כללי
1. לפני כשנה סיים מרכז המידע למודיעין ולטרור כתיבת מסמך מקיף, הבוחן את אופן התייחסות דו"ח גולדסטון לאיום הטרור בפניו ניצבה ישראל. כותרת העבודה (שני כרכים, כ-400 עמודים): "התנהלות חמאס ואופיו של איום הטרור מרצועת עזה: בחינת דו"ח גולדסטון לעומת הממצאים העובדתיים".
2. המסמך התבסס על חומר מודיעיני רב ומגוון, שמקורו בקהילת המודיעין בישראל, וכן על מידע גלוי רב. המסמך הועלה במלואו לאתר האינטרנט של מרכז המידע בעברית ובאנגלית, והופץ לאלפי נמענים, לרבות בתפקידי מפתח בעולם. תרגום עיקריו הופץ גם בצרפתית, ערבית, פרסית, גרמנית ורוסית.
3. המסמך זכה לתהודה תקשורתית בארץ וברחבי העולם. מאז כתיבתו ועד היום ממצאיו לא הופרכו. נהפוך הוא – מידע נוסף שהצטבר בשנה האחרונה רק חיזק כמה מהמסקנות המרכזיות של העבודה, אשר הצביעו על כשלים מתודולוגיים בסיסיים בדו"ח גולדסטון, וההטיות העמוקות שהשתקפו בו.
4. ב-1 באפריל 2011 פרסם השופט גולדסטון מאמר בעיתון וושינגטון פוסט, במסגרתו, חזר בו מכמה ממסקנותיו המרכזיות של הדו"ח וקבע, כי לו היה בידו המידע המצוי בידיו כיום – "דוח גולדסטון היה מסמך אחר".
5. בעקבות מאמר זה והתחדשות השיח בנושא מצאנו לנכון להפיץ מחדש את עיקרי המסמך בעברית, באנגלית ובשפות הרלבנטיות האחרות ולצרף אליהם מידע מעדכן, אשר נוסף בשנה שחלפה מאז שהוא הופץ (הנוסח המלא של המסמך נמצא באתר מרכז המידע terrorism-info.org.il ).
עדכונים למענה מרכז המידע
6. להלן עדכונים למסמך המענה לדו"ח גולדסטון, על בסיס מידע נוסף מהשנה האחרונה:
א. חמאס הודה בפומבי כי מרבית נפגעי מבצע "עופרת יצוקה" (כ-60%) היו פעילי טרור מעורבי לחימה ולא אזרחים. כך, פתחי חמאד, שר הפנים של ממשל חמאס, העניק ראיון עיתונאי בו פרט את מספר ההרוגים במבצע "עופרת יצוקה" (אלחיאת, פלסטין, 1 בנובמבר 2010). לדבריו נהרגו בסך הכל 709 פעילי טרור מעורבי לחימה מהמערך הצבאי-בטחוני של חמאס ושאר הארגונים, מרביתם פעילי גדודי עז אלדין אלקסאם ומקצתם פעילי מנגנוני הביטחון. מספר ההרוגים של פעילי הטרור מעורבי הלחימה תואם את ממצאי הבדיקה של מערכת הביטחון הישראלית וגבוה באופן משמעותי מנתונים מוטים, שפרסמו בעבר חמאס וארגוני הטרור ברצועה. היחס בין פעילי הטרור (60%) לבין האזרחים (40%), שנהרגו בזירה העזתית צפופת האוכלוסין מאשש במידה רבה את טענת ישראל ביחס למאמץ השיטתי שעשה צה"ל לצמצום הפגיעה באזרחים פלסטינים1. הוא גם מפריך את נתוני חמאס וארגוני זכויות האדם ברצועה, שבנתונים שלהם עשה שימוש דו"ח גולדסטון לשם ניגוח ישראל (הללו טענו כי רק אחד מכל חמישה הרוגים היה "לוחם").
ב. חמאס הודתה, כי פעילי טרור שהו במטה המשטרה, שהותקף ע"י צה"ל. פתחי חמאד, שר הפנים של חמאס, הודה בראיון (אלחיאת, פלסטין, 1 בנובמבר) כי ביום הראשון של המלחמה, כשפגעה ישראל במטה המשטרה, נפלו 250 חללים המשתייכים לחמאס ולארגוני טרור נוספים. דברי פתחי חמאד תואמים את המידע, שנכלל במענה מרכז המידע לדו"ח גולדסטון, המדגיש כי בראיית החמאס אין הבחנה בין פעילי המערך הצבאי לבין הביטחוני וכי במטה המשטרה שהו בעת ההתקפה של צה"ל פעילי טרור המשתייכים לחמאס ולארגונים נוספים. דבריו של פתחי חמאד מערערים את מסקנת דו"ח גולדסטון לפיה משטרת חמאס היא לכאורה גוף אזרחי לכל דבר וכמסקנה מכך, שיש לראות בשוטרים שנהרגו ע"י צה"ל אזרחים ולא לוחמים.
ג. נמשך ירי מכוון של רקטות ופצצות המרגמה לעבר ריכוזי אוכלוסיה אזרחית בישראל. דו"ח גולדסטון קבע כי ירי זה מהווה "פשע מלחמה". כפי שהשופט גולדסטון ציין במאמר בוושינגטון פוסט חמאס ושאר ארגוני הטרור, שדו"ח גולדסטון נמנע במקור מלהטיל עליהם את האחריות לירי, לא "חקרו" את תופעת הירי המכוון לעבר אזרחים, כפי שנדרש ע"י האו"ם. ומעבר לכך, הם המשיכו בשנה האחרונה בירי רקטות המכוון כלפי ריכוזי אוכלוסיה אזרחית (הגם שחלה ירידה משמעותית בהיקף הירי לעומת התקופה שקדמה למבצע "עופרת יצוקה"). בשנתיים שחלפו מאז מבצע "עופרת יצוקה" אותרו 299 נפילות רקטות בשטח ישראל ו-266 נפילות של פצצות מרגמה, הממשיכים לשבש שיגרת חייה של האוכלוסייה האזרחית בדרום ישראל. במהלך מרץ 2011 חלה הסלמה בירי, בכמותו ובאופיו (רקטות שנורו מהרצועה נפלו בערים ישראליות רחוקות מהרצועה כמו באר-שבע ואשדוד). זאת ועוד, חמאס ושאר ארגוני הטרור הקדישו מאמץ רב בשיפור יכולות ירי הרקטות והמרגמות, כולל הצטיידות ברקטות ארוכות טווח המסוגלות להגיע למרכז ישראל2.
ד. נמשך הסיוע המאסיבי של איראן, וכן של סוריה, לחמאס ולשאר ארגוני הטרור ברצועה לשם בניית תשתיותיהם הצבאיות, כולל ירי הרקטות. סיוע זה, ממנו התעלם לחלוטין דו"ח גולדסטון, נמשך – ואף הואץ – בשנה האחרונ֔. איראן, הרואה בהתעצמות ארגוני הטרור מנוף לקידום יעדיה האסטרטגיים, מלאה תפקיד מרכזי בתהליך שיקום ושדרוג יכולותיהם הצבאיות-טרוריסטיות, באמצעות מערכת הברחות רחבת היקף שהיא מנהלת בים, ביבשה ובאוויר. בין השאר העבירה איראן לארגוני הטרור ברצועה רקטות מסוג פג'ר 5 בעלות טווח של כ-75 ק"מ (מרכז ישראל) ואמצעי לחימה מתקדמים נוספים (ובכללם טילי נ"ט). אך באחרונה, סיכלה ישראל משלוח נוסף, שכלל בין היתר טילי חוף-ים C-704 מתוצרת איראן לארגוני הטרור, על האוניה ויקטוריה. הסיוע האיראני התבטא גם בתחומי האימונים, סיוע לפיתוח וייצור עצמי של אמצעי לחימה, העברת כספים לחמאס וסיוע מדיני-הסברתי.
ה. שיפור טקטיקות הלחימה של שימוש באזרחים כ"מגן אנושי". חמאס יישמה במהלך מבצע "עופרת יצוקה" תורת לחימה העושה שימוש נרחב באזרחים כ"מגן אנושי", אשר הציבה בפני צה"ל דילמות קשות, מבצעיות ומוסריות. דו"ח גולדסטון התעלם מהמידע הרב, שהצביע על השימוש הרב של חמאס באזורים מאוכלסים, או לחלופין המעיט מהיקפה או מחשיבותה של התופעה. בראיית חמאס תורת לחימה זו הוכיחה את עצמה, ולפיכך תהליך הפקת הלקחים של חמאס, אשר יושם בשנתיים שחלפו מאז המבצע, כלל להבנתנו, אף את שיפור הטקטיקות של היטמעות פעילי טרור ותשתיות צבאיות בקרב האוכלוסייה האזרחית ומוסדות אזרחיים (מוסדות בריאות, חינוך, מסגדים).
7. מצורף בזה עיקרי מסמך המענה לדו"ח גולדסטון, כפי שפורסם במרץ 2010.
מבוא: סיכום ממצאי העבודה
1. עבודת מחקר זו בוחנת את אופן התייחסותו של דו"ח גולדסטון להתנהלות חמאס ברצועת עזה לפני מבצע "עופרת יצוקה" ובמהלכו.
2. חלקה הראשון של העבודה בוחן את אופן התייחסות הדו"ח לאיום הטרור, כפי שהתפתח ברצועת עזה, בשנים שקדמו למבצע "עופרת יצוקה". חלקיה האחרים עוסקים בהיבטים שונים של התנהלות חמאס במהלך המבצע עצמו, בדגש על השימוש הרחב, שעשתה חמאס באזרחי הרצועה כ"מגן אנושי". העבודה אינה עוסקת במקרים פרטניים של אופן התנהלות צה"ל ברצועה, אשר נבחנים בנפרד ע"י צה"ל.
3. במסגרת המחקר נעשתה השוואה של ממצאי דו"ח גולדסטון למציאות בשטח, כפי שהיא משתקפת במידע מודיעיני איכותי, רב ומגוון, שמקורו בקהילת המודיעין בישראל, וכן במידע גלוי רב כולל התבטאויות גורמי חמאס.
4. ההשוואה מצביעה בבירור על ארבעה ליקויים בסיסיים בהתייחסות של דו"ח גולדסטון לתקופה שקדמה למבצע "עופרת יצוקה":
א. הימנעות מעיסוק באופייה ובמהותה של חמאס, ובמיוחד במאפייניה הטרוריסטיים. דו"ח גולדסטון מתמקד בהטחת ביקורת קשה כלפי ישראל, תוך הצגת הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבט פרו-פלסטינית מובהקת. הדו"ח אינו עוסק באידיאולוגיה של חמאס, באסטרטגיה שלה, בתשתיות הצבאיות שבנתה, באופייה ובשאיפותיה האסלאמיות-רדיקאליות, ביחסה למערב ולמשטרים המתונים בעולם הערבי, בברוטאליות ובדיכוי בה היא נוהגת כלפי מתנגדיה במערכת הפלסטינית, באכוונה ובסיוע שהיא מקבלת מהנהגתה מדמשק, וברקורד שלה כארגון שהוביל את טרור המתאבדים נגד ישראל וירי רב שנים על אזרחי ישראל. הדו"ח מתייחס לממשל חמאס ברצועה כאל ישות שלטונית-ממשלתית (Gaza authorities) , ומאמץ טענת חמאס המופרכת כאילו אין קשר בין ישות זו לבין הזרוע הצבאית של התנועה. המידע מוכיח בעליל, כי חמאס מהווה מערכת ארגונית אחת, בעלת היררכיית הנהגה ברורה, שבין מרכיביה המדיניים, הממשליים, הביטחוניים והצבאיים קיים קשר הדוק.
ב. מזעור היקפה ומידת חומרתה של פעילות הטרור מהרצועה נגד ישראל תוך הימנעות מהטלת האחריות על חמאס. הדו"ח מתמקד בירי הרקטות בחצי השנה שקדמה למבצע "עופרת יצוקה" ולעומת זאת מתייחס בקיצור נמרץ לתופעת הירי בכללותה, שראשיתה ב-2001, ולמתווים נוספים של פעולות טרור קשות, שמקורן ברצועה (כולל פיגועי הרג בשטח ישראל או תקיפות חוזרות ונשנות של המעברים ונגד מתקנים בעלי אופי הומניטרי כדוגמת מסוף הדלקים בנחל עוז). הדו"ח אכן קובע כי ירי הרקטות כלפי האוכלוסייה האזרחית בישראל הינו "פשע מלחמה" (בשבע השנים שקדמו למבצע "עופרת יצוקה" אותרו בשטח ישראל כ-8,000 נפילות רקטות ופצצות מרגמה, אשר הרגו ופצעו אזרחים ושיבשו באופן קשה את חיי היום-יום של תושבי ישראל). אולם הוא נמנע מלהטיל את האחריות ל"פשע מלחמה" זה על חמאס, או על כל ארגון טרור אחר הפועל ברצועה (דוגמת הג'האד האסלאמי בפלסטין, שפעל לצד חמאס) ומותירו ללא כל "כתובת" (אישיות, מוסד או ארגון) החייבת לתת עליו את הדין חמאס ניצלה היטב ליקוי בסיסי זה בדו"ח, ניערה חוצנה מכל אחריות לירי הרקטות ומנסה להשתמש בדו"ח כמנוף למערכה משפטית-הסברתית נגד ישראל.
ג. כחלק מהמגמה הכוללת להמעיט במשמעות איום הטרור נמנע הדו"ח מעיסוק בתהליך ההתעצמות הצבאית של חמאס ברצועת עזה בשנים 2008-2007, (לעומת עיסוק נרחב בהתפתחויות ההיסטוריות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני). זאת אף שמדובר בהתעצמות שהציבה איום משמעותי על ישראל והיוותה הפרה ברורה של הסכמי אוסלו שבין ישראל לפלסטינים (המתירים לרשות הפלסטינית אחזקת נשק לצרכי שיטור ובטחון בלבד). הדו"ח מתעלם ממרכיביו השונים של תהליך זה, אשר כלל, בין השאר: מיסוד וארגון הכוחות הצבאיים של חמאס והפיכתם ליחידות סמי-צבאיות (בדומה לחזבאללה ובהשראתו); הברחת אמצעי לחימה תקניים וחומרי גלם לייצור אמצעי לחימה בהיקף חסר תקדים ובאיכות גבוהה; אימונים אינטנסיביים ברצועה, באיראן ובסוריה; וייצור רקטות ומטעני חבלה בהיקף נרחב. הוא מתעלם גם מהמאמץ הרחב עוד לפני הלחימה להכשרת אזורי מגורים ללחימה, במסגרת התפיסה של שימוש באזרחים כ"מגן אנושי", ובכלל זאת: אחסון אמצעי לחימה, בניית בורות שיגור ומתקנים לירי רקטות, הקמת ביצורים ומנהרות, הטמנת מוקשים ומלכוד בתים בשכונות מגורים.
ד. הדו"ח מתעלם לחלוטין מהסיוע המאסיבי שהעניקו איראן וכן חזבאללה וסוריה (ישירות ובאמצעות חזבאללה) לחמאס לשם בניית תשתיותיה הצבאיות-טרוריסטיות. סיוע זה צבר תאוצה בשנתיים שקדמו למבצע "עופרת יצוקה" וכלל בין השאר הברחת רקטות ארוכות טווח; סיוע בפיתוח ידע ייעודי והעברת ידע לייצור רקטות ומטענים קטלניים; סיוע באימונים מתקדמים למאות פעילי טרור וסיוע כספי נרחב, שהועבר לחמאס מאיראן. סיוע זה נמשך גם לאחר מבצע "עופרת יצוקה" ואיפשר לחמאס לשקם ואף לשפר את יכולותיה הצבאיות שנפגעו (כולל אספקת רקטות איראניות, שהטווח שלהן מגיע למרכזה של ישראל).
5. ארבעת הליקויים הבסיסיים הללו פוגעים בהבנת הסיבות, שהניעו את ישראל לצאת למבצע "עופרת יצוקה" והופכים את תיאור ההתפתחויות, שהוליכו ל"עופרת יצוקה", למוטה לחלוטין.
6. לעומת זאת, דו"ח גולדסטון אימץ את קו הטיעונים של חמאס, בכל הנוגע להסלמה הבולטת בירי הרקטות במהלך שנת 2008, שאילצה את ישראל לצאת למבצע "עופרת יצוקה". כך למשל, הדו"ח ממעיט במשמעות ההפרות השיטתיות של הסדר ה"הרגעה", שגובש בתיווך מצרים, בחצי השנה שקדמה למבצע "עופרת יצוקה". הדו"ח מתאר בקיצור רב ותוך אימוץ מוטיבים מתעמולת חמאס את מתקפת הרקטות לעבר ישראל, שיזמה חמאס לקראת סיום ה"הרגעה". הדו"ח נמנע גם מלהטיל על חמאס את האחריות לסיום ה"הרגעה" למרות שחמאס הודיעה באופן חד-צדדי על סיום ה"הרגעה", ליוותה הודעה זאת בהסלמה יזומה, וספגה בשל כך ביקורת קשה ממצרים ומהרשות הפלסטינית.
7. באשר להתנהלות חמאס במהלך מבצע "עופרת יצוקה" עצמו: חמאס יישמה במהלך המבצע תורת לחימה, העושה שימוש נרחב באזרחים כב"מגן אנושי". תורת לחימה זאת, שגובשה בשנים שקדמו למבצע "עופרת יצוקה", שאבה השראתה מניסיונו של חזבאללה בלבנון ויושמה בהיקף נרחב במהלך המבצע. דו"ח גולדסטון נמנע מעיסוק בתורת לחימה זאת ומשמעויותיה בדפוס הלחימה הא-סימטרי בשטח בנוי, שאפיין את מבצע "עופרת יצוקה", והציב בפני צה"ל דילמות קשות, מבצעיות ומוסריות (הדומות לאלו שבפניהן הועמדו צבאות ארה"ב, בריטניה ומדינות נוספות בזירות לחימה אחרות). הדו"ח מתעלם או דו"חה בשיטתיות את עמדת ישראל בסוגיה זאת, ותחת זאת מעדיף להפנות האשמות בעניין ניצול אזרחים כ"מגן אנושי" דווקא כלפי ישראל, על אף המאמץ שנעשה למנוע פגיעה באזרחים בלתי מעורבים.
|
8. עבודה זו מתעדת את טקטיקות הלחימה המגוונות, שבאמצעותן חמאס וארגוני טרור נוספים השתמשו באזרחים כ"מגן אנושי". אלו כללו אילוץ תושבים להישאר בשכונות מגורים בהן פעל צה"ל; היטמעות פעילי טרור בשכונות אזרחיות והחלפת המדים בבגדים אזרחיים בעת ניהול הלחימה נגד צה"ל. חמאס הסתייעה בקבוצות ילדים על מנת להימלט ממוקדי לחימה; עשתה שימוש צבאי בהיקף נרחב בבתי אזרחים כולל בניית מנהרות למילוט ולהתקפה מתוך בתי מגורים; מיקמה תשתיות צבאיות בקרבת בתי מגורים ומוסדות ציבור; הפכה שכונות למתחמי לחימה (מרשמים מבצעיים המוכיחים זאת נתפסו ע"י צה"ל); ביצעה ירי רקטות ופצצות מרגמה מקרבת ריכוזי אוכלוסייה, כולל מקרבת בתים ומגגות בתים; והזעיקה אזרחים לבתי מגורים על מנת, שנוכחותם תשמש עבור פעילי הטרור "מגן אנושי" מפני התקפות של צה"ל. |
9. כחלק מיישום תורת לחימה זאת של חמאס, נעשו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" שימושים צבאיים בהיקף נרחב במוסדות ציבוריים ובמוסדות ממשל, בהנחה שהדבר יגביר את סיכויי שרידות פעילי חמאס ויקשה על פעילות צה"ל. המחקר מתעד, שימושים צבאיים בהיקף נרחב ובאופן ממוסד, אשר נעשו במסגדים, בתי חולים, ומוסדות חינוך. שימושים צבאיים אלו כללו אחסון אמצעי לחימה במוסדות השונים, הערכות פעילי טרור וניהול לחימה וירי רקטות ממוסדות הציבור והממשל או מקרבתם.
10. העבודה מציגה בין היתר, כדוגמאות, את ממצאים לגבי אמצעי לחימה, שהוחבאו מתחת לדוכן דרשות במסגד בשכונה אלעטאטרה שבצפון הרצועה; שימושים צבאיים בהיקף נרחב שנעשו בבית החולים שפאא' (הגדול ברצועה) ובבתי חולים נוספים; שימוש אינטנסיבי שנעשה באמבולנסים לצרכי ניוד פעילי טרור בעת הלחימה; מלכוד בית ספר בשכונת זיתון בעזה והפיכת המעבדות של הפקולטה למדעים באוניברסיטה האסלאמית בעזה למוקד ייצור רקטות ואמצעי לחימה אחרים. דו"ח גולדסטון, לעומת זאת, מתעלם מהמידע המצביע על טקטיקות לחימה אלו של חמאס, או לחלופין ממעיט מהיקפה ומחשיבותה של התופעה.
11. העבודה בחנה את מסד הראיות לגבי מידת מעורבותם של מנגנוני ביטחון הפנים של חמאס בפעילות הצבאית-טרוריסטית, בשגרה ובמהלך מבצע "עופרת יצוקה". דו"ח גולדסטון אימץ את העמדה, שמקורה בחמאס, לפיה המשטרה ושאר מנגנוני ביטחון הפנים הינם גופים בעלי אופי אזרחי, שמטרתם היחידה הינה לאכוף חוק וסדר בקרב האוכלוסייה. כפועל יוצא מכך מותח הדו"ח ביקורת קשה על ישראל, על שתקפה יעדים של המשטרה ומנגנוני הביטחון של חמאס, בהציגם את התקיפה כפגיעה באזרחים. מידע מודיעיני איכותי, כמו גם התבטאויותיהם הפומביות של בכירי חמאס ומידע גלוי, ממחישים את אופי מעורבות מנגנוני ביטחון הפנים בפעילות הצבאית של חמאס, בשלוש רמות ואופנים:
א. הרמה הממשלית הבכירה: סיוע של משרד הפנים של ממשל חמאס לגדודי עז אלדין אלקסאם (ולארגוני טרור נוספים). בהתבטאויות בשפה הערבית (בשונה מהדברים, שנאמרו לחברי ועדת גולדסטון). בכירי ממשל חמאס שבו ושיבחו את שיתוף הפעולה שבין משרד הפנים ומנגנוני ביטחון-הפנים לבין ארגוני הטרור השונים (ה"התנגדות" בלשונם). כך למשל, פתחי חמאד, שר הפנים והביטחון הלאומי בממשל הניה, התפאר כי משרדו עושה מאמץ להגן על הארגונים השונים "ולהקל על משימותיהם הג'האדיות". לשם כך, ציין, שהוא ואנשי משרדו נפגשים עם מפקדי הארגונים באופן קבוע על מנת להסיר כל מכשול בפני פעילותם הצבאית. בהתבטאות אחרת שיבח פתחי חמאד את קודמו בתפקיד סעיד ציאם, ואמר כי אחד מהישגיו הגדולים ביותר היה יצירת "שיתוף פעולה ותאום בין מנגנוני הביטחון לבין ההתנגדות הפלסטינית".
ב. שיתוף פעולה ממוסד בין המשטרה ושאר מנגנוני ביטחון הפנים לבין גדודי עז אלדין אלקסאם: המידע המודיעיני מצביע על כך, שבין המשטרה ושאר מנגנוני ביטחון הפנים לבין גדודי עז אלדין אלקסאם, התקיים במשך שנים שיתוף פעולה ממוסד. שיתוף פעולה זה כלל הערכות משותפת בבסיסים ומפקדות, אימונים משותפים במתקני אימונים של גדודי עז אלדין אלקסאם (בסרטון שלל שנתפס נראים פעילי גדודי עז אלדין אלקסאם מבצעים אימונים על גבי כלי רכב משטרתיים), ביצוע מארבים ותצפיות, העברת אמצעי לחימה ע"י גדודי עז אלדין אלקסאם לאנשי המשטרה והתכוננות משותפת למתאר של לחימה נגד צה"ל. פעילי משטרה ושאר מנגנוני ביטחון הפנים היו מיועדים להשתלב בלחימה על חשבון משימותיהם בתחום ביטחון הפנים. שיתוף פעולה זה נמשך גם לאחר מבצע "עופרת יצוקה". ב-20 בדצמבר 2009 לדוגמא, גדודי עז אלדין אלקסאם קיימו תרגיל צבאי נרחב בצפון רצועת עזה, שנועד לדמות מצב לחימה עם צה"ל בתרחיש של מהלך צבאי ברצועה. מערך ביטחון הפנים של חמאס נטל חלק מרכזי בתרגיל תוך שיתוף פעולה בין המנגנונים הביטחוניים לזרוע הצבאית.
ג. לחימה תחת פיקוד הזרוע הצבאית של חמאס: שילוב אנשי משטרה ושאר פעילי מנגנוני ביטחון הפנים בגדודי עז אלדין אלקסאם. על פי מידע מודיעיני רב ואיכותי פעילי המשטרה ומנגנוני ביטחון הפנים האחרים שרתו בשגרה ובחרום (כולל במהלך מבצע "עופרת יצוקה") בגדודי עז אלדין אלקסאם. תופעה זאת התקיימה בהיקף נרחב. במקרה של כניסה ישראלית רחבת היקף לרצועה, דוגמת מבצע "עופרת יצוקה", מהווים פעילי מנגנוני הביטחון חלק אינטגראלי מהמערך הלוחם של חמאס (בין אם ע"י הצטרפות פעילים לכוחות האורגאניים של הזרוע הצבאית ובין אם ע"י פעילות המנגנונים ככוח לחימה אורגאני, לצידה של הזרוע הצבאית).
12. במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ולאחריו נהרגו פעילי משטרה ומנגנוני ביטחון הפנים בעלי "זהות כפולה". חמאס עשתה ניסיון להסתיר את שמות וזהות פעיליה הצבאיים שנהרגו. אולם כבר במהלך המבצע, ועוד יותר לאחריו, חל כרסום במדיניות ההסתרה של חמאס והחלו להתפרסם כרזות לזכר ההרוגים במבצע "עופרת יצוקה". חלק מכרזות אלו העידו באופן ברור על "השיוך הכפול" של אנשי משטרה שנהרגו. בחלק מהכרזות ניתן לראות פעילים במדי משטרה ובמדי גדודי עז אלדין אלקסאם, נושאים תפקידים שונים בכל אחד מהגופים הללו, תוך שימוש בטרמינולוגיה המאפיינת את הזרוע הצבאית של חמאס. מידע נוסף מוכיח, כי בהתנהלותה הלוא פומבית (בניגוד למה שהציגה בפני ועדת גולדסטון) חמאס אינה עושה שום הבחנה בין פעילי גדודי עז אלדין אלקסאם לבין אנשי כוחות ביטחון הפנים, ורואה בכולם לוחמים שנהרגו במהלך מבצע "עופרת יצוקה".
13. במערכת הביטחון בישראל נבחנה גם הסטטיסטיקה של הנפגעים הפלסטינים במהלך מבצע "עופרת יצוקה", בה עוסק דו"ח גולדסטון. על פי בדיקה יסודית, נהרגו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" 1,166 אנשים, מתוכם 709 פעילי המערך הצבאי והביטחוני של חמאס. על פי ממצאי הבדיקה לפחות 60 אחוזים מכלל ההרוגים במבצע "עופרת יצוקה" היו פעילי טרור מעורבי לחימה.
14. דו"ח גולדסטון לעומת זאת מאמץ למעשה נתונים של ארגוני זכויות אדם בעזה, התואמים את מסד הנתונים השקרי, שמקורו בחמאס, ובגוף בשם תות'יק (תיעוד), הפועל מטעם משרד המשפטים של ממשל חמאס (גוף זה מנהל כיום מערכה משפטית נגד ישראל במדינות אירופה תוך ניצול דו"ח גולדסטון). על פי נתונים אלו המספר הכולל של ההרוגים עולה על 1,400 ומספר ה"לוחמים" הינו כ-20% מההרוגים. אחת הסיבות לפער המספרי שבין נתוני הבדיקה לנתונים שמקורם בחמאס הינה ההצגה המטעה של הרוגי המשטרה ומנגנוני ביטחון הפנים כאזרחים (באורח המעצים את ההאשמות נגד ישראל ומחזק את התזה כאילו היא פעלה במכוון נגד אזרחים).
15. שיעור הלוחמים שנהרגו (לפחות 60 אחוזים) ביחס למספר הלא מעורבים הינו גבוה יחסית, בוודאי בהתחשב בכך שהלחימה התנהלה בסביבה צפופת-בנייה ורווית-אוכלוסין, בה חמאס עשתה שימוש מסיבי באזרחים בלתי מעורבים בלחימה כב"מגן אנושי". הדו"ח לא התייחס לאילוצים המיוחדים של מערכה א-סמטרית נגד גורמי טרור, המשתמשים באוכלוסיה אזרחית כ"מגן אנושי" (ובטרגדיה של קרבנות אזרחיים לצרכים תעמולתיים), ולא ניסה כלל להשוות את מאפייני הלחימה של צה"ל ברצועת עזה למערכות דומות שניהלו צבאות מדינתיים נגד גורמי טרור ואסלאם-רדיקאלי בזירות אחרות (כמו עיראק, צ'צ'ניה, אפגניסטאן).
|
סיכום 16. המסקנה המרכזית העולה ממחקר זה הינה קיומו של פער עצום בין ממצאי דו"ח גולדסטון לבין מסד הנתונים העובדתי, וחוסר איזון קיצוני לרעת ישראל ולטובת חמאס. הדו"ח מסתמך באופן שיטתי על מידע סלקטיבי ומגמתי (שמקורו במקרים רבים בחמאס או באישיםמוסדות הסרים למרותה), ומנתח מידע זה באורח שנועד לבנות את התזה (אותה מקדמת תעמולת חמאס), לפיה פעלה ישראל באופן מכוון נגד אזרחים. אנו, מחברי מחקר זה, מכירים בכך שחלק מהמידע שעמד לרשותנו לא היה זמין לכותבי דו"ח גולדסטון, אולם ברור גם כי מחברי דו"ח גולדסטון נמנעו בשיטתיות ומשימוש במידע רב שכן עמד לרשותם, אשר אינו תואם את התזה המרכזית של הדו"ח או לפחות מציג סימני שאלה כבדים על מידת תקפותה. 17. דו"ח גולדסטון מתעלם, או לחילופין ממזער, את חומרת איום הטרור מרצועת עזה, בפניו ניצבה ישראל בתקופה שקדמה למבצע "עופרת יצוקה" (שהפוטנציאל שלו שריר קיים גם כיום). הוא גם נמנע באופן שיטתי מלהתייחס לאופייה של תנועת חמאס וליעדיה; נמנע מלהטיל על חמאס או על כל ארגון טרור אחר את האחריות לירי הרקטות רב השנים, לעבר ריכוזי אוכלוסיה בישראל; ונמנע גם מהאשמת חמאס בשימוש באזרחים פלסטינים כ"מגן אנושי". בראיית חמאס עצמה דו"ח גולדסטון אכן נתפס כמסמך המסיר מעליה כל אחריות ל"פשעי מלחמה", שבוצעו על ידה מהרצועה לפני מבצע "עופרת יצוקה" ובמהלכו. חמאס פועלת מאז פרסומו בניסיון לעשות בו שימוש נגד ישראל ולעיתים אף נגד הרשות הפלסטינית. |
מקורות
18. עבודת מחקר זו מסתמכת על מידע מודיעיני רב ומגוון , שמקורו בקהילת המודיעין הישראלית, אשר הועמד לרשות צוות החוקרים. בנוסף לכך נעשה שימוש רב בתקשורת הפלסטינית, הערבית והבינלאומית ובפרסומים קודמים של מרכז המידע למודיעין ולטרור (שבהם עשה דו"ח גולדסטון שימוש סלקטיבי), ובעדויות ותחקירים של כוחות צה"ל שלחמו בשטח כתוספת וכהשלמה למידע המודיעיני .
19. קונקרטית, נעשה בעבודה שימוש בסוגי המקורות הבאים:
א. מידע מודיעיני רב המבוסס, בין השאר, על מקורות אנוש ומקורות מודיעיניים נוספים, כולל רשתות קשר טקטיות של ארגוני הטרור.
ב. חקירת פעילי טרור , מחמאס ומארגונים אחרים, שנעצרו בעת מבצע "עופרת יצוקה".
ג. סרטונים שצילם חיל האוויר במהלך מבצע "עופרת יצוקה".
ד. פענוח תצלומי אויר של יעדי טרור (בסיסים, מפקדות, מתקנים, אמצעי לחימה) ושל שכונות מגורים ברצועת עזה, שבקרבן מוקמו התשתיות הצבאיות.
ה. מסמכי שלל , שנתפסו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" (ובמרכזן שני תרשימים מבצעיים של שכונות מגורים בצפון הרצועה, שהוכנו ללחימה).
ו. סרטונים ומידע, שמקורם בכלי התקשורת של חמאס ובכלי תקשורת נוספים, ערביים ומערביים; וכן ראיונות שקיימו כתבים מערביים עם תושבים מקומיים.
ז. צילומים (סטילס), שצולמו ע"י כוחות צה"ל, שפעלו ברצועה.
ח. עדויות קציני צה"ל, אשר נטלו חלק בלחימה.
המתודולוגיה של עבודת מחקר זו
20. המחקר נכתב ע"י צוות חוקרי מרכז המידע למודיעין ולטרור במרכז למורשת המודיעין בראשות ד"ר אל"מ (מיל) ראובן ארליך בסיוע מערכת הביטחון הישראלית . מרכז המידע למודיעין ולטרור, טיפל בהרחבה בחלק מהנושאים המנותחים במחקר, בשנים שקדמו למבצע "עופרת יצוקה", במהלך המבצע ולאחריו.
21. עבודת מחקר זו עוסקת בהתנהלות חמאס ואופיו של איום הטרור ברצועת עזה. בו בזמן, היא אינה עוסקת בהיבטים צבאיים ומדיניים אחרים הנוגעים למבצע "עופרת יצוקה" ולתוצאותיו, ואינה עוסקת בהשוואתו לזירות לחימה אחרות בהן התנהלה לחימה א-סימטרית.
22. המתודולוגיה של המחקר בנויה על השוואת הכתוב בדו"ח גולדסטון לתמונת המציאות בשטח, כפי שמשתקפת מכלל הראיות, בכל הנוגע לאופן התנהלות חמאס ושאר ארגוני הטרור לפני ובמהלך מבצע "עופרת יצוקה". ההשוואה נעשתה על בסיס חלוקה לנושאי מפתח , שבכל אחד מהם נעשתה השוואה בין מה שנאמר בדו"ח לבין הממצאים העובדתיים (Factual findings) .
המתודולוגיה של דו"ח גולדסטון
23. במהלך המחקר נחשף צוות החוקרים לצורת החשיבה ולאופן הסקת המסקנות של דו"ח גולדסטון. הכשל המתודולוגי המוביל ב- 452 עמודי הדו"ח הינו העדר מוחלט של איזון, והטיה ( Bias ) ברורה ושיטתית לצד הפלסטיני בהיבט הנרטיב של חמאס ודעה קדומה ומעוצבת מראש לגבי הצד הישראלי .
24. בעוד שבכל עבודת ניתוח, מקצועית ככל שתהיה, קיים מימד סובייקטיבי , ופוטנציאל להטיה, ולו בלתי מודעת, דו"ח גולדסטון משקף מקרה קיצון . ספק אם ניתן להבין את הדרך שבה נעשה בדו"ח שימוש במידע ביחס לחמאס ולטרור, אלא כניסיון מודע לשרת תזה מרכזית, שנקבעה מראש , ושעיקרה – האשמת ישראל ב"פשעי מלחמה" נגד אזרחים פלסטינים.
25. כפועל יוצא מהטייה בסיסית זאת נגוע דו"ח גולדסטון במגוון של כשלים בהם ניתן להבחין לכל אורכו: א-סימטריות מוחלטת באיסוף העדויות , שהובילה להסתמכות רבה על מידע מוטה ובלתי מהימן, שמקורו בחמאס, או בגורמים בלתי עצמאיים ובלתי אובייקטיבים הסרים למרותו; פסילה שיטתית או לחלופין המעטת המשמעות של מידע שמקורו בישראל ובגורמים מערביים אחרים, שהיה זמין למחברי הדו"ח; כשלון בניתוח עובדות ותהליכים מהותיים; וגישה פאסיבית באיסוף נתונים הנוגעים לסוגיות ליבה, כשהללו עשויות היו לאזן את התמונה ביחס לישראל.
26. לאלו מצטרפים אימוץ מוחלט של הנרטיב הפלסטיני (בדגש על זה של חמאס) וכפועל יוצא מכך התעלמות מוחלטת מעמדותיה, שיקוליה ותפיסת עולמה של ישראל ; והעדר ניסיון לבחון את מבצע "עופרת יצוקה" בפרספקטיבה רחבה יותר כגון ניתוח הבעייתיות הכרוכה בלוחמה הא-סימטרית , על רקע השימוש המסיבי, שעשתה חמאס באזרחים כ"מגן אנושי"; או השוואת תוצאות הלחימה ברצועת עזה לזירות לחימה אחרות בהן התנהלה לחימה של צבאות מדינתיים נגד ארגוני טרור וגרילה, הפועלים מקרב אוכלוסייה אזרחית.
מבנה העבודה
27. העבודה כוללת ארבעה חלקים , העוסקים בהיבטים שונים של התנהלות חמאס ואיום הטרור מהרצועה:
החלק הראשון עוסק בתקופה שקדמה למבצע "עופרת יצוקה".
החלק השני עוסק בשימוש שעשתה חמאס באזרחי רצועת עזה כ"מגן אנושי".
החלק השלישי בוחן את שילוב המשטרה ושאר מנגנוני ביטחון הפנים של חמאס בפעילות הצבאית.
החלק הרביעי כולל שני נספחים. ניספח העוסק בנתונים לגבי ההרוגים הפלסטינים ונספח הכולל קישורים למבחר פרסומים שהוציא מרכז המידע אודות נושאים רלוונטיים לדו"ח גולדסטון.
בפתח כל אחד משלושת החלקים הראשונים מוצגים הממצאים, שעלו מהשוואת דו"ח גולדסטון למציאות העובדתית, והמסקנות העולות מהשוואה זאת.
תוכן העניינים של העבודה
|
1. מבוא: סיכום ממצאי העבודה |
|
2. חלק א': בחינת התייחסות דו"ח גולדסטון לחמאס ולאיום הטרור מרצועת עזה בתקופה שקדמה למבצע "עופרת יצוקה" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
3. חלק ב': השימוש באזרחי רצועת עזה כ"מגן אנושי" במבצע "עופרת יצוקה" |
|
|
|
|
|
4. חלק ג': שילוב המשטרה ומנגנוני ביטחון הפנים של ממשל חמאס בפעילות הצבאית-טרוריסטית בשגרה ובמהלך מבצע "עופרת יצוקה" |
|
|
|
|
|
|
5. נספח א' – בחינת היחס שבין מספר ההרוגים בקרב הפעילים הצבאיים, שהיו מעורבים בלחימה, לעומת מספר ההרוגים בקרב האזרחים במהלך מבצע "עופרת יצוקה" |
|
|
|
|
1 לפירוט ראו לקט מידע מה-2 בנובמבר: "פתחי חמאד, שר הפנים בממשל חמאס, הודה בראיון עיתונאי, שבמהלך מבצע "עופרת יצוקה" נהרגו 700 פעילי המערך הצבאי-בטחוני של חמאס. מספרי ההרוגים שפרט (התואמים ממצאי בדיקה שנעשתה בישראל) גבוהים באופן משמעותי מנתונים מוטים, שפרסמו בעבר חמאס וארגוני זכויות אדם ברצועה, ואשר שימשו בסיס לדו"ח גולדסטון וכלי ניגוח נגד ישראל".
2 על ההצטיידות הצבאית ברצועה ראו לקט מידע מה-1 במרץ 2011: "הטרור נגד ישראל מרצועת עזה מאז מבצע "עופרת יצוקה": נתונים, מאפיינים ומגמות".
