מבט לאיראן

הועדה לשמירת האינטרסים של איראן והתגבשות מחנה ה"חישוקאים" של רוחאני

עם שובו של נשיא איראן מכינוס עצרת האו"ם קיבלה את פניו קבוצת סטודנטים, שהפגינו נגדו וחלקם אף השליכו ביצים ונעליים על שיירת המכוניות בה נסע. את האחריות לארגון המחאה נטלה על עצמה הועדה לשמירת האינטרסים של איראן, שהשיקה לאחרונה מערכה הסברתית נגד ההתקרבות לארצות-הברית. חברי הועדה כינסו בשבוע שעבר מסיבת עיתונאים בה הביעו התנגדות נחרצת למשא ומתן עם ארצות-הברית והכריזו על כוונתם להמשיך בפעילות מחאה נגד יוזמתו המדינית של הנשיא. במקביל לתחילת פעילות הועדה הושק על-ידי חבריה אתר אינטרנט הכולל מאמרים, גילויי דעת ודיווחים על פעילותה. בחינה ראשונית של הרכב הועדה מעלה, כי חבריה פעילים בבסיג' הסטודנטים והיו מעורבים בעבר בפעילות של קבוצות סטודנטים רדיקליות. שני פעיליה המרכזיים  מזוהים עם סעיד ג'לילי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי היוצא, שהתמודד בבחירות האחרונות בתמיכת חזית העמידה האיתנה. בשלב זה נראה, כי פעילות הועדה לשמירת האינטרסים של איראן מבטאת בעיקר את עמדתם של גורמים פוליטיים בימין הרדיקלי. כל עוד זוכה רוחאני לגיבוי מצד צמרת המשטר, ובראשה המנהיג העליון, ספק אם יש בפעילות זו כדי לצמצם באופן משמעותי את מרחב הפעולה שלו. התשתית הארגונית המתגבשת בימים אלה על-ידי מתנגדיו עשויה, עם זאת, לשמש בעתיד בכירים בממסד הפוליטי, הדתי והביטחוני על מנת "לחשקו" אם אלה יגיעו למסקנה, כי מדיניותו אינה עולה עוד בקנה אחד עם האינטרסים הלאומיים או עם עקרונות המשטר.

נשיא איראן, חסן רוחאני, ששב בשבת שעברה (28 בספטמבר 2013) מכינוס העצרת הכללית של האו"ם בניו-יורק זכה עם שובו לטהראן לקבלת פנים מעורבת. לצד כמה מאות אזרחים, שהריעו לנשיא והביעו את תמיכתם בו, קיימה קבוצה קטנה של סטודנטים הפגנת מחאה כנגד תהליך ההתקרבות בין איראן לארצות-הברית. המפגינים קראו לעברו "מוות לאמריקה" וחלקם אף השליכו ביצים ונעליים על שיירת המכוניות בה נסע בדרכו משדה התעופה. 

למחרת התקרית בשדה התעופה בטהראן קיימה קבוצת סטודנטים חברי ארגון הבסיג' מסיבת עיתונאים בה נטלו אחריות על ארגון הפגנת המחאה נגד הנשיא והכריזו על הקמתה של "הועדה לשמירת האינטרסים של איראן" (کمیته صیانت از منافع ایران).

הסטודנטים טענו, כי הפגנת המחאה בשדה התעופה נועדה להעביר "אזהרה ידידותית" מצד הסטודנטים והאזרחים לרוחאני לנוכח ניסיון העבר המעיד על התנהלותו הבעייתית בניהול משא ומתן עם המערב על תוכנית הגרעין. הם הדגישו, כי כוונתם הייתה לקיים מחאה שקטה וכי לא התכוונו לפגוע בנשיא, אך נאלצו להשליך נעליים על שיירת המכוניות בה נסע לאחר שכמעט ונדרסו על-ידי השיירה.

חברי הועדה דרשו מהנשיא להעביר לציבור האיראני התייחסות מפורטת בנוגע למגעים שניהל במהלך ביקורו בניו-יורק ולפרסם את תוכן שיחתו עם נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה. הסטודנטים הדגישו בדבריהם, כי לא חל כל שינוי בגישה האמריקאית ביחס לאיראן וטענו כי המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, לא שינה את עמדתו כלפי ארצות-הברית. הם הזהירו מפני יצירת אווירה שתאפשר לממשלה לפעול כעולה על רוחה בטענה שמדיניותה זוכה לגיבוי מצד המנהיג. 

נציגי הועדה טענו, כי לא ניתן לתלות בסנקציות הכלכליות הבינלאומיות את הסיבה לבעיות הניצבות בפני איראן ודרשו מהממשלה להתמקד בפתרון הבעיות הכלכליות ולא לתלות את פתרונן בניהול משא ומתן עם ארצות-הברית. חברי הועדה הצהירו, כי בכוונתם להמשיך בפעילות המחאה ואף להרחיבה אל מחוץ לטהראן (https://sianat.org/?p=156).

פעילות "הועדה לשמירת האינטרסים של איראן"

בשבוע שעבר פרסמה הועדה מכתב פומבי המופנה לנשיא. במכתב שבו חברי הועדה והביעו את התנגדותם הנחרצת לניהול משא ומתן עם ארצות-הברית. הם הדגישו, כי גם המנהיג העליון הביע בעבר את דעתו שארצות-הברית מעוניינת לנצל את המשא ומתן עם איראן אך ורק על מנת לכפות עליה את עמדתה. במכתבם פירטו הסטודנטים את "הפשעים" שביצעה ארצות-הברית נגד איראן החל ממעורבותה בהפיכה נגד ראש הממשלה, מחמד מוצדק, בשנת 1953 וכלה במאמציה הנמשכים מאז המהפכה האסלאמית להפיל את המשטר באיראן ולפגוע באזרחיה. 

נציגי הועדה הביעו חוסר אמון בצוות המשא ומתן האיראני, שהוביל לדבריהם את מדיניות הויתורים בשנת 2003, ודרשו מהנשיא ליידע את הציבור בנוגע להסכמות שהושגו עם ארצות-הברית. על הנשיא להבהיר לאזרחים מהי מטרת השיחות עם האמריקאים וכיצד הן משרתות את האינטרסים הלאומיים של איראן. כמו כן עליו לספק הסברים בנוגע להצהרותיהם הסותרות של בכירי הממשל, שחלקם טענו כי השיחות עם ארצות-הברית ממוקדות אך ורק בנושא הגרעין בעוד שאחרים הצהירו כי שתי המדינות צפויות לדון גם בנושאים נוספים הנוגעים למערכת היחסים ביניהן (http://sianat.org/?p=327).

במקביל לראשית פעילותה של הועדה לשמירת האינטרסים של איראן השיקו חברי הועדה אתר אינטרנט הכולל מאמרים, גילויי דעת ודיווחים על פעילותה. בעקבות מסיבת העיתונאים המשותפת לנשיא ארצות-הברית ולראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, פרסם האתר את דברי דובר הועדה, וחיד אשתרי (Vahid Ashtari), שטען כי דברי הנשיא אובמה לפיהם כל האופציות בעניין איראן עדיין על השולחן מעידים על כך, שדאגות חברי הועדה היו במקומן וכי אין כל בסיס לטענת הממשלה לפיה השיחות שקיים הנשיא בארצות-הברית הצליחו להביא להישגים עבור איראן ולשמור על כבודה הלאומי. אשתרי עדכן, כי חברי הועדה מתכוונים להמשיך בימים הקרובים בפעילותם, שתכלול הפצת גילויי דעת ועצומות מחאה ועריכת כנסים ועימותים פוליטיים. פעילות זו נועדה, לדבריו, להפוך לגל שיאפשר לגייס את הציבור כולו על מנת למנוע את העמדת איראן למכירה (http://sianat.org/?p=276).

שורת מאמרים שהתפרסמו באתר בימים האחרונים ביטאו שלילה מוחלטת של משא ומתן עם ארצות-הברית והכחשת הטענה לפיה המנהיג העליון תומך במגמת ההתקרבות בין שתי המדינות. מאמר פרשנות, שפרסם האתר בשבוע שעבר, כלל ניתוח מפורט של המושג "גמישות הירואית" אליו התייחס המנהיג בנאומו בפני מפקדי משמרות המהפכה ב-17 בספטמבר. במאמר נטען, כי אין כל בסיס לטענה לפיה ח'אמנהאי התכוון להצדיק בדבריו את הצורך ללכת בדרכו של האימאם השיעי השני, חסן בן-עלי, שחתם על חוזה שלום עם הח'ליף האומיי מעאויה בן אבו-ספיאן, או בדרכו של מכונן המהפכה האסלאמית, רוחאללה ח'ומיני, שהסכים בשנת 1988 להפסקת אש עם עיראק. 

לדברי מחבר המאמר, אין כל דמיון בין התנאים השוררים כיום באיראן לאלה שהתקיימו בראשית ימי האסלאם ושהובילו לחתימת הסכם חודיביה, הסכם שביתת הנשק בין הנביא מוחמד לשליטי העיר מכה בשנת 628, ולחתימת הסכם השלום בין האימאם חסן למעאויה בשנת 661. גם התנאים שחייבו את הפסקת האש עם עיראק בתום מלחמת שמונה השנים עימה אינם מתקיימים כיום.

הסנקציות הכלכליות אומנם משפיעות על אזרחי איראן, אך ניתן להתמודד עימן בדרכים שונים וקיימות עדיין דרכים חדשות שטרם מומשו ועשויות לסייע בהפחתת הלחץ הכלכלי. איראן לא הגיעה למבוי סתום מבחינה כלכלית או מדינית ואויביה הם שניצבים בפני חולשה ניכרת מבית ומחוץ.

מחבר המאמר גם דחה את הטענות לפיהן הבחירות האחרונות לנשיאות איראן ביטאו את עייפות הציבור האיראני ואת נכונותו לפשרה. השתתפות אזרחי איראן בבחירות על אף הלחצים הבינלאומיים והסנקציות מוכיחה את המשך זיקתם למהפכה ולערכיה. גם אלה שהצביעו עבור רוחאני עשו זאת בזכות העמדות השמרניות שביטא בעבר בסוגיות פנים וחוץ. הציבור האיראני עומד איתן לנוכח הסנקציות ואין כל בסיס לטענה לפיה האזרחים מוכנים לסגת מהסיסמאות המהפכניות ומדרך ההתנגדות.

בהתייחס לעמדת המנהיג העליון בנוגע למדיניות החוץ נכתב במאמר, כי ח'אמנהאי לא שינה את עמדותיו המבוססות על ערכי המהפכה. המנהיג מעולם לא התנגד באופן עקרוני לניהול משא ומתן עם ארצות-הברית, אך התנה אותו במספר תנאים שכללו שינוי העמדה האמריקאית ביחס לאיראן, תשלום פיצויים לאיראן בגין הפשעים שארצות-הברית ביצעה כנגדה והנזקים שגרמה לה לאורך השנים, הפסקת המאמץ האמריקאי לשינוי המשטר באיראן והפסקת התמיכה האמריקאית בישראל. תנאים אלה לא התממשו ולפיכך אין כל סיבה לשינוי עמדת איראן כלפי ארצות-הברית. נאום המנהיג בנוגע ל"גמישות הירואית" אינו מעיד, לטענת המאמר, על שינוי בעמדותיו כיוון שגם בנאום זה הוא הדגיש שאין לסטות מערכי המהפכה ומעקרונותיה. ח'אמנהאי הדגיש, כי אסור לחצות "קווים אדומים", והזהיר מפני נסיגה מפני אויבי איראן.

מחבר המאמר דחה את הטענה לפיה הממשלה לא הייתה מנהלת משא ומתן עם ארצות-הברית ללא אישור המנהיג וטען, כי בעבר היו מקרים בהם בכירים איראנים ניהלו מדיניות שלא עלתה בקנה אחד עם עמדות המנהיג. כך, למשל, ניהל בעבר יו"ר המג'לס, עלי לאריג'אני, פגישות עם נשיא מצרים, חסני מבארכ, בניגוד לעמדת ח'אמנהאי. במקרים מסוימים הציבור חייב לנקוט עמדה ערכית ברורה שתחזק את המנהיג לנוכח הלחצים המופעלים עליו מצד דורשי הפשרות. כאשר המנהיג הבין בשנת 2003, שהציבור מתנגד לפשרות בנוגע לתוכנית הגרעין, הוא חזר בו מהתמיכה שהעניק לממשלה במדיניות הויתורים שלה והצהיר על התנגדותו לפשרה. על הציבור מוטלת האחריות להדגיש את הצורך בשמירה על הערכים בקבלת החלטות ולהביע התנגדות להחלטות שגויות.

בסיכום המאמר נכתב, כי יש לבטא באופן נחרץ את ההתנגדות למשא ומתן עם "השטן הגדול", להזכיר לציבור את הפשעים שביצעה ארצות-הברית נגד איראן, לדרוש מהממשלה לממש "כלכלת התנגדות" ולהדגיש כי הפיתוח התעשייתי והכלכלי של איראן תלוי בהמשך פיתוח תוכנית הגרעין (http://sianat.org/?p=302).

זיקתם הפוליטית של חברי הועדה

במסיבת העיתונאים שקיימה הועדה לשמירת האינטרסים של איראן דחה  דובר הועדה את הטענות לפיה חבריה מונעים משיקולים פוליטיים וכי הם קשורים לסעיד ג'לילי, ששימש עד לאחרונה מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, והתמודד בבחירות האחרונות לנשיאות איראן בתמיכת חזית העמידה האיתנה המזוהה עם הימין הרדיקלי. טענה זו הועלתה בעקבות פרסום תמונות המעידות, כי אחד מחברי הועדה, מחמד צאדק שהבאזי (Mohammad Sadeq Shahbazi), שאף השתתף בהפגנת המחאה בשדה התעופה בטהראן, היה פעיל במטה הבחירות של ג'לילי. האתר עצר-י איראן דרש מג'לילי בעקבות פרסום התמונות להבהיר מה הקשר שלו לסטודנטים המפגינים, להשמיע עמדה ברורה בנוגע להתנהגותם בשדה התעופה ולהבהיר כיצד השלטונות היו נוהגים בתקופת כהונתו כמזכיר "המועצה העליונה לביטחון לאומי" כלפי אנשים שהיו תוקפים כך את הנשיא אחמדינז'אד.

בהתייחס לטענות אלה ציין אשתרי, כי הועדה כוללת חברים שהצביעו עבור מועמדים שונים במערכת הבחירות האחרונה וכי גם כיום קיימים חילוקי דעות ביניהם. הוא ציין, כי חברי הועדה הם "אנשים מודאגים", שחלקם פועלים במסגרת התארגנויות סטודנטים וחלקם פועלים באופן עצמאי. גם חברי ועדה אחרים דחו את הטענות בנוגע להשתייכותם הפוליטית-מפלגתית והדגישו, כי הם אינם נוטלים חלק ב"משחקים פוליטיים" למען מפלגה או פוליטיקאים מסוימים אלא תומכים בכל מי שמוכן להגן על האינטרסים הלאומיים ועל זכויות האזרחים.

בחינה ראשונית של הרכב הועדה מעלה בבירור כי חבריה פעילים בבסיג' הסטודנטים ומזוהים עם קבוצות ימניות רדיקליות. שני חברי הועדה הבולטים הם וחיד אשתרי המשמש כדובר הועדה ומחמד צאדק שהבאזי. אשתרי, סטודנט לתואר שני בדיפלומטיה משמש, ככל הנראה, כיו"ר בסיג' הסטודנטים בפקולטה למשפטים ולמדעי המדינה באוניברסיטת טהראן. לאשתרי חשבון פייסבוק, שאינו פעיל משנת 2011 (https://www.facebook.com/vashtari1?fref=ts), וחשבון פעיל במיוחד בגוגל פלוס (https://plus.google.com/112885720292890872874/posts). במהלך מערכת הבחירות לנשיאות השתמש אשתרי בחשבונו להפצת תכנים התומכים במועמדותו של סעיד ג'לילי.

שהבאזי, שהיה כאמור פעיל במטה הבחירות של ג'לילי, הוא פעיל סטודנטיאלי שהשתתף בעבר בפעולות רבות של קבוצות ימניות רדיקליות. הוא כיהן כמזכיר ארגון סטודנטים ימני קיצוני בשם: "תנועת הסטודנטים שוחרי הצדק", שהיה מעורב בפעולות מחאה שונות. במאי 2006 ארגנה התנועה כנס באוניברסיטת טהראן במהלכו הוכרז על הקמת קרן שנועדה "להשמדת ישראל". באפריל 2008  השתתף שהבאזי בהפגנה מול שגרירות הולנד בטהראן במחאה על הפצת הסרט האנטי-אסלאמי שיצר חבר הפרלמנט ההולנדי חירט וילדרס. במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009 הציעה "תנועת הסטודנטים שוחרי הצדק" פרס על סך מיליון דולר לכל מי שירצח את נשיא מצרים, חסני מבארכ, בעקבות החלטתו לסגור את מעבר רפיח.

בדומה לאשתרי, מחזיק גם שהבאזי בחשבון פעיל בגוגל פלוס (https://plus.google.com/117910729982423577349/posts) והוא גם בעל בלוג אישי (http://ghiam.ir/). ברשומה שפרסם לאחרונה בבלוג הגן שהבאזי על פעולת המחאה נגד הנשיא בשדה התעופה בטהראן וטען, כי כל פשעם היה להתנגד למשא ומתן עם "השטן הגדול" ולעיסקה המסכנת את האינטרסים הלאומיים של איראן. שהבאזי קרא לממשלה להתמקד בפתרון המשבר הכלכלי באיראן ולא להפנות את תשומת לבה למהלכים מדיניים מול ארצות-הברית. הוא הזהיר את הממשלה, כי אם תבחר להסיט את מבטה אל מחוץ לאיראן במקום להתבונן פנימה ולהתרכז בפתרון הבעיות הכלכליות, העם האיראני לא יישב בשקט לנוכח "סטייה" זו (http://ghiam.ir/?p=1478).

חשש מפני חידוש אלימות פוליטית מצד קבוצות ימין רדיקלי

פעילות הועדה, ובמיוחד המתקפה על שיירת הנשיא בשדה התעופה, עוררה ביקורת חריפה בתקשורת האיראנית, ובמיוחד מצד תומכי הנשיא במחנה הרפורמיסטי. את הביקורת החריפה ביותר השמיע הנשיא לשעבר, מחמד ח'אתמי, שהזהיר כי פעילותו של "זרם אלים ובלתי-הגיוני" עלול להביא לניסיונות התנקשות בחייהם של פוליטיקאים, כפי שארע בתקופת הממשל הרפורמיסטי. דבריו כוונו לניסיון ההתנקשות בחייו של יועצו, סעיד חג'אריאן במרץ 2000, שהותירה אותו נכה. ח'אתמי טען, כי הקבוצות הקיצוניות אינן מעוניינות בביקורת כי אם בהרס וכי בפעילותן המאורגנת נגד הממשלה מבטאות זלזול כלפי הצבעת אזרחי איראן בבחירות והחלטות המנהיג העליון (http://www.khatami.ir/fa/news/1215.html). הנשיא רוחאני מתח, אף הוא, ביקורת על הסטודנטים שהיו מעורבים בתקרית בשדה התעופה והזהיר, כי השלטונות ינקטו בצעדים משפטיים נגד קבוצות קיצוניות. הוא הדגיש, כי מותר למתוח ביקורת על הממשלה, אך זו חייבת להיעשות במסגרת החוק (http://aftabnews.ir/fa/news/212894/رییس-جمهور-باید-جای-خالی-لابی-قوی-).

החשש, שהביע הנשיא ח'אתמי מפני פעילותן של קבוצות קיצוניות, נעוץ בניסיונו כנשיא (2005-1997) בתקופה בה פעילות התנועה הרדיקלית אנצאר חזבאללה (Ansar Hezbollah) הגיעה לשיאה. תנועה זו, שנוסדה בשנות התשעים, הייתה מעורבת בפעילות אלימה כנגד פעילים ובכירים רפורמיסטיים ואף בניסיונות חיסול של יריבים פוליטיים. בשנת 2000 התפרסמה עדותו מעוררת המחלוקת של אמיר פרשאד אבראהימי (Amir Farshad Ebrahimi), פעיל לשעבר בתנועה שהודה כי בכירים שמרנים במשטר הינחו את פעילי הארגון לתקוף פעילים רפורמיסטיים ואף לפגוע בחברי ממשלת ח'אתמי. בעקבות עדות זו נידון אבראהימי ל-48 חודשי מאסר.

התארגנות מתנגדי הנשיא: משמעויות אפשריות

בשלב זה נראה, כי הנשיא רוחאני זוכה לגיבוי למדיניותו מצד בכירי המשטר, ובראשם המנהיג העליון. עם שובו מעצרת האו"ם הביעו רוב הבכירים האיראנים, ובכללם גם פוליטיקאים המזוהים עם המחנה השמרני, תמיכה בנשיא. כך, למשל, הצהיר אחד מיועציו הבכירים של המנהיג העליון, נאטק נורי (Nategh Nouri), כי רוחאני מימש בנסיעתו את העקרונות שנקבעו על-ידי ח'אמנהאי ושמר על האינטרסים הלאומיים של איראן ועל כבודה. הוא דחה את הביקורת שנמתחה על שיחת הטלפון שקיים רוחאני עם הנשיא אובמה וציין, כי גם בשיחה זו לא הייתה כל סטייה מעקרונות המהפכה  (http://isna.ir/fa/news/92070906030/). לצד גילויי תמיכה אלה מתחו גורמים בימין השמרני ביקורת על מגמת ההתקרבות לארצות-הברית. גם מפקד משמרות המהפכה, מחמד-עלי ג'עפרי, הביע הסתייגות פומבית משיחת הטלפון שקיים הנשיא עם נשיא ארצות-הברית.

לנוכח הגיבוי לו זוכה כרגע הנשיא רוחאני נראה, כי פעילות מתנגדיו במסגרת הועדה לשמירת האינטרסים של איראן מבטאת בעיקר את עמדתם של חוגים פוליטיים, אזרחיים וביטחוניים המזוהים עם הימין הרדיקלי וספק יש בה כדי להגביל באופן משמעותי את יכולתו לקדם את יוזמותיו המדיניות.

פעילות זו עשויה, עם זאת, לשמש בעתיד את בכירי המשטר על מנת "לחשק" את הנשיא אם יגיעו למסקנה, כי מדיניותו אינה עולה עוד בקנה אחד עם עקרונות המשטר או חורגת מ"הקווים האדומים" שיוגדרו על-ידי המנהיג העליון. במקרה כזה עשויים בכירים בממסד הפוליטי, הדתי והביטחוני להשתמש בתשתית הארגונית המוקמת בימים אלה על-ידי מתנגדי הנשיא על מנת לצמצם את מרחב הפעולה שלו ולהניאו מהמשך מדיניותו. 

מאמרים נוספים בתחום