מבט לאיראן

"חקאני" ו"עלוי": "חממות" להצמחת מנהיגים איראנים

באוגוסט 2013 הציג נשיא איראן את ממשלתו החדשה המורכבת ברובה מטכנוקרטים בעלי השכלה אקדמית רחבה. אחד ממאפייני ממשלת רוחאני הוא נוכחותם הבולטת של בוגרי בית-הספר התיכון עלוי ומכללת חקאני. שני מוסדות חינוך אלה נחשבים מאז המהפכה האסלאמית "חממה" להצמחת בכירים בצמרת המשטר השומרים על קשר ביניהם ומהווים רשת של מקורבים בזרועות המשטר. השפעתם הפוליטית של בוגרי מכללת חקאני (הוקמה בקום בשנת 1964), שרבים מהם מזוהים עם הימין הרדיקלי בפוליטיקה האיראנית, הגיעה לשיאה בתקופת ממשלתו הראשונה של הנשיא אחמדינז'אד, בין היתר בזכות קשריו עם איש הדת השמרני הבכיר, מחמד-תקי מצבאח-יזדי, שהיה מבין מקימי המכללה. בממשל רוחאני מיוצגים בוגרי חקאני על-ידי שני שרים: שר המשפטים, מצטפא פור-מחמדי ושר ההכוונה האסלאמית, עלי ג'נתי, שהכירו לראשונה במסגרת לימודיהם במכללה. גם בוגרי בית הספר התיכון עלוי (הוקם בטהראן בשנת 1955), ששילב לימודים כלליים ברמה גבוהה ולימודי דת, השתלבו באליטה הפוליטית והמנהלתית של הרפובליקה האסלאמית. בממשלה הנוכחית מיוצגים בוגרי בית הספר על-ידי שר החוץ, מחמד ג'ואד ט'ריף; שר התעשיה, המכרות והמסחר, מחמד-רזא נעמתזאדה; ומחמד נהאונדיאן, ראש לשכת הנשיא. גם מחמד-עלי נג'פי, שמועמדותו לתפקיד שר החינוך לא אושרה על-ידי המג'לס, הוא בוגר המוסד.

באוגוסט 2013 הציג נשיא איראן, חסן רוחאני, לאישור המג'לס את ממשלתו החדשה המורכבת ברובה מטכנוקרטים בעלי השכלה אקדמית רחבה. אחד ממאפייני ממשלת רוחאני הוא נוכחותם הבולטת של בוגרי בית-הספר התיכון עלוי (Alavi) ומכללת חקאני (Haqqani). שני מוסדות חינוך אלה נחשבים מאז המהפכה האסלאמית "חממה" להצמחת בכירים בצמרת המשטר השומרים על קשר ביניהם ומהווים רשת של מקורבים בזרועות המשטר.

מכללת "חקאני"

מכללת חקאני נוסדה בשנת 1964 בעיר קום, לאחר שכמה אנשי דת בכירים הגיעו למסקנה שמערכת המכללות הדתיות המסורתית זקוקה לרפורמה. המכללה נקראה על-שמו של אחד התורמים להקמתה, סוחר בשם חקאני-זנג'אני.

שני אנשי הדת הבולטים שהיו שותפים להקמת המכללה היו איתאללה מחמד בהשתי (Ayatollah Mohammad Beheshti), מהוגיה וממנהיגיה של המהפכה האסלאמית, שנהרג בפיגוע שבוצע על-ידי הארגון מג'אהדין ח'לק במשרדי מפלגת הרפובליקה האסלאמית ביוני 1981, ואיתאללה עלי קדוסי (Ayatollah Ali Qodousi), ששימש כתובע הכללי לאחר המהפכה האסלאמית ונהרג בפיגוע שבוצע על-ידי מג'אהדין ח'לק בספטמבר 1981. בהשתי וקדוסי הגיעו למסקנה, כי המכללות הדתיות המסורתיות אינן מצליחות להכשיר אנשי דת בעלי הבנה מספקת בענייני היום ובמדעים החדשים. בהקמת המכללה ובניהולה הסתייעו בהשתי וקדוסי בשני אנשי הדת השמרנים הבכירים, איתאללה אחמד ג'נתי (Ayatollah Ahmad Jannati) המשמש כיום כמזכיר מועצת שומרי החוקה, ואיתאללה מחמד-תקי מצבאח-יזדי (Ayatollah Mohammad-Taqi Mesbah-Yazdi), הנחשב כסמן הימני-רדיקלי בממסד הדתי האיראני. שני אנשי דת בכירים אלה שימשו כמרצים במכללה ומצבאח-יזדי גם שימש כחבר בוועד המנהל שלה.

על-פי התקנון שקבע איתאללה בהשתי – ובשונה ממכללות דתיות אחרות – כללה תוכנית הלימודים שהונהגה בחקאני גם מקצועות חדשים. התוכנית כללה לצד הלכה ושיעורי קוראן גם ספרות ערבית, ספרות פרסית, אנגלית, פילוסופיה מערבית, מדעי הטבע (פיזיקה, כימיה וביולוגיה) ומדעי החברה (פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה אסלאמית, היסטוריה וגיאוגרפיה אסלאמית). המכללה החדירה לבוגריה אינדוקטרינציה הקושרת אותם יחדיו באמצעות פרשנות מיוחדת של טקסטים דתיים, לעיתים תוך תחרות עם מכללות אחרות והטפה למודעות ולאקטיביזם פוליטיים.

אחד מבוגרי המכללה, עלי פלאחיאן (Ali Fallahian), שכיהן כשר המודיעין בממשלת עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני (1997-1989), סיפר בזיכרונותיו כי הקמת המכללה נועדה להכשיר אנשי דת שיהיו בעלי כישורים הלכתיים אך גם יוכלו להשתלב בעשיה הפוליטית והחברתית בזכות הבנתם בענייני היום ובתחומים מודרניים, כגון: אנגלית, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, כלכלה, פוליטיקה ומשפט (http://www.farsnews.com/newstext.php?nn=8511080145). לדברי איתאללה אחמד ג'נתי, כוונת מקימי המכללה היתה להכשיר אנשי דת שיפעלו בהתאם לצרכי החברה כיום ולא לצרכי "התקופה הקאג'ארית". הוא ציין, כי מקימי המוסד התכוונו להחיל דרך מכללת חקאני את הרפורמה גם על יתר המכללות הדתיות (http://www.irdc.ir/fa/content/6685/print.aspx).

בראשית שנות השבעים גברה מעורבותם הפוליטית של תלמידי חקאני בפעילות נגד המשטר המלוכני. עלי פלאחיאן סיפר, כי הפגנות מאורגנות ראשונות של תלמידי המכללה נגד המשטר התקיימו בשנת 1971 וגברו החל משנת 1975. מסמכי הסאואכ, שירות המודיעין והביטחון של המשטר המלוכני, שהתפרסמו לאחר המהפכה, מצביעים על כך שהסאואכ עקב בשנות השבעים אחר הפעילות במכללה והעריך כי ראשי המכללה מקיימים קשרים עם איתאללה רוחאללה ח'מיני. זאת, אף כי איתאללה קדוסי, שעמד בראש המכללה משנת 1966, השתדל להימנע מפעילות פוליטית גלויה במוסד מחשש לסגירתו על-ידי השלטונות. הסאואכ העריך כי רוב תלמידי המכללה מזוהים עם תפישותיו של הסוציולוג ד"ר עלי שריעתי (1977-1933), מהוגיה הבולטים של תנועת ההתנגדות לשלטון השאה, אם כי במקביל מתקיימת במוסד פעילות של תלמידים ומרצים למען ח'ומיני. במסמכי ה"סאואכ" אף נטען, כי קדוסי מתנה את העסקתם של מרצים חדשים במכללה בתמיכה בח'ומיני

 (http://www.irdc.ir/fa/content/6685/print.aspx).

הכשרתם המשולבת של אנשי דת בעלי השכלה מודרנית איפשרה לבוגרי המכללה למלא תפקידים בממשל ובמנהל לאחר המהפכה האסלאמית. לאחר מינויו של איתאללה קדוסי לתפקיד התובע הכללי לאחר המהפכה, הצטרפה עימו לרשות השופטת קבוצה של כמה מבוגרי המכללה. לאחר מותם של בהשתי וקדוסי בראשית שנות השמונים עברה מכללת חקאני למיקום חדש בעיר קום ושינתה את שמה ל"בית הספר של שני החללים" (מדרסה-י שהידין, maderese-ye shahideyn) לזכר שני אנשי הדת הבכירים.

השתלבותם של בוגרי המכללה במוסדות השלטון גברה החל מסוף שנות השמונים בעקבות מינויו של איתאללה מחמד יזדי (Ayatollah Mohammad Yazdi), ששימש בעצמו כמרצה במכללה, לתפקיד ראש הרשות השופטת בשנת 1989. עם הקמת משרד המודיעין בראשות מחמד רישהרי (Mohammad Reyshahri), בוגר נוסף של המכללה, חדרו בוגרי חקאני גם למשרד זה. פעילות בוגרי המכללה ניכרה מסוף שנות השמונים גם בארגון התעמולה האסלאמית, במשמרות המהפכה ובבית הדין המיוחד לאנשי דת, שהוקם בשנת 1987.

החל ממחצית שנות התשעים נקשר שמה של המכללה לגורמים המזוהים עם הימין הרדיקלי בפוליטיקה האיראנית, ובראשם איתאללה מצבאח-יזדי. השפעת בוגרי חקאני במערכת הפוליטית הגיעה לשיאה בתקופת כהונתו של הנשיא מחמוד אחמדינז'אד, בין היתר בזכות קשריו של הנשיא לשעבר עם מצבאח-יזדי. בחירת אחמדינז'אד, שנחשב לתלמידו הרוחני של מצבאח-יזדי, כנשיא ביוני 2005 ביטאה את הגברת המחויבות ליישום האידיאולוגיה המהפכנית האסלאמית.

הזדהותו של הנשיא אחמדינז'אד עם הזרם הסוטה במחצית השנייה של תקופת כהונתו ותמיכתו הנמשכת והבלתי-מסויגת בראש לשכתו מעורר המחלוקת, רחים משאא'י, אילצו, עם זאת, את מצבאח-יזדי להתנער מתמיכתו בנשיא. בשנתיים האחרונות לכהונת אחמדינז'אד מתח איש הדת הבכיר בכמה הזדמנויות ביקורת חריפה כנגד קשריו של הנשיא עם "הזרם הסוטה". כתוצאה מכך פחתה השפעת בוגרי חקאני בממשל. במאי 2008 העביר אחמדינז'אד מתפקידו את שר הפנים, מצטפא פור-מחמדי (Mostafa Pour-Mohammadi), מבוגרי חקאני, על רקע חילוקי דעות ביניהם. ביולי 2009 העביר הנשיא מתפקידו גם את שר המודיעין בוגר חקאני, ע'לאם-חסין מחסני-אז'האי (Gholam-Hossein Mohseni-Ejehei), על רקע דיווחים על מחלוקת בין השניים בעקבות ביקורת שהשמיע השר כנגד החלטת הנשיא למנות את רחים משאא'י לתפקיד סגנו הראשון. שני בכירים נוספים מקרב בוגרי המכללה, שהועברו מתפקידיהם על-ידי אחמדינז'אד, היו פרויז דאודי (Parviz Daoudi), סגנו הראשון של הנשיא שסיים את כהונתו ביולי 2009 (אם כי מונה לאחר מכן ליו"ר "המרכז למחקרים אסטרטגיים" בלשכת הנשיאות) וע'לאם-חסין אלהאם (Gholam-Hossein Elham), ששימש כדובר הממשלה וכשר המשפטים בתקופת כהונתה הראשונה של ממשלת אחמדינז'אד.

(http://www.shafaf.ir/fa/news/64345/%D8%B4%D8%A7%DA%AF%D8%B1%D8%AF%D8%A7%D9%86-%D9%85%D8%AF%D8%B1%D8%B3%D9%87-%D8%AD%D9%82%D8%A7%D9%86%DB%8C-%DA%86%D8%B1%D8%A7-%D8%B1%D9%81%D8%AA%D9%86%D8%AF)

בוגר נוסף של המכללה, מרתזא אקא תהראני (Morteza Aqa Tehrani), שכיהן כיועצו של אחמדינז'אד לענייני מוסר ואתיקה, התרחק, אף הוא, בשנים האחרונות מהנשיא. בשנת 2008 נבחר תהראני כחבר מג'לס מטעם חזית העמידה האיתנה המזוהה עם הימין הרדיקלי. חבר המג'לס רוחאללה חסיניאן (Ruhollah Hosseinian), בוגר חקאני וסגנו לשעבר של שר המודיעין פלאחיאן, מזוהה, אף הוא, עם "חזית העמידה האיתנה". בשנת 2007 הוא מונה על-ידי הנשיא כיועצו הביטחוני.

אף על-פי שרוב בוגרי המכללה מזוהים עם הימין האיראני, הצמיחה המכללה גם אנשי דת ופוליטיקאים בעלי אוריינטציה פוליטית שונה, כדוגמת איתאללה יוסף צאנעי (Ayatollah Yousef Sane'i), מאנשי הדת הבכירים המזוהים עם המחנה הרפורמיסטי, וע'לאם-חסין כרבאסצ'י (Gholam-Hossein Karbaschi), ששימש כראש עיריית טהראן בין השנים 1989 ו-1998 ונחשב לאחד ממקורביו של הנשיא לשעבר, מחמד ח'אתמי.

בממשל רוחאני מיוצגת רשת בוגרי מכללת חקאני על-ידי שני שרים: שר המשפטים, מצטפא פור-מחמדי ושר ההכוונה האסלאמית, עלי ג'נתי (Ali Jannati). ג'נתי, בנו של איתאללה אחמד ג'נתי, הכיר במסגרת לימודיו במכללה את פור-מחמדי, ששימש, כאמור, כשר הפנים בממשלת אחמדינז'אד. בזכות הקשרים ביניהם עזב ג'נתי את תפקידו כשגריר איראן בכווית ומונה כסגנו של פור-מחמדי בממשלת אחמדינז'אד הראשונה. הוא כיהן בתפקיד זה עד שנת 2006 כאשר שב לתפקידו כשגריר בכווית.

בוגר נוסף של מכללת חקאני הנחשב למקורבו של רוחאני הוא עלי יונסי (Ali Younesi). יונסי, ששימש כראש בתי הדין המהפכניים בטהראן וכשר המודיעין בממשלת ח'אתמי (2005-2000), מונה לאחרונה כיועצו המיוחד של הנשיא רוחאני לענייני מיעוטים לשוניים-אתניים ודתיים.

בית הספר עלוי

בית הספר התיכון עלויהוקם בשנת 1955 על-ידי עלי-אצע'ר כרבאסצ'יאן (Ali-Asghar Karbaschian). כרבאסיצ'יאן (המכונה עלאמה, Alameh), היה מתלמידיו של איש הדת הבכיר, איתאללה סיד חסין ברוג'רדי (Ayatollah Seyyed Hossein Boroujerdi), שנחשב למקור החיקוי עד מותו בשנת 1961. בראשית שנות החמישים עבר כרבאסצ'יאן לטהראן ויזם את הקמת בית הספר התיכון האסלאמי במטרה לחזק את ההשכלה הדתית בקרב בוגרי מערכת החינוך הממלכתית. מקורביו טענו, כי הצהיר ש"במקום להמתין לסטודנטים לבוא למסגדים, עלינו להביא את הדת לבתי הספר"^[1] .

בהקמת בית הספר הסתייע כרבאסצ'יאן ברזא רוזבה (Reza Ruzbeh), איש דת ומורה בבית ספר תיכון בעיר זנג'אן, שהיה גם בעל השכלה מודרנית בתחום הפיזיקה. השניים החליטו להקים בית-ספר מודרני, שישלב לימודים כלליים ברמה גבוהה ולימודי דת. כמו כן הסתייעו השניים בשיח' האדי תהראני, ששימש איש קשר מול סוחרי הבאזאר, שסיפקו חלק מהאמצעים הכספיים שהיו דרושים להפעלת בית הספר.

לצד תוכנית הלימודים הרשמית הכניס בית הספר גם תכנים אסלאמיים. הוא התבסס על התפישה כי אין סתירה בין דת למדע וכי ניתן להכשיר תלמידים בעלי השכלה מודרנית מתקדמת מבלי לוותר על הערכים הדתיים והתרבותיים ועל הנאמנות לעקרונות השיעה. בית הספר נקרא על-שם האמאם השיעי הראשון, עלי בן-אבו טאלב, על מנת להדגיש את מחויבותו הדתית. הוא אימץ תהליך קבלה מחמיר, שכלל בחינת כניסה וראיון אישי, והפך עד מהרה לאחד מבתי הספר התיכוניים המובילים בטהראן. בנוסף לתוכנית הלימודים הרגילה ארגן בית הספר פעילות ספורט וחברה שנועדה לחזק את הקשר בין התלמידים.

אחד מבוגרי בית הספר, עבד אל-כרים סורוש (Abdolkarim Soroush), מהאינטלקטואלים הבולטים שיצאו נגד תפישת שלטון חכם ההלכה בשנות התשעים, כתב בזיכרונותיו כי מייסדי בית הספר ביקשו להכשיר "מוסלמים מדענים", תלמידים שיהיו בעלי סגולות הן במדע והן באמונה. הוא סיפר, כי מנהלי בית הספר קיימו תהליך סינון קפדני והקפידו על כך, שהמועמדים יגיעו ממשפחות דתיות בעלות מוניטין חיובי. בית הספר קיבל, עם זאת, גם מועמדים שלא השתייכו למשפחות בעלות אמצעים בזכות הסיוע הכספי לו זכה מצד סוחרים ואנשי דת (http://drsoroush.com/Persian/Interviews/P-INT-20110430-KandokavDarAhvaleSoroush.html).

לאחר התקוממות 1963 באיראן החלה פעילות פוליטית בקרב תלמידי בית-הספר, שגברה בשנות השבעים. בעיקר בלטה השפעתה של תנועת מג'אהדין-י ח'לק, שהוקמה בשנת 1965 וביקשה לשלב בין אסלאם שיעי למרכסיזם. גם לתנועת החג'תיה (Hojjatiyeh), שנודעה במערכה שניהלה נגד הבהאים, הייתה השפעה בקרב הסטודנטים וחברי הסגל של בית הספר. מנהלי המוסד ניסו למנוע פעילות פוליטית בבית הספר מחשש לסגירתו על-ידי השלטונות. הם אכפו, עם זאת, על התלמידים קוד לבוש בהתאם לכללי האסלאם ומנעו מהם ללכת לקולנוע או לצפות בתוכניות טלוויזיה, שנחשבו כמעודדישחיתות מוסרית וחברתית.

גם במהלך המהפכה מנעו שלטונות בית הספר מהתלמידים ומהמורים לעסוק בפעילות פוליטית ומהפכנית, אך עד מהרה נגררו גם הם לתנועה המהפכנית. בית הספר התפרסם לראשונה כאשר מנהיג המהפכה האסלאמית, איתאללה ח'ומיני, בחר להשתכן בו באופן זמני בשנת 1979 לאחר חזרתו מגלותו בצרפת, ככל הנראה מסיבות ביטחוניות ובשל קרבת המוסד לבתיהם של בכירים מהפכניים (http://isna.ir/fa/news/9011-09408).

מאחר שתלמידי עלוי הוכשרו הן בלימודים כלליים והן בלימודי דת, בוגריה הפכו ל"מצרך מבוקש" לאחר המהפכה האסלאמית. לבוגרי המוסד לא הייתה אומנם הסמכה דתית, אך הם נתפסו כבעלי השכלה דתית ובעזרת כישוריהם המקצועיים הפכו לחיוניים לביורוקרטיה של המשטר החדש והשתלבו באליטה הפוליטית והמנהלתית של הרפובליקה האסלאמית. בית הספר הכשיר מנהלים רבים, שמילאו תפקידי ניהול החל משנות השמונים, רבים מהם בתחום מדיניות החוץ.

בין בוגריו הבולטים של בית הספר עלוי ניתן לציין את ע'לאם-עלי חדאד עאדל (Gholam-Ali Haddad Adel), יו"ר המג'לס השביעי (2008-2004); עלי-אכבר ולאיתי (Ali-Akbar Velayati), שר החוץ לשעבר ויועצו לעניינים בינלאומיים של המנהיג העליון; מג'תבא ח'אמנהאי (Mojtaba Khamenei), בנו של מנהיג איראן; כמאל ח'ראזי (Kamal Kharazi), שר החוץ בממשלת ח'אתמי (2005-1997), שגם לימד פיזיקה בבית הספר; חסין-צפאר הרנדי (Hossein Saffar Harandi), שר ההכוונה האסלאמית בממשלתו הראשונה של אחמדינז'אד; חבר המג'לס השמרני, עלי מטהרי (Ali Motahari); סיד מהדי ח'אמושי (Seyyed Mehdi Khamoush), ראש ארגון ההסברה האסלאמית; האדי-נז'אד חסיניאן (Hadi Nejad Hosseinian), שגריר איראן לשעבר באו"ם; מחמד-תקי באנכי (Mohammad-Taqi Banki), ראש הארגון לתכנון ולתקצוב ושר האנרגיה בממשלתו השניה של מיר-חסין מוסוי בשנות השמונים; ואחמד מסג'ד ג'אמעי (Ahmad Masjed Jame'i), שכיהן כשר ההכוונה האסלאמית בממשלת ח'אתמי ונבחר לאחרונה כראש מועצת עיריית טהראן (http://tarane-azadi-iran.blogspot.co.il/2010/11/blog-post.html).

בממשלה הנוכחית מיוצגים בוגרי בית הספר על-ידי שר החוץ, מחמד ג'ואד ט'ריף (Mohammad Javad Zarif); שר התעשיה, המכרות והמסחר, מחמד-רזא נעמתזאדה (Mohammad-Reza Nematzadeh); ומחמד נהאונדיאן (Mohammad Nahavandian), ראש לשכתו של הנשיא רוחאני. בזכרונותיו סיפר שר החוץ ט'ריף, כי החל משנתו השניה כתלמיד בבית הספר, הוא זכה ליחס אוהד מצד מנהל בית הספר, עלי-אכבר חסיני (Ali-Akbar Hosseini), ומצד מייסד בית הספר, עלאמה כרבאסצ'יאן, שבחרו בו לעיתים קרובות לשאת נאומים במהלך טקסים דתיים שנערכו בבית הספר. ט'ריף סיפר, כי את נאומו הראשון הוא נשא בחג השיעי ע'דיר ומאז התרגל לכתוב ולשאת נאומים. בכתיבת הנאומים הושפע ט'ריף, לדבריו, מד"ר עלי שריעתי. עוד ציין שר החוץ, כי במהלך לימודיו השתתף בפגישות של תנועת חג'תיה ובישיבות של צעירים מהפכניים (מתוך הספר: "آقاي سفير" [מר שגריר], שקטעים ממנו התפרסמו ב: http://www.cgie.org.ir/fa/news/5103).

גם מחמד-עלי נג'פי (Mohammad-Ali Najafi), שהוצג על-ידי הנשיא רוחאני כמועמדו לתפקיד שר החינוך, הוא מבוגרי בית הספר, אך מועמדותו לא אושרה על-ידי המג'לס. מקורב נוסף לרוחאני מבין בוגרי בית הספר הוא חבר המג'לס חסן ע'פורי פרד (Hassan Ghafouri Fard), שנחשב לאחד ממקורביו של הנשיא לשעבר, עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, ותמך ברוחאני במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות.

^[1]Rajaee, Farhang. Islamism and Modernism: The Changing Discourse in Iran (Austin, 2007).

מאמרים נוספים בתחום