תשרין, סוריה, 19 באפריל 2009
מטוסו של ג’ורג’ מיטשל עליו נכתב “משימת מיטשל בנושא השלום”
נוחת
ויהודי סטריוטיפי חוסם את יציאתו החוצה (תשרין, סוריה, 19 באפריל 2009)
כללי
1. כבעבר, נחלצה ההסברה הסורית (הנשלטת ע"י המשטר) לתמיכה בסירוב הפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינת לאום בעלת אופי יהודי שבא לידי ביטוי בביקורו של ג’ורג’ מיטשל, שליח הנשיא האמריקאי. התקשורת הסורית טענה, כי דרישה זאת מבטאת את "תרבותה התוקפנית" של ישראל וקראה לארה"ב ולקהילה הבינלאומית להפעיל לחצים על ישראל כדי שזו תשנה התנהגותה. במאמרי העיתונות והרדיו הסוריים העוסקים בסוגיה זאת שזורים ביטויים של שנאה לישראל, שלילת עצם קיומה ובמקביל- הטפה לאימוץ דרך ההתנגדות (קרי, האלימות והטרור).
שלילת ההכרה בישראל כמדינה יהודית (וכמדינה בכלל)
2. להלן כמה דוגמאות לשלילת רעיון ההכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית (וכמדינה בכלל…), שהופיעו בתקשורת הסורית בתגובה למחלוקת בסוגיה שצפה ועלתה מחדש זאת, בעת ביקורו של שליח נשיא ארה"ב מיטשל. בירושלים ובראמאללה:
א. סמירה מסאלמה, מאמר בעיתון תשרין (18 באפריל): הצהרת בנימין נתניהו, כי ההכרה בעיקרון המדינה היהודית הינו התנאי להסכמת ישראל לפתרון שתי המדינות מדגישה את "תרבותה התוקפנית" של ישראל. ישראל מדגישה את התנגדותה לשלום ומבטלת את מה שהושג במהלך כל הועידות, היוזמות וההסכמים החל מועידת מדריד וכלה בועידת אנאפוליס. לטענת כותבת המאמר "ישראל מבינה כי ההכרה ביהדותה של "המדינה" [המרכאות במקור] מקבילה בחומרתה מבחינתו של העם הפלסטיני לנכבה [אסונו של העם הפלסטיני ב-1948] ולהשלכותיה". בסוף המאמר נקראת הקהילה הבינלאומית להפעיל לחצים על ישראל כדי שזו תשנה התנהגותה, משום שהדבר הכרחי להשגת השלום באזור.
ב. עמר ג’פתלי, מאמר מערכת בעיתון תשרין (18 אפריל): רעיונות אלו של בנימין נתניהו אינם חדשים. השליח האמריקאי ג’ורג’ מיטשל חזר בעת ביקורו על האמירה הדוגלת בשתי מדינות, מבלי להבהיר את העמדה האמריקאית האמיתית2. לפיכך אמינותו של הממשל האמריקאי מוטלת על כף המאזניים. המאמר מסתיים בשאלה: "האם הדברים, שמשמיע ממשל אבאמה לגבי פתרון שתי המדינות, הם בזבוז זמן, או שהממשל החדש מעוניין להנהיג דרך חדשה?".
ג. תחסין חלבי, מאמר בעיתון אלוטן (19 אפריל): מדינת ישראל נשלטת ע"י רוב יהודי אולם היא בדרך להפוך למדינה דו-לאומית. היא נחשבת לכזו גם בעיתוי הנוכחי, למרות שהיא אינה מכירה בכך. גם אם הרשות הפלסטינית תכיר בתנאי שהציבו נתניהו, ליברמן וברק [קרי, הכרה בישראל כמדינה יהודית] "הרי שזה אינו בתחום סמכותה", שכן ערביי ישראל ("הפלסטינים שבתוך פלסטין הכבושה משנת 1948") אינם מיוצגים באופן רשמי ע"י אש"פ. ישראל מעוניינת לכפות על הרשות הפלסטינית דבר שהיא אינה יכולה לקבלו תחת שום אמתלה או צידוק.
ד. פרשן רדיו דמשק (19 אפריל 2009): הפרשן כורך את הצהרת נתניהו עם חג הפסחא הנוצרי הנחוג "בצילו של סיוט הכיבוש הישראלי השורר בפלסטין הכבושה מהים ועד לנהר". לדברי הפרשן, אדמת השלום, עריסתו של ישו, "עדיין כורעת תחת העוול של הקולוניאליסטים הציונים, הממשיכים מזה למעלה משישה עשורים לחלל את המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות". האידיאולוגיה הציונית, טוען הפרשן, רוצה לקיים "מדינה יהודית טהורה" בכל פלסטין שבה אין מקום לאף מוסלמי, נוצרי או פלסטיני בכלל. הפרשן טוען, כי "התוכנית הציונית" חותרת להקמת מדינת ישראל מהנילוס ועד הפרת ושואל: "מתי תיפטר האנושות מברבריות הטרור, ההרס וההרג ?".
3. במקביל לשלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית, ועל רקע חג פינוי הכוחות הצרפתים (יום העצמאות הסורי), שבה ההסברה הסורית והדגישה את דבקותה של סוריה ב"אופציית ההתנגדות" (קרי, האלימות והטרור): "זכותה של סוריה לדבוק באופציות שלה, ובראשן אופציית ההתנגדות, והאופציה שלה להעמיק את הקשר עם שני הקטבים החשובים באזור, איראן ותורכיה…" (הית’ם יחיא מחמד, אלת’ורה, 18 אפריל). יוזכר, כי לאחרונה מרבה ההסברה הסורית להטיף לעולם הערבי לאמץ את אופציית ה"התנגדות" ולקרוא לו לקחת דוגמא מ"תרבות ההתנגדות" שאימצה סוריה, כחלופה היעילה להתמודדות עם ישראל: "הגיעה העת, שהערבים יבחנו מחדש את מדיניותם הקודמת, כשהם מפיקים לקח מהשיעורים, שהוכיחו כי דרך ההתנגדות, העמידה האיתנה והסירוב היא הדרך היעילה ביותר מול ההתנשאות הישראלית…" (פרשן רדיו דמשק, 13 אפריל).
1 בהמשך ללקט מידע מה-19 אפריל 2009: "מחלוקת מהותית סביב תפיסת שתי מדינות לשני עמים: סוגיית סירובם של הפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינת לאום בעלת אופי יהודי צפה ועלתה מחדש, כפי שארע בעת מפגש אנאפוליס".
2 מיטשל התבטא בעת ביקורו בישראל כי המדיניות האמריקאית מכירה בישראל כמדינה בעלת אופי יהודי החיה בשלום לצד מדינה פלסטינית. כותב המאמר הסורי נמנע מלציין זאת במפורש.
