ראמי חמדאללה, ראש הממשלה הפלסטיני, נואם בועידת בלעין השמינית הבינלאומית להתנגדות העממית (ופא, 2 באוקטובר 2013).
קונסול בריטניה בירושלים (מסומן בחץ) בועידת בלעין השמינית, לצידו מימין מצטפא ברע'ות'י, מושלת מחוז ראמאללה לילא ע'נאם; ג'מאל מחיסן, חבר הוועד המרכזי של פתח, וראש ממשלת הרשות ראמי חמדאללה
עבדאללה אבו רחמה, ממובילי "ההתנגדות העממית", מתראיין בבית לחם (ערוץ אלקדס, 31 באוגוסט 2013)
צלאח חואג'א, פעיל ועדות ההתנגדות העממית ביהודה ושומרון, מתראיין לערוץ PNN הפלסטיני במהלך פעילות נגד הגדר באזור בית ג'אלא יחד עם דיפלומטים זרים (ערוץ PNN, 11באוקטובר 2013)
על מבנה הבטון של השער, שנעקר ממקומו נכתב : "יופל הכיבוש". וצויר מגן דוד השווה לצלב קרס (שהאב, 3 באוקטובר 2013)
כללי
1. "ההתנגדות העממית" מהווה דרך פעולה מרכזית, המיושמת בשטח והמשולבת במאבק המדיני, הכלכלי, ההסברתי והמשפטי, שמנהלת הרשות הפלסטינית נגד ישראל. בראיית הרשות הפלסטינית ופתח יישום אסטרטגיית "ההתנגדות העממית" יוצר ביחסי הפלסטינים עם ישראל מתח תמידי, מבוקר ונשלט, שבאמצעותו ניתן להפעיל לחצים על ישראל, בהיקף ובמינון התואמים את ההתפתחויות ביחסי ישראל והפלסטינים והנתפסים כלגיטימיים ע"י הקהילה הבינלאומית. בו בזמן בזירה הפנים-פלסטינית מציבים הרשות הפלסטינית ופתח באמצעות "ההתנגדות העממית" חלופה קבילה על הציבור הפלסטיני לתפיסת "ההתנגדות המזוינת" של חמאס, שבראיית הרשות הפלסטינית ופתח, אינה מועילה לשלב הנוכחי של המאבק הפלסטיני נגד ישראל.
2. "ההתנגדות העממית" אינה מחאה שקטה ונטולת אלימות כפי שטוענת הרשות הפלסטינית. במסגרתה נעשה שימוש מאסיבי באלימות המתבצעת באמצעי לחימה "קרים", בדגש על יידויי תכוף של אבנים והשלכת בקבוקי תבערה וביצוע ספוראדי של סוגי פיגועים אחרים כגוןדקירה או דריסה. השימוש באמצעי לחימה "קרים" נגד כוחות הביטחון הישראלים ונגד אזרחים ישראלים תפס בשנים האחרונות את המקום המרכזי בנפח האלימות המתבצעת ביהודה ושומרון (לעומת ירידה משמעותית בנפח הפעילות המזוינת באמצעות כלי נשק "חמים"). הגם ש"ההתנגדות העממית" לא הפכה להתקוממות המונית (באירועי "ההתנגדות העממית" משתתפים במרבית המקרים עשרות עד מאות בני אדם). סוג זה של פיגועים גורם מידי פעם להרוגים ולפצועים הן בקרב אזרחים וחיילים ישראלים והן בקרב מחוללי האלימות בצד הפלסטיני[1].
3. ב"התנגדות העממית" משולבים פעילים בינלאומיים, חלקם משתייכים לארגונים העוינים את ישראל הנוטלים חלק במתקפת הדה-לגיטימציה נגדה. על מנת לרתום גופים בינלאומיים שונים לסוג זה של מאבק מתקיימת מידי שנה "ועידת בלעין", בעיירה בלעין, שהפכה לסמל ולמותג ל"התנגדות העממית". בוועידות בבלעין משתתפים נציגים מהרשות הפלסטינית ומפתח לצד פעילי שטח, העוסקים בקידום פעולות "ההתנגדות העממית". כמו כן משתתפים בועידות הללו דיפלומטים (בעיקר אירופאים) ונציגי NGO'sאנטי-ישראלים ממדינות שונות[2]. ועידות אלו דנות בדרכים להגברת האפקטיביות של ה"התנגדות העממית" לצד קידום המאבק בחו"ל נגד ישראל במסגרת מתקפת הדה-לגיטימציה (BDS, לוחמה משפטית, מאבק תעמולתי והסברתי)."ועידת בלעין השמינית", שהתכנסה לאחרונה בחסות הרשות הפלסטינית ופתח, התקיימה בעיתוי בו מתקיים מו"מ ישראלי-פלסטיני, במסגרת תהליך מדיני בחסות אמריקאית. הועידה קראה להרחבת "ההתנגדות העממית" ע"י העמקת הגיוס לשורותיה בקרב הסטודנטים והחקלאים והפיכתה לאפקטיבית יותר, בין השאר ע"י הקמת ארגון גג שיאגד תחתיו את כל הגופים העוסקים ב"התנגדות העממית".
4. החלטות הועידה והתבטאויות פומביות של פעילים בכירים ב"התנגדות העממית" משקפים להערכתנו מידה של תסכול על כך, שהיא לא הפכה (עדיין) להתקוממות עממית נרחבת. בפועל, ניתן להבחין בעליות וירידות בהיקפה של "ההתנגדות העממית" כשבשבועות האחרונים מסתמנת הרחבה של הפעולות האלימות, בדגש על ידויי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה. לצד פעולות ה"התנגדות העממית" אירעו לאחרונה גם מספר מקרים (שאינם קשורים זה לזה), של פעילות מזוינת, שהסתיימו בהריגת שני חיילים ישראליים ואזרח. הרשות הפלסטינית, מצידה, במקביל למעורבות בתהליך המדיני, ממשיכה לעודד את "ההתנגדות העממית" כביטוי לגיטימי בראייתה של המאבק בישראל. בו בזמן הרשות הפלסטינית נמנעת מלגנות באופן נחרץ את הריגת שלושת הישראלים במסגרת פעילות מזוינת, שלה מתנגדת הרשות.
ועידת בלעין השמינית ועיקרי החלטותיה
5. ב-4-2 באוקטובר 2013 התקיימה "ועידת בלעין השמינית הבינלאומית להתנגדות העממית". הועידה התקיימה השנה תחת הסיסמא "חיזוק, הרחבה ופיתוח של ההתנגדות העממית בפלסטין" (רדיו קול פלסטין, 2 באוקטובר 2013). בוועידה, השתתפו בכירי הרשות הפלסטינית ופתח. בקרב המשתתפים בלטו ראמי חמדאללה, ראש הממשלה הפלסטיני, מחמוד אלעאלול וג'מאל מחיסן, בכירי פתח. כמו כן השתתפו בוועידה נציגי ארגונים פלסטינים נוספים וכן נציגים זרים כגון קונסול בריטניה בירושלים (ופא, 2 באוקטובר 2013).
6. על פי מארגני ועידת בלעין מטרתה העיקרית הייתה לשפר ולחזק את הכלים לשיתוף הפעולה בין הגורמים השונים הנוטלים חלק ב"התנגדות העממית" כגון אמצעי התקשורת, מקבלי החלטות פלסטינים וגורמים ישראליים וזרים. מושב הפתיחה של הועידה התקיים בראשות עבדאללה אבו רחמה, ראש חבר המנהלים של ועדת התיאום של המאבק העממי (PSCC), הנחשב לאחד ממובילי "ההתנגדות העממית" ובנוכחות ראש הממשלה ראמי חמדאללה.
7. בהודעת הסיכום של הועידה הוכרז, כי פעולות "ההתנגדות העממית" יורחבו ויפותחו. הועידה קראה להשלים את ההכנות להצטרפות לארגונים בינלאומיים ובמיוחד לבית הדין הפלילי בהאג ולהרחבת פעילות החרמת ישראל בעולם (BDS). מארגני הועידה הודיעו גם, שהחל משנת 2014, תקרא הועידה"ועידת פלסטין הבינלאומית של ההתנגדות עממית", במקום "ועידת בלעין הבינלאומית של ההתנגדות העממית" (ופא, 4 באוקטובר 2013). שינוי השם נועד, להערכתנו, להדגיש את אופייה הכל-פלסטיני של "ההתנגדות העממית" ולא רק את אופייה המקומי המצומצם בהקשר של ההתנגדות לגדר הביטחון בבלעין.
8. בין ההחלטות, שהתקבלו בועידה (ופא, 4 באוקטובר 2013):
א. הקמת ועדה, שיכללו בה נציגי הארגונים הפלסטינים, אשר תבדוק הקמת ארגון גג, שיאגד תחתיו את כל הגופים עוסקים ב"ההתנגדות העממית", ואשר יפעל על בסיס תוכנית מאבק אפקטיבית אחודה.
ב. הקמת גוף משפטי להגנה על פעילי "התנגדות העממית" במישור המקומי, האזורי והבינלאומי.
ג. חשיפת הפעילות הפיננסיתשל הועדות המעורבות ב"התנגדות העממית".
ראיונות פעילים בכירים ב"התנגדות העממית"
9. עבדאללה אבו רחמה, פעיל הנמנה על מובילי "ההתנגדות העממית", העניק מספר ראיונות בתום הועידה, שעסקו בדרכים להרחבת היקף "ההתנגדות העממית" והגברת האפקטיביות שלה. הוא אמר, כי במהלך הועידה התמקדו המשתתפים בשיפור התיאום בין הגופים העוסקים ב"התנגדות עממית" ובהגדרת שיטות המאבק. אבו רחמה הדגיש, שאחד מהישגי הועדה הייתה החלטה לעבור "משלב המחאה לשלב העימות". משמעות הדבר, לדבריו, היא שינוי בתפיסה של "ההתנגדות העממית" תוך נקיטה בצעדים יזומים לא שגרתיים והכנת פעולות התנגדות, שיפתיעו את ישראל. זאת, לטענתו, בניגוד לפעילות עד כה שהייתה ברובה פעילות תגובתית למעשים של ישראל (אג'יאל, 5 באוקטובר 2013).
10. בראיון אחר אמר עבדאללה אבו רחמה ש"ההתנגדות העממית" אינה תלויה בשום סדר יום מדיני חיצוני וכל עוד נמשך "הכיבוש" יש להמשיך ב"התנגדות עממית" מבלי להתחשב בלחצים מסביב (קרי על "ההתנגדות העממית" להימשך גם בעיתוי בו מתקיים מו"מ מדיני). אבו רחמה ציין, כי לדעתו יש להשתמש במנופים חברתיים לשם גיוס האוכלוסייה למטרות פעילות לאומית. למשל- גיוס החקלאים סביב הסוגיות הקשורות לחקלאות, או גיוס הסטודנטים לפעילות להחרמת מוצרים ישראליים (פאל טודיי, 8 באוקטובר 2013). צלאח אלח'ואג'א, פעיל בולט אחר ב"התנגדות העממית", המשמש כמתאם הקמפיין העממי להתנגדות לגדר ולהתנחלויות, ציין, שבמהלך הועידה הושם דגש על שיפור התיאום בין הפעילים והקמפיינים, איחוד המאמצים וגיוון אופן הפעילות (טלוויזיה פלסטינית ממסדית, 8 באוקטובר 2013). הן עבדאללה אבו רחמה והן צלאח אלח'ואג'א הדגישו את החשיבות, שבגיוס סטודנטים באוניברסיטאות ותלמידי בתי הספר לפעילות ה"התנגדות העממית".
עמדת הרשות הפלסטינית
11. הממשלה הפלסטיניתבישיבתה השבועית ברכה את ועידת בלעין השמינית וקראה לשרים ולכל הפלסטינים להשתתף בה באופן נרחב. הממשלה גם הדגישה את תמיכתה במה שמכונה על ידה "ההתנגדות העממית בדרכי שלום[4]" ואת זכותם של האזרחים הפלסטינים להגן על אדמתם. לדברי הודעת הממשלה ועידת בלעין השמינית נערכת כאשר ממשלת ישראל מסלימה את צעדי הדיכוי (ופא, 1 באוקטובר 2013). בפועל התקיימה בוועידה השתתפות נרחבת של הרשות ושל פתח וראש ממשלת הרשות ראמי עבדאללה אף נכח במושב הפתיחה שלה .
12. התמיכה בועידת בלעין הינה חלק מאסטרטגיית "ההתנגדות העממית", שאימצו הרשות הפלסטינית ופתח. זאת תוך הצגתה (הכוזבת) של "ההתנגדות העממית" כמאבק המתבצע בדרכים בלתי אלימות (מקאומה סלמיה, התנגדות בדרכי שלום, בלשון דוברי הרשות) . במסגרת תמיכתה מעניקה הרשות סיוע כספי ולוגיסטי באופן ישיר ועקיף לגופים המחוללים את "ההתנגדות העממית" גם אם לא תמיד עונה סיוע זה על ציפיות המארגנים. הרשות גם פורשת חסותה על אירועים פוליטיים מסוג ועידת בלעין הבינלאומית, המעודדים את "ההתנגדות העממית" ואת התמיכה הבינלאומית בה. זאת ועוד, מנגנוני הביטחון של הרשות נמנעים מלנקוט בצעדי סיכול אפקטיביים נגד השימוש בכלי נשק "קרים" המתבצע במסגרת "ההתנגדות העממית", כפי שהם נוקטים נגד הפעילות הצבאית המזוינת, הגם שהם פועלים להכלת החיכוכים האלימים ולשמירת השליטה עליהם. בנוסף לכך הרשות הפלסטינית ופתח אינם מגנות אירועים בהם פעילות ה"התנגדות העממית" גורמת לנפגעים ישראלים.
המצב בשטח
13. בהיקפה של "ההתנגדות העממית" ניתן להבחין בעליות ומורדות, אולם ניתן לקבוע, כי היא לא הפכה עדיין להתקוממות עממית נרחבת. בשבועות האחרונים חלה עלייה קלה בהיקף פעילות "ההתנגדות העממית" ביהודה ושומרון לצד החמרה באופייה של הפעילות הצבאית המזוינת, שאינה קשורה ל"התנגדות העממית". ביטוי לכך ניתן למצוא בדו"ח שירות הביטחון הכללי המסכם את הפיגועים בחודש ספטמבר 2013. על פי הדו"ח (אתר שירות הביטחון הכללי). בוצעו במהלך ספטמבר 129 פיגועים[5]. 104 פיגועים בוצעו ביהודה ושומרון (לעומת 68 בחודש אוגוסט 2013), ו- 25 בירושלים (מספר דומה לחודש אוגוסט). מרבית הפיגועים היו במתווה של השלכת בקבוקי תבערה (117 פיגועים), ואחרים היו פיגועי מטען (שבעה פיגועים), וירי נשק קל (ארבעה פיגועים).
14. ב-3 באוקטובר 2013, במהלך ועידת בלעין, פעלו פלסטינים, הנמנים עם ה"וועדות העממיות להתנגדות נגד הגדר וההתנחלויות", במחוז בית לחם יחד עם פעילים פרו-פלסטיניים זרים. הפעילים הללו עקרו ממקומו שער ברזל שהוצב ע"י צה"ל בכפר וולג'ה (דרומית לירושלים סמוך להר גילה), אשר, לטענתם, מנתק את תושבי הכפר מהעיירה בית ג'אלא (פלסטין 24, ופא, 3 באוקטובר 2013). על מבנה הבטון של השער נכתב בצבע: "יופל הכיבוש". וצויר מגן דוד השווה לצלב קרס (שהאב, 3 באוקטובר 2013). כמו כן קיים נביל שעת', בכיר פתח, ביקור סולידריות בעיירה בית ג'אלא יחד עם שגרירים וקונסולים אירופאים (רדיו מוטני, 12 באוקטובר 2013).
פעילים פלסטינים וזרים עוקרים שער שהוצב ע"י צה"ל בכפר וולג'ה (פלסטין 24, 3 באוקטובר 2013)
|
15. לצד העלייה בהיקף פעולות "ההתנגדות העממית" בלטו בשבועות האחרונות מספר פעולות צבאיות, חלקם על רקע לאומני, וחלקם כנראה על רקע פלילי או לאומני-פלילי. שלושה אירועים, הסתיימו בהריגת ישראלים, שני חיילים ואזרח: חטיפת ורציחת חיל בשומרון, הריגת חיל בחברון והריגת אזרח בצפון הבקעה. פעולות אלו אינן קשורות זו בזו ואין הן חלק מ"ההתנגדות העממית". עם זאת, להערכתנו, הפיגועים הללו לא התבצעו בחלל הריק אלא ניתן לראותן בהקשר הכולל של המציאות והאווירה השוררים ביהודה ושומרון. שכן, לדעתנו, קיומה של אלימות מתמשכת במסגרת "ההתנגדות העממית", הגיבוי והתמיכה לו זוכות פעולות אלו מצד הרשות הפלסטינית, ההסתה המתמשכת נגד ישראל וההתייחסות הסלחנית של הרשות הפלסטינית לתקיפות קטלניות שבהן נהרגו ישראלים- כל אלו נותנים להערכתנו רוח גבית אוהדת לפעילים פלסטינים (בשלב זה בודדים )היוזמים פעולות צבאיות נגד ישראלים ביהודה ושומרון (ממניעים שונים) ועלולים לעודד פיגועים נוספים מסוג זה.לכך יש להוסיף קמפיין הסתה חריף, שמקיימת חמאס בימים אלו, המדרבן מחאה עממית וטרור ביהודה ושומרון על רקע קיומו של התהליך המדיני. |
[1]להרחבה ראו מחקר של מרכז המידע מה-20 במאי 2013: "ההתנגדות העממית" הפלסטינית והאלימות המופעלת במסגרתה.
[2]הרשות הפלסטינית ופתח מעודדים מעורבות דיפלומטים אירופאים ופעילים אנטי ישראלים זרים באירועי "ההתנגדות העממית", הם רואים בכך מנוף לחיזוק הלגיטימיות לסוג זה של מאבק, אמצעי להגברת ההגנה על החקלאים הפלסטינים מפני המתנחלים, ומנוף לפעילות דיפלומטית בינלאומית נגד ישראל בדגש על מדינות אירופה. לאחרונה השתתף בכיר פתח נביל שעת' בפעילות מסיק הזיתים בעיירה בית ג'אלא יחד עם שגרירים וקונסולים אירופאים וקרא לקדם את "ההתנגדות עממית" נגד הכיבוש הישראלי (אתר קדס ניוז, 11 באוקטובר 2013; רדיו מוטני, 12 באוקטובר 2013).
[3]המדובר בסר וינסנט פין, המשמש כקונסול הכללי בירושלים מאז אוקטובר 2010. קודם לכן הוא שירת בתפקידים דיפלומטיים בלוב ובמלטה. מרבה לפעול ביהודה ושומרון ומציג עצמו כמי שדואג לקידום פרויקטים ומיזמים למען עידוד בשלום והידוק קשרי הידידות בין בריטניה לפלסטינים. השתתף בועידת בלעין השמינית . דמותו, המסומנת בחץ, זוהתה על ידנו.
[4]ה"התנגדות העממית" אינה מחאה שקטה ונטולת אלימות, המתבצעת בדרכי שלום, כפי שטוענת הרשות הפלסטינית. במסגרתה נעשה שימוש מאסיבי באלימות תוך שימוש באמצעי לחימה "קרים" בדגש על יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה. פרטים על אופייה האלים של "ההתנגדות העממית" ראו מחקר של מרכז המידע מ-5 במאי 2013 :"'ההתנגדות העממית' הפלסטינית והאלימות המופעלת במסגרתה".
[5]מספר הפיגועים אינו כולל עשרות אירועים של יידוי אבנים.
