חדשות הטרור והסכסוך הישראלי-פלסטיני ( 29 בדצמבר 2010 – 4 בינואר 2011)

אבו מאזן בפגישה עם נשיא אורוגוואי ואסקיס, במסגרת ביקורו במדינות אמריקה הלטינית (ופא, 2 בינואר 2011). במהלך ביקורו פעל אבו מאזן על מנת לקדם את הכרתן של מדינות האזור במדינה פלסטינית בגבולות 1967.

עיקרי הדו"ח

השבוע אותרו שתי נפילות רקטות ושלוש נפילות פצצות מרגמה בנגב המערבי. בתגובה, תקפו כלי טיס של חיל האוויר מספר יעדי טרור ברצועת עזה. כלי התקשורת הערביים ממשיכים לדווח כי חמאס נותרה מחוייבת למדיניות ריסון הירי שלה, וכי הושגה "הסכמה לאומית" בין נציגי הארגונים הפועלים ברצועה לפיה יש לשמר את "ההרגעה" כל עוד ישראל תשאר מחוייבת לה.  הרשות הפלסטינית ממשיכה בפעילות דיפלומטית, שמטרתה השגת הכרה בין לאומית במדינה פלסטינית בגבולות 1967. אבו מאזן, שביקר בדרום אמריקה, קיים מגעים בנושא זה במדינות השונות בהן ביקר. בכירים פלסטינים, ובתוכם אבו מאזן, המשיכו להביע אכזבתם מתהליך השלום במתכונתו הנוכחית, וקראו למציאת מתווה חלופי.

אירועים בולטים בשטח

רצועת עזה

ירי ופצצות מרגמה

 ב-24 בדצמבר השבוע אותרה נפילת רקטה בשטח פתוח באזור המועצה האזורית חוף אשקלון. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק.

 השבוע אותרו נפילות של חמש פצצות מרגמה בשטח ישראל. רוב הפצצות נפלו בשטחים פתוחים. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. הזרוע הצבאית של החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין קיבלה אחריות על ירי פצצת מרגמה ב-22 בדצמבר, (אתר הזרוע הצבאית של החזית הדמוקרטית, 22 בדצמבר 2010).

ירי רקטות ופצצות מרגמה לעבר יישובי הנגב המערבי ¹

ירי הרקטות ב-2010 בחתך חודשי

ירי פצצות מרגמה ב-2010 בחתך חודשי

הערות: * מדובר בנפילות שאותרו בשטח ישראל ולא ברצועת עזה. **  נכון ל-4 בינואר 2011 *** לאחרונה התבצעה בדיקה מחודשת של נתוני הירי שפורסמו על ידינו והם תוקנו ועודכנו.

 

תגובת חיל האוויר

 בתגובה לירי הרקטות ופצצות המרגמה מהרצועה תקפו כלי טיס של חיל האוויר ב-2 בינואר מספר יעדי טרור ברצועת עזה. אחד מהם שימש מפעל לייצור אמצעי לחימה והשני, על פי דיווחי התקשורת הפלסטינית, מוצב השייך לזרוע הצבאית של חמאס. כלי התקשורת הפלסטינים מדווחים על שני פצועים באורח קל ובינוני (NRG , 2 בינואר 2011; מען, 2 בינואר 2011).

המשך מדיניות ריסון הירי מרצועת עזה

 על רקע העלייה בירי הרקטות ופצצות המרגמה בתקופה האחרונה, דווח בתקשורת הערבית כי ב-28 בדצמבר נערכה פגישה בין נציגי הארגונים הפועלים ברצועת עזה. מטרת הפגישה להשיג "הסכמה לאומית" בנושא. בפגישה הוסכם לשמר את ה"הרגעה" כל עוד ישראל תישאר מחויבת לה (אלחיאת, 30 בדצמבר 2010).

 ח’צ’ר חביב, בכיר בג’האד האסלאמי בפלסטין, מסר כי המסקנה העיקרית מהפגישה היא ש"נדרשת אחדות של הפלגים" וכי עליהם לשתף פעולה למקרה ש"ישראל תתקוף". הוא הוסיף כי במקרה של תקיפה ישראלית "כל צורות ההתנגדות (קרי, הטרור) יהיו לגיטימיות". סגן מזכ"ל הארגון, זיאד נח’אלה, טען כי המצב הקיים כעת מול ישראל הינו "נוסחה התלויה באוויר שאינה מחייבת", ולא הסכם הרגעה רשמי (פלסטין, 30 בדצמבר 2010; אלחיאת, 30 בדצמבר 2010).

 אסמאעיל הניה, ראש ממשל חמאס, הדגיש (כמענה לביקורת?) כי חמאס לא נטשה את דרך "ההתנגדות". כהוכחה לכך הוא ציין כי 58% מפעילי הזרוע הצבאית נהרגו לאחר עליית חמאס לשלטון, ו-32% מפעולותיה בוצעו בתקופה זו (פלסטין אליום, 26 בדצמבר 2010).

יהודה ושומרון

פעילות סיכול ומנע

 כוחות הביטחון המשיכו השבוע בפעולות סיכול ומנע במסגרתן נעצרו חשודים בפעילות טרור והוחרמו אמצעי לחימה (אתר דובר צה"ל, 26 בדצמבר 2011).

המצב בשטח

 השבוע חלה ירידה משמעותית במספר אירועי יידוי האבנים לעבר כלי רכב ישראלים. ב-28 בדצמבר יודו אבנים לעבר כלי רכב ישראלי סמוך לכפר נעמה, מערבית לראמאללה. לא היו נפגעים. נזק נגרם לרכב (דובר צה"ל, 28 בדצמבר 2010).

 ב-31 בדצמבר התקהלו באופן חריג, מאות פלסטינים, אזרחים ישראלים ומתנדבים זרים בכפר בלעין, צפונית מערבית לראמאללה. ההפגנה התקיימה בנוכחותו של סלאם פיאצ’, ראש הממשלה הפלסטיני. המפגינים השליכו אבנים על כוחות הביטחון הישראלים, שהשיבו לעברם באמצעים לפיזור הפגנות, ובכלל זה, גז מדמיע. לטענת מקורות פלסטינים, אחת המפגינות הפלסטינית, ג’ואהר אבו רחמה, נפגעה במהלך ההפגנה משאיפת גז מדמיע ונפטרה מאוחר יותר. אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, השוהה בברזיל, גינה את ה"פשע" הישראלי, וכך עשו גם בכירים פלסטינים נוספים (הארץ, 1 בינואר 2011; צפא, 1 בינואר 2011).

 בתקשורת הישראלית דווח כי על פי ממצאי בדיקה שערך צה"ל ג’וואהר נפצעה באורח קל, שוחררה מבית החולים ונפטרה בביתה. עוד נמסר כי הדו"ח הרפואי מעלה "סתירות מהותיות" בנוגע לנסיבות מותה שכן היא קיבלה בחודשים האחרונים טיפול ל"מחלה קשה" (סרטן) ממנה סבלה (הארץ, 1 ו-2 בינואר 2011). ראתב אבו רחמה, סגן יו"ר הוועדה הפלסטינית העממית למאבק בגדר ובהתנחלויות, ציין כי "מערכת החיסון" של ג’ואהר "הייתה חלשה מאד" והדבר הוביל למותה בעקבות שאיפת הגז (צפא, 1 בינואר 2011; פלסטין און-ליין, 1 בינואר 2010).

מימין: מפגינים פלסטינים בבלעין נושאים דגלי פתח. משמאל: סלאם פיאצ’, ראש הממשלה הפלסטיני, נואם בפני המפגינים. למטה: נערים פלסטינים רעולי פנים מיידים אבנים לעבר כוחות צה"ל בעת ההפגנה (צפא, 31 בדצמבר 2010)

 ב-1 בינואר התקיימה הפגנה בנעלין, צפונית מערבית לראמאללה, המהווה מוקד חיכוך נוסף בין ישראלים לפלסטינים. פלסטינים, אזרחים ישראלים וזרים התקהלו במקום ויידו אבנים לעבר כוחות הביטחון הישראלים. חייל צה"ל נפצע באורח קל מפגיעת אבן. באותו היום התקיימה גם הפגנה בבית אומר (דרומית מערבית לבית לחם) (אתר דובר צה"ל, 2 בינואר 2011).

מעצר חברי חולית טרור שהתכוונו לבצע פיגוע ירי לעבר אצטדיון טדי בירושלים²

 השבוע פורסם כי שירות ביטחון כללי ומשטרת ישראל עצרו במהלך חודש נובמבר 2010 כמה פלסטינים, תושבי מזרח ירושלים, שפעלו מזה מספר שנים במסגרת תנועת חמאס ותנועת האחים המוסלמים בירושלים ותכננו לבצע פיגועים.

 העצורים המרכזיים הם :

• מוסא חמאדה – תושב צור באהר (מזרח ירושלים). בשנים האחרונות הוא יצא מספר פעמים לסעודיה, שם נועד עם נציג האחים המוסלמים. הוא קיבל ממנו כספים לרכישת אמצעי לחימה והתבקש לאסוף מידע אודות אתרים בירושלים.

מוסא חמאדה

• בסאם עומרי – אזרח ישראלי (תושב בית צפפה).

בסאם עומרי

 מחקירת העצורים עולה כי לאחר מבצע "עופרת יצוקה" החלו השניים בתכנון פיגוע בירושלים. במסגרת זאת,  בחנו, בין השאר, אפשרות לירות טיל לעבר אצטדיון טדי במהלך קיום משחק כדורגל במקום. כחלק מההכנות לביצוע הפיגוע אספו השניים מידע על אזור האצטדיון ואף הגיעו  לגבעה הסמוכה לאצטדיון על מנת לבחון אפשרות לירות ממנה את הטיל. בסופו של דבר לא הגיע התכנון לכדי מימוש. השניים גם רכשו מספר אקדחים וניסו לרכוש רובה ומטעני חבלה. יצוין, כי אין זו הפעם הראשונה בה מופעלים תושבי מזרח ירושלים על ידי ארגוני טרור, תוך ניצול תעודת הזהות הכחולה שבידם המאפשרת להם חופש תנועה בין שני חלקי העיר. 

 מחקירתם של העצורים עולה גם, כי תנועת חמאס מקיימת פעילות נרחבת בירושלים ובפרט בתחום הר הבית. פעילות זו כוללת מימון ביצוע פעולות תחזוקה והבאת קבוצות תלמידים ומבקרים למסגד אלאקצא ולמתחם הר הבית.

מגמות עיקריות בטרור  ביהודה ושומרון בשנת 2010³

 בשנת 2010 נמשכה מגמת הירידה בהיקף הטרור המבוצע מיהודה ושומרון בהשוואה לשנת 2009 ולשנים שקדמו לה. באזור ירושלים ניכרת עליית מה בהיקף הטרור ונרשמה עלייה במידת הקטלניות של הפיגועים. בלטה גם העלייה במספר אירועי הפרות הסדר, כולל בירושלים ובסביבותיה.

 סה"כ בוצעו במהלך שנת 2010 455 פיגועים ביהודה, שומרון וירושלים (לעומת 636 פיגועים בשנת 2009). מרבית הפיגועים הינם במתווה של "טרור עממי" דהיינו – יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה.

 להלן עיקרי המגמות בסוגי הפיגועים השונים:

• פיגועי ירי – במהלך שנת 2010 חלה ירידה בכמות הפיגועים באמצעות נשק חם. סה"כ בוצעו 16 פיגועי ירי (לעומת 20 שבוצעו בשנת 2009). כתוצאה מפיגועים אלה נהרגו חמישה בני אדם. האירוע החמור ביותר היה ב-31 באוגוסט כאשר בוצע ירי לעבר כלי רכב ישראלי סמוך לבני נעים, דרומית מזרחית לקריית ארבע. בפיגוע נהרגו ארבעה אזרחים ישראליים נוסעי המכונית. כמו כן, בוצעו שני פיגועי ירי בירושלים.

• הנחת מטענים – חלה עלייה במספר הפיגועים במתווה זה. סה"כ בוצעו במהלך 2010 16 פיגועי הנחת מטען לעומת 13 פיגועים בשנת 2009.

• השלכת בקבוקי תבערה – סה"כ בוצעו 402 פיגועים במתווה זה (המהווים 88% מכלל הפיגועים שבוצעו במהלך 2010).

• פיגועי התאבדות – במהלך שנת 2010 (כמו ב-2009) לא בוצעו פיגועי התאבדות, בהמשך למגמה של ירידה בפיגועי ההתאבדות בשנים האחרונות. את הירידה ניתן לזקוף בעיקר לקיומה של גדר הביטחון ופעילות הסיכול והמנע של כוחות הביטחון הישראליים והפלסטינים.

ההתפתחויות ברצועת עזה

המצב במעברים

 השבוע עברו בין 111 ל-289 משאיות סחורה לרצועת עזה ביום. כמו כן הועברו מרצועת עזה לשטח ישראל מעל ל-13 טון תותים המיועדים לייצוא (אתר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, 4 בינואר 2010).  

התהליך המדיני

נמשכת הפעילות המדינית של הרשות הפלסטינית להשגת הכרה בין
לאומית במדינה פלסטינית בגבולות 1967

 הרשות הפלסטינית המשיכה בפעילות המדינית, שמטרתה השגת הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית בגבולות 1967. אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, ביקר בדרום אמריקה וניהל מגעים בנושא זה עם המדינות השונות. השבוע הצטרפה גם בוליביה למדינות המכירות במדינה פלסטינית בגבולות 1967. אורוגוואי, צ’ילה, פרגוואי וסורינאם הצהירו אף הן כי בכוונתן להכיר במדינה הפלסטינית (ופא, 30 בדצמבר 2010; הטלוויזיה הפלסטינית, 2 בינואר 2011;  YNET , 30 בדצמבר 2010).

בכירים פלסטינים הביעו את אכזבתם מתהליך השלום במתכונתו הנוכחית

 בכירים פלסטינים המשיכו גם השבוע להביע את אכזבתם מתהליך השלום במתכונתו הנוכחית וקראו למציאת מתווה חלופי. במסגרת זו:

• אבו מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, בנאומו לרגל יום השנה ה-46 להקמת פתח, קרא ל"רביעייה" להתוות תכנית שלום חלופית, התואמת את החלטות המוסדות הבין לאומיים, ולא להמשיך בתהליך שהפך אמצעי לניהול את הסכסוך ולא לפתרונו (רויטרס, 31 בדצמבר 2010).

• צאא’ב עריקאת, ראש מחלקת המו"מ באש"ף, הצהיר במסגרת חגיגות לציון יום השנה ה-46 לייסוד תנועת פתח, כי השלום עם הפלסטינים "לא יהיה בכל מחיר". הפלסטינים לא יהיו מוכנים לפתרון זמני או כזה שאינו כולל מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה מזרח ירושלים, פתרון "צודק ומוסכם" לבעיית הפליטים הפלסטינים, ושחרור של כלל הפלסטינים האסורים בישראל. לדבריו, זכאים הפלסטינים לקבל רצועה של 37 ק"מ מחופי ים המלח, שטחים בירושלים ובלטרון וחיבור גיאוגרפי בין הגדה המערבית לרצועת עזה (הטלוויזיה הפלסטינית, 30 בדצמבר 2010).

המשטים לרצועת עזה – תמונת מצב

השיירה האסיאנית הגיעה לרצועת עזה; שיירה לובית יצאה לדרכה ⁴

 120 חברי השיירה האסיאנית, שיצאה ב-5 בדצמבר מהודו, נכנסו ב-2 בינואר 2011 לרצועת עזה. בשל עיכוב בקבלת אישורים ממצרים הם נכנסו מספר ימים מאוחר יותר מלוח הזמנים המתוכנן. שמונה מהפעילים הגיעו מנמל לאד’קיה בסוריה לנמל אלעריש במצרים בספינה, אשר הביאה עימה גם את ציוד הסיוע.  יתר הפעילים, 112 במספר, הגיעו בטיסה. חברי השיירה נתקבלו על ידי אסמאעיל הניה, ראש ממשל חמאס, ובכירי חמאס נוספים. הפעילים צפויים לשהות ברצועה עד ה-6 בינואר.

 בכלי התקשורת דווח כי מצרים סירבה לאשר כניסתם של כ-60 פעילים שהצטרפו לשיירה, ביניהם אישים איראנים ופעילים ירדנים. להערכתנו, הסירוב להכנסת הירדנים נובע מהשתייכותם לאחים המוסלמים. באיראן התקיימו הפגנות מול שגרירות מצרים, במחאה על מניעת כניסתם של איראנים לעזה (ערוץ אלאקצא, 1 בינואר 2010; אלאהראם, 25 בדצמבר 2010; טוויטר, 3 בינואר 2011).

 בכיר מארגני השיירה, Mithiborwala , הצהיר, עם הגעתו לנמל אלעריש, כי מטרת השיירה הינה "לשבור את "המצור מעל רצועת עזה, להביא להקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים ולהחרמתה של ישראל מבחינה כלכלית ומדינית"  (אלדסתור, 2 בינואר 2011).

מימין: בכיר מארגני השיירה, Mithiborwala נואם עם כניסת השיירה לרצועת עזה (PressTV’ 2 בינואר 2011).

משמאל: פגישתו עם בכיר חמאס מחמוד אלזהאר (טוויטר, 3 בינואר 2010).

משמאל: משתתפי השיירה מעניקים כשי לאסמעיל הניה, ראש ממשל חמאס, את תמונתו של מהטמה גנדי (צפא, 4 בינואר 2010).

מימין: שלט שהונף בידי משתתפי השיירה עם כניסתם לעזה ולפיו פלסטין שייכת לערבים ולצידו תמונתו של
האמאם ח’מיני (PressTV , 2 בינואר 2011)

 שיירה לובית: שיירה לובית, המכונה "אלקדס 5" יצאה לדרכה מלוב ב-30 בדצמבר 2010 (אלחקיקה אלדוליה, 30 בדצמבר 2010).

 

---

¹ בסטטיסטיקה זו לא נכלל ירי פצצות מרגמה לעבר סיורי צה"ל בקרבת גדר הגבול, שנפלו בשטח רצועת עזה.

² מבוסס על נתוני שירות  הביטחון הכללי (http://www.shabak.gov.il ).

³ מבוסס על נתוני שירות הביטחון הכללי (http://www.shabak.gov.il ).

⁴ להרחבה אודות השיירה ראו לקט מרכז המידע מיום 6 בדצמבר 2010: "שיירה מהודו וממדינות אסיה נוספות, עומדת לצאת  מניו דלהי  – בימים אלה ולהגיע לרצועה דרך אלערישבסוף דצמבר. בקרב המשתתפים בולטים פעילי שמאל קיצוני ופעילים אסלאמיים   , אליהם חברו פעילי זכויות אדם .  למארגני השיירה זיקה ל-FGM ,  ארגון על במערב הממלא תפקיד מפתח בארגון המשטים לרצועה. אותם פעילים גם משולבים בתעמולה אנטי- ישראלית וביוזמות להחרמת ישראל בהודו".

לראש העמוד 

 

 

 

מאמרים נוספים בתחום