תפיסת "ייצוא המהפכה" של הרפובליקה האסלאמית באיראן
1. השאיפה "לייצא" את המהפכה האסלאמית לכלל החברה המוסלמית (ואף לחברה האנושית כולה) הנה חלק בלתי נפרד מהפילוסופיה של האיאתאללה ח'מיני, מחולל המהפכה האסלאמית באיראן (1979). ח'מיני ותומכיו חתרו להתעלם מההבדלים הדתיים שבין הסונים לשיעים ומהחלוקה הלאומית, ושאפו ליצור כוח אסלאמי מהפכני, אשר בהובלתה של איראן יפעל למגר את "שורש הרע"- מעצמות העל הגורמות להשחתת העולם ובמרכזן ארה"ב ("השטן הגדול") ובעלת בריתה ישראל ("השטן הקטן"). זאת, תוך חתירה בהמשך לביסוסה של דומיננטיות שיעית אסלאמית.
2. תפיסת "יצוא המהפכה" שימשה, בראייתם של ח'מיני ושל ממשיך דרכו ה"מנהיג" עלי ח'אמנאי, מנוף לקידום האינטרסים האסטרטגיים האיראניים ובמרכזם השאיפה להגמוניה אזורית וקידום המאבק נגד ישראל והמערב, תוך התערבות בענייניהם הפנימיים של מדינות אחרות (לרבות מדינות ערביות מוסלמיות השוכנות במזרח התיכון ומחוצה לו).
כוח "קדס" כזרוע העיקרית ליישום "ייצוא המהפכה"
3. כוח "קדס" ("ירושלים") הינו אחת מחמש הזרועות של "משמרות המהפכה" האיראניים, שהינם הגוף הצבאי-בטחוני החזק ביותר באיראן והמשענת העיקרית של המשטר. הכוח הינו יחידת עילית המונה, ככל הידוע, כמה אלפי פעילים. הוא הוקם בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים על מנת ליצור מסגרת ארגונית מסודרת לפעילות המתבצעת ליישום תפיסת "יצוא המהפכה" מחוץ לגבולות איראן, והפך בפועל לזרוע החשאית העיקרית של איראן הפועלת מעבר לגבולותיה .
