אירועי “יום ירושלים”, הנערכים מידי שנה ע”י איראן ותומכיה, נוצלו ע”י המשטר האיראני להבלטת סדר יום מדיני ואידיאולוגי חלופי לזה של ארה”ב

---

תמונות מאירועי "יום ירושלים" באיראן. מימין: טקס שריפת דגלי ישראל, ארה"ב, בריטניה וצרפת.

משמאל: מיצג של נעל המסמלת את רמיסת ארה"ב (פארס ניוז, 3 ספטמבר 2010)

כללי

1. מידי שנה, מאז שנת 1979, בעקבות החלטת ח’מיני וממשלת איראן, מציינים האיראנים ותומכיהם את "יום ירושלים" ("יום אלקדס") ביום השישי האחרון של חודש הרמדאן. האירועים המתקיימים ביום זה באיראן, במזרח התיכון וברחבי העולם, נועדו לבטא את תמיכת איראן והעולם המוסלמי בעניין הפלסטיני וב"שחרור ירושלים", ולהתריס נגד ארה"ב ומדינות המערב ("המעצמות המתנשאות").

2. השנה חל "יום ירושלים" ב-3 בספטמבר. כמידי שנה היה מוקד האירועים באיראן. בטהראן ובערים נוספות התקיימו אירועים רבים (הפגנות, עצרות, נאומים) מלווים בקמפיין תקשורתי. בנוסף לכך התקיימו אירועים דומים במוקדים רבים במזרח התיכון וברחבי העולם אף כי בהיקף קטן הרבה יותר.  בין השאר צוין יום זה בלבנון (בהובלת החזבאללה); רצועת עזה (בהובלת חמאס והג’האד האסלאמי בפלסטין); סוריה (בהובלת הפלסטינים); תורכיה (בהובלת ארגונים אסלאמיים); הודו (בהשתתפות מפגינים שיעים); פקיסטאן (שם התפוצץ מטען, שהרג 37 משתתפים באחת ההפגנות), אפגניסטאן; אזרביג’אן; ארה"ב; מדינות אירופה; ומדינות נוספות ברחבי העולם ביניהן ניו זילנד, דרום אפריקה, וונצואלה.

3. למרות של"יום ירושלים" אופי איראני-שיעי התקיימו האירועים לא רק במדינות בהן קהילה שיעית גדולה (איראן,לבנון עיראק) אלא גם במדינות בהן רוב סוני (תורכיה, פקיסטאן, אפגניסטאן). מאחורי האירועים במדינות שמחוץ לאיראן עמדו לרוב ארגונים ופעילים החולקים עם איראן תפיסת עולם אידיאולוגית או דתית המשלבת תמיכה בפלסטינים עם עוינות עזה לישראל, למערב ולערכיו.

4. כך למשל, נטלו חלק ארגון טרור שיעי הפועל בלבנון (חזבאללה);פעילים אסלאמיים רדיקאליים במדינות סוניות (תורכיה למשל) ארגוני טרור סונים המסתייעים באיראן (חמאס והג’האד האסלאמי, ברצועת עזה); פעילים שיעים פרו-איראנים במדינות בהם מתגוררת אוכלוסיה שיעית (הודו למשל); ופעילים אנטי-ישראלים ופרו-פלסטינים במדינות המערב (ארה"ב, בריטניה ושאר מדינות אירופה).

5. אירועי "יום ירושלים" נוצלו ע"י האיראנים ותומכיהם להפצת מגוון מסרים פוליטיים-תעמולתיים: דה-לגיטימציה של ישראל ("הגידול הסרטני") וקריאות לחיסולה; תעמולה אנטישמית (תוך שימוש בפרוטוקולים של זקני ציון לניגוח ישראל, הציונות והיהדות); הסתה אנטי-אמריקאית ואנטי מערבית; שלילת המו"מ הישיר בין ישראל לפלסטינים וקביעה כי הוא אינו לגיטימי; התקפות על המחנה הערבי המתון והרשות הפלסטינית; הרעפת שבחים על דרך ה"התנגדות" (הטרור והאלימות). ובצד זאת הכפשת האופוזיציה למשטר האיראני ומנהיגיה.

6. במסרים שהושמעו בנאומיהם של נשיא איראן, ודוברים איראנים בכירים נוספים, בלטו ההתנגדות למו"מ בין ישראל לפלסטינים וההתקפות על המחנה הערבי המתון. מסרים אלו משקפים את חתירתה של איראן להציג סדר- יום-מדיני אסטרטגי ואף אידיאולוגי חלופי לזה של ארה"ב והמערב ולהתייצב בראש מחנה המתנגדים לתהליכים האזוריים המתחוללים בהובלת ארה"ב ובמרכזם תהליך השלום. כפועל יוצא מכך הודגש אופיו הבינלאומי של "יום ירושלים", שנועד לשיטתם של האיראנים, לשחרר לא רק את "פלסטין" אלא גם אומות נוספות מעול "המעצמות המתנשאות".

7. להלן סיכום אירועי "יום ירושלים" באיראן ובמוקדים נוספים במזה"ת וברחבי העולם.

להמשך המסמך בפורמט PDF לחץ כאן

 

לראש העמוד 

 

מאמרים נוספים בתחום