נשיא ארה"ב, ברק אובאמה מודיע בנאומו ב-10 בספטמבר 2014 על פתיחת המערכה נגד דאעש (אתר הבית הלבן, 10 בספטמבר 2014)
עיקרי מאזן הביניים
1. ב-10 בספטמבר 2014 הודיע נשיא ארה"ב ברק אובאמה על פתיחתה של מערכה כוללת נגד דאעש, שמטרתה להחליש את הארגון ובסופו של דבר להביא להשמדתו. האסטרטגיה העומדת ביסודה של מערכה זאת מושתתת על כמה מרכיבים: תקיפות אוויריות מתמשכות בסוריה ובעיראק; סיוע לכוחות המקומיים בסוריה ובעיראק באמצעות אימונים, אספקת אמצעי לחימה ושיגור מדריכים/יועצים לעיראק (עד כה מצויים בעיראק כ-3,000 מדריכים/יועצים אמריקאים ומספר זה עשוי לגדול בכמה מאות); פגיעה במקורות הכוח של דאעש (בדגש על מקורות ההכנסה שלו); שיפור אופן ההתמודדות של ארה"ב והקהילה הבינלאומית עם התופעה של המתנדבים ממדינות המערב המצטרפים לדאעש. כל זאת ללא הפעלת כוחות קרקעיים משמעותיים של צבא ארה"ב בסוריה או בעיראק.
אנשי צבא אמריקאים מייעצים לקצינים בצבא עיראק (7 במרץ 2015, אתר CENTCOM)
2. לשם מימושה של המערכה נגד דאעש גיבשה ארה"ב, בלוח זמנים קצר יחסית, קואליציה בינלאומית המורכבת ממדינות מערביות וממדינות ערביות הנוטלות חלק פעיל בלחימה (גם אם באופן סמלי) ולצידן מדינות התומכות בה. כמה מבעלות הברית המערביות (ובמרכזן צרפת ובריטניה) הצטרפו לתקיפות האוויריות האמריקאיות בעיראק בעוד, שמספר מדינות ערביות (סעודיה, מאע"מ, ירדן, בחריין) הצטרפו לתקיפות האוויריות בסוריה.
3. עד כה בוצעו ע"י ארה"ב והקואליציה למעלה מ-4,000 תקיפות, רובם בעיראק (קרוב ל-60%) ומקצתם בסוריה. בתקיפות הללו הותקפו מעל ל-6,000 מטרות. התקיפות הללו כוונו נגד פעילים, אמצעי לחימה, ציוד צבאי, בסיסים ועמדות ומתקני זיקוק נפט של דאעש. מרבית התקיפות בוצעו באזורי השליטה של דאעש במערב עיראק ובצפונה. מקצתן התמקדו באזורי שליטתו של דאעש במזרח סוריה ובצפונה (אולם נמנעו מלתקוף יעדי דאעש במרחב דמשק ובדרום סוריה). לדברי מקורות בפנטגון עלות המערכה נגד דאעש עומדת עד כה על יותר מ-2.74 מיליארד דולרים, כמחציתה עלות ההתקפות האוויריות (TheHill.com, 13 ביוני 2015).
4. בכירים אמריקאים שבו והצהירו, כי ההתקפות האוויריות הצליחו להחליש באופן משמעותי את יכולותיו הצבאיות של דאעש. אנו סבורים, כי לאחר תשעה חודשים ניתן לקבוע שהמערכה לא הצליחה עד כה לפגוע ביכולותיו הצבאיות של דאעש ולצמצמם באופן משמעותי את אזורי שליטתו בסוריה ובעיראק. למרות פגיעה מסוימת בתשתיותיו הצבאיות והכלכליות ומספר כישלונות בשדה הקרב, הצליח דאעש לבסס את שטחי שליטתו במזרח סוריה (בדגש על מחוז אלרקה) ובמערב עיראק (בדגש על מחוז אנבאר והעיר מוצול). בזירה הסורית אף עלה בידו להרחיב את נוכחותו ופעילותו לאזורי תדמור, מרחב דמשק, צפון הרי קלמון (הגבול הסורי-לבנוני) ודרום סוריה. באזורי הח'ליפות האסלאמית שבשליטתו ביסס דאעש מערכות ממשל מדינתיות הכוללות, בין השאר, מנגנוני משפט ואכיפת חוק, מערכות חינוך ובריאות, הפעלת שדות נפט וגז, הפעלת תחנות כוח ועוד. מערכות הממשל האזרחיות לא נפגעו באופן משמעותי במערכה האווירית.
5. במהלך התקיפות האוויריות של הקואליציה נהרגו להערכתנו כמה אלפי פעילים של דאעש (המספר 10,000 הרוגים, שהועלה ע"י סגן שר החוץ האמריקאי, הינו, להערכתנו, מוגזם ביותר[1]). האבידות, שספג דאעש עד כה כתוצאה מהתקיפות האוויריות, "מכאיבות" לארגון הנשען על גרעין קטן יחסית של פעילים (בתחילת המערכה האוויריות מנו כוחותיו כ-30,000-25,000 פעילים ומספר זה, להערכתנו, לא השתנה באופן מהותי). התקיפות האוויריות פגעו אומנם בפעילים הנמנים על "דרגי עבודה" של דאעש, כמה מהם בכירים, אך הם לא הצליחו לחסל את אבו בכר אלבע'דאדי ואת צמרת הארגון של דאעשבסוריה ובעיראק (בניגוד בולט להצלחות שנחלה ארה"ב בסיכולים ממוקדים מהאוויר, שכוונו נגד הנהגת אלקאעדה בפקיסטאן/אפגניסטאן, והשלוחה שלה בתימן).
6. "הכוחות המקומיים" הפועלים בעיראק ובסוריה, שעליהם נסמכת האסטרטגיה האמריקאית, אינם מסוגלים להערכתנו לפעול באופן אפקטיבי נגד דאעש וספק אם יוכלו לעשות זאת בטווח הזמן הקרוב:
א. צבא עיראק הינו בעל כשירות צבאית נמוכה ומורל ירוד. מהבחינה הפוליטית הוא נתפס ע"י הסונים בעיראק כמשרת משטר, שהינו שיעי באופיו, ואינו מהווה "צבא לאומי". האמריקאים מתכוונים להרחיב את הסיוע לצבא עיראק ולמליציות הסוניות בהדרכה בציוד צבאי, אולם ספק אם הדבר ישנה מן היסוד את ליקויי היסוד שלו.
ב. המליציות השיעיות בעיראק (שבעבר לחמו נגד ארה"ב) מאורגנות במסגרת-על בשם "הגיוס העממי" ומסייעות לצבא עיראק. אולם קיים קושי פוליטי לארה"ב לסייע ולעודד שיתוף פעולה בין המליציות הללו לבין צבא עיראק (המתקיים בפועל) משום שהן נתמכות ומכוונות ע"י איראן ומשרתות את האינטרסים שלה. זאת ועוד, תמיכה במליציות השיעיות עלולה לנכר את הסונים, שאת תמיכתם מבקשת ארה"ב להשיג, ולהקשות על גיוסם למערכה נגד דאעש.
ג. ארגוני מורדים בסוריה– "ארגוני המורדים המתונים" (ובמרכזם צבא סוריה החופשי) אינם מהווים להערכתנו כח צבאי אפקטיבי המוביל את המערכה נגד משטר אסד. בקרב ארגוני המורדים בולטים הארגונים ג'האדיסטים ובעלי בריתם, ובמרכזם דאעש וג'בהת אלנצרה, העוינים ביסודם את ארה"ב והמערב. מהבחינה הפוליטית לארגוני המורדים, הנסמכים על המערב, אין יכולת להפיל את המשטר הסורי ולעצב את צביונו של המשטר החדש "ביום שאחרי" והסיוע האמריקאי להם עלול להתברר בסופו של דבר כחסר תכלית ואף להסב נזקים (נשק המיועד לארגונים "המתונים" עלול להגיע בסופו של דבר לידי ארגונים ג'האדיסטים).
ד. הכוחות הכורדים בסוריה (YPG) ובעיראק (פשמרגה) הוכיחו יכולת צבאית ומוטיבציה גבוהה אך לחימתם מתמקדת בהגנה על האזורים הכורדים ובכמה מקרים גם הרחבת השטחים הנשלטים ע"י הכורדים במגמה לקדם את חזון העצמאות שלהם ולהקים מדינה כורדית. עם זאת אין להם, להערכתנו, יכולת ומוטיבציה לבצע יוזמות התקפיות, שתבאנה להפלת המשטר הסורי או לכיבוש השטחים הסונים רחבי הידיים, הנשלטים ע"י דאעש, ואין לצפות מהם לשיתוף פעולה אפקטיבי עם מוקדי הכוח האחרים, הנלחמים נגד דאעש בעיראק ובסוריה.
|
7. הלקח המרכזי העולה מהתנהלות המערכה נגד דאעש הינו, שללא הפעלת כח קרקעי משמעותי מתקשות ארה"ב ומדינות הקואליציה לקעקע את אחיזת דאעש במערב עיראק ובמזרחה של סוריה. הפעלת חיל האוויר, שיגור יועצים, ופעילותם של כוחות מקומיים, שחלקם אינם מיומנים, אינם אמינים וחסרי מוטיבציה, אינה יכולה להיות תחליף של ממש לכוחות צבא אמריקאים, הפועלים בשטח נגד דאעש ונגד ארגונים ג'האדיסטים נוספים. להערכתנו גם המודיעין, שעליו מתבססות התקיפות האוויריות, לא הספיק עד כה כדי לאפשר פגיעה אפקטיבית בתשתיות הצבאיות והממשליות של דאעש ובצמרת הפיקודית שלו. שליחת יועצים ומאמנים אמריקאים נוספים ואספקת ציוד צבאי לצבא עיראק (דרך פעולה שעליה "בונים" האמריקאים) יכולה להערכתנו לשפר במידה מסוימת את כשירותם הצבאית של כוחות הביטחון העיראקים אך אין בהם כדי לפתור את בעיות היסוד המקשות על תפקודם[2]. |
8. מעבר לבעיות היסוד הללו התחדדו בתשעת החודשים שחלפו שורה של אתגרים וקשיים העומדים בפני ארה"ב ומדינות הקואליציה בהמשך המערכה נגד דאעש:
א. ההפרדה המלאכותית בין דאעש לבין ג'בהת אלנצרה:
1) האסטרטגיה של ארה"ב והקואליציה מתמקדת במערכה נגד דאעש, אך נמנעת מלהגדיר את מטרת-העל כחיסול איום הג'האד העולמי בסוריה, בעיראק ובמדינות נוספות. כפועל יוצא מכך תקיפות הקואליציה מתמקדות בדאעש, אך היא אינה תוקפת אתג'בהת אלנצרה, שלוחת אלקאעדה בסוריה ובפועל נהנה ארגון ג'בהת אלנצרה ממעין "חסינות" מפני ההתקפות האוויריות של הקואליציה (בנוסף לכך, מהבחינה המעשית, קיים קושי מובנה לתקוף את ג'בהת אלנצרה מכיוון שהארגון פועל בשיתוף פעולה עם ארגוני מורדים אחרים). מנגד אבו מחמד אלג'ולאני, מנהיג ג'בהת אלנצרה, הצהיר בראיון לאלג'זירה, כי ארגונו אינו משתמש בסוריה כבסיס לתקיפות נגד ארה"ב או אירופה (27 במאי 2015).
2) במישור האידיאולוגי ובעוינות העמוקה למערב ולערכיואין הבדל משמעותי בין דאעש לבין ג'בהת אלנצרה. יתרה מכך הארגונים הללו. אנו סבורים, כי במישור הצבאי ובכל הנוגע להשפעה הפוליטית הפנים-סורית ג'בהת אלנצרה הינו ארגון מסוכן יותר מדאעש. זאת בשל פריסתו הרחבה, הפרגמאטיות שהוא מגלה ונכונותו לשתף פעולה עם ארגוני מורדים אחרים. הישגיו של ג'בהת אלנצרה ובעלי בריתו ("צבא אלפאתח") בצפון מערב סוריה (מחוז אדלב) ובדרומה (מחוז דרעא ורמת הגולן) מאתגרים את המשטר הסורי ומכניסים אותו למצוקה בעוד שעם התבססות דאעש במזרח סוריה יכול המשטר הסורי עדיין "לחיות".
3) נוכחותו והשפעתו של דאעשבאזור הרגיש של רמת הגולן רופפת. לעומת זאת, הדומיננטיות של ג'בהת אלנצרה בקרב ארגוני המורדים, הפועלים ברמת הגולן, מציבה איום טרור פוטנציאלי בפני ישראל (ובפני האוכלוסייה הדרוזית, שבצפון רמת הגולן) ויוצרת סיכוני הידרדרות באזור רגיש זה.
ב. אתגר ההתפשטות של דאעש למדינות נוספות בעולם הערבי והמוסלמי:
1) שתי הצלחותיו הבולטות של דאעש היו בלוב ובמצרים (חצי-האי סיני). בלוב מנצלות שלוחות דאעש את התוהו ובוהו השורר בה, ואת התפרקות המדינה כדי להשתלט על אזורים במזרח המדינה, במערבה ובדרומה. שלוחות דאעש בלוב נמצאים בקרבת שדות נפט עליהם הם חותרים להשתלט.
2) במצרים מתקשים כוחות הביטחון המצריים לשים קץ למערכת הטרור, שמנהלת נגדם דאעש, המתמקדת בצפון חצי האי-סיני. מערכה זאת גרמה לכוחות הביטחון המצרים מאות הרוגים ופצועים וכל ניסיונותיהם לעקור את שלוחת דאעש מהשורש עלו בתוהו. התבססות שלוחת דאעש בחצי-האי סיני (לכך ניתן להוסיף גם נוכחות התארגנויות המזוהות עם דאעש ברצועת עזה) יוצרת איומי טרור חדשים בפני ישראל מגבולה הדרומי.
3) בנוסף לכך התפשט דאעש למדינות נוספות במזרח התיכון ובאסיה. שלוחותיו שם עדיין לא הצליחו לבסס לעצמם אזורי משילות כמו בעיראק ובסוריה אך בכמה מהם קיים פוטנציאל לכך בהמשך המערכה.
ג. אתגר ההתמודדות עם הלוחמים הזרים: בשיתוף הפעולה הבינלאומי ובצעדי הביטחון של המדינות השונות חל שיפור בחודשים האחרונים. אולם למרות זאת לא הצליחו ארה"ב ומדינות הקואליציה לבלום את זרם המתנדבים הזרים, העושים דרכם לסוריה ועיראק, ומהווים את מרבית הכוח הלוחם של דאעש (וכשליש מהלוחמים של ג'בהת אלנצרה). בתחום זה נדרשות מדינות הקואליציה, ובמיוחד מדינות מערב אירופה לשפר את המענה הביטחוני, המודיעיני והחקיקתי לתופעת הלוחמים הזרים. גם תורכיה, שדרך שיטחה עוברים לסוריה מרבית הלוחמים הזרים, חייבת להתגבר על עכבות פוליטיות, הפוגעת באפקטיביות המהלכים הביטחוניים, שהיא נוקטת נגד המתנדבים הזרים.
ד. המאבק באידיאולוגיה הסלפית-ג'האדיסטית מבית היוצר של דאעש: בתחום זה נעשו צעדים ראשונים, במדינות אירופה ובעולם הערבי. אולם על מדינות הקואליציה לתת מענה עמוק יותר לתחושות התסכול ולפערים הכלכליים-חברתיים המהווים קרקע נוחה להתפשטות האידיאולוגיה של דאעש. העולם הערבי ומדינות המערב חייבים לעודד את הזרמים האסלאמיים המתונים והפרגמאטיים ובו בזמן לנהל מלחמת חורמה נגד התארגנויות ופעילים סלפים-ג'האדיסטים הפועלים בשטחם (למשל, ע"י פיקוח על המסגדים ועל מטיפים ג'האדיסטים). מדינות ערביות התומכות בקואליציה (מצרים) או השותפות לקואליציה (סעודיה) יכולות וחייבות למלא תפקיד חשוב בתחום זה. בנוסף לכך על מדינות הקואליציה לתת מענה לתופעה של ניצול פלטפורמות אינטרנט וכלי תקשורת של המערב להפצת האידיאולוגיה של דאעש בקרב קהלי יעד מערביים.
ה. האתגר של "גל" הטרור הג'האדיסטי בעולם הערבי ובמדינות המערב: המערכה נגד דאעש, והתפשטות התמיכה בדאעש אל מעבר לעיראק ולסוריה, מלווים ב"גל" של פיגועי טרור בעולם הערבי ובמדינות המערב, שבוצעו בעיקר ע"י פעילים ג'האדיסטים מקומיים. בעולם הערבי כוונו הפיגועים בין השאר נגד התיירות הזרה (תוניס, מצרים) ונגד העדה השיעית (סעודיה, כווית, תימן). במדינות המערב כוונו הפיגועים בעיקר נגד יעדים ממשליים, נגד כלי תקשורת ונגד יעדים יהודיים (כשבנוסף לכך בוצעו פיגועים נגד תיירים מערביים במדינות ערב). "גל" טרור זה צפוי להימשך ואף להתגבר ולהפוך לקטלני יותר ולמתוחכם יותר. לוחמים זרים, שחזרו מסוריה ומעיראק, והקפידו עד כה לשמור על "פרופיל נמוך" (כדי שלא לחשוף עצמם לשרותי המודיעין המקומיים), עלולים בהמשך להצטרף למערכת הטרור, בין אם ביוזמתם ובין אם ע"י אכוונה מבחוץ. "גל" הטרור הג'האדיסטי מחייב מענה הולם: מדינות הקואליציה חייבות להעמיק את החדירה המודיעינית להתארגנויות ולפעילים ג'האדיסטים שבשטחם; לעקוב אחר חזרת פעילים מסוריה ומעיראק; לתת מענה הולם בתחום החקיקה; לשמור על רציפות בפעולות הסיכול והמנע ולהעמיק את הידע הבסיסי על דאעש ועל ארגונים ג'האדיסטים נוספים.
|
9. אישים בכירים אמריקאים, המודעים היטב למורכבות המערכה נגד דאעש ולקשיים הרבים הכרוכים בה, שבו והצהירו, כי היא עלולה להמשך עוד שנים רבות (מעבר לשנות כהונתו של ממשל אובאמה). מעבר לכך, נראה לנו, כי בארה"ב קיימת "מחשבה שנייה" לגבי האסטרטגיה הננקטת נגד דאעש ולגבי ומידת יעילותה. התהיות, שעלו לאחרונה בצמרת האמריקאית, עדיין לא הבשילו לידי שינויים מהותיים באופי המערכה, שמנהלת ארה"ב, אולם הם עשויים להביא לידי כך בהמשך. אנו סבורים, כי במתווה הנוכחי של המערכה נגד דאעש, המתחוללת על רקע הטלטלה האזורית במזרח התיכון, צפויות עדיין תהפוכות רבות. ארה"ב וחברות הקואליציה תצטרכנה בהמשך להגדיר מחדש את יעדי המערכה ולערוך התאמות ושינויים רבים באסטרטגיה שלהן, אשר יתנו מענה לבעיות היסוד, לאתגרים ולקשיים, שפורטו לעיל. |
10. בהמשך העבודה ייבחנו שבעה חתכים במסגרת מאזן הביניים של המערכה, שמנהלות ארה"ב והקואליציה נגד דאעש:
א. המערכה בסוריה.
ב. המערכה בעיראק.
ג. המערכה הכלכלית.
ד. התפשטות דאעש למדינות אחרות.
ה. התפשטות האידיאולוגיה של דאעש.
ו. תופעת הלוחמים הזרים.
ז. "גל" פיגועי הטרור בהשראת דאעש בעולם הערבי ובמערב.
[1]בתחילת המערכה נאמד מספר הפעילים בארגון ע"י מרכז המידע בכ-25,000 אנשים. באמצע פברואר 2015 העריכו אנשי מודיעין אמריקאים את מספר פעילי דאעש בסוריה ובעיראק בכ-30,000-20,000 פעילים, מספר שאינו שונה מהותית מהאומדן בתחילת המערכה. בתחילת יוני 2015 דיווחו כלי התקשורת האמריקאים, שסגן שר החוץ האמריקאי טוני בלינקן התבטא בוועידה בפריס, כי בהתקפות הקואליציה נהרגו 10,000 פעילי דאעש בתשעה חודשי המערכה. מספר זה נראה לנו בלתי סביר.
[2]לאחרונה דווח מפי "בכירים אמריקאים" כי הממשל שוקל להגדיל את היקף כח האדם האמריקאי בעיראק ב-500 יועצים חדשים על מנת לאמן את הכוחות העיראקים ולשפר את יכולות הצבא העיראקי והשבטים הסונים. ככל הנמסר נמצאים כיום בעיראק כ-3,000 יועצים ומאמנים (AFP, 9 ביוני 2015).
