 ראש ממשלת ישראל ויו”ר הרשות הפלסטינית לוחצים ידיים בעידודו של הנשיא בוש (רויטרס, 27 בנובמבר, צלם: ג’ים יאנג) |
נאום הנשיא בוש וההבנה המשותפת 1
1. בפתח דבריו הודה הנשיא בוש לכל משתתפי הועידה שנועדה לדבריו להניח את היסודות למדינה פלסטינית דמוקרטית ולהביא לסוף האלימות באזור המזה"ת. לאחר מכן הוא הקריא את נוסח ההבנה המשותפת ( Joint understanding ) , עליה הוסכם בין אהוד אולמרט ואבו מאזן. עיקריה:
א. על מנת להגיע ליעד של הקמת שתי מדינות, ישראל ופלסטין, החיות זו לצד זו בשלום ובביטחון, מסכימים הצד הישראלי והפלסטיני על תחילה מיידית של משא ומתן דו-צדדי מתמשך במטרה להגיע להסכם שלום ( peace treaty ). במסגרתו יפתרו כל הנושאים התלויים ועומדים, ובתוכם כל נושאי הליבה ( core issues ), ללא יוצא מהכלל.
ב. שני הצדדים מסכימים לקיים מו"מ נמרץ ומתמשך ולעשות כ ל מאמץ על מנת להגיע להסכם לפני סוף שנת 2008 . לשם כך, תוקם ועדת היגוי , שבראשה יעמדו ראשי שתי המשלחות, אשר תיפגש באופן רצוף.
ג. ועדת ההיגוי תגבש תוכנית עבודה משותפת ותפקח על עבודתם של צוותי מו"מ משותפים , שיטפלו בנושאים השונים. ישיבתה הראשונה של ועדת ההיגוי תתקיים ב-12 בדצמבר 2007. ראש הממשלה אהוד אולמרט והנשיא מחמוד עבאס ימשיכו להיפגש על מנת לעקוב אחר המו"מ ובמטרה לסייע לנושאים ונותנים.
ד. שני הצדדים התחייבו לבצע באופן מיידי את מחויבויותיהם למפת הדרכים , שבביישומה מותנה ביצוע הסכם השלום. שני הצדדים מסכימים ליצור מכניזם אמריקאי-פלסטיני-ישראלי , בהנהגת ארה"ב, למעקב אחר ביצוע מפת הדרכים. ארה"ב תפקח ותשפוט ( will monitor and judge ) אחר ביצוע ההתחייבויות של שני הצדדים למפת הדרכים.
2. נקודות נוספות שעלו בנאום הנשיא בוש:
א. העם הפלסטיני רוצה לזכות בעצמאות ובשוויון תחת שלטון החוק. הוא מעוניין להשתחרר מהאלימות ומהפחד. גם למדינת ישראל יש שאיפות צודקות. היא רוצה שילדיה ייסעו באוטובוסים בלי לחשוש ממחבלים מתאבדים היא מעוניינת לשים קץ לירי הטילים ולזכות בהכרה באזור. שתיהן זקוקות למדינה פלסטינית עצמאית, דמוקרטית ויציבה.
ב. אבו מאזן וראש הממשלה סלאם פיאד הצהירו כי הם מתנגדים לטרור ומחויבים לשלום. " הם מחויבים להפוך את ההצהרות הללו לפעולות בשטח, להיאבק בטרור ".
ג. אסור לאפשר לקיצוניים במזרח התיכון לנצח . אבו מאזן וממשלתו מציגים חזון חלופי של שלום, מדינה עצמאית וחיים טובים יותר. הצלחתם תנחית מכה הרסנית על הקיצוניים ותשמש השראה עבור מיליוני בני אדם במזרח התיכון.
ד. מנגד, על הישראלים להראות לעולם שהם מוכנים להביא לסוף הכיבוש שהחל ב-1967 באמצעות הסכם בדרך של משא ומתן. ישראל חייבת להפגין את תמיכתה בהקמת מדינה פלסטינית מצליחה ומשגשגת באמצעות הסרת המאחזים הלא חוקיים, עצירת הרחבת ההתנחלויות ומציאת דרכים אחרות בהן תוכל הרשות הפלסטינית לממש את אחריותה מבלי לפגוע בביטחונה של ישראל.
ה. למדינות ערב יש תפקיד חשוב בתהליך על ידי תמיכה באבו מאזן ועל ידי נירמול יחסיהן עם ישראל . זאת, באמצעות מילים ומעשים שיראו כי הן מאמינות שלישראל ולעמה יש בית של קבע במזרח התיכון.
שלושת המנהיגים במפגש אנאפוליס
(צילום: לע"מ, 27 בנובמבר)
עיקרי נאום אבו מאזן
3. להלן עיקרי נאומו של אבו מאזן: 2
א. אבו מאזן פתח בדברי תודה לנשיא בוש, לשרת החוץ קונדוליסה רייס ולתפקידן של משתתפות הכנס ובתוכן המדינות הערביות והאסלאמיות, "הרביעייה", ה- G-8 , חברות מועצת הביטחון ומדינות נוספות באירופה, אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. השתתפות נרחבת זאת מחזקת את דרכם של הפלסטינית להסדר היסטורי, שיבטיח את השלום והביטחון של פלסטין העצמאית, של ישראל ושל כל מדינות האזור.
ב. יוזמת השלום הערבית הינה "תוכנית אסטרטגית אמיצה" החותרת לשינוי אופי היחסים במזרח התיכון ולפתוח בו תקופה חדשה. הדבר מחייב את סיום הכיבוש הישראלי של כל האדמות הפלסטיניות הכבושות משנת 1967, כולל ירושלים המזרחית, של הגולן הסורי ושל כל מה שנותר מהאדמות הלבנוניות הכבושות (קרי, "חוות שבעא"). הדבר מחייב גם לפתור את בעיית הפליטים בהתאם להחלטת (עצרת האו"ם) 194 , כפי שהדגישה יוזמת השלום הערבית.
ג. יש להתחיל באופן מיידי ("מחר") במו"מ כולל על כל סוגיות הסדר הקבע : ירושלים, הפליטים, הגבולות, ההתנחלויות, הביטחון, המים ונושאים נוספים.
ד. על ישראל לחזק את המו"מ "בצעדים ישירים ומוחשיים בשטח": הפסקת כל הפעילויות ההתנחלותיות, ובכלל זה הרחבת ההתנחלויות לשם גידול טבעי, "סילוק המוקדים ההתנחלותיים", פתיחה מחדש של המוסדות הפלסטיניים בירושלים שנסגרו, הסרת המחסומים, שחרור האסירים והקלה על משימת הרשות הפלסטינית לכפות את הסדר ושלטון החוק.
ה. גורל ירושלים הינו "מרכיב בסיסי" בכל הסכם שלום שהוא . "אנו רוצים שירושלים המזרחית תהיה בידינו, לכונן קשרים פתוחים עם ירושלים המערבית, ולהבטיח לכל המאמינים מכל הדתות את זכותם לקיים את הפולחן שלהם ולהגיע למקומות הקדושים, ללא קיפוח ועל בסיס מה שמבטיח החוק הבינ"ל והאנושי".
ו. ממשלת הרשות תמשיך לפעול בהתאם לתוכנית "מפת הדרכים", בכל הקשור למאבק באנרכיה, באלימות ובטרור , ובהבטחת הביטחון, הסדר ושלטון החוק. מטרה זו הינה בראש ובראשונה אינטרס לאומי-פלסטיני יש להלחם בטרור, יהיה מקורו אשר יהיה, משום שזוהי סכנה המאיימת על עתיד כל אחד מהעמים. יש לתת לפלסטינים הזדמנות לבנות את מוסדותיהם האזרחיים, הביטחוניים והכלכליים ועל הקהילה הבינלאומית לסייע בכך.
ז. אבו מאזן פנה, בין השאר, לאזרחי ישראל ואמר: הו השכנים על האדמה הקטנה הזו, איננו עושים טובה זה לזה בבקשנו שלום, שכן זהו אינטרס משותף לנו… הגיע זמנו של מעגל הדם, האלימות והכיבוש להסתיים…" הוא הוסיף ואמר: "ביום הזה, (אנו) מושיטים את ידינו לכם כשווים אל שווים… הבה ונחולל את שלום האמיצים ונגן עליו למען עתיד ילדינו וילדיכם..".
ח. בסיום נאומו פנה אבו מאזן לעם הפלסטיני ברצועת עזה והביע הזדהותו איתו. הוא הדגיש את חתירתו לאחדות העם הפלסטיני בגדה וברצועה כיחידה גיאוגרפית ופוליטית אחת . הוא סיים דבריו באומרו כי סבלם של הפלסטינים ברצועה יבוא אל קיצו.
עיקרי נאום ראש הממשלה אהוד אולמרט
4. ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט נשא דבריו לאחר נאומו של אבו מאזן. להלן עיקרי הנאום: 3
א. למרות החששות והספקות הוא הגיע למפגש במגמה להושיט יד לשלום לקראת תחילתו של תהליך פיוס היסטורי בין ישראל לבין הפלסטינים ומדינות ערב.
ב. לישראל היו סיבות רבות שלא להגיע למפגש בשל הזיכרונות מהעבר הרחוק והקרוב:
1. הטרור הפלסטיני שפגע באלפי אזרחים , הרס משפחות רבות וניסה לשבש את מרקם החיים בישראל וירי הרקטות על עשרות אלפי תושבי דרום ישראל, במיוחד תושבי העיר שדרות.
2. המצב הפנימי ברשות הפלסטינית : העדר מוסדות שלטון ומנגנונים יעילים לאכיפת חוק, שלטון החמא"ס על רצועת עזה, המשך פעילותם של ארגוני הטרור בכל שטחי ה"רשות הפלסטינית"
ג. לא ניתן גם להתעלם מהמכשולים והקשיים הצפויים בדרך לשלום. על מנת להגיע לשלום תובעת ישראל להפסיק את הטרור, ההסתה והשנאה . ישראל מוכנה להגיע " לפשרה כואבת, רווית סיכונים ", על מנת להשיג את השלום ולהגשים את מאוויי שני העמים.
ד. המשא ומתן יתקיים בישראל ובשטחי ה"רשות הפלסטינית". הוא יהיה דו צדדי, ישיר ובלתי פוסק, " במאמץ להשלימו במהלך שנת 2008 ".
המו"מ יעסוק בנושאי הליבה של הסכסוך, שעד כה נמנעה ישראל מלעסוק בהם. "אין לי ספק כי המציאות שנוצרה באזורינו בשנת 1967 תשתנה באופן משמעותי מאוד ". המו"מ יתבסס על הסכמים שנחתמו בעבר, על החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338, על מפת הדרכים 4 ומכתב הנשיא בוש לראש ממשלת ישראל. 5
ה. בסיום המו"מ יוגשם החזון של הנשיא בוש בדבר שתי מדינות לשני עמים – מדינה פלסטינית לצד מדינה ישראלית , יהודית ודמוקרטית החיה בביטחון, ביתו של העם היהודי .
ו. יישומו של הסכם השלום עם הפלסטינים יהיה אפשרי רק לאחר ששני הצדדים יממשו את כל התחייבויות מפת הדרכים על כל שלביה , כפי שסוכם ביניהם.
ז. יישום ההסכם יהיה חלק ממכלול רחב יותר , שיביא בסופו של דבר להסכמי שלום עם כל מדינות ערב . נציגי מדינות ערב נקראו להפסיק את החרם על מדינת ישראל וההתעלמות ממנה. ראש הממשלה הדגיש כי הוא מעריך את יוזמת השלום הסעודית ומחשיב את תרומתה 6. לדבריו, ישראל תתייחס אליה במהלך המו"מ שתנהל עם הפלסטינים.
תגובות פלסטיניות
5. דוברי הרשות הפלסטינית :
א. נביל אבו רדינה , דובר הנשיאות, ציין כי הפלסטינים לא הסכימו על מסמך משותף עם ישראל משום שהישראלים העלו נושאים שלא היו מקובלים עליהם: " הם (הישראלים) התעקשו שהמדינה תהיה יהודית, ולא קיבלנו זאת בשום אופן . הם הסתייגו מיוזמת השלום הערבית.." לכן הוחלף המסמך המשותף בהבנה שהוקראה ע"י הנשיא בוש. לדבריו המבחן להמשך יהיה בצעדים ישראלים בשטח ובנכונות ארה"ב להפעיל לחץ אמיתי על ממשלת ישראל (רדיו צות אערב, 28 בנובמבר).
ב. צ’אאב עריקאת , חבר צוות המו"מ, ציין כי אבו מאזן רוצה להתקדם אחרי אנאפוליס בשני כיוונים: הכיוון הראשון הרכבת ועדות נושאיות למו"מ כמו בסבבי המשא ומתן הקודמים: ועדות לענייני ירושלים, הפליטים הגבולות, ההתנחלויות, המים, הביטחון וכו’. הכיוון השני- קביעת מועד לפתיחת המו"מ בנושאים הללו כמה ימים אחרי אנאפוליס (אלקדס, 27 בנובמבר).
6. בכירי החמא"ס המשיכו למתוח ביקורת קשה על הועידה ועל אבו מאזן. עיקר הביקורת נמתחה על נאומו של אבו מאזן ובמיוחד ה"ויתורים", בראייתם , שעליהם הצהיר. להלן עיקרי התגובות:
א. פוזי ברהום , דובר החמא"ס, הביע את אכזבתו מהשתתפות מדינות ערביות במפגש. לגבי אבו מאזן אמר כי הוא הלך למפגש מבודד ללא תמיכה וכי אין לו כל מנדט לשנות משהו הקשור לזכויות העם הפלסטיני. לדבריו החמא"ס תמשיך "בההתנגדות" (קרי, הטרור) על מנת להשיג את זכויות הפלסטינים (אי.פי, 27 בנובמבר).
ב. אחמד יוסף, יועצו של אסמאעיל הניה, כינה את המפגש "בזבוז זמן". לדבריו, כל משא ומתן עם ישראל בעבר על עניינים פעוטים לא צלח קל וחומר שאין מה לצפות כי משא ומתן על סוגיות ליבה כמו ירושלים, גבולות ופליטים יביא לפתרונות. לדעתו מפגש אנאפוליס היה לא יותר "ממסיבת פרידה" לנשיא בוש (רויטרס, 27 בנובמבר).
ג. סאמי אבו זהרי, מבכירי החמא"ס , אמר כי המטרות העיקריות של הועידה היו לשרת אינטרסים ישראליים ואמריקאים ולא את האינטרסים הפלסטינים. לדבריו אבו מאזן פשע בכך שהתחייב לציית למפת הדרכים . לטענתו הכרזת בוש מהווה חזרה לאחור שכן יש הסכמים קודמים שישראל אינה מיישמת (סוכנות הידיעות הצרפתית, 27 בנובמבר).
ד. אסמאעיל רצ’ואן, מבכירי החמא"ס , הביע צערו על כך שהוועידה הייתה חד צדדית, הוזכר בה רק הסבל של הצד הישראלי ואילו סבלו של העם הפלסטיני לא הוזכר כלל [הערה: עובדתית, הדבר אינו נכון]. לדבריו הטרור האמיתי הוא מהצד הישראלי ועל כן יש להדגיש דווקא אותו (טלוויזית אלג’זירה, 27 בנובמבר).
ה. צלאח אלברדויל, דובר סיעת החמא"ס במועצה המחוקקת, אמר שהמדינה הפלסטנית שאותה הבטיח הנשיא בוש הינה "מדומה ולא מגובשת". שכן, לא הוגדרו בנאומו של הנשיא בוש גבולות, לוח זמנים או אופייה של המדינה הפלסטינית (פלסטין אלא’אן, 27 בנובמבר).
1 המקור: CNN , נובמבר 27 .
2 המקור: סוכנות ופא, 28 בנובמבר.
3 על פי נוסח הנאום שהתפרסם באתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה, 28 בנובמבר.
4 תוכנית מדינית מה-24 ביוני 2002, המהווה מימוש החזון אותו הציג הנשיא בוש. התוכנית מציעה פיתרון הדרגתי רב שלבי ורב שנתי לסכסוך הישראלי פלסטיני.
5 מכתב של הנשיא בוש לראש ממשלת ישראל אריאל שרון (14 באפריל 2004) בו מכיר הנשיא בצורך בגבולות בטוחים ובני הגנה של ישראל.
6 פרטים על היוזמה הסעודית ראו לקט מידע מה- 4 באפריל 2007:
http://www.terrorism-info.org.il/malam_multimedia/Hebrew/heb_n/html/riyadh_0307.htm
