שנה למבצע “צוק איתן”: תמונת מצב

מאפייני תמונת המצב

1.    מטרת מסמך זה הינה לבחון את התנהלות ארגוני הטרור ברצועת עזה בשנה שחלפה מאז תום מבצע "צוק איתן", בדגש על חמאס. המאפיין הבולט בשנה שחלפה הינו ההיקף הנמוך של הירי לעבר ישראל, שהתבצע מרצועת עזה והרגיעה היחסית השוררת בגבול, שבין הרצועה לבין ישראל. מספר אירועי הירי (12 נפילות רקטות, שלוש מהם משטח  סיני) היה הנמוך ביותר מאז תפסה חמאס את השלטון על רצועת עזה (2007). מספר זה נמוך הן באופן מוחלט והן בהשוואה לשנה הראשונה, שחלפה לאחר מבצעים קודמים ("עופרת יצוקה", "עמוד ענן"). לכך נוספה גם ירידה במספר תקריות הגבול לאורך הרצועה בהשוואה לשנה הראשונה שלאחר מבצעים קודמים של צה"ל.

נפילת רקטות בשטח ישראל בשנים 2015-2008 ^[1]

2.    הירידה הדרסטית בהיקף הירי מהרצועה נובעת ממדינות הריסון של חמאס הנאכפת בצורה נוקשה וקפדנית יותר מאשר בעבר. מדיניות ריסון זאת הינה בראש ובראשונה פועל יוצא מהרתעה שהשיגה מדינת ישראל במבצע "צוק איתן", הגם שהרתעה זאת הינה נכס מתכלה, אשר נשחק בחלוף הזמן. אירועי הירי הספורים, שאירעו בשנה האחרונה, מקורם בארגונים "סוררים" ברצועה, הרואים בירי לעבר ישראל אמצעי התרסה נגד חמאס או מכשיר לקידום מעמדם במסגרת מאבקי כח פנימיים. בחודשיים האחרונים בלטו בעיקר ארגונים סלפים-ג'האדיסטים המזוהים עם דאעש וגורמים "סוררים" בג'האד האסלאמי בפלסטין, אשר העבירו "מסרים" לחמאס באמצעות ירי לעבר ישראל, בניגוד למדיניות חמאס. ירי ספוראדי זה עדיין נמשך.

3.    מדיניות הריסון של חמאס נובעת גם מעניינה של חמאס ב"רווח זמן" לשם שיקום כשירותה הצבאית, שנפגעה באופן קשה למדי במבצע "צוק איתן" ובשל עניינה בשיקום התשתיות האזרחיות ובהגברת הסיוע לרצועת עזה (הזרמת כספים, הסרת "המצור"). ברם, "רווח זמן" זה לא נוצל בשנה הראשונה לשיקום אזרחי משמעותי אלא עיקר המאמץ הופנה לשיקום היכולות הצבאיות של חמאס (ושאר ארגוני הטרור), בכלל זה: הגדלת מלאי הרקטות ושיפורן (בעיקר ע"י ייצור עצמי); בניית מנהרות הגנתיות ומנהרות התקפיות (קרי, מנהרות החודרות לשטח ישראל); שיקום יחידות, שנפגעו והקמת מסגרות צבאיות חדשות; גיוס פעילים כולל בני נוער ואנשי מליציה בעלי אופי צבאי למחצה ("הצבא העממי"); העברת אימונים אינטנסיביים ליחידות השונות (בדגש על מתווים של חדירה לישראל וחטיפת ישראלים); שיפור כשירותם של מנגנוני הביטחון, המהווים גוף חשוב לשימור שליטתה של חמאס; מציאת דרכים עוקפות לנתיבי ההברחות היבשתיים לרצועה, שנפגעו קשות בשל המהלכים המצרים; הגברת הנוכחות של חמאס בקרבת הגבול לשם שיפור השליטה והיכולת לקיים פעילות ביטחון שוטף.  

במהלך מפגן כוח בעיר עזה שקיימה הזרוע הצבאית של חמאס לציון יום השנה למבצע "צוק איתן" הוצגו שתי רקטות מסוג חדש, שלדבריהם הוכנסו לשימוש הקרויות על שם שניים מבכירי הזרוע הצבאית, שנהרגו במהלך המבצע ראא'ד עטאר ומחמד אבו שמאלה . לדברי אבו עבידה, דובר הזרוע הצבאית של חמאס הזמן בבו הזמן תומחשנה יכולות הרקטות הללו (ערוץ אלאקצא, 8 ביולי 2015).

4.    להערכתנו, תהליך שיקום היכולות הצבאיות של חמאס ושאר ארגוני הטרור עדיין נמצא בעיצומו. לפיכך שריר וקיים עניינם הבסיסי בקיום הרגיעה הביטחונית, המאפשרת המשך תהליך השיקום ללא הפרעה מצידה של ישראל. למרות שהתהליך עדיין לא הושלם מנסה חמאס להאדיר את יכולותיה הצבאיות ולהעצים את הישגיה במבצע "צוק איתן" (ביסוס מיתוס הניצחון). לשם כך מעבירה חמאס מסרים פומביים מרתיעים לישראל לפיהם היכולות הצבאיות שלה הולכות ושבות לכשירות מלאה ואף מעבר לכך.

א. עיכובים בשיקום האזרחי של הרצועה:

1)   לחמאס יש עניין מובהק בשיקום ההרס הרב שנגרם ברצועה במבצע "צוק איתן". זאת הן מעצם מהיותה הריבון (האמיתי) ברצועה, והן בשל עניינה למנוע תסיסה פנימית בקרב האוכלוסייה ו"הרמת ראש" מצד מתנגדיה, העלולים לכרסם בעוצמת משילותה ברצועה.

2)   ב-12 באוקטובר 2014 התקיימה בקהיר ועידה בינלאומית לשיקום רצועת עזה, בחסות נורווגיה ומצרים. בוועידה השתתפו נציגי חמישים מדינות ועשרים מוסדות בינלאומיים. במהלך הועידה הצליחו הפלסטינים לגייס התחייבויות והבטחות לסכום של 4.9 מיליארד דולרים לשיקום הרצועה. בקרב המדינות התורמות בלטה קטר, שהתחייבה לתרום מיליארד דולרים. האיחוד האירופאי הבטיח תרומה של כ-570 מיליון, סעודיה כ-500 מיליון וארה"ב התחייבה לתרום כ-400 מיליון דולרים. כל התורמים התחייבו להתחיל בתשלום כספי הסיוע בהקדם האפשרי.

3)   שנה לאחר המבצע, ניתן לקבוע כי ההתחייבויות הללו לא קוימו הלכה למעשה וכי קיים פער ניכר בין ההצהרות על התגייסות לשיקום הרצועה לבין המציאות בשטח. באזורי הלחימה ברצועת עזה לא שוקמו ההריסות ומשפחות רבות עדיין  נותרו ללא קורת גג. מדו"ח של Global Humanitarian Assistance, גוף העוקב אחר העברות כספים לצרכים הומניטאריים, ומדיווחי אונר"א עולה, כי לרצועת עזה הועבר רק חלק קטן מכספי התרומות, שהובטחו על ידי המדינות והארגונים השונים. על פי דברי ראמי חמדאללה, ראש ממשלת ההסכמה הלאומית ניתנה בקהיר התחייבות לסכום של 4.9 מיליארד דולר לשיקום הרצועה אולם רק 27% מסכום זה הועברו הלכה למעשה (אלשרק אלאוסט, 14 ביולי 2015). על רקע זה גוברות תחושות התסכול בקרב הציבור ברצועה אשר לעיתים מובילות להפגנות מחאה רוב ההפגנות מאורגנות על ידי חמאס או מתאפשרות על ידה ובשלב הןעדיין אינן מציבות בפניה חמאס בעיית משילות ממשית.

4)   ממה נובעים העיכובים הרבים בפעילות השיקום?ההאשמות מופנות בדרך כלל למדינות הערביות והמערביות התורמות, אשר (כדרכן) אינן ממהרות להעביר את הסכומים שעליהן הצהירו. כמו כן מואשמות הרשות הפלסטינית, ישראל ומצרים באחריות למצב. אולם גם חמאס נושאת באחריות לכך משום העדיפות הברורה, שהיא (כדרכה) נותנת לשיקום מהיר של יכולותיה הצבאיות, המתבצע לא אחת על חשבון השיקום האזרחי של הרצועה (למשל, הקצאת משאבים כספיים או הקצאת מלט לצרכי ההתעצמות הצבאית).  

ב. המחלוקות הפנימיות בחמאס: בשנה שחלפה מאז מבצע "צוק איתן" צפו ועלו על פני השטח המחלוקות הפנימיות בחמאסבעוצמה רבה, אולי חסרת תקדים. עיקר המחלוקות הן בין הזרוע הצבאית של חמאס לבין ההנהגה המדינית החיצונית בראשות ח'אלד משעל, אשר יש לה שיקולים (ואילוצים) משלה. בשנה שחלפה מאז המבצע הוכח, כי במכלול נושאים חשובים מנהלת הזרוע הצבאית מדיניות עצמאית משלה תוך הצבת אתגר בפני הנהגת החוץ. כך למשל, הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה משתפת פעולה עם ארגון תומכי ירושלים, שלוחת דאעש בסיני ומעודדת התקרבות לאיראן בראותה בה מקור לקבלת סיוע בכספים ובנשק (במחיר מניעת שיקום היחסים עם סעודיה ומצרים).

ג. העמקת הקרע שבין חמאס לבין הרשות הפלסטינית: מבצע "צוק איתן" העמיק את חילוקי הדעות הבסיסיים שבין חמאס לרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן. ממשלת "ההסכמה הלאומית" אינה מתפקדת כממשלה פלסטינית אחידה וחמאס ממשיכה למשול דה-פאקטו ברצועת עזה תוך קבלת ההחלטות החשובות הנוגעות לרצועה. מנגד דואגים מנגנוני הביטחון ביהודה ושומרון, שחמאס לא "תרים ראש" בשטחי הרשות הפלסטינית, תוך המשך שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל. היחסים הקשים שבין חמאס לרשות גוררים האשמות הדדיות ומחלוקות המשתקות את יכולת הטיפול במגוון נושאים המשותפים (האצת השיקום ברצועה, הסדרת משכורות הפקידים, השליטה במעברים, ועוד).

 ד.  הידרדרות ביחסי חמאס עם מצרים:

1) בשנה שחלפה מאז מבצע "צוק איתן" התעצמה המערכה שמנהלת שלוחת דאעש בסיני נגד כוחות הביטחון המצרים, בהצלחה לא מבוטלת. מערכה זאת לוותה בהידרדרות היחסים שבין חמאס לבין המשטר המצרי הרואה בחמאס שלוחה של האחים המוסלמים והמודע לכך, שהארגונים הסלפים-ג'האדיסטים מקבלים סיוע מחמאס ברצועת עזה במערכה, שהם מנהלים נגד מצרים.

2) על רקע זה נקטה מצרים שורה של צעדים חסרי תקדים נגד חמאס ובכלל זה סגירת מעבר רפיח כמעט לחלוטין לתנועת אזרחים וסחורות (דבר שהעצים את תחושת "המצור" על הרצועה). לכך נלוו פעולות אינטנסיביות ואפקטיביות להריסת המנהרות שבין חצי-האי סיני לרצועה ולהקמת אזור חיץ בקרבת הגבול המצרי עם הרצועה (תוך פגיעה בהברחת אמצעי לחימה לרצועה וברווחים הכספיים, שגרפה חמאס מסחר אזרחי בלתי חוקי באמצעות המנהרות).

3) במקביל מנהלת מצרים מלחמה תודעתית נגד חמאס. המוצאת ביטוייה בהכפשות בלתי פוסקות בתקשורת המצרית. ביטוי בולט של המלחמה התודעתית היההגדרת חמאס כארגון טרור ע"י בית המשפט לשיפוט מהיר בקהיר. בתחילת יוני 2015 התקבל ערעור, שביטל את פסק הדין של בית המשפט בערכאה ראשונה. עם זאת ההחלטה, שהתקבלה נוגעת לזרוע המדינית של חמאס בלבד ומשמעות הדבר היא, שהזרוע הצבאית של חמאס עדיין מוגדרת כארגון טרור.

4) על רקע הקשיים, שהערימו המצרים על נתיבי ההברחה היבשתיים לרצועה עשתה חמאס בשנה שחלפה ניסיונות לייצר נתיבים עוקפים להחדרת אנשים וציוד לרצועה. במסגרת זאת נעשו ניסיונות הברחת חומרי גלם וציוד דרך כרם שלום לעיתים תוך מעורבותם של אזרחים ישראליים. נתיב נוסף בו השתמשה חמאס הינו הברחה בדרך הים, מחופי חצי-האי סיני לרצועת עזה תוך הסתייעות בדייגים ובמבריחים. נתיבים עוקפים אלו מסייעים במידה מסוימת להקלת הלחץ אך אינם מהווים להערכתנו תחליף הולם לתשתית המנהרות, שנפגעה בשל פעולות הכוחות המצרים.

יצירת נתיבי הברחה חלופיים: חומרי גלם לייצור אמצעי לחימה, אשר יועדו לזרוע הצבאית של חמאס, ונתפסו על ידי חיל הים הישראלי בסוף ינואר 2015 (דובר צה"ל, 11 בפברואר 2015)

יצירת נתיבי הברחה חלופיים: חשיפת משלוח אלפי אלקטרודות שהוסתרו בין לוחות השיש ונשלחו לרצועת עזה מיהודה ושומרון (מנהלת המעברים, משרד הביטחון, 13 באפריל 2015).

7.    תמונת המצב שתוארה לעיל הינה של רגיעה יחסית חסרת תקדים בטרור, שמקורו ברצועת עזה, הניזונה בראש ובראשונה מאינטרסים ביטחוניים ואזרחיים מובהקים של חמאס. רגיעה זאת אינה ישימה ליהודה ושומרון שם מעודדת חמאס הקמתן והפעלתן של התארגנויות צבאיות במשימות טרור וחתרנות נגד ישראל תוך הצבת אתגר בפני הרשות. המשתנים העיקריים העלולים להערכתנו להשפיע על תמונת מצב זאת הינם: קצב השיקום האזרחי ברצועת עזה (תנופת שיקום עשויה להיות גורם מרסן לטרור, תחושת מחנק ו"דריכה במקום" עלולה להאיץ חידושו); קצב שיקום התשתיות הצבאיות של חמאס וארגוני טרור אחרים (הגברת היכולות הצבאיות עלולה ליצור תחושת ביטחון עצמי, שתוביל לכרסום ההרתעה הישראלית, שהושגה במבצע "צוק איתן"); מחלוקות ועימותים פנים-פלסטינים (העלולים לשמש זרז לטרור נגד ישראל כהתרסה נגד חמאס); והתבססות שלוחת דאעש בחצי-האי סיני תוך שיתוף פעולה עם הזרוע הצבאית של חמאס (היוצרים סיכוני טרור נגד ישראל מהגבול המצרי, העלולים להקרין על רצועת עזה).

 

^[1]בנתונים המופיעים בגרף לא נכללו רקטות, שנפלו במהלך המבצעים הגדולים של צה"ל ברצועה. כמו כן לא נכללו בגרף רקטות, שנפלו בשטח רצועת עזה.

מאמרים נוספים בתחום