1. לאחר המהפכה האסלאמית התמקד המשטר האיראני בשתי מטרות משולבות. האחת: ייצוב וביסוס המשטר האסלאמי והבטחת המשכיותו, והשנייה: הגשמת האידיאולוגיה המהפכנית, שהניעה את אנשי הדת, כאמצעי לכינון חברת מופת אסלאמית ולריפוי התחלואים ששימשו גורם חשוב למהפכה. שאיפתם המרכזית של מנהיגי איראן לאחר המהפכה הייתה להגשים את האידיאלים המהפכניים, הן לפתרון בעיות החברה ולכינון משטר אסלאמי, והן להצגת המהפכה באיראן כמופת וכמודל לחיקוי לשאר החברות המוסלמיות.2
2. האידיאולוגיה המהפכנית האסלאמית מילאה ועודנה ממלאת תפקיד חשוב בקידום יעדי המשטר לצד האינטרסים הפוליטיים של המדינה האיראנית. בכנס, שנערך בדצמבר 2007 ועסק בקידום תפישת "העוצמה הרכה" במדיניות החוץ האיראנית, הדגיש עלי לאריג’אני, ששימש אז כנציג המנהיג העליון ב"מועצה העליונה לביטחון לאומי", את חשיבות האידיאולוגיה במדיניותה של איראן וטען, כי אחד ממאפייניה הייחודיים של הרפובליקה האסלאמית המקנים לה את עוצמתה הוא יכולתה לתת השראה לאחרים.3
אתגר מבית: שחיקת תפישת "שלטון חכם ההלכה"
3. יכולתו של המשטר להציג את המהפכה האסלאמית ואת תפישת "שלטון חכם ההלכה" (ולאית-י פקיה) כמודל מוצלח הן בעיני דעת הקהל מבית והן עבור חברות מוסלמיות נוספות ניצבה במהלך השנים בפני אתגרים גוברים. מאז פרוץ המהפכה, וביתר שאת מאז מותו של מכונן המהפכה, איתאללה רוחאללה ח’מיני, בשנת 1989, תבעו אינטלקטואלים ואנשי דת לצמצם את מעורבות בכירי הממסד הדתי בניהול ענייני המדינה וקראו תיגר על ניסיונות המשטר האסלאמי לכפות את פרשנותו הרשמית. כל תפישה שיש בה משום ערעור על מעמדם של אנשי הדת ומאפשרת פרשנות שאינה תלויה בממסד הדתי נחשבת כאיום תיאולוגי, אידיאולוגי ופוליטי משמעותי למשטר ולמעמדו של המנהיג העליון.
4. בשנים האחרונות מנהל, לפיכך, המשטר האיראני מערכה כוללת, שנועדה להגביר את הפיקוח על חיי הדת במדינה ועל ביטויים דתיים, שאינם עולים בקנה אחד עם הפרשנות המקובלת על ההנהגה הדתית הנוכחית באיראן. מערכה זו באה לידי ביטוי בהצרת צעדיהם של אנשי דת, שמערערים על תפישת "שלטון חכם ההלכה", בהגברת המאבק כנגד תופעות של אסלאם עממי ומשיחיות שיעית ובדיכוי פעילותם של מסדרים צופים.4
5. אם לשפוט על-פי ההתפתחויות האחרונות באיראן, הרי שממדי הביקורת כנגד המשטר ותפישת עולמו הולכים ומתרחבים ואינם מוגבלים עוד לחוגים מצומצמים של אינטלקטואלים, אנשי דת ומתנגדי המשטר. בשנה האחרונה ניכר המשבר האידיאולוגי בפניו ניצב במשטר אפילו במחנה השמרני עצמו. העימות המתנהל בין הממסד הדתי השמרני בהנהגת המנהיג העליון, איתאללה עלי ח’אמנהאי, לבין תומכי הזרם הפוליטי המזוהה עם הנשיא מחמוד אחמדינז’אד וראש לשכתו, רחים אספנדיאר משאא’י, אינו מבטא רק מאבקי כוחות פנימיים באליטה הפוליטית האיראנית, כי אם מאבק אידיאולוגי חריף על זהותה של הרפובליקה האסלאמית. תפישותיהם המשיחיות והאנטי-קלריקליות של מקורבי הנשיא (המכונים בפי מתנגדיהם "הזרם הסוטה"), הדגשת הרכיב הלאומי-תרבותי בזהות האיראנית על פני האסלאם וקריאת התיגר על מעמדם של אנשי הדת בהנהגת המנהיג העליון נתפשים על-ידי הממסד השמרני כאיום משמעותי. התחזקותו של זרם פוליטי ורעיוני זה בתוך המחנה השמרני מבטאת שחיקה נוספת במעמדם של אנשי הדת השולטים באיראן ובלגיטימציה של שלטון חכם ההלכה.5 המצוקה הכלכלית והחברתית הגוברת באיראן מחריפה שחיקה זו עוד יותר ומציבה בפני המשטר אתגר נוסף ליציבותו וליכולתו להכיל את המחאה הפוליטית הגוברת, שהדור הצעיר באיראן משמש כאחד מסוכניה וממוביליה המרכזיים.
המודל המהפכני האיראני ו"האביב הערבי": בין חזון למציאות
6. הקושי הניצב בפני ההנהגה האיראנית להציג את המשטר האסלאמי כמודל מהפכני מוצלח ניכר לא רק מבית כי אם גם בקרב החברות המוסלמיות בעולם הערבי. התמורות הפוליטיות, שהתחוללו בשנה האחרונה במדינות ערב, פתחו בפני איראן הזדמנויות חדשות להרחיב את קשריה עם העולם הערבי. איראן רואה בכל התעוררות אסלאמית ולמעשה בכל מאבק המנוהל בשם האסלאם אות להצלחתה להפיץ את תורתה המהפכנית וביטוי למרכזיותה בעולם האסלאם. היא שואבת עידוד מהגברת כוחן של התנועות האסלאמיות ומציגה אותן כלפי דעת הקהל האיראנית, המוסלמית והעולמית כראשיתו של מפנה, שהוזן על-ידי המהפכה האיראנית, מונהג על-ידה ועתיד לשנות את פני האיזור.6
7. כוונת איראן לנצל את ההתפתחויות בעולם הערבי לביצור השפעתה ולהפצת תורתה המהפכנית השתקפה היטב במושב הפתיחה של ועידת "ההתעוררות האסלאמית" הבינלאומית, שהתקיימה בטהראן בספטמבר 2011, ובאה לידי ביטוי בדברי המנהיג העליון. בנאומו בפני באי הועידה קרא ח’אמנהאי לעמי האזור לקדם את האחדות המוסלמית ולהישמר מפני מזימות מדינות המערב המעוניינות להמשיך בשליטתן באזור. הוא ציין, כי יש לשמר את העקרונות האסלאמיים הניצבים, לטענתו, מאחורי ההתקוממויות בעולם הערבי ולא לסטות מהדרך המהפכנית ומסיסמאות המהפכה.7 בכירים איראנים שבו והציגו בחודשים האחרונים את ההתפתחויות בעולם הערבי כביטוי לעיצובו של מזרח תיכון חדש השואב השראתו מהמהפכה האסלאמית וצפוי להביא לקץ ההגמוניה המערבית באזור. במאמר מערכת, שפרסם היומון השמרני רסאלת בעקבות נפילת משטרו של הנשיא מבארכ במצרים, נכתב, כי העתיד טומן בחובו הזדמנות עבור איראן. נפילת מבארכ היא ביטוי לניצחון אלוהי והוכחה לכך, שהמהפכות במזרח התיכון שואבות את השראתן מהמהפכה האסלאמית באיראן. ההתפתחויות בעולם הערבי, שהחלו בניצחון המהפכה האסלאמית, מגיעות כעת לשיאן בנפילת הממשלות הערביות המושחתות, נכתב במאמר.8
8. לצד ההזדמנויות, שנפתחו בפני איראן בעקבות התמורות בעולם הערבי, הולך, עם זאת, ומתחוור, כי יכולתה לשמש מודל חיקוי עבור העולם הערבי מוטלת בספק רב. היכולת להעתיק את דפוס המשטר האיראני המבוסס על שלטון אנשי דת למדינות מוסלמיות אחרות – לא כל שכן סוניות – הייתה מלכתחילה מוטלת בספק. בהעדר מודל שלטוני אסלאמי משמעותי חלופי באזור יכלה, עם זאת, איראן לרכוש לעצמה מידה רבה של אהדה בקרב הציבור הערבי. המשטר האיראני התיימר משך שנים לשלב בין ערכים דתיים-אסלאמיים למאפיינים דמוקרטיים-רפובליקנים המבטאים את ריבונות העם וכן נקט מדיניות חוץ עצמאית המבטאת התנגדות למערב ולישראל. כחלק ממאמציה לקדם השפעתה בעולם הערבי תוך שימוש ב"עוצמה רכה" ניסתה איראן להציג את המהפכה האסלאמית בעיני העמים הערבים כמודל מוצלח לחיקוי. המשטר האיראני ניצב מול משטרים חילוניים ופרו-מערביים, שהפער בינם לבין אזרחיהם הלך והעמיק, והציג במידה מסוימת של הצלחה מודל שלטוני חלופי הקורא תיגר על ההשפעה המערבית באזור ומעז להתייצב נגד ישראל, ארצות-הברית ובעלות בריתה בעולם הערבי.
9. כינונו של סדר פוליטי חדש בעולם הערבי, שתנועות אסלאמיות ממלאות תפקיד הולך וגובר במסגרתו, מציב סימן שאלה בנוגע ליכולתה של איראן להמשיך ולשמש מודל קורץ בעיני החברות הערביות. קריסתם של המשטרים הרודניים החילוניים והפרו-מערביים והשתלבותם הפוליטית האפשרית של התנועות האסלאמיות הערביות בשלטון עשויות לצמצם עוד יותר את מידת האטרקטיביות של המודל האיראני בעיני הציבור הערבי. הברירה הניצבת בפני החברות הערביות במציאות הפוליטית החדשה אינה עוד בין דפוס שלטון חילוני ופרו-מערבי לדפוס שלטון אסלאמי מהפכני ואנטי-מערבי בנוסח איראן, כי אם בין מודל דתי-סוני המוכן, לכאורה, לשלב במסגרתו גם יסודות דמוקרטיים למודל תיאוקרטי-שיעי אוטוריטארי הנשלט על-ידי אנשי דת ומדכא בברוטאליות כל ביטוי להתנגדות פוליטית. האתגר הניצב בפני המשטר האיראני גדול במיוחד לנוכח העובדה, שמודל שלטוני-אסלאמי חלופי כבר התעצב בשנים האחרונות בתורכיה ובשונה מהמודל האיראני הוא אף יכול לזקוף לזכותו הישגים כלכליים משמעותיים.
10. גם אם במישור ההצהרתי שבה איראן ומציגה את ההתפתחויות בעולם הערבי כביטוי להצלחתה של המהפכה האסלאמית, הרי שאף היא מודעת היטב לסיכונים הכרוכים בתמורות אלה. בדוח, שפרסם המרכז למחקרים של המג’לס באפריל 2011 ודן בהשפעות האירועים בעולם הערבי על הרפובליקה האסלאמית, העריך המרכז, כי ההתקוממויות במזרח התיכון ובצפון-אפריקה מציבות בפני איראן לא רק הזדמנויות, כי אם גם איומים. המרכז הזהיר, כי להתפתחויות בעולם הערבי עלולות להיות השלכות חמורות על המשטר ועל ביטחונה הלאומי של איראן, אם זו לא תנקוט באסטרטגיה מושכלת לנוכח התמורות באזור.9
11. השיח המתנהל מעל גבי העיתונות האיראנית סביב "האביב הערבי" משקף, אף הוא, חשש גובר מפני השלכותיו על מעמדה של איראן, במיוחד לנוכח היוזמות המדיניות בהן נוקטת תורכיה באזור. בספטמבר 2011 גרס האתר "דיפלומטיה איראנית", כי על איראן לנצל את ועידת "ההתעוררות האסלאמית" על מנת להרחיב את השפעתה על דעת הקהל במזרח התיכון ולהפיץ את המודל האסלאמי-איראני באזור. האתר הלין על כך, שהשפעת איראן על האירועים בעולם הערבי נותרה מוגבלת בעוד שתורכיה פועלת במרץ על מנת לחזק את מעמדה כמנהיגת האזור ולכונן סדר מדיני בהשפעתה.10
12. גם פרופ’ צאדק זיבאכלאם, מחשובי האינטלקטואלים הרפורמיסטיים באיראן, טען לאחרונה, כי התנועות האסלאמיות בעולם הערבי שואבות את השראתן מהמודל התורכי. במאמר, שהתפרסם ביומון הרפורמיסטי "שרק" בעקבות ניצחון האסלאמיסטיים בסיבוב הראשון של הבחירות לבית התחתון בפרלמנט המצרי, טען זיבאכלאם, כי הזרם האסלאמיסטי המרכזי, ובמסגרתו גם "האחים המוסלמים" במצרים, הינו דמוקרטי במהותו ואף אינו דוגל בגישה אנטי-מערבית קיצונית. תפישת עולם זו מאפשרת לתורכיה לבצר את מעמדה כמעצמה המרכזית ובעלת ההשפעה הרבה ביותר בעולם הערבי.11
13. הערכת השפעתה של תורכיה על ההתפתחויות בעולם הערבי בעיניים איראניות עשויה להיות מופרזת. על אף מעטה ההתלהבות, שבאה לידי ביטוי בקבלת הפנים לה זכה ראש ממשלת תורכיה, רג’פ טייפ ארדואן, בביקוריו במצרים, לוב ותוניסיה באוקטובר 2011, קיימים בעולם הערבי לא מעט ספקות וחששות בנוגע לתקפות הניסיון התורכי לגבי מדינות ערב וכן לכוונותיה האמיתיות של תורכיה.12 ניכר, עם זאת, כי בהשוואה למודל התורכי נתפס המודל האיראני כקורץ אף פחות וכי מעמדה של איראן בעולם הערבי הולך ונשחק. סקר דעת קהל, שנערך לאחרונה על-ידי "המכון האמריקאי הערבי" בשש ממדינות ערב (מרוקו, מצרים, ערב הסעודית, לבנון, ירדן ואיחוד האמירויות), העלה, כי בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית באהדה כלפי איראן בעולם הערבי וכי רוב מכריע בציבור הערבי סבור, שאיראן ממלאת תפקיד שלילי בעיראק ובאזור המפרץ הפרסי.13
סיכום:
14. ההתפתחויות הפנימיות באיראן והתמורות בעולם הערבי טומנות, איפוא, בחובן אתגרים משמעותיים עבור המשטר האיראני. שחיקת מעמדם של אנשי הדת, קריאת התיגר הגוברת על תפישת "שלטון חכם ההלכה" והקושי הגובר להציג את המהפכה האסלאמית כמודל מוצלח לחיקוי בעיני החברות המוסלמיות מציבים סימן שאלה בנוגע לעתיד המשטר.
15. אף אם יש ביכולתה של ההנהגה האיראנית לסכל בטווח הקצר כל איום על יציבות המשטר ולנצל הזדמנויות חדשות לקידום השפעתה בעולם הערבי, הרי שהתחזקות תפישות אידיאולוגיות חלופיות מבית לצד התעצבות מודלים שלטוניים אסלאמיים מתחרים בעולם הערבי עלולות להקשות עליה עוד יותר לממש את יעדיה בטווח הבינוני והארוך.
1 ד"ר רז צימט הינו חוקר במרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום "זרקור לאיראן", המופץ מידי שבוע ע"י מרכז המידע למודיעין ולטרור.
2 דוד מנשרי, איראן לאחר ח’מיני: אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים (תל-אביב, 1999), עמ’ 15.
3 basijblog.parsiblog.com
4 להרחבה ראה: רז צימט, "גילויי משיחיות וצופיזם מול אסלאם שמרני ברפובליקה האסלאמית של איראן", זמן איראן, גיליון מס’ 4, 23 ביולי 2007, המרכז ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב,
http://tau.ac.il/humanities/iranian_studies/pulse4.heb.html .
5 להרחבה בנוגע למאבק הפוליטי והאידיאולוגי בין הזרם השמרני-מסורתי ל"זרם הסוטה", ראה: Raz Zimmt, "An Enemy from within: The Iranian Regime and the New Political Challenge”, Middle East Media Monitor, June 2011, Foreign Policy Research Institute, http://www.fpri.org/enotes/201106.zimmt.iran.pdf.
6 מנשרי, עמ’ 73.
7 סוכנות הידיעות "פארס", 17 ספטמבר 2011.
8 "רסאלת", 22 פברואר 2011.
9 לדוח המלא, ראה: http://rc.majlis.ir/fa/report/show/789029 .
10 האתר "דיפלומטיה איראנית" (www.irdiplomacy.ir ), 18 ספטמבר 2011.
11 היומון "שרק", 3 דצמבר 2011.
12 עפרה בנג’ו, "הדמוקרטיה הטורשקית: דגם לחיקוי?", צומת המזרח התיכון, כרך 1, גיליון מס’ 12, 8 דצמבר 2011, מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל-אביב.
13 לסקר המלא, ראה: http://www.aaiusa.org/reports/arab-attitudes-toward-iran-2011 .
