“שיעור בהיסטוריה” נוסח אבו מאזן: בפתיחת דיוני המועצה הלאומית הפלסטינית נשא אבו מאזן נאום גדוש בעיוותים היסטוריים ובניחוח אנטישמי. זאת, כדי לשלול את קיומו של עם יהודי ואת הקשר שלו לארץ ישראל ולבסס את הלאומיות הפלסטינית

עיקרי תמונת המצב

ב-30 באפריל 2018 נפתחו דיוני הכינוס ה-23 של המועצה הלאומית הפלסטינית בראמאללה תחת הכותרת “ירושלים וההגנה על הלגיטימיות הפלסטינית”. במושב הפתיחה נשא אבו מאזן נאום ארוך, שכלל נושאים רבים. אחד הנושאים לו הקדיש אבו מאזן כעשרים דקות מנאומו היה מה שכינה אבו מאזן “שיעור בהיסטוריה”. חלק זה בנאום, שהוקדש לשלילת הזיקה של היהודים לארץ ישראל, היה רצוף אי-דיוקים, שיבושי שמות ותאריכים. כל זאת נועד כדי להזים קיומו של עם יהודי, לשלול את הזיקה שלו לארץ ישראל ולחזק בכך (לשיטתו) את הלאומיות הפלסטינית. הנאום כלל אלמנטים אנטישמיים, בשרות הטיעונים הפוליטיים של אבו מאזן, דוגמת האמירה, כי באירופה שנאו את היהודים רק בשל הפעילות החברתית שלהם ועיסוקם בהלוואה בריבית ובבנקים.

• לדברי אבו מאזן הקמת מדינת ישראל הייתה “פרויקט קולוניאליסטי”, שמאחוריו עמדו מדינות נוצריות שונאות יהודים, שרצו להיפטר מנוכחותם במדינותיהם, ושנועד לזרוע פחד בקרב העולם הערבי ע”י המעצמות הקולוניאליסטיות. אבו מאזן התייחס גם לשורשי יהדות אירופה האשכנזית וציטט היסטוריון יהודי שכתב על ממלכת הכוזרים, שקיבלה על עצמה בשלב מסוים את היהדות ומאוחר יותר התפרקה וכל אנשיה התפזרו באירופה. לטענתו של אבו מאזן הכוזרים הם בעצם מה שמכונה היהודים האשכנזים ואין להם קשר לאבות אברהם, יצחק ויעקב. הוא גם השווה את היחס לו זכו יהודי אירופה ליחס לו זכו יהודים, שחיו במדינות ערב, שלטענתו (השקרית) לא סבלו אפילו פעם אחת מתקיפות לאורך כל 1,400 השנים, שחיו בקרב הערבים.

מוטיבים דומים של ההיסטוריה הכוזבת שמפיץ אבו מאזן הופיעו גם בנאום, שנשא אבו מאזן בפתיחת דיוני המועצה המרכזית של אש”ף (14 בינואר 2018). גם בנאום זה הוא טען, כי מדינת ישראל הינה פרויקט התיישבותי מערבי קולוניאליסטי. מטרת ההיסטוריה המסולפת, שאותה מפיץ אבו מאזן הינה ליצור דה-לגיטימציה לעצם קיומו של עם יהודי ולזיקה שלו לארץ ישראל ובו בזמן לחזק את הלאומיות הפלסטינית ולבסס את “הזכות” הבלעדית של הפלסטינים על ארץ ישראל. דבריו אלו של אבו מאזן, הזורעים שנאה לעם היהודי ומחבלים בכל סיכוי להידברות משמעותית בין הפלסטינים לישראל, זכו לביקורות קשות מצדן של ארה”ב ומדינות אירופה.

• אבו מאזן מציין, כי העלה את הסקירה ההיסטורית בתגובה “לסיפור הלא נכון שישראל מנסה לשווק”. הוא טען, כי כל הדברים שאמר מסתמכים על ספרים שנכתבו על ידי יהודים. את “שיעור ההיסטוריה” המסולף שלו, השולל קיומו של עם יהודי וזיקה שלו לארץ ישראל, מסיים אבו מאזן בקריאה לפתרון שתי מדינות: “אנו לא אומרים, הבה ונעקור אותם. [אנו אומרים:]נחייה עמם על יסוד שתי המדינות”.
• קטעים נבחרים מסקירתו “ההיסטורית” של אבו מאזן ראו נספח.

נספח

מבחר ציטוטים מנאומו של אבו מאזן (ופא, 30 באפריל 2018)

מוצאה של יהדות אשכנז: אבו מאזן משתמש בתזה המופיעה בספר “השבט ה-13” של ארתור קסלר, סופר והוגה דעות אוסטרי בריטי.^[1] זאת, בניסיון “להוכיח”, כי מוצאם של יהודי אירופה האשכנזים אינו משלושת האבות אברהם, יצחק ויעקב וכי אין הם צאצאי העם היהודי שתושביו הוגלו מארצם. לשיטתו מקורם בכוזרים (ממוצא טטארי), שהתפזרו במדינות אירופה לאחר נפילת הממלכה.

• דברי אבו מאזן: הסופר ארתור קסטלר, יהודי אמריקאי ציוני (אבו מאזן אינו מדייק. מוצאו של קסלר אוסטרו הונגרי והוא התגורר בלונדון), כתב ספר על “השבט ה-13”. רוצה לומר, כי ליעקב היו 13 ילדים (מתכוון ל-12 השבטים). מאין בא [השבט] ה-13? “המציאו” זאת בממלכת כוזר במאה התשיעית.^[2] ממלכה זאת הייתה לא דתית ולאחר מכן נהייתה ממלכה יהודית. (הממלכה) התגיירה, התפרקה, וכל תושביה היגרו לאירופה, ואלו הם יהודי אשכנז. אין להם קשר לא לאברהם אבינו, וגם לא ליעקב אבינו. (זו) הייתה מדינה טטארית תורכית לא דתית, שנהפכה ליהודית. היהודים החלו אז לדבר על הארץ המובטחת. אבו מאזן מציין: “אלה הם לא דברי, אלא דברי ארתור קסטלר היהודי האמריקאי הציוני”.

מקורות השנאה ליהודים: אבו מאזן חוזר על הטיעונים האנטישמיים לפיהם השנאה ליהודים נובעת בעיקר בשל התנהגותם החברתית ומסיבות כלכליות. לדברי אבו מאזן השנאה נובעת מהיותם בנקאים ומלווים בריבית. בשל כך, לדבריו, היו היהודים במדינות אירופה חשופים לפוגרומים. אבו מאזן טוען, כי היהודים במדינות ערב לא סבלו בכל השנים מפרעות [ובכך הוא מתעלם מאירועים כמו עלילת הדם בדמשק (המאה ה-19) או הפרעות [הפרהוד] נגד יהודי עיראק בשנת 1941.

• דברי אבו מאזן: היהודים אשר עברו למזרח ולמערב אירופה הם אלו שהיו נטבחים כל 15-10 שנים ע”י אחת המדינות, מאז המאה ה-11 ועד לשואה שקרתה בגרמניה. מדוע זה קרה ? הם [היהודים] אומרים “משום שאנו יהודים”. אני רוצה להציג שלושה יהודים משלושה ספרים והם: יוסף סטאלין [דוברים מעירים לאבו מאזן שסטאלין לא היה יהודי ואבו מאזן מחליף את סטאלין בקארל מרכס]. כמו כן, הציג אבו מאזן שני שמות נוספים (אברהם ויצחק נוטשארד, לא ברור למי הכוונה). שלושתם אומרים, כי השנאה ליהודים אינה בשל דתם, כי אם בשל תפקידם החברתי. כלומר הבעיה היהודית שהייתה נפוצה בכל אירופה נגד היהודים הייתה בשל הריבית והבנקים, וההוכחה לכך הינה ביהודים (שחיו) במדינות ערב. בניגוד לאירופה, לא הייתה אף בעיה אחת נגד היהודים במולדת הערבית מזה 1,400 שנה, בשל היותם יהודים באף ארץ ערבית.

הקשר של היהודים לישראל: מדינת ישראל לא הוקמה על ידי היהודים בשל כמיהתם לציון אלא על ידי מנהיגים אירופאים שראו בכך פתרון לבעיה היהודית, ואמצעי להפטר מנוכחותם של היהודים במדינותיהם [קרי, חזרה על הטיעון כי הקמת מדינת ישראל הינה “פרויקט קולוניאליסטי” ולא תוצאה של קשר של היהודים לארץ ישראל].

• דברי אבו מאזן: הם (היהודים) מדברים על געגועים לציון. ההיסטוריה אומרת, כי (נושא) המולדת היהודית אינה נכון. הוכחה ראשונה לכך הינה מי שקרא להקמת מדינה יהודית (היה) המנהיג הבריטי (אוליבר) קרומוול בשנת 1653. הוא אמר, כי הם רוצים להקים מדינה יהודית בפלסטין, אולם אף אחד לא נענה לו. ואחריו, נפוליון בונפרטה וסבו של צ’רצ’יל בשנת 1840, ואחריו קונסול אמריקה חביבתנו (אומר זאת בצחוק) בירושלים בשנת 1850. הם קראו להגירת היהודים ויישובם בפלסטין. כל אלה שקראו למדינה יהודית לא היו יהודים. למה ? למה כל זה?

הצהרת בלפור: אבו מאזן נותן את הפרשנות שלו לסיבות, שבגינן פרסם בלפור את הצהרתו, למרות שנאתו ליהודים. לטענתו ניתנה הצהרת בלפור במסגרת “פרויקט אימפריאליסטי” של בריטניה, שנועד להשאיר את מדינות מזרח הים התיכון ודרומה לו מפולגות ומפגרות ע”י שתילת עם זר (היהודים) ממזרח לסואץ.

• הקטע מדברי אבו מאזן: נגיע (עכשיו) לבלפור עוד לפני שפרסם את הצהרתו בשנת 1917. בשנת 1903 כאשר היה בלפור ראש משלת בריטניה הוא פרסם החלטה למנוע מהיהודים להיכנס לבריטניה בשל שנאתו ליהודים. אחר כך פרסם בלפור את הצהרתו, אשר התקבלה בשיתוף עם נשיא ארה”ב ובהתייעצות עם נשיא צרפת ואיטליה. (הוא) התייעץ עם ארבע מדינות. כאן אנו מגיעים לסוגיית ראש ממשלת בריטניה קמפבל בנרמן^[3]. בשנת 1905 נפגשו ראשי, שרי החוץ ושרי ההגנה של מדינות מערב אירופה, למעט גרמניה. הנושא היה שתרבות אירופה על סף קריסה ומי שעלול לתפוס את מקומה הן מדינות מזרח ודרום הים התיכון בשל מקומן האסטרטגי. וכדי למנוע זאת יש להשאיר מדינות אלה מפולגות (במצב) מלחמה זו עם זו ומפגרות. זה מה שאנו כיום. כפתרון מהיר [הוחלט], שיש “לזרוע” מזרחית לסואץ עם זר על תושביו, הם היהודים. לשם כך באה הצהרת בלפור. בריטניה קיבלה אותה וביצעה אותה בשנת 1947 עם החלטת החלוקה, והיה מה שהיה. אבו מאזן חוזר ומדגיש כי הפרויקט היה “פרויקט אימפריאליסטי”.

היטלר היה שותף ל”פרויקט האימפריאליסטי” של הקמת מדינת ישראל: במסגרת “הפרויקט הקולוניאליסטי” גם היטלר, שרצה כי העם היהודי יהיה נאמן לו, עודד הגירה של יהודים לפלסטין. היטלר אף הציע ליהודים פיצוי כספי בתמורה להגירה מאירופה לפלסטינה כולל אפשרות לקחת איתם את נכסיהם. לדברי אבו מאזן הדבר אפשר ליהודים בעלי הון בגרמניה להגר ממנה [אבו מאזן אינו מתייחס כלל לאנטישמיות ולשנאת היהודים האובססיבית של היטלר].

• דברי אבו מאזן: אני רוצה להפתיע אתכם. חלקם מכירים וחלקם לא מכירים זאת. בשנת 1933, מיד לאחר שהיטלר עלה לשלטון תוך חודש, נחתם הסכם בין משרד הכלכלה הגרמני ובנק אנגלו-פלסטין בירושלים, לפיו כל יהודי גרמני שרצה להגר לפלסטין, יועברו לו כספיו ונכסיו. ומי שלא רצה להגר לפלסטין ניתן לו כרטיס נסיעה לבלגיה. מה היה העניין של היטלר בכך? הוא (היטלר) רצה שהעם היהודי יהיה נאמן לו, ולכן במשך שש שנים היגרו כ-60 אלף גרמנים באותו הזמן לפלסטין. בלפור שנא את היהודים אבל אחר כך הקים להם מדינה. שר החוץ הרוסי (אשר היה) ידוע בשנאתו ליהודים רצה להקים להם מדינה בפלסטין. אבו מאזן חוזר על הטיעון שהקמת המדינה הייתה “פרויקט אימפריאליסטי” [לו הייתה שותפה גם גרמניה], שבא “לזרוע” גוף זר באזור זה.

^[1] סופר והוגה דעות פוליטי ופילוסוף חברתי אוסטרי בריטי (1983-1905). היה בין היתר מזכירו של זאב ז'בוטינסקי. כתיבתו הייתה בדרך כלל מנוגדת לזרם המרכזי של הדעות שרווחו בזמנו. בספרו "השבט השלושה עשר" אותו מזכיר אבו מאזן ניסה לקדם תזה לפיה מוצאה של יהדות אשכנז אינו מהעברים הקדומים אלא מהכוזרים. לדבריו כתב ספר זה כדי לערער את בסיסה של האנטישמיות על ידי ניתוק הקשר של יהדות אשכנז מהעברים אשר רצחו את ישו (ויקיפדיה). ↑
^[2] ממלכת כוזר התקיימה בין המאה השביעית לתחילת המאה ה-11. ↑
^[3] סר הנרי קמפבל בנרמן היה מדינאי בריטי מהמפלגה הליברלית שכיהן בראש ממשלת בריטניה בין 1908-1905. ↑

מאמרים נוספים בתחום