כללי
- ב-12 באוגוסט 2006 קיבלה מועצת הביטחון פה אחד את החלטה 1701 הקוראת לסיום הלחימה בין ישראל לבין ה”חזבאללה”, שכבר זכתה בישראל לכינוי “מלחמת לבנון השניה” (נוסח ההחלטה ראה נספח ב’). הפסקת האש אמורה להיכנס לתוקפה ביום ב’ ה- 14 באוגוסט בשעה 08:00. ממשלת ישראל, שהתכנסה בבוקר ה-13 באוגוסט, אישרה את ההחלטה פה אחד (בהמנעות השר שאול מופז).
- ממשלת לבנון אישרה ב-12 באוגוסט את החלטת מועבי”ט פה אחד, למרות הסתייגויות שהועלו ע”י תומכי ה”חזבאללה”. ב-13 באוגוסט אחה”צ צפויה להתקיים ישיבה נוספת של ממשלת לבנון בעקבות הישיבה של ממשלת ישראל, שהתקיימה בשעות הבוקר.
- מנהיג ה”חזבאללה” חסן נצראללה, בנאום שקול וזהיר (12 אוגוסט) הבהיר כי הוא יישם את ההחלטה להפסקת האש, אם ייקבע מועד ספציפי לכך, וכי יסכים לפריסת צבא לבנון מתוגבר בכוחות יוניפי”ל. מנגד, טען, כי כל עוד ישנם כוחות ישראליים בלבנון יוסיף ה”חזבאללה” להילחם, משום ש”כל עוד חיילים ישראלים כובשים את אדמתנו, זו זכותנו הטבעית לעמוד מולם” (“אלמנאר”, 12 באוגוסט).
- ובשטח – שעות מעטות לפני אישור החלטת מועבי”ט הורה ראש הממשלה לצה”ל להרחיב את הפעילות הקרקעית שלו, בדגש על תא השטח שמדרום לליטאני. זאת במטרה לשחוק בצורה משמעותית את היכולות המבצעיות של ה”חזבאללה”, לפגוע במערך הרקטות קצרות הטווח של הארגון וליצור בכך תנאים שיסייעו להשגת יעדי המלחמה ויקלו על יישום הסדרי הביטחון “ביום שאחרי”. כפועל יוצא מכך פועלים עתה כוחות חי”ר ושריון של צה”ל בסיוע אווירי מאסיבי בתא השטח שמדרום לליטאני במטרה לטהר אותו ממחבלי ה”חזבאללה”.
הערכה ראשונית של משמעויות החלטת מועבי”ט 1701[1]
- החלטת מועבי”ט 1701 התקבלה על בסיס טיוטת הצעת ההחלטה האמריקאית-צרפתית מה-5 באוגוסט[2], הגם שנעשו בה כמה שינויים. השינוי המרכזי הינו הקמת כח יוניפי”ל משודרג, שיסייע לממשל הלבנוני להחיל ריבונותו בדרום לבנון, במקום כח בינלאומי בעל מנדט או”מ, שהוזכר בטיוטה האמריקאית-צרפתית. שינוי זה הינו, להערכתנו, פרי פשרה בין הגורמים הרלבנטיים השונים. במסגרתה הוחלט כי הכח שיסייע לממשל הלבנוני ימשיך להיקרא “יוניפי”ל” והוא לא יפעל על פי “פרק 7”, אולם בו בזמן הוא יהייה שונה במהותו מכח יוניפי”ל הן בסד”כ שלו, הן במנדט שניתן לו והן בהגדרת משימותיו.
- החלטת מועבי”ט 1701 כוללת שני מכלולים, הראשון נוגע לדרום לבנון והשני לצפונה:-
- המכלול הדרום לבנוני (בדגש על תא השטח שמדרום לליטאני): בדרום לבנון נקבעו סידורי ביטחון המבוססים על פריסת כח צבא לבנוני בן 15,000 חיילים (להערכתנו, סדר גודל של כ-4 חטיבות ואולי אף מעבר לכך). הכח הלבנוני יסתייע בכח יוניפי”ל משודרג בן 15,000 חיילים, אשר יסייע לצבא לבנון בהחלת מרותו ובאכיפת פירוזה של דרום לבנון מנוכחותם ופעילותם של ה”חזבאללה” ושל גורמי טרור אחרים. פריסתו של צבא לבנון אמורה להתבצע במקביל לנסיגת צה”ל ל”קו הכחול”, אך לא נקבעו לוחות זמנים לכך ולא ברור עדיין אופן הסנכרון בין נסיגת צה”ל לכניסת צבא לבנון ויוניפי”ל.
- המכלול הצפון לבנוני: כולל קריאה לפרוק ה”חזבאללה” וגורמי טרור אחרים מנשקם (מבלי לנקוב במפורש בשמם), המתבססת על החלטות מועבי”ט (ובמרכזן החלטה 1559) והחלטות פנים-לבנוניות רלבנטיות (כולל “הסכם טאיף”). על רקע החשש מהשיקום הצפוי של ארסנל כלי הלחימה של ה”חזבאללה” בסיוע סוריה ואיראן קובעת ההחלטה הטלת אמברגו על העברת אמצעי לחימה ל”חזבאללה” (ולגורמי טרור אחרים) וקוראת לממשלת לבנון לפקח על מעברי הגבול הלבנוניים (ביבשה, באויר ובים), בסיוע יוניפי”ל.
- “על הנייר” יש בהחלטה התייחסות לסוגיות מפתח הנוגעות לקיומו של ה”חזבאללה” כארגון טרור בעל עוצמה צבאית והשפעה פוליטית, החורגות מההקשר הדרום-לבנוני. בפועל, שאלת המפתח הינה מהם סיכויי יישום שני המכלולים הללו הלכה למעשה. הערכתנו בעניין זה:-
- ממשלת וצבא לבנון, הינם אבן הפינה של הסדרי הביטחון בדרום לבנון ו”הכתובת” של מדינת ישראל מול הפרות צפויות ע”י ה”חזבאללה”. צבא לבנון מונה כ-50,000 חיילים. זהו צבא קטן, בעל אמצעי לחימה מיושנים, שמשרת בו מרכיב שיעי חזק. ביכולתו לפרוס כוחותיו בדרום בפרק זמן קצר יחסית, ולנהל פעולות ביטחון שוטף בשטח שבו יתפרס. אולם כשירותו המבצעית נמוכה ואין לו מוטיבציה להתעמת עם ה”חזבאללה”. לפיכך צפוי כי הממשל הלבנוני ינסה לפעול בתאום עם ה”חזבאללה” תוך ניצול עניינו של ה”חזבאללה” להתמקד בתקופה הקרובה בשיקום יכולתיו המבצעיות והפוליטיות. גם כח יוניפי”ל המשודרג, לכשיוקם ולכשתושלם התגבשותו, עשוי להעדיף שלא להתעמת עם מחבלי ה”חזבאללה”, גם אם המנדט שלו והסד”כ שלו יאפשרו זאת. כניסתו לדרום לבנון עלולה להיתקל בקשיים בנסיבות של חיכוך עם ה”חזבאללה”.
- למרות הסתייגויות אלה ראוי לציין כי בהשוואה להחלטות קודמות של מועצת הביטחון ולהסכמים קודמים[3] זוהי החלטה טובה הרבה יותר מקודמותיה. שכן סעיפיה הנוגעים לממשל הלבנוני ולכח האו”מ מנוסחים בצורה חדה יותר ובהקשר החורג מסוגיית נוכחות ופעילות גורמי הטרור בדרום לבנון (ראה להלן). מעבר לכך, הישגיו של צה”ל במלחמה, בדגש על ביעור תשתיות ה”חזבאללה” בתא השטח שמדרום לליטאני, בצירוף נחישות ישראלית להגן על הישגים אלו, עשויים לסייע ליישום המכלול הדרום-לבנוני בצורה טובה יותר מבעבר.
- באשר למכלול הצפון לבנוני: חשיבותו הינה, להערכתנו, בעצם הכללתו בהחלטת מועבי”ט הנוגעת לסיום המלחמה בין צה”ל ל”חזבאללה”. זוהי הפעם הראשונה שבתום סבבי קרבות בין ישראל לבין ארגוני הטרור הלבנונים מאוזכר בהחלטה של מועבי”ט הצורך לטפל בסוגיות יסוד הנוגעות להמצאות ארגוני הטרור בלבנון ובמרכזם פרוקם מנשקם ומניעת התחמשותם המחודשת. אולם בהעדר מנגנון אכיפה אפקטיבי, לנוכח התנגדותו הצפויה של ה”חזבאללה”, בסיוע סוריה ואיראן, למניעת שיקום יכולותיו המבצעיות (קל וחומר לפגיעה נוספת בהם), ולנוכח קשייה של הקהילה הבינלאומית לאכוף באופן אפקטיבי חלק זה של ההחלטה- המכלול הצפון לבנוני עלול, להערכתנו, להשאר “על הנייר” (כפי שעלה בגורל החלטת מועבי”ט 1559 והחלטות אחרות).
- מעבר לכך, ראוי להצביע על שתי נקודות בעייתיות נוספות בהחלטת מועבי”ט 1701:-
- שחרור שני חיילי צה”ל החטופים: ההחלטה קוראת (בפרק המבוא) בצורה בלתי מחייבת לשחרורם של השניים ללא תנאי, ואף מכירה בכך שחטיפתם ע”י ה”חזבאללה” היתה הצעד שהוביל למלחמה. אולם ההחלטה אינה מתנה את הפסקת האש בשחרור שני החיילים החטופים כך שבפועל הפסקת האש צפוייה להכנס לתוקפה טרם שהוחזרו החיילים. העדר מימד מעשי בהחלטה לשחרור החיילים החטופים עלול לפתוח פתח למו”מ קשוח ולדרישות סחטניות של ה”חזבאללה” במתווה המוכר מהעבר.
- הצפת סוגיית אזור “חוות שבעא”, ומחלוקות פוטנציאליות נוספות לאורך “הקו הכחול”, על סדר היום המדיני. אזכור נושא “חוות שבעא” מהווה הענות לדרישות לבנון וה”חזבאללה” וזאת לאחר שהאו”מ והקהילה הבינלאומית דחו את תביעותיה של לבנון בעניין זה. ישראל צפוייה, להערכתנו, לשוב ולדחות את התביעות הלבנוניות בעניין “חוות שבעא” (ואולי אף לתיקוני גבול נוספים) אולם עצם הצפת הסוגייה (גם אם אין זיקה מחייבת בינה לבין ישום הסדרי הביטחון בדרום) עלול לחזק את טענת ה”חזבאללה” ל”לגיטימיות” של המשך פעולות הטרור באזור הר דב[4].
לסיכום
- המדובר, להערכתנו, בהחלטת מועבי”ט השונה במהותה מהחלטות קודמות, שהתקבלו בתום סבבי עימות קודמים בין צה”ל לבין ארגוני המחבלים בלבנון. ההחלטה יוצרת הסדרי ביטחון בדרום, הופכת את הממשל הלבנוני ל”כתובת” מרכזית מצידה של ישראל ונוגעת בבעיות היסוד של הטרור בלבנון. כבעבר, מבחנה המרכזי של ההחלטה יהיה באופן ביצועה והרקורד של ביצוע החלטות והסכמים קודמים בלבנון אינו מבשר טובות.
- את הסיכוי הגדול מבעבר ליישום ההחלטה אמורים לתת בראש ובראשונה הישגי צה”ל בשטח ובמרכזם הפגיעה הקשה בתשתיות הצבאיות שנבנו ע”י ה”חזבאללה” בדרום לבנון בששת השנים האחרונות. לכך ניתן להוסיף את הפגיעות הקשות בסמלי השלטון של ה”חזבאללה” בבירות (מפקדות ותשתיות ה”חזבאללה” בפרבר הדרומי השיעי, באזור שהיה בעבר “מחוץ לתחום” של הממשל הלבנוני) ופגיעה קשה (אף כי לא אנושה) בארסנל הטילים שנבנה ע”י ה”חזבאללה” בסיוען של איראן וסוריה.
- במהלך תהליך יישום ההחלטה תעמוד למבחן מידת יכולתן של ישראל, לבנון והקהילה הבינלאומית להפוך את הפגיעות שספג ה”חזבאללה” למנוף לשינוי מהותי במציאות הלבנונית, שיוביל, בין השאר, להיווצרות תקופה ממושכת ככל הניתן של רגיעה לאורך הגבול הישראלי-לבנוני. “על הנייר” יש בהחלטת מועבי”ט 1701, להערכתנו, את הפוטנציאל לכך, לפחות בדרום לבנון, אולם מימושו של פוטנציאל זה הלכה למעשה מותנה בשני תנאי יסוד:-
- אכיפת ההחלטה: על לבנון והקהילה הבינלאומית להקים מנגנוני אכיפה ופיקוח אפקטיביים, לא רק בדרום אלא גם בצפון, ולגלות עניין ונחישות בהפעלתם. חשיבותם של מנגנוני אכיפה אלו גדולה במיוחד לנוכח התנגדותה הצפויה של ה”חזבאללה”, שבתמיכה איראנית וסורית ינסה “למסמס” את סעיפי ההסכם ולשקם את כוחו הצבאי והפוליטי שנפגע. בעניין זה קיים סימן שאלה גדול בעיקר בכל הנוגע לסיכויי יישום סעיפי ההסכם הנוגעים לצפון לבנון (פרוק ה”חזבאללה” מנשקו; אמברגו על משלוחי נשק).
- “תחזוק” ההחלטה: בדרום לבנון תמונת המצב, להערכתנו, שונה ביסודה. ישראל, במהלכיה הצבאיים, יצרה מציאות חדשה שעל בסיסה ניתן יהייה ליישם את הסדרי הביטחון שנקבעו, ולו גם באופן בלתי מושלם. אולם ישראל תהייה חייבת ל”תחזק” לאורך זמן את סעיפי החלטת מועבי”ט, ולגלות נחישות במניעת צמיחתה מחודשת של תשתית הטרור בדרום לבנון, כפי שארע בעבר. מדיניות ישראלית של גיבוי נחוש לסעיפי ההחלטה עלולה לגבות “מחירים” לא פשוטים של הפעלה חוזרת ונשנית של כח צבאי בזירה הלבנונית (במקביל לזירה הפלסטינית) ויתר מעורבות בנעשה בלבנון, “מחירים” שמהם ניסתה ישראל להמנע מאז מאי 2000.
- רצ”ב שני נספחים ובהם ניתוח סעיפי החלטת מועבי”ט 1701 והנוסח המלא של ההחלטה.
[1] ניתוח סעיפי ההחלטה ראה נספח א'. ↑
[2] ראה לקט מידע מה-7 באוגוסט: "ניתוח טיוטת הצעת ההחלטה האמריקאית – צרפתית למועבי"ט לסיום העימות בין ישראל ל"חזבאללה"". ↑
[3] ראה לקט מידע מה-5 באוגוסט: "הסכמים, הסדרים והבנות בהם הייתה מעורבת ישראל בזירה הלבנונית בשלושים השנים האחרונות - רקע, נתונים, לקחים ומסקנות". ↑
[4] ניתוח סוגיית "חוות שבעא" ראה לקט מידע מה-10 באוגוסט: "העלאת סוגיית "חוות שבעא" בטיוטת הצעת ההחלטה הצרפתית – אמריקנית לסיום הלחימה – נתוני רקע ובחינת משמעויות". ↑
