זירת פיגוע הירי בגבעת אסף (חשבון הטוויטר של PALINFO, 13 בדצמבר 2018)
תמונות מזירת האירוע (מימין: ופא, 11 בדצמבר 2018 משמאל: דף הפייסבוק WaelMasaeed, 11 בדצמבר 2018).
המחבל נמלט מזירת הפיגוע כפי שתועד במצלמת האבטחה של המפעל (יוטיוב, 7 באוקטובר 2018)
עימותים עם כוחות צה"ל סמוך לגדר הביטחון בצעדת השיבה הראשונה (דף הפייסבוק של אלרסאלה, 30 במרץ 2018).
מפגינים פלסטינים שפרצו לצדו הפלסטיני של מעבר כרם שלום ושרפו "עמדה ביטחונית" במקום (חשבון הטוויטר PALINFO, 4 במאי 2018).
עיקרי תמונת המצב
בשנת 2018 בלטו שתי מגמות מרכזיות בטרור הפלסטיני: ברצועת עזה חלה עלייה חדה ברמת האלימות והטרור, לאחר כשלוש וחצי שנים של שקט יחסי מאז מבצע “צוק איתן”. אחד הביטויים לכך היה 1,119 נפילות של רקטות ופצצות מרגמה בשטח ישראל, המספר השנתי הגבוה ביותר בעשור האחרון (למעט מבצע “צוק איתן”). ביהודה ושומרון נמשך הטרור העממי על ביטויו השונים (בעיקר פיגועי דקירה, דריסה וירי). בראייה רב-שנתית היקפו של הטרור נמצא במגמת ירידה (מאז השיא של 2015) אולם בחודשים האחרונים של שנת 2018 חלה עלייה במספר פיגועי הטרור העממי. לכך יש להוסיף את המספר הגבוה של הסיכולים ומעצרי המנע שבוצעו במהלך 2018: על פי ראש שירות הביטחון הכללי הצליח השירות לסכל 480 פיגועים משמעותיים, קרי – קרוב לתשעה סיכולים משמעותיים על כל פיגוע שיצא אל הפועל. הסיכולים והמעצרים הרבים שביצע שירות הביטחון הכללי מעידים, לדברי ראש השירות, על פוטנציאל גדול של טרור הרוחש מתחת לפני השטח (מתוך סקירה של ראש שירות הביטחון הכללי בפני ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, נובמבר 2018).
- הטרור והאלימות, שהתבצעו מרצועת עזה, קיבלו גיבוי וסיוע מחמאס ומהרשות הפלסטינית: ברצועת עזה אימצה חמאס מדיניות חדשה של “אלימות מבוקרת”, שעיקרה הפעלת לחצים מבוקרים על ישראל, לשם קידום מטרותיה (הקלת המצוקה הכלכלית, פתיחת המעברים) תוך הימנעות מעימות צבאי כולל. ביהודה ושומרון המשיכו הרשות הפלסטינית ופתח לתמוך ב”התנגדות העממית”, קרי-הטרור העממי, תוך מניעת הפיכתו ע”י חמאס לטרור בעל אופי צבאי, שיוביל להתקוממות רחבת היקף נגד ישראל ויערער את יציבות הרשות.
- להלן כמה מאפיינים בולטים של הטרור העממי (“ההתנגדות העממית”) ביהודה ושומרון במהלך שנת 2018:
- בשנת 2018 נמשכה מגמת הירידה בפיגועי הטרור העממי[1]. בשנה שחלפה עמד מספר הפיגועים המשמעותיים על 55 פיגועים לעומת 82 פיגועים משמעותיים בשנת 2017. עם זאת בחודשים ספטמבר-דצמבר אותרה עליה בהיקף הפיגועים. שיא הפיגועים היה בחודש דצמבר במהלכו בוצעו תשעה פיגועים. בשנת 2018 נהרגו בפיגועי הטרור העממי 12 בני אדם, אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, לעומת 18 בני אדם, שנהרגו בפיגועי הטרור העממי בשנת 2017. לא ברור לנו מדוע חלה העלייה דווקא בחודשים הללו והאם מדובר במגמה או בעלייה זמנית (כפי שקרה פעמים רבות בעבר).
פיגועי טרור בחתך רב שנתי
*מתוכם 134 פיגועים בוצעו בחודשים אוקטובר-דצמבר 2015, שלושת החודשים הראשונים של גל הטרור העממי. שאר הפיגועים (37) בוצעו במהלך 2015, עד לחודש אוקטובר.
- לקראת סוף 2018 בוצעו מספר פיגועי ירי, שנשאו אופי “צבאי” יותר, וניכר כי מאחוריהם עמדה התארגנות יותר מסודרת. פיגועי הירי בוצעו ע”י חולייה/חוליות באזור ראמאללה והם גבו חייהם של ארבעה בני אדם. בחלקם נעשה שימוש בכלי נשק תקניים ומבצעיהם הפגינו תעוזה רבה. מבצעי פיגועים אלה נמלטו והם נתפסו רק לאחר זמן רב יחסית, דבר המעיד על מעטפת הסיוע לה זכו. חמאס מיהרה לקבל אחריות וחסות על הפיגועים למרות שלא בהכרח מבצעי הפיגועים אכן הופעלו על ידה.
- על רקע המדיניות המוצהרת של התמיכה בטרור העממי[2] המשיכו הרשות הפלסטינית ופתח לעודד באופן עקיף את הטרור העממי ואת תרבות השהידים, בדרכים שונות. בין השאר: מתן קצבה וסיוע כספי נדיב למשפחות ההרוגים והאסירים; סיוע בשיקום בתי מחבלים שנהרסו; האדרת מבצעי הפיגועים בדרכים שונות; מתן סיוע מדיני והסברתי לטרור העממי, השתתפות בכירי הרשות ופתח בהלוויות מחבלים שנהרגו ועריכת ביקורים בבתי המשפחות; האדרת המחבלים והשהידים ע”י מערכת החינוך הפלסטינית, הפורמלית והבלתי פורמאלית; קריאת רחובות, מוסדות וכיכרות על שם שהידים; האדרת המחבלים והשהידים.
- נכשלו מאמצי חמאס “לייצא” את הטרור הצבאי ליהודה ושומרון למרות המאמצים הרבים שהשקיע בכך(הסתה, הפעלת התארגנויות טרור).הסיבה המרכזית הייתה, לדעתנו ,האפקטיביות הרבה של פעולות הסיכול והמנע, שביצעו שירות הביטחון הכללי וכוחות הביטחון הישראלים. לכך ניתן להוסיף גם את פעולות הסיכול והמנע של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. זאת ועוד, הציבור הפלסטיני ביהודה ושומרון, השקוע בענייני היום-יום לא יצא בהמוניו לרחובות להפגנות מחאה וזעם, גם לנוכח אירועי “צעדות השיבה” או העברת שגרירות ארה”ב בישראל לירושלים (עניין פנים-פלסטיני כמו חוק גביית מס הביטוח הלאומי ע”י הרשות הפלסטינית, עורר תגובות נזעמות והצליח להוציא את הציבור לרחובות).
- סיוע האוכלוסייה למבצעי הפיגועים: תופעה שאפיינה את שנת 2018 היא הצלחת מחבלים, בעיקר מבצעי פיגועי ירי, להימלט מזירת הפיגוע ולהסתתר במשך מספר שבועות/חודשים. הצלחתם הוכיחה כי קיימת ביהודה ושומרון מעטפת תמיכה למבצעי פעולות טרור המסייעת להם להימלט מכוחות הביטחון הישראליים. הצלחתם גם הביאה לביטויי הערצה והערכה כלפיהם ברחוב הפלסטיני והם הפכו למודל לחיקוי. בצד התמיכה העממית זכו המחבלים ובני משפחותיהם להערכה ולסיוע מצד פתח והרשות הפלסטינית.
סוכת אבלים שפתח שגריר הרשות הפלסטינית בסעודיה לזכר המחבל אשרף נעאלוה שביצע את פיגוע הירי באזור התעשייה ברקן בבניין השגרירות ונתפס רק לאחר מספר שבועות. את קהל המנחמים קיבלו השגריר הפלסטיני באסם אלאע’א, אחיו של אשרף נעאלוה וצוות עובדי השגרירות (דף הפייסבוק של פתח, 15 בדצמבר 2018)
- תופעת ה”חיקוי”: מבצעי פיגועים זוכים לגל של אהדה והערצה לאחר ביצוע פיגועים רבי נפגעים, או בשל הצלחתם להימלט מידי כוחות הביטחון הישראלים. כל אלה מחוללים ניסיונות “חיקוי”. הבולט שבהם אירע במהלך 2018 לאחר שמחבל הצליח לבצע פיגוע ירי קטלני באזור התעשייה בברקן, ולחמוק מכוחות הביטחון הישראלים במשך תשעה שבועות. יתכן ש”הצלחת” המחבל מברקן תרמה לתהליך העלייה בהיקף הטרור העממי בסוף 2018 ששיאו בחודש דצמבר.
- במישור האופרטיבי ניתן להצביע על כמה מאפיינים מרכזיים של פיגועי הטרור העממי ביהודה ושומרון בשנת 2018:
- סוג הפיגועים: פיגועי דקירה המשיכו להוות את מתווה הפיגועים הנפוץ ביותר. סה”כ בוצעו 22 פיגועי דקירה במהלך שנת 2018 (לעומת 46 פיגועי דקירה בשנת 2017). אחריהם באו פיגועי ירי (13 פיגועים לעומת עשרים בשנת 2017) בפיגועי דריסה חלה לעומת זאת עליה בהשוואה לשנת 2017 (סה”כ בוצעו 13 פיגועים לעומת עשרה פיגועים בשנת 2017).
- קטלניות הפיגועים: מספר ההרוגים ישראלים בשנת 2018 עמד על 12 אזרחים ואנשי כוחות הביטחון (חמישה מהם בין ספטמבר לדצמבר 2018). זאת, לעומת 18 ישראלים שנהרגו ב-2017. סה”כ נהרגו 74 בני אדם (אזרחים ואנשי כוחות הביטחון) מאז תחילת גל הטרור העממי באוקטובר 2015 ועד סוף דצמבר 2018.
- מוקדי הפיגועים: מרבית הפיגועים (14) התבצעו השנה באזור ראמאללה. לאחריו בא אזור חברון (תשעה פיגועים). בירושלים רבתי שהיוותה בעבר הזירה המועדפת לביצוע פיגועים בוצעו השנה שמונה פיגועים בלבד (לעומת עשרים בשנת 2017). כמו כן חלה ירידה משמעותית בהיקף הפיגועים שבוצעו בעומק ישראל:[3] סה”כ בוצעו השנה שלושה פיגועים בעומק ישראל לעומת 11 פיגועים בשנת 2017.
- מבצעי הפיגועים: גם בשנת 2018 בוצעו רוב הפיגועים על ידי מחבלים בודדים, שפעלו ממניעים שונים, בעיקר להערכתנו ממניעים לאומיים. מבין מבצעי הפיגועים שזהותם ידועה מרבית הפיגועים בוצעו ע”י גברים (31) ורק פיגוע אחד בוצע על ידי אישה. פרופיל מבצעי הפיגועים נשאר דומה לזה שבשנים הקודמות. מרבית המחבלים היו צעירים פלסטינים בשנות העשרים לחייהם, רובם ללא עבר פלילי או ביטחוני וללא שיוך או זהות ארגונית.
- ברצועת עזה התחוללה בשנת 2018 הסלמה לאחר שלוש וחצי שנות שקט יחסי מאז מבצע “צוק איתן”. בבסיס ההסלמה עמדה מדיניות האלימות המבוקרת של חמאס[4], שבאה לידי ביטוי בשני תחומים עיקריים:
- “צעדות השיבה”, המתבצעות מאז ה-30 במרץ 2018, נושאות בברור אופי אלים. לצעדות התלוו התפרעויות המונים בקרבת גדר הגבול; ניסיונות חדירה המונית לשטח ישראל; אירועי ירי והשלכת רימונים ומטענים בקרבת הגדר; שיגור עפיפוני תבערה ורחפני נפץ ועוד. בפרויקט “צעדות השיבה” ממלאת חמאס תפקיד מרכזי למרות, שגם הג’האד האסלמי בפלסטין וארגונים נוספים שותפים לארגון הצעדות ולביצוען. מרבית מעשי האלימות בוצעו ע”י פעילי חמאס בקרבת הגבול עם ישראל. הדבר מצא ביטויו במספר הגבוה של פעילי חמאס שנהרגו במהלך הצעדות (97 הרוגים, כ-51% מכלל ההרוגים בצעדות).
- ירי רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל:
- במהלך שנת 2018 חלה, לראשונה מאז מבצע “צוק איתן”, עלייה משמעותית בהיקף ירי הרקטות לעבר ישראל. סה”כ אותרו במהלך השנה 1,119 שיגורים של רקטות ופצצות מרגמה (לעומת 31 נפילות רקטות בשנת 2017). ירי הרקטות בשנת 2018 התבצעה בשישה סבבי הסלמה שאירעו בין מאי לנובמבר 2018. במהלך סבבים אלה שוגרה כמות גדולה של רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל.
- במסגרת מדיניותה החדשה קבעה חמאס בדרך כלל מתי יתחיל סבב ההסלמה ומתי יסתיים. רוב הרקטות ששוגרו לישראל במהלך 2018 היו קצרות טווח והן נפלו בשטחים פתוחים או בקרבת ערים ויישובים בנגב המערבי,עם זאת היו גם מקרים של פגיעות מכוונות בערים ויישובים בנגב המערבי ואף מעבר לו. על רוב אירועי הירי הגיב צה”ל בתקיפות, ברובן באמצעות כלי טייס, נגד יעדים של חמאס, אותה רואה ישראל כאחראית על הנעשה ברצועה. בין סבב לסבב דאגה חמאס שהמצב יירגע ושהאלימות תחזור לרף הנמוך יותר, כדי למנוע היגררות לעימות צבאי נרחב.
ירי רקטות מרצועת עזה בחתך רב-שנתי
- לא ברור מדוע חלה עלייה במספר הפיגועים דווקא בארבעת החודשים האחרונים של שנת 2018 , שכן נתוני היסוד הפוליטיים והחברתיים בחודשים אלו לא השתנו משמעותית. יתרה מזו הציבור הפלסטיני המשיך לגלות היענות דלה להסתה של חמאס (וארגונים נוספים) ולקריאות לקחת חלק בהפגנות, עצרות, הפרות סדר אלימות ולהתעמת עם כוחות הביטחון הישראליים ולבצע פיגועים.
- הערכת מגמות הטרור והאלימות בשנת 2019 ע”י מרכז המידע:
- ביהודה ושומרון יימשכו להערכתנו שתי התופעות עליהן הצבענו במסמך זה”:
- חמאס ושאר ארגוני הטרור ימשיכו במאמציהם להקים התארגנויות טרור ביהודה ושומרון ולהפעילם נגד ישראל. בשנת 2018 נחלה חמאס כישלון. מידת הצלחתה בשנת 2019 תהייה תלויה במידה רבה באפקטיביות של מאמצי הסיכול של כוחות הביטחון הישראלים ובמידה פחותה גם של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. יש לקחת בחשבון כי לנוכח היחלשות הרשות ו”מלחמות הירושה” המתחוללות בפתח עלול להיפגע התיאום הביטחוני בין מנגנוני הביטחון הפלסטינים לבין ישראל והדבר עלול לפגוע באפקטיביות פעילות הסיכול שמבצעים מנגנוני הביטחון של הרשות ובמוטיבציה של המנגנונים לבצע זאת.
- ימשך הטרור העממי בתמיכת הרשות הפלסטינית ופתח במתווים השונים (בדגש על פיגועי דקירה, דריסה וירי). היחלשותה של הרשות הפלסטינית לנוכח “מלחמות הירושה” וירידתו האפשרית של אבו מאזן מהבמה, צפויים ליצור מתיחות פנימית שחלקה עלול להיות מתועל כלפי ישראל. על רקע זה, ועל רקע עליית היקף הטרור העממי בחודשים האחרונים, אנו מעריכים כי מגמת הירידה הרב-שנתית בהיקף הטרור העממי עלולה להיבלם וכי הטרור העממי עלול לשוב ולהתעצם (מגמת העלייה בהיקף הטרור העממי שהחלה בספטמבר 2018 עלולה להיות “סימן מעיד” לכך).
- ברצועת עזה תימשכנה, להערכתנו, “צעדות השיבה” שהן המחולל המרכזי של האלימות והטרור. חמאס הרואה בצעדות הללו “קלף” מרכזי נגד ישראל תמשיך לווסת את עוצמת האלימות המופעלת באופן שוטף מהרצועה בהתאם לשיקוליה ולאינטרסיה. משמעות הדבר היא שתימשך האלימות המופעלת מקרבת הגדר, ומהרצועה בכלל, עם עליות וירידות במינון האלימות, וניסיונות של חמאס וארגוני טרור נוספים ליצור דפוסי פעולה חדשים.
- ניסיונותיה של חמאס להפעיל לחצים על ישראל (העלולים לגבור על רקע הבחירות העומדות להתקיים בישראל) עלולות להמשיך ולהוביל לסבבי הסלמה נוספים, שבמהלכם יהיו יישובי הנגב המערבי (ויתכן גם ריכוזי אוכלוסייה שמעבר לו) חשופים לירי רקטות ופצצות מרגמה. מדיניות האלימות המבוקרת של חמאס שואפת אומנם להימנע מעימות צבאי נרחב עם ישראל אולם האלימות המופעלת ע”י חמאס ושאר הארגונים, כשברקע החמרת המצב הכלכלי של תושבי הרצועה, יוצרים מציאות נפיצה המהווה פוטנציאל להידרדרות לעימות צבאי נרחב, גם אם לצדדים אין עניין בו.
- ביהודה ושומרון יימשכו להערכתנו שתי התופעות עליהן הצבענו במסמך זה”:
מבנה העבודה
- פרק א’: הטרור העממי ביהודה ושומרון:
- מאפיינים כלליים
- סוגי הפיגועים:
- פיגועי דקירה
- פיגועי ירי
- פיגועי דריסה
- הפעלת מטענים
- פיגועים במתווה אחר
- זירות הפיגועים:
- מאפייני הפיגועים בזירות המובילות
- הפיגועים בזירות השונות
- פיגועים בעומק ישראל
- פרופיל מבצעי הפיגועים
- קטלניות הטרור העממי
- סיכול פיגועים וחשיפת התארגנויות טרור:
- מאפיינים כלליים
- פיגועים שסוכלו במהלך פעילות הביטחון השוטפת
- חשיפת התארגנויות טרור באמצעות פעילות סיכולית של שירות הביטחון הכללי
- הפגנות והפרות סדר אלימות:
- מאפיינים כלליים
- יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה
- פרק ב’: הטרור והאלימות מרצועת עזה:
- כללי
- “צעדות השיבה”
- ניסיונות לפגוע בחיילי צה”ל ולחבל בתשתיות בגבול רצועת עזה
- “טרור ההצתות”
- ירי רקטות לעבר ישראל
- נטרול מנהרות חודרות ע”י ישראל
- פרק ג’: מעורבות דאעש או ארגונים ג’האדיסטים אחרים בפעילות הטרור בזירה הפלסטינית:
- יהודה ושומרון
- רצועת עזה
- ערביי ישראל
[1] הטרור העממי ("ההתנגדות העממית") מתבצע לרוב ע"י יחידים אך לעיתים גם ע"י קבוצות. מבצעיו אינם נהנים מסיוע של ארגוני טרור ממוסדים. במסגרת זאת מתבצעים יידוי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה, פיגועי דקירה, פיגועי דריסה ולעיתים גם פיגועי ירי. ↑
[2] ראו פרסום מרכז המידע מ-17 בינואר 2018: "החלטות המועצה המרכזית של אש"פ ונאום הפתיחה של אבו מאזן קראו להמשך "ההתנגדות העממית בדרכי שלום" (קרי, הטרור העממי) ואף לחיזוקה. כבעבר, הוצג הטרור העממי, במסגרתו נעשה שימוש באלימות ובטרור, כ"התנגדות עממית בדרכי שלום" ↑
[3] עומק ישראל מוגדר על ידינו כמקומות ישוב ישראלים, שאינם נמצאים במרחב ירושלים, אשר יש לו מאפיינים ייחודיים משלו. ↑
[4] ראו פרסום מרכז המידע מ-25 ביוני 2018: "המדיניות החדשה של חמאס כלפי ישראל: מריסון ורגיעה לאלימות מבוקרת ההולכת ומסלימה." ↑
