עבאדה אבו ראס: " אני משתוקק לאירוע בו אאבד את חיי" (דף הפייסבוק של עבאדה אבו ראס, 17 בדצמבר 2015)
מאפיינים כלליים של הפיגוע ושל המחבל, שביצע אותו
1. ב-27 בינואר 2016 נפצע ישראלי באורח קשה לאחר שנדקר בפלג גופו העליון סמוך לשכונת גבעת זאב בירושלים. מחבל, שהגיע לתחנת הדלק הסמוכה לשכונה, זיהה בני זוג, שהגיעו למקום, ועקב אחריהם. לפני שנכנסו לאחת מחנויות המזון המצויות במתחם, דקר המחבל את הגבר ונמלט מהמקום . אזרחים שהבחינו במחבל החלו לרדוף אחריו. במהלך מנוסתו השליך המחבל את הסכין . לאחר כמאתיים מטרים השיגו אותו הרודפים והשתלטו עליו. סמוך למקום בו נתפס המחבל נמצאה סכין נוספת, שכנראה הייתה ברשותו.
שתי הסכינים, אשר שימשו את עבאדה אבו ראס (27 בינואר 2016, אתר PANET)
2. בתקשורת הפלסטינית דווח, כי המחבל הוא עבאדה עזיז מצטפא אבו ראס, בן 18, מהכפר ביר נבאלא (צפונית מערבית לירושלים). עוד נמסר, כי המחבל הוא בנו של ד"ר עזיז אבו ראס, בכיר חמאס, שבתחילת שנות התשעים נמנה על מגורשי מרג' אלזוהור בלבנון[1] (אתר PANET, אלהדפ, 27 ו-28 בינואר 2016).
עבאדה אבו ראס (דף הפייסבוק של עבאדה אבו ראס, 21 בינואר 2016).
השימוש שעשה עבאדה אבו ראס בדף הפייסבוק
3. דף הפייסבוק של עבאדה אבו ראס מהווה דוגמא נוספת לתפקידן של הרשתות החברתיות במתקפת הטרור הנוכחית כמקור השראה למפגעים וכפלטפורמה להעלאת רחשי ליבם[2]:
א. מודל החיקוי של אבו ראסהינו מהנד חלבי, תושב אלבירה, שביצע פיגוע דקירה קטלני בעיר העתיקה בירושלים בו נרצחו שני ישראלים (3 באוקטובר 2015). מנהד חלבי שימש מקור השראה למחבלים נוספים
ב. כמה שבועות לפני הפיגוע, העלה עבאדה אבו ראס פוסט בו הביע רצונו להשתתף באירוע, שבמהלכו הוא יאבד את חייו (דף הפייסבוק של עבאדה אבו ראס, ינואר 2016).
ג. אבו ראס עשה גם שימוש נרחב בדפי הפייסבוק שלו באימוג'י, תמונות דיגיטאליות קטנות שנועדו לבטא רעיון מסוים או רגשות. ברבים מדפי הפייסבוק של אבו ראס מופיעות תמונות אימוג'י של סכינים, אקדחים ותמונות של אצבעות העושות סימן V.
דוגמאות לתמונות האימוג'י של סכינים ואקדח, המלוות את הפוסטים שהעלה אבו ראס בדף הפייסבוק.
|
4. יומיים לפני הפיגוע בגבעת זאב בוצע פיגוע דקירה ע"י שני מחבלים ביישוב בית חורון. השוואה בין הפוסטים, שהעלה עבאדה אבו ראס, מבצע הפיגוע בגבעת זאב, לפוסטים שהעלה חסין אבו ע'וש, אחד המחבלים, שביצעו את הפיגוע בבית חורון, מעלה כמה נקודות דמיון: א. הרציפות בהעלאת הפוסטים: פוסטים שאותם ניתן (בדיעבד) לקשר לתהליך "הבשלת" הפיגוע הועלו ע"י השניים ברציפות כמה שבועות לפני הביצוע. ב. מחבלים הרוגים כמודל לחיקוי:בשני המקרים שימשו מחבלים הרוגים כמקור השראה וכמודל לחיקוי למבצעי הפיגועים. גם משפטים ואמרות הקשורים להקרבה עצמית זוכים לחיקוי (ראו להלן). תופעות ההשראה ו"החיקוי" מלווות את מתקפת הטרור הנוכחית. ג. ביטוי לרצון להקריב את החיים:חסין אבו ע'וש: "איני בטוח כי אהיה בעולם זמן רב…". עבאדה אבו ראס: "אני משתוקק לאירוע בו אאבד את חיי…". מחבלים המבצעים פיגועי דקירה ודריסה נוטלים על עצמם סיכון אנושי רב. הערה: אמג'ד סכרי אבו עמר, מחבל שביצע פיגוע ירי במחסום ליד בית אל (31 בינואר 2016), העלה פוסט בדבר חוסר התוחלת שבחיים תחת הכיבוש[3]. ד. צילומים של אמצעי לחימה:חסין אבו ע'וש העלה לפייסבוק צילומים שלו ושל אחד המחבלים, ששימשו עבורו מקור השראה, חמושים ברובים; עבאדה אבו ראס עשה שימוש רב באימוג'י (תמונות דיגיטליות קטנות) של סכינים ואקדחים ובצילומים של רעולי פנים. ה. שימוש באמרה הנפוצה באינטרנט וברשתות החברתיות, שמוטיב המוות שזור בה: עבאדה אבו ראס: "איני זקוק לדברים הבאים מבן אדם. אני זקוק לדברים הבאים מהשמיים (כמו גשם, כמו מזל…כמו המוות)". חסין אבו ע'וש: "איני רוצה דברים שבאים מן האדם אני רוצה דברים, שבאים מן השמיים… כמו מזל… וכמו השהאדה [הקרבה למען אללה, מות קדושים]"[4]. |
5. על הבשלת רעיון הפיגוע אצל עבאדה אבו ראס, מבצע את הפיגוע בגבעת זאב, כפי שהיא משתקפת מעל דפי הפייסבוק שלו, ראו נספח.
[1]ב-17 לדצמבר 1992 גירשה ישראל ללבנון 415 עצורים פעילי חמאס וארגון הג'האד האסלאמי בפלסטין וביניהם כמה בכירים. בעקבות לחצים בינלאומיים קיצרה ממשלת ישראל את תקופת הגירוש ואפשרה למגורשים לשוב לבתיהם.
[2]דוגמא נוספת הנוגעת לחסין אבו ע'וש, ראו פרסום מרכז המידע מ-27 בינואר 2016: "פיגוע הדקירה בבית חורון מהווה "עליית מדרגה" מבחינת המורכבות היחסית, התעוזה והתכנון המוקדם".
[3]ב-31 בינואר 2016 בוצע פיגוע ירי במחסום ליד בית אל, כתוצאה ממנו נפצעו שלושה חיילי צה״ל, אחד מהם באורח קשה. כח צה"ל שהיה במקום הרג את המחבל. המחבלאמג'ד סכרי אבו עמר, איש מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. כתב פוסט בפייסבוק שעתיים לפני הפיגוע: "על האדמה הזאת [קרי, פלסטין] יש מה, שראוי להיות למענו. אבל למרבה הצער איננו רואה משהו, שכדאי לחיות למענו, כל עוד הכיבוש חונק אותנו והורג את אחינו ואחיותינו. הו אללה, רחם נא על השהידים שלנו, רפא נא את פצועינו ושחרר נא את אסירנו מכבליהם. אתם [השהידים]הם אלה שהקדמתם, ואנחנו אלה שברצון אללה עוד נדביק אתכם [קרי, נמצא את מותנו]". שלושת המילים הראשונות ("על האדמה הזאת") הינן כותרת של שיר מוכר על המולדת הפלסטינית של מחמוד דרויש. הסיפא של הדברים הינו חלק מחדית' המיוחס לנביא מחמד, שנאמר על ידו בבית קברות בדברו אל המתים. השילוב בין חילוניות לדתיות נועד למקסם את המטען הרגשי של הדברים.
[4]המדובר במשפט הנפוץ באינטרנט וברשתות החברתיות, אשר כתוב בערבית ספרותית בת-זמננו (הציטוט אינו מהקוראן, מהחדית' או מהשירה הערבית). מדובר בביטוי רגשי בעל משמעות דתית באסלאם, המתייחס לדברים הנתונים בידי אללה: הורדת הגשם, מזל ומות הקדושים (השהאדה). לשימוש באימרה זאת אופי "מדבק". צעירים חסרי השכלה מסודרת קוראים את הדברים שכתבו קודמיהם, שביצעו פיגועים, ומצטטים אותם. לא תמיד הציטוט הוא מדויק. כך למשל, בדוגמאות שלפנינו נכתב בערבית מוות (אלמות) במקום המילה שהאדה, אך הכוונה לאותו רעיון.
