נאום הפתיחה של אבו מאזן בכינוס הועידה השביעית של פתח בראמאללה (ופא, 30 בנובמבר 2016).
כללי
| 1. הועידה השביעית של פתח, שהתקיימה בראמאללה (29 בנובמבר- 4 בדצמבר 2016) עסקה ברובה בסוגיות פנים- פלסטיניות, כשברקע "המאבק על הירושה" בשלהי תקופתו של אבו מאזן. אולם בועידה נדונה גם האסטרטגיה מול ישראל, הן בשטח והן בזירה הבינלאומית.מעיון בנאומו של אבו מאזן, ומהתבטאויות בכירי פתח, עולה, כי הועידה החליטה לבסס ולחזק את תפיסת "ההתנגדות העממית", שעלייה הוחלט בועידה השישית של פתח (אוגוסט 2009). תפיסה זאת מציגה את ה"התנגדות עממית" כחוקית, בלתי מזויינת, המתבצעת לכאורה בדרכי שלום. אולם ההתפתחויות בשטח מאז הועידה השישית, מצביעות על כך שמאחורי מטבע הלשון של "ההתנגדות עממית בדרכי שלום" מסתתרת תמיכה של אבו מאזן, הרשות הפלסטינית ופתח בטרור עממי אלים, אשר שב והתפרץ מאז ספטמבר 2015, ואף זלג לשטח ישראל. |
2. מהי איפא "ההתנגדות העממית" שעליה הוחלט בועידה השישית?
א. "ההתנגדות העממית" מהווה דרך פעולה, מרכזית, המיושמת בשטח מאז 2009 והמשולבת במאבק המדיני, הכלכלי, ההסברתי והמשפטי, שמנהלת הרשות הפלסטינית נגד ישראל. בראיית הרשות הפלסטינית ופתח יישום תפיסת "ההתנגדות העממית" יוצר ביחסי הפלסטינים עם ישראל מתח תמידי, מבוקר ונשלט, שבאמצעותו ניתן להפעיל לחצים על ישראל, בהיקף ובמינון התואמים את צרכי המערכה המדינית נגד ישראל והנתפסים כלגיטימיים ע"י הקהילה הבינלאומית. בו בזמן בזירה הפנים-פלסטינית מציבים הרשות הפלסטינית ופתח באמצעות "ההתנגדות העממית" חלופה קבילה על הציבור הפלסטיני לתפיסת "ההתנגדות המזוינת" של חמאס, שבראיית הרשות הפלסטינית ופתח, אינה מועילה לשלב הנוכחי של המאבק הפלסטיני נגד ישראל (הגם שפתח לא שוללת אותה עקרונית).
ב. "ההתנגדות העממית" אינה מחאה שקטה ונטולת אלימות כפי שטוענת הרשות הפלסטינית[1]. תחת מטבע לשון זאת נעשה שימוש מאסיבי באלימות המתבצעת באמצעי לחימה "קרים", בדגש על יידויי תכוף של אבנים והשלכת בקבוקי תבערה וביצוע של סוגי פיגועים אחרים כגון פיגועי דקירה או דריסה. השימוש באמצעי לחימה "קרים" נגד כוחות הביטחון הישראלים ונגד אזרחים ישראלים תפס אמנם בשנים האחרונות את המקום המרכזי בנפח האלימות המתבצעת ביהודה ושומרון אולם מידי פעם מתבצעים גם "פיגועים צבאיים" ובמיוחד פיגועי ירי (שהרשות נמנעת מלגנות אותם). "ההתנגדות העממית", המוגדרת ע"י ישראל כטרור עממי, גרמה בשנה האחרונה לעשרות הרוגים בקרב אזרחים ואנשי כוחות הביטחון הישראלים[2].
ג. הרשות הפלסטינית ופתח תומכות בפומבי בפיגועים המתבצעים במסגרת "ההתנגדות העממית" ואינן רואות בהם טרור. הן מעניקות בפועל לגיטימציה ותמיכה למבצעיהם באמצעות הענקת סיוע כספי והסברתי לפעילים המבצעים את פיגועי "ההתנגדות העממית" (ובכלל זה סיוע לאסירים ולבני משפחות שהידים).גם בזירה הבינלאומית נותנת הרשות הפלסטינית לגיטימציה מלאה ל"התנגדות העממית"תוך מאמץ לטשטש את האלימות הרבה המופעלת במסגרתה.פיגועי "ההתנגדות העממית", גם הקטלניים שבהם, אינם נתפסים ע"י הרשות כ"טרור", באשר כינוי זה שמור לישראל ולמתנחלים: בנאומו בועידה השביעית של פתח שלל אבו מאזן את הטרור "מכל מניע ומקור שהוא", ובכלל זה טרור של מדינה (קרי, ישראל) [וטרור] ושל מתנחלים בהדגישו, כי "אנו דבקים בתרבות השלום והסובלנות" (הטלוויזיה הפלסטינית, 29 בנובמבר 2016).
דוגמאות לביטויי תמיכה של פתח בטרור העממי
כרזה של פתח הקוראת לדקור ישראלים בירושלים (חשבון הטוויטר של משרד הגיוס והארגון של פתח, 4 באוקטובר 2015).
דף הפייסבוק של תנועת השביבה (סיעת הסטודנטים של פתח) באוניברסיטת אלנג'אח בשכם, פרסמה ב-6 בנובמבר 2014 לאחר פיגוע דריסה קטלני בשיח' ג'ראח. בקריקטורה נכתב "התנגד, ולו גם באמצעות מכוניתך" (דף הפייסבוק של תנועת השביבה באוניברסיטת אלנג'אח, 6 בנובמבר 2014).
מימין : מחמד סעיד מחמד עלי, מחבל ממחנה הפליטים שעפאט, דוקר לוחם ממשטר הגבול, סמוך לשער שכם בעיר העתיקה בירושלים (דף הפייסבוק QUDSN, 13 באוקטובר 2015). משמאל : הודעת אבל, שפרסמה פתח על מותו של"השהיד הגיבור" מחמד סעיד מחמד עלי. משמאל לסמל פתח ניתן להבחין בצילום של אבו מאזן ומימין צילום של ערפאת (דף פייסבוק מזוהה עם פתח, 10 באוקטובר 2015).
כבוד "ממלכתי" של הרשות הפלסטינית למחבל, שביצע פיגוע דריסה: טקס הלוויה צבאי רשמי מטעם הרשות הפלסטינית לאבראהים סמיר אבראהים סכאפי, צעיר בן 22, שביצע פיגוע דריסה בכביש 60 סמוך לחלחול. גופתו נישאת על כתפי פעילי מנגנון הביטחון הלאומי הפלסטיני (ופא, 5 בנובמבר 2015).
3. מנגד, הרשות הפלסטינית מתנגדת לשימוש בכלי נשק "חמים" ולהפיכת "ההתנגדות העממית" למאבק צבאי מזוין עם ישראל ("אנתיפאדה שלישית") כפי שמטיפה חמאס. הרשות ומנגנוני הביטחון הפלסטינים אוכפים עמדתם זאת על חמאס ועל שאר ארגוני הטרור באמצעות פעילות סיכול מתמשכת וממשיכים בשיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, חרף הביקורת הקשה מצד חמאס. עם זאת, במישור העקרוני פתח אינה פוסלת אתתפיסת "המאבק המזוין": במצע של תנועת פתח (אוגוסט 2009) נאמר, כיתפיסת "המאבק המזוין" נותרה בגדר חלופה אפשרית לעתיד, כאשר התנאים המדיניים והחברתיים בסכסוך עם ישראל יחייבו זאת. ביטוי לכך ניתן לראות בשימור המורשת והסמלים של "המאבק המזוין" נגד ישראל ע"י פתח והרשות הפלסטינית, דבר המוצא ביטוי בהנצחת זכרם של שהידים (מכל הארגונים), שנהרגו במהלך פיגועי טרור.
שימור המורשת של "המאבק המזויין"
מימין: שלט רחוב, שנקרא על שם יחיא עיאש בראמאללה (באדיבות ערוץ 10, 7 באפריל, 2010). יחיא עיאש היה פעיל מבצעי בכיר בחמאס, אשר עמד מאחורי שורה של פיגועי התאבדות קטלניים, שנועדו לטרפד את הסכמי אוסלו. ברחוב הקרוי על שמו עומד בניין הנשיאות של הרשות הפלסטינית. משמאל: טקס חנוכת כיכר באלבירה על-שמה של דלאל אלמע'רבי, שהייתה חברה בחוליית פתח, אשר ביצעה את פיגוע כביש החוף (35 הרוגים, מהם 13 ילדים, ו-71 פצועים). לאחר מותה הפכה דלאל אלמע'רבי למוקד הערצה. במרכז, לבוש בחליפה בהירה נראה תופיק טיראוי, מבכירי פתח (אלקדס, 12 במרץ 2010).
| 4. בעקבות החלטות הועידה השביעית של פתח אנו צופים, כי אבו מאזן, הרשות הפלסטינית ופתח ימשיכו לתמוך באלימות המתבצעת במסגרת הטרור העממי. תמיכתם זאת תמשיך להתבטא בהענקת סיוע כספי וגיבוי תקשורתי למבצעי הטרור העממי ולמשפחותיהם, תוך המשך ההתנגדות ל"טרור הצבאי" שבו דוגלת חמאס. בו בזמן תנסה הרשות הפלסטינית לעמעם ולטשטש בזירה הבינלאומית את תמיכתה באלימות ובטרור ותמשיך לנפנף בסיסמא הכוזבת של "התנגדות עממית בדרכי שלום" המתבצעת נגד ישראל. |
5. רצ"ב שני נספחים:
א. התבטאויות של אבו מאזן ובכירים בפתח סביב "ההתנגדות העממית" במהלך הועידה השביעית ולאחריה.
ב. אימוץ תפיסת "ההתנגדות העממית" בועידה השישית של פתח (אוגוסט 2009) ויישומה בשבע השנים שחלפו מאז.
[1]באוקטובר 2015, בשיאו של גל הטרור העממי האחרון, שב אבו מאזן והמשיך בהצגה הכוזבת של "ההתנגדות העממית" כ"התנגדות" בלתי אלימה. כך למשל, התבטא אבו מאזן בטקס חנוכת בניין חברת קבלנות בראמאללה: "אנו לא משתמשים באלימות או בכוח. אנו מאמינים בשלום ובהתנגדות העממית. זוהי זכותנו וחובה שנמשיך בה כל עוד קיימת תוקפנות, אנו לא תוקפים אף אחד ולא רוצים שמישהו יתקוף אותנו... אנו מחזקים את ידי אחינו שמגנים על אלאקצא... אנו רוצים שלום וידינו תמיד מושטות לשלום למרות כל הסבל העובר עלינו..." (ופא, 8 באוקטובר 2015). בנאום, שנשא אבו מאזן ב-14 באוקטובר 2015, ציין, כי הפלסטינים ימשיכו ב"מאבק העממי הלגיטימי, המתמקד בזכות הפלסטינית להגנה עצמית, על בסיס יסודות עממיים ולא אלימים" (הטלוויזיה הפלסטינית, 14 באוקטובר 2015).
[2]ראו פרסום מרכז המידע מה-15 באוקטובר 2015: "קטלניות הטרור העממי: ניתוח האבידות הישראליות בששת שנות "ההתנגדות העממית" המכונה ע"י הרשות הפלסטינית התנגדות בדרכי שלום".
