מאז ניצחון המפלגה האסלאמית בתורכיה בשנת 2008 ובחירתו של רג’פ טאיפ ארדואן כראש ממשלת תורכיה, אימצה תורכיה לעצמה מדיניות חוץ אזורית אקטיבית ואסרטיבית המשקפת ביטחון עצמי רב. מדיניות זו של תורכיה חותרת להעמיק את קשרי תורכיה עם שכנותיה בעיקר איראן, עיראק וסוריה כדי להעניק לתורכיה עומק אסטרטגי ולהפוך אותה לכוח אזורי משפיע. כל זאת, תוך ניצול הטלטלה האזורית הנתפסת על-ידי הממשל התורכי כהזדמנות לקידום האינטרסים וההשפעה האזוריים של תורכיה.
כאחד המכשירים לקידום השפעתה עושה תורכיה שימוש בארגונים לא ממשלתיים. אחד מהארגונים הללו הוא ארגון IHH, ארגון אסלאמי רדיקאלי הרואה עצמו, בין השאר, כמסייע למדיניות תורכיה. ארגון זה היה שותף פעיל בארגון משטים ושיירות לרצועת עזה שהבולט שבהם היה משט ה”מרמרה”.
על רקע מדיניות זו של ממשלת תורכיה בראשות ארדואן, חל בהדרגה מפנה ביחסי ישראל-תורכיה. תורכיה החלה יותר ויותר להתייצב לצד הפלסטינים במאבקם נגד ישראל, בעיקר תנועת חמאס. ממשלת תורכיה מעבירה כספים וסיוע לחמאס וארדואן ראש ממשלת תורכיה גינה פעמים רבות את מדיניות ישראל.
שיאה של ההחרפה ביחסי ישראל-תורכיה היה לאחר אירועי משט ה”מאוי מרמרה” בשנת 2010 מהלכם נהרגו תשעה אזרחי מתורכיה, חברי ארגון IHH, אשר נהגו באלימות מול ניסיונות חיל הים למנוע כניסתם לנמל עזה. בעקבות זאת הורד דרג היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לתורכיה. בתום מגעים ממושכים הוסדרה פרשיית ה”מרמרה” ובשנת 2016 לאחר נתק ממושך תורכיה וישראל חידשו את הקשרים הדיפלומטיים ביניהן .