הפגנה ברצועת עזה לרגל יום ירושלים (פלסטין אינפו, 2 באוגוסט 2013))

עימותים בין פלסטינים לבין כוחות הביטחון הישראליים בקלקיליה (ופא, 2 באוגוסט 2013)

מחמד משעל: גייס לחזבאללה ערבי ישראלי תושב שפרעם (שירות הביטחון הכללי, יולי 2013)

אירועי יום ירושלים באיראן

אירועי יום ירושלים באיראן

מאמרים נוספים בתחום

מבצע “חיצי הצפון”: תגובות בלבנון ומשמעויות

מבט לאיראן ולציר השיעי (25-18 בספטמבר 2024)

מבט לטרור ולסכסוך הישראלי-פלסטיני (24-17 בספטמבר 2024)

מבט לטרור: חזבאללה, לבנון וסוריה (23-16 בספטמבר 2024)

הצתת דגלי ישראל, בריטניה  וארה"ב במהלך תהלוכות יום ירושלים העולמי בטהראן (סוכנות מאהר, 2 באוגוסט 2013 ) 

כללי

1.  ב-2 באוגוסט 2013, יום השישי האחרון של חודש רמצ'אן, צוין יום ירושלים העולמי, אירוע המתקיים ביוזמת איראן, בתהלוכות, הפגנות ועצרות שהתקיימו ברחבי העולם המוסלמי ובקרב קהילות מוסלמיות במערב. כבכל שנה התקיימו האירועים המרכזיים באיראן, בהשתתפות הצמרת האיראנית.

2. להלן כמה מאפיינים של האירועים הללו :

א. תכנים – כבכל שנה נוצלו האירועים להסתה קשה נגד ישראל וארה"ב תוך השמעת קריאות לחיסולה. כמו כן הושמעו קריאות בגנות חידוש המשא מתן בין ישראל לפלסטינים וקריאות תמיכה בסוריה ובמשטר הנשיא בשאר אלאסד.

ב. השתתפות דלה מחוץ לאיראן –  מוקד ההפגנות והאירועים היה איראן. במדינות אחרות (כמו בשנה שעברה), הייתה השתתפות דלה. נראה, כי על רקע האירועים הדרמטיים  המתחוללים  במזרח התיכון (המהפכה השנייה במצרים, הלחימה המתמשכת בסוריה) מקבל הנושא הפלסטיני בכלל ויום ירושלים בפרט, פחות  תשומת לב. יתכן שמיעוט המשתתפים השנה נובע גם בשל הביקורת נגד איראן המושמעת בעולם המוסלמי סוני בשל תמיכתה במשטר אסד.  

ג. בולטות האופי האיראני-שיעי של האירועים – למרות הרצון להשוות ליום ירושלים אופי כלל מוסלמי הוא עדיין מזוהה בעיקר כאירוע איראני שיעי. רוב האירועים מאורגנים על ידי הקהילות השיעיות במדינות השונות ומשתתפים בהם שיעים או פעילים פרו-איראניים.  השנה בלטה במיוחד היעדרותם של פעילים סונים יתכן כמחאה על הרג התושבים הסונים בסוריה על ידי משטר אסד, הנתמך על ידי איראן וחזבאללה.

ד. תהודה תקשורתית – האירועים זכו לתהודה תקשורתית נמוכה יחסית. רוב הדיווחים אודות האירועים ברחבי העולם פורסמו בכלי התקשורת האיראניים.

 3.   תשומת לב מיוחדת הוקדשה בכלי התקשורת להתבטאות נשיא איראן החדש, חסן רוחאני. במהלך תהלוכת יום ירושלים בטהראן התבטא רוחאני, כי באזור שוכן מזה שנים פצע בגופו של העולם האסלאמי "תחת צל כיבוש פלסטין וירושלים הקדושה". רוחאני נמנע מלנקוב במפורש בשמה של ישראל והדבר אפשר לאיראנים לפרסם "הבהרה", כי דבריו סולפו. מנגד, הושמעו במהלך האירועים באיראן ובלבנון קריאות מפורשות לחיסולה של ישראל (למשל כרזה המצטטת את דברי ח'אמנהאי "המשטר הציוני חייב להתמוטט" או נאום חסן נצראללה, שציטט את דברי ח'מיני לפיהם ישראל היא "גידול סרטני שיש לעוקרו מהשורש").

האירועים באיראן

כללי

 4.   באיראן צוין יום ירושלים העולמי, כמידי שנה, בתהלוכות, הפגנות ועצרות שהתקיימו ברחבי המדינה. התהלוכה המרכזית התקיימה בבירה טהראן. הצועדים נשאו כרזות בגנות ישראל ארה"ב ובריטניה וקראו קריאות "מוות לישראל" "מוות לארה"ב" "מוות לציונים" ורמסו את דגלי ישראל, ארה"ב ובריטניה.  הם גם קראו לממשלה להטיל סנקציות על "הסחורות של הציונים" (פארס, מהר, 2 באוגוסט 2013).

 5.   לשכת הנשיאות פרסמה הצהרה, לרגל יום ירושלים, בה הדגישה את חשיבות יום ירושלים ואת תמיכתו של איראן במאבק הפלסטינים. בין המשתתפים בתהלוכה בטהראן נראו בכירי השלטון האיראני ביניהם נשיא איראן הנבחר חסן רוחאני האשמי רפסנג'אני יו"ר המועצה לקביעת האינטרסים, נשיא איראן היוצא  מחמוד אחמדינג'אד ועוד (איסנ"א, 2 באוגוסט 2013).

הפגנה באיראן בה בולטות הכרזות המגנות את ישראל וארה"ב
(2 באוגוסט 2013,  דף הפייסבוק של press tv)

התבטאויות מנהיגים איראניים

 6.   בשולי התהלוכה בטהראן התראיין חסן רוחאני, נשיא איראן, שזה עתה נבחר. בדבריו אמר, כי באזור תחת צל כיבוש פלסטין וירושלים הקדושה שוכן שנים פצע על גופו של העולם האסלאמי ויום ירושלים מהווה תזכורת לכך שהעם המוסלמי לא ישכח את זכותו ההיסטורית ותמיד יעמוד איתן מול העושק והתוקפנות (איסנא, 2 באוגוסט 2013)^[1].

 7.   מחמוד אחמדינג'אד,נשיא איראן היוצא, אמר כי  יום ירושלים הוא מהימים הגדולים של האסלאם והוסיף שמדובר ביום חשוב לאנושות כולה בתקווה שיום זה יביא לבידודה של "חזית השטן" (פארס 2 באוגוסט 2013).

 8.   סיד עבאס עראקש'י, דובר שר החוץ, אמר כי השנה ליום זה חשיבות כפולה משום שהוא חל בעיתוי בו התחדשו השיחות בין ישראל לפלסטינים. הוא אמר, כי אם כל המוסלמים בכל המדינות המוסלמיות יפגינו ביום זה את נאמנותם לשאיפות הפלסטינים לשחרור ירושלים ללא ספק תהיה לכך השפעה על כישלון השיחות. הוא גינה את תהליך המשא ומתן מכיוון, שלדבריו הוא אינו מתייחס לזכויות העם הפלסטיני. הוא הדגיש כי המשטר הציוני אינו רוצה שלום והוא מתקיים על בסיס מלחמות וכיבוש (פארס, 1 באוגוסט 2013).

^[1]בתחילה צוטט רוחאני בכלי התקשורת השונים כמי שאמר ש"המשטר הציוני הינו כפצע ששוכן שנים על גופו של העולם האסלאמי ויש להשמיד פצע זה". לאחר מספר שעות פורסמה הבהרה בה נכתב, כי כלי התקשורת סילפו את דבריו של רוחאני וכי הוא לא אמר את הדברים שיוחסו לו (איסנא, 2 באוגוסט 2013). רוחאני אכן לא התייחס במפורש ל"משטר הציוני" אך המסר שבדבריו תואם את מסרי חיסולה של מדינת ישראל, שעמדו במוקד אירועי יום ירושלים גם אם הדברים נאמרו בצורה עמומה יותר. 

מאמרים נוספים בתחום

מבצע “חיצי הצפון”: תגובות בלבנון ומשמעויות

מבט לאיראן ולציר השיעי (25-18 בספטמבר 2024)

מבט לטרור ולסכסוך הישראלי-פלסטיני (24-17 בספטמבר 2024)

מבט לטרור: חזבאללה, לבנון וסוריה (23-16 בספטמבר 2024)

רמזאן שריף, מתוך: שרק

ערב כניסת רוחאני לתפקיד הנשיא: דובר משמרות המהפכה מדבר על יחסי הגומלין בין משמרות המהפכה  והממשלה 

דובר משמרות המהפכה, רמזאן שריף (Ramazan Sharif), העניק השבוע ריאיון נרחב ונדיר ליומון הרפורמיסטי "שרק" (Shargh). בריאיון התייחס הקצין הבכיר ליחסי הגומלין בין משמרות המהפכה לממשלות איראן מאז המהפכה האסלאמית, למעורבותם הגוברת במערכת הפוליטית ובכלכלה, לתפקיד שמילאו בדיכוי מהומות 2009 ולגישתם כלפי הנשיא הנבחר, חסן רוחאני (http://www.sharghdaily.ir/Default.aspx?NPN_Id=164&pageno=5#).

יחסי הגומלין בין משמרות המהפכה לממשלות הקודמות

שריף התייחס ליחסים, שהתפתחו לאורך השנים בין משמרות המהפכה לממשלות איראן בתקופת נשיאותם של עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני (1997-1989), מחמד ח'אתמי (2005-1997) ומחמוד אחמדינז'אד (2013-2005). שריף יצא בדבריו כנגד הטענה הרווחת לפיה עד תקופת אחמדינז'אד, ובעיקר בתקופת הממשל הרפורמיסטי בהנהגת ח'אתמי, שררו יחסים מעורערים בין משמרות המהפכה לממשלה. הוא הודה, כי משמרות המהפכה היו חלוקים על מדיניות הפנים והחוץ שהנהיג הנשיא ח'אתמי, אך טען כי דווקא בתקופתו של הנשיא אחמדינז'אד ניצבו משמרות המהפכה בפני קשיים רבים יותר בהקשר למעורבותם בפרויקטי פיתוח כלכליים.

הוא ציין, כי יחסי הגומלין בין משמרות המהפכה לממשלת ח'אתמי היו פחותים, מכיוון שמשמרות המהפכה תומכים בעמדות המבטאות את עוצמתה של איראן ומשפיעות לחיוב על כושר ההרתעה מול אויביה. בתחום מעורבות משמרות המהפכה בפיתוח המדינה, לעומת זאת, נתקלו משמרות המהפכה בקשיים רבים יותר בתקופת נשיאותו של אחמדינז'אד, כפי שהעיד על כך גם מפקדו לשעבר של תאגיד הבינוי של משמרות המהפכה, ח'אתם אל-אנביאא' (Khatam-ol-Anbia'). שריף אמר, כי לא ניתן לקבוע באופן מוחלט עם איזו ממשלה קיימו משמרות המהפכה את היחסים הטובים ביותר. יחסי הארגון היו קלים והגיוניים יותר, לדבריו, עם ממשלות שצייתו לחוק. הוא ציין, כי משמרות המהפכה סייעו בתור מגני המהפכה לכל הממשלות להתמודד עם האתגרים החיצוניים שניצבו בפני המהפכה ולהרתיע את אויבי המדינה. ביטחון המדינה הוא מתנת משמרות המהפכה לממשלה, אמר שריף, וכל נשיא שאינו מוטרד מבעיות ביטחוניות יכול לממש את הבטחותיו לציבור בצורה טובה יותר. 

דובר משמרות המהפכה הכחיש את הטענות לפיהן משמרות המהפכה תמכו באחמדינז'אד בשתי מערכות הבחירות לנשיאות ב-2005 וב-2009 והדגיש כי הארגון לא ניסה מעולם לקבוע מי ייבחר כנשיא. הוא ציין, כי משמרות המהפכה מעורבים בבחירות בשני מישורים מוגדרים שאושרו על-ידי המנהיג העליון: הם מבטיחים שהבחירות יתקיימו באווירה בטוחה ומוודאים השתתפות מירבית של האזרחים בבחירות.

שריף הודה, כי חברי זרוע הבסיג' של משמרות המהפכה הושפעו לחיוב מעמדותיו ומהתנהלותו של אחמדינז'אד, כפי שאלה באו לידי ביטוי בתקופת כהונתו כראש עיריית טהראן, אך אין משמעות הדבר שהבסיג' פעל לבחירתו באופן מאורגן. חברי בסיג' אכן העדיפו את הגישה שאחמדינז'אד ייצג ונטו להצביע עבורו בשתי מערכות הבחירות בהן התמודד. משמרות המהפכה אינם מנחים, עם זאת, את חברי הבסיג' כיצד להצביע אף על-פי שהבסיג' כפופים למשמרות המהפכה מבחינה פיקודית-צבאית. שריף ציין, כי משמרות המהפכה מנועים מבחינה דתית מלהתערב בבחירות ובמאבקים פוליטיים סיעתיים וכי כל מי שטוען שמשמרות המהפכה והבסיג' פועלים לטובת מועמד כזה או אחר, משקר.

בהתייחסו להתערערות היחסים בין משמרות המהפכה לאחמדינז'אד במחצית השניה של תקופת כהונתו השניה על רקע חילוקי הדעות בינו לבין המנהיג העליון אמר שריף, כי משמרות המהפכה מחויבים לתמוך בממשלה ולשתף עימה פעולה כל עוד היא פועלת במסגרת החוק והודה כי בשנתיים-שלוש האחרונות התגלעו חילוקי דעות בין הארגון לנשיא. הוא הדגיש, כי משמרות המהפכה מחויבים לבצע את הנחיותיהם של מוקדי קבלת ההחלטות במדינה, ובהם: "המועצה העליונה לביטחון לאומי" ואת ההנחיות המיושמות באישור המנהיג העליון.

מעורבות משמרות המהפכה בפרויקטים כלכליים לאומיים

שריף הדגיש בראשית דבריו, כי משמרות המהפכה הוקמו על-ידי מכונן המהפכה, איתאללה ח'מיני, על מנת להגן על המהפכה ועל הישגיה וכי ח'מיני לא הגביל את אחריות הארגון לאיומים או לתחומים ספציפיים.

הוא ציין, כי מעורבות משמרות המהפכה בפרויקטי פיתוח כלכליים החלה עם סיום מלחמת איראן-עיראק בהנחיית המנהיג העליון ובזכות יכולות הארגון בתחום ההנדסי, הציוד שעמד לרשותו וכישורי כוח האדם שלו. הוא אמר, כי משמרות המהפכה, שאמונים על הגנת המהפכה, לא יכלו להישאר אדישים לנוכח התשתית ההרוסה במדינה ולחזור לבסיסיהם הצבאיים בתום המלחמה.

שריף הדגיש, כי הנשיא רפסנג'אני וממשלתו קידמו בברכה את מעורבות משמרות המהפכה בפיתוח המדינה, וציין שהארגון הצליח להשלים בתקופת ממשל רפסנג'אני פרויקטים גדולים רבים. הארגון המשיך לנצל את הידע הטכני והניסיון שצבר בתחום הפיתוח גם בתקופת נשיאותו של ח'אתמי במהלכה נמסרו פרויקטים רבים לידי משמרות המהפכה. הוא ציין, כי בתקופת ממשלות רפסנג'אני וח'אתמי לא הועלתה ולו טענה אחת כנגד מעורבות הארגון בפרוייקטי פיתוח כלכליים. מעורבות זו נמשכה גם תחת הנשיא אחמדינז'אד, אך בתקופה זו נתקלו משמרות המהפכה, לדברי שריף, בקשיים רבים יותר מאשר בעבר מכיוון שבממשלת אחמדינז'אד פעלו גורמים שהתנגדו למעורבות הארגון בתוכניות הפיתוח. הוא ציין, עם זאת, כי הסנקציות שהוטלו על איראן בשנים האחרונות חייבו את משמרות המהפכה להגביר את מעורבותם בפרויקטים כלכליים שונים, למשל בתחום הגז, מכיוון שלא היה ניתן לבצעם באמצעות קבלנים מקומיים.

שריף ציין, כי בשונה מהטענות המועלות בחלק מאמצעי התקשורת, משמרות המהפכה אינם מנסים להשיג לעצמם פרויקטים ועבודות חדשות וכי הממשלה היא שמנצלת ביוזמתה את יכולות הארגון. הוא טען, כי מפקד משמרות המהפכה, מחמד-עלי ג'עפרי (Mohammad-Ali Ja'fari) פעל מראשית כהונתו להגבלת מעורבות הארגון בפרויקטים כלכליים שניתן היה להשלים באמצעות קבלנים מקומיים. ג'עפרי קבע כי משמרות המהפכה יהיו מעורבים אך ורק בפרויקטים שאינם ניתנים לביצוע על-ידי קבלנים מקומיים אלא רק על-ידי חברות זרות. רוב הפרויקטים הלאומיים אינם נמצאים, לטענת שריף, בידי משמרות המהפכה וניתן להוכיח זאת באמצעות נתונים סטטיסטיים. הוא ציין, כי משמרות המהפכה פועלים בהתאם לחוק וכי אלה שקראו במהלך מערכת הבחירות האחרונה להוציאם מהפעילות הכלכלית עשו זאת מתוך הנחה שהדבר יסייע להם להביא קולות רבים יותר. משמרות המהפכה אינם שואפים לקחת על עצמם פרויקטים, אך כמי שהקריבו אלפי חללים מאז המהפכה, הם אינם מוכנים למסור נכסים איראנים לידי האויב. זו הסיבה לכך שהם קיבלו על עצמם, למשל, את השלמת פיתוח שדה הגז דרום-פארס.

מעורבות משמרות המהפכה בדיכוי  מהומות 2009

שריף הצדיק את מעורבות משמרות המהפכה בדיכוי המהומות, שפרצו לאחר בחירות 2009, אך טען כי מעורבות זו החלה רק בשלבים מתקדמים של המשבר. הוא ציין, כי עם תחילת המחאה הציבורית ברחובות בימים הראשונים שלאחר הבחירות נמנעו משמרות המהפכה מהתערבות ישירה באירועים ורק ניסו למנוע פגיעה בנפש וברכוש. רק כאשר מתנגדי משטר, שלא השתייכו למיליוני המצביעים שהצביעו עבור המועמדים שהובסו בבחירות, ניצלו את ההזדמנות כדי להסלים את המצב והחלו להיגרם פגיעות בנפש וברכוש, נאלצו משמרות המהפכה להתערב באופן זמני ומוגבל על מנת להשיב את הביטחון לרחובות.

הוא טען, כי בדיקת התנהלות משמרות המהפכה באירועי 2009 העלתה שלא נעשתה כל טעות מצד משמרות המהפכה במהלך האירועים. החולשה היחידה עליה הצביע שריף בהקשר להתנהלות הארגון במהומות הייתה הימנעותו  מניצול מפקדי משמרות המהפכה, שהיו אהודים בקרב הציבור, לצרכי הסברה. הסיבה לכך, לדבריו, הייתה חשש שמא עצם נוכחותם בתקשורת תתפרש כמעורבות מצד משמרות המהפכה בבחירות.

מעורבות משמרות המהפכה בבחירות 2013

שריף הדגיש, כי משמרות המהפכה לא היו מעורבים כלל בבחירות 2013 וציין שאפילו אמצעי התקשורת של אויבי איראן הודו שלא הייתה מעורבות כזו. הוא טען, כי אין כל בסיס לדיווחים שהתפרסמו בנוגע לתמיכתם לכאורה של מפקדים בכירים במשמרות המהפכה, ובהם מפקד כוח קדס, קאסם סלימאני (Qasem Soleimani), במועמד כזה או אחר. הוא ציין, כי מטות הבחירות של חלק מהמועמדים רצו להשתמש בשמם של מפקדים בכירים במשמרות המהפכה הזוכים לאהדה ציבורית על מנת לגייס תמיכה פוליטית, אך כל הדיווחים שהתפרסמו בנוגע לתמיכת מפקדים בכירים במועמד כזה או אחר הוכחשו מייד לאחר פרסומם. 

יחסי משמרות המהפכה עם הממשלה החדשה

שריף ציין, כי משמרות המהפכה רואים בבחירות האחרונות ובנשיא החדש הזדמנות טובה למימוש אידיאלים מהפכניים וכי בכוונתם לסייע לממשלה החדשה בהתאם להנחיית המנהיג העליון. בניגוד לטענת אויבי איראן, משמרות המהפכה מחויבים לסייע לממשלה במסגרת החוק ורואים בהצלחתה הצלחה לאומית. הוא ציין, כי מייד לאחר ניצחון רוחאני פרסמו משמרות המהפכה הודעה רשמית בה הצהירו על כוונתם לסייע לממשלה החדשה. בכוונת הארגון לסייע לממשלה על מנת שהמשטר יוכל להמשיך בדרך היוקרה והפיתוח ולהפוך מודל להשראה.

נקודות העוצמה והחולשה של משמרות המהפכה

בסיום הריאיון התייחס שריף לנקודות העוצמה והחולשה של משמרות המהפכה. עוצמתו המרכזית של הארגון נובעת, לדבריו, מהאמונה, מדבקות בערכים האלוהיים, מתכונותיו העממיות ומהגדרתו המבוססת על החוק ועל "שלטון חכם ההלכה".

נקודת החולשה המרכזית של משמרות המהפכה קשורה, לתחום ההסברה. על אף המאמצים הניכרים שהשקיעו בתחום זה לא הצליחו משמרות המהפכה להגביר את מודעות הציבור לארגון ולביצועיו. הדבר ניכר, למשל, בטענות שהתפרסמו מטעם אויבי איראן לפיהן כ-95% מהפרויקטים נמצאים בידי הארגון בשעה שבפועל פחות מחמישה אחוזים מפרויקטי הפיתוח במדינה אכן היו בידי משמרות המהפכה. הדבר מצביע על חולשת הארגון בתחום ההסברה והתקשורת.

משמרות המהפכה ואתגר רוחאני

עיתוי הריאיון, שהעניק שריף ערב כניסת הנשיא הנבחר, חסן רוחאני, לתפקידו והחלטתו להעניק את הריאיון דווקא ליומון הרפורמיסטי שרק אינם מקריים. הריאיון מבטא חשש אפשרי מצד משמרות המהפכה מפני השלכות בחירת רוחאני.  בריאיון בלט ניסיונו של דובר משמרות המהפכה לטשטש את זיהוי משמרות המהפכה עם הימין השמרני בכלל ועם מחמוד אחמדינז'אד בפרט, שגבר במיוחד בעקבות המשבר הפוליטי בשנת 2009. שריף ניצל את הריאיון על מנת למתוח ביקורת על התנהלות אחמדינז'אד ולחלוק שבחים לממשלת רפסנג'אני, שרוחאני נחשב לממשיך דרכו. במקביל ניצל הדובר את הריאיון כדי להגיב לביקורת שהועלתה בשנים האחרונות מצד גורמים בשמאל ובמרכז הפוליטי באיראן, ובכללם הנשיא לשעבר רפסנג'אני, סביב מעורבותם הגוברת של משמרות המהפכה בפוליטיקה ובכלכלה.

בחירת רוחאני כנשיא עלולה להוביל, בראיית משמרות המהפכה, לאימוץ מדיניות שתסכן אינטרסים חיוניים של המשטר ושל הארגון. בזירה הפנימית עשוי רוחאני לנקוט גישה פייסנית כלפי האופוזיציה הרפורמיסטית, שתמכה בו במערכת הבחירות, ולפעול לקידום רפורמות פוליטיות ותרבותיות ליברליות הכוללות, בין היתר, שחרור אסירים פוליטיים, הגברת חופש העיתונות, הקלות בתחום הצנזורה, קידום מוסדות החברה האזרחית וצמצום מעורבות מנגנוני הביטחון בחיי האזרחים. במהלך מערכת הבחירות מתח רוחאני ביקורת על "אווירת הביטחון" השוררת כיום בחברה האיראנית והביע, למשל, התנגדות לפשיטות כוחות הביטחון על בתי אזרחים המחזיקים בצלחות לווין. רפורמות כאלה נחשבות בעיני הממסד השמרני ומשמרות המהפכה לאיום פוטנציאלי על יציבות המשטר ועל ערכי המהפכה האסלאמית.

כוונה אפשרית של הנשיא החדש לצמצם את מעורבות מנגנוני הביטחון בחברה עלולה להוביל לניסיון להחליש את מעורבות משמרות המהפכה בזירה הפוליטית. מאז סוף שנות התשעים – וביתר שאת מאז המשבר הפוליטי בשנת 2009 – התייצבו בכירים במשמרות המהפכה בצורה ברורה וחד-משמעית לצד הימין השמרני ויצאו בתקיפות נגד בכירים במחנה הרפורמיסטי. כך, למשל, תקף מפקד משמרות המהפכה, מחמד-עלי ג'עפרי, בריאיון עיתונאי שהעניק ביולי 2011 בחריפות את הנשיא לשעבר, מחמד ח'אתמי, בשל תמיכתו במנהיגי האופוזיציה הרפורמיסטית במהלך מהומות 2009 וטען, כי לא יוכל לשוב לפעילות פוליטית. במהלך מערכת הבחירות האחרונה לנשיאות הדגישו בכירים במשמרות המהפכה, כי הם אינם מתערבים בבחירות. דיווחים שהתפרסמו בתקשורת האיראנית הצביעו, עם זאת, על תמיכה מצד בכירים בצמרת הארגון במועמדים המזוהים עם הימין השמרני. כך, למשל, דיווחו אמצעי תקשורת על יחסיו הקרובים של מפקד "כוח קדס", קאסם סלימאני, עם המועמד לנשיאות וראש עיריית טהראן, מחמד-באקר קאליבאף. במהלך מערכת הבחירות צוטט סלימאני על-ידי נציג המנהיג במחוז כרמאן באומרו, כי סלימאני אמר לו שבכוונתו להצביע עבור קאליבאף.

גם בתחום הכלכלי עשוי רוחאני לקדם רפורמות אשר יש בהן כדי לפגוע באינטרסים כלכליים של משמרות המהפכה. רוחאני מזוהה עם עמדות המצדדות בהקטנת המעורבות הממשלתית בכלכלה. רפורמות ניאו-ליברליות עלולות לפגוע באינטרסים חיוניים של משמרות המהפכה, שמעורבותם הכלכלית גברה בשנים האחרונות. העמקת חדירת משמרות המהפכה לפרויקטים כלכליים, שהואצה בין היתר בהשפעת הסנקציות הבינלאומיות, מעוררת בשנים האחרונות ביקורת גוברת במערכת הפוליטית. במאי 2010 טען רפסנג'אני המשמש כראש "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", כי אין כל הצדקה להמשך מעורבותם האינטנסיבית של משמרות המהפכה בכלכלה. בפגישה עם מושלים ציין רפסנג'אני, כי מעורבות הארגון בכלכלה היתה חיונית לאחר מלחמת איראן-עיראק על מנת לסייע בהפעלתם מחדש של מפעלי התעשיה, אך כיום אין כל הצדקה למעורבות כזו.

עמדותיו של רוחאני בתחום מדיניות החוץ האיזורית של איראן עלולות, אף הן, להציב אתגר בפני משמרות המהפכה. עיצוב מדיניות החוץ האיראנית נתון אומנם בידי המנהיג העליון, אך רוחאני עשוי לפעול לקידום מדיניות חוץ פרגמטית יותר, בעיקר בזירה האיזורית. רוחאני הצהיר על שאיפתו לשפר את היחסים בין איראן לשכנותיה, ובראשן ערב הסעודית. במאמציו לשפר את מעמדה האיזורי של איראן הוא עשוי לחתור לצמצום המעורבות האיראנית בסוריה. רוחאני שב והדגיש לאחרונה את תמיכת איראן בנשיא סוריה ובחזבאללה ואיראן צפויה להמשיך לראות בשימור משטרו של בשאר אסד אינטרס אסטרטגי עליון. חתירתו המוצהרת לשיפור הקשרים בין איראן לשכנותיה עשויה, עם זאת, להשפיע גם על עמדתו ביחס למידת מעורבותה בסוריה, שבה ממלאים משמרות המהפכה תפקיד מוביל ומרכזי.

הריאיון, שהעניק דובר משמרות המהפכה לשרק, עשוי לשמש גם לצורך העברת מסר מרתיע לנשיא החדש לבל ינקוט מדיניות שאינה עולה בקנה אחד עם יעדי המשטר. מסר זה ניכר לאחרונה במספר התבטאויות של בכירים איראנים המזוהים עם הימין השמרני הרדיקלי. כך, למשל, הזהיר חבר המג'לס ואחד המפקדים הבכירים לשעבר במשמרות המהפכה, אסמאעיל כות'רי (Esma'il Kowsari), ימים ספורים לאחר בחירת רוחאני מפני החזרת רפסנג'אני וח'אתמי לעמדות השפעה פוליטיות (http://www.asriran.com/fa/news/280550). בריאיון לסוכנות הידיעות "פארס" אמר כות'רי, כי אף על-פי שרוחאני צריך לממש את הבטחותיו לציבור שבחר בו, חשוב יותר להגן על הערכים המהפכנים, האסלאמים והלאומיים וכי על רוחאני למנות שרים שיכולים ליישם ערכים אלה (http://www.farsnews.com/newstext.php?nn=13920403000212). ימים ספורים לאחר מכן הזהיר כות'רי בריאיון לאתר תסנים ניוז, כי אם ממשלת רוחאני תפעל בצורה סיעתית, יגיב המג'לס בהתאם ((http://www.tasnimnews.com/Home/Single/88173. 

מאמרים נוספים בתחום

מבצע “חיצי הצפון”: תגובות בלבנון ומשמעויות

מבט לאיראן ולציר השיעי (25-18 בספטמבר 2024)

סיכול אבראהים עקיל וצמרת הפיקוד של כוח רצ’ואן – משמעויות ותגובות

סדרת הפיצוצים במכשירי הקשר של חזבאללה – משמעויות ותגובות

דגל חזבאללה ודגל האיחוד האירופאי (אלמנאר, 22 ביולי 2013)

כללי

1.   ב-22 ביולי 2013 החליטה מועצת שרי החוץ של האיחוד האירופאי פה אחד להוסיף את הזרוע הצבאית של חזבאללה לרשימת ארגוני הטרור של האיחוד. לדברי ההודעה צעד זה לא אמור להפריע להמשך הדיאלוג הפוליטי עם כל המפלגות הפוליטיות בלבנון כמו גם להעברת סיוע וכספים ללבנון. עמדה זו תבחן מחדש כל שישה חודשים (הודעה רשמית מס' A 395/13של מועצת שרי החוץ של האיחוד , 22 ביולי 2013).  על פי דיווחי כלי התקשורת, משמעות ההחלטה היא, כי  ייאסר על 28 מדינות האיחוד וממשלותיהן להעביר כספים לחזבאללה, נכסיו יוקפאו ותיאסר תנועת פעילים שלו באירופה .

2.    ההחלטה על הוספת חזבאללה לרשימת ארגוני הטרור,  באה לאחר פעילות דיפלומטית הסברתית ממושכת בקרב שרי החוץ של האיחוד האירופאי. ההחלטה התקבלה פה אחד לאחר, שאירלנד ואוסטריה הסירו  את התנגדותן. על פי הניו יורק טיימס, בריטניה היא שהובילה את המאמצים בעיקר לאחר הפיגוע בבולגריה (יולי 2012), ותפיסת פעיל חזבאללה בקפריסין, שהיה בעיצומן של הכנות לבצע פעולה דומה (פברואר 2013). תמיכת חברות האיחוד בהחלטה להגדיר את חזבאללה כארגון טרור גברה לאחרונה לאחר שחזבאללה שיגרה לוחמים לסוריה לסיוע לצבא המשטר הסורי במלחמתו נגד המורדים (ניו יורק טיימס, 22 ביולי 2013). תרמה לכך גם הודעתו של שר הפנים של בולגריה, כי במהלך חקירת האירועים בבורגוס נמצאה לאחרונה ראייה חדשה המחזקת את ההנחה לפיה חזבאללה הינו האחראי לפיגוע (17 ביולי 2013, AP).

3.    בשלושים שנות קיומו ביצע חזבאללה באופן שיטתי פעולות טרור רבות ברחבי העולם. פעולות אלה בוצעו ברוב המקרים ללא נטילת אחריות של חזבאללה ובמקרים רבים תוך פרסום נטילת אחריות מצד ארגונים פיקטיביים או הכחשת מעורבותו של חזבאללה בפעולות, שאותן ביצע. זאת, על מנת שלא להפליל את חזבאללה ולהימנע מחשיפתם של הארגון ושל איראן לפעולות תגמול. ברם, חקירת פעילי חזבאללה, שנתפסו במדינות השונות במשך שלושים שנים, מחקרים אקדמאים, מאמרים של אנשי מקצוע ומידע מודיעיני אמין- כל אלו חשפו את אופיו הטרוריסטי של ארגון חזבאללה ואת ההכוונה והסיוע שהוא מקבל מאיראן, "יצואנית הטרור" המרכזית בעולם. לצורך ביצוע הפיגועים בחו"ל, קיים בחזבאללה מנגנון פיגועים יעודי בשם יחידת מבצעי חו"ל, אשר חזבאללה נוהג להכחיש את עצם קיומו. אחראי-העל למנגנון זה הינו מנהיג הארגון חסן נצראללה. הוצאתו לפועל של פיגוע בחו"ל דורשת את אישורו הישיר.

סוגיית האבחנה בין "הזרוע הצבאית" ל"זרוע המדינית"

4.    ההחלטה האירופאית עושה אבחנה בין מה שהיא מכנה "הזרוע הצבאית" ל"זרוע המדינית" של הארגון (בניגוד לארה"ב שב-1995 הכניסה את ארגון חזבאללה כולו לרשימת ארגוני הטרור). אבחנה זאת עלולה להקשות על יישום הצעדים המעשיים נגד חזבאללה (ראו בהמשך), שכן היא מלאכותית ואינה קיימת במציאות (גם בכירים בחזבאללה הבהירו בעבר, כי בראייתם לא ניתן לעשות אבחנה בין "זרוע מדינית" ל"זרוע צבאית"). בפועל שתי הזרועות של חזבאללה, המונהגות על ידי חסן נצראללה, שלובות זו בזו. הכוח הצבאי של חזבאללה מחזק את הכוח הפוליטי שלו בזירה הפנים-לבנונית, בעוד שהפעילות הפוליטית והחברתית של הארגון מנוצלת לשם חיזוק התשתית הצבאית-טרוריסטית שלו.

5.    מהבחינה האידיאולוגית עונה חזבאללה כמקשה אחת על ההגדרה של ארגון טרור, שכן הוא עושה שימוש מכוון באלימות נגד אזרחים על מנת להשיג מטרות פוליטיות והג'האד ("ההתנגדות") מהווה עבורו ערך מרכזי. אחת מאבני היסוד של האידיאולוגיה המעניקה לגיטימציה לטרור, מבית מדרשה של איראן, הינו מאבק רצוף ועיקש נגד ישראל עד ל"שחרור ירושלים" והשמדתה של ישראל. אבן יסוד נוספת הינה איבה עמוקה כלפי ארה"ב ("השטן הגדול") והמערב המוצאת ביטויה בהירתמותו של חזבאללה לסייע למשטר האיראני הן במערכת הפיגועים בחו"ל והן בלחימה בסוריה^[1].

תגובות ראשונות להחלטה

ישראל

6.   בישראל ברכו על ההחלטה:

א. ראש הממשלה בנימין נתניהו הודה לראשי ממשלות אירופה, אשר קידמו את ההחלטה  והדגיש, כי בשנים האחרונות השקיעה ישראל מאמצים גדולים כדי להוכיח לעולם, שחזבאללה הוא ארגון טרור חובק עולם  (משרד ראש הממשלה, 22 ביולי 2013).

ב. הנשיא פרס שיגר אגרות לראשי האיחוד האירופאי בהן ביקש להביע את הערכת מדינת ישראל למהלך, שלדברי האיגרת, הוא צעד הכרחי ונבון, אשר נועד למנוע את התפשטות הטרור בעולם  (אתר נשיא המדינה, 22 ביולי 2013).

ג. שר הביטחון בוגי יעלון אמר, כי החלטת האיחוד האירופאי תשפר את המאבק בארגון שכן ניתן יהיה להגביר את שיתוף הפעולה המודיעיני בין המדינות בנושא חזבאללה (רשת ב', 22 ביולי 2013).

חזבאללה

7.   חזבאללה הודיע, כי הוא דוחה כל ניסיון להטיל עליו את האחריות לביצוע פיגועים באירופה והאשים את האירופאים בכניעה לתכתיבים אמריקאים ו"ציוניים":

א. בהודעה שפרסם חזבאללה דחה הארגון את החלטת האיחוד האירופאי בטענה, כי היא החלטה "עוינת ומקפחת, שאיננה מבוססת על הוכחות". לטענת חזבאללה ההחלטה הינה תוצאה של כניעת האיחוד האירופאי ללחצי ארה"ב וישראל וכי היא "נכתבה ביד אמריקאית ובדיו ציוני". עוד הוסיפה ההודעה, כי החלטה אינה משקפת את האינטרסים של עמי אירופה והערכים שלהם המבוססים על עצמאות וחירות (אלמנאר, 22 ביולי 2013).

ב. בכתבות נוספות בכלי התקשורת של חזבאללה נאמר, כי ההחלטה "לא שווה את הדיו בו היא נכתבה" (אלמנאר, 22 ביולי 2013) וכי מדובר בהחלטה ציונית-אמריקאית-אירופאית נקמנית נגד חזבאללה (אלעהד, 22 ביולי 2013).

איראן

8.   איראן מתחה ביקורת על החלטת האיחוד האירופאי. לדברי דובר משרד החוץ האיראני, אשר כינס מסיבת עיתונאים בנושא, מדובר ב"החלטה מוזרה ובלתי מחושבת" המשרתת את האינטרסים של ישראל ואשר רק תסבך את המצב במזרח התיכון. יתרה מזו ההחלטה לא יכולה לשנות את זהות חזבאללה כ"ארגון עממי רודף צדק"  (23 ביולי 2013, AFP).

הערכה ראשונית של המשמעויות המעשיות

9.   להחלטת האיחוד  האירופאי תהיינה, להערכתנו, השפעות מעשיות בכל הנוגע למאבק נגד הטרור הבינלאומי, שמבצע חזבאללה, שכן ההחלטה, הגם שאיננה מושלמת, מעמיקה את זיהויו כארגון טרור ונותנת בידי הממשלות ורשויות אכיפת החוק באירופה כלים טובים יותר להתמודד עם חזבאללה במישור הסיכולי, המודיעיני, המשפטי והכלכלי. בעקבות ההחלטה תוכלנה רשויות אכיפת החוק באירופה למנוע, ביתר קלות, הגעת פעילי חזבאללה ליבשת, לעצור פעילים השוהים בה, לייעל את ההתמודדות המודיעינית עם הארגון, להקל על העמדת פעילים לדין ולקשות על העברת כספי תרומות וכספי פשיעה לידי הארגון.

10.     ההחלטה האירופאית עשויה גם, להערכתנו, לפגוע בלגיטימציה של חזבאללה בלבנון ולהצר את חופש הפעולה שלו, דווקא בעיתוי רגיש בו גוברת הביקורת הפנימית נגדו בשל מעורבותו במלחמת האזרחים בסוריה (המלווה בניסיונות התנכלות לארגון). צפוי, כי מתנגדי חזבאללה בלבנון, בדגש על הסונים וחלקים נרחבים מהמחנה הנוצרי, יפעלו למנף את דימויו כארגון טרור, יתבעו ביתר שאת לפרק את התשתית הצבאית הענפה, שבנה בלבנון בסיוע איראן וסוריה ויטענו, כי השתתפותו בממשלה עלולה להזיק ללבנון ולמתג אותה כמדינה הנותנת חסות לארגון טרור .

נספח א

פרסומים נבחרים של מרכז המידע בנושא פעילות הטרור של חזבאללה ואיראן (2013-2012)

פעילות טרור בעולם

1.   3 ביוני 2013 – ממצאי דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית מצביעים על עלייה משמעותית בפעילות הטרור של איראן בשנת 2012 ברחבי העולם בין אם ישירות ובין אם באמצעות שלוחיה.

2.   21 בפברואר 2013 – בקפריסין פורסמה עדותו של פעיל חזבאללה, שהתבקש לאסוף מידע  אודות אתרים בהם שוהים תיירים ישראליים ואוטובוסים המסיעים ישראליים.

3.   18 בפברואר 2013 – ארגנטינה ואיראן הגיעו להסכם לביצוע "חקירה משותפת" לבדיקת נסיבותהפיגוע בבניין הקהילה היהודית  בבואנוס איירס. זאת, למרות שחקירה רשמית של רשויות ארגנטינה הצביעה בבירור כי איראן וחזבאללה עומדות מאחורי יוזמת הפיגוע וביצועו.

4.   7 בפברואר 2013 – דו"ח חקירת הפיגוע בבורגוס, שפרסמה בולגריה, מצביע בבירור על מעורבות חזבאללה בתכנונו וביצועו. הדו"ח עשוי להאיץ דיון אירופאי בעידוד ארה"ב בסוגית הכללת חזבאללה ברשימת ארגוני הטרור האירופאית.

5.   5 בפברואר 2013 – דיווח לפיו בולגריה עומדת לפרסם דו"ח אודות מתקפת הטרור בבורגס.

6.   15 בפברואר 2012 – מתקפת טרור של איראן וחזבאללה נגד יעדים ישראליים בחו"ל –תמונת מצב ונתוני רקע

7.   18 באפריל 2012 – אמריקה הלטינית כזירת פעילות טרוריסטית, תודעתית-חתרנית ופלילית של איראן וחזבאללה.

8.   28 בנובמבר 2012 – דיוקנו של חזבאללה כארגון טרור.

מעורבות חזבאללה בלחימה בסוריה

9.   27 ביוני 2013 – הרוגי חזבאללה בסוריה- תמונת מצב. 

10. 19 ביוני 2013 – בעקבות הניצחון באלקציר נערך חזבאללה לסייע לכוחות הצבא הסוריים במבצע כיבוש חלב.

11. 2 ביוני 2013 – מעורבות חזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה.

חזבאללה כזרוע איראנית

12. 17 ביוני 2012– חזבאללה כזרוע אסטרטגית של המשטר האיראני: יועצו הביטחוני של המנהיג ח'אמנהאי שב והצהיר, כי חסן נצראללה, מנהיג חזבאללה הינו "חייל" של המנהיג. לפיכך, לדבריו, ניתן לצפות שבתסריט של עימות בין איראן לישראל יפעיל חזבאללה את הרקטות שברשותו נגד ישראל

13. 6 באוגוסט 2012– כוח קדס, יחידת עילית של משמרות המהפכה באיראן, משמש כחוד החנית של מתקפת הטרור האיראנית המתבצעת נגד ישראל ברחבי העולם בשיתוף פעולה עם חזבאללה. הפיגוע בבולגריה של חזבאללה מסמן להערכתנו את "הצלחתה" הבולטת של מתקפה זאת.

^[1]על סוגיית הגדרתו של חזבאללה כארגון טרור וסקירה שיטתית של פעולות הטרור שביצע חזבאללה בשנות קיומו, ראו סקירת מרכז המידע למודיעין ולטרור מה-13 בדצמבר 2012: "דיוקנו של חזבאללה כארגון טרור".

מאמרים נוספים בתחום

מבצע “חיצי הצפון”: תגובות בלבנון ומשמעויות

מבט לאיראן ולציר השיעי (25-18 בספטמבר 2024)

מבט לטרור: חזבאללה, לבנון וסוריה (23-16 בספטמבר 2024)

סיכול אבראהים עקיל וצמרת הפיקוד של כוח רצ’ואן – משמעויות ותגובות

מנהיג הסונים באיראן, מולוי עבד אל-חמיד

סערה ציבורית בקרב הסונים באיראן בעקבות תחרות מסרונים

 של חברת התקשורת איראנסל

תחרות נושאת פרסים, שקיימה לאחרונה חברת הטלפונים הסלולאריים איראנסל, עוררה בימים האחרונים זעם בקרב בני המיעוט הסוני באיראן וקריאות להחרמתה. הסערה פרצה לאחר שהחברה ערכה תחרות מסרונים בקרב לקוחותיה שכללה מספר שאלות עליהן נדרשו לקוחות החברה להשיב. באחת השאלות כונה הח'ליפה המוסלמי השני, עמר בן אלח'טאב, "מי שרומה על-ידי השטן" (فریب خورده شیطان).  

מינויו של עמר על-ידי הח'ליפה הראשון, אבו בכר, כיורש הח'ליפות נחשב על-פי המסורת השיעית פסול כיוון שהוא חסם את הדרך לעלייתו של עלי בן אבו טאלב, יורשו הלגיטימי של הנביא מחמד בעיני השיעים, לשלטון. נוסח השאלה עורר תגובות חריפות בקרב בני המיעוט הסוני, שטענו כי מדובר בפגיעה חמורה בסונים ובאמונתם הדתית, ולא בפעם הראשונה.

מנהיגם הרוחני של הסונים באיראן, מולוי עבד אל-חמיד (Molavi Abdol Hamid), פרסם הודעת גינוי נגד חברת איראנסל ודרש את התנצלותה הפומבית. בדרשת יום השישי דרש עבד אלחמיד, מבכירי החברה, להתנצל בפני העם האיראני על הפגיעה באמונתם הדתית של הסונים הפוגעת, לדבריו, בכל אזרחי המדינה. הוא קרא לרשות השופטת לנקוט בצעדים הדרושים על מנת למנוע פגיעה דומה מצד חברות ומוסדות באמונתם הדתית של אזרחי המדינה (http://www.tayab.ir/post/599).

קבוצת סטודנטים ותלמידי דת ממחוז סיסתאן-בלוצ'סתאן, שמאוכלס על-ידי בני המיעוט הבלוצ'י המשתייכים לאסכולה הסונית, פרסמה, אף היא, הודעת גינוי כנגד החברה. בהודעה נכתב, כי הפגיעה באמונותיהם הדתיות של הסונים באיראן מצד איראנסל משחקת לידי אויבי המדינה ופוגעת באחדות הלאומית. ההודעה מזכירה את הנחיית המנהיג העליון, עלי ח'אמנהאי, שקבע בעבר כי חל איסור דתי לפגוע בכבוד הסמלים הדתיים של הסונים. מנסחי ההודעה דרשו מהשלטונות לנקוט בצעדים כנגד האחראים לפרסום השאלה הפוגענית בתחרות המסרונים של החברה הסלולארית (http://www.farsnews.com/newstext.php?nn=13920429001289).

המחאה נגד איראנסל  התרחבה גם ברשת הפייסבוק, שבה נפתח דף מיוחד הקורא להחרמת החברה עד להתנצלותה הפומבית. מארגני המחאה בפייסבוק קראו ללקוחות איראנסל להשליך לפחי האשפה את כרטיסי ה-SIMשהחברה סיפקה להם ולהימנע מרכישת כרטיסים נוספים ממנה.

בהודעה שפרסמו המארגנים נכתב, כי הפגיעה בעמר בן אלח'טאב היא פגיעה ברגשותיהם הדתיים ובתרבותם של כלל האיראנים וכי יש להיאבק נגד הפגיעה המוסרית בדתות השונות באיראן שחיו זו לצד זו בשלום ובידידות במשך מאות שנים. מארגני המחאה ציינו, כי החרמת החברה על-ידי לקוחותיה תמחיש למנהליה את המחיר הכלכלי הכבד הכרוך בהתנהלותם השגויה (http://sunni-news.net/fa/articles.aspx?article_no=29655).

בעקבות המחאה הציבורית נאלצה חברת איראנסל להשעות את תחרות המסרונים ולפרסם הודעת התנצלות פומבית. מחלקת יחסי הציבור של החברה פרסמה בסוף השבוע הודעת התנצלות בה הודגש, כי החברה מכבדת את האחדות המוסלמית ואת בני כל הדתות החיים באיראן. החברה טענה, כי התכנים הפוגעניים, שהופיעו במסגרת תחרות המסרונים, התפרסמו מטעם אחת החברות עימן שיתפה איראנסל פעולה במסגרת התחרות ולא היו על דעתה. החברה התחייבה לנקוט בצעדים נגד החברה האחראית מבחינה משפטית לפרסום התכנים. הודעת איראנסל כללה גם הבהרה והתנצלות מצד הנהלת חברת מפתח הזהב, שהייתה אחראית לפרסום השאלות בתחרות (http://www.tayab.ir/post/602). במקביל הודיע התובע הכללי של מחוז סיסתאן-בלוצ'סתאן על פתיחת חקירה נגד חברת איראנסל באשמת הסתה ופגיעה בקדשי האמונה הסונית (http://www.tayab.ir/post/601).

הסונים מהווים כשמונה אחוזים מאוכלוסיית איראן ורוב בקרב הכורדים, הבלוצ'ים והתורכמנים המתגוררים באיראן. בעקבות הבחירות לנשיאות איראן התעורר מחדש השיח הציבורי סביב האפליה הנהוגה כנגד המיעוט הדתי הסוני. הנשיא הנבחר, חסן רוחאני, זכה בשיעורי תמיכה גבוהים במיוחד בחלק מהמחוזות המאוכלסים על-ידי בני המיעוטים האתניים המשתייכים לסונה, ובראשם סיסתאן-בלוצ'סתאן וכורדיסתאן בהם זכה רוחאני בלמעלה מ-70% מקולות הבוחרים.

זמן קצר לאחר בחירתו נפגש רוחאני עם מנהיגם הדתי של הסונים באיראן, מולוי עבד אלחמיד. בריאיון, שהעניק עבד אלחמיד ליומון הרפורמיסטי בהאר, אמר איש הדת הסוני הבכיר, כי הפגישה עם רוחאני הייתה טובה וחיובית וכי הסונים מצפים מהנשיא החדש לפעול להסרת האפליה הנהוגה כלפיהם. הוא שיבח את רוחאני והביע את תקוותו, כי הנשיא הנבחר יפעל לשיפור מצבם ומעמדם של בני המיעוטים וישלבם בממשלתו החדשה. עבד אל-חמיד ציין, כי הסונים דורשים שוויון, צדק וחופש דת מוחלט. האזרחים המתגוררים באזורים המאוכלסים על-ידי סונים עדיין סובלים, לדבריו, ממצוקות ומאפליה אף כי בשנים האחרונות חל שיפור מסוים במצבם הכלכלי בזכות תוכניות פיתוח שיושמו במחוזותיהם. הוא ציין במיוחד את בעיית האפליה הנהוגה כלפי הסונים בכל הקשור למינוי סונים לתפקידי ניהול בכירים ברמה הלאומית ובמחוזות.

(http://www.baharnewspaper.com/News/92/04/04/13709.html)

בעבר מתח עבד אלחמיד במספר הזדמנויות ביקורת חריפה על יחס השלטונות כלפי הסונים. בדרשה שנשא בספטמבר 2010 טען איש הדת, כי לאחר המהפכה האסלאמית קיוו הסונים שהמשטר החדש יכונן אחווה ואחדות בין המאמינים השיעים והסונים באיראן, אך תקוות אלה לא התממשו. עבד אלחמיד הלין על התנכלויות גוברות מצד השלטונות לבתי-ספר ולמרכזים דתיים המשמשים את הסונים. הוא טען, כי השלטונות אינם מאפשרים לסונים לקיים את טקסיהם הדתיים ולחנך את ילדיהם בהתאם לאמונתם הדתית, אינם מאפשרים ולו למסגד סוני אחד לפעול בטהראן ומטילים מגבלות על תפילות הסונים בעיד אלפטר. הוא הדגיש, כי הסונים נאמנים לאיראן, מתנגדים לכל ביטוי של אלימות ומחויבים לאחדות הלאומית, לשמירת עצמאות איראן ולהגנה על גבולותיה אך עומדים על כך, שזכויותיהם החוקיות יישמרו על-ידי השלטונות (www.sunnionline.us, 11 ספטמבר 2010). 

מאמרים נוספים בתחום

מבצע “חיצי הצפון”: תגובות בלבנון ומשמעויות

מבט לאיראן ולציר השיעי (25-18 בספטמבר 2024)

סיכול אבראהים עקיל וצמרת הפיקוד של כוח רצ’ואן – משמעויות ותגובות

סדרת הפיצוצים במכשירי הקשר של חזבאללה – משמעויות ותגובות

ביקור הבמאי מח'מלבאף בישראל מעורר סערה באיראן

ביקור הבמאי מח'מלבאף בישראל מעורר סערה באיראן

מיוצר סרטים אסלאמי ל"תועמלן בשירות הציונים":
ביקור הבמאי מח'מלבאף בישראל מעורר סערה באיראן

"טיהור" מוזיאון הקולנוע מפרסים שהוענקו למח'מלבאף

ראש ארגון הקולנוע במשרד ההכוונה האסלאמית, ג'ואד שמקרדי (Javad Shamaqdari), הורה השבוע להסיר ממוזיאון הקולנוע האיראני את כל המוצגים הקשורים לבמאי הקולנוע מחסן מח'מלבאף (Mohsen Makhmalbaf) בעקבות ביקור שקיים בשבוע שעבר בישראל.

שמקרדי הנחה את מנהל המוזיאון "לטהר" את המוזיאון ממוצגים הקשורים ליוצר הסרטים וכוללים, בין היתר, עשרות פרסים בינלאומיים שהוענקו לו במהלך השנים. במכתב ששלח למנהל המוזיאון ציין שמקרדי, כי מח'מלבאף, שיצר את עשרת סרטיו הראשונים בתמיכת "מוסדות מהפכניים וארגונים ממשלתיים" באיראן, ניצב כעת לצד "כובשי ירושלים והציונות הפושעת", משבח אותם ומטיף לשלום ולאדיקות דתית בהתבסס על "האמונה התועה" [כינוי לדת הבהאית], שנוצרה על-ידי הבריטים. שמקרדי הדגיש כי ראוי לטהר את המוזיאון מכל הפריטים הקשורים למח'מלבאף במהלך חודש הרמדאן, שביום השישי האחרון שלו מביעים מיליוני מוסלמים את הזדהותם עם המאבק בציונות (http://isna.ir/fa/news/92042314373).

בתגובה להנחיית ראש ארגון הקולנוע פרסמה משפחת מח'מלבאף הודעה ובה דרישה להשיב אליה את כל הפרסים שנמסרו על-ידה לרשות המוזיאון. בהודעה נאמר, כי הפרסים שייכים להיסטוריה האומנותית של איראן והועברו לרשות המוזיאון בתנאי שביטחונם יישמר. בני המשפחה הדגישו כי בחוזה, שעליו חתמו עם המוזיאון ואשר נועד להבטיח את הפרסים מפני פגיעה או החרמה מצד השלטונות, העברת הפרסים למוזיאון הותנתה ביכולתו לשמור על ביטחונם. בהעדר יכולת כזו נדרש המוזיאון להשיבם לידי משפחת מח'מלבאף בהקדם האפשרי עד למועד שבו יהיה ניתן להחזירם לרשות אזרחי איראן. (https://khodnevis.org/article/51714#.UeQdamtBS1t)

במקביל פרסם במאי הקולנוע פרידון ג'יראני (Fereydoun Jeyrani) מכתב פומבי לשמקרדי, שבו ציין כי עברו של הקולנוע האיראני קשור לכלל האיראנים וקרא לו שלא לערב פוליטיקה עם עברו של הקולנוע. ג'יראני ציין, כי מוזיאון הקולנוע קשור להיסטוריה ולעבר ולעבר אין כל קשר עם ההווה. הוא קרא לראש ארגון הקולנוע לבטל את הנחייתו ולהותיר את המוזיאון חסין מפני פוליטיקה (http://www.isna.ir/fa/news/92042414604).

מח'מלבאף – ממהפכן אסלאמי למשתף פעולה עם הציונים

מח'מלבאף (יליד 1957) הוא אחד הבולטים בבמאי הגל החדש של הקולנוע האיראני וביים עד כה למעלה מ-20 סרטים. רבים מהם הוצגו בפסטיבלי סרטים בינלאומיים וזכו בפרסים. בצעירותו היה מעורב בפעילות אסלאמית מחתרתית בגינה נדון לארבע וחצי שנות מאסר. הוא שוחרר מן הכלא לאחר המהפכה האסלאמית והפך לסופר וליוצר קולנוע. בשנת 2005 גלה לפאריס והיה למבקר חריף של המשטר באיראן.

בשבוע שעבר התארח מח'מלבאף בפסטיבל הקולנוע בירושלים עם סרטו התיעודי "הגנן", שצולם בגנים הבהאיים בחיפה. במסיבת עיתונאים שקיים במהלך הביקור קרא מח'מלבאף לקידום השלום והידידות בין העמים באיראן ובישראל. הוא גם קרא לישראל להעדיף תמיכה בכוחות הדמוקרטיים באיראן על פני תקיפה צבאית.

ביקורו בישראל מעורר בימים האחרונים סערה ציבורית ותקשורתית הן באיראן והן בקרב קהילת הגולים האיראנים. גורמים המזוהים עם הימין השמרני תקפו בחריפות את יוצר הסרטים והאשימו אותו בבגידה. מזכ"ל "מפלגת הקואליציה האסלאמית" השמרנית, מחמד-נבי חביבי (Mohammad-Nabi Habibi), טען כי אין זה מפתיע שמי שתמך במהומות 2009 מצא את דרכו לחיפה ולתל-אביב, מכיוון שהציונים היו מקור המהומות. מח'מלבאף, שניצל את אומנותו על מנת להשחיר את פניה של המהפכה האסלאמית, פועל כעת בשירות ישראל המשמשת כתחנת העצירה האחרונה של מי שפועל נגד המהפכה. במשחק מילים על שמו של הבמאי אמר חביבי, כי מח'מלבאף מקבל את כספי "אריגת השטויות" שלו (בפרסית: מהמל באפי, Mehmal-bafi) מהאויבים

  (http://alef.ir/vdcgtx9qtak9yy4.rpra.html?192944).

אמצעי תקשורת המזוהים עם הימין השמרני סיקרו בהרחבה את ביקור מח'מלבאף בישראל והאשימו אותו בשיתוף פעולה עם ישראל, המערב והבהאים. סוכנות הידיעות "פארס" טענה, כי יוצר הסרטים הפך ממהפכן לתועמלן בשירות הבהאים והציונים וכי ביקורו בישראל מהווה חלק מ"המלחמה הרכה" במסגרתה אויבי איראן הופכים אומנים איראנים לבוגדים בשירות המערב. לאחר שיצר סרטים הכוללים "תכנים פורנוגראפיים ואנטי-איראניים" מציג כעת מח'מלבאף את סרטו החדש המטיף בגלוי לדת הבהאית, נכתב בפארס.

(http://www.farsnews.com/newstext.php?nn=13920422001057)

היומון רסאלת (Resalat) תקף, אף הוא, בחריפות את מח'מלבאף והאשימו בבגידה. במאמר מערכת שפרסם היומון נכתב, כי נסיעתו לישראל על מנת לצלם סרט על הבהאים היא "בגידה באומה" ומהווה חלק מפרויקט שמנוהל על-ידי אויבי איראן ונועד להפוך אומנים מוסלמים לבוגדים בעמם ובאנושות כולה. ישראל היא תחנתם האחרונה של "מוכרי המולדת", נכתב במאמר, וחדר המלחמה הציוני אינו משמש רק לתכנון התנקשויות בחייהם של מדעני גרעין אלא לתכנון מלחמה בכל התחומים כנגד האומה האיראנית והעמים המוסלמים. חלק מתוכנית מלחמה זו באה לידי ביטוי בביקור הבמאי בישראל ובמסיבת העיתונאים שערך בירושלים. ביקורו הפומבי  בישראל והצגת "יצירתו הבוגדנית" המגנה על הבהאים חושפים את פעילותה החשאית של ישראל כנגד איראן בתחום התרבותי (http://www.resalat-news.com/Fa/?code=146506).

גם אתרי חדשות המזוהים עם הזרם השמרני הפרגמאטי ואף עם גורמים רפורמיסטיים מתחו ביקורת על ביקור מח'מלבאף בישראל. העיתונאי הרפורמיסטי  עלי שכוהי (Ali Shokouhi) תקף בחריפות את יוצר הקולנוע במאמר שפרסם באתר אינדה (Ayandeh). שכוהי כתב, כי כבר מצעירותו הושפע רבות מיצירותיו הקולנועיות של מח'מלבאף וגם כאשר סרטיו החלו לבטא ביקורת כלפי המשטר, הוא הסתייג מהמתקפה החריפה נגדו באמצעי התקשורת האיראנים. הוא ציין, עם זאת, כי מאז עזיבתו את איראן בשנת 2005 התייצב מח'מלבאף לצד אויבי ארצו. מי שמצהיר על התרחקותו מפוליטיקה ועל פעילותו לקידום שלום בין העמים אינו יכול להתעלם מכך, שהשתתפותו בפסטיבל המאורגן על-ידי ישראל ושיתוף פעולה עם ארגונים בהאיים מהווים פעולה פוליטית ברורה, טען שכוהי.

מח'מלבאף עצם, לדברי שכוהי, את עיניו לנוכח הפשעים שישראל מבצעת כנגד הפלסטינים והכיר בקיומו של משטר כובש. הוא קרא לשלום ולידידות בין העמים באיראן ובישראל במקום להיאבק בעוול הגדול, שהציונים גורמים למיליוני פלסטינים, ובשואה החדשה שהם יוצרים במזרח התיכון. גם הכוחות המתנגדים לרפובליקה האסלאמית ומבקרים את המשטר האיראני צריכים לוודא שלא תהיה התנגשות בין התנגדותם למשטר לבין מאבקים פוליטיים חשובים אחרים בעולם. ביקור מח'מלבאף בירושלים מוכיח, למרבה הצער, שהמאבק שאיראן מנהלת נגד האימפריאליזם והציונות עלול להוביל לשיתוף פעולה בין מתנגדי המשטר לאויבי האומה האיראנית, סיכם שכוהי

 (http://ayandehonline.com/?a=content.id&id=1787).

האתר ח'בר אונליין פרסם, אף הוא, רשומה ביקורתית כנגד הביקור. מחבר הרשומה טען, כי מאז ומעולם רחש כבוד למח'מלבאף וליושרו האינטלקטואלי וסבר שהוא נאמן לעצמו ופועל מתוך אמונה כנה בעקרונותיו ובדעותיו, גם אם אלה ראויים לביקורת. הוא נחשב בעיניו ליוצר סרטים מכובד הרבה יותר מאשר יוצרי סרטים איראנים שנשענים על תמיכה ומימון ממשלתיים.

ביקורו בירושלים ונכונותו לקבל פרס ממארגני פסטיבל הנתמך ישירות על-ידי ממשלת ישראל מטילים, עם זאת, ספק ביושרו. מח'מלבאף שכח את האפרטהייד שישראל מיישמת מדי יום כנגד הפלסטינים ומתעלם מהתנועה להחרמת ישראל המונהגת על-ידי פעילי זכויות אדם בכל רחבי העולם, שפועלים ממניעים אנושיים ולא ממניעים אידיאולוגיים ופוליטיים. הוא מבקר בישראל ומדבר על שלום במקום שבו השלום נרמס (http://www.khabaronline.ir/detail/303314).

רשומה זו עוררה כמה תגובות מצד גולשים באתר שהביעו, אף הם, את הערכתם כלפי יוצר הסרטים לצד ביקורת על ביקורו בישראל. אחד הגולשים כתב, כי לא ניתן לדבר על שלום ועל אהבה במקום בו מתבצעים פשעים, הרג אזרחים והפרת זכויות אדם. גולש אחר טען כי מח'מלבאף הוא "יוצר סרטים טוב" אך "איראני לא טוב". גולש נוסף כתב, כי הוא עצמו תומך בכינון קשרים עם ארצות-הברית אך אינו יכול להיות שבע רצון מתמיכה בישראל.

תגובה חריגה לביקור מח'מלבאף בישראל התפרסמה בעיתון הרפורמיסטי אבתכאר (Ebtekar). במאמר מערכת שפרסם השבוע היומון נכתב, כי גם אם דרכו של יוצר הסרטים ראויה לביקורת, הרי שראוי לשבח את נכונותו להודות בטעויות העבר שלו. דרכו של מח'מלבאף משקפת את המהפך הפוליטי שעבר. לאחר המהפכה הוא וחבריו פעלו לטהר את הקולנוע האיראני "המושחת" והפך אותו לאמצעי בידי המשטר החדש למאבק נגד אויבים מבית ומחוץ. תוך שנים ספורות הוא שינה את דעותיו באופן מהפכני והפך מסמל הקולנוע האסלאמי הפוסט-מהפכני למושא למתקפה חסרת תקדים מצד מבקריו שהוקיעו את סרטיו, הציגו אותו כ"אנטי-מוסלמי" ולא איפשרו לו להמשיך ולפעול בארצו.

גם אם הביקורת כלפי הדרך בה הלך מח'מלבאף היא מוצדקת, נכתב באבתכאר, הרי שהמתקפה חסרת הרסן כלפיו מבטאת היסטריה המאפיינת את מבקריו בימין השמרני. מבקריו משתייכים לקבוצה שראתה באחמדינז'אד מושיע עבור איראן, האסלאם והמשטר אך שינתה תוך זמן קצר את דעתה והחלה לתקוף את הנשיא כסמל של "הזרם הסוטה". מדובר בקבוצה של קיצונים המחשיבים רק את עצמם כמוסלמים אמיתיים ומתייחסים לכל מי שאינו שותף לדעתם כאל כופרים ובוגדים. הם אינם מוכנים לקבל כל פרשנות חלופית לאסלאם ולמהפכה, סבורים שהאמת נמצאת תמיד לצידם ודורשים מכל היתר להיכנע בפני דעתם.

גם מח'מלבאף עבר שינויים מהירים ופתאומיים, נכתב במאמר, אך בשונה ממבקריו הוא מוכן להודות בגלוי בטעויות העבר שלו. במילון של מבקריו, לעומת זאת, לא מופיעה המילה "הודאה", הם אינם מוכנים לעולם להכיר בטעויותיהם וסבורים שרק אחרים יכולים לטעות.

(http://www.ebtekarnews.com/Ebtekar/News.aspx?NID=117790)

מחלוקת סביב הביקור בקרב מתנגדי המשטר האיראני

הביקורת ביחס לביקור מח'מלבאף בישראל נשמעה גם בקרב חוגים המזוהים עם מבקרי המשטר באיראן ובקהילת הגולים. כ-150 אנשי רוח, אנשי אקדמיה, סופרים, אומנים, עיתונאים ופעילי זכויות אדם פרסמו מכתב פומבי למח'מלבאף בו גינו את ביקורו בישראל ואת השתתפותו בפסטיבל הסרטים בירושלים. חותמי המכתב טענו, כי הביקור מהווה הפרה של החרם התרבותי והאקדמי שהוטל על ישראל בשל מדיניותה נגד הפלסטינים. אומן המודע כל כך לאלימות הממשלתית המיושמת בארצו אינו יכול להתעלם מהחרם המוטל על ישראל ונועד להפעיל עליה לחץ לשנות את מדיניותה ולכבד את זכויות הפלסטינים. חותמי המכתב טענו, כי מח'מלבאף מאפשר לישראל לנצל את הביקור כמכשיר תעמולתי בשעה שהיא ממשיכה במדיניותה הקולוניאלית נגד הפלסטינים ומעודדת את מדיניות הסנקציות נגד אזרחי איראן (http://www.k-ve.com/2013/07/002makhmalbafjuresalam.html).

אחד מחותמי המכתב, הבלוגר ופעיל זכויות האדם כאוה רזאא'י (Kaveh Reza'i), כתב בבלוג האישי שלו, כי בעבר היה גאה במח'מלבאף בתור איראני, אך לאחרונה הוא מתבייש בכך שיוצר הסרטים הוא בן-מולדתו. הוא האשים את הבמאי כי הפך לכלי תעמולה בידי ממשלת ישראל וטען, כי אין הצדקה להשתתפותו בפסטיבל הסרטים בירושלים תוך התעלמות מהמתרחש בשטחים הפלסטינים, ממדיניות ישראל כלפי ערביי ישראל ומפשעיה בלבנון

 (http://www.k-ve.com/2013/07/001cinemamakhmalbafjuresalam.html).

במקביל חתמו כ-80 פעילים פוליטיים ואנשי אקדמיה ממוצא איראני על מכתב המביע תמיכה בביקורו של מח'מלבאף בישראל ובניצולו לשם העברת מסר של ידידות מהעם האיראני לעם בישראל.במכתב נאמר, כי תמיכה בזכויות העם הפלסטיני אינה מצדיקה את הביקורת כנגד הביקור. חותמי המכתב הביעו תמיכה גם בקריאת הבמאי לישראל להעדיף תמיכה בכוחות הדמוקרטיים באיראן על פני מתקפה צבאית (http://news.gooya.com/politics/archives/2013/07/163443.php). 

מאמרים נוספים בתחום

מבצע “חיצי הצפון”: תגובות בלבנון ומשמעויות

מבט לאיראן ולציר השיעי (25-18 בספטמבר 2024)

סיכול אבראהים עקיל וצמרת הפיקוד של כוח רצ’ואן – משמעויות ותגובות

סדרת הפיצוצים במכשירי הקשר של חזבאללה – משמעויות ותגובות